מדרש רבה על לך לך
<< · מדרש רבה על · לך לך · >>
סדר לך לך
פרשיות: לט מ מא מב מג מד מה מו מז
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה לט
בראשית רבה פרשה לט פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
א. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְגוֹ'" ר' יצחק פתח (תהלים מה, יא): "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךָ" אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם (יב): "וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדוֹנַיִךְ" "וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ" ליפותיך בעולם "וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ" הוי "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם":
ב. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם" רבי ברכיה פתח (שיר א, ג): "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך" אמר רבי ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה לצלוחית של אפופילסימון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחו נודף כיון שהיתה מיטלטלת היה ריחו נודף כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם:
ג. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם" רבי ברכיה פתח (שיר ח, ח): "אחות לנו קטנה ושדים אין לה וְגוֹ'".
"אָחוֹת לנו קטנה" זה אברהם שאיחה את כל באי העולם בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע.
"קטנה" שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשים טובים "ושדים אין לה" לא הניקוהו לא למצות ומעשים טובים.
"מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה" ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש.
(ט): "אם חומה היא נבנה עליה" אם מעמיד דברים כחומה יבנה עליה.
"ואם דלת היא נצור עליה" אם דל הוא במצות ובמעשים טובים.
"נצור עליה לוח ארז" מה הצורה הזו אינה אלא לשעה כך אין אני מתקיים עליו אלא לשעה אמר לפניו רבון העולמים.
(י): "אני חומה" מעמיד אני דברי.
"ושדי כמגדלות" זה חנניה מישאל ועזריה.
"אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום" שנכנס בשלום ויצא בשלום:
ד. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ" (קהלת ז, יט): "החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר" מעשרה דורות שמנח ועד אברהם ומכולם לא דברתי עם אחד אלא עמך "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ":
ה. [ עריכה ]
ר' עזריה פתח (ירמיה נא, ט): "רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפֵּאת עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ".
"רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל" - בדור אנוש.
"וְלֹא נִרְפָּתָה" - בדור המבול.
"עִזְבוּהָ" - בדור הפלגה.
"וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ" - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ":
ו. [ עריכה ]
רבי עזריה משום רבי אחא פתח (תהלים מה, ח): "אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ" רבי עזריה פתר קרייה באברהם בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים מה כתיב תמן (בראשית יח, כה): "חָלִלָה לְךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה וְגוֹ'" א"ר אחא נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם ומה אתה מערים על השבועה אתמהא מבול של מים אין אתה מביא מבול אש אתה מביא א"כ לא יצאת ידי השבועה אמר רבי לוי "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש אין עולם ומה אתה תופש חבל בתרין ראשין את בעי עלמא ובעי דינא סב לך חדא מנייהו ואם לית את מוותיר ציבחר לית עלמא יכול קאים א"ל הקדוש ברוך הוא אברהם "אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע וְגוֹ' מֵחֲבֵרֶיךָ" מהו מחבריך מנח ועד אצלך י' דורות ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך:
ז. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ" מה כתיב למעלה מן הענין (בראשית יא, לב): "וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן" א"ר יצחק אם לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים אלא בתחלה אתה דורש הרשעים קרוים מתים בחייהן לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו אמר ליה הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך בתחלה "וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן" ואחר כך "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם":
ח. [ עריכה ]
רבי יהודה ורבי נחמיה, רי"א "לֶךְ לְךָ" שתי פעמים אחד מארם נהרים ואחד מארם נחור רבי נחמיה אמר "לֶךְ לְךָ" שתי פעמים אחד מארם נהרים ומארם נחור ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים קי, ג): "עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ" עמך הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש "בְּיוֹם חֵילֶךָ" בעת שכנסת אתה לי כל החיילות והאוכלסים "בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ" מהדרו של עולם הקדשתיך "מרחם משחר" מרחמו של עולם שחרתיך לי "לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ" לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודת כוכבים כל השנים הללו א"ל הקדוש ברוך הוא "לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ" מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם.
הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים נה, ז): "וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה" למה כיונה ר' עזריה בשם רבי יודן אמר לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה (ח): "הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד" נדנוד טלטול אחר טלטול "אלין במדבר סלה" מוטב ללון במדברות של א"י ולא ללון בפלטריות של ח"ל וא"ת שלא גהץ אברהם ושמח על דיבור המקום ולמה לא יצא שעדיין לא הורשה אבל משהורשה (בראשית יב, ד): "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט".
אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת אמר לו הקב"ה (שם, ז) "לזרעך אתן את הארץ הזאת":
ט. [ עריכה ]
אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב "לֶךְ לְךָ" ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם הראשונה ממה דכתיב (בראשית כב, ב): "אל ארץ המוריה" הוי השנייה חביבה מן הראשונה.
אמר רבי יוחנן "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" מארפכי שלך "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" זו שכונתך "וּמִבֵּית אָבִיךָ" זו בית אביך "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" ולמה לא גלה לו כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה הוא דעתיה דרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן (שם) א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אמר לו "אשר אהבת" א"ל ואית תחומין במעיא א"ל "את יצחק" ולמה לא גלה לו כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי משהה הקדוש ברוך הוא ומתלא עיניהם של צדיקים ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר כך "אל הארץ אשר אראך" "על אחד ההרים אשר אומר אליך" (יונה ג, ב): "וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך" (יחזקאל ג, כב): "קום צא אל הבקעה ושם אדבר אֹתְךָ":
י. [ עריכה ]
רבי ברכיה בשם רבי נחמיה אמר למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו עמד המלך והעמיד פמליא שלו שם ועשה צבורים והביא מכברות וכבר את הראשונה ולא מצא השני ולא מצא ובשלישי מצאה אמרו מצא המלך מרגליות שלו כך אמר הקב"ה מה צורך היה לי לייחס שם ארפכשד שלח עבר פלג רעו שרוג נחור תרח אלא בשבילך (נחמיה ט, ח): "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" כך אמר הקדוש ברוך הוא לדוד מה צורך היה לי ליחס פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד לא בשבילך (תהלים פט, כא): "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו":
יא. [ עריכה ]
"ואעשך לגוי גדול" אמר לו ומנֹח לא העמדת שבעים אומות אמר לו אותה אומה שכתוב בה (דברים ד, ז): "כי מי גוי גדול".
אני מעמיד ממך אמר רבי ברכיה אתנך ואשימך אין כתיב כאן אלא "ואעשך" משאני עושה אותך בריה חדשה את פרה ורבה.
רבי לוי בר חויית ורבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמרו שלשה גדולות וארבע ברכות כתיב כאן בישרו שהן שלש אבות וארבע אמהות אמר רבי חייא לפי שהדרך מגרמת לשלשה דברים:
- ממעטת פריה ורביה
- וממעטת את היציאה
- וממעטת את השם
- ממעטת פריה ורביה - "ואעשך לגוי גדול"
- ממעטת את היציאה - "ואברכך"
- ממעטת את השם - "ואגדלה שמך"
ולפום דאמרין אינשי מבית לבית חלוק מאתר לאתר נפש ברם את לא נפש את חסר ולא ממון.
רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר שיצא מוניטין שלו בעולם.
ארבעה הם שיצא להם מוניטין בעולם:
- אברהם - "ואעשך לגוי גדול" יצא לו מוניטין ומהו מוניטין שלו זקן וזקנה מיכן בחור ובתולה מיכן.
- יהושע - (יהושע ו, כז): "וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ" יצא לו מוניטין בעולם מהו שור מיכן וראם מיכן ע"ש (דברים לג, יז): "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו".
- דוד - (דה"א כה, יז): "ויצא שם דוד בכל הארצות" יצא לו מוניטין בעולם ומה היה מוניטין שלו מקל ותרמיל מיכן ומגדל מיכן ע"ש (שיר ד, ד): "כמגדל דויד צוארך"
- מרדכי - (אסתר ט, ד): "כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות" יצא לו מוניטין ומה מוניטין שלו שק ואפר מיכן ועטרת זהב מיכן.
א"ר יודן קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה אבל אין את יודע אם שלי קודמת אם שלך קודמת א"ר אחויה בשם רבי זעירא שלך קודמת לשלי בשעה שהוא אומר מגן אברהם אח"כ מחיה המתים.
רבי אבהו אמר הבט נא שמים אין כתיב כאן אלא השמימה אמר הקב"ה בה"א בראתי את העולם הריני מוסיף ה"א על שמך ואת פרה ורבה.
ואמר רבי יודן והיו אותותיך מנין "אברככה" מאתים וארבעים ושמונה.
אמר ר' לוי לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך ולא שמה לו עד שנתברך מאברהם כיצד אברהם היה מתפלל על עקרות והם נפקדות ועל החולים והם מרויחים.
רב הונא אמר לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה אלא החולה רואה אותו ומרויח.
א"ר חנינא אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם ולא של יין נסך היו אתמהא אלא חלא מזיל חמרא בכ"מ שיין עובדי כוכבים מצוי יין של ישראל נמכר בזול.
א"ר יצחק אף לאיוב עשה כן שנאמר (איוב א, י): "מעשה ידיו ברכת" לא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצטרך ליטול ממנו פעם שנייה.
"וֶהְיֵה בְּרָכָה" קרי ביה בְּרֵכָה מה בריכה זו מטהרת את הטמאים אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים.
א"ר ברכיה כבר כתוב "ואברככה" מה תלמוד לומר "והיה ברכה" אלא א"ל עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי מיכן ואילך הרי הברכות מסורות לך למאן דחזי לך למברכא בריך:
יב. [ עריכה ]
"וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ" א"ר ירמיה החמיר הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק יותר מכבודו בכבודו כתיב (ש"א ב, ל): "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו" ע"י אחרים ובכבודו של צדיק כתיב "ואברכה מברכיך ומקללך אאר" אֲנָא.
תניא אלו ברכות שאדם שוחה בהם, באבות - תחלה וסוף. מודים - תחלה וסוף. והשוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשוח.
רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי אמר כהן גדול תחלת כל ברכה שוחה.
והמלך בתחלת כל ברכה וסוף כל ברכה שוחה.
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר המלך משהיה כורע לא היה נזקף עד שהיה גומר כל תפלתו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (מ"א ח, נד): "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו וכפיו פרושות השמים".
ואיזו כריעה ואיזו בריכה רבי חייא רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא ובר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא.
"וְנִבְרְכוּ בְּךָ" הגשמים בזכותך הטללים בזכותך.
הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (אסתר ב, כב): "ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וגו'" זה מהול וזה ערל וחס עליו אתמהא ר"י ור"נ ר"י אומר (תהלים קיט, ק): "מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי" אמר יעקב בירך את פרעה שנאמר (בראשית מז, ז): "ויברך יעקב את פרעה" יוסף גילה לו, דניאל גילה לנבוכדנצר, אף אני כן "ויגד לאסתר המלכה".
ור' נחמיה אמר אמר הקב"ה לאברהם אבינו "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" אין תימר דלהוי עתירין הרי עתירין אנון מינן אלא לשאלה כשהן נכנסין לצרה הם נשאלים לנו ואנו מגלין להם:
יג. [ עריכה ]
"וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וגו'" ולוט טפל לו.
"ואברם בן שבעים וחמש שנים" הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (אסתר ב, ז): "ויהי אומן את הדסה היא אסתר" רב אמר בת מ' היתה ושמואל אמר בת שמונים שנה רבנן אמרי בת שבעים וחמשה רבי ברכיה בשם רבנן דתמן אמר אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים כמנין הדסה:
יד. [ עריכה ]
"ואת הנפש אשר עשו בחרן" אמר רבי אלעזר בן זימרא אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה ואת אמר ואת הנפש אשר עשו אלא אלו הגרים שגיירו ואם כן שגיירו למה אמר עשו אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאלו בראו ויאמר אשר עשה למה נאמר אשר עשו אמר רב הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים:
טו. [ עריכה ]
"ויעבר אברם בארץ וגו' [והכנעני אז בארץ]" עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ.
"וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וגו' [ויבן שם מזבח]" לא בנה מזבח אלא על בשורת א"י.
"ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל" לשעבר היתה נקראת בית אל ועכשיו היא נקראת בית און אר"א לא זכה להקראות בית העמד הרי היא נקראת בית העמל תמן קריין לפועלא טבא עמידא ולהרהון של מימי רגלים עמילה.
"וַיֵּט אָהֳלֹה" אָהֳלָהּ כתיב מלמד שנטע אהל שרה תחלה ואחר כך נטע אהלו:
טז. [ עריכה ]
"ויבן שם מזבח לה'" אמר רבי אלעזר ג' מזבחות בנה אחד לבשורת א"י וא' לקנינה וא' שלא יפלו בניו הה"ד (יהושע ז, ו): "ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם" אר"א בן שמוע התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו שנאמר (בראשית יט, כז): "ואנכי עפר ואפר" כלום בנה אברהם מזבח בעי אלא שלא יפלו בניו בעי.
"ויקרא בשם ה'" מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה.
- ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ויקרא" התחיל מגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה.
"ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" מחקה והולך ומכוין כנגד ביהמ"ק.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מ
בראשית רבה פרשה מ פיסקא: א ב ג ד ה ו
א. [ עריכה ]
"וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר" כתיב (תהלים לג, יח): "הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" - "הנה עין ה' אל יראיו" זה אברהם שנאמר (בראשית כב, יב): "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" "למיחלים לחסדו" שנאמר (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו'" (יט): "להציל ממות נפשם" ממיתתו של נמרוד "ולחיותם ברעב" "ויהי רעב בארץ":
ב. [ עריכה ]
"ויהי רעב בארץ" רבי פנחס בשם רבי חנין דציפורין פתח (תהלים צד, יב): "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה" ואם בא להקפיד "ומתורתך תלמדנו" מה כתיב באברהם "ואברכך ואגדלה שמך" כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא קרא תגר ולא הקפיד אלא "וירד אברם מצרימה לגור שם".
"ויהי רעב בארץ" רבי יהושע בן לוי פתח (תהלים קיא, ה): "טרף נתן ליראיו" טירוף נתן ליראיו בעולם הזה אבל לעתיד לבא "יזכור לעולם" מה כתיב באברהם "ואברכך ואגדלה שמך" כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר אלא "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם":
ג. [ עריכה ]
"[וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ]" עשרה רעבון באו לעולם אחד בימי אדם הראשון, וכוליה עניינא עד ואחד לעתיד לבא (עמוס ח, יא): "[והשלחתי רעב בארץ] לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'" כדלעיל מן האדמה אשר אררה כו' (בר"ר כה, ג)
ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר רבי יצחק עיקר אוותנטיאה שלו לא היתה אלא בימי דוד ולא היה ראוי לבא אלא בימי שאול אלא על ידי שהיה שאול גרופות של שקמה וגלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד שילו חטייה ויוחנה משתלמא לפיכך כלם לא באו אלא בימי בני אדם גבורים שהם יכולים לעמוד בהן ולא בימי בני אדם שפופים שאינן יכולים לעמוד בהן.
א"ר חייא רבה משל לזגג שהיה בידו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין ובשעה שהיה מבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה ואח"כ היה תולה את קופתו לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולים לעמוד בהם.
רבי ברכיה הוי קרי עליהון (ישעיה מ, כט): "נותן ליעף כח".
רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר שנים באו בימי אברהם רבי הונא בשם ר' אחא א' בימי למך וא' בימי אברהם רעב שבא בימי אליהו רעב של בצורת היה רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היה רעב שבא בימי שפוט השופטים רבי הונא בשם רבי דוסא מ"ב סאין היו ונעשו מ"א והא תני לא יצא אדם לח"ל אלא אם כן סאתים של חטים הולכות בסלע אר"ש בן יוחאי אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל אם היה מוצא ליקח אפי' סאה בסלע לא יצא לח"ל:
ד. [ עריכה ]
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרַיְמָה" כל השנים הללו הוא עמה ועכשיו הוא אומר לה "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" אלא שע"י הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה.
ר' זעירא בשם רבי סימון אמר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה נאה כמותך עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים "אמרי נא אחותי את וגו'".
ר' פנחס בשם רבי אבון אמר ב' בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפילה ונעשו טפילה אברהם וברק ברק (שופטים ד, ו): "ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים וגו'" (ח): "ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך" רבי יהודה ורבי נחמיה רי"א אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור ואם לא תלכי עמי לקדש לא אלך עמך לחצור.
רבי נחמיה אמר אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה ואם לא תלכי עמי לשירה לא אלך עמך למלחמה.
(ט): "ותאמר הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך" א"ר ראובן לשון יוני היא אפס אמרה לו מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרה לך לבדך אתמהא ונעשה טפילה (שם ה, א): "ותשר דבורה וברק בן אבינועם".
אברהם היה עיקר "ויקח אברהם את שרי אשתו" עשה עצמו טפילה "אמרי נא אחותי את" ונעשה טפילה לה "ולאברם היטיב בעבורה":
ה. [ עריכה ]
"ויהי כבא אברם מצרימה ויראו המצרים" ושרה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה כיון דמטא למכסא אמרין ליה הב מכסא אמר אנא יהיב מכסא אמרין ליה מאנין את טעין אמר אנא יהיב דמאנין אמרין ליה דהב את טעין אמר אנא יהיב מן דדהב אמרו ליה מטכסין את טעין אמר דמטכסי אנא יהיב מרגלין את טעון אמר אנא יהיב דמרגלין אמרין ליה לא אפשר אלא דפתחת וחמית לן מה בגוה כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה.
ר' עזריה ור' יונתן בר חגי משם רבי יצחק אמרי איקונין של חוה נמסרו לראשי הדורות להלן כתיב (מ"א א, ד): "והנערה יפה עד מאד" מגעת עד איקונין של חוה ברם הכא כי יפה היא מאד מאד מאיקונין של חוה.
"ויראו אותה שרי פרעה" רבי יוחנן אמר מתעלה והולכת חד אמר אנא יהיב מאה דינרין ואיעלל עמה וחד אמר אנא יהיב מאתן ואיעלל עמה אין לי אלא בעליתן בירידתן מניין תלמוד לומר (ירמיה לח, יג): "וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור" מעלין אותו אין לי אלא בעולם הזה בעולם הבא מנין תלמוד לומר (ישעיה יד, ב): "ולקחום עמים והביאום אל מקומם":
ו. [ עריכה ]
"ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו'" "ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו" ר' פנחס בשם רבי הושעיא רבה אמר אמר הקב"ה לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך.
את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו:
- באברהם כתיב "ויהי רעב בארץ"
- בישראל כתיב (שם מה, ו) "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ"
- באברהם כתיב "וירד אברם מצרימה לגור שם"
- ובישראל כתיב (במדבר כ, טו): "וירדו אבותינו מצרימה"
- באברהם כתיב "לגור שם"
- ובישראל כתיב (בראשית מז, ד): "לגור בארץ באנו"
- באברהם כתיב "כי כבד הרעב בארץ כנען"
- בישראל כתיב (בראשית מג, א): "והרעב כבד בארץ"
- באברהם כתיב "ויהי כאשר הקריב"
- בישראל כתיב ופרעה הקריב.
- באברהם כתיב "והרגו אותי ואותך יחיו"
- ובישראל כתיב (שמות א, כב): "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".
- באברהם כתיב "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וגו'"
- ובישראל כתיב (שם, כ) "וייטב אלהים למילדות"
- באברהם כתיב "ויהי כבוא אברם מצרימה".
- ובישראל כתיב (שם, א) "אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה".
- באברהם כתיב "ואברם כבד מאד במקנה".
- ובישראל כתיב (תהלים קה, לז): "ויוציאם בכסף וזהב"
- באברהם כתיב "ויצו עליו פרעה".
- ובישראל כתיב (שמות יב, לג): "ותחזק מצרים על העם"
- באברהם כתיב "וילך למסעיו".
- ובישראל כתיב (במדבר לג, א): "אלה מסעי בני ישראל".
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מא
בראשית רבה פרשה מא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
א. [ עריכה ]
"וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְגוֹ'".
כתיב (תהלים צב, יג): "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח [כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה]"
- מה התמרה הזו וארז אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים כך הצדיקים אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים.
- מה התמרה וארז צילן רחוק כך מתן שכרן של צדיקים רחוק.
- מה התמרה וארז לבן מכוון למעלן כך הצדיקים לבן מכוון להקדוש ברוך הוא.
- הה"ד (שם כה, טו) "עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי".
- מה תמרה וארז יש להן תאוה אף צדיקים יש להן תאוה.
ומה היא תאותן הקב"ה שנאמר (שם מא, ב) "קוה קויתי ה'"
א"ר תנחומא מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פירות עבר דקלי אחד וראה אותה אמר תמרה זו צופה מיריחו כיון שהרכיבו אותה עשתה פירות אי מה התמרה הזו אין עושין ממנה כלים יכול אף הצדיקים כן אתמהא תלמוד לומר כארז א"ר הונא תמן עבדין מיניה מאנין אי מה הארז אינו עושה פירות כך הן צדיקים אתמהא תלמוד לומר יפרח מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמריה לאכילה ולולביה להלל חריות לסכוך סיבים לחבלים סנסנים לכברה שפעת קורות להקרות בהם את הבית כך הם ישראל אין בהם פסולת אלא מהם בעלי מקרא מהם בעלי משנה מהם בעלי תלמוד מהם בעלי הגדה מה תמרה זו וארז כל מי שהוא עולה לראשן ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת כך כל מי שהוא בא להזדווג לישראל סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם תדע לך שכן שהרי שרה ע"י שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וביתו בנגעים הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְגוֹ'":
ריש לקיש בשם בר קפרא אמר: פרעה בראתן לקה.
אמר רבי שמעון בן גמליאל: מצאני זקן אחד מוכה שחין בציפורין, ואמר לי: כ"ד מיני שחין הם, ואין לך קשה מכולם, שהאשה רעה לו, אלא ראתן בלבד, ובו לקה פרעה.
אמר רבי אחא: אפילו קורות ביתו לקו, והכל היו אומרין: על דבר שרי אשת אברם.
אמר רבי ברכיה: עלו דטולמוסין למקרב למסאנא דמטרונא, וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת: רבון העולמים! אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמונה, אברהם יצא חוץ לסירה ואני בתוך הסירה. אמר לה הקדוש ברוך הוא: כל מה שאני עושה, בשבילך אני עושה! והכל אומרים: על דבר שרי אשת אברם!
אמר רבי לוי: כל אותו הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו. הוה אמר לה: אין אמרת מחי, מחינא. אין אמרת נישבק, שביקנא. וכל כך למה? שהיתה אומרת לו: אשת איש אני, ולא היה פורש.
רבי אלעזר תני לה בשם ר"א בן יעקב: שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך בעיצור. מנין ליתן את האמור של זה בזה, ושל זה בזה?
ת"ל: על דבר שרה, על דבר על דבר לגזירה שוה:
ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב הה"ד (תהלים קה) ויוציאם בכסף וזהב וגו' וילך למסעיו, במסעות שהלך בהן חזר.
אמר רבי אלעזר ברבי מנחם: הלך לפרוע הקפותיו.
וגם ללוט ההולך את אברם וגו' -- ד' דברים טובים היו ללוט בעבור אברם. וילך אברם וגו' וילך אתו לוט. וגם ללוט ההולך את אברם, וישב את כל הרכוש וגם את לוט. ויהי בשחת אלהים וגו', ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך וגו'.
וכנגדו היו בניו צריכים לפרוע לנו טובות, לא דיין שלא פרעו לנו טובות אלא רעות. הה"ד (במדבר כב) וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגו'. ועתה לכה נא ארה לי את העם. (שופטים ד) ויאסף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים. (ד"ה ב כ) ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני מדין ועמהם מן העמונים על יהושפט. ועוד כתיב (איכה א): ידו פרש צר על כל מחמדיה.
ונכתב חטא שלהם בארבעה מקומות: (דברים כג) לא יבוא עמוני ומואבי על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. וכתיב (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה וגו'.
עמדו ד' נביאים וחתמו גזר דינם אלו הם: ישעיה וירמיה, צפניה ויחזקאל ישעיה אמר (ישעיה טו): משא מואב כי בליל שודד ער מואב נדמה כי בליל שודד קיר מואב נדמה.
ירמיה אמר (ירמיה מט): לכן הנה ימים באים נאם ה', והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה, והיתה לתל שממה ובנותיה באש תצתנה, וירש ישראל את יורשיו אמר ה'.
יחזקאל אמר (יחזקאל כה): לבני קדם על בני עמון, ונתתיה למורשה, למען לא תזכר בני עמון בגוים, ובמואב אעשה שפטים, וידעו כי אני ה'.
צפניה אמר (צפניה ב): לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל, כי מואב כסדום תהיה, ובני עמון כעמורה וגו':
היה צאן ובקר ואהלים -- רבי טוביה בר יצחק אמר: שני אהלים: רות המואביה ונעמה העמונית. דכוותה: קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וגו'.
רבי טוביה בר רבי יצחק אמר: ב' אוהלים. רבי יוסי ברבי יצחק אמר: שתי מציאות: רות המואביה ונעמה העמונית.
אמר רבי יצחק (תהלים פט): מצאתי דוד עבדי. היכן מצאתיו?
בסדום:
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט -- רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אמר: בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה, ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל?! היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם: לזרעך אתן את הארץ הזאת. ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו, ואין אכלין, מדידהון אינון אכלין. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך אמרתי לו: לזרעך נתתי. אימתי? לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה.
והכנעני והפרזי אז יושב בארץ -- עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ:
ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' -- רבי עזריה בשם ר"י ב"ר סימון אמר: כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט, כך היה ריב בין אברם ללוט, הדא הוא דכתיב: ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו'. וכי אחים היו? אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו.
הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי -- אמר רבי חלבו: הבדל נא אין כתיב כאן, אלא הפרד. מה הפרדה הזו אינה קולטת זרע, כך א"א לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם.
אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה -- אמר ליה: אם את לשמאלה, אנא לדרומה. ואם אנא לדרומה, את לשמאלה.
אמר רבי יוחנן: לשני בני אדם שהיו להם שתי כורים, אחד של חטים ואחד של שעורים. אמר ליה: אם חטייא דידי, שערי דידך. ואם שערי דידך, חטייא דידי. מן כל אתר חטייא דידי! כך, אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה .
אמר רבי חנינא בר יצחק: ואשמאלה אין כתיב כאן, אלא ואשמאילה מן כל אתר, אנא משמאיל לההוא גברא:
וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן -- אמר רבי נחמן בר חנין: כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות, סוף שמאכילים אותו מבשרו.
אמר רבי יוסי בר חנינא: כל הפסוק הזה לשון ערוה הוא, היך מה דאת אמר (בראשית לט): ותשא אשת אדוניו את עיניה וגו.'
וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה -- היך מה דאת אמר (משלי ו): כי בעד אשה זונה עד ככר לחם.
כי כולה משקה -- היך מה דאת אמר (במדבר ה): והשקה את האשה את מי המרים.
לפני שחת ה' -- היך מה דאת אמר: (בראשית לה): והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה.
כגן ה' -- לאילנות. כארץ מצרים -- לזרעים.
ויבחר לו לוט -- אמר רבי יוסי בר זימרא: כאינש דבחר פורנא דאימיה.
ויסע לוט מקדם -- הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר: אי אפשי לא באברם ולא באלוהו.
ויפרדו איש מעל אחיו, אברם ישב -- ר' מאיר אומר: אין לך בכרכים רע כסדום, כשאדם רע קורין אותו סדומי, ואין לך בעממים קשה מאמורי, כשאדם קשה הן קוראין אותו אמורי.
אמר רבי יוסי: אין לך בכרכים יפה מסדום, שחזר לוט על כל ערי הככר ולא מצא מקום יפה כסדום. ואלו היו החשובין שבהן.
ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד --
- רעים, אלו לאלו.
- חטאים, בגילוי עריות.
- לה', בעבודת כוכבים.
- מאד, בשפיכות דמים:
<< · בראשית רבה · מא · ח · >>
וה' אמר אל אברם וגו' -- ר' יודה אומר: כעס היה לאבינו אברהם, בשעה שפירש לוט בן אחיו מעמו. אמר הקב"ה: לכל הוא מדבק וללוט אחיו אינו מדבק?!
רבי נחמיה אמר: כעס היה לו להקדוש ברוך הוא, בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו. אמר הקב"ה: אני אמרתי לו: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט בן אחיו, כדי לירשו?! א"כ ילך ויביא לו שני פרסתקין מן השוק, ויורישם את שלו, כמו שהוא רוצה בן אחיו?! הה"ד (משלי כב): גרש לץ ויצא מדון. גרש לץ, זה לוט. ויצא מדון, ויהי ריב בין רועי אברם וגו'. וישבות דין וקלון.
ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה וגו' -- (שם) אהב טהר לב וחן שפתיו רעהו מלך. הקדוש ברוך הוא אוהב כל מי שהוא טהר לב, ומי שיש לו חן בשפתיו.
מלך הוא רעהו, זה אברהם, שהיה תמים וטהר לבב, ונעשה אוהבו של מקום, שנאמר: זרע אברהם אוהבו, ולפי שהיה לו חן בשפתיו, שנאמר (איוב מא): ודבר גבורות וחין ערכו, נעשה לו הקב"ה כריע, שמתוך אהבה שאהבו.
אמר לו: לזרעך נתתי את הארץ הזאת:
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה גו' ושמתי את זרעך כעפר הארץ.
- מה עפר הארץ, מסוף העולם ועד סופו, כך בניך יהיו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו.
- ומה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים, אף ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה, שנמשלה למים.
- ומה עפר מבלה את כלי מתכות והוא קיים לעולם, כך ישראל כל עובדי כוכבים בטלים והם קיימים.
- ומה עפר, עשויה דייש, אף בניך, עשויין דייש לעובדי כוכבים, הדא הוא דכתיב (ישעיה נא): ושמתיה ביד מוגיך וגו'.
מה הוא מוגיך? אילן דממיגין מכתיך, דמלחלחין מחתיך, אפילו כן, לטובתיך משקשקין ליך מן חוביך. היך מה דאת אמר (תהלים סה): ברביבים תמוגגנה.
(ישעיה נא) אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה. מה היו עושים להם? מרביצים אותן בפלטריות, ומעבירין רדיה עליהם.
רבי עזריה משם ר' אחא: סימן דא סימן טב. מה פלטייא זו מבלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת לעולם, כך בניך מבלים את כל העובדי כוכבים, והן קיימים לעולם:
קום התהלך בארץ -- תני הלך בשדה בין לארכה בין לרחבה, קנה עד מקום שהלך, כדברי רבי אליעזר, שהיה ר' אליעזר אומר: הילוך קנה. וחכמים אומרים: לא קנה, עד שיהלך לארכה ולרחבה.
אמר רבי יעקב בן זבדי: טעמיה דר' אליעזר קום התהלך בארץ וגו'.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מב
בראשית רבה פרשה מב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח
"וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר" ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח: (תהלים לז, יד): "חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים" וגו' (שם, טו) "חַרְבָּם תָּבֹא בְּלִבָּם" וגו'.
מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס, שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר ונפלה פרתו ונשברה, אמר: לטובתי נשברה פרתי. ברח והלך לו אצל רבן יוחנן בן זכאי, והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע.
הלכו ואמרו לרבי יוחנן בן זכאי: ריח פיו של רבי אליעזר קשה לו.
אמר לו: כשם שהבאיש ריח פיך על התורה, כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו.
לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו, ומצאו יושב ודורש וגדולי מדינתו יושבים לפניו: בן ציצית הכסת, ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע. ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה:
- "חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים" וגו' - זה אמרפל וחביריו.
- "לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן" - זה לוט.
- "לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָּרֶךְ" - זה אברהם.
- "חַרְבָּם תָּבֹא בְּלִבָּם" - "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם".
אמר לו אביו: בני! לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי, עכשיו הרי כל נכסי נתונים לך מתנה. אמר: הרי הם עלי חרם, ואיני אלא שוה בם כאחי.
דבר אחר: חרב פתחו רשעים ודרכו, זה אמרפל וחביריו:
ויהי בימי אמרפל -- ר' שמואל בר שילת פתח: (קהלת ה): וגם זו רעה חולה כל עומת שבא כן ילך. מר רבי שמואל בר שילת: כמה דאתא בחליטין, כן הוא אזיל בחליטין.
אמר רבי אבון: כשם שפתח בד' מלכיות, כך אינו חותם אלא בד' מלכיות.
- את כדרלעומר מלך עילם
- ותדעל מלך גוים
- ואמרפל מלך שנער
- ואריוך מלך אלסר
כך אינו חותם אלא בד' מלכיות:
- מלכות בבל
- ומלכות מדי
- ומלכות יון
- ומלכות אדום
רבי פנחס בשם רבי אייבו פתח: (מיכה ד): והמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו, כי קבצם כעמיר גרנה. למה כל אלה חברו אל עמק השדים?
כדי שיבואו ויפלו ביד אברהם, הה"ד: ויהי בימי אמרפל וגו':
דבר אחר: ויהי בימי אמרפל -- ר' תנחומא בשם ר' חייא רבה ור' ברכיה בשם ר' אלעזר: זה המדרש עלה בידינו מהגולה. בכל מקום שנאמר: ויהי בימי צרה, ויהי בימי אמרפל. ומה צרה היתה שם? עשו מלחמה.
אמר רבי שמואל בר נחמן: וחמישה הן. משל לאוהבו של מלך, שהיה שרוי במדינה ובשבילו נזקק המלך למדינה, וכיון שבאו בדברים ליזקק לו, אמרו: אוי לנו! שאין המלך נזקק למדינה, כמו שהוא למוד אם נהרוג את אוהבו, הדא הוא דכתיב: וישובו אל עין משפט, היא קדש.
אמר רבי אחא: לא באו להזדווג, אלא לתוך גלגל עינו של עולם. עין שעשתה מדת הדין בעולם, הם מבקשים לסמותה, הוא קדש.
אמר רבי אחא: הוא כתיב, הוא, שקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בכבשן האש, וכיון שבאו ברברים להזדווג לו, התחילו הכל צווחים ווי, הה"ד: ויהי בימי אמרפל.
(ישעיה ז) ויהי בימי אחז. מה צרה היתה שם? (שם ט) ארם מקדם ופלשתים מאחור. משל לבן שרים, שנזדווג לו פדגוגו להמיתו. אמר: אם אני הורגו עכשיו אתחייב מיתה לשר, אלא הריני מושך מניקתו ממנו, ומעצמו הוא מת. כך אמר אחז: אם אין גדיים אין תישים, אם אין תישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם.
כך היה סבור בדעתו לומר: אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין זקנים, אם אין זקנים אין נביאים, אם אין נביאים אין הקב"ה משרה שכינתו עליהם, הה"ד (שם ח): צור תעודה חתום תורה בלמודי.
רבי חוניא בר אלעזר אמר: למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות.
ר' יעקב בר אבא בשם ר' אחא אמר: ישעיה (שם): וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב. אין לך שעה קשה, כאותה שעה שכתב בה, (דברים לא): ואנכי הסתר אסתיר פני בעת ההיא. ומאותה שעה קויתי לו, שאמר: כי לא תשכח מפי זרעו. ומה הועיל לו? (ישעיה ח) הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה', לאותות ולמופתים, וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו?! אלא, מלמד שהיו חביבים עליו כבניו, וכיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו צווחים ווי! ויהי בימי אחז.
ויהי בימי יהויקים. ומה צרה היתה שם? (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו.. משל לשר ששלח פרסטגמא שלו במדינה. מה עשו לה בני המדינה? נטלו אותה, וקרעו אותה, ושרפו אותה באש, שנאמר (שם לו): ויהי כקרוא יהודי שלוש דלתות וארבעה. תלת ארבע פסוקי, כיון שהגיע לפסוק (איכה א): היו צריה לראש, קרעה בתער הסופר, והשלך אל האש עד תום כל המגלה, על האש אשר על האח, כיון שראו הכל כן, התחילו הכל צווחים: ווי! ויהי בימי יהויקים.
(רות א) ויהי בימי שפוט השופטים ומה צרה היתה שם? ויהי רעב בארץ. למדינה שהיתה חייבת ליפס לשר, שלח השר גבאי טימיון לגבותה. מה עשו לו בני המדינה? נטלו אותו, והכו אותו, ואחר כך אמרו: אוי לנו! כשירגיש השר בדברים הללו, מה שבקש לעשות לנו, עשינו לו! כך, בימי שפוט השופטים, היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים, והיה הדיין מבקש להעביר עליו מדת הדין, והיה הוא בא ומלקה את הדיין. אמר: מה שבקש לעשות לי, עשיתי לו! אמרו: אוי לו לדור ששפטו את שופטיהם, הה"ד: ויהי בימי שפוט השופטים, ויהי רעב בארץ.
(אסתר א) ויהי בימי אחשורוש ומה צרה היתה שם? להשמיד להרוג ולאבד. משל לשר שהיה לו כרם אחד ונזדווגו לו ג' שונאים: הראשון מתחיל מקטף בעוללות. והב' מזנב באשכולות. והג' מעקר בגפנים. כך פרעה (שמות א): כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.
נבוכדנצר (ירמיה כט): החרש והמסגר אלף.
ר' ברכיה אמר: החרש אלף והמסגר אלף. רבנן אמרין: כלם אלף.
המן ביקש לעקור הגפן כלה, שנאמר (אסתר ג): להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וגו'. וכיון שראו הכל כן, התחילו צווחים ווי, הה"ד: ויהי בימי אחשורוש.
ר' שמעון בר אבא משום ר' יוחנן: בכל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה. אם צרה, אין צרה כיוצא בה. ואם שמחה, אין שמחה כיוצא בה.
אתא רבי שמואל בר נחמן ועבד פלגא: בכל מקום, שנאמר ויהי משמש צרה, והיה שמחה.
מתיבין ליה: והכתיב (בראשית א): ויהי אור! עוד היא אינה שמחה שלימה, שלא זכה העולם להשתמש באותה האורה.
אמר רבי יהודה בר סימון: אותה האורה, שנבראת ביום הראשון, היה אדם מביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שצפה הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה, גנזה לצדיקים לעתיד לבא, הה"ד (משלי ד): ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום.
מתיבין ליה: והכתיב (בראשית א): ויהי ערב ויהי בוקר?! אמר להם: עוד אינה שמחה שלימה, שכל מה שנברא ביום ראשון עתידין לבלות, שנאמר (ישעיה נא): כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה.
אתיבין ליה: והכתיב: ויהי ערב ויהי בוקר יום ב' יום ג' יום ד' יום ה' יום ו'?! אמר להם: עוד אינה שלימה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה, כגון: החרדל צריך למתוק, החטים צריכם להטחן, התורמוסין צריכין לימתק.
מתיבין ליה: והכתיב (בראשית מ): ויהי ה' את יוסף?! אמר להם: עוד אינה שמחה שלימה, שנזדווגה לו אותה הדוב.
מתיבין ליה: והכתיב (ויקרא ט): ויהי ביום השמיני קרא משה?! אמר להם: עוד אינה שמחה שלימה, שמתו נדב ואביהוא.
מתיבין ליה: והא כתיב (במדבר ז): ויהי ביום כלות משה?! אמר להם: עוד אינה שמחה, שנגנזה בבנין הבית.
מתיבין ליה: והכתיב (יהושע ז): ויהי ה' את יהושע?! אמר להם: עוד אינה שמחה, שהצריך לקרוע בגדיו.
מתיבין ליה: והכתיב (שמואל ב ז): ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו וגו'?! אמר להם: עוד אינה שמחה שלמה, שבא נתן ואמר לו (מלכים א ח): רק אתה לא תבנה בית לשמי! אמרין ליה: אמרן דידן, אמור דידך! אמר להם: והכתיב (זכריה יד): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגו'. (ישעיה ז) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגו'. (שם יא) והיה ביום ההוא יוסיף ה' וגו'. (שם כח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (שם יח) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'.
מתיבין ליה והכתיב (ירמיה לח): והיה כאשר נלכדה ירושלים. אמר להם: עוד היא שמחה, שבו ביום נטלו ישראל אופכי על עונותיהם.
דאמר רבי שמואל בר נחמן: אופכי גדולה נטלו ישראל על עונותיהם, ביום שחרב בית המקדש, שנאמר: תם עונך בת ציון וגו':
ויהי בימי אמרפל שלושה שמות נקראו לו:
- כוש
- ונמרוד
- ואמרפל
כוש, שהיה כושי ודאי. נמרוד, שהעמיד מרד בעולם. אמרפל, שהיתה אמירתו אפילה, דאמרי ואפלי בעלמא, דאמרי ואפלי באברהם, שאמר שירד לכבשן האש.
ואריוך מלך אלסר -- אמר רבי יוסי ממלחייא: תמן תנינן, איסרין, לשם אלסר.
כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים -- אמר רבי לוי: אתר הוא תמן מצטווח ברומי, ונטלו אדם אחד והמליכו אותו עליהם.
אמר רבי יוחנן: ותדעל הוה שמו.
דבר אחר:
- ויהי בימי אמרפל מלך שנער, זו בבל.
- ואריוך מלך אלסר, זה אנטיוכס.
- כדרלעומר מלך עילם, זה מדי.
- ותדעל מלך גוים, זו מלכות אדום, שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם.
אמר רבי אלעזר בר אבינא: אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח, תדע שכן, שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו, באה הגאולה לאברהם:
עשו מלחמה את ברע וגו' -- רבי מאיר היה דורש שמות, רבי יהושע בן קרחה היה דורש שמות:
- ברע, שהיה בן רע.
- ברשע, שהיה בן רשע.
- שנאב, שהיה שואב ממון.
- ושמאבר, שהיה פורח ומביא ממון.
- ומלך בלע היא צוער, שנתבלעו דיוריה.
כל אלה חברו אל עמק השדים, ג' שמות נקראו לו עמק השדים: עמק שוה, עמק סוכות, עמק השדים, שהוא מגדל סדנים.
דבר אחר: שהוא עשוי שִׂדִים, שָׂדִים תלמים.
דבר אחר: שהוא מניק את בנו כְּשָׁדַיִם.
עמק שוה -- רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן: ששם השוו כל עובדי כוכבים וקיצצו ארזים, ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה, והיו מקלסין לפניו ואומרים: שמענו אדוני, נשיא אלהים, אתה בתוכנו. אמרו לו: מלך את עלינו! נשיא את עלינו! אלוה את עלינו! אמר להם: אל יחסר העולם מלכו, ואל יחסר העולם אלוהו.
עמק סוכות -- שהוא מסוכך באילנות.
אמר רבי תנחומא: גפן ותאנה ורמון, אגוז ושקד, תפוח ופרסק.
הוא ים המלח -- אמר רבי אייבו: לא היה שם אלא צנורות היאורים, ונתבקעו ונעשו ים, הה"ד (איוב כח):
בצורות יאורים בקע:
שתים עשרה שנה עבדו וגו' -- רבי יוסי ורבי שמעון בן גמליאל, רבי יוסי אומר: שנים עשר ושלוש עשרה הרי עשרים וחמשה.
אמר רבי שמעון בן גמליאל: כולהון שלוש עשרה שנה היו. מה מקיים רבי שמעון בן גמליאל ובארבע עשרה שנה? אלא בארבע עשר למרדן.
ובי"ד שנה בא כדרלעומר -- בעל קורה טעין בעוביה.
והמלכים אשר אתו. ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, בעשתרא דקרנא. ואת הזוזים בהם, ית זיותנה דבהון. ואת האמים בשוה קריתים, תרתין קריין אינון. ואת החורי, זו מטרפולין.
ולמה הוא קורא אותו חורי? שבררו אותה ויצאת להם לחירות בדור הפלגה.
עד איל פארן אשר על המדבר -- עד משריא דפארן:
וישובו ויבואו אל עין וגו' -- אמר רבי אחא: לא באו ליזדווג אלא בתוך גלגל עינו של עולם. עין שעשתה מדת הדין בעולם, הן מבקשים לסמותה אתמהא?!
היא קדש -- אמר רבי אחא: הוא כתיב, הוא, שקדש שמו של הקב"ה בכבשן האש.
ויכו את כל שדה העמלקי -- עדיין לא נולד עמלק ואת אמרת ויכו את כל שדה העמלקי?! אלא (ישעיה מו): מגיד מראשית אחרית.
וגם את האמורי היושב בחצצון תמר ובעין גדי, דתמרייה.
ויצא מלך סדום ומלך עמורה את כדרלעומר מלך עילם וגו' ד' מלכים עשו מלחמה כנגד חמשה ויכלו להם.
ועמק השדים בארות בארות חמר -- בירין בירין מסקן חמר.
וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה -- רבי יהודה ור' נחמיה. רבי יהודה אומר: ויפלו שמה, אלו האוכלוסין. והנשארים הרה נסו, אלו המלכים.
ורבי נחמיה אמר: ויפלו שמה, אלו המלכים. והנשארים הרה נסו, אלו האוכלוסין.
על דעתיה דרבי יהודה ניחא. ועל דעתיה דרבי נחמיה קשיא.
רבי עזריה ורבי יונתן בן חגי בשם רבי יצחק אמרו: בשעה שירד אברהם אבינו לכבשן האש וניצול, יש מעובדי כוכבים שהיו מאמינים ויש שלא היו מאמינים, וכיון שירד מלך סדום לחמר וניצול, התחילו מאמינים באברהם למפרע.
ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם -- ר' יהודה אומר: זו עבודה. ורבי נחמיה אמר: אלו הכותבות.
ויקחו את לוט וגו' -- כך עשו ללוט, נתנו אותו בסירה ונטלו אותו עמהם. כל כך למה?
והוא יושב בסדום, לקיים מה שנאמר (משלי יג): הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע:
* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה
"וַיָּבֹא הַפָּלִיט" ריש לקיש בשם בר קפרא הוא עוג הוא פליט ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברם יושב ועוסק במצות עוגות הוא לא נתכוון לשם שמים אלא אמר אברהם זה קוניון הוא ועכשיו אני אומר לו נשבה בן אחיך והוא יוצא למלחמה ונהרג ואני נוטל את שרי אשתו א"ל הקדוש ברוך הוא חייך שכר פסיעותיך אתה נוטל שאת מאריך ימים בעולם ועל שחשבת להרוג את הצדיק חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות מבני בניו ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידן שנאמר (דברים ג, ב): "ויאמר ה' אלי אל תירא אותו כי בידך וגו'".
"ויגד לאברם העברי".
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין:
- רבי יהודה אומר: כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד.
- רבי נחמיה אומר: שהוא מבני בניו שלעֵבֶר.
- רבנין אמרין: שהוא מעבר הנהר, שהוא משיח בלשון עברי.
רבי יהודה ורבי נחמיה:
- רבי יהודה אמר: במשריא מישור דממרא.
- ורבי נחמיה אמר: בפלטין ארמון דממרא.
- על דעתיה דרבי יהודה, אתרא הוא דשמיה ממרא;
- ועל דעתיה דרבי נחמיה, גברא הוא דשמיה ממרא.
ולמה נקרא שמו ממרא? ר' עזריה בשם ר' יהודה בשם ר' סימון: שהמרה פנים באברהם; בשעה שאמר הקב"ה לאברהם למול, הלך ונמלך בשלושה אוהביו:
- אמר לו ענר כבר בן מאה שנה אתה, ואתה הולך ומצער את עצמך?!
- אמר לו אשכול: מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך?!
- אמר לו ממרא: אלהיך, שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון, והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו?!
אמר לו הקב"ה: אתה נתת לו עצה למול, חייך שאיני נגלה אליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך. הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "וירא אליו ה' באלוני ממרא".
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מג
בראשית רבה פרשה מג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט
וישמע אברם כי נשבה אחיו -- (תהלים קיב) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' סמוך לבו לא יירא עד אשר יראה בצריו.
משמועה רעה לא יירא -- זה אברהם, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. נכון לבו בטוח בה' -- ומצאת את לבבו נאמן לפניך. סמוך לבו לא יירא -- שנאמר (בראשית טו): אל תירא אברם.
עד אשר יראה בצריו -- ויחלק עליהם לילה:
וישמע אברם כי נשבה אחיו הה"ד (ישעיה לג): אוטם אזנו משמוע דמים.
וירק את חניכיו. רבי יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: הן הוריקו פנים, כנגד אברהם. אמרו: ה' מלכים לא יכלו לעמוד בהם, ואנו יכולים לעמוד בהם?! רבי נחמיה אמר: אברהם הוריק פנים כנגדן. אמר: אצא ואפול על קדוש שמו של מקום!
אבא בר זבדא אמר: בכלי זיין הוריקן, היך מה דאת אמר (תהלים לה): והרק חנית וסגור לקראת רודפי.
אמר רבי שמעון בן לקיש: באבנים טובות ומרגליות הוריקן, היך מה דאת אמר (תהלים סה): ואברותיה בירקרק חרוץ.
רבי לוי אמר: בפרשת שוטרים הוריקן, היך מה דאת אמר: (דברים כ) מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו.
חניכיו -- בעלי חניכתו. שמם אברם, כשמו.
שמנה עשר ושלוש מאות -- ריש לקיש בשם בר קפרא: אליעזר לבדו היה, מנין אליעזר, י"ח וג' מאות.
וירדוף עד דן -- שם עבודת כוכבים היא, ומכה מלפניה ומאחריה. מכה מלפניה, וירדוף עד דן.
ומכה מאחריה (ירמיה ח): מדן נשמע נחרת סוסיו:
ויחלק עליהם לילה -- רבי בנימין בר יפת משם ר' יונתן: הלילה נחלק מאיליו.
ורבנן אמרי: יוצרו חלקו. אמר הקב"ה: אביהם פעל עמי בחצי הלילה, אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה. ואימתי? במצרים, שנאמר (שמות יב): ויהי בחצי הלילה, וה' הכה כל בכור וגו'.
אמר רבי תנחומא: אית דמפקין לישנא אחרינא. אמר הקדוש ברוך הוא: אביהם יצא בחצי הלילה, אף אני אצא עם בניו בחצי הלילה, שנאמר (שם): כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא.
ויכם וירדפם -- וכי יש אדם רודף הרוגים?! אמר רבי פנחס: רודפיו של אבינו אברהם הרוגים היו, שנאמר (תהלים סט): כי אתה אשר הכית רדפו, הה"ד (ישעיה מא): מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. מי הוא זה שהעיר לבם של מזרחיים, שיבואו ויפלו ביד אברהם, צדק יקראהו לרגלו חי העולמים, שהיה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך.
אמר רבי ברכיה: מזל צדק היה מאיר לו.
אמר ר' ראובן: צדקה היתה צווחת ואומרת: אם אין אברהם, אין מי יעשה אותי, הה"ד (שם) יתן לפניו גוים ומלכים ירד.
רבי יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אמר: אברהם היה משליך עליהם עפר, והוא נעשה חרבות קש ונעשה חצים. ורבי נחמיה אמר: יתן עפר לא נאמר אלא, כעפר. הן היו משליכים חרבות על אברהם, ונעשין עפר חצים, והן נעשים קש, הה"ד (שם מא): ירדפם יעבור שלום.
רבי לוי בשם רבי יוסי בר זמרא: פסיעותיו של אבינו אברהם היו, שלוש מילין.
ר' יודן בר רבי סימון אמר: מיל, שנאמר (שם) אורח ברגליו לא יבא.
ר' נחמיה אמר בשם רבי אבהו: לא נתאבקו רגליהן, אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת:
וישב את כל הרכוש וגם את לוט וגו' -- רבי יודן אמר: אנשים ונשים השיב, וטף לא החזיר. עמדו ונתגיירו וגדרו ערות אבותיהם, הה"ד (יחזקאל ז) והבאתי רעי גוים.
מי הם רועי גוים?
ר"י בר רבי סימון: אלו אנשי סדום, שנאמר ואנשי סדום:
ויצא מלך סדום לקראתו וגו' -- רבי אבא בר כהנא אמר: התחיל לקשקש לו בזנבו. אמר לו: מה אתה ירדת לכבשן האש וניצלת, אף אני ירדתי לחמר וניצלתי.
אל עמק שוה -- רבי ברכיה ורבי חנינא בשם רבי שמואל בר נחמן: ששם השוו כל עובדי כוכבים, וקצצו ארזים ועשו בימה גדולה, והושיבו אותו בתוכו למעלה, והיו מקלסין לפניו ואומרים לו: שמענו אדוני וגו'. אמרו לו: מלך את עלינו! נשיא את עלינו! אלוה את עלינו!
אמר להם: אל יחסר העולם מלכו, ואל יחסר אלוהו:
ומלכי צדק מלך שלם וגו' -- הה"ד (תהלים מה) ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם.
ומלכי צדק מלך שלם -- המקום הזה מצדיק את יושביו. מלכי צדק, אדוני צדק, צדק נקראת ירושלים, שנאמר (ישעיה א) צדק ילין בה מלך שלם.
רבי יצחק הבבלי אומר: שנולד מהול.
הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון --
רבי שמואל בר נחמן ורבנן. רבי שמואל אמר: הלכות כהונה גדולה גילה לו. לחם, זה לחם הפנים. ויין, אלו הנסכים.
ורבנן אמרי: תורה גילה לו, שנאמר (משלי ט): לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.
והוא כהן לאל עליון -- רבי אבא בר כהנא אמר: כל יין שכתוב בתורה עושה רושם, חוץ מזה.
אמר רבי לוי: אף זה לא יצאנו מידו, שמשם קרא עליו: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה:
ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ -- ממי קנאן?
רבי אבא בשם רב כהנא ור' יצחק רבי אבא אמר: כאינש דאמר: פלן, עינוהי יאי, שעריה יאי. אמר רבי יצחק: היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלים ושותין היה אומר להן: ברכו! והן אומרים לו: מה נאמר? והוא אומר להם: אמרו, ברוך אל עולם שאכלנו משלו!
אמר לו הקב"ה: אני, לא היה שמי ניכר לבריותי, והכרת אותי בבריותי, מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם, הה"ד (בראשית יד): קונה שמים וארץ:
וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך -- רבי הונא אמר: שהופך מנגנין שלך על צריך.
רבי יודן אמר: כמה מנגנאות עשיתי להביאן תחת ידיך, אוהבים היו זה לזה, זה משלח לזה כתבים, וזה משלח לזה דורונות, והמרדתי אותם אלו על אלו, כדי שיבואו ויפלו תחת ידיך.
ויתן לו מעשר מכל -- רבי יהודה בר סימון אמר: מכח אותה ברכה, אכלו ג' יתידות גדולות בעולם. אברהם יצחק ויעקב. באברהם, כתיב (בראשית כד): וה' ברך את אברהם בכל, בזכות ויתן לו מעשר מכל. ביצחק, כתיב (שם כז): ואוכל מכל, בזכות ויתן לו מעשר מכל. ביעקב, כתיב (שם לג): כי חנני אלהים וכי יש לי כל, בזכות ויתן לו מעשר מכל.
מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים? רבי יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר: מאברהם, כה יהיה זרעך. כה תברכו את בני ישראל. ר' נחמיה אמר: מיצחק, שנאמר (בראשית כב): ואני והנער נלכה עד כה. לפיכך אמר המקום: כה תברכו את בני ישראל. ורבנן אמרי: מיעקב, שנאמר (שמות יט): כה תאמר לבית יעקב, וכנגדו כה תברכו את בני ישראל.
רבי אליעזר ור' יוסי בר חנינא ר' אליעזר אמר: אימתי אני מגדל את בניך ככוכבים? כשאגלה עליהם בכה, כה תאמר לבית יעקב.
ור' יוסי ב"ר חנינא אמר: כשאגלה על מנהיגם בכה, שנאמר (שם ד): כה אמר ה': בני בכורי ישראל:
ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש וגו' ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי וגו'.
ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודה אמר: עשאן תרומה היך מה דאת אמר: (במדבר יח) והרמותם ממנו תרומת ה'.
ורבי נחמיה אמר: עשאן שבועה, היך מה דאת אמר (דניאל יב): וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחי העולם.
ורבנן אמרי: עשאן שירה, היך מה דאת אמר (שמות טו): זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו.
רבי ברכיה ור' חלבו ור' אמי בשם ר' אלעזר אמרו אמר משה בל' שאמר אבא שירה. הרימותי ידי אל ה', בו בלשון אני אומר שירה, שנאמר: אלהי אבי וארוממנהו.
אם מחוט -- אמר רבי אבא בר ממל: אמר לו הקדוש ברוך הוא: את אמרת אם מחוט, חייך! שאני נותן לבניך מצות ציצית, היך מה דאת אמר (במדבר מו): ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ומתרגמינן חוטא דתכלתא.
ועד שרוך נעל -- חייך! שאני נותן לבניך מצות יבמה, היך מה דאת אמר (דברים כה): וחלצה נעלו מעל רגלו.
דבר אחר: אם מחוט, זה המשכן שהוא מצוייר בתכלת וארגמן. ועד שרוך נעל, אלו עורות התחשים.
דבר אחר: אם מחוט, אלו הקרבנות, כההיא דתנן: וחוט של סקרא חוגרו באמצ, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. ועד שרוך נעל, אלו פעמי רגלים, היך מה דאת אמר (שיר ו): מה יפו פעמיך בנעלים.
בלעדי רק אשר אכלו הנערים -- הה"ד (שמואל א ל): ויען כל איש רע ובליעל, מהאנשים אשר הלכו עם דוד, ויאמרו: יען אשר לא הלכו עמי, לא נתן להם מהשלל אשר הצלנו, כי אם איש את אשתו ואת בניו, וינהגו וילכו, ויאמר דוד: לא תעשון כן אחי! את אשר נתן ה' לנו וישמור אותנו ויתן את הגדוד הבא עלינו בידינו, ומי ישמע לכם לדבר הזה! כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים, יחדו יחלוקו! ויהי מהיום ההוא ומעלה, וישימה דוד לחוק ולמשפט לישראל עד היום הזה.
אמר רבי יודן: והלאה אין כתיב כאן, אלא ומעלה. וממי למד? מאברהם זקינו, שאמר בלעדי, רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים וגו'.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מד
בראשית רבה פרשה מד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג
א. [ עריכה ]
אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר וגו' (תהלים יח) האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו אם דרכיו תמימים הוא על אחת כמה וכמה רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות ד"א האל תמים דרכו זה אברהם שנאמר (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך אמרת ה' צרופה שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש מגן הוא לכל החוסים בו אל תירא אברם אנכי מגן לך:
ב. [ עריכה ]
ד"א אחר הדברים וגו' כתיב (משלי יד) חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח חכם ירא אל תירא אברם אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסר מרע אל תהי חכם בעיניך במה שאת רואה בעיניך תאמר שאני מוליד תאמר שאין אני מוליד ירא את ה' אל תירא אברם רבי אבין בשם רבי חנינא פתח (משלי יא) רשע עושה פעולת שקר וגו' רשע עושה פעולת שקר זה נמרוד שהיו פעולותיו על שקר וזורע צדקה זה אברהם שנאמר (בראשית יט) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט שכר אמת אל תירא אברם וגו':
ג. [ עריכה ]
ג ד"א אל תירא אברם הה"ד (ישעיה מא) ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אוהבי אשר החזקתיך מקצות הארץ ממספוטמיא ומחברותיה ומאציליה קראתיך ממפולשין שבה קראתיך זמנתיך בחרתיך ולא מאסתיך בחרתיך באברם ולא מאסתיך באברהם אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך אמר רבי הושעיא בשעה שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמושך בני נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה וזימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו והיו אוחזין אותו במרפקו כדי שלא יפול הה"ד אל תשתע כי אני אלהיך לא תשוע אמצתיך אף עזרתיך וגו' הן יבושו ויכלמו וגו' אלו שהם שוטנים בך יהיו כאין ויאבדו אנשי ריבך אלו שהן עושין עמך מריבה תבקשם ולא תמצאם אלו שהן עושין עמך מצות כי אני ה' אלהיך האומר לך אל תירא שנאמר אל תירא אברם:
ד. [ עריכה ]
ד אנכי מגן לך רבי לוי אמר תרתין ורבנן אמרי חדא ר' לוי אמר לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר אותן אוכלסין שהרגתי שהיה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד משל לאחד שהי' עובר לפני פרדסו של מלך ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה והציץ המלך וראה אותו התחיל מטמן מפניו א"ל מפני מה אתה מטמן כמה פועלים הייתי צריך שיקושו אותה עכשיו שקששת אותה בא וטול שכר כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אותן אוכלסין שהרגת קוצים כסוחים היו הדא הוא דכתיב (ישעיה לג) והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים רבי לוי אמר אוחרי לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר אותן המלכים שהרגתי שבניהם מכנסין אוכלסין ובאים ועושים עמי מלחמה אמר לו הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך מה המגן הזה אפילו כל החרבות באות עליה היא עומדת כנגדן כך את אפי' כל עובדי כוכבים מתכנסין עליך נלחם אני כנגדן ורבנן אמרי חדא לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעתיד לבא אמר הקדוש ברוך הוא אל תירא אנכי מגן לך וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך אבל שכרך מתוקן לעתיד לבא שכרך הרבה מאד היך מה דאת אמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:
ה. [ עריכה ]
ה רבי יודן ורבי הונא תרויהון בשם רבי יוסי בן זימרא רבי יודן אמר בכל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר מופלג ור' הונא אמר בכל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג אחר הדברים האלה אחר הירהורי דברים שהיו שם מי הרהר אברהם הרהר אמר לפני הקב"ה רבון העולמים כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו עמדתי וסיגלתי מצות ומעשים טובים יותר ממנו ודחתה בריתי לבריתו תאמר שאחר עומד ומסגל מצות ומעשים טובים יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי א"ל הקדוש ברוך הוא מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים אבל ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריעו עליהם שהוא יכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפר עליהם:
ו. [ עריכה ]
ו היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר עשרה לשונות נקראת נבואה חזון הטפה דבור אמירה צווי משא משל מליצה חידה ואיזו היא קשה שבכולן רבי אליעזר אמר חזון שנאמר (ישעיה כא) חזות קשה הוגד לי רבי יוחנן אמר דבור שנאמר (בראשית מב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות רבנן אמרי משא כמשמעו שנאמר (תהלים לה) כמשא כבד יכבדו ממני גדול כחו של אברם שנדבר עמו בדיבור ובחזון שנאמר (בראשית טו) היה דבר ה' אל אברם במחזה:
ז. [ עריכה ]
אל תירא אברם ממי נתירא ר' ברכיה אמר משם נתירא הה"ד (ישעיה מא) ראו איים וייראו קצות הארץ ויחרדו וגו' מה איים הללו מסויימים בים כך היו אברהם ושם מסויימים בעולם וייראו זה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה זה נתיירא מזה לומר שמא תאמר שם שיש בלבו עלי שהרגתי את בניו וזה נתיירא מזה לומר שמא תאמר אברהם שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים קצות הארץ זה שרוי בקיצו של עולם וזה שרוי בקיצו של עולם (שם) קרבו ויאתיון זה קרב אצל זה וזה קרב אצל זה (שם) איש את רעהו יעזורו זה עוזר לזה בברכות וזה עוזר לזה במתנות זה עוזר לזה בברכות ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו' וזה עוזר לזה במתנות ויתן לו מעשר מכל (שם) ויחזק חרש זה שם שעשה את התיבה את צורף זה אברהם שצרפו הקב"ה בכבשן האש מחליק פטיש את הולם פעם שהחליק פטישו והלם את כל באי עולם בדרך אחת למקום אומר לדבק טוב הוא אלו אומות העולם שהן אומרין מוטב להדבק באלוה של אברהם ולא נדבק בעבודת כוכבים של נמרוד ויחזקהו במסמרים החזיק אברהם את שם במצות ומעשים טובים ולא ימוט אברהם:
ח. [ עריכה ]
ח ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי אמר רבי יונתן ג' הן שנאמר בהם שאל ואלו הן שלמה ואחז ומלך המשיח שלמה דכתיב (מלכים א ג) בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך אחז דכתיב (ישעיה ז) שאל לך אות מעם ה' מלך המשיח דכתיב ביה (תהלים ב) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך רבי ברכיה ורבי אחא בשם רבי שמואל אומר אנו מביאים עוד שנים מן ההגדה אברהם ויעקב אברהם דכתיב ביה ה' אלהים מה תתן לי אינו אומר מה תתן לי אלא שאמר לו שאל יעקב דכתיב (בראשית כח) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך אינו אומר כן אלא שאמר לו שאל:
ט. [ עריכה ]
ט רבי יודן ורבי אייבו בשם רבי יוחנן ב' בני אדם אמרו דבר אחד אברהם ודוד אברהם כתיב ביה ה' אלהים מה תתן לי אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואני הולך ערירי דוד אמר (תהלים קלט) חקרני אל ודע לבבי דע הפורשים ממני וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם אמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים להעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם ובן משק ביתי ר"א אומר בן משק ביתי זה לוט שנפשו שוקקת עליו ליורשני הוא דמשק אליעזר שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני האל ריש לקיש בשם בר קפרא אמר בן משק ביתי בר ביתי הוא אליעזר שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק ואליעזר היה שמו שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות מנין אליעזר הוה י"ח וג' מאות:
י. [ עריכה ]
י ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע אמר רב שמואל בר רב יצחק המזל דוחקני ואומר לי אברם אין את מוליד א"ל הקדוש ברוך הוא הן כדבריך אברם לא מוליד אברהם מוליד שרי אשתך לא תקרא שמה שרי שרי לא תלד שרה תלד:
יא. [ עריכה ]
יא והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך רבי יודן ורבי אלעזר בשם ר' יוסי בר זימרא ה' אליו דבר ה' אליו והנה דבר ה' אליו מלאך אחר מלאך דבור אחר דבור אני ושלשה מלאכים נגלים עליך ואומרים לך לוט לוטא לא ירית לאברם ר' הונא ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרא כתיב והנה דבר ה' אליו והנה ה' בא ודבור עמו:
יב. [ עריכה ]
יב ויוצא אותו החוצה רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי וכי מחוץ לעולם הוציאו שאמר הכתוב ויוצא אותו החוצה אלא אחוי ליה שוקקי שמיא המד"א עד לא עשה ארץ וחוצות אמר רבי יהודה בשם ר' יוחנן העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הוא דאמר ליה הבט נא השמימה אין הבטה אלא מלמעלה למטה רבנן אמרי נביא את ואין את אסטרולוגוס שנאמר (בראשית כ) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא בימי ירמיה בקשו ישראל לבא לידי מדה זו ולא הניח להם הקב"ה הה"ד (ירמיה י) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו וגו' כבר אברהם אביכם בקש לבא לידי מדה זו ולא הנחתי אותו וא"ר לוי עד דסנדלא ברגליך דריס כובא וכל מי שהוא נתון למטה מהם הוא מתירא מהם אבל את שאת נתון למעלה מהם דיישם ר' יודן בשם ר"א אמר שלשה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם תפלה וצדקה ותשובה ושלשתן נאמרו בפסוק אחד הה"ד (ד"ה ב ז) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני הרי צדקה כמד"א (תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכם הרעה זו תשובה ואח"כ (ד"ה ב ז) ואסלח לחטאם וארפא את ארצם ר' הונא בר רב יוסף אמר אף שנוי שם ומעשה טוב שנוי השם מאברהם ולא יקרא עוד שמך אברם מעשה טוב מאנשי נינוה שנאמר (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו' וי"א אף שנוי מקום שנאמר (בראשית יב) ויאמר ה' אל אברם לך לך ר' מונא אמר אף התענית שנאמר (תהלים כ) יענך ה' ביום צרה וגו' רבא בר מחסיא ורבי חמא בן גריון בשם רב אמר יפה תענית לחלום כאש בנעורת א"ר יוסף ובו ביום ואפילו בשבת:
יג. [ עריכה ]
יג ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו' ר"א בן יעקב ורבנן ר"א בן יעקב אמר מיכאל ירד והצילו מכבשן האש ורבנן אמרי הקדוש ברוך הוא הצילו הה"ד (בראשית טו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ואימתי ירד מיכאל בחנניה מישאל ועזריה:
יד. [ עריכה ]
יד ויאמר ה' אלהים במה אדע ר' חייא ברבי חנינא אמר לא כקורא תגר אלא אמר לו באיזו זכות א"ל בכפרות שאני נותן לפניך ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת הראה לו ג' מיני פרים וג' מיני שעירים וג' מיני אילים ג' מיני פרים פר יום הכפורים ופר הבא על כל המצות ועגלה ערופה וג' מיני שעירים שעירי רגלים שעירי ראשי חדשים ושעירה של יחיד וג' מיני אילים אשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של יחיד ותור וגוזל תור ובר יונה ויקח לו את כל אלה רשב"י ורבנן רשב"י אומר כל הכפרות הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו ורבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו נאמר כאן ויקח לו את כל אלה ונאמר להלן (ויקרא ב) והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה' ואת הצפור לא בתר הראה לו הקב"ה שמבדילים בעולת העוף ואין מבדילים בחטאת העוף:
טו. [ עריכה ]
טו ד"א קחה לי עגלה משולשת זו בבל שהעמידה ג' מלכים נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר ועז משולשת זו מדי שהיתה מעמידה ג' מלכים כורש ודריוש ואחשורוש ואיל משולש זו יון ר' אלעזר ור' יוחנן ר"א אמר כל הרוחות כבשו בני יון ורוח מזרחית לא כבשו א"ל רבי יוחנן והכתיב (דניאל ח) ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל הוא דעתיה דר"א דלא אמר מזרחית ותור וגוזל זו מלכות אדום תור הוא אלא שגזלן הוא ד"א ויקח לו את כל אלה ר"י ור' נחמיה ר"י אמר שרי עובדי כוכבים הראה לו רבי נחמיה אמר שרי ישראל הראה לו על דעתיה דר"י קתדרין דדין לקבל קתדרין דדין על דעתיה דר"נ ששם היו סנהדרי גדולה של ישראל יושבת וחותמת דיניהם של ישראל ואת הצפור לא בתר ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי אמר הראה לו הקדוש ברוך הוא כל מי שהוא מעמיד פנים בגל הגל שוטפו וכל מי שאינו מעמיד פנים בגל אין הגל שוטפו:
טז. [ עריכה ]
טז וירד העיט על הפגרים א"ר אסי נסב אברהם מכישה והוה מכיש להון ולא היו מכתשין אעפ"כ וישב אברם בתשובה אמר רבי עזריה לכשיעשו בניך פגרים בלא גידים ועצמות זכותך עומדת להן:
יז. [ עריכה ]
יז ויהי השמש לבא רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תחלת מפלה שינה דמיך ליה ולא לעי באורייתא דמיך ליה ולא עביד עבודה רב אמר שלשה תרדמות הן תרדמת שינה ותרדמת נבואה ותרדמת מרמיטה תרדמת שינה (בראשית ב) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן תרדמת נבואה (בראשית טו) ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם ותרדמת מרמיטה שנאמר (שמואל א כו) ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם ורבנן אמרי אף תרדמה של שטות דכתיב (ישעיה כט) כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה וגו' ר' חנינה בר יצחק אמר שלש נובלות הן נובלות מיתה שינה נובלות נבואה חלום נובלות העוה"ב שבת ר' אבין מוסיף תרתין נובלות אורה של מעלה גלגל חמה נובלות חכמה של מעלה תורה והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו אימה זו בבל דכתיב (דניאל ג) באדין נבוכדנצר התמלי חמא חשיכה זו מדי שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית גדולה זו יון ר' סימון ורבנן רבי סימון אמר מאה ועשרים דוכסים מאה ועשרים אפרכון מאה ועשרים אסטרטליטין ורבנן אמרי מס' ס' דכתיב (דברים א) נחש שרף ועקרב נחש זו בבל שרף זו מדי עקרב זה יון מה עקרב זו יולדת לס' ס' כך העמידה מלכות יון מס' ס' נופלת עליו זו אדום שנאמר מקול נפלם רעשה הארץ ויש שמחלפין נופלת עליו זו בבל דכתיב בה (ישעיה כא) נפלה נפלה בבל גדולה זו מדי דכתיב (אסתר ג) אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש חשיכה זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל אימה זו אדום דכתיב (דניאל ו) וארו חיוא רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא יתירה:
יח. [ עריכה ]
יח ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם משיראה לך זרע א"ר יודן גירות בארץ לא להם עבדות עינוי לאספטיא שלהם:
יט. [ עריכה ]
יט וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי היה לומר גם מאי וגם אלא גם הוא מצרים וגם לרבות ארבעה גליות אשר יעבודו דן אנכי ר"א בשם ר' יוסי בר זמרא בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ושאם יעשו תשובה גואלן בשבעים ושתים אותיות דא"ר יודן (דברים ד) מלבא לקחת לו גוי מקרב גוי עד מוראים גדולים אתה מוצא שבעים ושתים אותיות של הקדוש ברוך הוא ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה הם אמור לו צא מהם גוי שני שאינו מן המנין ר' אבין אמר בשמו גאלן ששמו של הקדוש ב"ה שבעים ושתים אותיות:
כ. [ עריכה ]
כ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול א"ר אחא אחר כן אין כתיב כאן אלא אחרי משאביא עליהם עשר מכות ולאחר כך יצאו ברכוש גדול א"ל אף אני בשיעבוד א"ל (בראשית טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגו' אמר ריש לקיש ג' הם שנאמר בהם בשיבה טובה אברהם היה שוה לו דוד שוה לו גדעון לא שוה לו למה (שופטים ח) ויעש אותו גדעון לאפוד לעבודת כוכבים:
כא. [ עריכה ]
כא ויהי השמש באה ועלטה היה אמיטתא הות והנה תנור עשן ולפיד שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר ארבעה דברים הראה לו גיהנם ומלכיות ומתן תורה ובית המקדש א"ל כל זמן שבניך עסוקים בשתים הם ניצולים משתים פירשו משתים הם נידונין בשתים א"ל במה אתה רוצה שירדו בניך בגיהנם או במלכיות ר' חנינא בר פפא אמר אברהם ברר לו את המלכיות רבי יודן ור' אידי ור' חמא בר חנינא אמרו אברהם ברר גיהנם והקב"ה ברר לו את המלכיות הה"ד (דברים לב) אם לא כי צורם מכרם זה אברהם וה' הסגירם מלמד שהסכים הקדוש ברוך הוא לדבריו ר' הונא בשם ר' אחא אמר כך היה אבינו אברהם יושב ותמה כל אותו היום אמר במה אברר בגיהנם או במלכיות א"ל הקב"ה אברהם קטע הדין מוניטא מן כדו ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר מהו לאמר באנו למחלוקת רבי חנינא בר פפא ור' יודן ור' אידי ור' חמא בר חנינא רבי חנינא בר פפא אמר אברהם ברר לו את המלכיות הה"ד (תהלים סו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים ר' יהושע בן לוי אמר אף קריעת ים סוף הראה לו דכתיב אשר עבר בין הגזרים האלה המד"א (שם קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים:
כב. [ עריכה ]
כב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר ר' יודן ורבי יוחנן בן זכאי ור"ע חד אמר העולם הזה גלה לו אבל העולם הבא לא גלה לו ואוחרנא אמר אחד העולם הזה ואחד העוה"ב גלה לו ר' ברכיה אר"א ור' יוסי בר חנינא חד אמר עד היום הזה גלה לו ואוחרנא אמר עד היום ההוא גלה לו לזרעך נתתי וגו' ר' הונא ור' דוסתאי בשם רשב"ג אף מאמרו של הקדוש ברוך הוא מעשה שנא' לזרעך נתתי אתן את הארץ הזאת אין כתיב כאן אלא נתתי את הארץ הזאת רבי יודן בשם רבי אבא בר כהנא אמר (שם קז) יאמרו גאולי ה' אשר הוא גואלם לא נאמר אלא אשר גאלם א"ר אבון כי פודה ה' את יעקב אין כתיב כאן אלא (ירמיה לא) כי פדה ה' את יעקב רבנן אמרי (זכריה י) אשרקה להם ואקבצם כי אפדם אין כתיב כאן אלא כי פדיתים אמר רבי יהושע (ישעיה ד) ויברא ה' על כל מכון הר ציון אין כתיב כאן אלא ברא כבר היא ברואה ומתוקנת:
כג רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר לפי שאינו מזכיר כאן החוי לפיכך הוא מביא רפאים תחתיהם רבי חלבו בשם רבי אבא בשם רבי יוחנן כך עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממים את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני ולא נתן להם אלא ז' את החתי ואת הפרזי ואת הרפאים ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי הרי שבעה ולמה נתן להם שבעה (פירושן לעיל) ואיזה הם הג' שלא ניתן להם רבי אומר ערביה שלמייה נוטייה רבי שמעון בן יוחאי אומר דרמוסקוס ואסייא ואספמייא ר"א בן יעקב אמר אסיא ותרקי וקרטגינה רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם הג' שלא נתן להם בעוה"ז אדום שנאמר (דברים ב) כי לא אתן לך מארצו ירושה כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ובמואב כתיב (שם) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה קנזי הוא מעשו קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה אבל עכשיו שבעה נתן להם שנאמר (שם ז) שבעה גוים רבים ועצומים ממך אמר רבי יצחק חזירתא רעיא בעשרה ואימרתא ולא בחד כל אילין אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם דיהב ליה את הקיני ואת הקנזי וגו' ועדיין ושרי אשת אברהם לא ילדה לו.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מה
בראשית רבה פרשה מה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
ושרי אשת אברם לא ילדה לו וגו' (משלי לא) אשת חיל מי ימצא וגו' ורחוק מפנינים מכרה. מהו מכרה? ר' אבא בר כהנא אמר: עיבורה, הה"ד (יחזקאל טז): מכורותיך ומולדותיך.
אברהם היה גדול מנחור שנה, ונחור היה גדול מהרן שנה, נמצא אברם גדול מהרן ב' שנים, שנה לעיבורה של מלכה, ושנה לעיבורה של יסכה, והרן מוליד לשש שנים, ואברם אינו מוליד.
ושרי אשת אברם לא ילדה לו ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אמר לו: לאברם לא ילדה, אבל אילו נשאת לאחר ילדה. ורבי נחמיה אמר: לא לו ולא לאחר. ומה דכתיב: לא ילדה לו, לו ולה.
ולה שפחה מצרית ושמה הגר שפחת מלוג היתה, והיה חייב במזונותיה, ולא היה רשאי למכרה.
בעון קומי ריש לקיש: מהו דתנא עבדי מלוג? אמר להון: כמה דתימא מלוג מלוג.
אמר ר"ש בן יוחאי: הגר בתו של פרעה היתה, וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לו. אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר, הה"ד (בראשית ט): ולה שפחה מצרית, ושמה הגר. הא אגריך, אף אבימלך. כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו, נטל בתו ונתנה לו.
אמר: מוטב שתהא בתי שפחה בבית הזה, ולא גבירה בבית אחרת, הה"ד (תהלים מה): בנות מלכים ביקרותיך, נצבה שגל לימינך, בכתם אופיר:
ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת -- אמרה: ידעת אנא מהיכן היא סבתי, לא כשם שהיו אומרים לי: קמיע היא צריכה, הימוס היא צריכה, אלא הנה נא עצרני ה' מלדת.
תני, כל מי שאין לו בן, כאילו הוא מת, כאילו הוא הרוס.
- כאילו מת. ותאמר רחל אל יעקב הבה לי בנים וגו'.
- כאילו הרוס, שנאמר: אולי אבנה ממנה, ואין בונין, אלא את ההרוס.
וישמע אברם לקול שרי --
רבי יוסי אמר: לקול רוח הקדש, היך מה דאת אמר: ואתה תשמע לקול דברי ה'
ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה -- לקחתה בדברים. אמרה לה: אשריך שאת מדבקת לגוף הקדוש הזה.
מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען -- רבי אמי בשם ריש לקיש: מנין תנינן, נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל מפריה ורביה אלא, יוציא וישא אשה אחרת? מהכא, מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, הדא אמרת: אין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין.
ותתן אותה לאברם אישה -- ולא לאחר.
לאשה -- ולא לפילגש:
ויבא אל הגר ותהר -- רבי לוי בר חייתא אמר: מביאה ראשונה נתעברה.
אמר רבי אלעזר: לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, והכתיב: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן?!
אמר רבי תנחומא: שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו, כמביאה שניה.
אמר רבי חנינא בן פזי: הקוצין הללו, אינן לא מתנכשין ולא נזרעים מאיליהן, הן יוצאים ומתמרים ועולים. החטים הללו, כמה צער וכמה יגיע, עד שלא יעלו.
ולמה נתעקרו האמהות?
- ר' לוי משם רבי שילא דכפר תמרתא, ורבי חלבו בשם ר' יוחנן: שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן, שנאמר (שיר ב): יונתי בחגוי הסלע.
יונתי. בחגוי, למה עקרתי אתכם? בשביל, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך.
- רבי עזריה משום ר' יוחנן בר פפא: כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנויין.
- רבי הונא משם רבי חייא בר אבא: כדי שיצאו רוב השנים, בלא שיעבוד.
- רבי הונא ורבי אבון בשם רבי מאיר אמר: כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין היא מתכערת ומתעזבת, שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה, היתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה, והיתה שרה אומרת להם: צאו ושאלו בשלומה של עלובה, והיתה הגר אומרת להם: שרי גבירתי, אין סיתרה כגלויה. נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת, ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחד נתעברתי! והיתה אומרת: עם דא אנא מיסב ומיתן?! הלואי מיסב ומיתן עם מרה.
<< · בראשית רבה · מה · ה · >>
ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך -- רבי יודן בשם ר' יהודה בר סימון: חומסני אתה בדברים, למה שאתה שומע בקלוני ושותק?!
רבי ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא אמר: בעי דיני גבך. משל לשני בני אדם חבושים בבית האסורים, נמצא המלך עובר. אמר לו חד: תבע דקיון דידי. אמר: אפקוהו. אמר ליה חבריה: יבעי דיני גבך! אילו אמרת: תבוע דקיון דידן, כמה דאפקך כן אפקני, וכדו דאמרת תבע דקיון דידי, לך אפיק, לי לא אפיק. כך, אילו אמרת ואנו הולכים ערירים, כמה דיהב לך, כן יהב לי, וכדו דאמרת: אנכי הולך ערירי, לך יהיב, ולי לא יהיב. משל לשני בני אדם, שהלכו ללוות זרע מן המלך. אמר לו: תשאיל לי זרע! אמר: ויהבון ליה. אמר לו חבריה: יבעי דיני גבך. אילו אמרת תשאיל לנו זרע, כמה דיהיב לך, כן הוה יהיב לי. הכי נמי, אילו אמרת הן לנו לא נתת זרע, כמה דיהיב לך, הוה יהיב לי. וכדו דאמרת: הן לי לא נתת זרע, לך יהיב, לי לא יהיב.
ר' נחמיה בשם ר' אבון אמר: חימסה בפניו.
ורבנן אמרי: ד' מדות נאמרו בנשים: גרגרניות, צייתניות, עצלניות, קנאניות.
- גרגרניות מחוה, (בראשית ג): ותקח מפריו ותאכל.
- צייתניות, (שם יח) ושרה שומעת.
- עצלניות, (שם) מהרי שלוש סאים קמח סולת.
- קנאניות, דכתיב (שם ל) ותקנא רחל באחותה.
רבי יהודה בר נחמיה אמר: אף איסטטניות ודברניות.
- איסטטניות, (שם טז): ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך.
- ודברניות, (במדבר יב): ותדבר מרים ואהרן במשה.
- רבי לוי אמר: אף גנביות שנאמר (בראשית לא): ותגנוב רחל את התרפים.
- יוצאניות, (שם לה): ותצא דינה.
רבי תנחומא אמר בשם רבי חייא רבה, ורבי ברכיה אמר בשם רבי חייא: כל מי שהרחיק אחר מדת הדין, לא יצא שפוי מתחת ידיה. ראויה היתה שרה להגיע לשניו של אברהם, ועל ידי שאמרה (שם טז): ישפוט ה' ביני וביניך, נמנעו מחייה שלושים ושמונה שנה,
כתיב ויבא אל הגר ותהר ומה ת"ל הנך הרה וילדת בן?! אלא מלמד שהכניסה בה שרה עין רעה והפילה עוברה.
אמר רבי יוחנן: ביני וּבֵּינֵיךְ, וּבְנֵךְ כתיב.
אמר רבי חנינא: אילו אלישע הנביא אמר כן ברוח הקודש דיי, אלא שזכתה לדבר עמה המלאך.
ויאמר אברם אל שרי עשי לה הטוב בעיניך -- אמר לו: מה איכפת לי?! לא בטובתה ולא ברעתה. כתיב (דברים כא): לא תתעמר בה תחת אשר עניתה, וזו, מאחר שציערנו אותה, אנו משתעבדין בה?! ולא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה.
כתיב (שמות כא): לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, וזו, מאחר שעשינו אותה גבירה, אנו עושין אותה שפחה?! לא איכפת לי, לא בטובתה ולא ברעתה.
ותעניה שרי ותברח מפניה --
- רבי אבא בר כהנא אמר: מנעתה מתשמיש המטה.
- רבי ברכיה אמר: טפחתה בקורדקייסון על פניה.
- ר' ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא: דליים ופנדיות הוליכה לה, למרחץ:
<< · בראשית רבה · מה · ז · >>
וימצאה מלאך ה' על עין המים וגו' -- באורחא דחלוצה. ויאמר הגר שפחת שרי -- מתלא אמר: אם אמר לך חד, אוניך דחמר! לא תיחוש. תרין, עביד לך, פרוכי. כך, אברם אמר: הנה שפחתך בידך. המלאך אמר: הגר שפחת שרי. ותאמר: מפני שרי גברתי, אנכי בורחת.
ויאמר לה מלאך ה': שובי אל גברתך והתעני וגו'. ויאמר לה מלאך ה': הרבה וגו' -- כמה מלאכים נזדווגו לה?
- ר' יוסי בר חנינא אמר: חמשה, בכל מקום שנאמר אמירה מלאך.
- רבנן אמר: ארבעה, בכל מקום שנאמר מלאך.
אמר רבי חייא: בוא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים. מנוח אמר לאשתו (שופטים יג): מות נמות כי אלהים ראינו. והגר שפחת שרי רואה ה' מלאכים בזה אחר זה, ולא נתייראה מהם. אמר רבי חייא: ציפרנן של אבות, ולא כריסן של בנים.
אמר רבי יצחק: (משלי לא) צופיה הליכות ביתה
בני ביתו של אבינו אברהם צופים היו, והיתה רגילה לראות בהם.
ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה וגו' -- אמר רבי יצחק: שלושה הן שנקראו בשמם לפני הקדוש ברוך הוא, עד שלא נוצרו, ואלו הן: יצחק, ושלמה, ויאשיהו.
- ביצחק, כתיב (בראשית יז): אבל שרה אשתך יולדת לך בן וגו'.
- בשלמה, מה הוא אומר (דה"א כב): הנה בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה, והניחותי לו מכל אויביו, שלמה יהיה שמו.
- ביאשיהו, כתיב (מ"א יג): ויקרא אל המזבח בדבר ה', ויאמר מזבח מזבח, כה אמר ה', הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו.
- וי"א אף ישמעאל באומות, הנך הרה וילדת בן, וקראת את שמו ישמעאל:
<< · בראשית רבה · מה · ט · >>
והוא יהיה פרא אדם -- רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר: שהכל יהיו גדלים ביישוב, והוא יהיה גדל במדבר. רבי שמעון בן לקיש אמר: פרא אדם, וודאי שהכל בוזזים ממון, והוא בוזז נפשות.
ידו בכל ויד כל בו -- קרי בו כלבו, הוא והכלב שוים. מה הכלב אוכל נבלות, אף הוא אוכל נבלות.
אמר רבי אלעזר: מתי ידו בכל, ויד כל בו? לכשיבא אותו שכתוב (דניאל ב): ובכל די דארין בני אנשא, חיות ברא, ועוף שמיא, יהב בידך והשלטך בכלהון, הה"ד (ירמיה מט): לקדר ולממלכות חצור, אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל, נבוכד ראצר כתיב, שאצרן במדבר והרגן.
על פני כל אחיו ישכון -- הכא את אמר: ישכון. והתם כתיב: נפל?!
- אלא כל זמן שהיה אברהם אבינו קיים, ישכון. וכשמת אברהם, נפל.
- עד שלא פשט ידו בבית המקדש, ישכון. כיון שפשט ידו בבית המקדש, נפל.
- בעולם הזה, ישכון, אבל לעתיד לבא, נפל:
<< · בראשית רבה · מה · י
ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי -- רבי יהודה בר סימון, ורבי יוחנן בשם ר' אלעזר בר שמעון: מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם האשה, אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עילה.
רבי אבא בשם רבי בירי: כמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה. ויאמר: לא, כי צחקת.
והכתיב: ותקרא שם ה' הדובר אליה?! רבי יהושע בר נחמיה אמר: ע"י מלאך. והכתיב ויאמר ה' לה?!
רבי לוי בשם רבי חנינא בר חמא אמר: על ידי מלאך.
רבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא אמר: ע"י שם.
אתה אל ראי -- אמר רבי אייבו: אתה הוא רואה בעלבון של עלובין, כי אמרה: הגם הלום ראיתי אחרי רואי. אמרה: לא דיי שנזקקתי לדיבור, אלא למלכות, היך מה דאת אמר (שמואל ב ז): כי הביאותני עד הלום.
ראיתי אחרי רואי -- לא דיי שנזקקתי עם גברתי לראות המלאך, אלא, שאפילו גברתי שהיתה עמי, לא ראתה.
דבר אחר: לא דיי שנזקקתי עם גברתי, אלא ביני לבין עצמי.
אר' שמואל בר נחמן: משל למטרונה, שאמר לו המלך, עברי לפני! עברה לפניו והיתה מסתמכת על שפחתה, וצמצמה פניה, ולא ראתה המלך, והשפחה ראתה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מו
בראשית רבה פרשה מו פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים -- (הושע ט) כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה וגו' אמר רבי יודן: התאנה הזו בתחלה אורים אותה אחת אחת, ואח"כ שתים, ואחר כך שלושה, עד שאורים אותה בסלים ובמגריפות.
כך, בתחלה אחד היה אברהם וירש את הארץ, ואח"כ שנים, אברהם ויצחק, ואחר כך שלושה, עד אברהם יצחק ויעקב, ואח"כ ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד.
אמר ר' יודן: מה התאנה הזו אין לה פסולת, אלא עוקצה בלבד, העבר אותו ובטל המום.
כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אין בך פסולת, אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום, התהלך לפני והיה תמים:
(קהלת, ג) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים -- זמן היה לו לאברהם. אימתי? שניתנה לו מילה, שנאמר (בראשית טז): בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו. זמן היה להם לבניו, שנמולו שתי פעמים: אחד במצרים, ואחד במדבר, שנאמר (יהושע ה): כי מולים היו כל העם היוצאים וגו'. וימול בן ארבעים ושמונה שנה כשהכיר את בוראו?! אלא, שלא לנעול דלת בפני הגרים. ואם תאמר היה לו לימול בן שמונים וחמשה שנה, בשעה שנדבר עמו בין הבתרים? אלא, כדי שיצא יצחק מטפה קדושה.
וימול בן שמונים וששה שנים בשעה שנולד ישמעאל.
אמר ריש לקיש: קנמון אני מעמיד בעולם. מה קנמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פירות, כך משנצרר דמו, משבטל יצרו, משבטלה תאותו, משנקשר דמו.
אמר: אם חביבה היא המילה, מפני מה לא נתנה לאדם הראשון?!
אמר לו הקדוש ב"ה לאברהם: דייך אני ואתה בעולם, ואם אין את מקבל עליך לימול, דיי לעולמי, עד כאן! ודייה לערלה עד כאן! ודייה למילה, שתהא עגומה עד כאן! אמר: עד שלא מלתי, היו באים ומזדווגים לי, תאמר: משמלתי, הן באין ומזדווגים לי! אמר לו הקב"ה: אברהם! דייך, שאני אלוהך! דייך, שאני פטרונך! ולא לך לעצמך, אלא דיי לעולמי, שאני אלוהו! דיו לעולמי, שאני פטרונו!
רבי נתן ורבי אחא, ורבי ברכיה בשם רבי יצחק: אני אל שדי, אני הוא שאמרתי לעולמי ולשמים דיי, לארץ דיי, שאלולי שאמרתי להם דיי, עד עכשיו היו נמתחים והולכים.
תני משום רבי אלעזר בן יעקב: אני הוא, שאין העולם ומלואו כדי לאלהותי.
תרגום עקילוס, אכסיוס ואנקוס:
אמר רבי לוי: למטרונא שאמר המלך עברי לפני ועברה לפניו, ונתכרכמו פניה. אמרה: תאמר, שנמצא בי פסולת? אמר לה המלך: אין בך פסולת, אלא ציפורן של אצבע קטנה שלך, גדולה קימעה, העבירי אותו ובטל המום. כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: אין בך פסולת, אלא הערלה הזאת, העבר אותה ובטל המום, התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו'.
אמר רבי הונא בשם בר קפרא: ישב אברהם ודן גזירה שוה. נאמרה ערלה באילן, ונאמרה ערלה באדם. מה ערלה שנאמרה באילן, מקום שהוא עושה פירות, אף ערלה שנאמר באדם, מקום שהוא עושה פירות.
אמר ליה רבי חנינא בר פזי: וכי נתנו גזירות שוות לאברהם אתמהא?! אלא, רמז רמזה לו, ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד.
ואתנה בריתי ביני ובינך, במקום שהוא פרה ורבה:
ר' ישמעאל ור' עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אברהם כהן גדול היה. שנאמר (תהלים קי): נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו'. ונאמר להלן (בראשית יז) ונמלתם את בשר ערלתכם. מהיכן ימול? אם ימול מן האוזן, אינו כשר להקריב. מן הפה, אינו כשר להקריב. מן הלב, אינו כשר להקריב. מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב? הוי אומר: זו ערלת הגוף.
ר' עקיבא אומר: ארבע ערלות הן:
- נאמרה ערלה באוזן, (ירמיה ו) הנה ערלה אזנם.
- ונאמרה ערלה בפה (שמות ו) הן אני ערל שפתים.
- ונאמר ערלה בלב (ירמיה ט) וכל בית ישראל ערלי לב.
- ונאמר ערלה בגוף, וערל זכר.
ונאמר לו: התהלך לפני והיה תמים. אם ימול מן האוזן, אינו תמים. מן הפה, אינו תמים. מן הלב, אינו תמים. ומהיכן ימול ויהיה תמים? הוי אומר: זו ערלת הגוף.
מקרא אמר: ובן שמונת ימים ימול לכם, כל זכר לדורותיכם. אם ימול מן האוזן, אינו שומע. מן הפה, אינו מדבר. מן הלב, אינו חושב. מהיכן ימול ויהיה יכול לחשוב? זו ערלת הגוף.
אמר רבי תנחומא: מיסתברא הדא מקרא, וערל זכר. וכי יש ערל נקיבה?
אלא ממקום שהוא ניכר, אם זכר אם נקבה, משם מוהלים אותו:
ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר -- ר' פנחס בשם רבי לוי: שתי פעמים כתיב באברהם נפילה על פניו, כנגדן נטלה מילה מבניו שתי פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר. במצרים בא משה ומלן.
במדבר בא יהושע ומלן:
ואני הנה בריתי אתך -- רבי אבא ורבי ברכיה ורבי שמואל בר אמי הוין יתבין ומקשין. מנין נוטריקון מן התורה?
שנאמר: והיית לאב המון גוים, לאבהם, דהוה חסר רי"ש:
ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם -- בר קפרא אמר: כל מי שהוא קורא לאברהם אברם, עובר בלא תעשה.
ר' לוי אמר: בעשה ולא תעשה. ולא יקרא עוד שמך אברם, בל"ת. והיה שמך אברהם, בעשה.
והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם, שנאמר (נחמיה ט): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם, והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם! דלמא שנייה היא, שעד שהוא אברם בחרת בו. דכוותה: הקורא לשרה שרי, עובר בעשה?! אלא, שנצטוה עליה.
דכוותה: הקורא לישראל יעקב, עובר בעשה?! תני, לא שיעקר שם יעקב ממקומו, אלא, כי אם ישראל יהיה שמך. ישראל עיקר ויעקב טפילה.
ר' זבדא בשם ר' אחא: מכל מקום שמך יעקב, כי אם ישראל, יעקב עיקר, וישראל מוסיף עליו:
ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך -- רבי יודן אמר: חמש אם מקבלים בניך אלהותי - אני אהיה להם לאלוה ולפטרון. ואם לאו - לא אהיה להם לאלוה ולפטרון. אם נכנסין בניך לארץ - הן מקבלין אלהותי. ואם לאו - אינם מקבלים. אם מקיימין בניך את המילה - הן נכנסים לארץ. ואם לאו - אין נכנסים לארץ. אם מקבלים בניך את השבת, הם נכנסין לארץ. ואם לאו - אינם נכנסין.
ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' אבון ב"ר יוסי: כתיב (יהושע ה): וזה הדבר אשר מל יהושע. דבר אמר להם יהושע: ומלן, אמר להם: מה אתם סבורין שאתם נכנסין לארץ ערלים?! כך, אמר הקב"ה לאברהם אבינו: ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו', על מנת, ואתה את בריתי תשמור.
ואתה את בריתי תשמור. ר' הונא ור' יוחנן. ר' הונא אמר: ואתה, מכאן למוהל שיהא מהול. ורבי יוחנן אמר: המול ימול, מכאן למוהל שיהא מהול.
תניא, ישראל ערל אינו מוהל, ק"ו עובד כוכבים ערל:
ונמלתם את בשר ערלתכם -- כנומי היא, תלויה בגוף.
ומעשה במונבז המלך ובזוטוס בניו של תלמי המלך, שהיו יושבין וקורין ספר בראשית. כיון שהגיעו לפסוק הזה: "ונמלתם את בשר ערלתכם" הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה, וזה הפך פניו לכותל והתחיל בוכה. הלכו שניהם ונימולו. לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק הזה: "ונמלתם את בשר ערלתכם", אמר אחד לחבירו: אי לך אחי! אמר לו: את, אי לך! לי, לא אוי! גלו את הדבר זה לזה, כיון שהרגישה בהן אמן, הלכה ואמרה לאביהן: בניך עלתה נומא בבשרן, וגזר הרופא שימולו. אמר לה: ימולו.
מה פרע לו הקדוש ברוך הוא?
אמר רבי פנחס: בשעה שיצא למלחמה, עשו לו סיעה של פסטון, וירד מלאך והצילו:
ובן שמונת ימים ימול לכם -- תניא, הלוקח עובר שפחתו של עובד כוכבים. רבי יוחנן אמר: ימול לשמונה.
ותני ר' חמא בר יוסי: ימול לשמונה. ותני שמואל כן, מה דאמר שמואל: לבן או לבת מכל מקום.
המול ימול -- מילה ופריעה, מילה וציצין. המול ימול -- מיכן למוהל שיהא מהול. המול ימול -- להביא את שנולד מהול.
תני ר' שמעון בן לעזרא אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הילל, על שנולד מהול, שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שהיא ערלה כבושה. ועל מה נחלקו? על גר שנתגייר מהול, שבית שמאי אומרים, שהוא צריך להטיף ממנו דם, ובית הלל אומרים, אינו צריך.
ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: בית שמאי ובית הילל לא נחלקו על זה ועל זה, שהוא צריך להטיף ממנו דם ברית. ועל מה נחלקו? על מי שנולד מהול, וכשחל יום שמיני שלו להיות בשבת, שבית שמאי אומרים, צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הילל אומרים, אינו צריך.
רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיא אמר: הלכה כדברי התלמיד:
וערל זכר -- רבי חגי אמר: וכי יש ערל נקבה? אלא ממקום שהוא ניכר, אם זכר אם נקבה מוהלים אותו.
את בריתי הפר -- זה המשוך.
תני המשוך אינו צריך לימול. ר' יהודה אומר: לא ימול, מפני שהיא ערלה כבושה.
אמרו לפני ר' יהודה: והלא הרבה היו בימי בן כוזיבא, לכולהון בנין, חוזרין ומולין! הה"ד: המול ימול -- אפילו ד' וה' פעמים.
את בריתי הפר -- זה המשוך.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה מז
בראשית רבה פרשה מז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
ויאמר אלהים שרי אשתך וגו' -- כתיב (משלי יב) אשת חיל עטרת בעלה.
אמר רבי אחא: בעלה נתעטר בה, והיא לא נתעטרה בבעלה.
רבנן אמרי: מרתא לבעלה. בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא (בראשית כא): כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה.
אמר רבי יהושע בן קרחה: יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע! בשביל שאני קטנה שבאותיות, הוצאתני משרה הצדקת?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לשעבר היית משמה של נקבה, ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר, ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר יג): ויקרא משה להושע בן נון יהושע.
אמר רבי מנא: לשעבר, היתה שרי לעצמה, עכשיו, תהא היא שרה לכל באי העולם:
וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן -- רבי יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אומר: וברכתי אותה, ליתן לה בן. וברכתיה, לברכת החלב. אמר לו רבי נחמיה: וכי כבר נתבשרה בחלב, והלא עדיין לא נתעברה?! אלא מלמד שהחזירה הקב"ה לימי נערותיה.
רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא: נותן אני יראתה על כל עובדי כוכבים, דלא יהון מונין לה וצווחין, דא עקרתא.
ר' יודן בשם ריש לקיש: עיקר מיטרין לא הוה לה, וגלף לה הקדוש ברוך הוא עיקר מיטרין.
מלכי עמים ממנה יהיו --
אמר רבי חמא בר' חנינא: מיכן דרש אברהם והחזיר את קטורה:
ויפול אברהם על פניו ויצחק -- שתי פעמים נפל אברהם על פניו, וכנגדן ניטלה מילה מבניו ב' פעמים, אחד במצרים ואחד במדבר. במצרים, בא משה ומלן. במדבר, בא יהושע ומלן.
ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד וגו' -- רבי יודן ורבי עזריה. רבי יודן אמר: הלבן מאה שנה יולד, למה ששרה הבת תשעים שנה תלד?! האיש אינו מזקין והאשה מזקנת. רבי עזריה אמר: אף לזאת לא נצרך, שהרי שרה בת תשעים שנה לא הזקינה. אי זו היא זקינה?
כל שקורין אותה אימא פלנית, ואינה מקפדת:
לו ישמעאל יחיה לפניך -- ר' יודן בשם רבי יהודה בר סימון אמר: משל לאוהבו של מלך, שהיה המלך מעלה לו אנונה. אמר לו המלך: אני מבקש לכפול אנונה שלך. אמר לו: לא תמלא רוחי קריר, הלואי קדמייתא לא תמנע.
כך, לו ישמעאל יחיה לפניך, ויאמר אלהים אבל שרה אשתך:
ולישמעאל שמעתיך -- רבי יוחנן בשם רבי יהושע בר חנינא: בן הגבירה למד מבן האמה. הנה ברכתי אותו, זה יצחק. והפרתי אותו, זה יצחק. והרבתי אותו, זה יצחק. ולישמעאל, כבר שמעתי אותו על ידי מלאך.
רבי אבא בר כהנא בשם רבי: בירי כאן בן האמה, למד מבן הגבירה. הנה ברכתי אותו, זה ישמעאל. והפרתי אותו, זה ישמעאל. והרבתי אותו, זה ישמעאל. ק"ו וזאת בריתי אקים את יצחק.
אמר רבי יצחק: כתיב (בראשית מט): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, אלו בני גבירה. וישמעאל אינו מעמיד י"ב?! אלא, אותן נשיאים, היך מה דאת אמר (משלי כה): נשיאים ורוח וגשם, אין אבל אלו מטות, כמה דאת אמר (חבקוק ג): שבעות מטות אומר סלה.
ואת בריתי אקים את יצחק --
ר' הונא בשם ר' אידי: אותה השנה מעוברת היתה.
ו. [ עריכה ]
"ויכל לדבר אתו", תני הנפטר מחברו בין גדול בין קטן צריך לטל ממנו רשות, ממי את למד, מאברהם, פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקדוש ברוך הוא באו מלאכי השרת לדבר עמו, אמר להן נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה, אחר כך אני מדבר עמכם, כיון שדבר עם הקדוש ברוך הוא כל צרכו, אמר לפניו רבון העולמים צריך אני לדבר, אמר לו הפטר בשלום, הדא הוא דכתיב "ויעל אלהים מעל אברהם".
אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה, שנאמר: "ויעל אלהים מעל אברהם", (בראשית לה, יג): "ויעל מעליו אלהים", (בראשית כח, יג): "והנה ה' נצב עליו".
ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו -- אמר רבי אייבו: בשעה שמל אברהם אותן ילידי ביתו, העמידן גבעה ערלות, וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטורת סמים, וכעולה שהיא כליל לאישים.
אמר הקדוש ברוך הוא: בשעה שיהיו בניו של זה באים לידי עבירות, ולידי מעשים רעים, אני נזכר להם הריח הזה, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם:
ואברהם בן תשעים ותשע וגו' -- הכא את אמר: בשר ערלתו, ולהלן כתיב: את בשר ערלתו?! אלא, אברהם ע"י שנתמעך על ידי אשה כתיב: בשר ערלתו.
ישמעאל שלא נתמעך ע"י אשה כתיב: את בשר ערלתו:
בעצם היום הזה נמול אברהם -- אמר רבי ברכיה: (ישעיה מח) לא מראש בסתר דברתי, (אלא) אמר הקב"ה: אילו מל אברהם בלילה, היו כל בני דורו אומרים: בכך וכך?! אילו היינו רואים אותו, לא היינו מניחים אותו לימול! אלא, בעצם היום הזה, דרגש ליה, ימלל.
נמול אברהם -- אמר רבי אבא בר כהנא: הרגיש ונצטער, כדי שיכפול לו הקדוש ברוך הוא שכרו.
אמר רבי לוי: מל אברהם אין כתיב כאן, אלא נימול, בדק את עצמו ומצא עצמו מהול.
אמר רבי ברכיה: בההיא עיתא אקיל רבי אבא בר כהנא לרבי לוי.
אמר לו: שקרנא כזבנא את, אלא הרגיש ונצטער, כדי שיכפול הקב"ה שכרו:
וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף -- תניא, הולכים ליריד של עובדי כוכבים בחולו של מועד, ליקח מהם בתים שדות וכרמים ועבדים ושפחות.
ר' אמי בשם ריש לקיש אמר: לא סוף דבר עבדים מהולים הן לו, אלא אפילו ערלים, מפני שהוא מכניסן תחת כנפי השכינה.
רבי יהושע בן לוי, בעי קומי דריש לקיש, אמר לו: מהו ליקח עבדים מן עובדי כוכבים? אמר לו: אימתי את שואלני ביום טוב?! תנא, אפילו בשבת. וכן הקונה חצר בא"י, אומר לו: הרי למחר בכך וכך. משום דחביבה א"י, יש לו רשות לומר כך.
תני חזקיה: עד רדתה, אפילו בשבת, שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת.
שלושה ירידים הם: יריד עזה, יריד עכו, יריד בטנן. ואין לך מחוור מכולם, אלא יריד בטנן.
אמר אברהם עד שלא מלתי, היו העוברים והשבים באים אצלי, תאמר משמלתי אינן באים אצלי?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שלא מלת, היו בני אדם באים אצלך, עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך. הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא.