קטגוריה:בראשית לא א
וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת־דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי־לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כׇּל־הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּשְׁמַ֗ע אֶת־דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי־לָבָן֙ לֵ/אמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לְ/אָבִ֑י/נוּ וּ/מֵ/אֲשֶׁ֣ר לְ/אָבִ֔י/נוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל־הַ/כָּבֹ֖ד הַ/זֶּֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וּשְׁמַע יָת פִּתְגָמֵי בְּנֵי לָבָן דְּאָמְרִין נְסֵיב יַעֲקֹב יָת כָּל דִּלְאֲבוּנָא וּמִדִּלְאֲבוּנָא קְנָא יָת כָּל נִכְסַיָּא הָאִלֵּין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּשְׁמַע יַת פִּתְגָמֵי בְּנֵי לָבָן דְאָמְרִין נְסִיב יַעֲקב יַת כָּל דִי לְאָבוּנָא וּמִדִי לְאָבוּנָא עָבַד לֵיהּ יַת כָּל יְקַר נִכְסַיָא הָאִילֵין: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
השאלות
(א – יד)
למה כפל לקח יעקב וכו' ומאשר לאבינו וכו' ואיך אמרו כן ויעקב עבד ולקח שכרו:
מ"ש ואלהי אבי היה עמדי אין לו ענין פה רק בפסוק י' שספר מענין החלום, מ"ש ואביכן התל בי וכו', הלא ישאלו למה נשאר אצלו כל הזמן ההוא, ולמה הראה לו מלאך האלהים העתודים העולים על הצאן, שזה יחייב שלא יצא משם אחר שה' אתו ומעשיו מצליחים ותשובת הנשים העוד לנו חלק ונחלה אינו מענין מה שאמר להן, ולמה כפל חלק ונחלה:
"וישמע". כ"ז שהיה גזרת ה' ורצונו שיהיה יעקב בבית לבן, לא אנה אליו כל רע וימצא שם חן בעיני הכל, ועתה שהגיע העת שישוב לביתו, שמע כי בני לבן יתחילו לחשוד אתו ומתרעמים עליו בד' דברים. א] "לקח יעקב", כאלו לקח בגזלה ואין מגיע לו שכירות. ב] אמרו "שלקח את כל", ולא השאיר ללבן מאומה, ג] "שלקח כל אשר לאבינו", שגזל גם חלק לבן אף מן הצאן שאין נקודים וטלואים מכר בגנבה. ד] אמרו שעלה הגזלה לסך רב, "כי מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה", מה שקנה עבדים ושפחות הוא מה שהחליף מחלק לבן הבלתי נקודים בעד שוה כסף:
כלי יקר (כל הפרק)
"לקח יעקב את כל אשר לאבינו". ואח"כ אמרו ומאשר לאבינו עשה את הכבוד הזה, מאשר משמע מקצת אשר ולא כל אשר, וא"כ דבריהם סתרי אהדדי, ובלאו הכי קשה איך אמרו שקר מפורסם וכי לקח יעקב כל אשר לאביהם וכי לא השאיר לו כלום, הלא היה ללבן עדיין צאן ובקר ואהלים. וביאור הדברים כך הוא שמתחלה לא דברו כנגד הרכוש כלל, כ"א כנגד התחבולות ועניני רמאות שהיה אביהם בקי בהם ובשמותיהם יותר מכל העולם, עד שהיה הוא יכול לרמאות את אחרים, אבל אחרים לא יכלו לרמאותו, ויעקב למד מלבן כל רמאתו עד שאפילו לבן לא יכול לעמוד לפניו כי הוא רימה את לבן, ועל זה אמרו לקח יעקב את כל אשר לאבינו כל רמאותו לקח ממנו, וכנגד הרכוש אמרו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לא א.
לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ
לבן שמע אבל הבנים לא אמרו זאת ללבן ישירות. כנראה הבנים דיברו בינהם כדי שיעקב ישמע, או שהיו ללבן מרגלים. הבנים התחילו לרקום מזימות. הם היו מסוכנים גם ללבן וגם ליעקב כי הנושא דן בבעיה כאובה - חלוקת ירושה, ולדעת הבנים לבן מבזבז את רכושו.
בְנֵי לָבָן
זאת הפעם הראשונה שאנו שומעים שללבן יש בנים.
כאשר יעקב ביקש מלבן את ידה של רחל, בני לבן לא השתתפו בשיחה. אנו רואים שכאשר עבד אברהם בקש את ידה של רבקה, לבן, אחי רבקה, מופיע לפני אביו בתואל (ביאור:בראשית כד נ), וכששכם ביקש את ידה של דינה, ובני יעקב דיברו איתו ולא יעקב (ביאור:בראשית לד יג). ניתן להסיק שבנים בוגרים מנהלים את המשא ומתן של נשואי אחותם. מכאן ניתן להסיק שללבן לא היו בנים (או שהם היו קטנים) כאשר יעקב בא לחרן.
כאשר לבן אמר ליעקב: "נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז), ניתן לחשוב שלבן מודה שרכושו גדל, כפי שיעקב מסביר (ביאור:בראשית ל ל), אולם אפשרי שמדובר שלבן זכה לבנים, הן הברכה הגדולה ביותר היא:: "הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר ... יְבָרֶכְךָ יְהוָה ... וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ" בתהלים קכח ד-ו. ייתכן שמאז שיעקב בא ללבן, לבן זכה לבנים, ועכשו, הבנים הם כבני עשרים.
בעיתם של בני לבן
נאמר שתוך 6 שנים יעקב התעשר מאוד, ככתוב: "ויִַּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד, ויְַהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת ושְּׁפָחוֹת ועֲַבָדִים וגְּמַלִּים וחֲַמֹרִים" (ביאור:בראשית ל מג). יעקב סיכם עם יעקב שלבן יחליט מתי יעקב קיבל מספיק, ככתוב שיעקב אמר: "בְּיוֹם מָחָר, כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ" (ביאור:בראשית ל לג). לא ברור אם הבנים ידעו אודות ההסכם אבל הם ראו שלבן לא מפסיק את ההתעשרות של יעקב.
בניו של לבן הבינו שיעקב משתמש במימיו, באדמתו, בצימחיה בצאנו, בעבדיו, בכליו, ולקוחותיו של לבן. בני לבן קינאו וכעסו על יעקב וחשבו שיעקב מתעשר על חשבונם, כשם שהפלשתים קינאו וכעסו על יצחק (ביאור:בראשית כו יד). ולכן אבימלך מלך גרר הזהיר את יצחק להסתלק לפני שהפלשיתים יפגעו בו (ביאור:בראשית כו טז), וכך לבן הרגיש מתוסכל.
בני לבן לא הבינו ולא היה איכפת להם שלמעשה שליש מאדמתו של לבן היתה שייכת ליעקב כיורשו של אברהם,[1] וחצי מצאנו של לבן היה שייך ליעקב כנדוניתה של רבקה שהיא לא קיבלה. ובנוסף מגיע לבנותיו של לבן נדוניה. יעקב למעשה עבד בחינם ללבן.
בשנים הראשונות בני יעקב לא דאגו, אבל לפתע, בשנה השישית, הם ראו שיעקב "עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶהּ". הם הבינו שזה רכושו של יעקב, ועוד, בנוסף, אביהם חייב נדוניה לבנותיו, ושזה יבוא על חשבונם.
לפני שהבנים נולדו, הגיע ללאה ורחל נדוניה גדולה, כחצי מצאנו של לבן (ראה: חוקי חמורבי), עכשו שנולדו בנים חלקן של הבנות ירד. כאשר הבנים ראו את רכושו הגדול של יעקב הם כעסו שיעקב לוקח מחלקם, ויותר ממה שמגיע לו כנדוניה של נשותיו.
הבנים ניסו לגרום ללבן לאחד את כל רכושו, לתת נדוניה לבנותיו ולסלק את יעקב לארצו. אולם לבן, למרות שהוא לא ענה להם, התחיל לדאוג בשקט: "ויַַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּו עִּמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (ביאור:בראשית לא ב).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית לא א"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.