קטגוריה:בראשית מא נד

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ותחלינה שבע שני הרעב וגו' עד ויקחו האנשי' את המנחה. ויש בפסוקים אלו ג"כ שאלות:

השאלה הא' באמרו ותחלינה שבע שני הרעב וגו' ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם וגומר כי הנה היה זה בשנה הראשונה או בתחלת השנ' השנית לרעב ואיך היו כבר המצרים צועקים אל פרעה ללחם ואמר להם לכו אל יוסף וגומר ואיך לא הספיקו שבע שני השבע יותר מזה:

השאלה הב' באמרו וירא יעקב כי יש שבר במצרים והוא אמרו הנה שמעתי כי יש שבר במצרים ומה החדוש הזה והנה מצרים היתה גדולה ורבת התבואה מאד תמיד כ"ש באותם השנים שהיה שם שבע גדול ובידוע שיהיה שם שבר אם מעט ואם הרבה ומה היא השמועה אשר שמע יעקב אבינו ומה ענין למה תתראו שהקשו המפרשים בפירושו:

השאלה הג' למה ירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר במצרים ונתן הכתוב טענה למה לא הלך בנימין עמהם והיה די שילכו שנים או שלש' מהם לשבור אוכל לכל בני ביתם ומדוע הלכו כלם יחד כי הנה מה שיעשו כל העשרה בקניי' הבר יעשו שנים מהם:

השאלה הד' למה התנכר יוסף לאחיו ודבר אתם קשות והלא היה זה לו עון פלילי בהיותו נוקם ונוטר כנחש והם אם חשבו עליו רעה אלדים חשבה לטובה ומה לו להנקם אחרי עשרים שנה. והמפרשים חשבו שהיה עושה זה כדי שיתקיימו חלומותיו ויבאו עוד להשתחוות לפניו כל אחיו הי"א כמו שחלם י"א כוכבים משתחווים לי. ואינו נכון כי לא היתה הכונה בחלומו שישתחוו לו בכריעה והשתחויה גמורה אבל שיגבר עליהם מאד והראיה שהנה לו השתחוה לו אביו. ועוד כי בהיות יוסף הוא השליט על הארץ היו משתחוים לו אף שיכירוהו ואיך אם כן העטופים ברעב וחוץ מארצם בדרך רחוקה ובניהם ונשיהם וטפם מוחלים להם כל שכן אביו הזקן שבע רוגז ומלא דאגות איך לא חמל עליו והרבה צער על צערו במאסר שמעון:

השאלה הה' באמרו ויכירם ויתנכר אליהם וחזר שנית לומר ויכ' יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. וכתב הרמב"ן כי בתחילה הכירם לא בשלמות וכששאלם מאין באתם והשיבו מארץ כנען אז נתברר לו שהם אחיו ואינו נכון כי אם בתחילה היה מסופק שהם אחיו למה התנכר עליהם מספק כל שכן שאמרם שהיו מארץ כנען לא היה האות גדול כי אפשר שיהיו אנשים אחרים דומים להם מארץ כנען ואלו אמרו מחברון היה זה אות יותר גדול לענין ההכרה לא מארץ כנען בכלל:

השאלה הו' באמרו ויזכור יוסף את החלומות וגומר ויאמר אליהם מרגלים אתם כי מה ענין החלומות אצל מאמר מרגלים אתם שיראה שבסבת מה שזכר מהחלומות אמר להם כן ומה ענין אמרו אשר חלם להם כי החלומות לא היו בעצם וראשונה להם כי אם לו. והרמב"ן כתב שזכר את החלומות וראה שלא נתקיימו עדין והשתדל בקיומם כי ידע כי עכ"פ יתקיימו וכבר כתבתי שלא היה קיומם בהשתחואה הגשמית כל שכן שאף שיכירוהו יתקיימו בהכנעם והשתחוותם לו מפני גדולתו. ועוד שקיום החלומות היה מוטל על הקב"ה לא על יוסף החולם:

השאלה הז' איך אמר אליהם מרגלים אתם מבלי טענה כלל שיהיה בה הראות כי הנה השליט בכל הארץ לא יעשה עול מפורסם פן ישנאוהו אנשי הארץ עליו ויחשבוהו למעול וחומץ. ואם עשאו בדרך עלילה ובתואנה היה מבקש לצערם מה ראה שבחר בעלילה הזאת מזולתה. והרמב"ן כתב כי אמר להם לא באו אלי אנשים מארץ כנען לשבור אוכל. וזה לא יתכן שהרי הכתוב אומר וילקוט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען. ואין לומר שהם היו הראשונים שבאו שהכתוב אומר ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים ואין הכוונה אלא בתוך הבאים מארץ כנען והנה כפי דרך חז"ל (בראשית רבה פרשת צ"ו) שנכנסו בי' פתחים יהיה הכל מיושב אבל הכתוב לא זכרו בהיותו עקר עצמו בהבנת הספור הזה:

השאלה הח' כי ירא' חלוף גדול בדברי יוסף ובדברי אחיו בזה לפי שהוא אמר בראשונה מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם שהם שני ענינים נבדלים והם השיבו בצד אחד בלבד לא היו עבדיך מרגלים ומערות הארץ לא דברו כלל. והוא חזר וטען עליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות ולא אמר מרגלים אתם אחר כך חזר ואמר הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם ולא הזכיר ערות הארץ ואם מרגלים וראות ערות הארץ הם דבר אחד יהיה א"כ כפל מבואר בדברי יוסף מרגלים אתם את ערות הארץ וגומר:

השאלה הט' איך ביארו שלא היו מרגלים מהיותם בני איש אחד אדרבה כי האחים נועדו יותר בנקלה לעשות רע כי יבטחו זה בזה שלא יגלה את סודו ומה ענין אמרו עוד כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים אחרי שכבר אמרו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל וגומר:

השאלה הי' במה שחזר יוסף על דבריהם לא כי ערות הארץ באתם לראות כי הוא לא עשה בזה טענה גם לא השיב על טענתם שהיו בני איש אחד וכנים אבל אמר כמעקש לא כי ערות הארץ באתם לראות והם מה חדשו במה שחזרו לומר שני' שנים עשר עבדיך אחים אנחנו כי הנה לא חדשו בזה אלא אמרם והנה הקטון את אבינו ומה האמות אשר בזה לשאינם מרגלים יותר ממה שהיה להם במה שאמרו ראשונה כלנו בני איש אחד נחנו:

השאלה הי"א בזרות מאמר יוסף על כל זה הוא אשר דברתי אליכם מרגלים אתם שזה המאמר מורה שמכח מאמרם היה מוציא זה ואינו כן כי הם לא הוסיפו בזה על מה שאמרו בתחלה ולמה לא אמר זה על מאמרם הראשון:

השאלה ה"יב באמרו בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבא אחיכם הקטון הנה ומה הבחינה לאמת ממנה אם היו מרגלים אם לא האם בהיות להם אח קטן לא יוכלו להיו' מרגלים. ועוד שאיך הותר ליוסף לישבע בחיי המלך אשר גדלו בשוא ודבר כזב:

השאלה הי"ג למה רצה לעכב אחד מאחיו עמו האם חשב שלא ישובו אליו עוד והנה הרעב בקרב הארץ שבעבורו יבואו בהכרח וכמו שהיה שמהכרח הרעב באו עם בנימן לא בעבור שמעון. והנה אם לא ישובו ישלח יוסף להודיע לאביו כי הוא חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ושיבא אליו כמו שעשה:

השאלה הי"ד למה בכל שלשת הימים שהיו כלם במאסר לא ספר הכתוב שהאשימו את עצמ' כלל וביום הג' כאשר הוציאם יוסף וריחם עליהם באמרו זאת עשו טענו את בעירכם ואז התודו עונם ואמרו אבל אשמי' אנחנו. ומה ענין אבל אצל אשמים אנחנו וי"מ אשמים מלשון שממה ויקשה אמרו על כן באה אלינו הצרה הזאת:

השאלה הט"ו באמרו ויען ראובן הלא אמרתי אליכם וגו' כי הנה מלת ויען לא תפול יפה באמרו אחרי היותו מסכים עם דעתם. ומה טעם בדברי ראובן אלה ומה התועלת בזכרון מה שכבר עבר ומה ענין וגם דמו הנה נדרש וחז"ל אמרו דמו וגם דם הזקן אביו אבל יקשה איך לא זכרו והוא היה העקר. והרמב"ן הרבה בזה פירושים לפי שמלות הכתוב הוקשה לו לישבם על אחד מהם:

והנני מפרש הפסוקים האלו באופן יותרו כל השאלות כלם:

ותחלנה שבע שני הרעב לבא וגו' עד וירא יוסף את אחיו וגו'. מיד שנשלמו שבע שני השבע התחילו שבע שני הרעב כי לא היו ביניה' שנים ממוצעים בתבואה אלא אחרי שבע שני השבע שהיה נילוס עולה ומשקה את הארץ בשפע רב ויתברכו התבואות שובע שמחות מיד בשנה אחרת לא עלה יאור מצרי' ולא השקה השם הארץ ונעדרה תבואת הארץ ההיא בשנה ההיא וכן שאר השנים שלא היה בהם חריש וקציר והוא אמרו ותחלינה שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף כי הוא היה הענין שבו יתאמתו דבריו וזכר שהרעב היה כולל לכל הארצות לא לארץ מצרים לבד כמו שהיה השבע ולכן עם היות שהיה רעב בכל הארצות הנה בארץ מצרי' היה לחם מאשר אצרו המצרי' בשני השבע ונמשך מזה שבאו מכל הארצות לאר' מצרים לשבו' אוכל והמצרי' היו מוכרים אותו לנכריי' לחמדת הממון וגם לחשבם שיעלה נילוס בשנה האחרת והרוה את האר' ובזה האופן מרוב השיירות שהיו מוציאי' את הלח' מכל עיר ועיר ותרעב כל ארץ מצרי' מהרה והוא אמרו ותרעב כל ארץ מצרים. ואמרו ויצעק העם אל פרעה ללחם אין ענינו שיתן להם לחם כי עדין לא היו צריכים אליו אלא שכאש' הרגישו עקת ערבון המעותד לבא אליהם צעקו אל פרעה ללחם ר"ל לתקון הלחם כאלו תאמר לכרוז שלא יוציא אדם לחם מן האר' כמו שהוא מנהג הארצות בזמן הרעב ופרעה דחה אותם בדברים באמרו לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו כי הוא היה ממונה על דבר התבואה בכלל ובפרט. ולא ספר הכתוב מה עשה על זה יוסף לפי שלא עשה בו כלום כי היה דעתו שימהר יחיש מעשה הרעב לבא הכל תחת ידו ושיבואו מכל הארצות לשבור כי למלך אין שוה בזולת זה לשבור את האוכל שלו ולאסוף ממון הרבה וגם ליוסף ירוח הדבר בתקנתו שיבואו לפניו אחיו כמו שהיה והיה ליוסף בזה התנצלות גדול ביוקר ערך האכל לפי שכבר מכרו המצריים החטה שלהם ביוקר לנכריים והוא הלך בעקבותיהם לענין היוקר. והוא אמרו והרעב היה על כל פני האר' וגם במצריים וכבר לא היה למצריים בר למכור לנכרים ואז פתח יוסף את אוצרות המלך ובתחלה וישבור ר"ל וימכור למצרים וכאשר נתחזק הרעב ומכל הארצות באו לשבור מיוסף כי כבר לא היה כ"א מוכר אחד אז היה משביר בכלל לכל יוצא ובא. וכבר כתב הראב"ע שהכתוב הזה מסורס וכל הארץ באו אל מצרים אל יוסף לשבור והותרה עם מה שפירשתי בפסוקים האלה השאלה הא'. ואמנם אמרו וירא יעקב כי יש שבר במצרים אין ענינו שהי' שם לחם אלא שהיו שם מוכרי תבואת המלך כי שבר הוא שם נאמר על התבואה הנמכרת וכמ"ש לשבור אל יוסף. וישבור למצרים יאמר ששמע יעקב כי במצרים פתחו אוצרות המלך והיו מוכרים החטה לכל ההולך שמה לשבור וזהו כי יש שבר במצרים ר"ל שמוכרים שם הבר לנכריי' הבאים לקנות אותו ואמר לבניו הנה שמעתי כי יש שבר במצרים למה תתראו שראה יעקב שהיה מכירת הבר במצרים וראה שהסוחרים הולכים שמה ומביאים משם התבואה ובניו למעלתם לא היו רוצים ללכת שמה והיו קונים מהאחרים התבואה שמביאים משם ביוקר רב ואמר להם למה תתראו שתראו עצמכם עשירי' שאינכם חוששים ליוקר החטה ונכבדים מאד שלא תרצו ליגע להביא מאכל לבתיכם אל תעשו כן רדו שמה ושברו לנו משם ולא מהבאים לארץ הזאת ובזה נחיה ולא נמות ברעב כי צריך האדם להשפיל עצמו להכרח החיים ואינו קלון אליו. ותתראו הוא על לשון מתעשר ואין כל מתרושש והון רב ר"ל מראה עצמו עשיר ואינו כן מראה עצמו עני ואינו כן וכן תתראו מראים עצמכם עשירים ובעלי כבוד כפי הזמן והותרה השאלה הב'. והנה הלכו אחי יוסף שלא מדעתם אבל בעלי כרחם מפני מצות הזקן לשבור בר במצרים וקראם פה אחי יוסף להעיר שמהשמים היה כל זה שירדו שמה להשתחוו' ולהכנע ליוסף כמו שחלם והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי כי עם היות כפי תכונתם ללכת לשבור בר כדרך חמרים הולכי השיירות הנה הקב"ה הביאם לזה להיותם אחי יוסף וגם בנימן היה הולך עמהם לקיים מה שנאמר וי"א כוכבים משתחוי' לי אם לא שלא רצה הזקן לשלחו פן יקראהו אסון כי להיותו אחיו של יוסף בן אמו חשש יעקב פן יקראנו אסון כי היה מזלה בחיים ובבנים רע. ואמר עם אחיו להגיד שלא נמנע יעקב משלוח בנימן עמהם להיותם שונאים אותו כי באמת לא היה כן כי אחיו באמת ובאמונה היו אבל מפני שאמר פן יקראנו אסון. והנה הרעו' הבאות בסבות ידועות ובהמתנה יועילו בהם האחים כי הם יביאו רופאים ורפואות לרפאת אבל המו' הפתאומית מה יועילו בה האחים. וממה שבאו כל עשרת בני יעקב לשבור אוכל נראה לי שמעת שמכרו את יוסף הסיעו עצמם מן האחוה ולא היו נסמכים כלם על שלחן אביהם כראשונה אבל כמו שיהודה ירד מאת אחיו וכן עשה כל אחד מהנשארים שהיה לכל א' בית בפני עצמו והיה מתפרנס משלו ולכן הלכו כלם להבי' כל א' שבר לביתו. ואמרו אח"ז ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים יראה שהוא מותר לפי שכבר אמר וירדו אחי יוסף וגו'. אבל להגיד שלא ירדו שם ברצונם אלא במצות אביהם ומפני זלעפות רעב והכרחיותו ולהיות הרעב בארץ כנען ועכ"ז היו מתחבאים עצמם מהיות נכרים וז"ש לשבור בתוך הבאים והותרה בזה השאלה הג'. וספר' התורה מחכמת יוסף וגודל השתדלותו באמרו ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ר"ל שעם היות יוסף הוא לבד השליט על הארץ הנה הוא בעצמו לא הפקידים היה משביר ומוכר הבר לכל עם הארץ כקטון כגדול והיה זה לסבות ראשונה כי היה הבר נחשב מאד כי היו חיי האנשים תלוים בו ופרעה עזב הכל בידו ולכן אין ראוי שיעזבהו יוסף ביד בני אדם אחרים. ושנית כי כמו שאחיו השפילו עצמם לבא לשבור בתוך הבאים להיות הרעב ככה הוא השפיל עצמו להשביר ליוקר הלחם והכרחיותו. והג' אשר כיון אליה ראשונה היא לדעת היוצא והבא כי את אחיו היה מבקש לראות אם יבואו אחיו לשבור אוכל שלזה היה ראוי שיהיה הוא המשביר כי הוא יכירם לא אחר שיפקיד בדבר וגם זה מורה אמתת מה שאמרתי למעלה שהבר אשר שם יוסף בערים היה הצריך למכור ליושבי העיר למאכלם והנשאר היה מביא למצרים ושם היו אוצרות המלך ושם היה משביר יוסף לעם הבאים מכל הארצות שהיו באים לשבור אוכל וכן היה שבאו אחי יוסף לפניו וישתחוו לו אפים ארצה ובזה נתקיים חלום האלומות הרמוזים לתבואה: