מ"ג בראשית מא נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית מא · נג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּשְׁלִימָא שְׁבַע שְׁנֵי סִבְעָא דַּהֲוַאָה בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם׃
ירושלמי (יונתן):
וּשְׁלִימָן שְׁבַע שְׁנֵי שׁוּבְעָא דְהַוָאָה בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(נג - נה) ותכלינה. ששבע שני השבע היה רק בארץ מצרים לבד כנ"ל, ומיד שכלו שני השבע תיכף ותחלינה שבע שני הרעב לבא, והיה "כאשר אמר יוסף "שתכף בהחל הרעב ישכח השובע, וזה היה על שהיה הרעב בכל הארצות, ולכן הגם שתחלה בארץ מצרים היה לחם, בכ"ז ע"י שהיה רעב בכל הארצות מכרו המצריים את תבואתם לחוץ, ועי"כ "ותרעב כל ארץ מצרים," שהאוכל שהיה אצל יחידים נמכר לחוץ והתחיל הרעב למשמש בקצת מקומות ממצרים עד שצעקו אל פרעה ופרעה שלחם אל יוסף: