בראשית רבה לט טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


טז.    [ עריכה ]
"ויבן שם מזבח לה'" אמר רבי אלעזר ג' מזבחות בנה אחד לבשורת א"י וא' לקנינה וא' שלא יפלו בניו הה"ד (יהושע ז, ו): "ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם" אר"א בן שמוע התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו שנאמר (בראשית יט, כז): "ואנכי עפר ואפר" כלום בנה אברהם מזבח בעי אלא שלא יפלו בניו בעי.

"ויקרא בשם ה'" מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ויקרא" התחיל מגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה.

"ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" מחקה והולך ומכוין כנגד ביהמ"ק.