בראשית רבה מו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד.    [ עריכה ]

אמר רבי לוי: למטרונא שאמר המלך עברי לפני ועברה לפניו, ונתכרכמו פניה. אמרה: תאמר, שנמצא בי פסולת? אמר לה המלך: אין בך פסולת, אלא ציפורן של אצבע קטנה שלך, גדולה קימעה, העבירי אותו ובטל המום. כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: אין בך פסולת, אלא הערלה הזאת, העבר אותה ובטל המום, התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך וגו'.

אמר רבי הונא בשם בר קפרא: ישב אברהם ודן גזירה שוה. נאמרה ערלה באילן, ונאמרה ערלה באדם. מה ערלה שנאמרה באילן, מקום שהוא עושה פירות, אף ערלה שנאמר באדם, מקום שהוא עושה פירות.

אמר ליה רבי חנינא בר פזי: וכי נתנו גזירות שוות לאברהם אתמהא?! אלא, רמז רמזה לו, ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד. ואתנה בריתי ביני ובינך, במקום שהוא פרה ורבה: