בראשית רבה לט יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · לט · יב · >>


הוסף ביאור

יב. [עריכה]

"וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ" א"ר ירמיה החמיר הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק יותר מכבודו בכבודו כתיב (ש"א ב, ל): "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו" ע"י אחרים ובכבודו של צדיק כתיב "ואברכה מברכיך ומקללך אאר" אֲנָא.

תניא אלו ברכות שאדם שוחה בהם, באבות - תחלה וסוף. מודים - תחלה וסוף. והשוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשוח.
רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי אמר כהן גדול תחלת כל ברכה שוחה.
והמלך בתחלת כל ברכה וסוף כל ברכה שוחה.
רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר המלך משהיה כורע לא היה נזקף עד שהיה גומר כל תפלתו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (מ"א ח, נד): "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו וכפיו פרושות השמים".
ואיזו כריעה ואיזו בריכה רבי חייא רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא ובר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא.

"וְנִבְרְכוּ בְּךָ" הגשמים בזכותך הטללים בזכותך.
הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (אסתר ב, כב): "ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וגו'" זה מהול וזה ערל וחס עליו אתמהא ר"י ור"נ ר"י אומר (תהלים קיט, ק): "מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי" אמר יעקב בירך את פרעה שנאמר (בראשית מז, ז): "ויברך יעקב את פרעה" יוסף גילה לו, דניאל גילה לנבוכדנצר, אף אני כן "ויגד לאסתר המלכה".
ור' נחמיה אמר אמר הקב"ה לאברהם אבינו "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" אין תימר דלהוי עתירין הרי עתירין אנון מינן אלא לשאלה כשהן נכנסין לצרה הם נשאלים לנו ואנו מגלין להם: