מ"ג בראשית לא א
מ"ג בראשית · לא · א · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת־דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי־לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כׇּל־הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּשְׁמַע יָת פִּתְגָמֵי בְּנֵי לָבָן דְּאָמְרִין נְסֵיב יַעֲקֹב יָת כָּל דִּלְאֲבוּנָא וּמִדִּלְאֲבוּנָא קְנָא יָת כָּל נִכְסַיָּא הָאִלֵּין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּשְׁמַע יַת פִּתְגָמֵי בְּנֵי לָבָן דְאָמְרִין נְסִיב יַעֲקב יַת כָּל דִי לְאָבוּנָא וּמִדִי לְאָבוּנָא עָבַד לֵיהּ יַת כָּל יְקַר נִכְסַיָא הָאִילֵין: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
השאלה הא' למה שלח יעקב לקרוא לרחל וללאה השדה לדבר אליהן על עניני אביהן ולא בא לדבר אליהן בעיר לבתיהן ולמה לא אמר אליהן מה ששמע מדברי בני לבן אלא בלבד מה שהיה רואה בפני אביהן בהיות ששני הדברים ההם הניעו את לבבו לצאת מן הארץ ההיא:
השאלה הב' במה שאמר להן שאביהן החליף את משכורתו עשרת מונים וכן אמרו יעקב ללבן בהתוכחו עמו ויראה שאין הדבר כן כי משפטו הוא חרץ אם לעבוד ז' שנים בעד כל אחת מנשיו ואם אח"כ בענין הצאן ולבן השיבו הן לו יהי כדבריך:
השאלה הג' ממה שאמר לנשיו שראה בחלומו העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים ושכן אמר לו המלאך. כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך והנה לא זכר דבר ממעשה המקלות אשר עשה ויראה שלא ראה דבר מהמראה ההיא אשר זכר אלא ששינה אותה מפני השלום:
השאלה הד' בתשוב' רחל ולאה העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו וגו' כי איך נתיחסה התשובה ההיא לדבר אשר דבר אליהן יעקב והוא התרעם בפני לבן שהיו כנגדו רעים ומתנצל שלא פשע כנגדו בענין הצאן והן השיבו שלא יתן אליהן עוד אביהן מנחלתו:
השאלה הה' באמרו ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא כי איך גנב את לבבו בעבור שלא הגיד לו את אשר הוא עושה האם הגיד לבן ליעקב ג"כ את כל מעשיו ואם היה מגיד לו בידוע שלא יקרא בורח לשיאמר כי בורח הוא אלא הולך:
השאלה הו' במה שהזהיר יתברך ללבן השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע וזה כי את הטוב לא היה ראוי להזהירו ממנו אלא הרע בלבד ועוד שאיך עבר לבן על דבר השם בדברו עמו טוב או רע כל שכן שהדברים רעים וקשים היו לא טובים:
השאלה הז' בדברי לבן מה עשית וגומ' למה נחבאת וגו' ולא נטשתני וגו' כי למה שאלו מה עשה והוא כבר היה יודע כל המעשה ואם אמר מה עשית ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותי למה חזר לומר ותגנוב אותי ולא הגדת לי וחזר לדבר בבנותיו ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי והוא כפל מבואר וכ"ש עתה הסכלת עשו שאם בסכלות עשאו כבר הי' לו התנצלות:
השאלה הח' באמרו יש לאל ידי לעשות עמכם רע וגו' כי למה הודיעו לבן אזהרת השם ובזה יגבה לבו של יעקב ויתחזק עליו ומוטב היה שיחשוב שלחסידתו לא הרע עמו מאומה:
השאלה הט' במאמ' עתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלדי כי כבר אמר שסכל מעשיו ואיך נתן עתה סבה נכונה בהליכתו ומה ענין זה לגנבת התרפים והיה לו לומר ועתה למה גנבת את אלהי, לא הלוך הלכת כי נכסוף נכספת וגו':
השאלה הי' במאמר יעקב ותשובתו כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעמי ולא דבר לו בבנים ולא בצאן בהיות עליו עקר המחלוקת ולמה היתה תשובת יעקב אז כ"כ בקוצר ואח"כ האריך בדברים וספור מעשיו והוא אמרו ויתר ליעקב וירב בלבן כאלו בראשונה לא חרה לו ויותר טוב היה לו לומר כל זה בתשובה הראשונה הזאת:
השאלה הי"א איך נתפתה רחל לגנוב את התרפים אשר לאביה האם חשבה להרחיקו מע"כום כדבריהם ז"ל באמת סכלות גדול יהיה זה לה בתשבה כי לעת זקנתו בתו תטה את לבו ועם היות שנגנבו ממנו התרפים יעשה לו אלהים אחרים תחתיהם או אם חשקה בהם רחל לעבדם כאביה זה לא יתכן חלילה וחס:
השאלה הי"ב בדברי יעקב מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי. כי הנה החטא והפשע כבר אמרו לו באמרו למה נחבאת לברוח ולא הגדת לי ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי ויעקב הודה לו בו אבל אמר כי יראתי כי אמרתי פן תגזול וגו' ואיך שאל עתה מה פשעי ומה חטאתי:
השאלה הי"ג באריכות דברי יעקב בריבות ואמרו שתי פעמים שישב עמו עשרים שנה כי הוא אמר זה עשרים שנה אנכי עמך וחזר לומר שנית זה לי עשרים שנה בביתך והוא כפל מבואר גם כי זכר דברים אין בהם צורך:
השאלה הי"ד במאמר יעקב ופחד יצחק היה לי ולמה לא אמר אלדי יצחק ואף כי אין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם כבר אמר במראת הסלם ואלדי יצחק אם להיותו סומא או לסבה אחרת אבל פחד יצחק מהו שנשבע עליו באמרו וישבע יעקב בפחד אביו יצחק:
השאלה הט"ו במה שהשיבו לבן הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני כי הנה אמרו הבנות בנותי ידוע היה ומה בא לאשמועינן. ואמנם באמרו והבנים בני אינו צודק כי הם בני יעקב וכן הצאן שלו היה אחר שקנאו בשכרו ולא היה אם כן ללבן ומה ענין אמרו ולבנותי מה אעשה לאלה היום וגו':
השאלה הט"ז אם עשו בלבד לענין הברית גל אחד שקראו לבן יגר שהדותא ויעקב קראו גלעד למה זה יעקב עשה מלבד זה מצבה והוצרכו לומר עד הגל הזה ועד המצבה והיה די בגל בלבד. ומה ענין המצפה שאמר לבן והמצפה אשר אמר יצף י"י האם היה דבר שלישי מלבד הגל והמצבה או למה שינה אותה בלשון אחר מצפה. ולמה אמר אם אני לא אעבור אליך ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה לרעה שכפי דרך המפרשים היה לו לומר אם אני אעבור ואם אתה תעבור בלשון מחייב לא בלשון שולל אם היה הברית שלא ירעו ולא ישחיתו זה את זה: והנני מפרש הפסוקי' האלו באופן יותרו כל השאלות כלם:
וישמע יעקב את דברי בני לבן עד ויען יעקב ויאמר ללבן. זכר הכתוב שג' סבות העירו ועוררו את לב יעקב לצאת מחרן ולשוב אל ארץ מולדתו הא' ששמע את דברי בני לבן אומרים לקח יעקב את כל אשר לאבינו ר"ל כי בראותם שנתרבו צאן יעקב לרוב שגם הוא קנה עבדים ושפחות וגמלים וחמורים בחלוף צאנו כדי להמעיט פן יהיו רבות בעיני לבן היו אומרי' הנה רבוי צאנו מאבינו היה והוא לקח את כל אשר לאבינו אמנם שאר הדברי' אשר קנה מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה כעבדים ושפחות וגמלים וחמורים שזה היא לכבוד ולתפארת ועם היות דבריהם דברי נערות כבר (סוכה סוף פרק ה') אז"ל מילי דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה. והסבה השנית היא שראה את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשו'. וכבר זכרו חכמי הטבע שהאות היותר עצמי באהבה או בשנאה הוא הפנים לפי שהשונא בקושי גדול וכבדות רב יסביר פנים לשונאו והאוהב בפניו יורה אהבתו לאוהבו. והסבה הג' שבאה הנבואה ליעקב ואמר לו שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך כי במה שאמר לו עתה ולא קודם לזה מורה שהיה צריך לו לצאת משם ושלא ישב עוד בחברת לבן ולפי שיפחד יעקב ויאמר איך אלך ושמע לבן והרגני לכן אמר לו ואהיה עמך ר"ל בהליכתך אהיה עמך ואצילך מידו. גם אמר לו זה להבטיחו שלא יירא מעשו אחיו. ואין ספק שהיה זה אחר תשלום ששת השנים שהתנו ביניהם שיעבוד בצאנו ושכבר לקח לבן את צאנו מיד יעקב והוא היה רועה את צאנו אשר קנה בלבד. ומפני הסבות האלה התעורר יעקב ללכת משם. אבל בעבור שלא היה לו כח ללכת אם לא ברצון נשיו וחפצהן ודעתן הוצרך לדבר על לבן ופחד מלדבר כזה בעיר פן ישמעו בניו אשר בבית או בני לבן שהיו באים ונכנסים תמיד אצל אחיותיה' ובהתפרס' הענין יעכבהו לבן בערעורי' לכן שלח אליהן שיבואו לדבר עמו בשדה. והנה קרא ראשונ' רחל ואחריה לאה לפי שהיתה עקר הבית עם היותה הקטנה. והנה לא ספר להם יעקב דברי בני לבן פן יאמרו אל תחוש לדבריהם שהם דברי נערים שאין בהם ממש. אבל אמר רואה אני את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום וזה מורה שעד עתה היתה לו אהבה עמי ועתה הוא שונא אותי וחושב עלי רעה ואם עד כה לא עשה עמי רעה הוא מפני שאלהי אבי היה עמדי ובזכותו הוא מציל אותי מידו אבל על כל פנים כונתו רעה כנגדי. ואתנה ידעתן כי זהו על לא חמס בכפי כי אני בכל כחי עבדתי את אביכן כל השנים שעברו. ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים. והיה זה כי כאשר היה רואה לבן שהיו יולדות נקודים והיה שכרו כפי תנאי יעקב היה מחליף שכרו ואומר שלא יהיו לו בעתיד כי אם העקודים בחשבו שלא תלדנה הצאן עקודים וכאשר רואה שיולדות עקודים היה מחליף התנאי בטלואים או היה חוזר לנקודים וכן היה מחליף אותו מצבע לצבע ואם קצר הכתוב בספור המאורע אין ספק שכן היה כיון שיעקב אמר כן ללבן בפניו ולא כחש והותרו אם כן בזה שתי השאלות הראשונות. ואמר שעם כל החמס שהיה לבן עושה לו הנה האלוה יתברך שופט כל הארץ השגיח בענינו והציל מצאן אביהן ונתן לו והיה זה במה שראה בחלומו בעת יחם הצאן כאלו היו העתודים העולים עליהם כלם עקודים כדי שיתילדו הצאן מאותן המראות וגם המלאך הדובר בו הודיעו ואמר לו כן. והנה המראה הזאת שזכר יעקב כאן אין ספק שכך ראה בחלום נבואיי והיטיב לראות הרל"בג במה שכתב שבאותו חלום הראהו מלאך האלדים ענין המקלות והודיעו שיעשה כן ושזהו אשר זכר שראה שאמר לו המלאך כי הנה נתחבר בהצלחתו מפלאות התולדת והשגחת השם בו ועניניו. ואמר עוד שגם אמר לו המלאך שיזכור הנדר אשר נדר ושילך לבית אביו לקיימו והותרה בזה השאלה הג'. ורחל ולאה השיבו ליעקב אם תכלית דבריך הוא שנתרצה ללכת מהארץ הזאת ולמה לא נתרצה בו האם לתקות התועלת מהירושה אשר נקוה לירש בבית אבינו זה אינו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו באמת לא. או אם תקשה ההליכה עלינו כדי שלא לצערו מפני אהבתו אותנו גם זה אינו כי הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו. ואם תכלית דבריך הוא לעשות התנצלות על הצאן אשר הרוחת גם בזה אין ראוי לך שתתנצל כי בידוע הוא כי מלבד שכירותך כל העושר אשר הציל אלדים השופט האמיתי מאבינו בדין ומשפט היה לנו ולבנינו כיון שמכרנו ואכל את כספינו ולכן כל אשר אמר אלדים אליך עשה ר"ל בענין הליכתך. הנה א"כ היתה תשובתן נכונה ומתיחסת למאמרו והותרה השאלה הד'. וכאשר ראה יעקב כוונת נשיו רצויה נשא אותן ואת בניו על הגמלים ונהג את כל מקנהו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל ארץ כנען. ואמר זה להגיד שלא הלך כבורח מניח נכסיו מפה ומפה בזמן הליכתו אבל כל אשר לו הוליך עמו והיה מתהלך לאטו לרגל המלאכה כאלו לא היה לו מעיק ומונע מהליכתו. ובחר ללכת כשהלך לבן לגוז צאנו כדי שלא ירגיש לבן בהליכתם אלא אחרי שיהיו רחוקים משם מרחק רב ולזה עצמו לקחה רחל את התרפים שהיו כלי הקסם אשר לו כי קוסם היה והם על צורת אדם כמו שנראה במיכל בח שאול והיו הצורות ההם נעשות בשעות ידיעות ויתעורר בהם הכח הדמיוני אשר לקוסם וישמע בדמיונו כאלו קול נמוך מדבר ומודיע הדברים הנסתרים אשר תשוטט בהם מחשבתו לא שהצורה ההיא מעצמה תדבר כי הדבור באמת לא יהיה כי אם בכלים הטבעיים ששם השם בטבע המדבר. והנה גנבה רחל אותם התרפים מפחדה שיקסום אביו וידע אנה פנה יעקב ולכן השתדל לבן למצא אותם ולקסום לשיודיעוהו מה יעשה יעקב בנשיו והתבאר מזה ענין התרפים והותרה השאלה הה'. ואמנם אמרו ויגנוב יעקב את לב לבן על בלי הגיד לו אפשר לי לפרשו על אחת מג' פנים. הא' שאמר שגנב יעקב את לבן מבלי הגיד לו דבר ממה שנזכר למעלה ר"ל דברי בניו ושפניו אינ' עמו כתמול שלשום כי הנה במה שלא הגיד לו יעקב דבר מזה בו בטח לבו ולא הבין אם היה רצונו לברוח וזהו כי בורח הוא. והב' כי הספיקה חכמת יעקב וערמימותו לעשות מעשיו באופן שגנב את לב לבן עד שאפילו לב לבן לא עלה בדעתו ולא הגיד לו כי בורח הוא ר"ל שהיה רוצה לברוח כי להיות כי לב האדם לפעמי' יגיד לו מה שיהיה מכח הדברי' שיראה. הנה יעקב נסתתר במעשיו באופן שלבו של לבן לא הגיד לו כי בורח הוא. והג' שהודיע הכתוב הזה שהסבה לשגנב יעקב את לב לבן בזה הוא מפני שלא הגיד לו כשבא מבית אביו כי בורח הוא מפני עשו שלא הגיד לו דבר מזה אלא שבאה מפני הקטט' שהיה ביניהם ובעבור שלא הגיד לו כי בורח הוא מפני עשו בטח לבו שלא יברח ג"כ מלפניו והותרה בכל א' מהפרושים האלה השאלה הו'. והנה הוגד ללבן ביום הג' מנסיעתו שברח יעקב ולקח אחיו וקרוביו עמו וירדוף אחריו דרך שבעת ימים לפי שכאשר ידע הליכתו היה ביום הג' וחזר לחרן לקחת את אחיו והלך אחריו באופן שכאשר מצאו כבר היה ביום השביעי ודרך הדרש הוא דרך אח' ולפי שהיתה כוונת לבן להרע עם יעקב הוצרך ית' לצוותו ולהזהירו בחלום הלילה שעם היותו בלתי ראוי אליו הגיעתהו ההתעוררות האלדי לכבוד יעקב באמרו אליו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. ופי' זה הוא אולי שהאדם כשיוכיח את חבירו יוכיחהו באחד מב' דרכים אם בהתחיל בדברים טובים ויסתום ויסיים בדברים רעים כאלו תאמר האלדים יודע שאהבת עולם אהבתיך אבל בעבור מה שעשיתי לי הריני לך אויב אכזרי. ואם שיתחיל בדברים רעים ויסיים בטובי' כאלו תאמר אתה עשית עמדי דברים רעים כאדם נבזה ונקלה אבל עכ"ז לא אעזוב אהבתך. ולכן הזהירו השם ללבן אם תרצה להוכיחו מרע אל טוב שתתחיל בדברים רעים ותסיים בטובים הנה מה טוב ומה נעים. אבל השמר לך מדבר עם יעקב באופן האחר שהוא מטוב עד רע שהתחיל בטוב ותסיים ברע כי הכל הולך אחר החתימה וכן עשה לבן שהתחיל עמו בתוכחת מגולה וסיים באהבה מסותרת ולא עבר א"כ על אזהרת השם והותרה השאלה הז'. והיתה תוכחת ליעקב מה עשית וגו' ידעתי בפסוקים האלה הוא שלבן מאשר ראה שנתרבה צאן יעקב בהפלגה רבה היה חושב אולי עשה שום תחבולה כי מבלי נראה לו שא"א שיולדו כל הצאן עקודים נקודים וברודים אבל לא ידע דבר מזה בבירור ולא נתגלה לו אמתת הענין אלא מדרך סברה שהיה חושב שאיזו תחבולה היתה וכאשר ראה שברח נתאמת אצלו עוד החשד ההוא ושמפחדו פן יודע מה שעשה היה בורח ולכן בתוכחתו אמר מה עשית ר"ל מהו החטא והפשע שעשית שבעבורו הוצרכת לברוח ועשית בזה שני דברים מגונים האחד בערכי שגנבת את לבבי והב' בענין בנותי שנהגת אותן כשבויות חרב שמוליכות אותן מבלי כבוד ומבלי לוית קרוביהן וחזר לבאר שני הדברים ההם ועל גנבת לבבו אמר למה נחבאת לברוח כלומר למה הלכת בהחבא ולא הגדת לי דבר מן הליכתך כי אני לא הייתי מעכב אותך אבל אשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכנור כמו שמשלחים את הכלות עם בעליהן וכנגד ענין בנותיו אמ' ולא נטשתני לנשק ר"ל איני אומר שנהגת את בנותי כשבויו' חרב בעבור שהנה הולכות בעל כרחן אלא במה שלא נטשתני לנשק לבני ולבנותי כי קרא את בניו בני לפי שנולדו על ברכיו והיה תכלית מאמרו כשואל ממנו מה הדבר אשר עשה נגדו שבעבורו הוצרך לברוח וללכת שלא מדעתו ולהעלים ממנו בנותיו כאומר אין ספק שלא עשית כל זה מבלי סבה ולכן הגידה לי מה עשית. ולפי שלא אמר יעקב שטעה בסכלות ומעו' הבנה אמר לו עוד עתה הסכלת עשה. והוא אצלי נאמ' בתמיהה ר"ל האם אתה הסכלת עשה ותאמר שבסכלו' עשית כל זה באמת אינו אפשר כי חכם אתה מדניאל ועמוק עמוק אתה במחשבותיך ואיך עתה א"כ בדבר הזה לבד הסכלת עשה. הנה א"כ עשה לבן הבריחה טענה חזקה על חטאו ופשעו של יעקב נגדו. עוד עשה על זה ג"כ טענה שנית והוא אמרו יש לאל ידי לעשות וגו' ור"ל יש יכולת ומשפט בידי שעל זה נאמ' שם אל ואלדי' כמו והגישו אדוניו אל האלדים לעשות עמכם רע ואלדי אביכם אמש אמר אלי לאמ' השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. זה מורה שהאלדים יודע שעשית שום פשיעה נגדי ושהיה ראוי לי לעשות עמך שום רע בעבורה ולכן הוצרך להזהירני שלא אעשה כן ואם לא היית חייב בדבר לא היה צריך לצוות. עוד עשה על זה טענה ג' והוא אמרו ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלדי ר"ל ועתה ידעתי אחי ידעתי שתהיה תשובתך שנכסוף נכספת לבית אביך כמנהג הנערים וכדרך הנשים אבל אע"פ שיהיה הדבר כן ונחבאת לברוח כדי שלא יעכבוך ולמה גנבת את אלדי והם התרפים שהיית מנחש בהם אין זה אלא שיראת ופחדת שמא יגידו לי מה שעשית לי ולכן הוצרכת לגנוב אותם כי אין ספק שאין אתה קוסם ולא תבחר בהם לדעת העתידות כמוני כי אתה נביא וכעת יאמר ליעקב מה פעל אל. הנה אם הן כל הטענות האלה עשה לבן להכריח מהם שיעקב עשה פשיעה רבה נגדו בענין הצאן עם היות שהוא לא היה יודע אותה והותרו בזה השאלות הח' הט' והי' והי"א:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(א – יד)
למה כפל לקח יעקב וכו' ומאשר לאבינו וכו' ואיך אמרו כן ויעקב עבד ולקח שכרו:
מ"ש ואלהי אבי היה עמדי אין לו ענין פה רק בפסוק י' שספר מענין החלום, מ"ש ואביכן התל בי וכו', הלא ישאלו למה נשאר אצלו כל הזמן ההוא, ולמה הראה לו מלאך האלהים העתודים העולים על הצאן, שזה יחייב שלא יצא משם אחר שה' אתו ומעשיו מצליחים ותשובת הנשים העוד לנו חלק ונחלה אינו מענין מה שאמר להן, ולמה כפל חלק ונחלה:
"וישמע". כ"ז שהיה גזרת ה' ורצונו שיהיה יעקב בבית לבן, לא אנה אליו כל רע וימצא שם חן בעיני הכל, ועתה שהגיע העת שישוב לביתו, שמע כי בני לבן יתחילו לחשוד אתו ומתרעמים עליו בד' דברים. א] "לקח יעקב", כאלו לקח בגזלה ואין מגיע לו שכירות. ב] אמרו "שלקח את כל", ולא השאיר ללבן מאומה, ג] "שלקח כל אשר לאבינו", שגזל גם חלק לבן אף מן הצאן שאין נקודים וטלואים מכר בגנבה. ד] אמרו שעלה הגזלה לסך רב, "כי מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה", מה שקנה עבדים ושפחות הוא מה שהחליף מחלק לבן הבלתי נקודים בעד שוה כסף:
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וישמע את דברי בני לבן לאמר. חזקיה אמר: עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקדו בזכרים, הדא הוא דכתיב: וישמע את דברי בני לבן לאמר.
ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. אין כבוד אלא כסף וזהב, שנאמר: "בוזו כסף בוזו זהב ואין קצה לתכונה, כבוד מכל כלי חמדה".
מ"ג בראשית · לא · א · >>