ביאור:דברים כט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
דברים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד (מהדורות נוספות של דברים כט)
א
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ.
ב
הַמַּסּוֹת הניסים הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם.
ג
וְלֹא נָתַן הפנה את תשומת ליבכם יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה אולי עכשיו, בנאום זה, אצליח לגרום לכם לשים לב לניסים הרבים.
ד
וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר - לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם בגדיכם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ.
ה
לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם אלא את המן, שניתן לכם ללא טירחה וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם אלא מים שנתן לכם ה', לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
ו
וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה, וַנַּכֵּם.
ז
וַנִּקַּח אֶת אַרְצָם וַנִּתְּנָהּ לְנַחֲלָה, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי.
ח
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת תצליחו ב כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.
{פ}
|
פרשת ניצבים
|
ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם מנהיגים לשבטיכם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. י טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ הזרים אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. יא לְעָבְרְךָ להכניסך בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ בשבועת קללה למי שמפר את הברית, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. יב לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. יג וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם, אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. יד כִּי אֶת אלא עִם אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, וְאֵת וגם עם הדורות הבאים אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם.
| רוש ("רֹאשׁ") |
טו
כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ המקומות שעברנו בדרך לכנען בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם.
טז
וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם אליליהם (כינוי גנאי המדמה אותם לשקצים) וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם אליליהם (כינוי המדמה אותם לגללים), עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.
יז
פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם. פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה כשורש מוציא פירות רֹאשׁ וְלַעֲנָה מיני צמחים רעילים ומרים.
יח
וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ ישלה את עצמו שיהיה ברוך בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר: "שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי, כִּי בִּשְׁרִרוּת בתקיפות לִבִּי אֵלֵךְ", לְמַעַן סְפוֹת הוסיף הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה לחטוא לא רק מתוך צורך (צמא), אלא גם חוטא להכעיס (מתוך רוויה, כשאיננו צמא).
יט
לֹא יֹאבֶה ירצה יְהוָה סְלֹחַ לוֹ, כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וּמָחָה יְהוָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.
כ
וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה.
כא
וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן באחרית הימים: בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ מחלותיה אֲשֶׁר חִלָּה יְהוָה בָּהּ.
כב
גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ, לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב, כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.
כג
וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם: "עַל מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת? מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה?".
כד
וְאָמְרוּ: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם, אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
כה
וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם, אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם ה' לא הרשה להם לעובדם.
כו
וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה.
כז
וַיִּתְּשֵׁם ויעקור אותם יְהוָה מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל, וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה כפי שהם כעת".
כח
הַנִּסְתָּרֹת, לַיהוָה חטאים שבסתר ה' ידון אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וחטאים שבגלוי אנו נדון וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם, לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. {ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה" (פסוק יח) - יש המסבירים שהפסוק שאול מתחום החקלאות כאשר ערוגה רוויה במים מושקת יחד עם ערוגה "צמאה", למרות שאין צורך להשקות את הערוגה הרוויה. לפי פירוש זה החוטא מקוה שהוא ימשיך להנות מברכתו של ה' מתוך כך שהוא חלק מעם ישראל (החוטא נמשל לערוגה הרוויה שמושקית רק בגלל שהיא סמוכה לערוגה הצמאה). הפסוקים בהמשך מדגישים שהחוטא לא יתברך עם יתר העם אלא: "וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה".
- חשוב להדגיש שמדובר בחוטא בסתר, "בִּלְבָבוֹ", ולכן הוא גם נמשל ל"שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה", לשורש רעיל שאיננו גלוי על פני הקרקע אבל יכול בעתיד להשפיע לרעה על כל הצמח. על החוטאים בגלוי, אחראים ישראל להוכיח אותם, ואין לסמוך על כך שה' יעניש אותם באופן ספציפי (וכך גם מתפרש פסוק כח). (על פי האברבנאל)
ראו גם
