קטגוריה:אסתר ב ז

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(ז) "ויהי אומן את הדסה וכו' ויהי בהשמע וכו'". ראוי לשים לב למה הודיע הכתוב אותנו את כל זאת, שהיה הוא אומן אותה, ושהדסה היא אסתר, וכן אומרו בת דודו. שאם הוא שלקחה לו לבת למה נאמר שני פעמים, ולא עוד אלא שתחלה מחליט הדבר יותר באומרו בת דודו ואחר כך אינו אומר אלא לקחה לו לבת. וגם למה הודיענו כי אין לה אב ואם, וגם אומרו ובמות אביה ואמה הוא מיותר, והיה די יאמר כי אין לה אב ואם ולקחה וכו'. אך הנה כל השומע אשר לא ידע עצת קדוש ישראל יתחמץ לבבו, באומרו מה זה היה הלקח אסתר אל המלך וימליכה תחת ושתי. כי הלא לא ימנע מחלוקה, או היתה צדקת, או לאו. אם אמרנו כי צדקת היתה וזכותה וזכות ישראל הגיעוה למלכות להחיות את ישראל לפלטה גדולה, הלא לזאת יחרד כל לב, כי הלא תדמה למצוה הבאה בעבירה, כי תנשא לערל לב וערל בשר, ומלכותה היא לה אליה וקוץ בה. ומה גם אם ישקיף איש אל אשר עשה אלהים לפרעה ולאבימלך על דבר שרה. ואילו גם אסתר צדקת היתה איה כל נפלאותיו אשר עשה עם שרה, ולמה לא עשה לאסתר לבל ינוח שבט הרשע על גורל הצדקת. ואם אמרנו כי לא צדקת היתה, והראיה כי על כן לא נעלמה מעיני העם, כי אם לא יאמרו כדבר הזה איך נחפשה ותמצא נערה יתומה מבני הגולה, או איך החשיבוה לקחתה בתוך המקובצות, אם לא כי לא היתה כבודה בת מלך פנימה בירכתי ביתה, כי אם היתה מפרסמת יופיה וטוב מראיה לעיני כל עובר עד ראו אותה שרי המלך ויהללו אותה אליו ותלקח האשה בית המלך. ומה גם עתה כי המלך היה משמיע דת על ידי כרוז, והיו מתקבצות אל ידי הגי, והיא בשמעה באה בתוך הבאות, ואם כן איפה לא בצדקתה עשתה כך ללכת להנשא לערל. ואם כה נאמר הלא כמו זר נחשב העשות נס על ידה דלא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרי:

  אמנם הנה אין ספק כי מאשר הראנו יתברך את כל הגדולות אשר עשה אלהים על ידה, כלנו חייבים להודות כי צדקת גמורה היא, ומה גם אשר השליטה ה' במלכות הרב ההוא. ואשר מצאנו ראינו את כל אשר עשה אלהים לפרעה ולאבימלך על דבר שרי ולא עשה כן לאסתר בל תפול בגורל הערל ההוא. ומה גם לאומר מרבותינו ז"ל (מגילה יג ב) כי גם אסתר היתה אשת מרדכי אפילו בהיותה בית המלך שהוא ממש ענין שרה אמנו, אך זה אחשוב כיוונו רבותינו ז"ל בנועם מליצתם באומרם (בראשית רבה נח ג) למה מלכה על מאה ועשרים ושבע מדינה, אלא תבא אסתר בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע שנה ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות. והלא יראו דברי צחות בעלמא, אך אני לא כן אדמה בפי קדושים כרבותינו ז"ל. אך הוא בשום לב האם לא היתה לשרה בת זולת אסתר תהי לה כן, הלא כל בנות ישראל בנותיה הן, ואיך יאמר בת בתה של שרה, וגם מה ענין מלכות אצל השנים. אך הוא כי הוקשה להם, איך אשר עשה נסים לשרה בל תטיל בה זוהמא מלך ערל לא עשה כן גם לאסתר. כי על כן ישפטוה משפט נשים בלתי כשרות שאינה צדקת כשרה שנעשה לה נס על הדבר כמוה. על כן אמרו ראו נא כי בת לשרה תתייחס כי צדקת היתה, והראיה כי לא על חנם השליטה ה' על מאה ועשרים ושבע מדינות כמנין שנות שרה, אם לא לדמותה אליה. והוא הטעם שכתבנו דלא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרי להמליכה שלא בטבע, בהיות רמז ממשלתה כמספר שנות שרה שממנה היתה לנו הקושיא, אם לא לרמוז כי זאת אל שרה תדמה, כי כך היתה זאת בהזדקק לערל כשרה שלא נטמאה. כי כאשר מה שלא שלטו בשרה היה לישועת ישראל כמו שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה ד יא), שבזכות שרה שגדרה עצמה מן הערוה זכו כל הנשים במצרים לגדור עצמן, שהוא אחד מן הדברים שנגאלו עליהם ישראל כמו שאמרו ז"ל (שם) שזהו גן נעול וכו'. כן מה שנלקחה אסתר היה לישועת ישראל. והוא מן הטעם שכתבנו על דבר שאול. וזהו בת שרה, כלומר לבת לשרה תתייחס, עם היות בה הפך ענינה, כי זה לעומת זה שוין לטובה, כי לא מהעדר כשרון היה זה לה:   ולהכריח הדבר בא הכתוב לומר, הביטה וראה כי צדקת היתה ומהשם יצא הדבר, כי הלא אשר הוא איש יהודי צדיק גדול כמדובר, היה אומן את הדסה. ומה גם במה שאמרו ז"ל (מגילה יג א) שנקראה הדסה על שהיתה צדקת, כי הצדיקים נקראים הדסים כמה דאת אמר והוא עומד בין ההדסים (זכריה א ח). יאמר כי הנה כשהצדיק מגדל את מי שאינו צדיק מצד עצמו יועיל לו לעשותו צדיק, כל שכן כשמגדל ומיישר את מי שהוא צדיק מצד עצמו שעל ידי תרבותו יכפל חסידות המתגדל עמו. וזהו ויהי אומן את הדסה, כי להיות הוא האומן וגם היא הדסה צדקת מצד עצמה, ודאי שהוכפל כשרותה. ואחשוב בתואר זה, בהזכיר מאמרם ז"ל (שם), למה נקראת אסתר כי הגוים היו קוראים אותה כך בית המלך, על שם אסתהר. ובזה נאמר שאפשר שהקרא הדסה הוא תואר אל הצדקות בבחינת ההתמדה. והוא, כי הנה דרך האילנות שאינם רעננים רק בקיץ, אך לא בחורף, אך ההדס רטוב ודשן בקיץ ובחורף. ובזה יאמר ראה נא צדקת אסתר כי לא בלבד באמנה את מרדכי היתה באיבה וכשרותה, כי אם היתה הדסה כהדס הזה שגם בחורף הוא רענן, באופן שהיא אסתר. לומר שגם בהקרא אסתר על שם אסתהר, שהוא אחרי הנשאה לערל שהוא כימי החורף אל האילן, ריחה לא נמר, כי גם אז בת דודו תקרא דומה אליו:   ושמא תאמר היתכן כי לא גבה לבה במלכות לבעוט בכשרון, אל תתמה. כי הלא אין לה אב ואם וגדלה בהכנעה. והוא מה שדרכנו לפרש על המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, שהוא כי המתחיל כשרותו בעוני ובהכנעה, גם כי יעשיר לא יבעוט. כן יאמר כי אין לה אב ואם והחל כשרונה בהכנעה, על כן קיימה מעושר:   ושמא תאמר מה תשיב על תוכחתנו לומר אילו היתה כבודה בת מלך פנימה איך נתפרסם יופיה. לזה אמר, דע איפה כי הנה לסבת היותה נערה יפת תואר וטובת מראה, על כן חש מרדכי פן תגלה ותראה יופיה ויחמדוה. על כן מיד במות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת בל תהא יצאנית חלילה פן תאחז:

  

ז.    [ עריכה ]

"חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת" תרגם עקילס איירינון קרפסינון ור' ביבי אמר טיינון א"ר יצחק בגדים שבני חורין לובשין.
"אָחוּז בְּחַבְלֵי בּוּץ וְאַרְגָּמָן" אמר ר' שמואל בר נחמן בוא וראה טליתו של אותו רשע מה הוא שהכל מפקיעין בחבלי צמר ובחבלי פשתן ורשע זה בחבלי בוץ וארגמן.
"עַל גְּלִילֵי כֶסֶף" ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא חד אמר נגללין היו כוילון זה של ארון וחרינא אמר נקפלין היו כקלע זו של ספינה.
"וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ" א"ר לוי המחצב הזה לא נגלה לבריה אלא למלכות הרשעה הזאת אתיבון והכתיב (דה"א כט, ב): "וכל אבן יקרה ואבני שיש לָרֹב" שלמה היה נותן מרגלית מכאן ומרגלית מכאן ואבני שיש באמצע ונוח היה לאחשורוש לעשות לו עמודים של כסף ושל זהב מלהביא עמודים של שיש מיפרק אונסין למדי וא"ת דהוו זמרין אמר רבי מתנה אני ישנתי על פרחו של אחד מהן והיה מלא קומה ופשוט ידים ורגלים: 

ויהי אומן את הדסה היא אסתר (אסתר ב, ז) קרי לה אסתר וקרי לה הדסה תניא (מגילה דף יג.) א"ר מאיר אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה ע"ש הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר (זכריה א, ח) והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ר' יהודה אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר מפני שהיתה מסתרת את דבריה וכן הוא אומר אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה ר' נחמיה אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר שא"ה היו קורין אותם על שם אסתר בן עזאי אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה מפני שהיתה בינונית לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס ר' יהושע בן קרחה אומר ירקרקת היתה וחוט של חסד מושך עליה, כי אין לה אב ואם (אסתר שם) וכתיב (שם) במות אביה ואמה למה לי אמר רב חסדא עוברתה אמה מת אביה ילדתה אמה מתה אמה, ונראה שדרשו כך מפני כי ובמות אביה ואמה הוא יתור ולא הוי צריך לכתוב לכך דרש במות אביה היינו בשעה שנעשה לה אב והיינו עברתה מת אביה שבאותו שעה נעשה אביה ובשעה שנעשית לה אמה וזה בשעה שנולדה דבשעת העיבור כיון שלא פי' הולד ממנו לא נקרא עדיין אמה מה שאין כן אצל האב שמיד שנתעברה ממנו נקרא אביה ואצל האם ק"ל עובר ירך אמו וכשילדתה מתה אמה.

לקחה מרדכי לבת תניא (מגילה דף יג.) דבי רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת אלא כבית ה"נ לבית, פירש זה מה שאמר שנקראת הדסה על שם הצדיקים כי אסתר צדקת היתה בעצמה ודבר זה נראה שאסתר היתה עומדת בבית אחשורוש שהוא רשע גמור ולא היתה נמשכת אחריו וזה מורה על שצדקת היתה באמת וזה שמביא הכתוב בין הדסים אשר במצולה כלומר כי הצדיקים עומדים בין הרשעים שהם בעלי גיהנם שנקרא עמק ומצולה ונשאר עם כל זה בצדקתו וכן היתה אסתר עומדת בבית הרשע אשר מקומו בגיהנם ועם זה היתה עומדת בצדקות שלמה ומפני כי אסתר צנועה היתה וכמו שהתבאר וההדס אשר עליו שלו חופין את עצו ובזה הוא צנוע ולכך השם הראוי לה הדסה וזה פי' הוא אסתר כלומר שיש לה מדריגה פנימית נסתרת בשביל הצניעות שבה ובשביל כך זכתה לגאולת ישראל ומה שאמר שהיתה מסתתרת דבריה פי' שהיה לה מידת הצניעות ולפיכך זכתה לאבד את המן ודבר זה ידוע כי מה שנקראת אסתר הוהא יורה על מדריגת נסתרת עליונה ופנימית שהיה לה וכמו שיתבאר בסמוך כי הצניעות דוקא מאבד זרע המן ודבר זה רמז הכתוב במה שאמר על עשיו יסחבום צעירי הצאן (ירמיה מט, כ) ותרגום יהונתן זוטרי דאחוי שאין עשו נופל רק ביד שבט בנימין שהוא הצעיר כי הצעיר יש לו הצניעות יותר שהרי לא יצא אל הנגלה רק באחרונה ולכך יש לו הצניעות וההסתר וכמו שיתבאר בסמוך ולכך נפל המן ביד מרדכי ואסתר שהם משבט בנימין (ספר אור חדש עמוד קיג) ובפרט ביד אסתר שנקראת ע"ש הצניעות וגם מרדכי היה לו מדה עליונה הנסתרת כמו שיתבאר עוד כי כל שהוא צנוע אינו מוכן לצאת אל הנגלה שהרי לשון צנוע משמע שהוא צנוע ואינו ממהר לצאת אל הנגלה ולפיכך הצעיר שבא לעולם ויצא מן ההסתר אל הנגלה באחרונה מורה כי מדריגת הוא ההסתר והצניעות לכך יצא באחרונה אל הגלוי ועשו אין בו רק הגלוי לכך יצא עשו ראשונה ועל דבר זה לא שולט דבר שיש לו כח פנימי נסתר לכך כתיב (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו כלומר יעקב יש לו כח הקול שהוא יוצא מפנימית האדם ועשו יש לו הידים שאין לך דבר חוצה יותר מן הידים שמתפשטים לחוץ והקול הפנימי גובר על הידים שהם בחוץ ואלו דברים הם דברי חכמה מאוד ולכך שם אסתר ראוי לה לגמרי כי מכח השם של אסתר היתה גוברת על המן שהוא מזרע עמלק שהוא מזרע עשו וכן הא דקאמר רבי נחמיה האומות היו קורין לה אסתהרא מלשון סיהרא וי"מ כי הוא נוגה מפני שהיא היתה יפה בעיני כל רואיה כי הכוכב הזה נקרא נוגה מלשון יופי, אבל נראה שהוא מלשון סהרא כי הסיהרא מושלת גם כן על כל העולם כמו שהיתה אסתר מושלת והאשה דומה לירח לא לשמש כי האשה היא מקבלת מן הזכר כמו שמקבל הירח האור מן השמש ומי שאמר שהיתה אסתר בינונית כמו ההדס הזה שהוא בינוני לא גדול ולא קטן ודבר זה כי הש"י נתן החן אל אסתר לכך היתה בינוני כי הדבר שהוא במצוע הוא יפה אל הכל לכך אמר שהיתה בינונית אבל אשר הוא גדול לגמרי הוא זר וכן הקטון לגמרי אינו ממוצע אל הכל רק דבר שהוא בינוני נושא חן אל הכל לפי שהוא שוה אל הכל ולפיכך אמר בסמוך שכל אחת נדמית לו כאומתו שהיא שייכית לו וכל אחד אומתו יפה בעיניו מפני שהיא שייכת אליו ורגיל בה וכן אסתר שהיתה ממוצעת היא שייכית אל הכל לכך אסתר היתה נושאת חן בעיני הכל וכל אחד נדמה שהוא אומתו וכן מה שאמר ירקרקות היתה בא לומר כי אסתר נתן הש"י אותה להיות מולכת על כל האומות עד שיהא שייכית אל הכל וראויה היא למלכות הזה שהוא מסוף העולם עד סופו ולכך אמר כי היתה בינונית וכן ירקרקות שהוא ג"כ בינונית בין השחור ובין הלבן כי הבינוני שייך אל הכל ויש להבין אלו דברים נאמרים בחכמה מאוד, ומ"ש אל תקרי לבת אלא לבית נראה כי בא לומר כי היתה אסתר בת זוג למרדכי וזה שאמר לבית כי אשתו תקרא בית כמו שאמרו (שבת דף קיח:) מימי לא קריתי לאשתי אשתי רק ביתי ומפני כך באה הגאולה ע"י מרדכי ואסתר כי אם לא כן לא היה ראויה אסתר לגאול את ישראל כי אין ראוי שתבוא הגאולה על ידי אשה כי עצם האשה שהיא תחת בעלה משועבדת ואין האשה מוכנת לגאול את אחר ולפיכך צריך שתהיה הגאולה ג"כ ע"י מרדכי ואסתר מפני שהיתה אשתו נחשבו כמו אדם א' להם באה הגאולה על ידם ואם היו מרדכי ואסתר מחולקים אין גאולה אחת ראוי' שתבוא על ידי ב' מחולקים כי מה להם שייכות זה לזה אבל כאשר היה אסתר זוג למרדכי א"כ הם כמו דבר אחד וע"י שניהם ראוי שתבא הגאולה ולא באה הגאולה על ידי אחד כי בודאי אלו היתה הגאולה גמורה שיצאו מתחת אחשורוש אז היה ראוי שתהיה הגאולה ע"י מרדכי בלבד אבל עתה שלא היה כאן גאולה גמורה היה הגאולה ע"י אסתר שהיא אשה וע"י אשה אין כאן גאולה גמורה כי כל אשה היא משועבדת לבעלה, ועוד כי כבר אמרנו כי יותר מוכן לגאולה מן המן הקטון והזוטר כמ"ש למעלה ויתבאר עוד בסמוך ולפיכך לא היה מרדכי מוכן לגאולה זאת בלבד רק על ידי אסתר והיא יתומה מאב ואם כמו שיתבאר והיא ראויה לגאולת המן ואי אפשר שתהיה הגאולה הזאת ע"י אסתר בלבד כי אין אשה ראויה לגאול וגם ע"י מרדכי בלבד כמו שאמרנו וגם לא על ידי שנים מחולקים רק בשביל שהיתה אסתר נחשבת זוג למרדכי.

ובמדרש (אסתר רבה ו, ז) א"ר ברכיה א"ר לוי אתם בכיתם ואמרתם יתומים (ספר אור חדש עמוד קיד) היינו ואין אב חייכם הגואל שאני מעמיד לכם במדי אין לו אב ואם, ופירש זה כאשר גלו ישראל ואביהם שבשמים עזב אותם נאמר על ישראל יתומים היינו ואין אב ומפני שהיה גובר עליהם כח עמלק שהוא גדול מאוד ולבטל זה הכח של עמלק צריך התעלות אל המעלה העליונה מאוד כאשר יתבאר עוד ולא הגיע אל המדריגה הזאת לנצח כח המן רק ע"י יתומה כי כתיב (ישעיה נז, טו) אני מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח והש"י מגביה שפלים ומפני כך הגביה את אסתר שהיתה יתומה מבלי אב ואם והיה מגביה אותה על מדריגת המן ולפיכך כאשר אמרו יתומים היינו ואין אב אמר להם הקב"ה אף אם אתם יתומים אין הקב"ה עוזב השפלים המדוכאים ולכך חייכם הגואל אשר מעמיד אתכם לכם במדי והיה צריך שיהיה מעלתו עליונה מאוד לנצח את המן אשר כוחו גדול מאוד הגואל הזה יהיה יתום ומפני כי הוא יתום הש"י מגביה אותו מעלה מעלה להיות גובר על המן ומפני כך היה צריך שתהיה הגאולה ג"כ על ידי אסתר כי אסתר היתה יתומה מאב ומאם וכמו שפרשנו למעלה ואין לפרש יותר, אל תקרי לבת.

אלא לבית קשה א"כ למה כתב לבת ולא כתב לאשה, ויש לך לדעת כאשר ישא אשה לש"ש שאז האשה נחשבת לו כאלו ילדה ומפני שהיתה אסתר זוג אל מרדכי מאת הש"י ולפיכך כתיב לשון בת משום דהוי כאלו ילדה וכך דרשו ז"ל בסוטה (דף יב.) כל הנושא אשה לש"ש כאלו ילדה ופירש זה כי הש"י נלקח האשה מן האיש ואין לך תולדה למעלה מזה אם תבין וביאור לש"ש דקאמר היינו לאפוקי אם נושא אשה לתאותו שאז לא נחשב כאלו הולידה אבל כאשר ישא אותה לש"ש אשר הש"י לקח האשה מן האיש ובזה הוליד הזכר את הנקיבה שהיא אשתו לכך נחשב הזיווג הזה כאשר ברא הש"י האדם שלקח האשה מן האיש וזהו כאילו ילדה, ועוד יש לך לדעת כי הנושא אשה לש"ש כאלו ילדה שאמר במסכת סנהדרין (דף כב:) האשה גולם כלי עץ ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי כלומר שאין האשה רק במדריגת החומר והאיש נחשב שהוא כמו צורה לה ודבר זה בארנו בכמה מקומות (גבורות ה' פרק מג, באר הגולה באר ב'), ולכך מדמה האשה כמו גולם שהוא חומר בלבד ואין בו הצורה של כלי ואמר שאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי כלומר שאין לאשה חבור וברית רק לאיש שהוא נחשב צורה לאשה ואין לך חבור כמו חבור צורה לחומר שהם דבר אחד לגמרי והוא ידוע כי החומר אין מציאתו בפעל ומפני כי האשה נחשב כמו החומר ועל ידי האיש שנחשב כמו צורה לאשה נמצאת האשה בפעל ולכך נחשבת כאילו ילדה האיש והוציאה לפעל ודוקא לש"ש אבל לתאותו הרי האיש כאשר הולך אחר תאותו הוא חמרי בעצמו ואיך יהיה נחשב צורה לאשה כאשר הוא בעצמו חמרי.

ויהי אומן את הדסה (אסתר ב, ז) במדרש רבה (בראשית רבה א, א) רבי יהושע פתח ואהיה אצלו אמון אמון מוצנע (משלי ח, ל) כד"א ויהי אומן את הדסה (אסתר שם) ע"כ, פי' כל אומן הילד שהוא מגדל אותו הילד הוא תחת כנפיו ולפיכך אומן הוא לשון מוצנע כי כאשר אסתר היתה יתומה מאב ואם לא היה לה מי שמגין עליה כמו שהם כל היתומים ומרדכי לקחה לו היה לה מי שהיה תחת כנפיו ואין זה דומה לאב ואם שמגדלים בניהם מפני שהם אב ואם להם אבל זה שמגדל אותו בביתו ואינו אב ואם הוא מוצנע תחת כנפיו וראוי לה זה השם אסתר ביותר כי אסתר נקראת מפני שהיה לה מדת הצניעות וההסתר ודבר זה היה גורם שהיא היתה הגואל כמו שפרשנו למעלה ולכך היתה מוצנע ונסתר אצל מרדכי וכמו שם אסתר היה לה בשביל הצניעות וההסתר שנמצא בה כך שם הדסה ג"כ נקרא על ענין זה כי ההדס עליו מחפין את עצו עד שהעץ שהוא העיקר הוא מכוסה מן העלין לכך אמר (שם) ויהי אומן את הדסה היא אסתר ושתי השלימות הדסה על שם שלא היתה מגילה רק מחופה, ושם אסתר על ההסתר הגמור כי יש נשים שהם בגלוי ובפריצות (ספר אור חדש עמוד קטו) ועל זה נקראת הדסה שעליו מחפין עצו ואינו מגולה ויותר מזה שהיא נסתרות לכך נקראת אסתר על שם הצניעות.

ובמדרש (בראשית רבה ל, ט) רבנן אמרין כל מי שנאמר בו היה זן ופירנס נח שנאמר בו (בראשית ו, ט) איש צדיק היה זן ופירנס כל י"ב חודש שנאמר (בראשית ו, כא) ואתה קח לך וגו', יוסף, ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו (בראשית מז, יב), משה זן ופירנס את ישראל ארבעים שנה במדבר, איוב ואכל פתי לבדי (איוב לא, יז) וגומר שמא לא אכל יתום ממנו אתמה, מרדכי זן ופירנס ר' יודן אמר פעם אחת היה חוזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר לאלתר מניקה והיה מניקה הוא, ר' ברכיה ור' אבהו בשם ר' אלעזר בא לו חלב והיה מניקה דרשה ר' אבא בציבורא גחוך ציבורא לקליה אמר להון ולא מתניתא היא רבי שמעון בן אליעזר אומר חלב זכר טהור, וביאור זה כי מי שזן ופירנס מפני שהוא נותן קיום לאותו שמפרנס ולכך כתיב אצל המפרנס לשון היה כי היה הוא הויה שעבר וכל עבר הוא קודם וזה שזן ופרנס את אחר ג"כ הוא קודם לאחר ולכך כל שנאמר בו לשון היה זן ופרנס את אחר שהיה קודם לו והיה הויה לאחר ומפני כי אסתר היתה מוכנה שזן ופרנס לקבל פרנסת מרדכי ולא מן אחר כלל שהרי כתיב אצל אסתר ותהי לו לבת ומאחר שהיה לו לבת היתה לגמרי לו לבת ומניקה אותה לגמרי ולכך אמרו שהיה מרדכי מניקה את אסתר ובא לו חלב ויש לפרש כי כאשר היה מפרנס אותה מרדכי ולא היה לו מנקת הושפע הברכה במזון והיה זה ע"י מרדכי ונעשה המזון חלב במעיה והיה זן את אסתר כאלו היה חלב לגמרי וכך היה במעיה כאשר היא לבת למרדכי ומפני כי הוקשה להם כי חלב אין שייך לזכר וע"י מרדכי איך שייך שתבוא ברכה זאת להיות חלב שהוא לגמרי חוץ לסדר העולם וע"ז אמר שהרי שנינו חלב זכר טהור וא"כ שייך חלב אצל הזכר ולפיכך הושפע מן מרדכי ברכה זאת להיות פרנסה מה שהיה מפרנסה ונעשה חלב במעיה וכל זה מפני כי מרדכי נתן הש"י אליו אסתר לבת ויש לדעת כי הזכר ג"כ יש לו בחינה מה אל החלב כאשר יש לו גם כן סימן של דדים בזכר וכמו שאמר חלב זכר טהור רק בשביל שהזכר יותר רחוק מטבע החלב ולכן שפע החלב אינו יוצא לפעל אצל הזכר רק אם יש בו הכנה וזה יותר כאשר ראוי לזה ודבר זה גורם שיוצא אל הפעל אבל האשה אצלה נמצא החלב בפעל ומרדכי שנתן הש"י לו אסתר לבת ג"כ היה מן הש"י שיהיה הפרנסה נעשה חלב ואם לא היה זה ממש מכל מקום היה הפרנסה שלו טוב כמו חלב כמ"ש כי מן הש"י היה וכל זה מורה על הגאולה הזאת כי אסתר היתה מקבלת על ידי מרדכי שפע עליון מאוד שבזה היתה גוברת על המן וזה היה גורם ג"כ שהיתה אסתר מקבלת שפע חלב על ידי מרדכי כי החלב הוא בא ממקום עליון נסתר וכדאמרינן בפ"ק דברכות (דף י.) ינק משדי אמו ואמר שירה שנאמר (תהלים קג, ב) ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו וכמו שפרשנו שם והבן זה מאוד והכל הוא דברי חכמה, ומ"מ גם יש לפרש הכל כפשוטו כי ראוים מרדכי ואסתר לניסים כמו אלו וכאשר ראוי מרדכי שיהיה הוא אומן הדסה נעשה דבר זה גם כן ממש על דרך נס וכך יש לפרש וכך משמע במסכת שבת בפרק במה בהמה (נג, ב) ויש לפרש שם שהדברים הם כמשמעות שלהם שהניק אותה ממש ומכ"ש כאן שכתיב ותהי לו לבת ודבר זה היה מן הש"י כל מעשה המגילה הזאת היו מן הש"י וכיון כי מן הש"י היה שהיתה לו לבת ומן הש"י הכל בשלימות הגמור לכך היה ג"כ החלב מן הש"י עד שהיא לו לבת לגמרי כאשר ראוי להיות.

ויהי אומן את הדסה (אסתר ב, ז) במדרש (ילקוט שמעוני סי' תתרנג) רב אמר בת ארבעים היתה ושמואל אמר בת שמונים היתה רבנין אמרין בת שבעים וארבעה מנייו הדסה רבי ברכיה בשם רבי נחמיה אמר הקב"ה לאברהם אבינו אתה יצאת מבית אביך מחרן בן ע"ה שנה אף אני מעמיד גואל ממך בן ע"ה כמניין הדסה, (ספר אור חדש עמוד קטז) ויש להקשות הרי לא נמצא בכתוב רק נערה ובכל מקום נערה ולא בוגרת ואיך אפשר לומר כי היתה בת ע"ה ועוד שהרי אף על שרה לא אמרו רק כי בת ז' כבת עשרים ליופי ואיך תהיה זו בת ע"ה ויהיה נאמר עליה שהיא טובת מראה ולכך יש לפרש כי הדבר שאמרו כאן שהיא בת ע"ה הוא על דרך זה כי אסתר אינה כמו שאר נשים שעל אסתר היה רוח הקודש ובודאי מזה תדע כי חכמה היתה ג"כ בדברים האלקיים ולכך אמרו כי בת ע"ה היתה וזה כי מי שיש בו חכמת האלקים בפרט נקרא זקן כמ"ש אין זקן אלא שקנה חכמה ואפי' יניק וחכים ג"כ נקרא זקן ולכך אמר כי אסתר היתה בת ע"ה שנה כי היתה חכמה עד שהיה לה חכמה שיש לאדם שהוא בן ע"ה שנים כי ע' הם ימי חיי האדם וחכמים כל זמן שמזקינים דעתן נוספת עליהן ולפיכך כאשר הוא בן ע"ה שנה ראוי לו החכמה יותר וכבר בארנו הטעם כי האדם הוא בעל גשם עד שהוא זקן בימים ואז הכחות הגשמיים מסתלקים ממנו כאשר הוא נראה לעינים וכאשר כחות הגשמיים מסתלקים אז השכל הנבדל גובר יותר ולפיכך כל זמן שיש כאן זקנה גובר כח השכלי יותר ומ"מ כאשר הוא זקן לגמרי והוא חלש אין לאדם השכל כ"כ שהחולשה של הגוף מכלכל את שכלו עד שאין לו השכל בשלימות וס"ל להך מאן דאמר כי בת ע"ה שנה היתה כי עד ע"ד שנים שהוא עדיין מעוט השנים של עשרה שלא בא לכלל גבורות לא יצא מכלל גדר שיבה ואין לו תשות של שמונים ושכלו עדיין בתוקף שלו כמו שהיה קודם ולכך היותר חכם הוא בן ע"ד שנה אבל בן ע"ה שכבר עבר חציין מן עשר כי מחצה על מחצה הוא כמו רוב ויש לו חולשת הגוף לגמרי ודבר זה מבלבל שכלו ולמ"ד בת ע"ה שנה היתה דעתו כי לא נקרא רוב רק כאשר עבר רוב השנים של עשרה דהיינו שש שנים אבל בן ע"ה שהוא מחצה עשרה עדיין לא יצא מעניין הראשון של ע' שנה ויש לאדם עוד החכמה ולמ"ד בת שמונים סבר כל זמן שלא בא האדם לכלל גבורת דהיינו עד שמונים עדיין הוא בכחו של ע' שנים פי' כי הוא סבר שעד שמונים אין מתחילין ימי גבורת ולכך אמר בת שמונים היתה ולמ"ד בת ארבעים היתה כי בן ארבעים לבינה ולמה בן ארבעים לבינה כי עד ארבעים לא עברו רוב שנותיו של אדם ועדיין הגוף חמרי גובר עד ארבעים שנה שאז התחיל החמריי להתמעט והשכליי להתגבר לכך בן מ' שנה לבינה וסבר כי אסתר כאשר לקחה אחשורוש היה לה הבינה שיש לאדם כאשר הוא בן מ' שנה עד שהיה רוח הקודש עליה והבינה הוא כאשר האדם הוא בן ארבעים ואף על גב שלא תמצא זה בשאר אדם שיהיה נקרא אחר שהוא רך בשנים שנחשב זקן בשביל חכמתו כי דבר זה לא שייך בכל אדם כי אף שהאדם הוא חכם מ"מ מצד ילדותו האדם נוטה אל הגוף ולא נקרא זקן אבל אסתר זכתה לזה שכל עניין שלה היה במצוע ולא היתה נוטה אל הגופני יותר לכך אמר שהיא בת ע' או בת ע"ה או בת מ', אמנם כאשר עוד תבין דברי חכמה מאוד בא לומר כי אסתר היתה דביקות ברוח הקודש ואותה מדריגה ראוי לה מספר ע"ה שהם נחשבים אלו ע"ה כמו שבעה ומחצה כי כל עשרה נחשב כמו אחד ולכך אמר כי בת ע"ה היתה וכן למ"ד שהיתה בת ארבעים סבר כי המדה העליונה הזאת שהיתה אסתר זוכה לה ראוי אל אשר הוא בן ארבעים וכן למ"ד בת שמונים היתה סבר כי המדה שהיתה אסתר זוכה להיות דביקה הוא מספר שמונים ודבר זה תבין ולפי פי' זה מ"ד בת ע"ד שנה היתה היינו שעברה ע"ד והיא בת ע"ה ולא פליגי רק כי מ"ד בת ע"ד מפני כי מניין הדסה הוא ע"ד הוצרך לומר שכבר עברו ע"ד והיה בת ע"ה והבן זה מאוד ואין להאריך בדברים כמו אלו שהם דברי חכמה והם דברים עמוקים כי חולקים הם במדריגת אסתר.