מלבי"ם על בראשית מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על בראשית · מא · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א) "ופרעה חלם". סדר הלשון תמיד להקדים את הפעל אל השם והיל"ל ויחלום פרעה, וקדימת השם מורה איזה דיוק בהשם, ר"ל חלום השרים לא הועיל לו מאומה, אבל עתה פרעה חולם בעצמו וזה הועיל לו, ובמדרש אומר וכי כל העולם אינם חולמים אלא חלום של מלך של כל העולם הוא, כוונו בקושיתם אל מה שמקדים השם שמשמע רק פרעה חולם לא זולתו, ומשיב שמודיע שלכן לא יכלו החרטומים לפתרו כי הם פתרוהו על עניני פרעה מצד שהוא איש פרטי, והאמת שחלום המלך יהיה מצד שהוא כללי, שעז"א ופרעה חולם, וחלומו הוא בעניני הכלל כולו:


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ב) "והנה מן היאר עלת." יען שהמצריים היו מאמינים בהנילוס שיש בו כח אלהות, וכן היו מאמינים בכח שור והיו עובדים להפרה, כי השובע והתבואה בא מן הנילוס ורב תבואות בכח שור, לכן הראו לו הפרות הטובות המורות על השובע עולות מן היאר. ומ"ש,

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ג - ד) "והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן". היינו שלא יהיה הפסק בין שנת השובע להרעב, ואמר עולות אחריהן "מן היאור." שעל ידי יובש היאור יהיה הרעב, ומ"ש "ותעמדנה אצל הפרות," כי תחילה בארץ מצרים היה לחם, ומ"ש ותאכלנה הפרות, כי אח"כ אכל הרעב את השובע ותרעב כל ארץ מצרים ללחם:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ג - ד) "והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן". היינו שלא יהיה הפסק בין שנת השובע להרעב, ואמר עולות אחריהן "מן היאור." שעל ידי יובש היאור יהיה הרעב, ומ"ש "ותעמדנה אצל הפרות," כי תחילה בארץ מצרים היה לחם, ומ"ש ותאכלנה הפרות, כי אח"כ אכל הרעב את השובע ותרעב כל ארץ מצרים ללחם:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ה) "ויישן ויחלם שנית", החלום השני היה פתרון של החלום הראשון, שהפרות מורות החרישה והזריעה והשבלים מורים על התכלית שהיא הקצירה, והפתרון מבואר יותר, והיה פה חמשה ענינים שבעבורם ראוי שיתקיים החלום. א] שהיה חלום שנשנה, הפרות והשבלים, ב] היה חלום שנפתר בתוך חלום, כי השבלים פתרון הפרות, וזה מורה על קיום החלום כמ"ש חז"ל, ג] וייקץ פרעה והנה חלום, שלא הרגיש שהוא חלום עד אחר שהקיץ, כי תחלה נדמה לו שהוא רואה הכל בהקיץ כי היה חלום מסודר:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ח) "ויהי." ד] שהיה החלום "בבקר," שחלום של שחרית מתקיים כמ"ש חז"ל. ה] "ותפעם רוחו," שנתרגש מאד מן החלום, וזה מורה שהוא חלום אמתי כמ"ש בס' החלומות," ויקרא את כל חרטמי מצרים" היודעים בכשוף ובתולדות, "ואת כל חכמיה" באצטגנינות, "ויספר פרעה להם את חלמו," שבאמת היה חלום אחד כמו שיתבאר, והחרטומים חשבו שהם שני חלומות, ועז"א א] ואין פותר אותם ב] שהיה חלום של מלכות, שהוא חלום כולל על כל המדינה כנ"ל על ופרעה חולם "והם לא פתרוהו לפרעה" ר"ל שיהיה חלום מלכות, רק פתרו על ענינים פרטיים, כמו שבע בנות אתה מוליד כמ"ש חז"ל:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ט) "וידבר שר המשקים." הנה רצה לברר לפרעה שיוסף פותר החלום ברוח אלהים אשר בקרבו לא לפי הסברא בכח המשער שבו יפתרו כל פותרי חלומות, וכבר בארנו שמצד המשפט היה ראוי ששר המשקים יענש ושר האופים יצא לחירות, ובזה נתברר שיוסף לא פתר החלום לפי כח המשער והסברא, שאז הלא הסברא היתה נותנת בהפך, ששר המשקים יתלה ושר האופים ינצל, כי עקר קצף פרעה היה על שר המשקים ושר האופים נתן למאסר כטפל לשר המשקים, ויען שמזה נודע גדולת יוסף שלא פתר בכח המשער רק ברוח אלהים הוצרך שר המשקים להגיד זאת לפרעה, והוכרח להציע לפניו שהוא היה עקר החוטא לא שר האופים, עז"א "את חטאי אני מזכיר היום," ר"ל אני מוכרח להזכיר היום, שאני הייתי עקר החוטא לא שר האופים, כי,

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

(י)" פרעה קצף על עבדיו." שאם היה קצף פרעה על עבדינו שהם המשקה והאופה היה זה נכון שהאופה היה חוטא יותר מן המשקה, אבל הלא פרעה קצף על עבדיו שהם השרים, ובזה הלא שר האופים לא חטא כלל, רק אני לבדי הייתי החוטא, "ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים," א"כ עקר נתינה למשמר היה אותי כי רק אני נתחייבתי להאסר במשמר לא שר האופים, אך ע"י ששם אותי במשמר וע"י הקצף שיצא מן המלך עלי נתנו גם אותו במשמר מתוך כעס המלך, ועז"א" אתי ואת שר האפים," ע"י שנתנו אותי ניתן גם הוא במקרה, ולפ"ז הייתי אני החייב במשפט והוא הזכאי, ומזה מבואר שלא פתר החלום לפי האומדנא והסברא, כי הסברא היה בהפך:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יא)" ונחלמה." גם אין לומר שידע מן החלומות בעצמם מי שיהרג ומי שינצל, עז"א "ונחלמה חלום" וגו' "אני והוא", שהיה החלום דומה בכל צד עד שנדמה כחלום אחד, שאני ראיתי גפן ושלשה שריגים והוא ראה שלשה סלי חורי ומעשה אופה, איש כאומנותו ומהיכן ידע שזה מורה טוב וזה רע, [כי הוא לא הבין דקות ההבדל שהיה בין החלומות, וע"כ תמה גם ע"ז במה הבדיל יוסף בין שני החלומות שהיו דומים], גם שלא לאמר שהבין הבדל של ב' החלומות מצד הזמן, כי האצטגנינים יבדילו את החלומות לפי הכוכב והמזל ששולט בעת החלום שלפיהו יפתרו את החלום לרעה או לטובה, עז"א שהיה" בלילה אחד", ועוד ספר חדוש אחר מפתרונו של יוסף, במ"ש "איש כפתרון חלמו חלמנו", שכל הפותרים יבקשו דמיונות רחוקים וחקוים זרים אל החלום, למשל רדיפת השונא אותו יחקה בחלום כאלו חיה רעה רודפת אותו, הנהר מורה שלום וכן קדרה וכדומה כמ"ש בברכות, אבל יוסף לא בקש שום משל ודמיון, רק שפתרונו הוא כפשטות החלום, לי פתר שאתן הכוס על כף פרעה ולו פתר שהעוף יאכל מעל ראשו, שכן חלם באמת כמו שפתר לו בלא שום משל ודמיון רחוק:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יב) "ושם אתנו". בל תאמר כי יוסף היה מתהלך בעיר ונודע לו מאת נערי המלך משרתיו, שכן נכון הדבר מעם המלך שזה ינצל וזה יתלה, וכן פתר, עז"א שהיה "שם אתנו" כלוא בסהר, ולא תאמר שהוא איש זקן וכבר ראה ושמע הרבה מענינים כאלה, כי רוב שנים יודיעו חכמה. ועפ"ז הבין אחרית דבר משפטנו, עז"א שהוא "נער", ואל תאמר שהוא בקי בנמוסי ארצנו וחקות משפטי המלך והבין זאת, עז"א עברי ואינו יודע נמוסי ארצנו, ואל תאמר שהוא בן חכמים בן שופטי ארץ ולמד זאת מאבותיו והבין שכן יחרץ המשפט, עז"א" עבד לשר הטבחים, "ובכ"ז "ונספר לו ויפתר לנו את חלמותינו," ר"ל כי פותרי חלומות ישאלו וידרשו אחרי מזג החולם וטבעו, שיש הבדל לענין החלומות ממזג האדם, שמי שהאדומה גוברת עליו חלומותיו משונים ממי שגובר עליו הלבנה, אבל הוא לא דרש על מזג החולמים וטבעם רק ספרנו לו החלום ועפ"ז לבדו פתר, ועז"א "איש כחלמו פתר," כי יתר פותרי חלומות יפתרו בענין שהחלום נמשך אחרי האיש וטבעו, והוא פתר באופן שהאיש נמשך אחר חלומו, ועז"א איש כחלומו, לא שהחלום ימשך אחר האיש:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יג) "ויהי." ובכ"ז "כאשר פתר לנו כן היה" באופן "שאותי השיב על כני," הוא השיב אותי על כני לא אתה, "ואתו תלה," הוא תלה את שר האופים, כי כ"ז נעשה ע"י דבורו:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(טו)" חלום חלמתי ופתר אין אתו." זה כדעת חז"ל, שהחרטומים פתרוהו לשני חלומות ופרעה הרגיש שהוא חלום א', שעז"א שאין פותר אותו שיהיה חלום אחד, "ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום," ר"ל שאינך פותר עפ"י מקרה החולם וטבעו, שאז צריך אתה לשמוע גם תולדות האיש והנהגתו וטבעו, וכן לא עפ"י האצטגנינות, שאז צריך אתה לחשוב חשבונות רבים ממעמד הכוכבים ומערכתם, כי לא תשמע רק החלום לבד ותפתרהו תיכף:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

(טז) "בלעדי." ר"ל החלום הוא הודעה השגחיית מאלהים, וה' אשר שלח לך את ההודעה להודיע שלומך בחלום טוב, כן יודיע פתרונו להפותר יהיה מי שיהיה, ואם לא תהיה ההודעה על ידי תהיה ע"י אחרים, כי גם "בלעדי" בהכרח "שאלהים" בעצמו "יענה את שלום פרעה," להודיעהו את ההודעה משלומו שבקש להודיעהו:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יט) "לא ראיתי כהנה." בל יאמר רעיונך על משכבך סליקו, כמ"ש אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, עז"א {{צ|לא ראיתי כהנה}], כמ"ש מעולם לא חזי אדם פילא דמעיילא בקופא דמחטא:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(כה - כח) השאלות (כה - לה) למה כפל אשר האלהים עשה הגיד לפרעה, אשר האלהים עשה הראה את פרעה: מי בקש מידו ליעץ עצה ירא פרעה איש נבון וחכם שע"ז לא שאלוהו, ולמה כפל ירא פרעה יעשה פרעה, וכפל וחמש את ארץ מצרים ויקבצו את כל אכל ויצברו בר וחזר ופירש אכל בערים שכל זה כפול:

"חלום פרעה." יוסף הניח ג' הנחות הפך החרטומים. א] שהם פתרוהו לשני חלומות והוא אמר שהוא חלום אחד. ב] הם אמרו שמורה על דברים פרטיים מאשר יקרה לפרעה מצד שהוא איש פרטי, ויוסף אמר שמורה על דבר כללי, שעז"א "אשר האלהים עשה" בענינים כלליים "הגיד לפרעה", מצד שהוא מלך מושל על עמים רבים. ג] הם פתרוהו שלא כפשוטו רק שהוא משל וחידה, ויוסף אמר שהוא כפשוטו שמורה על תבואה כפשטות השבלים הטובות והרעות, ועז"א "הגיד לפרעה", כמגיד דברים כפשוטן מבלי משל וחידה, שזה לא יקרא הגדה, ור"ל שהחלום הבא ע"י כח המדמה, כל דבר מורה ענין אחר, וכן המדמה מרכיב דמיונותיו בדרך משל וחידה, כמו מקל שקד אני רואה, סיר נפוח אני רואה, אבל ההודעה האלהית באה על ענין כולל ובלא משל וחידה, ובאשר בכל דבר שיעשה האלהים תצא תחלה הגזרה מאתו בעולם העליון בסוד מלאכיו ולפעמים תהי' הגזרה לימים רבים, כמ"ש כי לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא, ואח"כ בבא העת שתצא הגזרה אל הפועל יראוה הנביאים בחוש בעין הנבואיי, ע"ז נכפל החלום. וז"ש תחלה "אשר האלהים עשה הגיד לפרעה", היינו שהגיד לו הגזרה שנגזרה בסוד מלאכיו שהוא החלום הראשון מהפרות, ואח"כ הראה לו בפועל שכבר הוכן שיבא הרעב בפועל תיכף, וראהו בחוש בחלום השבלים, ועז"א "אשר האלהים עשה הראה את פרעה," ועז"א "ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב," ר"ל שיהיו תיכף כי כבר יצא הדבר לעולם השפל וקנה הויה ומציאות:


 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(כה - כח) השאלות (כה - לה) למה כפל אשר האלהים עשה הגיד לפרעה, אשר האלהים עשה הראה את פרעה: מי בקש מידו ליעץ עצה ירא פרעה איש נבון וחכם שע"ז לא שאלוהו, ולמה כפל ירא פרעה יעשה פרעה, וכפל וחמש את ארץ מצרים ויקבצו את כל אכל ויצברו בר וחזר ופירש אכל בערים שכל זה כפול:

"חלום פרעה." יוסף הניח ג' הנחות הפך החרטומים. א] שהם פתרוהו לשני חלומות והוא אמר שהוא חלום אחד. ב] הם אמרו שמורה על דברים פרטיים מאשר יקרה לפרעה מצד שהוא איש פרטי, ויוסף אמר שמורה על דבר כללי, שעז"א "אשר האלהים עשה" בענינים כלליים "הגיד לפרעה", מצד שהוא מלך מושל על עמים רבים. ג] הם פתרוהו שלא כפשוטו רק שהוא משל וחידה, ויוסף אמר שהוא כפשוטו שמורה על תבואה כפשטות השבלים הטובות והרעות, ועז"א "הגיד לפרעה", כמגיד דברים כפשוטן מבלי משל וחידה, שזה לא יקרא הגדה, ור"ל שהחלום הבא ע"י כח המדמה, כל דבר מורה ענין אחר, וכן המדמה מרכיב דמיונותיו בדרך משל וחידה, כמו מקל שקד אני רואה, סיר נפוח אני רואה, אבל ההודעה האלהית באה על ענין כולל ובלא משל וחידה, ובאשר בכל דבר שיעשה האלהים תצא תחלה הגזרה מאתו בעולם העליון בסוד מלאכיו ולפעמים תהי' הגזרה לימים רבים, כמ"ש כי לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא, ואח"כ בבא העת שתצא הגזרה אל הפועל יראוה הנביאים בחוש בעין הנבואיי, ע"ז נכפל החלום. וז"ש תחלה "אשר האלהים עשה הגיד לפרעה", היינו שהגיד לו הגזרה שנגזרה בסוד מלאכיו שהוא החלום הראשון מהפרות, ואח"כ הראה לו בפועל שכבר הוכן שיבא הרעב בפועל תיכף, וראהו בחוש בחלום השבלים, ועז"א "אשר האלהים עשה הראה את פרעה," ועז"א "ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב," ר"ל שיהיו תיכף כי כבר יצא הדבר לעולם השפל וקנה הויה ומציאות:


 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מלבי"ם על בראשית מא כה

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מלבי"ם על בראשית מא כה

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כט - ל) "הנה שבע שנים באות." ר"ל שיבאו תיכף "שבע גדול בכל ארץ מצרים," באר לו שהשובע לא יהיה רק בארץ מצרים לבד לא כמו הרעב שיהיה בכ"מ, וזה ידע ממה שראה הפרות עולות מן היאר, ובהרעות לא ספר לו פרעה שראם עולות מן היאר, ואמר יוסף שזה דבר אלהים ששם כן בפיו כי הרעב יהיה כללי, אבל השבע לא יהיה רק בארץ מצרים. ועז"א ונשכח כל השבע בארץ מצרים, שזה לא יהיה רק בארץ מצרים ששם היה השבע ונשכח. "וכלה הרעב את הארץ," ר"ל כלל הארץ בכ"מ שהרעב יהיה בכ"מ, ושם לא ישכח השבע שלא היה שם שבע כלל, ואמר "וקמו אחריהן," כמ"ש עולות אחריהן מן היאר, ומ"ש "ונשכח כל השבע," כמ"ש "ותאכלנה הפרות."


 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כט - ל) "הנה שבע שנים באות." ר"ל שיבאו תיכף "שבע גדול בכל ארץ מצרים," באר לו שהשובע לא יהיה רק בארץ מצרים לבד לא כמו הרעב שיהיה בכ"מ, וזה ידע ממה שראה הפרות עולות מן היאר, ובהרעות לא ספר לו פרעה שראם עולות מן היאר, ואמר יוסף שזה דבר אלהים ששם כן בפיו כי הרעב יהיה כללי, אבל השבע לא יהיה רק בארץ מצרים. ועז"א ונשכח כל השבע בארץ מצרים, שזה לא יהיה רק בארץ מצרים ששם היה השבע ונשכח. "וכלה הרעב את הארץ," ר"ל כלל הארץ בכ"מ שהרעב יהיה בכ"מ, ושם לא ישכח השבע שלא היה שם שבע כלל, ואמר "וקמו אחריהן," כמ"ש עולות אחריהן מן היאר, ומ"ש "ונשכח כל השבע," כמ"ש "ותאכלנה הפרות."


 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(לא) "ולא יודע השבע." כמ"ש ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומ"ש "כי כבד הוא מאד", כמ"ש לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרוע, וגם ר"ל שגם בעת השובע לא יודע השבע בארץ מפני הרעב שמוכן לבא אחרי כן, ויכינו כל התבואה לפקדון אל שני הרעב:

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

(לב) "ועל השנות החלום." ועל מה שנשנה החלום שני פעמים, שנשנה בין בפרות ושבלים הטובות ובין בפרות ושבלים הרעות, הוא מפני ג' טעמים. א] "כי נכון הדבר מעם האלהים", שלפעמים תהיה גזרה מאת ה' על תנאי שאם ישובו בתשובה יבטל הגזרה, אבל גזרה זו נכונה בלא תנאי ומוכרחת לבא. ב]" וממהר", שלפעמים תהיה הגזרה לעתים רחוקות, אבל זה "ממהר האלהים לעשותו." ג] שלכן נשנה כדי לזרזו, "שירא פרעה איש נבון וחכם," להכין בר ומזון משנות השבע אל שנות הרעב, וי"ל שלכן בהפרות אמר ולא נודע כי באו אל קרבנה, ולא אמר כן בהשבלים, שאחר ההודעה ע"י הפרות הכין פרעה הכנות משנות השבע אל שני הרעב, ונודע כי באו אל קרבנה שהשבלים הרקות נתמלאו כאשר בלעו את המלאות, כי השבע הועיל אל הרעב:

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(לג) "ועתה ירא פרעה." הנה חכמי המדיניות מקצתם יאמרו שחלוק ההתעסקות טובה יותר בהנהגת המדינה, היינו שיהיו ממונים רבים וכ"א יתעסק בדבר מיוחד, למשל אחד יתעסק בגבית המסים, ואחד יהיה ממונה על בית האוצר, וא' על ההוצאה וכדומה, כי אם יהיה הכל תח"י איש אחד לא יוכל להשגיח על כל הפרטים ועסקים השונים שיתנהגו בטוב ובשלמות, ומקצתם יאמרו שטוב יותר אם כל ההנהגה תהיה תחת איש אחד, כי בפשע ארץ רבים שריה, וכ"א יפנה אל תכלית אחר ופניות אחרות ולא תעלה ההנהגה כראוי, וראינו בעצת יוסף ששני הסברות יש להם מקום, שהענינים הכוללים צריך שיהיו כלם תחת איש אחד שהוא ישגיח על כלל ההנהגה שתהיה לתכלית אחד כולל, ועז"א" ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים," שאיש אחד יהיה ממונה על כלל המדינה באופן שההנהגה הראשיית תהיה תחת יד איש אחד:

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

(לד)" יעשה פרעה." זאת שנית יעשה פרעה, שהנבון הזה הממונה על הכלל הוא "יפקד פקדים על הארץ", שהוא ימנה פקידים רבים תחתיו שיהיה ביניהם חלוק ההתעסקות, שכל אחד יעסוק בדבר פרטי; ועתה מפרש מה שיעשה הממונה הכולל, ומה שיעשו הפקידים הקטנים אשר יהיו תחתיו, הממונה הכולל" יחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע", שהוא יתקן שיתנו חומש למלך מכל התבואה שתגדל בשני השבע, ולזה צריך נבון וחכם שהעם יסכימו על עצתו, והוא ידע לדבר על לבם שיסכימו לזה כי הוא לטובת הכלל, ובפרט שהם שני שבע ויש תבואה למותר:

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(לה) "ויקבצו". והפקידים הקטנים שימנה בכל עיר ועיר בערי המדינה, הם "יקבצו את כל אכל", לא תבואה לבד רק מכל מיני מאכל כמו קטניות ופירות, שאחר שיהיו שנים טובות בודאי גם כל מיני מאכל יגדלו לרוב. עתה מפרש מה יעשה בשני אלה שהם החומש של התבואה שיקח הממונה הכולל, והאוכל שיקבצו הפקידים הקטנים, "ויצברו בר תחת יד פרעה," הבר שהוא התבואה שממנה יצברו צבורים צבורים [שזה ההבדל בין צבר ובין קבץ, שצבר מורה שצובר הרבה בפעם אחד והקובץ מקבץ על יד] זה יהיה תחת יד פרעה, היינו באוצר המלך הגדול בעיר המלוכה, ויהיה תחת יד הממונה הגדול שהוא משנה למלך, "והאכל" שיקבצו הפקידים הקטנים יהיה "בערים", שאוכל של כל עיר תנתן באוצר שיהיה בכל עיר. "ושמרו", ר"ל והפקידים ישמרו את האוכל בל יגנבו ממנו, כי בעיר הבירה קל לשמור את האוצר הגדול:

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(לו)" והיה". עתה מפרש למה צריך לקבץ עוד גם אוכל בערים, כי האוכל שיקבצו הפקידים "יהיה לפקדון לארץ" עצמה, שאח"כ תמצא כל עיר אוכל באוצר העיר להתפרנס ממנו בשני הרעב, כי הבר של החומש יהיה למסחר אל ארצות אחרות, וזה יביא עושר גדול לאוצר המלכות:

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

(לז) "ויאמר פרעה הנמצא כזה". הנה יוסף סדר את הנהגת המדינה כפי שסדרה הטבע הנהגת גוף הפרטי במה שנוגע לענין המזון והכלכלה, שתחת כח הזן, נמצא כח המושך את המאכל אל המעים, וכח המחזיק וכח המעכל והדוחה, וסדר שיהיו ממונים לקחת חומש ואוכל בערים אל האוצרות, שהוא הקבה והמעים הכללים שלתוכם ינתן המזון ע"י כח המושך, ושיחזיקו את המזון וישמרו אותו עד עת הצורך, שזה פעולת כח המחזיק הכללי, ועז"א ויצברו ת"י פרעה אוכל בערים ושמרו, ויחלקו אותו להרעבים אח"כ שזה פעולת המעכל והדוחה, שעז"א והיה האוכל לפקדון לשבע שני הרעב, וכן היה מטוב עצתו שסדר דבריו באופן שהתכלית הגם שהוא קודם המחשבה בא בעצה באחרונה כמו שהעיר זה בעקדה. וז"ש "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו", ובמד' אם מבקשים אנו מסוף העולם ועד סופו לא נמצא כזה, מפרש שנו"ן נמצא הוא כנוי לרבים מדברים בעדם, ר"ל אם נרצה לחפש איש נבון וחכם וכי נמצא אנחנו איש כזה שרוח אלהים בו, והוא מדרגה יותר גדולה מן החכמה והתבונה הטבעית:

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(לט) השאלות (לט - נו) מ"ש ג' פעמים ויאמר פרעה אל יוסף, למה חלקם לג' אמירות ומה רצה בכ"א מהם: מ"ש ויקבץ את כל אכל ויצבר יוסף בר משמע שהם שני ענינים חלוקים: מ"ש ותרעב כל ארץ מצרים, והרעב היה, ויחזק הרעב, הכל כפל לשון:

אחרי. ר"ל החכמה והתבונה צריכה אל שר הארץ להמציא עצה ותושיה בהנהגת המדינה, ואחר שהודיע ה' אותך כ"ז מי שיקום על הנהגת המדינה לא יחדש דבר רק עצתך ימלא, וא"כ "אין נבון וחכם כמוך":


 

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מ) "אתה." דרך המלכים שבעת ירצו להגדיל אחד מעבדיהם הקטנים אל משרה גדולה לא יעלהו פתאום מבירא עמיקתא לאגרא רמא רק יעלהו בהדרגה, יעשהו שר מאה ואח"כ שר אלף, וכן ממדרגה למדרגה, וכן נהג פרעה, שתחלה שמהו לשר על בית פרעה, ועז"א "אתה תהיה על ביתי, ועל פיך ישק כל עמי," כל הבא אל בית המלך ישק על פיך באשר אתה המושל בבית הזה, כי בבית המלך תהיה כמוני לבד מאשר אני יהיה לי היתרון לשבת על כסא המלכות:

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מא) "ויאמר פרעה". אח"כ אמר אליו שמעלהו למדרגה יותר גדולה, "ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים" שיהיה מושל על כל הארץ:

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מב - מג)" ויסר פרעה", עפ"ז מסר בידו טבעת המלך שהוא ביד המשנה," וילבש אתו בגדי שש" וגו' "וירכב אתו במרכבת המשנה," כי נעשה משנה למלך," ויקראו לפניו אברך," שכל העם יכרעו לו ברך, "ונתון אתו" ובזה נגמר דבר שיהיה שר על כל ארץ מצרים:

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מב - מג)" ויסר פרעה", עפ"ז מסר בידו טבעת המלך שהוא ביד המשנה," וילבש אתו בגדי שש" וגו' "וירכב אתו במרכבת המשנה," כי נעשה משנה למלך," ויקראו לפניו אברך," שכל העם יכרעו לו ברך, "ונתון אתו" ובזה נגמר דבר שיהיה שר על כל ארץ מצרים:

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מד) "ויאמר פרעה". עתה אמר אליו אמירה שלישית, שמעלה אותו למדרגה יותר עליונה, שגם בהנהגת המדינה יוכל לעשות הכל לבדו, וא"צ לא לשאול דבר מן המלך, ולא שיצרף עמו שרים אחרים לשאול עצתם, רק "אני פרעה", לא יהיה לי רק שם הכבוד שאני פרעה, אבל ההנהגה אני מוסר לך לבדך, שעז"א "ובלעדיך לא ירים איש את ידו:"

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מה) "ויקרא פרעה". ובל יתרעמו בני המדינה תחת עבד כי ימלוך קרא את שמו שהוא "מגלה צפונות" ברוח ה' אשר עליו, ויש בו ענין אלהי, ונתן לו בת הכהן הגדול לאשה, שבזה יאמינו כלם כי הוא איש אלהים, ואז "ויצא יוסף על ארץ מצרים", שתחלה התירא ממרד:

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מו - מז)" ויוסף". עתה יספר בפרטות שיוסף היה אז בן שלשים שנה, [שמזה ידענו שכבר היה בעבדותו י"ב שנה], ואז "יצא" ויעבור ממקום למקום להפקיד פקידים בכל עיר ועיר, ושכבר הוחל החלום להתקיים, שהארץ עשתה בשבע שני השבע תבואה רבה:

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מו - מז)" ויוסף". עתה יספר בפרטות שיוסף היה אז בן שלשים שנה, [שמזה ידענו שכבר היה בעבדותו י"ב שנה], ואז "יצא" ויעבור ממקום למקום להפקיד פקידים בכל עיר ועיר, ושכבר הוחל החלום להתקיים, שהארץ עשתה בשבע שני השבע תבואה רבה:

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מח)" ויקבץ." עתה יספר כי עשה כפי מה שאמר אל פרעה [פסוק לג - לו], א] מה "שקבץ את כל אוכל", שע"י הפקידים שהעמיד בכל עיר קבץ כל מיני אוכל נפש שהיו בערים," ואת האוכל", הזה "שם בערים" לא באוצר המלך, באופן שבכל עיר נתן את האוכל של השדות שסביבות העיר, כמ"ש ויקבצו את כל אוכל וגו' אוכל בערים:

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)

(מט) "ויצבר." זאת שנית מה "שצבר יוסף" בעצמו לא ע"י הפקידים שזה צבר צבורים צבורים כנ"ל בהבדל בין צבר וקבץ, והיה רק "בר" לא כל מיני אוכל, וזה היה "כחול הים", עד שחדל אח"כ מלספרם, כי לא היה להם מספר שסמכו על נאמנות יוסף:

פסוק נב (כל הפרק)(כל הפסוק)

(נב) "ויקרא יוסף." מספר צדקת יוסף, שמן קריאת שמות בניו מבואר שעשה סימנים לעצמו שלא ישכח ימי עניו בעת הטובה, וזה דרך השלמים שמטעם זה נצטוינו לאכול מצות ומרורים בליל שמורים לזכר הגלות בעת החירות, כי הגלות סבת החירות והרעה תביא את הטובה, וכמ"ש ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, ע"כ "קרא שם הבכור מנשה," כדואג "על שנשה את עמלו ובית אביו "ומצטער ע"ז, "ושם השני קרא אפרים", להורות כי הפרהו ה' רק בארץ עניו, שהעוני גרם את גדולתו:

פסוק נג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(נג - נה) ותכלינה. ששבע שני השבע היה רק בארץ מצרים לבד כנ"ל, ומיד שכלו שני השבע תיכף ותחלינה שבע שני הרעב לבא, והיה "כאשר אמר יוסף "שתכף בהחל הרעב ישכח השובע, וזה היה על שהיה הרעב בכל הארצות, ולכן הגם שתחלה בארץ מצרים היה לחם, בכ"ז ע"י שהיה רעב בכל הארצות מכרו המצריים את תבואתם לחוץ, ועי"כ "ותרעב כל ארץ מצרים," שהאוכל שהיה אצל יחידים נמכר לחוץ והתחיל הרעב למשמש בקצת מקומות ממצרים עד שצעקו אל פרעה ופרעה שלחם אל יוסף:

פסוק נו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(נו - נז) "והרעב היה" אח"כ נתפשט הרעב במצרים יותר עד שהיה "על כל פני הארץ," שלא נמצא תבואה אצל יחידים, אז "פתח יוסף את כל אשר בהם," היינו האוכל שנשמר בערים, כמ"ש אוכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה, "וישבר" רק "למצרים", כי זה היה לצורך ערי מצרים, אבל אח"כ "ויחזק הרעב בארץ מצרים", כי גם האוכל הנשמר בערים נאכל, ומאז" וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף", התחילו לשבור מאוצר הגדול שאצר יוסף מן החומש ומשם מכר לקרובים ולרחוקים:

פסוק נז (כל הפרק)(כל הפסוק)

(נו - נז) "והרעב היה" אח"כ נתפשט הרעב במצרים יותר עד שהיה "על כל פני הארץ," שלא נמצא תבואה אצל יחידים, אז "פתח יוסף את כל אשר בהם," היינו האוכל שנשמר בערים, כמ"ש אוכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה, "וישבר" רק "למצרים", כי זה היה לצורך ערי מצרים, אבל אח"כ "ויחזק הרעב בארץ מצרים", כי גם האוכל הנשמר בערים נאכל, ומאז" וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף", התחילו לשבור מאוצר הגדול שאצר יוסף מן החומש ומשם מכר לקרובים ולרחוקים: