ביאור:בראשית מא לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית מא לו: "וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב."


ראו: הפתרון של יוסף

וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ[עריכה]

יוסף נזהר להגיד שהאוכל ישמר עד שנות "הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", בלי להזכיר במשפט-הסיכום שהרעב יתחיל בדיוק עוד שבע שנים.

מתי שהרעב יתחיל, אז יהיה האוכל מוכן במחסנים "וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב".

למעשה יוסף קנה ביטוח, וחיכה ליום בו השוק יפול ואז תהיה לו סחורה למכור ביוקר את מה שהוא קנה בזול.

ניתן לראות עד כמה היה חשוב לאלוהים להביא רעב על כל ארץ מצרים, כדי לגרום לבני ישראל לרדת למצרים, לגרום להם לפרות ולרבות, לענות אותם בעבדות, כדי שהם יצאו ממצרים ויקבלו את התורה.

המצרים הבינו שהם לא משלמים מיסים למלך, אלא חוסכים לעצמם בעריהם.
האוכל נשאר רכושם של החקלאים המצרים ורק היה פקדון שנשמר עבורם.