אבן עזרא על בראשית מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · מא · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי מקץ — לא פירש הכתוב תחילת זה החשבון. וכן: "ויהי מקץ ארבעים שנה" (שמואל ב טו, ז), וכן: "ובעוד ששים וחמש שנה" (ישעיהו ז, ח), וכן: "ויהי בשלשים שנה" (יחזקאל א, א). ויתכן להיות שזה החשבון ליציאת שר המשקים מבית הסוהר, או לשבת יוסף שם.

וטעם ימים — כבר בארתיו (לעיל כז, מד).

ופרעה חֹלֵם — היה חולם; וכן: "ורבקה שומעת" (בראשית כז, ה):

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

באחו — יש אומרים, עמק שבו צמחים. ויש אומרים שהוא שם צמח, [ו]הבי"ת נוסף כבי"ת "השביעני במרורים" (איכה ג, טו). ועל שני הפירושים, "כי הוא בין אחים יפריא" (הושע יג, טו) הוא אחיו בן אמו:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

שבלים — לשון רבות נקבות, ואם הוא במ"ם, כמו "נשים" ו"פילגשים".

שדופות — שארע שדפון מרוח מזרחית, כי נקרא מזרח "קדם", בעבור צאת השמש בתחילה.

וטעם המלאות — כמו "הבריאות" (פסוק ז):

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותפעם רוחו — מבניין נפעל, כמו "נפעמתי ולא אדבר" (תהלים עז, ה). ויש אומרים שהכל מן גזרת "הולם פעם" (ישעיהו מא, ז), והטעם, שהרוח דומה לגוף המוכה.

חרטומי — מלה מרובעת, ויתכן להיות ארמית או מצרית. והם חכמי התולדות.

ואת כל חכמיה — במזלות ופתרון חלומות:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

את חטאי — אף על פי שאזכיר חטאי:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

פרעה קצף על עבדיו — לפי דעתי כי אין פרעה שם עצם, רק שם תאר, והוא מלשון מצרים, כמו "חירם" בצור, גם היום יקרא כל מלך גדול על ישמעאל "נגיד המאמינים". על כן מצאנו "פרעה" בימי אברהם, ובימי יוסף, ומת פרעה, וקם פרעה, וכן בימי ירמיהו. הלא תראה, הכתוב יפרש מה טעם "פרעה", כי הוא "מלך מצרים". והעד "חפרע" (ירמיהו מד, ל), שהוא שם העצם. וכן "פרעה נכה" (מלכים ב כג, כט), כי "נכה" שם העצם. ואל יקשה עליך דרש כסא שלמה, כי לא לקחו מלך מצרים. ועד שני, שאמר שר המשקים: פרעה קצף, וכן אמר יוסף: "אלהים יענה את שלום פרעה" (בראשית מא, טז); "הראה את פרעה" (בראשית מא, כח); "יעשה פרעה" (בראשית מא, לד); ואין מדרך המוסר להזכיר עם המלכים שם העצם.

אותי ואת שר האופים — אמר אותי פעם שנית, כי כן דרך הלשון; כמו: "ואני אנה אני בא" (בראשית לז, ל):

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

איש כפתרון חלומו — כבר פירשתיו (מ, ה):

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

אותי השיב — פרעה. ויש אומרים שהוא בדיבור השיב ותלה, או בפתרון:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויריצוהו — שלוחי פרעה.

ויגלח — המגלח:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

בלעדי — מלה אחת מורכבת משתי מלות. והטעם שב אל "תשמע חלום לפתור אותו" (בראשית מא, טו), אמר יוסף: בלעדי פתרוני, יענה אלהים את שלום פרעה. ויש אומרים כי טעמו, בעבור שאמר לו כי אתה פותר חלום, אמר: בלעדי הוא הפותר, והוא אלהים שיענה את שלום המלך.

וטעם יענה — שימציא תמיד. וכן: "כי האלהים מענה בשמחת לבו" (קהלת ה, יט), וכן: "הארץ תענה" (הושע ב, כד"), והוא קרוב ממשמעו:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

הוסיף דלות. ותחת "מראה" אמר תאר, כי זה קרוב מזה:

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומראיהן — ומראה כל אחת מהן רע. ופה הוסיף לפרש חלומו, שראה שבאו הפרות הטובות בקרב הרעות, והיו כאשר היו בראשונה:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

צנומות — אין לו חבר במקרא. וטעמו כמו "רקות" (בראשית מא, יט). ויש אומרים שפירושו צלמים, כי כן בלשון ישמעאל:

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

שָׂבע גדול — שם, כמו "רעב". על כן יטעה האומר בתפילת שבת "ובשובע כלכלתנו" בוי"ו, כי "שובע" שם הפועל הוא, והנכון "ובשָׂבע כלכלתנו" בלא וי"ו:

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם ולא יודע השבע — ממראיהן רע כאשר בתחילה:

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועל השנות — בנין נפעל מגזרת "שנים". וטעמו, הפרות והשבלים, גם הוא לעד כי הדבר נכון הוא; ובעבור היות שני החלומות בלילה אחד, לעד כי ממהר האלהים לעשותו:

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

יעשה פרעה — זו העצה. או יקנה, כמו "עשה לי את החיל הזה" (דברים ח, יז).

וחמש — שיקנה החומש:

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצברו בר — הפקידים. ויש אומרים כי טעם בר, להיותו עם שבליו; והנכון בעיני שנקרא בר אחר מלאכת "לזרות או להבר" (ירמיהו ד, יא). והאומר כי אויר מצרים לח בעבור היאור, ולא יעמד שם דגן ז' שנים? יוכל לערבו עם דברים שיעמידוהו:

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנמצא כזה — בנין נפעל, והוא פועל עבר, כאומר: "הנמצא בעולם כזה?". ויתכן להיות הנו"ן סימן המדברים: "הנמצא אנחנו כזה?", דברי פרעה אל עבדיו:

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

אתה תהיה — שר על ביתי.

ישק — דגשות השי"ן לחסרון נו"ן "נֶשֶק". והוא נגיד החיל. ויש אומרים שהוא מגזרת "נשיקה" בדרך רחוקה.

רק הכסא אגדל ממך — ידוע כי אגדל פועל עומד; וטעמו, לא תהיה לי גדוֹלה ממך, רק גדוּלת הכסא. ואין "כי מנעורי גדלני כאב" (איוב לא, יח) פועל יוצא, רק פירושו "גדל עמי". ודרך אגדל ממך במקרא – ידועה, כמו: "נובלת עלֶהָ" (ישעיהו א, ל); "ותאבדו דרך" (תהלים ב, יב):

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראה נתתי אותך — שמתיך למעלה על כל ארץ מצרים:

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

בגדי שש — מפורש בפרשת "ויקחו לי תרומה" (שמות כה, ד).

רביד הזהב — כמו "מרבדים רבדתי ערשי" (משלי ז, טז):

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

המשנה — מגזרת "שנים", כי המלה כאחד, ואחריו המשנה כמו שני לו, ואחריו ה"שליש" כמו שלישי.

מרכבת — עץ, נתונה על ארבעה סוסים. ומרכבת שלמה לעדה‏[1].

אברך — כל אדם קורא: "לפניו אכרע ואשתחוה". וזו המלה מבנין הכבד הנוסף; "ויברך על ברכיו" (דברי הימים ב ו, יג) – מהקל, וכולם מגזרת "ברכים". ויאמר רבי יונה המדקדק הספרדי, כי אברך שם הפועל, והאל"ף תחת ה"א, כמו "אשכם ושלוח"‏[2]. ולפי דעתי שאל"ף "אשכם" – לשון המדבר:

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

אני פרעה — אני לבדי המלך, ואין אדם שיהיה ברשותו זולתך.

וטעם רגלו — לו רשות ללכת. או על דרך משל, והוא הנכון:

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

צפנת פענח — אם זו המלה מצרית, לא ידענו פירושה; ואם היא מתורגמת, לא ידענו שם יוסף. ויהי פירוש פענח כאשר תרגם המתרגם ארמית, והיא מלה מרובעת.

כהן און — עובד השם. או עובד עבודה זרה, כי אין כהן בכל המקרא כי אם משרת על דעתי.

ויצא יוסף — יצא שמו, כטעם "ויצא לך שם בגוים" (יחזקאל טז, יד). או יצא ועבר על כל מקום והכריזו עליו, כדי שיכירוהו:

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)

את כל אוכל — אין פירושו כל, כי היו מתים ברעב; וכן "וכל הארץ באו" (בראשית מא, נז). רק טעמו, שקבץ כל אשר יכול:

פסוק נא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי נשני אלהים — טעמו "כי אמר". ויאמר רבי יהודה המדקדק הראשון, כי נשני על משקל "חנני" (בראשית לג, יא). ויאמר רבי משה הכהן הספרדי, כי הפתח תחת חירק:

פסוק נד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותחלינה — מבניין הקל פעל הכפל.

בכל הארצות — סביבות מלכות מצרים:

פסוק נו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויפתח יוסף את כל — האוצרות שהיו עמם.

וישבר למצרים — פירוש, נתן שבר למצרים. וטעמו קניין:

פסוק נז (כל הפרק)(כל הפסוק)

לשבור אל יוסף — הפוך, וכן הוא: וכל הארץ באו מצרים אל יוסף לשבור:


הערות

  1. ^ ראו מלכים א י כט.
  2. ^ ראו ירמיהו כה ג; דברי הימים ב לו טו.