מ"ג אסתר ב ז
<< · מ"ג אסתר ב · ז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מׇרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת׃
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י (כל הפרק)
רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
{ז} השאלות:
- כפל הלשון.
- וגם אינו מסודר במה שהפסיק באמצע במה שאמר והנערה יפת תואר :
אלשיך (כל הפרק)
(ז) "ויהי אומן את הדסה וכו' ויהי בהשמע וכו'". ראוי לשים לב למה הודיע הכתוב אותנו את כל זאת, שהיה הוא אומן אותה, ושהדסה היא אסתר, וכן אומרו בת דודו. שאם הוא שלקחה לו לבת למה נאמר שני פעמים, ולא עוד אלא שתחלה מחליט הדבר יותר באומרו בת דודו ואחר כך אינו אומר אלא לקחה לו לבת. וגם למה הודיענו כי אין לה אב ואם, וגם אומרו ובמות אביה ואמה הוא מיותר, והיה די יאמר כי אין לה אב ואם ולקחה וכו'. אך הנה כל השומע אשר לא ידע עצת קדוש ישראל יתחמץ לבבו, באומרו מה זה היה הלקח אסתר אל המלך וימליכה תחת ושתי. כי הלא לא ימנע מחלוקה, או היתה צדקת, או לאו. אם אמרנו כי צדקת היתה וזכותה וזכות ישראל הגיעוה למלכות להחיות את ישראל לפלטה גדולה, הלא לזאת יחרד כל לב, כי הלא תדמה למצוה הבאה בעבירה, כי תנשא לערל לב וערל בשר, ומלכותה היא לה אליה וקוץ בה. ומה גם אם ישקיף איש אל אשר עשה אלהים לפרעה ולאבימלך על דבר שרה. ואילו גם אסתר צדקת היתה איה כל נפלאותיו אשר עשה עם שרה, ולמה לא עשה לאסתר לבל ינוח שבט הרשע על גורל הצדקת. ואם אמרנו כי לא צדקת היתה, והראיה כי על כן לא נעלמה מעיני העם, כי אם לא יאמרו כדבר הזה איך נחפשה ותמצא נערה יתומה מבני הגולה, או איך החשיבוה לקחתה בתוך המקובצות, אם לא כי לא היתה כבודה בת מלך פנימה בירכתי ביתה, כי אם היתה מפרסמת יופיה וטוב מראיה לעיני כל עובר עד ראו אותה שרי המלך ויהללו אותה אליו ותלקח האשה בית המלך. ומה גם עתה כי המלך היה משמיע דת על ידי כרוז, והיו מתקבצות אל ידי הגי, והיא בשמעה באה בתוך הבאות, ואם כן איפה לא בצדקתה עשתה כך ללכת להנשא לערל. ואם כה נאמר הלא כמו זר נחשב העשות נס על ידה דלא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרי: אמנם הנה אין ספק כי מאשר הראנו יתברך את כל הגדולות אשר עשה אלהים על ידה, כלנו חייבים להודות כי צדקת גמורה היא, ומה גם אשר השליטה ה' במלכות הרב ההוא. ואשר מצאנו ראינו את כל אשר עשה אלהים לפרעה ולאבימלך על דבר שרי ולא עשה כן לאסתר בל תפול בגורל הערל ההוא. ומה גם לאומר מרבותינו ז"ל (מגילה יג ב) כי גם אסתר היתה אשת מרדכי אפילו בהיותה בית המלך שהוא ממש ענין שרה אמנו, אך זה אחשוב כיוונו רבותינו ז"ל בנועם מליצתם באומרם (בראשית רבה נח ג) למה מלכה על מאה ועשרים ושבע מדינה, אלא תבא אסתר בת בתה של שרה שחיתה מאה ועשרים ושבע שנה ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות. והלא יראו דברי צחות בעלמא, אך אני לא כן אדמה בפי קדושים כרבותינו ז"ל. אך הוא בשום לב האם לא היתה לשרה בת זולת אסתר תהי לה כן, הלא כל בנות ישראל בנותיה הן, ואיך יאמר בת בתה של שרה, וגם מה ענין מלכות אצל השנים. אך הוא כי הוקשה להם, איך אשר עשה נסים לשרה בל תטיל בה זוהמא מלך ערל לא עשה כן גם לאסתר. כי על כן ישפטוה משפט נשים בלתי כשרות שאינה צדקת כשרה שנעשה לה נס על הדבר כמוה. על כן אמרו ראו נא כי בת לשרה תתייחס כי צדקת היתה, והראיה כי לא על חנם השליטה ה' על מאה ועשרים ושבע מדינות כמנין שנות שרה, אם לא לדמותה אליה. והוא הטעם שכתבנו דלא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרי להמליכה שלא בטבע, בהיות רמז ממשלתה כמספר שנות שרה שממנה היתה לנו הקושיא, אם לא לרמוז כי זאת אל שרה תדמה, כי כך היתה זאת בהזדקק לערל כשרה שלא נטמאה. כי כאשר מה שלא שלטו בשרה היה לישועת ישראל כמו שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה ד יא), שבזכות שרה שגדרה עצמה מן הערוה זכו כל הנשים במצרים לגדור עצמן, שהוא אחד מן הדברים שנגאלו עליהם ישראל כמו שאמרו ז"ל (שם) שזהו גן נעול וכו'. כן מה שנלקחה אסתר היה לישועת ישראל. והוא מן הטעם שכתבנו על דבר שאול. וזהו בת שרה, כלומר לבת לשרה תתייחס, עם היות בה הפך ענינה, כי זה לעומת זה שוין לטובה, כי לא מהעדר כשרון היה זה לה: ולהכריח הדבר בא הכתוב לומר, הביטה וראה כי צדקת היתה ומהשם יצא הדבר, כי הלא אשר הוא איש יהודי צדיק גדול כמדובר, היה אומן את הדסה. ומה גם במה שאמרו ז"ל (מגילה יג א) שנקראה הדסה על שהיתה צדקת, כי הצדיקים נקראים הדסים כמה דאת אמר והוא עומד בין ההדסים (זכריה א ח). יאמר כי הנה כשהצדיק מגדל את מי שאינו צדיק מצד עצמו יועיל לו לעשותו צדיק, כל שכן כשמגדל ומיישר את מי שהוא צדיק מצד עצמו שעל ידי תרבותו יכפל חסידות המתגדל עמו. וזהו ויהי אומן את הדסה, כי להיות הוא האומן וגם היא הדסה צדקת מצד עצמה, ודאי שהוכפל כשרותה. ואחשוב בתואר זה, בהזכיר מאמרם ז"ל (שם), למה נקראת אסתר כי הגוים היו קוראים אותה כך בית המלך, על שם אסתהר. ובזה נאמר שאפשר שהקרא הדסה הוא תואר אל הצדקות בבחינת ההתמדה. והוא, כי הנה דרך האילנות שאינם רעננים רק בקיץ, אך לא בחורף, אך ההדס רטוב ודשן בקיץ ובחורף. ובזה יאמר ראה נא צדקת אסתר כי לא בלבד באמנה את מרדכי היתה באיבה וכשרותה, כי אם היתה הדסה כהדס הזה שגם בחורף הוא רענן, באופן שהיא אסתר. לומר שגם בהקרא אסתר על שם אסתהר, שהוא אחרי הנשאה לערל שהוא כימי החורף אל האילן, ריחה לא נמר, כי גם אז בת דודו תקרא דומה אליו: ושמא תאמר היתכן כי לא גבה לבה במלכות לבעוט בכשרון, אל תתמה. כי הלא אין לה אב ואם וגדלה בהכנעה. והוא מה שדרכנו לפרש על המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, שהוא כי המתחיל כשרותו בעוני ובהכנעה, גם כי יעשיר לא יבעוט. כן יאמר כי אין לה אב ואם והחל כשרונה בהכנעה, על כן קיימה מעושר: ושמא תאמר מה תשיב על תוכחתנו לומר אילו היתה כבודה בת מלך פנימה איך נתפרסם יופיה. לזה אמר, דע איפה כי הנה לסבת היותה נערה יפת תואר וטובת מראה, על כן חש מרדכי פן תגלה ותראה יופיה ויחמדוה. על כן מיד במות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת בל תהא יצאנית חלילה פן תאחז:
מדרש רבה
"חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת" תרגם עקילס איירינון קרפסינון ור' ביבי אמר טיינון א"ר יצחק בגדים שבני חורין לובשין.
"אָחוּז בְּחַבְלֵי בּוּץ וְאַרְגָּמָן" אמר ר' שמואל בר נחמן בוא וראה טליתו של אותו רשע מה הוא שהכל מפקיעין בחבלי צמר ובחבלי פשתן ורשע זה בחבלי בוץ וארגמן.
"עַל גְּלִילֵי כֶסֶף" ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא חד אמר נגללין היו כוילון זה של ארון וחרינא אמר נקפלין היו כקלע זו של ספינה.
"וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ" א"ר לוי המחצב הזה לא נגלה לבריה אלא למלכות הרשעה הזאת אתיבון והכתיב (דה"א כט, ב): "וכל אבן יקרה ואבני שיש לָרֹב" שלמה היה נותן מרגלית מכאן ומרגלית מכאן ואבני שיש באמצע ונוח היה לאחשורוש לעשות לו עמודים של כסף ושל זהב מלהביא עמודים של שיש מיפרק אונסין למדי וא"ת דהוו זמרין אמר רבי מתנה אני ישנתי על פרחו של אחד מהן והיה מלא קומה ופשוט ידים ורגלים: