משתמש:אלישיב ליפא/מגן אברהם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תוכן עניינים

סימן תרכה[עריכה]

ויכוין בישיבתה שציונו הקדוש ברוך הוא לישב בסוכה זכר לי"מ (ב"ח):


(א) לתקן:    היינו לבנותה כולה כ"ה במהרי"ל:


סימן תרכו[עריכה]

(א) תחת בית:    בית פסול דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה [ רש"י דף י"ד ] עיין סוף סי' תרל"ו ואילן פסול משום דמחובר הוא:


(ב) כשרה:    אפילו לא השפיל, התוס' והרא"ש הוכיחו כן מדאמרי' סי' תרל"א ס"ח שאם סכך פסול וכשר שוין כשיר' אף על גב דלא מהני חבטן לבטל ברוב כיון דמנכרן ולא מערב' דהאי לחודיא קאי א"כ תפסול משום דמצטרף סכך פסול אלא הטעם כיון דכי שקלת לפסול אכתי צלתה מרובה בכשר עכ"ל, ובאמת התו' לשיטתם אזלי עיין ריש סי' תרל"א אבל הרא"ש שהסכים לפירש"י א"כ כשתשקול הפסול ישאר חמתה מרוב' ואפ"ה כשר' א"כ ה"נ גבי אילן יכשיר אפי' כשמחתה מרובה בלא האילן דהא הרא"ש גמר לה משם ואפשר דכשמונח למעלה גרע טפי ומ"מ צ"ע ליישב ל' הרא"ש שכ' כיון דכי שקלת ליה סגי בכשר ואפשר דמביא ראייה מהמסקנא דמוקי ליה במעדיף וא"כ צלתה מרובה ע"ש ובמ"מ פ"ה:


(ג) ומבטלן:    אף על גב דאין מבטלין איסור לכתחלה י"ל דקודם י"ט שאינו אסור עדיין נתבטלו (ולפ"ז אסור בח"ה) ועי"ל דה"מ במקום שנהנה אבל מצו' לאו ליהנות ניתנו (ב"ח מרדכי) והר"ן כ' אף על גב דאיסור שיכול להסירו אינו בטל מ"מ הכי אגמרי' רחמנא למשה בפלג' סגי דפרוץ כעומד מותר אלא דהכא כיון שהן מעורבין בעי רובא עכ"ל וא"כ אין כאן מבטל איסור:


(ד) מיהו אם השפיל:    ודוקא כשהסוכה צלתה מרובה בלא אילן ואין האילן מצטרף עמו דאין זה ביטול גמור כיון שיכול להסירו לכן אינו פוסל ואינו מצטרף (ר"ן ומ"מ וכ"כ רי"ו) וכל דבריו הם דברי הרא"ש דלא כב"ח שכ' דכשערבן מצטרף אף לסברא זו דלית' אלא ע"כ מיירי כאן כשצילת' מרוב' ומ"ש רמ"א שאינן ניכרים אינו מדוקדק דאפי' ניכרים שרי כיון שצילתה מרובה וכ"ה בהדיא ברא"ש ור"ן ותו' אלא סירכא לישנא דסברא הראשונ' נקט מיהו כשאינן מעורבין כלל רק הפסול והכשר מונח כל א' בפ"ע לא בעינן רוב וכמ"ש סי' תרל"ח ס"ח:


(ה) ומניחו:    לשם צל:


(ו) כשירה:    אפי' לישב תחת העצים עצמן כמ"ש סי' תרל"א ס"ט כיון שעש' מעשה והסיר הרעפי' אבל אם היתה מקודם בנויה בלא גג ולא עשה עכשיו בה מעש' אז אותן העצי' או הקורו' יש להם דין סכך פסול ודינו כמ"ש ס"א גבי אילן ועיין סי' תרל"ב ותרכ"ט ס"ח והב"ח כתב יש לסכך ע"ג העצים ובתנאי שלא יהא ביניהם פחות מג' דאז הם כלבודין ונעשו כלן כדף א' ואין הסכך כשר רבה עליו ומבטלו כיון שניכרין ועומדין כל א' בפ"ע וכו ע"ש שכל דבריו תמוהים דהא פשוט דלא אמרי' לבוד כיון שסכך כשר ביניהם וראי' ממ"ש סי' תרל"א ס"ח דסתם שפוד לית ביה ג' וכמ"ש שם בהג' ואם יש ריוח ביניה' כמותו כשר' אף על גב דהשפודין סמוכי' זה לזה תוך ג' וניכרי' כשרים וכמ"ש ס"א וכ"ה בגמ' דף י"ד ב' נסרים אין מצטרפין ועיין סוף סי' תרל"ב וכ"כ הב"י סי' תרכ"ט בשם הרמב"ן והיא בתשו' הרשב"א סי' רי"ג סוכה העשוי' מנסרים שאין ברוחבן ד' והם תקועים במסמרות ומשולבים כשליבת הסולם ואין ביניהם ג"ט ומכסין אותן בסכך כשר אם הסכך פסול מחמת המסמרים כי חכם א' אסר והשיב אולי אסר מפני דכיון דהנסרים תקועים במסמרות נעשו כלם כנסר א' רחב ויש בהם גזירת תקרה ויש שנחלקו עליו והנח להם כמו שנהגו עכ"ל משמע דמשום לבוד לא מיתסר עיין דף ט' ע"ב ברש"י וא"ל דה"נ העצים קבועים על הגג דזה פשוט דלא אמרינן שמצטרפין אלא כשחברן כא' קודם שהניחן שם משא"כ כשקבען בכותל וכ"מ סי' תרל"א ס"ט דכשנוטל א' מבנתים אף על פי ששאר הנסרים קבועים אין מצטרפין אפי' לרמב"ם ע"ש ואי לאו תולמה"ע לא הוי צריך להסיר המסמרים כלל א"כ ש"מ דאין מצטרפין וכ"כ מהרי"ל עמ"ש ריש סי' תרל"ב:


(ז) וכן מותר לעשות כו':    וב"ח כתב שיש להחמיר לסלק הגג קודם ולסכך אח"כ ול"ד לעושה סוכה תחת הגג וכו' ע"ש שנדחק וגם הלבוש נדחק ובאמת נ"ל דהמחמיר כמהרי"ל ס"ל בשלמא בסוכה תחת הגג כשמסיר הגג אח"כ הוי מעשה והגג עצמו נכשר כמ"ש ב"י בשם א"ח משא"כ כאן כשפותח לא מקרי מעשה משא"כ כשסיכך תחלה דנעשה בכשרות וסוגר אח"כ הגג מפני הגשמים וחוזר ופותחו כשר לכ"ע דהוי כפירס עליה סדין וחזר ונטלו ממנו דכשרה כיון שנעשה בכשרו' כדאיתא בגמרא כנ"ל ברור ולכן יש להחמיר ובש"ג פ"ק דסוכה מחמיר ע"ש ואם הניח הסכך על התקרה ואח"כ הסיר התקרה פסול:


(ח) צירים:    דהוה כפתח:


(ט) שלא ישב:    דסד"א כיון שהגביהן וחזר והניחן ה"ל כמפקפק נסרין והן עצמן ליתכשרי קמ"ל דזה לא מקרי מעשה דלא נתכוין להניחן לשם צל עיין סי' תרל"א:


סימן תרכז[עריכה]

(א) אם אינה גבוה כו':    וגם בעי' שלא יהא פחות מג' סמוך לגג רחב טפח וגם הסדינים מגיעים לארץ שאין להם מחיצה טפח [ב"ח אגודה] ועיין סי' שט"ו ותראה שיש ט"ס בדבריו:


(ב) אינם גבוהים י':    משום דקביעי טפי מכילה ואף על גב דמטה ג"כ קבוע מ"מ אינה עשויה לישן תחתיה אלא על גבה [ר"ן], באגודה ריש סוכה כ' בשם התוס' שלא יכסה בנסרים קבועים במסמרים אפי' פחות מד' מפני שהם דירת קבע עכ"ל:


(ג) והוא שלא יהיו:    דקביעי טפי מכיל' נ"ל דהנך י"ט מארעא משחינן אף על פי שאין י"ט מן המטה לכילה וכ"מ בתו' סוף דף כ"א:


(ד) שום נוי:    אפי' אינו רחב ד"ט:


סימן תרכח[עריכה]

(א) והתחתונה פסולה:    דכתיב בסכת לשון יחיד:


(ב) למעלה מכ':    ולא אמרי' מה שכנגד סכך הפסול נחשב כאלו אינו דלמעלה מכ' לא מקרי סכך פסול לפסול כנגדו [תוס' ורא"ש עיין ריש סי' תרכ"ו ]:


(ג) סכך העליונה:    והעליונה צלתה מרוב' אבל אם חמתה מרובה אפי' יכולה תחתונה לקבל כשירה ועיין סי' תרל"א ס"ה:


(ד) דים כשרה:    ואף על פי שהספינה הולכת על הים וכ"מ בגמ' ע"ש:


(ה) האילן כשרה:    היינו כשהסכך יכול לעמוד בלא אילן שסמכו על קונדסין דאל"כ אסור דגזרינן שמא יסכך בו כמ"ש סי' תרכ"ט ס"ז [ר"ן]:


(ו) ואין עולין לה:    אפי' הסוכה על הארץ והקני' של הסכך נסמכים על האילן אסור גזירה שמא יניח חפציו על הסכך [רא"ש ורי"ו] ומ"מ פ"ד כ' וז"ל שהיו רגילים להניח ולתלות בסכך חפציהם ולהשתמש בהם עכ"ל ואפשר בזמן הזה שאין רגילות להשתמש שם שרי ולא אסור משום דבר שבמנין כיון שאינו אלא משום חששא כמ"ש ביורה דעה סי' קי"ו ולא גזרי' שמא יניח על הסכך דאף אם יניח לא מקרי משתמש במחובר כמ"ש סי' של"ו ס"א:


סימן תרכט[עריכה]

(א) שפודין:    של ברזל אבל של עץ אין מקבלין טומא' אפי' מדרבנן כמו חצים זכרים דפשוטי כלי עץ נינהו וע' בתו' דף ה' וא"כ הוא משנה שא"צ ובב"י כ' דמיירי בשל עץ וצ"ע:


(ב) בית קבול כשרה:    ואם היו פעם א' בברזל פסולים אף על פי שניטלו אח"כ [ב"ח ש"ג] עס"ב קנים אף על פי שיש להם בית קבול כשרים כיון שלא נעש' לקבל' וה"ה מרזב (ב"י ד"מ רא"ש לבוש רדב"ז דלא כא"ח):


(ג) פסולה:    שנשתנית צורתה והוי כאלו אינו גידולי קרקע [רמב"ם] ולפי זה אפי' בצמר גפן וקנבוס שאין מטמאים בנגעי' אם נידק וניפץ אין מסככים בהן [ב"ח] ור"ן פי' דראוי ליתנן בכרים וכסתות ויקבל טומא' והמ"מ הקש' מ"ש מחצים זכרים ונ"ל דהתם הנקבות מקבלין טומא' בלא"ה וא"כ אין הזכרים גורמין להם טומא' משא"כ בכר וכסת שאין מקבלין טומא' עד שימלאם ויתפרם כמ"ש פי"ו דכלים ואם כן דקדקת' הנידק מהפשתן אין מסככין בו:


(ד) בחבלי' פסול':    שנשתנ' צורתן [מ"מ]:


(ה) לשכיבה:    במקומות הללו סתם מחצלת לשכיב' [מ"צ]:


(ו) לסיכוך:    אפי' עביד לה שפה כשרה [רדב"ז ח"א צ"ד]:


(ז) שמנהג:    ומקום שאין מנהג ידוע לכ"ע מותר לסכך [כ"ה שם]:


(ח) סולם:    משום שיש לו בית קיבול שנקוב' במקום שתוחבין בו השליבות ואף על פי שהוא עשוי למלאות שמו בית קיבול כמ"ש ברשב"א סי' קצ"ה ומ"ש בת"ה דסולמות טהורות היינו באותן הנקובים מעבר לעבר כעין שלנו וסולמות של עגלות או אותן שקובעין בכותל להניח עליהן מאכל לבהמ' טמאים לכן יש לאסור כל סולמות [ב"ח] ועס"ח דלא גזרינן:


(ט) על גביו:    דאין מעמידין הסכך בדבר המקבל טומאה שמא יבא לסכך בו אף על גב שמעמידין על כותל אבנים משום דלא שכיח שיסכך בהם ועוד דכ"ע ידעי דכה"ג בית דירה מקרי ויש נוהגים להעמיד קנים תחת הסכך ומדת חסידות הוא (ר"ן) ובהכי מתיישבת מ"ש סימן תרל"א ס"ח שאע"פ שהסכך כשר נתון על השפודים כשר כיון דלא התירו לו אא"כ נתן סכך כשר עליהם לא גזרי' שיסכך בשפודים וכמ"ש שם ס"ט והב"ח כת' שמדינא אסור להעמיד ולא משום גזיר' ע"ש שנדחק ולדבריו קשיא הך דשפודין מ"מ צ"ע דהא בסוף סי' תר"ל פסק הרב"י בהדיא דמותר להעמיד בדבר המקבל טומא' דאל"כ אפי' גבוה עשרה פסול' ע"ש וגם בס"ח פסק לחבר כו' אין קפיד' א"כ מוכח דס"ל כת"ה שמותר להעמיד בדבר המקבל טומאה וכ"ה בלבוש בהדיא לכן נ"ל דמה שאסר בסולם היינו משום שהיא עצמ' סכך פסול [ועיין סי' תרל"ב ] וכ"ה ברשב"א סי' קצ"ה וידוע שתשוב' להרמב"ן הוא ג"כ מהרשב"א וא"כ שניה' לדבר א' נתכוונו אבל להעמיד הסכך בדבר המקבל טומא' שרי וכמ"ש הרא"ש ות"ה ומהרי"ל בתשו' סי' פ"ז ועי"ל דבדיעבד שרי וכמ"ש סוף סי' תר"ל ולכתחל' אסור וכמ"ש כאן ס"ז ומ"ש ס"ח שמותר לקשרם בבלאו' היינו כמ"ש סוף סי' תר"ל בשם הר"ן דכיון שאין הסכך עצמו נסמך עליה' אלא שקונדסין נסמכין עליהם שרי וכן עיקר דלא כלבוש:


(י) להחזיקו אסור:    דעכ"פ סכך פסול הוא:


(יא) שמקבלין טומא':    במהרי"ל כתוב דחיישי' שמא נטמאו במדרס ע"כ משמע שאם ידעי' בודאי שלא נטמאו כגון שהם חדשים שרי וצ"ע דעכ"פ מקבלים טומאה וכ"מ ל' רמ"א דאסור אפי' חדשים הק' הב"ח היאך מניחים הכלונסאות ע"ג כותל מחובר ולא זכר מ"ש הוא עצמו בש' ת"ה דתלוש ולבסוף חברו כשר לסכך וכ"כ ב"י סוף סי' תרכ"ו וכ"מ סי' תרל"ח ס"ט ועמ"ש סוף סי' תרכ"ח:

ודע דכל כלי עץ הרחב קצת וראוי להניח עליו דבר מקבל טומא' דדמי לבית קבול כ"כ התוס' דף ה' וא"כ אין להניח מרא ומגריפה על הסוכה אפי' נשברה:


(יב) תורת אוכל:    אין הידים נקרא אוכל אלא עד ג"ט אף ע"פ שהן ארוכות הרבה (ב"י הרא"ש) ועיין בעוקצין דיש ידות שמצטרפים אף על פי שגדולות הרב' ולכן יש להחמיר:


(יג) לייבש ולנפול:    עד שישאר אויר (ב"ח) וכ"מ בגמ':


(יד) לכתחל':    ואם עבר וסיכך בהם כשר' כ"כ הרמב"ם משמע דמותר לישב בה וז"ל הרא"ש אבל יצא י"ח אם סיכך בהן וכ"כ הרמב"ם:


(טו) שנושרים:    ודוקא כשנושרים תמיד אבל אם אינ' נושרי' אלא בשע' הרוח כשרה וכ"מ סוף סי' זה (ב"ח):


(טז) העשוי בפיסול:    כיון שלא הניחם לצל:


(יז) מב' ראשי':    ואם קשרם באמצע הוי אגד דיכולין לטלטלן (לבוש):


(יח) במנין:    ור"ל הושענו':


(יט) נענוע:    וגם התר' [ב"ח]:


(כ) שרחבן ד':    גזרה שיבא ג"כ לישב בביתו עיין ריש סי' תרכ"ו:


(כא) משופין:    ואין מטמאין מדרס כיון שלא יחדן לישיב' (לבוש) וצ"ל דלא מייחדן כלל לתשמיש עמ"ש סס"ז:


(כב) ונהגו:    ובהג"מ כתוב דפסול הואיל ובזמן הזה מסככין בתיהן בנסרי' שאין הן ד' איכא גזירת תקרה (ד"מ) ובשעת הדחק שאין להם במה לסכך מסככין בנסרים אפי' יש בהן ד' (ש"ג וכ"מ בגמ') וה"ה בכל דבר האסור משום גזירה, וכתב הב"ח הלטי"ש אף ע"פ שאין בהם גזירת תקרה שאין מסככין בהם בתיהם מ"מ יש לחוש שיסכך כ"כ שלא יהיו הגשמי' יורדין בתוכה כמ"ש הסמ"ק ולכן אין לסכך בהם ע"כ וכ"ש בשינדלין:


(כג) להגין מפני החמה:    ואז בטיל לגבי סוכה ולא מקרי סכך פסול (ב"ח ולבוש):


(כד) לא יעשה:    אפילו שלא בשעה אכילה:


(כה) שרוי במים:    ומ"מ בשעת אכילה אסור (ר"ן ב"י) ונ"ל דאם הגשמים נוטפין מהסכך מוטב לפרוס סדין משיאכל חוץ לסוכה מיהו לא יברך לישב בסוכה דספק ברכות להקל ועיין סי' תר"מ:


סימן תרל[עריכה]

אמרי' בסוכ' סוף דף י"ו פס ד' ומשהו מוקים ליה פחות מג' לדופן ומתיר משום דופן וכתבו התו' ס"ל דאמרי' ב' כהלכתן ותימא דיעש' ב' קנים שיש בכל א' חצי טפח ומשהו ומוקי חד פחות מג' סמוך לדופן והשני בפחות מג' מהראשון וי"ל משום דאמרי' ספ"ק דעירובין כל מחיצה שאינ' של שתי וערב אינה מחיצ' עכ"ל, וכ' הרש"א דהיינו לר"י בר יהוד' אבל אנן ק"ל דקנה קנה פחות מג' הוי מחיצה לסוכה וכדאי' בגמ' דף ז' אבל מחיצה של ערב פחות פחות מג' לא וכ"כ הרא"ש פ"ב סי' מ' וזהו דוחק גדול שבערב לא מהני כיון דלא מהני אלא בשיירא ובשתי מהני אף על גב דלא מהני אלא בשיירא והר"ן כתב גבי פס ד' ומשהו כו' בסוכה העשוי' כמבוי מיירי ודוקא בפס ד' דאיכ' בעומד שיעור ראוי אבל בטפח ומוקי לה בי מיצעי פחות מג' להך גיסא ופחות מג' להך גיסא לא סגי כיון דליכא בעומד שיעור ראוי עכ"ל, וכ"כ גבי וצריכא נמי צ"ה דבעי טפח שוחק פחות מג' וצ"ה של ד' וכ"כ הג"מ דבעינן ז"ט כדי הכשר סוכה וא"כ צ"ל הא דתניא דמהני קנה קנה פחות מג' היינו כשעוש' ד' דפנות אבל כשעושה ג' דפנות בעי ב' שלימות דעריבן ושלישית בטפח וצ"ה וכ"כ הר"ן בהדיא גבי ב' כהלכתן ע"ש וא"כ אין אנו צריכין לידחק בדברי התוס' לומ' שהם שלא אליבא דהלכתא כמ"ש רש"א אלא גם הם ס"ל כיון דלא הוי מחיצה אלא בשיירא כמ"ש סימן ש"ס לא הוי מחיצה גמורה ולא מהני אא"כ יש ד' דפנות בקנה קנה פחות מג' וכן משמע בטור ס"ז וכן כוונת הרא"ש והטור ומ"ש התוס' שאין חילוק היינו קודם דידעינן סברא:


(א) כנגד הכותל:    היינו כנגד סוף המקצוע השני כזה /במקור מופיע שרטוט/ טפח וכמש"ל בשם הר"ן והג"מ:


(ב) והדופן מגיע:    צ"ע דדופן מאי בעי הכא דהא הקנה שע"ג מונח על הטפח והקנה שכנגדו כמש"ל וכ"ה במרדכי בהדיא ואם ב' הקנים מגיעות וכו' ומ"מ צ"ע דבירושלמי איתא פיאה [פי' קליעת הזמור' המתוחה מאילן לאילן] מצלת בסוכה ואין סוף סכך מצלת מה בין זה לזה זה נעשה לכך וזה לא נעשה לכך ע"כ א"כ היאך מתיר המרדכי והג"מ אף על פי שלא נעשה לכך וצ"ע ולכן יש להחמיר ועיין בטור ס"ז וסי' שס"ג סכ"ו:


(ג) וכשר':    דזה מקר' ב' דפנות דעריבן כיון דפרוץ פחות מג' ואיכא ד' שיעור עומד [ר"ן] ומשמע דאפי' הסוכה רחבה הרבה כשר אף על פי שהשלישית רחוק' ממנו ואפשר דדוקא בסוכ' קטנה כשר אבל בסוכה גדול' שהשלישית רחוק' ממנו יותר מג' פסול וצ"ע:


(ד) בד"א כו:    דברי הרב"י צ"ע דז"ל הר"ן סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשרה מיירי במבוי שאינו מפולש וסוכה כלפי חוץ רחוק מדופן האמצעי וכו' ומוכח בגמ' שהעוש' סוכתו בכה"ג כיון שאינ' מפולשת לגמרי כמו העושה סוכתו במבוי באמצע החצר רחוק מדפנות החצר נתרת בטפח שוחק פחות מג' סמוך לדופן כשם שנתרית בו סוכה דאית לה ב' דפנות דעריבן ולא הצריכו פס ד' אלא בסוכה שהיא מפולשת ואין דופן אמצעי כנגד' עכ"ל, וכוונתו כמ"ש התוס' ע"ש והרב"י הבין מ"ש כמו העושה סוכתו וכו' ר"ל דאף זה כשר בטפח וקשה דא"כ תלי תניא בדלא תניא אבל כוונתו דר"ל דהעושה סוכתו בכהאי גוונא כלומר שיש ג' דפנות אף על פי שהיא מפולש' שסיכך רחוק מדופן ג' מ"מ אינה מפולשת לגמרי כמו העושה סוכתו כמבוי באמצע החצר וכו' דהתם ליכא ב' דפנות דעריבן [אבל הכא דאיכא שני דפנו' דעריבן] סגי בטפח שוחק כנ"ל ברור בדברי הר"ן דאטו בגמ' סוכ' במבוי מיירי ע"פ בשד' במקו' שאין מחיצה כנגדה אלא ע"כ לא מהני אא"כ איכא ב' דפנות דעריבן וע' בתו' ורש"י דף י"ח ע"ב:


(ה) הפרוץ יהיה מרובה:    נ"ל דעכ"פ בעינן בעומד שיעור מקום או שעושה ד' דפנות כמ"ש ס"ב:


(ו) מרובה על העומד:    פי' עם שתי הדפנות הפרוצות אבל אם באותן שתי הדפנות השלימות פרוץ שבהן מרובה על העומד שבהן אסור:


(ז) בקרנות:    פי' בכל הקרנות אבל אם ב' מחיצות מחוברין שרי וכ"כ הר"ן בהדיא כמ"ש ס"ב:


(ח) נעץ כו':    עיין סי' שמ"ה סי"ו דכשאין מחיצות הבית ניכרים לכ"ע לא אמרי' גוד אסיק דהא אפי' בעמוד י' מועיל בשבת ופסול בסוכה כמ"ש סי' תרל"ג כ"ש זה: מ"ש הע"ש כאן בשם הש"ג דאמרי' חוקקין לא קי"ל הכי דוק בפוסקים ע"ל סי' שמ"ה ס"י ובסוכה דף ד':


(ט) סיכך ע"ג מבוי:    המחבר סתם כלשון הרמב"ם ורש"י והרא"ש דס"ל דאפי במבוי מפולש מכשירי' דמדאורייתא לחי מחיצה מעלויתא היא וה"ל ג' מחיצות ואף על גב דמדרבנן אסור לטלטל בג' מחיצות בשבת דסוכה מותר משום מצות סוכה ודעת הר"ן ותוס' דדוק' במבוי סתו' כמ"ש ובפסין אף על גב דלא התירו אלא לעולי רגלי' מ"מ כיון דמדאורייתא מחיצה מעלייתא הוא ורבנן הוא דגזרו וגבי סוכה לא גזרו כ"כ התו', וק' דא"כ למה לא התירו במבוי מפולש מה"ט וי"ל דשאני התם דאין לו היתר כלל לעולי רגלים משא"כ כאן דיש היתר לעולי רגלים:


(י) במקום שלחי וכו':    כלו' דוקא כשהלחי עומד אצל המבוי והפסין דוקא בשדה ולא בחצר:


(יא) מבפנים כשרה:    דאמרי' פי תקרה יורד וסותם:


(יב) אחרים חולקים:    וס"ל דאפי' ע"י פצימין לא אמרי' פ"ת יורד וסותם כיון ששני הדפנות אין מחוברין כמין ג"ם כמ"ש סוף סי' שס"א ומשמע נמי קורה רוחב ד' כמ"ש שם, והב"ח דקדק מל' הטור דדי ברוחב טפח ע"ש ואין להקל, ולפי מ"ש בח"ש פסולה כיון שלא נעשה התקרה אלא לצורך האכסדרה ולא לצורך הסוכה אבל מהרש"א חולק עליו וכ"כ הב"ח דדוקא כשעושה הסוכה סמוך לאכסדר' אז פסולה דהתקר' לגוואי עבידא ולא לבראי ואם ב' דפנות כמין ג"ם ובשלישי פצימין בולטין טפח מהני ומיהו משמע ברא"ש דבעי' נמי צ"ה וכתב הב"ח דהיינו דוקא בנרא' מבחוץ ושוה מבפנים אבל נראה בפנים ושוה בחוץ לא בעי צ"ה ואינו מוכרח ע"ש כי קצרתי:


(יג) ג"ט פסולי':    שהגדיים בוקעים תחתיו:


(יד) העושה סוכתו כו':    ולא סמכה ע"ג האילן דאל"כ אין עולין לה בי"ט כמ"ש סי' תרכ"ח ס"ג ועמ"ש שם דלא כב"ח, אבל סמך הסכך ע"ג בהמה פסולה מפני שאין לה קבע כמ"ש סי"א וע' בתו':


(טו) חזקים:    משמע קצת בתוס' דאם רוב הדופן מן החזק כשרה עס"ה:


(טז) הרוח מצוי':    אפי' עומדת בבית שאין שם רוח אינה מחיצה עמ"ש סי' שט"ו:


(יז) קנים בפחות מג':    וא"כ אף שהרוח מנענע היריעות מ"מ נשארו מחיצות בקנים [ב"ח] ולפ"ז מ"ש ס"א אם עשו רק ג' דפנות לא מהני קנים בלא יריעות ע"ש:


(יח) שיקשור:    וצריך שתהא מתוחה למעלה או שתהא גבוה כ"כ שאף שתמות ותפול תהיה גבוה י', ואם יש חלל בין רגליה גבוה מג' צריך לגודרו [גמ'] והמאור ובס' יראים כ' דלא חיישי' למיתה כסתם משנה פ"ג דגיטין וע' בגמ' ותוס':


(יט) שלא ידע:    דאז הוי כמחיצ' העשויה בשוגג אבל בהמה הוי כעץ בעלמא ואסור להעמידה בי"ט לדופן ג' וכ"כ רי"ו:


(כ) אפי' אין גבוה:    מ"ד אמכניס מטתו בסוכה דמותר לישב עליו אף על פי שאין גבוה י' מן המטה לסכך:


סימן תרלא[עריכה]

(א) הכוכבים:    של ליל' [ב"ח ורמזים]:


(ב) כמין בית:    ולבוש פוסל כשאין המטר יכול לירד בה וכ"פ הב"ח:


(ג) לא נעש' בשבילם:    כיון שהיא מחיצה שלימה ואפי' הוי מחיצ' על ידי לבוד עיין סי' תר"ל ס"ח:


(ד) אף על פי שעש' דופן כו':    כלומר פשיטא אם אינו אלא ז' כוונתו להשתמש בכל הסוכה ולא עשה אלא כתיקון חכמים משא"כ כשעש' יתר על ז' אז גילה דעתו וכו':


(ה) ונתן הכשר ערב:    ואם אינו נותן ראשי הכשר על הפסול נופל לארץ והלכך ה"ל הכשר מרוב' [רש"י]:


(ו) מעזיב':    אם הי' כבר המעזיב' אין להתיר להסיר המעזיבה ואח"כ לפקפק או ליטול א' (מהרלב"ח כ"ה) וצ"ע למעשה כי נראה דעדיף טפי:


(ז) רחבים ד':    דלא חיישינן שישב תחת תקרת הבית דהא הוצרך לפקפק או ליטול א' עיין סי' תרכ"ט סי"ח ובב"י והע"ש לא ע"ש:


(ח) ויש מי וכו':    זהו דעת הרמב"ם, ומשמע בהדיא שם דדוק' במפקפק בעי שיהו פחותים מד' דאם יהיו רחבים ד' הרואה שישב תחתיהן יסבור שמותר לסכך בהן וישב גם כן תחת הבית והא דקא' בגמרא דבטלה תקרה בהכי היינו כשאין רחבי' ד' דמפני הרואין ליכא למיחש דהרואה סבור שסככן מתחלה לשם סוכה אך שאסור משום תולמה"ע דומיא תחת תקרת הבית ולכן כשהוא מפקפק שרי ועין בר"ן אבל כשנוטל א' מבנתיים אפי' ביש בהן ד' שרי דהרוא' ירא' שהוצרך לתת פסל בנתיים ולא יבא לישב תחת תקרת הבית וכ"מ בגמ' דקא' אי משום תולמה"ע בחדא סגי ואי משום גזירת תקר' בנוטל אחד מבנתיים סגי משמע דהיכ' דליכ' גזיר' תקר' אלא משום תעש' כו' במפקפק נמי סגי וכ"מ ברמב"ם כן נ"ל ברור לדעתו:


(ט) פסול':    דשפועי אהלי' לאו כאהלים דמי, ונ"ל אם יש בפחות מג' סמוך לגגה רחב טפח שרי כמ"ש סי' שט"ו סי"א דלבוד דאורייתא הוא:


(י) בגוב' י"ט:    לאפוקי אם הוא ז' על ז' למט' מי' ובגובה י' אינה רחבה ז' על ז' פסול ומודדין הי' ביושר ולא באלכסון:


סימן תרלב[עריכה]

(א) הכותל נעקם:    משמע דוקא כשדפנות מגיעות לסכך [ר"ן וב"ח] ודע דאם הניח נסר רחב ד"ט אפומא דמטללתא אף על פי שלא הכניס לסוכה אלא ג"ט פסולה דה"ל פסל היוצא מן הסוכה ונדון כסוכה ובעל המאור מפרש לה בסוכה קטנה דוקא ודו"ק [ב"ח] וז"ל ורש"י אפומא דמטללתא אצל רוח רביעית שאין שם דופן דליפקי מיניה ע"י דופן עקומ' דהא אין כאן דופן אלא פתח ואף על גב דלא עייליה כולה לתוך חלל הסוכה פסול דההיא טפח דאבראי מיחשב נמי סוכ' דאלו סכך כשר היא מותר לישן שם יוצא ידי סוכה כמ"ש סי' תרל"א ס"ז וכ' רש"א דמיירי בסוכה קטנה דאי נשאר שיעור סוכה לצד אמצעי פשיטא דכשר' וא"כ צ"ע מ"ש רש"י שאין שם דופן וכו' דהא א"נ הוי שם דופן פסולי' כיון שלא נשאר שיעור סוכ' עכ"ל וא"כ לדידיה אף בסוכה גדולה ויש לה דופן והנסר קבוע מקצתו חוץ לדופן ומקצתו לפנים אסור לישב תחתיו דאף דאמרי' דופן עקומ' אסור לישב כיון שהוא סכך פסול וא"כ אף אם מכוסה בנסרי' קטנים שקורין שינדלי"ן ואם יש רוחב ג"ט בפני' אסור לישב תחתיהן ואם יש עוד טפח בחוץ דחשיבי כול' כחדא כיון שמחוברין במסמרות ואין ריוח ביניהם (עמ"ש סי' תרכ"ז ס"ג בשם הרשב"א) ול"נ דכוונת רש"י דאלו הי' שם דופן הוי אמרי' דופן עקומ' ואותו טפח הבולט לחוץ אינו נחשב כלל להסוכ' וה"ל כאלו אין בנסר ד' כיון דמקצתו בחוץ וא"כ ה"ל כולו סכך כשר דהא השתא ס"ד דהפכן על צדיהן כשר ודו"ק וא"ל אף על גב דקי"ל הפכן על צדיהן פסול מ"מ ה"ל סכך פסול פחות מד' כיון דהכותל ביניה' אינו מצטרף ומותר לישב תחתיו כנ"ל:


(ב) הסכך הפסול כו':    נראה לי דאם הגג עקום כגגין שלנו אף על פי שיש בשיפוע ד' אינו פסול אא"כ יש במשכו ד' דאז תופס בסוכה ד' ואם הגג עקום למעלה ולמט' בסמוך לו קור' אף על פי שאינו נמשך ממנו ג"ט כיון דבגובה רחוק ממנו ג"ט אין מצטרפין ולא אמרי' חבוט ולבוד להחמיר:


(ג) אלא ז' על ז':    אינו מדוקדק דאפי' יש בה ט' ומחצה סכך פסול ג"ט פסולה כיון דאי שקלת לי' לפסול ליכ' הכשר סוכה וכמש"ל בש"ע וכ"מ מל' רש"י:


(ד) ואף שמבחוץ וכו':    ע' בטור ותמצא דאם יש לה ג' דפנות והפסול הולך ע"פ ארכ' פסולה דליכא בכל צד אלא דופן ומחצה ואם הפסול הולך לרחב' אם נשאר שיעור סוכ' כשר שם ואם יש פחות מד"א מדופן האמצעי עד סוף הסכך פסול אף חלק החיצון כשר דאמרי' דופן עקומ' ואם אויר מפסי' פסול החיצון ואם מחובר מן הצדדין מצטרף הפנימי והחיצון להכשר סוכ' וכ"כ התו' ורא"ש ורי"ו וכ"כ הלבוש ורמ"א קיצר בלשונו:


(ה) אם יש סכך וכו':    מיהו אם אין בפסולים ד' לא אמרי' שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דלא אמרי' לבוד להחמיר [טור] פי' נהי דאמרי' דחשוב כאלו שניה' סמוכי' זה לזה מ"מ לא אמרי' שהוא כמפורד וסתום בסכך פסול עמ"ש סימן תק"ב סס"א:


סימן תרלג[עריכה]

אמה בת ו' טפחים מצומצמות [ב"י] עיין סי' שס"ג סכ"ו:


(א) פסולה:    דכיון שהיא גבוה כל כך צריך לעשות' כדירת קבע ואנן בעינן דירת עראי אבל פחות מכ' אף על פי שעשא' חזקה כשרה:


(ב) יורדים למטה:    עד שמגיע לחלל כ' [הרא"ש] ואף על גב דכשהסכך למעלה מכ' כשר מ"מ הוצין לא חשיבי כ"כ ובעי' שירדו לחלל כ' [ר"ן]:


(ג) לא הוי מיעוט:    דלאו מין סכך נינהו [רש"י]:


(ד) וביטלו:    עיין סי' שנ"ח ס"ב די"א דבעי בטול לעולם ועיין סי' שע"ב סי"ו וברא"ש ונ"ל דאסור למעט' בי"ט עיין סי' שי"ג ס"י:


(ה) מהאצטבא והלאה:    דהוי כפסל היוצא מן הסוכה כיון שבאמת סכך כשר אלא שהוא למעל' מכ' [הרא"ש]:


(ו) על האיצטבא דוקא:    דמה שחוץ לאיצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו הוא כותל עקום [הרא"ש] ול"ד למ"ש סי' תרל"ב ס"ב דהתם הסכך כשר ומונח למטה מכ' ולכן אף על פי שאנו אומרים דופן עקומ' מותר לישב תחתיו דאותו היושב תחתיו מחשבתו לסכך אבל הכא (אי) אתה בא להכשירו מכח פסל היוצא מן הסוכה וא"כ אתה צ"ל שהוא כדופן ודו"ק, והא דבסוף סי' תרל"א כ' דמותר לישן תחת הדפנות משום דהוי כפסל היוצא מן הסוכה צ"ל כיון דאיכא אוהל במקום א' ה"ל כאלו כולו אוהל כמ"ש הרא"ש וא"כ ה"ל כאלו הוא גבוה כולו י':


(ז) הנויין:    וה"ה כל דבר שאינו חשוב אוהל [ש"ג]:


(ח) ג"ט כשרה:    משמע אפי' חוץ לחקק, אבל הטור כ' דוקא תוך החקק אבל חוץ לחקק ליכא מחיצה כלל וכן עיקר [ב"ח] וא"כ צ"ע למה פסק סוף סי' תרל"א דמותר לישן תחת הדפנות וה"ה אם ניטל מן הסכך מלמטה עד שנעשית גבוה י' כשר' כמ"ש סי' תרל"ה:


(ט) ג"ט פסולה:    ולא אמרי' דופן עקומה דלא איקרי דופן כלל כיון דאינו גבוה י':


סימן תרלד[עריכה]

(א) ז' על ז' בעינן:    לפי שדרך סעודתן בהסיב' ואין אוכלי' זקופים ויושבים כמונו לפיכך צריך ז' על ז' שיהא בה ראשו ורובו ושולחנו לאפוקי קטנ' שראשו נכנס בה ושלחנו ולא רובו או ראשו ורובו ולא שלחנו עכ"ל רש"י והרי מבואר דאם היא אינה רחבה אף על פי שארוכ' הרבה פסולה דהא אינה יכול' לישב בה ראשו ורובו ושלחנו וכ"מ מכל הפוסקים וכ"מ בס"ב גבי סוכ' עגול', והב"ח נדחק עצמו וכתב דדעת הטור דאם היא ארוכ' וקצר' כשיר' וכ"כ התו' דף ג' בד"ה לא נצרכה דסוכה ארוכה ואין רחבה ז' כשרה עכ"ל, ולא דק דפשוט דט"ס הוא בתו' וצ"ל ואין רחב' אלא שבע' דהא קאי אדברי רש"י [ור"י] ע"ש דאינהו מיירי ברחבה שבעה ע"ש ואדרב' מוכח משם דמקרי סוכה קטנה והעיקר דסוכה עגולה צריך שיהא בהקיפ' כ' טפחים ושני חומשים ומ"ש [הב"ח] מ"ש ממזוזה דאע"ג דאריך וקטין חייב כמו שכ' ביורה דעה סי' רפ"ו סי"ג לק"מ דהכא בעי' שישב בה ראשו ורובו ושלחנו כמש"ל ולהכי בעי' מרובע ונ"ל דאפי' לדידן שיושבי' זקופים והוי סגי בו' על ו' מ"מ בעינן ז' על ז' דבציר מזה לאו דיר' היא כלל כמ"ש הר"ן, ונ"ל דאפי' הסוכה גדול' הרבה ובמקום א' יש קרן א' משוך לפנים שאין בו ז' על ז' אסור לישב שם כיון שהמקום צר לו לשבת שם וכ"מ בגמרא דף ג' ע"ש בקיטונית:


(ב) מי שהיה ראשו וכו':    נ"ל דאם מקצת שולחנו עומד בסוכ' ומקצתו תוך הבית מותר דלא גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו מאחר שעומד מקצת בסוכה ועוד דהא די בשלחן טפח כדאיתא בגמרא ועוד דגם בשלחנו תוך הבית רבים מכשירים בסוכה גדולה ודי לנו להחמיר בזה אבל אם שלחנו בבית אפי' הוא יושב כולו בסוכה גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו:


סימן תרלה[עריכה]

(א) לצל:    להגין משרב ושמש ולא לצניעות בעלמא (רש"י) ונ"ל דמוד' דאם עשאה לאוצר ודירה נמי פסול' כמ"ש הר"ן ועיין ריש סי' תרכ"ו אך בסוכת יוצרים ס"ל לרש"י דאינה עשוי' אלא לצל ואפ"ה פסול כיון שדר בה כל השנה והר"ן ס"ל דעשוי' לדיר' דלא כב"ח שעשה מחלוקת בחנם ועיין סי' תרל"ו:


(ב) וחטט בו אח"כ:    בין מלמעלה בין מלמטה [ב"י]:


(ג) אינה כשרה כולה:    ולא הוי כפסל היוצא מן הסוכה דהא לא ממשכא חד דופן בהדה (טור) פי' חד דופן עם סכך כשר דזה סכך פסול הוא:


(ד) ואין לעשות:    ובדיעבד כשר [ב"ח] ולבוש פוסל:


סימן תרלו[עריכה]

(א) ובלבד שיחדש:    היינו למצוה מן המובחר [ר"ן ורי"ן] וכ"מ בגמרא דידן שלא הזכיר חידוש וכן גבי סוכת גנב"ך ורקב"ש, ונ"ל שזהו דעת כל הפוסקים דלא כב"י:


(ב) בטפח על טפח:    משמע דבעי' מרובע:


(ג) אינו ניכר:    ואם הגביה הסכך וחזר והניחו שרי כמ"ש סי' תרל"א:


סימן תרלז[עריכה]

סימן תרלח[עריכה]

רש"י פי' הטעם דל"מ תנאי בעצי סוכה כיון דא"א ליטלם בין השמשות משום דקא סתר אהלא ואתקצאי לכולה ז' וא"כ אם הוא בענין דליכא משום סתירת אהל כמ"ש סוף סי' תקי"ח מהני תנאי והר"ן כתב דל"מ תנאי בכל ענין משום דאסור מדאורייתא ודעת ר"י כשנפלה שרי מדאורייתא משמע אבל בעודה קיימת אפי' היותר מהכשר סוכ' אסור וכ' היש"ש פ"ד דביצ' דאם בנאה בחש"מ א"כ ליכא משום סתירת אהל ומהני בה תנאי שיהא רשאי להשתמש ביתר מהכשר סוכ' לכשתפול לכ"ע ע"ש שהוא כתב תי' אחר מדעתו:


(א) הסמוכים לסוכ' מותרים:    ואם סמך עצים לסוכ' כדי לעבות' אפילו אחר שנגמרה אסורים דלא גרע מנויי סוכה אא"כ התנ', יש"ש ונ"ל דה"ה שקים שנותנים לעבותם:


(ב) וכל זה כו':    כ' רי"ו וכל דינו כמו כן בסכה ישנה ואפי' לא חידש בה דבר ולא נעשית לשם סוכה כמ"ש בח"א עכ"ל וצ"ל דעכ"פ ישב בה: ונ"ל דמי שיש לו סוכה בנויה משנה לשנה מ"מ אינה אסורה עד שישב בה בחג אף על גב דכבר ישב בה בשנה שעבר' מ"מ כשעבר החג בטל' קדושת' וצריך מעש' אחר שתחול קדושת':


(ג) דהזמנ' לאו מלתא:    וק' דבסי' מ"ב ס"ג כתב דהזמנ' לגוף הקדושה מלתא היא וי"ל דתשמישי מצוה קילא טפי כמ"ש סי' כ"א:


(ד) וכן אוכלין:    ואם יודע שהילדים יאכלו מהם מוטב שלא לתלותם [ס"א רס"ג] ול"נ דיתנה עליהם:


(ה) דמוקצים הם:    דבמוקצה למצותו אפי' ר"ש מוד' דאסור כדאיתא פ"ג דשבת ופ"ד דביצה (יש"ש דלא כב"י) עיין סי' תצ"ה:


(ו) בשעה שתלאם:    דלא כמהרי"ל שכ' שצריך לעמוד ב"ה ולהתנות [ד"מ]:


(ז) של ח' ימים:    ויש"ש כ' דחומרא יתיר' היא דכיון שאמר סתם איני בודל מהן כל ב"ה כל ח' ימים במשמע:


(ח) אין נוהגין להתנות:    כ' ביש"ש תפס מנהג אוסטרייך אבל בשאר מקומות נוהגין להתנות ול"נ דמהרי"ל אזיל לשטתי' דס"ל דצריך לעמוד ב"ה ולהתנות [אבל לדידן דרשאין להתנות] מבע"י א"כ לא שייך בקיאות דל' התנאי מפורש בגמ':


(ט) כ"ש בנויין:    צ"ע דמשמע בנויין מודה הרא"ש דנויי הסכך הן וכ"מ בגמ' דף י' ע"ב דמשני דלמא מן הצד משמע בהדיא דנויין שהן מן הצד אסורים וכ"מ בטור שדוק' בעצים כ' חילוק בין דפנות לסכך אבל בנויין לא כתב חילוק וכ"מ בהדיא בתשובת הרא"ש כלל כ"ב ס"ח בשם הירושלמי וע"ש בכ"ד:
כתב בד"מ לא יקשור הנוין דאסור להתירן בי"ט אלא יעשה עניבה עיין סי' שי"ז:
אין לתלות בסוכה שעטנז אא"כ גבוהים מתשמיש אדם [ד"מ מהרי"ל הגמ"נ] עיין ביורה דעה סי' ש"א ס"א וסי"א:
אותן החוקקי' פסוק בסוכות תשבו על הדלעת לא יפה עושי' כמ"ש ביורה דעה סי' רפ"ג בב"י וט"ז:
נ"ל דאף אחר סוכות לא יפסע על עצי סוכה דתשמושי מצוה היא כמו ציצית ולולב כדאיתא פ"ד דמגילה ועיין סי' כ"א וסי' תרס"ד ס"ח:


(י) דלא הוקצה מריח:    דהא אפשר לסכך בעצים [ר"ן]:


סימן תרלט[עריכה]

מי שאינו יכול לבוא בסוכה כ"א ע"י שיעבור בנהר ע"י ספינה בי"ט אסור לו לעבור ואם עבר בדיעבד במקום מצוה ואונס בשעת הדחק יש לסמוך על הרשב"א ורבינו ישעיה ז"ל [מהר"ש יונה סי' נ"א כ"ה] ועמ"ש סי' תרי"ג ס"ו ומ"מ צ"ע דהא אין מחויב לילך לסוכת חבירו כמ"ש סי' תר"מ ס"ד בהג"ה:


(א) אבל כלי אכילה:    כד ששואבין בו מים חוץ לסוכה [גמ'] כלים שמשהין בהן קמח והעריבות וכלים של בשמים חוץ לסוכה [מרדכי ש"ל] אם הכניס בתוכה כלי מאכל לא נפסלה הסוכה בכך (ב"ח) עיין סי' תרס"ו:


(ב) מניח' חוץ לסוכ':    שלא תדלק הסוכה ויתבטל ממצותה: המנהג שלא להכניס נר חרס בסוכה (הגמ"נ ב"ח) עיין סוף סי' תרע"ג:


(ג) תשמיש בזוי:    כגון שטיפת קדרות וקערות (ב"י) משמע דבכוסות ליכא קפידא: משמע מל' הש"ע דקדרות וקערות דין א' להם קודם אכילה שרי לאח' אכילה אסור שאז הן מאוסים והעולם נזהרין מקדירה אף קודם אכילה ומהקערה אין נזהרין אף לאחר אכילה ואינו נכון:


(ד) שינת עראי:    דפעמים דסגי ליה לאינש בהכי וה"ל קבע:


(ה) ויין:    ואפי' קבע ליין אין קביעות בזמן הזה כמ"ש סי' קע"ד (ד"מ) ולפי מה דקי"ל שם ובסי' רי"ג דהוי קביעות צריך סוכה וכ"כ הלבוש: וז"ל הב"ח אדם יחיד היושב לשתות סברא דלא חשיב קבע אבל בני חבורה שקבעו לשתות הוי קבע גמור ובפרט במקום שנוהגין לשתות יחד בקבע בלי שום אכילה דה"ל קבע גמור ובעי סוכה ולברך לישב בסוכה כנ"ל להלכה אבל למעשה ראוי להחמיר שלא לשתות בקבע אלא תוך הסעודה לאפוקי נפשי' מפלוגתא וכן בקבע דבשר וגבינה וכיוצא בהן עכ"ל וה"ה בקביעות דשאר משקין משמע להדיא דלשתיה בלי קביעות אין לברך וכ"כ המט"מ וכ"כ המרדכי בהדיא ומגמ"נ בשם הרא"ש:


(ו) אפי' קבע עלייהו:    נלמד ממ"ש הרא"ש ומיהו נראה דמוכח התם דאפי' אי פירי בעי סוכה היינו כשקובע לאכילת פירות ואשמעינ' דקבע דידהו הוי כאכילת עראי דפת אבל באכילת עראי דפירי ליכא מאן דאסר עכ"ל וא"כ למ"ד דפירי לא בעי סוכה היינו אפי' קבע והכי קי"ל ומשמע דס"ל להרא"ש דאפי' למאן דמחייב בפירות אינו חייב בכביצה אלא דוקא שיאכל שיקבע סעודתו עליהם [דאל"כ הוי שוה לפת] ולמד כן מדאמרי' ביומא ד' ע"ט אכילת עראי אין אכילת קבע לא ע"ש וצ"ע דהא לעיל מיניה אי' ואי ס"ד כותבת יתירה מכביצה משמע בהדיא דכביצה פירות חייב למאן דמחייב אפי' לא קבע עליו דאל"כ לא פריך מידי דדילמא ר"ג אכלן דרך עראי דומיא דטעימת התבשיל וצ"ע ומיהו לענין פירות לא נ"מ דקיימא לן דפרי לא בעי סוכה ואפילו אכל הרבה וקבע עלייהו וכ"מ בגמרא מכל מקום נ"מ לענין מיני תרגומא דבעי סוכה אם קבע עלייהו היינו כשאכל כביצה דומיא דפירי למ"ד דבעי סוכה:


(ז) משום צינה:    וא"כ מי שאין לו כרים וכסתות כראוי ויש צינה אין לו לישן שם כמ"ש ס"ז בהג"ה:


(ח) איש ואשתו:    כ"מ בריש ערכין דאמרינן דכהנים פטורים בעידן עבודה ע"ש וצ"ע דבסוכה דף כ"ח סד"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל דנשים פטורות וי"ל דמ"מ הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו ואם לאו ה"ל מצטער ופטור לישן שם וכ"כ של"ה ע"ש ומ"מ צ"ע דהא אם עשה הסוכה במקום שאינו יכול לישון לא יצא כמ"ש סי' תר"מ סי"ד בהג"ה וא"כ אם אין לו סוכה מיוחדת לא יצא כלל וע"ק דבגמרא אמרינן שכל ישראל ראוים לישב בסוכה א' ע"ש וצ"ל דמ"מ כיון שיכול לישן שם לבדו הסוכה כשרה דהוי דירה ומ"מ הוא פטור דמקרי מצטער:


(ט) יצא י"ח:    אף על גב דבשאר ימים שיעור אכילה חוץ לסוכה כביצה אבל הכא אפילו אי בעי למיכל כזית אסור לאוכלו חוץ לסוכה וא"כ יצא בו נמי י"ח [טור] וצריך לברך:


(י) פירות וקליות:    היינו בח"ה אבל בי"ט ושבת צריך לאכול כזית פת אך לא בעי סוכה עיין סוף סי' קפ"ח ותקכ"ט:


(יא) ולא יאכל כו':    משמע דאין רשאי לאכול עד שתחשך וכ"כ בהגמ"נ דקידוש יכול לעשות מבע"י קצת על היין וברכת לישב בסוכה והמוציא יאמר בליל דהא אפי' בפסח הוי שרי אי לאו משום ד' כוסות כמ"ש רסי' תע"ב ומיהו כיון דאומר סוכה ואח"כ זמן צ"ל גם הקידוש בלילה:


(יב) מחצות ואילך:    צ"ע דמהרי"ל פסק ג"כ גבי מצה כן וכמ"ש הר"ן גם כן פ' ע"פ אבל לפימ"ש רסי' תע"א דבע"פ אינו אסו' אלא משעי' י' א"כ למה נחמיר טפי בסוכו' ואפש' דפסח שאינו יכול לאכול פת רק מצה עשיר' אינו משביע כ"כ משא"כ כאן דאכיל' פת אסו' מחצו' וצ"ע דמנ"ל ועוד מאי קאמר דומיא דאכילת מצה ע' ריש סי' תקכ"ט:


(יג) קורא ולומד:    והכל לפי הענין אם יש לו מנוחה בסוכה לומד בסוכה וצ"ע אם צריך ספרים הרבה וטורח לו להעלותם לסוכה ולכאור' משמע בגמ' דאין מטריחין אותו כדאיתא בגמ' דף כ"ו גבי שומרי גנות ופרדסים וכ"מ בר"ן שם ויש לדחות דהתם טורח רב להוציאם לשדה אבל הכא מבית לסוכה לא הוי טירחא כ"כ ולכן יש להחמיר ובלבוש סי' תר"מ ס"ד משמע דא"צ להעלותם לשם כמו גבי כרים וכ"מ שם בש"ע דא"צ לילך לסוכת חבירו לאכול מה"ט:


(יד) מתפלל בסוכה:    אם יש לו מנוחה ואם יש ב"ה בעירו הולך לב"ה (ב"ח בשם ריא"ז):


(טו) ירדו גשמים כו':    וכשם שמפנין מפני הגשמים כן מפנין מפני השרב ומיתושים (הג"א) אפי' אין האדם מצטער בכך אלא שהמאכל מתקלקל בכך וה"ה אם העת קור שהמאכלים השמנים נקרשים לפניו אוכל כל סעודתו בבית כמ"ש ס"ז (לבוש וב"ח) עיין סי' תר"מ ס"ג: ובליל ב' א"צ לאכול כזית בסוכה דבקיאין בקביעא דירחא סמכנין אהפוסקים וא"צ לאכול בסוכה כשמצטער והרוצה להחמיר א"צ לקדש בסוכה דהא אמר זמן מאתמול אלא יאכל שם כזית אחר סעודתו (ת"ה ד"מ הגמ"נ):


(טז) אין מטריחין:    נ"ל דוקא כששכב כבר אבל אם עדיין לא שכב יחזור לסוכה מידי דהוי אמי דלא שכב עד הלילה שצריך לעלות לסוכה עיין סי' ס"ג:


(יז) בשעת אכילה:    וכתב בהגהת סמ"ק והמברכין ואין אוכלים שם רק יושבים שעה א' טועים הם כי בעי' תשבו כעין תדורו וקרוב לומר דהוי ברכה לבטלה עכ"ל ועמ"ש ס"ב ומשמע ברא"ש וטור סוף סי' תרמ"ג דאפי' נכנס לישב בה קודם האכילה אינו מברך, ומיהו טוב שיאכל מעט בבוקר ויברך כדי שיפטור הכל אבל בלא אכיל' לא יברך כמש"ל דלא כשל"ה גם מ"ש שם שאם מברך בבוקר פטור מלברך עד בוקר שני צ"ע כיון שישן בסוכה למה תחשב הליל' הפסק וראי' ברורה מדאי' פ' התכלת דלמ"ד לילה זמן ציצית אם ישן בטליתו א"צ לברך בבקר ומכ"ש לפי מ"ש בש"ע סוף סי' ח' דאפי' לדידן א"צ לברך כ"ש כאן ואם ר"ל שבבקר אחר יציאת בה"כ צריך לברך דבה"כ חשיב הפסק א"כ גם בליל' חשיב הפסק הליכה לבה"כ וכנ"ל עיקר דהליכה לבה"כ הוי הפסק כמ"ש סי' ח' וכ"כ הרמב"ם ומ"מ ודוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניינו שלא לחזור לאלתר אבל לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכ' לשעתו כשיחזור א"צ לברך עכ"ל וה"ה כשיוצא לעשות צרכיו ואפי' בירך ב"ה כשאוכל שנית א"צ לברך שנית לישב בסוכה כיון שלא הסיח דעתו ממנה [לבוש ושל"ה] וב"ח בסוף סי' תרמ"ג כתב דמשמע במהרי"ל ובשאר אחרונים דכשחוזר ואוכל חוזר ומברך והיינו טעמו דכל אדם דעתו מן הסתם שלא תהא הברכה פוטרתו אלא עד שעה שיחזור ויאכל כי אז יחזור ויברך ודוק עכ"ל ודבריו תמוהין דאטו מי שיש לו ציצית בבגדו ויכוין שלא יפטרנו בברכתו אלא עד חצות וכי יחזור ויברך בחצות הא ודאי ליתא וגם לא ראיתי באחרונים שום משמעות לכן אין לברך דיש לחוש לברכה לבטלה וכ"מ תוס' ברכות דף י"א ע"ב: ומי שהולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו צ"ע אם יחזור לברך דלכאורה משמע בסי' ח' סי"ב בהג"ה דצריך לברך ואף לפי מ"ש שם דא"צ לברך היינו לפי שהיה דעתו בשעת הברכה על הטלית האחר ולא הפסיק בנתיים אבל הכא ההליכה הוי הפסק כמ"ש שם ולכן נ"ל דצריך לברך לישב בסוכה שנית עמ"ש סי' מ"ז סי"ב וכ"כ בשם ב"ה: אם שכח לברך לישב בסוכה עד שאכל נ"ל דיברך אח"כ על מה שרוצה לאכול ואפי' אכל כבר נ"ל דיכול לברך שגם הישיבה מן המצוה ועמ"ש סי' תרכ"א ס"ה וסי' תל"ב ס"א: מה שאין מברכין על מצה כל ז' היינו משום שאין מצוה באכילתו אלא שאין אוכל חמץ משא"כ בסוכה (מהרי"ל) ע' בלבוש ומט"מ:


סימן תרמ[עריכה]

(א) נשים כו':    ואחרים לא יברכו לישב בסוכה לנשים אא"כ מברך לעצמו כמ"ש סי' תקפ"ט ס"ו:


(ב) כבן ה' כבן ו':    כל חד לפום חורפי' עיין סוף סי' תי"ד:


(ג) חייב בסוכה:    ואמו אינה חייבת לחנכו כמ"ש סימן שמ"ג אך י"א שהב"ד מחויבים לחנכו ולכן אף על פי שאין אביו כאן אין להקל שיאכל חוץ לסוכה (ת"ה סי' צ"ד) עיין סי' תרי"ו, ומ"מ משמע דאחר לא יכול להאכילו בידי' כמ"ש סימן רס"ט:


(ד) שמקיז דם:    דהא שמחה הוא לו דהא מרבה בסעוד' וגם היה יכול לעשות לפני החג [הג"א שם] ולפי טעם זה מי ששותה משקה המשלשל אף על פי שמצטער הרב' מ"מ חייב בסוכ' דה"ל לעשותו קודם החג או אחריו ולכן לא יעשנה במועד אבל בדיעבד נ"ל דפטור מסוכ' דהא סכנה הוא לו לישב בסוכה:


(ה) מפני הרוח:    ובכלן פטור אף מאכילה [ב"י בשם רוב הפוסקים]:


(ו) או בשינ':    פי' במקו' דיליכא צינה:


(ז) אינו יוצא:    ולכן יש למחות באותן העושים סוכות ברחובו' שא"א לישן שם מחמת מורא הגנבים [לבוש] אבל אם אינו מתירא לנפשו רק שמתירא שיגנבו כלי תשמישו יוצא דהא יכול להכניסם בליל' לביתו [תשובת רמ"א סימן כ"ט ר"מ]:


(ח) לא תחת הסכך:    משום אהל אבל על (כל) הסכך אפי' בחול אסור [רוקח] ומיהו אם נראה לכל שמכוין להגין שרי דיש לסמוך אהמתירין בסוף סי' תרכ"ט ומשום אהל נמי ליכא כיון דליכא חלל בינו לסוכה כמ"ש סי' שט"ו ס"ב וכ"כ הרוקח וכ"ה בהדיא בגמ' דף כ"ד דדוקא לר"ח אסור ולרבנן שרי:


(ט) דצריך לכפוף:    דהא משך סוכה קטנה ז"ט כדי ראשו ורובו ולראשו ורובו עכ"פ בעינן י"ט אלא ע"כ שכופף קומתו (ת"ה) וצ"ע די"ל שבעת השינה מסלק השלחן ושוכב באלכסון של הסוכ' שהוא י"ט פחות חומש ורגליו חוץ לסוכ' בבית ע' ברש"י ריש סוכה ולפמ"ש התוס' בעירובין דף מ"ח דגופו של אדם ג"א חוץ מראשו א"כ בעי' לראשו ורובו יותר מי"ט ומוכח שפיר, אמרי' בגמ' שהרוח הי' משיר קסמין של סכך על המאכל ויצא רב יוסף א"ל אביי והא אנן תנן משתסרח המקפ' א"ל לדידי כיון דאנינא דעתאי כמו שתסרח המקפה דמי (ופירש"י רב יוסף מאניני הדעת הי' כדאי' בפ' ע"פ דתניא כו') דר"ל דוקא ר' יוסף שידוע שהי' מאניני הדע' אבל שאר כל אדם אין יכול לו' אינסטניס אני אלא בעינן עד שתסרח המקפ' אלא אם כן ידוע שהוא איסטניס עיין סי' תרכט סי"ד וסוף סי' תרי"ד ואי' דף כ"ו שאם יש יתושים בסוכה מותר לישן בכילה אף ע"פ שיש לה גג י' [עיין סי' תרכ"ז ] משמע דזה עדיף מלישן חוץ לסוכה דאיכא מ"ד דיצא בזה:


(י) אבל:    ואף ע"ג דצער הוא לו לישב בסוכה דחפץ להיות מתבודד כדי להיות טרוד בצער קמ"ל דאיבעי ליה ליתובי דעתי' [הרא"ש דלא כמהרי"ק] והע"ש לא ע"ש וכתוב בספר תניא אם המת הי' חביב כ"כ שאין יכול להסירו מלבו פטור ע"כ ומיירי שמצער בישיבתו בסוכ' כמש"ל:


(יא) חתן:    דאין שמח' אלא בחופ' במקום סעודה ובסוכה א"א לעשות חופה משום צער חתן לפי שהמקום פרוץ והוא בוש לשחק עם כלתו [גמ'] וא"כ בזמן הזה שיש לנו סוכה עם ד' דפנות צריך לישב בסוכ' דקי"ל כרבא ועוד דהא הרא"ש וב"ה וטור מחייבים בכל ענין ומיירי שנשא ערב הרגל עיין סי' תקמ"ו וע' באבן העזר סי' ס"ב ס"י:


(יב) בני החופ' פטורים:    נרא' דהכי נהיגי עלמא (רשד"מ ביורה דעה סי' ר"ב וע' בספר רצוף אהב' סי' נ"ג):


(יג) חייבים בסוכ':    ול"ד לסעודת חתן שהיא מצו' גדולה לשמח חתן וכלה ונקראת סעודת מצוה בכל מקום אבל הכא אינו אלא מנהג בעלמא עכ"ל מהרי"ק פירוש אף על גב שצר להם המקום לשבת שם וא"א להם לשמוח שם כ"כ מ"מ חייבין בסוכ' דאע"ג דסעודת מצוה הוא כמ"ש ביורה דעה סי' רס"ה סי"ב מ"מ אינה מצוה כ"כ דלא מצינו בגמ' בהדיא כמו סעודת נישואין דאי' פ"ג דפסחים בהדיא ע"ש וא"כ די להם בי' אנשים וע' בספר נחלת שבעה שכ' שגם הסעודה שעושין באשכנז בלילה שלפני המילה שמזמנין המוהל והסנדק ושאר קרובים ואוהבים נקרא סעודת מצוה לענין נדר ואינו מוכרח אדרבה מוכח במהרר"מ שהביא דדוקא כששולח סבלונות מקרי הלילה שלפני החופ' סעודת מצוה משמע דבמקום שאין שולחין סבלונות לא מקרי סעודת מצוה וכמ"ש סי' תקנ"ח א"כ ה"ה הלילה שלפני המיל' ע"ש דף נ"ג ולכן יש להחמיר לענין נדר:


(יד) שלוחי מצו':    אפי' הולכין ביום פטורים גם בליל' ודוקא כשצריך לטרוח אחר סוכה אבל בלא טורח צריך לישב בסוכ' עיין סי' ל"ח וה"ה אם אין יכולי' לישן כ"כ בטוב בסוכ' ויהיו יגעים למחר ולא יוכלו לקיים המצו' כראוי פטורין:


(טו) וחייבים בליל':    כשלן בלילה בישוב [תוס' ור"ן] משמע דצריך לעשות לו שם סוכה וכ"מ בא"ח וז"ל וכיון דהולכים ביום חייבים בליל' י"ל שהולכים בכפרי' יחמירו לשוב לבתיהם אם אין סוכ' באותו העיר ואף ע"פ שיש מקום לבעל דין לחלוק המחמיר תע"ב עכ"ל בב"י פי' דמדינא חייבים לעשות שם סוכה ואם אין עושין חייבין לשוב לבתיהם אף על פי שי"ל אם אין להם סוכ' בעת האוכל פטורין כמו אם ירדו גשמי' שא"צ להמתין מ"מ המחמיר תע"ב כי זה מקרי פושע כיון שהיה לו לעשות שם סוכה ולא עשה וכל זה בהולכין מכפר לכפר לתבוע חובותיהם אבל כששוהה בכפר א' ג' או ד' ימים חייב לעשות שם סוכה וכמ"ש ס"ס זה והלבוש כ' דאין חייב לעשות שם סוכה בין העכו"ם והא דקאמר חייבים בלילה היינו כשיש שם סוכה במקום שלן ולא דק דהא כתבו התוס' כשמגיע ליישוב חייב ומקום עכו"ם נמי קרי ישוב ועוד דלפי' הא דקאמר פטורים ביום היינו שא"צ להמתין עד שיגיע לסוכה וא"כ יום ולילה שוין והל"ל בסתמא דאם רוצה לאכול ואין שם סוכה א"צ להמתין ומה לי הולך בדרך או יושב בביתו אלא ע"כ ה"ק הולכי דרכים ביום פטורים ביום אפי' מגיעין למלון אין חייבין לטרוח ולעשות סוכה שם כיון שדעתם לילך לאלתר וחייבים בלילה לעשות שם סוכה וכ"מ מל' רש"י ור"ן ותו' דוק ותשכח ולכן יש להחמיר וכ"כ ב"י בשם א"ח דאין פטורין אלא כשלן בדרך או במקום שאין ישוב ע"ש אך אם בא לכפר סמוך לעת האוכל א"צ להמתין על עשית סוכה כמו בירידת גשמים ואם הוא בשדה אפי' כל ימי החג א"צ לטרוח ולעשות שם סוכה כדאיתא בגמ' ריש דף כ"ו דאין שם ישוב:


(טז) שומרי העיר וכו':    צריכים לילך סביב העיר כ"מ בגמ' ולכן לא פריך וליעבדו סוכה התם ובירושל' איתא דוקא בשומרי גייסות אבל בשומרי ממון הוי כשומרי גנות ופרדסין אבדומא הוי ישן תוך חנות ושאל לר"ח וא"ל שישן תוך הסוכה: אותן היושבים בחנות אף על פי שרגילין ברוב הפעמים לאכול ביום שם מ"מ בסוכות צריכים לאכול בסוכה דומיא דשומרים ביום היו צריכין לעשות סוכה שם ה"נ מחוייבין לעשות סוכה שם אפי' אם דרים חוץ לעיר וחניותיה' בעיר מחוייבים לעשות שם סוכה בעיר כי שם ביתו: בירושלמי רב הונא היה הולך בדרך והיה צמא ולא רצה לשתות עד שנכנס לסוכה:


(יז) חייב לעשות סוכה:    ואף על פי שאין יכול להכניס שם כל כלי תשמישו מ"מ הוא דר שם כדרך שדר כל השנה [ר"ן]:


(יח) והעושין יין:    ואם היין מונח בחצר צריך לישב בסוכה עיין ביורה דעה סי' קל"א:


סימן תרמא[עריכה]

(א) לעצמו:    אבל כשעוש' לאחרים היה ראוי שיברך הבע"ה שהחיינו עיין סי' תקפ"ה ס"ב ודוקא דבר שעושין אותו משנה לשנה אבל שופר ומגילה שעושין אותן לכמה שנים אינו מברך שהחיינו על עשייתן ונר חנוכה נמי אין מנכר שעושה לשם מצוה [מרדכי]:


(ב) לילה ראשונה:    וגם לילה שנייה עיין סי' תרס"א:


סימן תרמב[עריכה]

(א) להיות בשבת:    ואז א"א מעריבים בליל ראשון ובליל ב' אומר מעריבים של יום ראשון ובפוזנא אין נוהגין כן [לבוש] וע' בסוכה דף נ"ה משמע דהשני נדחה דלא כמנהג פוזנא:


סימן תרמג[עריכה]

ואם היתה הסוכה עשוייה ועומדת עם הסכך מברך זמן ואחר כך סוכה כמ"ש סי' תרס"א [ב"ח], אם לא בירך זמן בליל ראשון מברך כל ז' (גמ'):


(א) מעומד:    כדי שיהיה עובר לעשייתן ואין נוהגין כן דכיון דאין מברכין אלא על האכילה כמ"ש סוף סי' תרצ"ט הוי עובר לעשייתן:


(ב) אחר ברכת המוציא:    כדי שיתחיל בסעודה ואח"כ יברך ולא הוי הפסק דצורך סעודה הוא כמו קידוש:


סימן תרמד[עריכה]

( אין פירוש )

סימן תרמה[עריכה]

(א) שנפרדו:    היינו כמו ענפי השבט שעומדין פרודו' ויכולין לאגדן:


(ב) נפרצו:    אם השדר' בעצמו נפרצ' ונשברה ותלויה למטה נ"ל דכשר דדוקא ברוב עליו פסול דדמי לבהמה שנשברו רוב צלעותי' טרפי' ונשבר' השדר' כשר' וכ"מ ברי"ו דהוי כעין שבירה ומ"מ יש לאגדו שם שלא יפול למטה:


(ג) ברוב עלין:    ורוב כל עלה ועלה [ב"י]:


(ד) העלה העליון:    שדרכה להיות כפול כשאר עלי הלולב (ד"מ ת"ה):


(ה) או שדרתו:    מיהו הרב"י כתב דאין מצוי שיהא שדרתו יבש והעלין לחים וליכא לספוקי בזה ע"ש:


(ו) מברכין עליו:    לא דק דהמרדכי כ"כ אהדס דוקא דהא כ"כ בשם ספר יראים ובהדיא איתא בס' יראים אהדס אבל בלולב פסול לכ"ע וכ"מ בגמרא [ב"ח] וכן עיקר למעיין בס' יראים ובעל המנהגים ורמ"א לא עיינו כל הצורך ואיתא בירושלמי נקטם אין זה הדר ואם כן פסול כל ז' וכ"כ רי"ו כל הפסולים פסולים כל ז' מפני שאין לו הדר חוץ מנסדק ונחלקה התיומת דפסולין משום לקיחה תמה כשרים בשני עיין סי' תרמ"ט:


(ז) לא נחלקה התיומת:    רק העלין שאצל התיומת העליונה:


(ח) עליו כפופי':    והרא"ש כתב אוהב אני יותר לצאת בו שאין העלין נחלקין ותיומתו קיימת [ב"י הגהות מנהגים] ואם כולן או רובן כפופים כל שהוא פסול [לבוש]:


סימן תרמו[עריכה]

פסולי דעבות פסול בכל ז' [ת"ד רכ"ו]:


(א) ירוקות כשר:    דמינא דהדס הוא:


(ב) א' א' לאכילה:    ובמיימוני דפוס מהר"מ הא דכ' או שלקטן א' א' לאכילה פי' דאחר שא"צ לזה ההדס מותר ללקטן לכתחלה לאכילה ואף על גב שמתקן ההדס ממילא הוי דבר שאין מתכוין אבל מי שצריך להדס אף על פי שמלקטן לאכילה הוי פסיק רישי' ואסור וכ"ה בגמ' וכ"כ הרב"י ואף להפוסקים בסוף סי' ש"ך דלא כהערוך ע"ש בב"י מ"מ לצורך מצוה שרי באחר (תוס'):


(ג) ואילך כשר:    משום דבידו לתקן:


(ד) בכל ענין:    ובבד"ה כת' ולא משמע לי הכי אלא כל שלא מיעטן לעולם פסול עכ"ל וכנ"ל דהא"ח ס"ל כהירושלמי שמביא בסי' תרמ"ח דחזזית באתרוג כשר בשאר הימים אבל אנן קי"ל דפסול בכל הימים כמ"ש רמ"א בעצמו בסי' תרמ"ט ס"ד דמנומר פסול בכל ז' א"כ ג"ז פסול דהא איתא בגמרא בהדיא דענוים ה"ל כמנומר ואפשר דס"ל דלמסקנא אין הטעם משום מנומר אלא כשהוא בב' וג' מקומות אבל כשהוא במקום א' אין הטעם משום הדר אבל האמת יורה דרכו דגם במקום א' הטעם משום הדר דאל"כ מאיזה טעם יפסול ודברי רמ"א צ"ע לכן אין להקל:


(ה) ירוקים הם כשר:    ול"ד לולב שהתם הלבנ' קודם דלבן הוא בטבעו:


(ו) כשילבינו פניהם:    אחר שיפרכו בצפורן (מ"ב סי' י"ז):


(ז) כשר אפי' כו':    משום שענפיו חופין ראשו [הרא"ש]:


(ח) במקום שאפשר:    וב"ח כתב דביבש ראשו אפי' א"א באחר אין לברך עליו, ע"ש:


(ט) נוטלו:    ק"ק דבכל הפסולים דינא הכי כמ"ש סוף סי' תרמ"ט:


סימן תרמז[עריכה]

(א) שנשרו רוב עליה:    ויש לדקדק בזה שלפעמי' נושרין ע"י תחיבתן לתוך הלולב, וגם ע"י נענוע:


(ב) שנקטם ראשה:    פי' שנקטם עצו (ת"ד רל"א) והמ"מ פי' שנדלדלו עליה מהקנה או שנסדקו, ונחלקו עליה פסול ויש להחמי' בכולן דערבו' מצויות:


(ג) כשרה:    משמע דלכתחל' לא יקח אותה:


סימן תרמח[עריכה]

אפילו כמוש שקורין וועל"ק פסול (תשובת מהרי"ל סי' ה' ד"מ) וכ"כ הרוקח וצ"ע דאי' בהדיא בסוכ' דף ל"א וכולן כמושים כשרים והביאו הרא"ש ורי"ו ובאמ' במרדכי משמע דכמוש פסול שכ' שכשר בשעת הדחק אבל בב"י סוף סי' תרמ"ט כ' הגי' כבוש ע"ש וכ"מ דאי כמוש היאך כתב המרדכי יבש בשעת הדחק ופי' ראבי"ה דה"ה לכמוש וכו' הא בכלל ר' ק' דכיון דיבש כשר כמוש בכלל אלא כמ"ש הב"י עיקר דהגי' הוא כבוש אבל כמוש כשר לעולם ובהג"א פ"ג כ' ע"ש ראבי"ה אתרוג כמוש ומנומר שהוא פסול אם חתך מה שהיה יבש כמוש ומנומר פסול עכ"ל ויש לדקדק דבתחלה כ' כמוש וסיים יבש כמוש אלא ע"כ מיירי שיבש והא דקרי ליה כמוש היינו משום שאינו יבש כולו אלא מקצתו וכ"כ בש"ג חזזית העולה בתלוש אינה אלא מחמת יובש וכמושות וכשר עכ"ל ואפשר לו' דכשנכמשה כולה פסול מקצתו כשר דהא בגמר' מדמי אתרוג לטריפות דריאה ובריאה נמי דינא הכי ומ"מ נ"ל להקל מאחר שכל הפוסקים כתבו דיבש פסול משמע דכמוש כשר ובלבד שיבדקנו:


(א) מחט:    ויזהר שלא יעשה נקב מפולש דהיינו שיתחב בחזקה המחט עס' ב"ג (ב"ח):


(ב) מפולש:    ואם נקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה מקרי מפולש לכ"ע:


(ג) כאיסר:    כגון שתחב בו יתד רחב ועיין ביורה דעה סימן ל"ד ס"ג בענין שיעור כאיסר: נ"ל דאם הנקב מרובע או ארוך רואין אי כד מעגלת לה הוי כאיסר פסול וכ"ה ביורה דעה סימן ל"ד לענין גרגרת דלא כמ"ש בכ"ה בשם רדב"ז שדקדק מלשון הרמב"ם להכשיר אם הוא מרובע עד שיכנס לתוכו איסר ע"ש ואין זה כדאי להקל מדקדוק קל דיש לומר דמה דנקט הרמב"ם או יתר לאשמועינן דאף שיתר כשר בשאר הימים:


(ד) שנימוח:    ויש לדקדק האיך אנו יודעין שחדרי הזרע קיימים בפנים ואפשר לומר דכשנימוח ונעשה כמים נרא' מבחוץ מעבר לעבר ויראה אם חדרי הזרע קיימים [ב"ח] וזה דבר שהחוש מכחישו ונ"ל דיכול להרגיש במשמוש היד:


(ה) נסדק:    משמע דמיירי מצד א':


(ו) בנסדק רובו:    משמע אפי' נסדק מצד א' ולא דק דדוקא למ"ד בב' צדדין הוא דפסול ברובו אבל למ"ד מצד א' בעי' כולו [ב"ח] ולי צ"ע דהא מדמי לה לגרגרת ובגרגרת בעינן שנסדק כולו וגירסתנו בר"ן הוא לארכו ברחבו משני צדדין ונ"ל דה"פ בין שנסדק לארכו ובין שנסדק ברחבו בעינן משני צדדין ואף על גב דבגרגרת אם נפסק לרחבו טריפ' ברובו היינו משום דכשהבהמה פושטת צווארה מתקרע משא"כ כאן ואם כן ליכא למ"ד דטריפה ברובו ע"ש ולכן יש להקל:


(ז) ירוק:    אבל אם נשתנה מראיתו דינו כמו חזזית בס"ט [טור]:


(ח) ניטל דדו:    הוא העץ העל ראש האתרוג והשושנתא עליו:


(ט) אא"כ ניטל הדד:    משמע מלשונו דוקא שניטל כולו כמ"ש הר"ן אבל הב"י ולבוש כתבו להחמיר אפי' ניטל מקצתו: ונ"ל דעכ"פ בעי' שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר כמ"ש סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה א"כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר דאין זה חסרון הניכר ולכן כתבו כל הפוסקים ל' ניטל ועיין בשל"ה:


(י) אם לא היה לו דד:    וניכרים הם כי יש במקום פיטמ' כמו גומא מתחלת ברייתו [מבי"ט ח"ג מ"ט ועיין רדב"ז סי' קי"א כ"ה]:


(יא) הגומ' מכוס':    דאל"כ ה"ל חסר:


(יב) על רובו:    מדסתם משמע דס"ל רובו משני צדדים כמ"ש הטור:


(יג) שכלם מצד א':    משמע דאם נתפשט מהם לצד השני מקרי רובו דהוי רוב היקפו אעפ"י שאינו רובו של כל האתרוג:


(יד) מכשירין:    דבידי אדם אפשר לצמצם וה"ל פרוץ כעומד (טור) עיין סי' תרל"א ס"ח ובתוס' סוכה דף ט"ו ע"ב:


(טו) ויש פוסלין:    דבעי' רוב הנראה לעינים וקשה למה כ' בס"י דאם כלם בצד א' כשר הא ה"ל מחצה על מחצה ולכאורה בב' וג' מקומות גרע טפי מבמקום א' וי"ל דהתם מיירי שאינו מחצ' של כל האתרוג רק של היקפו כמש"ל ולכן כשר:


(טז) פוסל חזזית:    כמין ב' אבעבועות לפחות והוא שיהיו נראי' לעין כשאוחזו בידו [מבי"ט ח"ג סי' מ"ט]:


(יז) וכל שינוי מרא':    משמע דוקא שינוי מרא' אבל לא שאר פסולים וכ"כ רי"ו נ"ח ח"ג והרא"ש דלא כהר"ן שפוסל גם בנסדק כל שהוא בחוטמו (ד"מ) ועס"ה ולדידיה אם נסדק בחוטמו פסול כל ז' דאין זה הדר כנ"ל וה"ה לכל פסולי האתרוג כ"כ הר"ן וצ"ע על הרב"י שכתב וי"א דה"ה ליבש כיון שכתב בס"ה דנסדק פוסל שם אם כן כל פסולי האתרוג בכלל וכ"ש יבש שפסול משום הדר דבזה אפי' הרא"ש מודה שפסול: ונ"ל דאתא לאפוקי מש"ג דס"ל דאם לא יבש כולו מקרי כמוש וכשר:


(יח) שינוי מראה:    דוקא כשנראה להדיא לרוב בני אדם [מבי"ט ח"ג מ"ט]:


(יט) אבעבועות:    ודוק' כשהוא נולד מעצמות האתרוג אבל מה שנעשה מקומו עקום ואדום מחמת שעוקצים אותה קוצים כשר (מבי"ט ח"ג מ"ט רדב"ז ח"א קי"א):


(כ) דנחשבים מראה וכו':    וא"כ אפילו גבוהים משאר אתרוג כשר (ת"ה ד"מ):


(כא) ותפח:    ר"ל נרקב וסרח פי' שריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו [רש"י] משמע דאכילת תולעים לבד לא פסל עס"ב:


(כב) כבוש בחומץ:    נרא' דלדידן דקי"ל כששרו במים מע"ל הוי כמבושל ה"נ גבי אתרוג פסול ומה שכתוב הטור ורי"ו בחומץ היינו דבחומץ אפי' לא שהה אלא כדי שירתיח הוי כמבושל עמ"ש סימן תע"ג ותקכ"ז:


(כג) הירוק:    ומהרי"ל הי' פוסל הירוק דשמא ישאר באותו צבע אא"כ התחיל להיות מוריק ככרכום עכ"ל מזה משמע דס"ל דהטעם משום דלא נגמר פריו ולכן כשמוריק קצת ככרכום כשר אבל הב"ח כת' דפסול גם משום הדר ולכן בעינן שיחזור כולו למראה אתרוג דלא כמנהג העולם שמכשירים במקצתו עכ"ל, ואפשר שלא עיין במהרי"ל וגם בתוס' ורא"ש משמע שהטעם משום שלא נגמר פריו אבל מ"מ הדר הוא כמסקנא דגמ' וגם י"ל דס"ל למהרי"ל דהתוספות והרא"ש ס"ל דאפי' ירוק ככרתי כשר אי ידעינן שדרכו להוריק וכ"מ מל' התוס' אלא שאין אנו סומכין ע"ז אא"כ התחיל וכ"מ לשון הש"ע שכת' שמשהין אותו ולכן אין לסתור המנהג: אתרוג המורכב מלימו"ני ואתרוג פסול, ויש בו ג' סימנים הא' המורכב חלק ולאתרוג בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם הב' המורכב העוקץ בולט ועוקץ האתרוג שוקע, הג' הוא כי תוך המורכב דהיינו המוץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונ' קצרה ובאתרוג הוא להפך כי הקליפ' רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש וסימנים אלו מובהקים לאתרוגים המורכבים הגדלים אצלנו אבל ממחוז פוליי"א באים אתרוגים אשר אנחנו מסופקים בהם אבל לא יוכלו להביא אליכם כי רב מכם הדרך וכו' והמורכב פסול אפי' בשעת הדחק עכ"ל ר"י פדואה בתשובת רמ"א סימן קכ"ו:

ובע"ש כתב עוד סימן שהאתרוג הגרעין זקוף לאורך האתרוג ובמורכב הגרעין מושכב לרוחב האתרוג ולבוש כת' אותו שקורין גרסק"י פסול משום שנעבד' בו עביר' כמו בהמת כלאים שפסול' להקרב' עכ"ל וק' דאם כן עז של כלאים יפסל קרנו לשופר וע"ק ל"ל קרא דכלאים פסול לקרבן ת"ל דנעבד' בו עביר' ועיין בב"ק דף ע"ז ע"ב ובחולין דף קט"ו עמ"ש סימן תקפ"ו ול"נ דפסול משום דלא מקרי אתרוג כלל ועיין בתוס' ריש דף ל"ג:


(כד) לא נגמר פריו:    ובלבד שלא יהא ירוק ככרתי כמ"ש סכ"א:


סימן תרמט[עריכה]

כתב הסמ"ג אסור לזלזל אתרוג ושאר מצות שהעכו"ם מוכרים עכ"ל כלו' שצריך ליתן להם יותר מכדי דמיהם עיין סי' ל"ט ס"ז:


(א) ושיפהו כשר:    אפי' ביום ראשון כ"מ בתוס' בד"ה הא קניא ביאוש ולכם משלכם קרינן ביה וכ"כ בהדיא במלחמות ועיין בחושן משפט סי' שנ"ג אימת קניא וכ"ה לעיל סי' י"א ס"ו:


(ב) לא יברך עליו:    וצ"ע דא"כ מאי פריך גבי אוונכרי וליקני' בשינוי השם עכ"פ לא יהא רשאי לברך עליו אבל כשהעכו"ם קוצצו רשאי לברך כיון שהוא לא גזל ואפשר דהתם בשינוי השם ויאוש עדיף טפי וצ"ע ועיין ברש"א:


(ג) חוץ מיום ראשון:    צ"ל דמיירי לפני יאוש דלאחר יאוש הא קניא ביאוש ושינוי רשות ושלכם קרינא ביה וכ"כ במלחמו' בשם בה"ג ובעל הלכות פסוקות וכ"מ בתוספו' אלא מיירי לפני יאוש ואפ"ה לאחרים לא הוי מצוה הבאה בעביר' וכ"מ ברש"י דף ל' שכ' אפי' יאוש קני הוי מצוה הבאה בעביר' ואפ"ה לאחרים לא הוי מצוה הבאה בעבירה אבל במלחמות משמע דלפני יאוש אפי' לאחרים הוי מצוה ה"ב כיון דלא קניא עדיין וכ"מ בגמ' גבי אוונכרי דקאמר דליהוי יאוש ושינוי רשות ע"ש ולכן אין להקל:


(ד) שלא יקצץ:    אפי' ברשות עכו"ם ובאתרוג בא"י אם קצצו עצמו ה"ל נתמרח ביד ישראל וה"ל טבל (רבי בצלאל ב'):


(ה) וסתם עכו"ם:    נ"ל דבדיעבד כשר ומברך עלייהו דמספיקא לא חיישינן לגזול' ומי שגזל על ידי כיבוש מלחמ' קניה כדאי' בגיטין דף ל"ח:


(ו) יקצצנו עכו"ם:    וה"ה כשקוצץ ישראל ונתן לחבירו שרי כיון דהוי לאחר יאוש:


(ז) או ח"ל:    כלומר אף על פי ששם הקרקעות גזולים מעכו"ם אפ"ה אסור כמ"ש סי' תרל"ז ס"ג:


(ח) עכו"ם ועשאו כשר:    משמע דלכתחל' לא יאגדנו עכו"ם כמ"ש סימן י"ד גבי נשים וכ"כ בהג"מ פ"א מה' ציצית בשם ר"ת וצ"ע דהא קי"ל לולב א"צ אגד וא"כ האגד אינו מן המצוה וע' בסוכה דף י"א ע"ב וצ"ל כיון שהוא נוי למצוה חשוב כמצוה עצמו ועיין סי' ל"ט ס"ב:


(ט) וכן שאול:    עיין סי' י"ד ס"ד כ"ש כשהשאילו לצאת:


(י) והמודר:    ואף על גב דאי בעי מתשיל עליה אסור (שם):


(יא) ושל אשירה:    אפי' נטעו ולבסוף עבדו כ"מ בתו' דף ל"ב ובע"א דף מ"ז:


(יב) של ישראל פסול:    דכתותי מכתת שיעוריה:


(יג) יצא מיום כו:    אף על גב שאסור באכילה ובהנאה מ"מ כיון שאם נתבטל מותר באכילה יצא כדאית' בגמר' גבי דמאי ע"ש:


(יד) מותר ליטול:    ומ"מ אם יש אחרים אף על פי שאינן יפים כזו יקח אחרים (ס"ח תל"ח):


(טו) מפני גזל וכו':    ז"ד הרמב"ם דפסק כשמואל דבי"ט שני כיון דהו' דרבנן מותר הגזול אף על גב דהוי מצוה ה"ב, וצ"ע דא"כ למה כ' בס"א לאחרים כשר חוץ מיום ראשון הא אפי' לגזלן עצמו כשר לדעה זו וכ"כ בכל בו ששני הסברות האלו הם חולקין זע"ז ואפשר דהרב"י ס"ל דלכתחלה לא יטלנו הגזלן עצמו ולאחרים מותר:


(טז) ומותר ליטול:    אבל אסור ליקח מביתו לבה"כ או איפכא כמ"ש סי' י"ד ס"ד עמ"ש שם:


(יז) ניטל פטמתו או עוקצו:    ור"א פראג כ' דפוסל כל ז' ובד"מ חולק עליו וכת' כיון דטעמ' משום חסר כשר בשאר הימי' עכ"ל ואף על פי שחסרון אינו פוסל אלא בכאיסר שאני הכא כיון שהו' בראשו פסול (הג"מ) אבל במ"מ משמע שהפסול הפיטמא משו' הדר הוא שעל ניטל העוקץ מקשה פשיטא דחסר פסול ע"ש וכ"מ בסי' תרמ"ה ס"ז ובפוסקים ולכן אין להקל בפטמא:


(יח) עד שיסיר:    נ"ל דס"ל לרמ"א דניקוב עכברים כשר מדינא כדעת רוב הפוסקים אך לכתחל' לא יטלנו עד שיסיר ניקור העכברים אבל יבש או מנומר שפסול מדינא ל"מ הסרה:


(יט) כולו ליום ראשון וכו':    דביום ראשון אתקצאי כולו דהא חסר פסול ולכן צריך להתנות שאינו בודל ממנו מליל ב' ואילך אבל אם הפריש אתרוג ליום ב' מותר לאכול ממנו ובלבד שישאר כשיעור וכמ"ש הרא"ש והטור וכ"מ דבתחלה לא כתוב שהתנה ע"ש וכ"כ רי"ו דלא כמ"ש ב"י ובב"י סי' תרנ"ג כ' בשם רשב"א תנאי מועיל בהדס להריח בו במ"ש דמ"ש מאתרוג דיוצא בו ואוכלם ול"ד לעצי סוכ' דהתם חג הסוכות לה' כתיב עכ"ל ועיין בתשובותיו סי' קס"ט משמע דס"ל דאפי' מה שצריך לשיעור אתרוג מהני תנאי ולכן כ' ול"ד לעצי סוכה וכו' ועיין בר"ן רפ"ק דביצה ופ"ד וז"ל תנאי מהני בסוכה וה"ל גביה כסוכ' דלאו מצוה כמי שיש לו אתרוג והתנה עליו לאכלו אם ירצה ואם נמלך יוצ' בו עכ"ל וכ"כ במלחמות ועי' בשבת דף כ"ב ובתו' שם אי' לאכול ממנו כו' ולצאת כו' פי' לאכול ביום ב' ולצאת בו ביום ג' דהא אסור לאכול קודם נטילה כמ"ש סי' תרנ"ב:


(כ) אסור באכילה:    משמע דס"ל דאע"פ שמותר בהנאה כיון דאסור באכילה פסול כל ז' ומ"ש תו' ל"ל טעמא גבי לולב של ע"א משום דמכתת שיעורי' ת"ל שאין בו דין ממון תי' המחבר במ"ש שאותו אתרוג וכו' אסור באכיל' כלו' דדוקא גבי אתרוג כיון שראוי לאכילה דרשינן לכם שלכם תהא לאכלו (ומה שפסול כל ז' היינו שראו חז"ל לאוסרו כיון שהפסול בגוף האתרוג כמ"ש בתו' ריש הפ') משא"כ גבי לולב דאינו ראוי לאוכלו לא שייך למדרש כן וכיון שהוא שלו אף על פי שאסור בהנאה לכם קרינן ביה, אתרוג של ערלה פסול (גמ') וערלת ח"ל כשר שהרי יכול לכתחלה להאכילו לחבירו שאינו מכיר בה (ש"ג) וכ"מ דעת הפוסקים שהשמיטוהו אבל לפי מ"ש הרב"י ביורה דעה סי' רצ"ד דאסור להאכילו לחבירו א"כ פסול הוא, מ"מ נ"ל דיש להכשיר הואיל ופשטא דתלמוד' משמע שיכול להאכילו לחבירו יש לסמוך עליו לגבי אתרוג ואתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור פסול (ש"ג) ואינו מוכרח די"ל דוקא כשאיסורו מחמת עצמו פסול ולכן נ"ל דיש להכשירו בשאר ימים דהא התו' ורש"י וכל בו מכשירין אפי' של ערלה בשאר הימים ולכן יש לסמוך עליהם בכה"ג. אתרוג דמאי כשר, וטבל עיין בר"ן:


(כא) שאינם מינם:    כגון שוטה והצפצפ':


(כב) וחזזית:    אינו הדר:


(כג) על של חבירו מדעתו:    ואח"כ יטול את זה ד"מ:


(כד) כל הפסולין:    מחמת מום אבל שאינן מינן וגזול פסולין אפי' בשעת הדחק כמו פריש ורמון דגזרינן דאתי למטעי' בהו (ד"מ מנהגים בי ב"ח) עמ"ש סוף סי' זה:


(כה) ואין מברכין:    רדב"ז ח"א קי"א כתב דיש מקומות נוהגין לברך:


(כו) לולב יבש:    אבל אתרוג יבש לא וכ"מ מלשון המרדכי [ד"מ] אבל במ"ב סימן י"ז כתב דהטור והרא"ש ורי"ו וכל בו ס"ל דכל ד' מינים יבשים כשרים בשעת הדחק וה"ה שאר פסולים והא דלא כ' המרדכי הדין באתרוג יבש משום דשכיח בכל השנ' אתרוגי' חדשים והא דמברכין אלולבים והדסים אפי' איכא אחרים לחים משום שהלחים אינן לחים גמורים רק שיש בהם מיעוט לחות וא"כ הלחים והיבשים כמעט דומין זה לזה אבל אי איכא לחי' גמורים אפי' היבשים אינן יבשים גמורים אין לברך ובדיעבד אם בירך על יבש איכא לספוקי אם יצא ולכן יחזור ויטול לח בלא ברכה אבל אם בירך על יבשים גמורי' ואיכ' לחי' גמורי' משמע שם אפי' בדיעבד לא יצא עכ"ל ודבריו בנוים ע"פ הפוסקים האחרונים לכן אין להקל:


(כז) דחסר כשר:    אם נשאר בו כשיעור כדי לצאת בו [טור] וכת' הר"ן דוק' כשנשתייר רובו ושמו עליו וכו' אבל בפסקי מהרא"י סי' צ"ב משמע אפי' נשאר מיעוטא סגי עכ"ל ד"מ וז"ל מהרא"י אף על גב דחסר כשר בשעת הדחק היינו שנחסר מאליו אבל לא שרי לחתוך האתרוג ולברך על אות' חתיכ' ותו הא דחסר כשר היינו שחותך לאכילה ומברך על השאר דהוי שיורי מצו' כדאשכחן גבי ציצית אבל לחתוך מן האתרוג ולברך על חתיכ' אסור דלאו אתרוג מיקרי אלא חתיכת אתרוג עכ"ל משמע דאפי' לא נשתייר רובו כשר רק שישאר כביצ' וכ"ד הטו' ורמ"א:


(כח) יכול ליטול:    צ"ע דהא כבר כת' הרב"י דין זה ואפשר דבא לומר דאפי' שאינם מינם יכול ליטול דלא כמש"ל ע"ש:


סימן תרנ[עריכה]

( אין פירוש )

סימן תרנא[עריכה]

מבואר בסימן תקצ"ה דבי"ט ראשון יותר טוב לילך למקום שיש בו לולב מלילך למקום שמתפללין:


(א) בחד דלא קטום:    והרמב"ן ס"ל דאפי' בחד וקטים סגי כמ"ש הרב"י והר"ן וכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק ועיין סי' תרמ"ה סס"ו:


(ב) סביב ההדס:    ומיהו אפי' אגדו בלולב שלא במינו אינו חוצץ דכל לנאותו אינו חוצץ [כ"ה בגמ'] והוא הדין אם אגדו להדס בלולב [כ"מ בתוס']:


(ג) וכן נוהגין:    אפי' בחול [ד"מ]:


(ד) גבוה יותר:    הטעם ע"פ הקבל' [ד"מ מהרי"ו] עיין בלבוש ובכתבי האר"י כת' לאגוד ג' הדסים א' בימין הלולב וא' בשמאל וא' באמצע וב' ערבות א' בימין וא' בשמאל ושל"ה כת' בשם מט"מ ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע:


(ה) ג' קשרים:    נגד ג' אבות [מרדכי]:


(ו) בידו הימנית:    משום דהני תלתא מצוה ואתרוג חדא מצו' [גמרא] ויש מקשים ל"ל האי טעמא תיפוק ליה דכל דבר שמברך עליו צריך ליטלו בימינו כמ"ש סי' ר"ו ס"ד ובברכות פ"ח גבי שמן והדס וי"ל דה"ק לולב בימין ואתרוג בשמאל כלו' מפני מה אין לוקחין שניהם בימין ועז"ק הני תלתא וכו' כלומר דהפסוק הפריד הני ג' מצות לחוד שהרי כ' וענף עץ עבות וערבי נחל וגבי כפות תמרים לא כ' וי"ו [עמ"ש ס"ד] א"נ אתא לאשמעינן דאפי' בירך עליו כבר ואח"כ נוטלו פעם ב' צריך ליטלו בימין כגון בשע' אמירת הושענו' ועיין מהרי"ל עוד מזה:


(ז) ועקריהם:    ואף על גב דאתרוג תלוי באילן ועוקצו למעלה מ"מ מקרי דרך גדילתו עוקצו למטה [מ"כ בשם רי"ץ גיאות]:


(ח) ויש ליטול:    יטול תחלה האתרוג וכשמסלק יסלק הלולב תחלה דומיא דתפילין [מט"מ] ולכן לא יתננו לחבירו בידו אלא יניחנו ויתן לחבירו האתרוג של"ה: כתב האבודרהם בשם ר' סעדי' שפני הלולב יהיה אליו והשדרה כלפי חוץ ויש שאוחזים אותו להיפך וכדי הגאון לסמוך עליו עכ"ל וכ"פ בש"ג בשם כמה גדולים ושל"ה הכריע להפוך השדרה אליו ע"ש:


(ט) ואם היפך יצא:    משמע אפי' מי שאין אטר אם היפך יצא ובגמ' דף מ"ב אמרי' כשהפכו, ומ"כ בשם ר"ח פי' כשנטל הלולב בשמאל ואתרוג בימין עכ"ל משמע דס"ל דלא יצא לכן טוב לחזור וליטלו בלא ברכ':


(י) לולב בזרועו וכו':    כמו גבי אין לו בוהן בסנהדרין דף מ"ה נותן על מקומו ויוצא ויותר טוב ממה שיקח הלולב ואח"כ האתרוג או אם אין לו אלא שמאל או אטר עכ"ל הרוקח וצ"ע כיון שאין לו יד כלל מאי קאמר ויותר טוב ממה שיקח וכו' דהא מ"מ יצטרך ליטול בזרועו ובב"י בשם הרוקח הגיה גדם שאין לו אלא יד וכו' והרב"י ס"ל שתיבת אלא ט"ס הוא אבל ברוקח ד"ה הגי' גדם שאין לו אלא יד א' כו' וה"פ שיקח הלולב בידו והאתרוג בזרועו ויותר טוב וכו' או אם אין לו אלא יד שמאל ר"ל דיקח ג"כ הלול' ביד שמאלו דזה עכשיו ימין דידיה והאתרוג בזרועו או אטר יקח ג"כ האתרוג בשמאל שלו שהוא ימין כל אדם וכ' ב"י בשם א"ח דאם נטל שניהם בידו א' לא יצא מדלא כתוב וכפות ע"ש ומ"מ צ"ע דמאי מייתי הרוקח ראיה מר"א דהא קי"ל כת"ק דאם אין לו בהן יד אין לו טהרה עולמית וכ"פ הרמב"ם פ"ה ממחוסרי כפר' ואפשר דס"ל להרוקח כסוגיא דספ"ו דנזיר דמוחלפת השיטה וע"ש בתו' בד"ה דתני וגם ס"ל כר"ת דאם נוטלן זא"ז לא יצא וכ"מ ממ"ש אח"כ ע"ש אבל להרמב"ם מוטב שיטלם בידו זא"ז דיוצא בזה כמ"ש סי"ב ואפשר דהכא מודה דדי שיטלנו בזרוע דמי כתיב ולקחתם ביד וכה"ג אמרי גבי חליצה פ"ב דביבמות:


(יא) קודם שיטול האתרוג:    ולאחר שנטל הלולב ולא קודם לכן עיין סי' כ"ה ס"ח ואם שכח לברך קודם לקיחה מברך עדיין עמ"ש סי' קס"ז ס"ח:


(יב) עד שיברך:    ואם לא נתכוין לצאת עד שיברך מותר (ש"ג) ומ"מ אין לעשות כן לכתחילה דהא י"א דמצות א"צ כונה כמ"ש סי' ס' ס"ד ומיהו נ"ל שיקח מחבירו הלולב בשמאל תחלה ואח"כ יטול האתרוג גם כן בשמאלו ואח"כ יקח הלולב בימין ונמצא יוצא ידי שניהם וע' בשל"ה בשם אבן שועב:


(יג) מעומד:    ונטילתו תהיה ג"כ מעומד [ש"ל]:


(יד) בית יד:    כגון שכל הלולב חוץ מידו ואוחזו בבית יד הבולט הנעשה מן הסודר לא הוי חציצה כיון שאין אוחז הלולב בידו:


(טו) הלולב בכלי:    אם אוחזו בדופני הכלי הוי חציצה ואם מניח ידו תחת שוליו או אוחז בבית יד של כלי הוי לקיחה ע"י ד"א דרך בזיון ופסול [ב"י בפי' התוס'] וצ"ל דמ"ש אם אוחז בדופני הכלי הוי חציצה היינו שתוחב הלולב בקנה חלול ואוחזו וע' בב"ח שפי' בע"א ול"נ כפי' הב"י מדנקט שאחזו בדופני הכלי ולא נקט שאוחז בדופני הכלי:


(טז) י"א דלא יצא:    כ' בלשון י"א משום דהר"ן ס"ל דיצא דבטל לגבי ידו אבל אם כרך סודר על הלולב אף הר"ן ס"ל דלא יצא משום חציצה:


(יז) להסיר התפילין:    משם מהר"ן לחלוץ תפילין קודם נטילת לולב: יברך תחל' בסוכה על הלולב ואח"כ יעשה שאר הנענועים בבה"כ [של"ה בשם האר"י]:


(יח) ואין כל היד כו':    הקשה הב"ח דהא בגמ' בעי למימר דאגד הלולב הוי חציצה אף על פי שאין כל היד מכוסה ול"נ דס"ל להאגודה דכל שאין כל היד מכוסה בטל לגבי היד כמש"ל משא"כ באגד של לולב:


(יט) בשעה שמברך:    אפילו נוטל שלא בשעת הלל מנענע לכל הרוחות ואף על פי שיחזור ויטלנו בשעת הלל (ר"ל חביב סי' פ') בתוספות ורא"ש וכ"מ ממ"ש סי' תרנ"ז:
יחלק הנענועים בהודו לה' כי טוב קצת וקצת בכי לעולם חסדו וכן באנא (מ"צ) ולא ינענע שאומ' השם (כל בו הג"מ ד"מ) וא"כ בהודו יעשה בכל תיבה נענוע אחד ובאנא בכל תיב' ב' נענועים ובכל הנענועים יביא סוף הלולב נגד החזה [כתבים]:


(כ) וההולכ' וההובא' וכו':    צ"ע דלעיל פסק כדעת הר"ן טורף הלולב וכו' וכבר כת' הרב"י שהם דיעות חלוקות ובד"מ משמע דס"ל דה"פ שא"צ לנענע שם במקום שהוליכו ג' נענועים אלא מוליך ומביא ג"פ ועם ההולכ' והובא' טורף הלולב וכו' כ"כ שם בשם רא"פ ובתשו' רש"ל כ' והמחמיר יעשה ג' הולכות וג' הובאות וגם ינענע שלשה כחות בהולכ' ובהובא' ראשונ' והמוסיף נקרא הדיוט ע"כ נראה מדעתו במקום שמוליך שם ינענע ג' כחות ודעת הב"ח שדי כשטורף העלין בשעת הולכה וכן נוהגין:


(כא) דרך ימין:    ע' בלבוש והסי' ימין ה' רוממה ובכתבים איתא מזרח דרום צפון מעלה ומטה מערב ולעולם יעמוד בפניו למזרח [מ"צ] נ"ל דאיטר יקיף ג"כ כסדר הזה דאזלי' בתר ימין דעלמא וראיה ממשנה ב' פ"ב דמדות דאמרי' כל הנכנסין בהר הבית נכנסין דרך ימין וכו' חוץ ממי שאירעו דבר שהיה מקיף לשמאל וא"ל מה לך מקיף לשמאל מפני שאני אבל השוכן בבית זה הוא ינחמך וקשה מאי שאלה היא זו דלמא איטר הוא וע"ק דגם במקיף דרך ימין ה"ל לשואלו דלמא אבל הוא וזהו שמאל דידי' אלא ע"כ לא אזלינן בתר ימין דידי':


(כב) שנענע יצא:    צ"ע דהא אפי' לא נענע כלל יצא כדאמרינן בגמ' מדאגבהי' נפק ביה וי"ל דאם לא נענע טוב לחזור וליטלו ולנענע:


(כג) בין ביום אחד:    וכ"פ הב"ח ורש"ל בתשו' סי"ח כ' שהורה לש"ץ ליטול ולנענע קודם הלל ובשעת הלל אבל אחרים לא יטלו דחיישי' שיבוא ליטול ג"כ בשנה אחרת ולברך עכ"ל:


(כד) כלם לפניו:    כלו' סמוכים לו שלא יצטרך להפסיק ביניהם:


(כה) ואם סח:    ז"ל הג"מ וע"ז כ' רבי' שמחה שאם שח בין מין למין חוזר ומברך עכ"ל מזה הלשון מוכח דר"ש לשיטתי' אזיל שפסק ג"כ שופר שאם סח חוזר ומברך כמ"ש הג"מ שם בשמו אבל לדידן קי"ל בסי' תקצ"ב דאינו מברך משום דחדא מצוה היא א"כ ה"נ אינו חוזר ומברך דהא חדא מצוה היא כדאיתא במנחות ואפשר כיון דהראב"ד ס"ל דאפי' לא סח מברך על כל אחד בפ"ע לכן פסק רמ"א לברך עכ"פ אם סח בנתיים: כתוב בא"ח מעשה בהר"מ שנטל לולב ובירך ואח"כ ראה שלא היה בו ערב' וחזר ונטלו עם הערבה ובירך על נטילת ערבה ושהחיינו משום ערבה נהי שא"צ ליטול אלא הערב' בלבד מ"מ מצוה מן המובחר ליטול הד' מינים בבת א' וכ"כ הראב"ד עכ"ל ב"י וצ"ע דבסי' תרע"ב כ' בשם א"ח אם לא הדליק בליל ד' אלא ג' נרות יחזור וידליק א' ולא יברך כי הברכה שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשהו עכ"ל וכ"מ סי' ר"ו ס"ה וקע"ז ס"ד דאע"פ שלא היה לפניו בשעת ברכ' כיון שדעתו עליו ועיין סי' ר"ט ס"ב בהג"ה ולכן נ"ל דהא"ח וראב"ד לשיטתם אזלי דס"ל דצריך לברך על כל א' בפ"ע אבל לדידן א"צ לברך אא"כ סח בנתים ולכן השמיטו דין זה בש"ע וכ"כ הרד"א בשם הרמב"ם שאם בשעה שהדליק נר הראשון היה כוונתו להדליק אחרות א"צ לברך ואם בירך והדליק ואח"כ נזדמן לו נרות מברך בכל פעם:


(כו) לא יקח מין אחר:    דאתי למטעי ליקח ג"כ בשאר שנים משא"כ כשחזר מין א' ליכא למטעי שהכל יודעים שצריך ד' מינים [הרא"ש]:


(כז) משום בל תוסיף:    בטור כתוב דוקא אם נטלו לשם מצוה והקשה הרב"י דהא איתא בר"ה דף כ"ח דלעבור בזמנו לא בעי כונה עכ"ל ולכן סתם פה בש"ע לומר דאפי' לא נטלו לשם מצוה עובר ולא ראה מ"ש רי"ו נ"ג ח"ג דהנ"מ אליבא דמ"ד מצות א"צ כוונ' אבל לדידן דצריכים כוונה כמ"ש סי' ס' סעיף ד' אינו עובר עד שיכוין וכ"ה ר"פ י' דערובין בגמ' ודעת המ"מ והר"ן דאין עובר משום בל תוסיף דהאי לחודיא קאי והאי לחודיא קאי אלא דלכתחלה לא יעשה כן דנראה כמוסיף ואפשר שזהו דעת הטור והב"י ומ"ש הטור אם נטלו לשם מצות לולב כוונתו לתרץ מ"ש מאגד דשרי שלא במינו וע"ז כתב דהתם אינו עושה למצוה אלא לנוי בעלמא והתו' כתבו דשאני אגד דאינו נוטלו דרך גדילתו:


(כח) מלולב אחד:    י"א דאם נוטל ב' לולבים או אתרוגים עובר משום ב"ת עב"י כתב ד"מ אמרי' בירושלמי ספ"ג הניחו על הארץ אסור לטלטלו משמע דס"ל דלאחר גמר מצות לולב אם הניחו על הארץ אסור שוב לטלטלו וצ"ע דהא קי"ל אין מוקצ' לחצי שבת והאי הוי ראוי בין השמשות ועיין סי' של"א ס"ו מ"ש:


סימן תרנב[עריכה]

(א) יטלנו אח"כ:    עיין ב"י סי' תרס"ה בשם הר"ן משמע דאם לא נטלו עד ב"ה ביום ראשון נוטלו ב"ה דספק דאורייתא לחומרא משא"כ בשאר הימים דפטור ע"ש ומ"מ נ"ל דיטלנו ב"ה בלא ברכה:


(ב) משתנץ החמה:    ואם נטלו משעל' ע"ה יצא:


(ג) גם בשעת התפל':    דכיון דלקיחתו מצוה לא מטרד ביה ושל"ה כתב שינענע בסוכה קודם הליכתו לבה"כ ע"ש:


(ד) אסור לאכול:    משמע דטעימ' בעלמא שרי כמ"ש סי' רל"א וסוף סי' רל"ב וסי' תל"א אך מדברי התוס' שכתבתי סי' תרמ"ט ס"ה מוכח דטעימ' אסור דאל"כ ה"ל לשנויי דר"ח טעימא בעלמא טעים ויש לדחות דלשון מטביל משמע דרך טיבול בסעודה וצ"ע:
מי שבא בדרך ומצפה שיבוא למקום הלולב משמע לכאורה דצריך לעבור זמן אכילה א' עד שיטלנו כמ"ש סי' קפ"ב ס"א ורצ"ו ס"ג מיהו בהג"מ כתב דאם אין לו כוס לקידוש אוכל בלא קידוש דאסו' להתענות בשבת כמ"ש סוף סי' רפ"ט א"כ ה"ה בח"ה אסור להתענות לכן נ"ל דאף המחמיר לא יתענ' יותר מחצי היום עיין ריש סי' רפ"ח:


סימן תרנג[עריכה]

נ"ל דהדס אסור להריח בו אפי' בשבת דהוקצה לכל ז' וכ"מ סי' תרס"ה אבל אתרוג מותר להריח בו בשבת כמ"ש בהג"ה סי' תרנ"ח ס"ב דהא עכ"פ עתה לאו למצוה עביד ועוד נ"ל דדוקא כשמריח בו בשעת נטילתו לצאת בו אז י"א דאינו מברך אבל אם נוטלו באמצע היום להריח בו לכ"ע מברך מ"ד אפרי העומד לאכילה ונטלו להריח בו עיין סי' רי"ו ס"א וכ"מ מל' סמ"ק עב"י:


(א) שרי בהנאה:    דהזמנה לאו מילתא היא ועמ"ש סי' תרל"ח ס"א לענין לולב של אשתקד:


סימן תרנד[עריכה]

(א) מקבלת אשה:    אף על גב דאינה חייבת בלולב מ"מ רשאי לטלטלו:


(ב) לא תחליף:    דטרח לתקוני מנא [רש"י]:


סימן תרנה[עריכה]

( אין פירוש )

סימן תרנו[עריכה]

(א) אם קנה אתרוג:    היינו כשאינו סבר ליקר האחרים רק להידור מצוה [מבי"ט ח"ג מ"ט ועיין בי"מ פ"ק דפאה]:


(ב) אתרוג שראוי כו':    ודוקא גבי אתרוג שנאמר בו הדר אם כן לא נקרא הדר בשיעור הגרוע שאין למטה ממנו אבל שופר ודכוותיה אף בשיעור הקטן א"צ להוסיף שליש ומ"מ טוב להדר אחר נאה וכל א' כפי' נדבת ידו [יש"ש] ול"נ דהא בגמרא סתמא קאמר בהידור מצוה וגם רש"י פי' על ב' ס"ת ע"ש אלא שהוא פסק כר"ת:


(ג) כביצה מצומצמת:    אבל אם הוא גדול כשאר אתרוגים אף על פי ששניהם באים כא' לפניו לקנות אין מחויב לקנות ההדור לסברא זו (ב"י):


(ד) כדי להחליפו:    אבל אם חבירו אינו רוצה להחליפו רק למכרו אינו מחויב לקנות כיון שכבר קנה זה (ב"י):


(ה) יקח ההדור:    אבל אם כבר קנה א' א"צ להוסיף להחליפו בהידור לכ"ע כ"נ דעת הש"ע וכ"פ של"ה דף ס"ה וגם ביש"ש הקשה דאם נא' שצריך להוסיף כל פעם שליש א"כ אי אתרמי ליה ק' אתרוגים זה אח"ז כל א' הדור מחבירו ליתב לכוליה ביתי' עכ"ל ול"נ דא"צ להוסיף שליש אלא כשהוא הדור שליש יותר מחבירו וא"כ לק"מ דודאי א"א שיהיה ק' אתרוגים שיהיה כל א' הדור שליש יותר מחבירו:


(ו) א"צ לבזבז:    כ' ד"מ אפי' מי שאין חייו נדחקים א"צ לבזבז יותר משליש בהדור מצוה דלא כמ"ש נ"י ואמרי' בגמ' דהמוסיף יוסיפו לו בעוה"ב:


(ז) מצוה עוברת:    וכתב רי"ו דמ"מ חייב להוציא עישור נכסיו לזה ולא ידעתי מנין לו (ב"י) ואפשר דקאמר שנה ראשונה מן הקרן מכאן ואילך מן הרווח כדאי' ביורה דעה סי' רמ"ט וכתב ביש"ש דמי שחייו נדחקים א"צ להוסיף שליש ואפשר דאפי' המצו' עצמה א"צ לקנות דה"ל לדידי' כהון רב זולת נ"ח וד' כוסות עכ"ל והנ"י כתב דצריך להוסיף מיגיעו ודוחק חייו כדי להדר המצוה והיש"ש חולק עליו:


(ח) יתן כל ממונו:    עיין ביורה דעה סי' רל"ב סי"ב דגבי שבוע' מקרי אונס ממון אונס דאמרי' אדעתא דהכי לא נדר ועב"ח וט"ז שם: משמע קצת בגיטין ד' נ' ובמעש' דבר קמצא שמותר לעבור על ל"ת מפני אימת המלכות ע"ש: אם אין בידו אלא ה' סלעים וצריך לפדות בנו ולקנות אתרוג יקנה אתרוג שזה מצו' עוברת וזו מצוה שאינה עוברת (קידושין דף כ"ט):


סימן תרנז[עריכה]

(א) כדינו:    כלומר מוליך ומביא מעלה ומוריד [ד"מ מרדכי ב"י]:


סימן תרנח[עריכה]

(א) דראוי להריח:    עיין סי' תרנ"ג דראוי להריח בו בשבת דלא אתקצאי א"נ יכול לברך על פרי אחר:


(ב) דמוליד ריחא:    כ' ביש"ש פ"ב דביצ' סי' ל"ד ותימא דהא לא אסור אלא להניח הכוס כדי לגמר כמ"ש סוף סי' תקי"א ומש"ה נקט שיראי שדרך לגמרן אבל היכא דאינו מכוין למיגמרי' שרי דלא שייך פסיק רישיה אלא במלאכ' גמורה אבל הגימור אינו מלאכה אלא הכיבוי עכ"ל פי' דהא דאמרי' דף כ"ג אפי' ע"ג חרס אסור דמוליד ריחא בחרס ואסור אף על גב דלא מכוין משום דהוי פסיק רישיה היינו משום דעכ"פ הוי הבער' והוי מלאכ' גמור' אבל להוליד ריח בלא מתכוין שרי כנ"ל פי' ומ"מ נ"ל דדברי מהרי"ל ורוקח עיקר דהא התם ליכא איסור משום הבער' דהא עושה לצורך אוכל נפש ואעפ"כ אסור משום דמוליד ריחא בחרס לכן נ"ל דברי מהרי"ל ורוקח עיקר ואם היה מאתמול על הבגד מות' ליתנו בי"ט עליה' עיין סי' שכ"ב ס"ה:


(ג) אין אדם יוצא כו':    אם אין האיש בביתו ונתנ' האש' הלולב לא' מאוהביו או קרוביו במתנ' נ"ל דלא יצא דשמא ניחא ליה למוכרו על יום א' ולמוכרו נ"ל דשרי דזכין לאדם שלא בפניו מיהו אם אדם חשוב הוא דזילא ביה מילת' למכור האתרוג שרי דאמדי' דעתי' דניח' ליה ועיין סי' שס"ז: צ"ע דבאבן העזר סי' כ"ח סי"ט כתב דהשואל חפץ מחבירו והודיעו שרוצ' לקדש בו אשה מקודשת דמסתמא אדעתא דהכי נתנו לו שיהא במתנ' ע"מ להחזי' וכ"כ לעיל סי' י"ד וא"כ ה"נ נימא הכי וי"ל דהתם מיירי באינו יודע מ"ה לא הוי גזל דאנן סהדי דאלו ידע הוי מקנ' לו במתנה אבל הכא בעי' לכם שלכם ובאמת היודע שאסור לקדש בשאלוהו לא מהני לשון שאלה עד שיאמר ל' מתנה וכ"מ בהדיא ברא"ש פ"ק דקידושין אבל בפי"נ משמע ברא"ש דאף כשידע יצא וה"ה באתרוג אם השאילו לצאת בו ה"ל כאלו נתנו לו במתנ' ע"ש וכמ"ש לעיל סי' י"ד ס"ג וביש"ש בחולין פ"ח סי' נ"ג משמע דבאתרוג מהני טפי מתנה ע"מ להחזיר מבציצית ודבריו צ"ע:


(ד) וכן אם וכו':    ודוקא כשאמר ע"מ שתחזירהו לי אבל אם אמ' סתמ' ע"מ שתחזירהו אפי' החזיר לאח' זמן מצותו יצא [ד"מ סי' רמ"א ס"ו]:


(ה) דלא גרע ממתנ' ע"מ שתחזירהו לי:    דאז ג"כ אינו יכול להקדישו:


(ו) וצריך לחזור:    אפי' אמר בפי' ע"מ שתחזירהו לי כ"כ הרא"ש:


(ז) ומיהו וכו':    אפי' אמר בפי' ע"מ שתחזירהו לי (תשו' רשב"א סי' אלף וכ"כ ש"ל):


(ח) לקטן:    אם אמר לקטן יהא שלך עד שתצא בו הקטן לא יצא כמ"ש ס"ג (הרא"ש):


(ט) הפעוטות:    היינו בן ו' שנים כמ"ש בחושן משפט סי' רל"ה:


(י) אין א' מהם וכו':    משום דקפדו אהדדי כמ"ש ס"ח דאדעתא דהכי קנוהו דיש ברירה כמ"ש ביורה דעה סי' רכ"ו (מ"מ בשם רשב"א) ובתשו' סי' ס"ב כ' שאמר כן להל' ולא למעשה ולכן נ"ל שטוב להכריז שיתן כל א' חלקו לחבירו במתנה כי בסי' רכ"ו יש הרבה דיעות בזה ע"ש בב"י עמ"ש סוף סי' זה:


(יא) ואשה פטורה:    ואם היא רוצה לברך חייבת ומי שאינו בעיר א"צ ליתן ול"ד למנין בסימן נ"ה דהתם צריכים לו להשלים מנין וגם הוא עצמו צריך ולאו כל כמיניה להפריש עצמו משא"כ באתרוג, לא דמי להני ולא ללחי וקורה וצרכי צבור דכל א' צריך אותו מצו' כמו חבירו אבל אתרוג גובין לפי ממון אפי' כששניהם בעיר וכל כה"ג דליתי בעיר מנ"ל לחייבו ליתן מנפשות עכ"ל מהרי"ל:


(יב) המצוה כתקנה:    כי רוב העולם אין יודעים להקנות לחביריהם ועוד לעשות הנענועים כהלכתן (שם): אדם שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל מוטב שישלחנו לשם והוא יברך על של הקהל (מט"מ הג"ה במהרא"ק מ"צ):


סימן תרנט[עריכה]

( אין פירוש )

סימן תרס[עריכה]

(א) לצד ימין:    ולפי שהס"ת על הבימה וכל הצבור צריכין להפוך פניהם כלפי ס"ת שעל המגדל קודם שיתחילו להקיף ואז הוי צפון ימין שלהם (ד"מ ת"ה) והיה נ"ל דכשהחזן מהפך עצמו יהפך דרך ימין כמו שכתבתי לענין כהנים [ בסי' קכ"ח ] ולא ראיתי נוהגין כן ושמא משום כבוד שכינה וצבור אבל בכהנים א"א (מהרי"ל בתשו' סי' מ'):


(ב) ובשבת אין מקפידין:    שגם במקדש לא היו נוטלין ערבה בשבת:


(ג) וי"א שמי וכו':    ורש"ל כ' דביום ז' אף מי שאין לו לולב יקיף בערבה אלא דמיחזי כיוהרא ומ"מ אם אין לולב בעיר יקיפו בערבה (ב"ח):


סימן תרסא[עריכה]

( אין פירוש )

סימן תרסב[עריכה]

(א) אינו מברך זמן:    עמ"ש סוף סי' ת"ר ועיין במנהגים שכתב דזמן הוי דאורייתא ודבר תימא הוא ואפשר דכוונתו דלית ביה פלוגתא משא"כ בר"ה דאבעיא להו בגמ' ול"נ טעם אחר משום דבלולב אם בירך זמן בשעת עשיה יצא וכמ"ש סי' תרמ"ח ולכן אפי' אי הוי אתמול חול יצא בשהחיינו דלא גרע משעת עשיה משא"כ בשופר כנ"ל ברור:


סימן תרסג[עריכה]

בתפלת מוסף או' בין יום הב' ליום הג' ומנחתם וגומר (לבוש): סדר הושענות בשני הי"ט למען אמיתך אבן שתיה ובח"ה אערוך שועי אל למושעות אדון המושיע ובשבת אום נצורה ואם חל יום א' דסוכות בשבת אומר ביום ב' למען אמיתך וביום ב' דח"ה אבן שתיה ואם חל יום ששי בשבת אז אומר בב' דח"ה אום אני חומה ובג' אל למושעו' (לבוש מנהגים):


(א) לו' קהלת:    בקהלת כ"ע מודים שאין מברכין:


(ב) ומפטיר קורא:    וחותם בהפטרה השבת וישראל והזמנים (ד"מ מנהגים לבוש) עיין סוף סי' ת"ץ:


סימן תרסד[עריכה]

נוהגין ישראל להיות נעורים בליל ערבה [ש"ל] וכבר נדפס הסדר ועמ"ש סי' תצ"ד ואומרים נעריצך כבודו כו':


(א) מלאכ' של חול:    ויש שמסירין אפי' הכיס [לבוש] ועכשיו נהגו בקצת מקומות לגבות מעות אתרוג בבה"כ ואינו נכון:


(ב) קודם אנא אזון:    ובהג"מנ כ' לאומרו קודם חרוז הבט לברית ע"ש וכ"כ הלבוש וכן יש לנהוג:


(ג) ללבוש הקיט"ל:    מהרי"ל לבש הקיט"ל אבל שאר בגדי ח"ה לא הי' משנה [ד"מ] ובמדינתנו נהגו ללבוש בגדי שבת ולא הקיט"ל עיין ריש סי' תק"ל מ"ש:


(ד) ונוטלין ערבה:    יש מקפידין שלא לאגד' בלולב משום חציצה ול"נ דכל לנאותו אינו חוצץ כמ"ש ריש סי' תרנ"א:


(ה) וכל הפוסל:    חוץ מנשרו רוב עלי':


(ו) על הקרקע:    דוקא יש לחבוט כ"כ המ"ב וכ"כ המקובלי':


(ז) אין לחוש:    דלא חיישי' לחציצה:


(ח) שלא ליטלה עם הלולב:    והאר"י הזהיר מאד שלא לחברם וכן יש לנהוג, כ' מ"ע סי' כ"ה מצוה מן המובחר בשני בדים נפרדים בידו וכן בכל שעה שהי' חובט בקרקע וגאון א' נטל קלח א' שהיו בו י"ז בדים כמנין השם בן ד' במ"ק [כ"ה] וגם בי"מ מח"ד ח"ב פכ"ד כ' שלא לאוגדן:


(ט) התנה עליה:    כ"כ הג"מ בשם הרא"ם והוא עצמו כתב בס' יראים סתם אסור ליהנות ממנה כל היום ולא הזכיר דמהני תנאי ונ"ל שזה תלוי בפלוגתא שכתבתי סי' תרמ"ט ס"ה דלדעת התוס' ל"מ תנאי לאותו יום ע"ש, א"כ לפמ"ש רמ"א כדעת התו' גם הכא ה"ל לכתוב דל"מ תנאי:


(י) והביאו כשרה:    משמע ברשב"א אפי' צוה לו ישראל:


(יא) יש להחמיר:    אפי' לא צוה לו לקוצצו בשבת רק אמר שתהא מזומנת למ"ש [שם]:


סימן תרסה[עריכה]

(א) אסור:    עיין סי' תרס"ד ס"ט אי מהני תנאי ובש"ע מותר ולא אמרי' מגו דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולי יומא דהא ב"ה גופא לא נאסר אלא משום ספק יום שעבר וכו' [תוס' ורא"ש]:


(ב) באחד בשבת:    ולא אסרי' לי' מטעם הכנה כיון שכבר הי' בעולם ולא נעשה בו מעשה (יש"ש פ"ד דביצה ס"ה ורא"ש):


(ג) למחר:    ולא אמרי מגו דאתקצאי לב"ה כו' דכיון דהפריש ז' אתרוגים הוי כאלו התנה בפי' שאינו מקצה אותו אלא למצותו (ב"י ר"ן) ולפי מש"ל אין צריך אלא למאן דאמר אוכלו לאלתר:


סימן תרסו[עריכה]

(א) מקום ד':    אף על גב דאויר פוסל בג' מ"מ אין היכר כ"כ אם לא בד' שהוא שיעור מקום וע' בתוס':


(ב) נרא' כמוסיף:    אבל אינו עובר משום בל תוסיף כיון דאינו מתכוין לשם מצוה דשלא בזמנו בעי כונה לכ"ע עמ"ש סי' תרנ"א סי"ד:


(ג) גמר מלאכול וכו':    פי' שאין דעתו עוד לאכול כלל:


סימן תרסז[עריכה]

(א) גם בח':    דאלו מתרמי סעודת ב"ה בעי למיכל בגוה ומגו דאיתקצאי לב"ה וכו' [גמ'] וה"ה בח"ל בט' אסור מה"ט ודוקא מיני מאכל אבל קרמים וסדינים מוריד אותם להתנאות בביתו [מבי"ט ח"ג קס"ג] וצ"ע בסי' תרל"ח:


(ב) נוהגים שלא להסתפק:    משום דכיון דבי"ט אסור אם יסתפק בשבת מקרי הכנ' וצ"ע דבסי' תרס"ה גבי אתרוג סתם דלא שייך הכנה ע"ש ואפשר דלא בא להודיע אלא שנהגו כך ולא מדינ' שהרי גם התו' תמהו על המנהג:


(ג) אסור להעמיד:    ז"ל מהרי"ל אם נושא מהסוכ' טבל' המעריכי' על רגליה ומסירין מתי שירצה אסור להעריכ' בבית עוד על רגליה דהוי מכין מי"ט לחבירו אלא יניחנה בפרקונ' עד הליל' ואז יעריכנ' עכ"ל משמע דמותר להעמיד השלחנות בבית וכ"מ סי' תרס"ו ובהג"מ כתב אסו' להעמיד השלחנות והספסלים לסדרן לצורך הלילה כ"כ הגמ"נ משמע דוק' לסדרן אסור אבל להעמידן מות' מפני כבוד י"ט אבל שאר הכנות אסורים וכ"כ במנהגי' ה' פסח דאסו' להבי' יין מי"ט לחבירו וגם במהרי"ל אוסר לחפש הס"ת משבת לי"ט משום הכנ' ועיין סי' תי"ו ס"ב:


סימן תרסח[עריכה]

אסור לקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה כמ"ש סי' תקכ"ט ולא כאותם האוכלין ושותין ומשתכרין בהושענא רבה עד שאין יכולים לקדש בלילה:


(א) שמיני חג:    רש"ל בתשו' כתב לומר ש"ע חג הזה ולבוש כתב כמ"ש הרב"י:


(ב) אוכלין בסוכה:    ואין ישנים בסוכ' דבשלמ' גבי אכילה איכא הכיר' דהא אין מברך מה שאין כן בשינה דליכא הכירא [מרדכי] מה"ט ממהרין לצאת אחר הסעודה שחרית [מהרי"ל לבוש] ויש שאין יושבין בה בלילה וביום יושבים בה ואינו מנהג [טור] ובמדינתינו יש קצת אנשים שנוהגין כך לפי שראו כך מאבותיהם, וכתב הרב"י שטעמם כיון שאומרים בליל' זמן אשמיני אם ישבו בסוכה תהיה ישיבתם סותרת אמירת הזמן וק' דהא ביום ג"כ אומרים את יום ש"ע הזה בב"ה ואפ"ה יושבין ול"נ טעמא דחיישי' לבל תוסיף לכן מפסיקים ליל' א' ואח"כ ליכא חששא כמ"ש סי' תרס"ו בהג"ה ומ"מ הדין עם הטור כמ"ש הרב"י דהרי סתמא אמרו בגמרא והלכתא מיתב יתבי' וכן סתמו כל הפוסקים משמע דאין חילוק בין יום לליל' ומשמע בכל הפוסקים דצריך לאכול כל אכילות של אותו היום בסוכה ואפי' איתרמי ליה סעודה ב"ה צריך לאכול בה דהא מה"ט אסרי' נוי סוכה בט', ומ"ש בהגמ"נ ליישב קצת מה שנוהגין ההמונים לאכול רק חצי סעודה בסוכה כדי שיתפללו על הגשם בלב שלם וכו' ע"ש אינה ראי' די"ל אחר האכיל' נפטרים משם כמש"ל ע"ש וגם הוא בעצמו כ' דאם הוא שבת צריך לאכול סעוד' שלישית בסוכה וכ"כ הב"ח בשם המרדכי וכן מנהג הותיקין:


(ג) ואין מברכין:    ולכן אין לאכול בלילה עד שחשיכ' [הגמ"נ ורש"ל בתשו' סי' ס"ח וא"ח ולבוש] ומ"מ נ"ל דאם אכל לאחר תפלת ערבית מבע"י לא יברך לישב בסוכ' כמ"ש סוף סי' ל' גבי תפילין ועוד דכבר קיבל ש"ע בתפלתו ובקידוש:


(ד) ומתחילין עשר:    ואנו מתחילין עשר אפי' חל בחול מפני שהוא זמן מעשרות (מנהגים) ויש מקומות שקורין גם בח' וזאת הברכה (ב"ה) והביא שם מנהגים מחולקים בקריאת ס"ת:


סימן תרסט[עריכה]

( אין פירוש )

סימן תרע[עריכה]

נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכ' על הפתחים ובס' חנוכת הבית כ' טעם לזה:


(א) הנשים:    דוקא נשים לפי שנעשה נס על ידיהם [מט"מ]:


(ב) בעוד שהנרות:    כ' במ"צ פי' כל זמן שנרות של בה"כ דולקות והוא עד כחצות עכ"ל ובמקום שנהגו איסור כל היום אין להקל משום דברים המותרים וכו' כמ"ש ביורה דעה סי' רי"ד וכ"פ הב"ח ומ"צ וטור ועמ"ש סי' תקל"ד ס"ב ובש"ג כ' שיש לבטל מנהגם ודי ביום ראשון ושמיני עכ"ל וכ"ה במהרי"ל:


(ג) וי"א שיש כו':    וכ"מ בד"מ משום דאי' במגילת תענית ובמדרש בהעלותך שקבעו' למשתה ושמחה שנגמרה מלאכת המשכן בזמן הזה וכ"פ ביש"ש פ"ז דב"ק סל"ז וב"ח:


(ד) זמירות:    וה"ה בנישואי בת תלמיד חכם לעם הארץ אם אומרים שירות הוי סעודת מצוה [מרדכי פרק ד' דפסחים]:


סימן תרעא[עריכה]

(א) מוסיף והולך:    נ"ל דמי שאין לו שמן הרבה יתן באחד שמן כשיעור והמותר יחלק לכולם שאם יעשה לכלם בשוה לא ידלק אפי' א' כשיעור ואם יש לו שמן בצמצום ולחבירו אין לו כלל מוטב שידליק בכל לילה א' ויתן גם לחבירו דהא מדינא א"צ אלא א':


(ב) בשביל ב':    פירש"י שני בני אדם למהדרין העושים נר לכל א' ונ"ל דלדידן דמוסיפין בכל לילה לא ידליקו ב' אנשים בנר א' דאז לא יהי' היכר כמה נרות מדליקין כמ"ש בהג"ה:


(ג) בשורה בשוה:    ולא א' נכנס וא' יוצא [ד"מ מהרי"ל]:


(ד) שאין לדבקן יחד:    ז"ל ד"מ כשמדליקין נר שבת או חנוכה או י"ט ודובקין הנרות סמוכין זה לזה עד שהן מתחממות זו מזו ונוטף השעו' משום החמימות גם נכפלו' ונופלו' לא קיימו מצוה [א"ז] עכ"ל משמע דנרות כרוכים יחד מותר לעשות דהא בשבת ויו"ט מצוה לעשות כרוכים כמ"ש סי' רס"ג ובמהרי"ו כ' וז"ל בערפורט לוקחין ד' או ה' נרות חנוכה ומדביקין אותן ביחד [פי' שקלועין כמו שרשרת] ומדליקין אותן לנר א' ואסרתי אותן דהוי כמדו' עכ"ל אפשר דשני נרות שרי אבל בתשובת רש"ל משמע דאסור וכ"מ סי' רצ"ח סק"ב וסי' תל"ג ס"ב, כ' רש"ל בתשו' המדליק בפמוטות יתלה אות' בטפח הסמוך לפתח ויתחיל בנר האמצעי הסמוך לפתח ויסב בדרך ימין המדקדקי' אין מדליקין בפמוטו' שאין בהן הידור לנר חנוכה עכ"ל:


(ה) וצריך נר אחר:    פי' הר"ן אף על פי שמדליקו על השלחן וע"כ הוא משתמש לאור' אפ"ה צריך להדליק נר אחד משו' הכירא עכ"ל ומזה יצא המנהג שמדליקין שמש כמ"ש רמ"א סי' פ"א:


(ו) למט' מי':    נ"ל דאם דר בעליה מניח' בחלון אפי' הוא למעלה מי':


(ז) דהדלקה עושה מצוה:    וביש"ש ספ"ו דב"ק מפרש הטעם דהרואה אומר לצרכו הוא דנקט לה:


(ח) מחציו של כניס':    בסה"ת הגי' מחצי' לצד שמאל של כניסה פי' שניחנו בחצי השנית שלא בצד המזוזה, ומ"מ המנהג משום שיכנס בין ב' מצות (ד"מ) ונ"ל דאם יש לו חלון הסמוך לר"ה יניחנו בחלון דבזה ליכא חשש סכנה אם לא במקום דשכיחא הזיקא:


(ט) ממזרח למערב:    ויש מסדרין מצפון לדרום כמ"ש סמ"ג והרמב"ם ונהרא נהרא ופשטיה (ת"ה) וז"ל רש"ל ויהיו מונחים ממזרח למערב ואל תשגיח במנהג עכ"ל ול"ל דאין לזוז ממנהג דיש לו על מה לסמוך:


(י) קודם מנחה:    וכ"פ רש"ל ובד"מ כתוב ואין אנו נוהגין כן אלא מדליקין בין מנחה למעריב ונ"ל דאם הוא סמוך לחשיכ' וטרם שיבואו מנין לבה"כ יתקדש היום יברך וידליק מיד דמ"מ איכא פרסומא ניסא כשבאים אח"כ לבה"כ ודמי למדליק ברחוב בשע' שאין שם איש ואח"כ באו אנשים וכ"ה במהרי"ל שהדליקו טרם בואם לבה"כ:


(יא) יוכל השמש וכו':    אבל בביתו צריך הוא להדליק כולם (לבוש) אבל רש"ל בתשו' כ' שגם בביתו רשאי לעשו' כן ע"כ וכן נ"ל שכן מצינו ביומא פ"ג קרצו ומרק אחר על ידו וכו' ע"ש בחולין פ"ב:


(יב) מפני החשד:    שיאמרו מדלא אדליק בהא באחרת נמי לא אדליק אבל כשהם מרוח א' חזי ליה ולא חיישי' לחשד דעלמא שיסברו שהבית חלוק מתוכו ויאמרו שהם שני בתים דאנשים נכרים אין מצוים ברחובות בלילה, הקשה הרב"י בסי' צ' ס"ח אמרי' אם יש לבה"כ פתח אחר מותר וכו' ולא אמרי' מדבהא לא עייל בהא נמי לא עייל ותי' כיון שיש כאן חסרון כיס יחשדוהו טפי משא"כ בבה"כ עכ"ל ול"נ דלק"מ דמהם אין הטעם שיחשדוהו שלא יכנס לבה"כ דהא באמת כמה פעמים שהוא טרוד בעסקיו א"צ לילך לבה"כ ועוד דכשמהלך בשוק בשעת תפלה אנו רואים שאין נכנס לבה"כ ואפ"ה שרי אלא הטעם כמ"ש רש"י דכשהולך סמוך לבה"כ נראה כפורק עול ומבז' בה"כ שאע"פ שאינו נכנס לה הולך סמוך לה דה"ל להתרחק ממנה ולהתבייש במה שאינו יכול ליכנס לה אבל אי איכא פתחא אחרינא ליכא ביזוי לבה"כ דוק ברש"י בברכות דף ס"א ותמצא כדברי ועל תי' הרב"י קשה דאטו בבה"כ מי לית בה חסרון כיס דאדהכי והכי בטל משווקים כדאמרינן בב"מ פ"ב:


(יג) והם בבית א':    אבל אם הם בב' בתים אף על פי שהם של אדם א' צריך להדליק בשתיהן (ד"מ כל בו) אבל מלשון רש"י דדוקא כשהן של ב' בני אדם צריך להדליק בשתיהן ע"ש אבל של אדם א' א"צ וכ"מ סי' תרע"ז דדוקא אורח שיש לו פתח פתוח חייב משמע דבע"ה פטור:


(יד) בפנים ממש:    פי' שבזמן הטור היו מדליקין אצל פתח הבית מבפנים אבל אנו מדליקין בפנים ממש:


סימן תרעב[עריכה]

(א) סוף שקיעתה:    היינו צ"ה כמ"ש סי' תקס"ב (ב"ח): במ"ס פ"כ, מצות הדלקתו משתשקע החמה ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואין מברכין עליו שכך אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו עכ"ל:


(ב) הלכך צריך ליתן וכו':    משמע דאם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה א"צ ליתן שמן כ"כ רק עד שתכלה רגל מן השוק ובאגוד' כ' במיימוני משמע שיהי' דולק יותר ממיל עכ"ל:


(ג) כזה השיעור:    ואף עכשיו צריך ליתן בה כשיעור הזה ודלא כיש מקילין בזה [ד"מ רש"ל בתשוב'] אבל אין מצוה בנרות ארוכות דהא לאחר שדלקו כשיעור הזה מותר להשתמש בהן ואין שייך הידור מצוה אלא בשעת מצוה ואין ראיה מנרות חנוכה של ב"ה דהתם איכא מצוה להדליק נרות בכל יום כנ"ל עכ"ל ד"מ ונ"ל דודאי בנר של שמן אין הידור מצו' בין רב למעט אבל בנרות שעוה כשהם ארוכי' הם נאים יותר כמו בנרות י"ה ולולב ואתרוג וכיוצא בו וכמדומה לי שכ"כ בכל בו: בש"ג למד השיעור לשמן על חצי שעה ממה דאמרינן חצי לוג שמן למנור' ללילי טבת הארוכים ע"ש ובאמת הכל לפי עובי הפתילה:


(ד) יכול לכבותה:    ורש"ל כת' דאין להשתמש לאור' אבל לכבות' שרי וב"ח כ' מאחר דנהגו איסור לכבות ולהשתמש אין להקל וכ"כ צדה לדרך עכ"ל:


(ה) א"צ ליזהר:    וידליק כשהוא לילה, ובני ביתו מקובצים יחד (מ"צ) וטוב להדליק קודם אכילה (מנהגים) ורש"ל כתב דאפי' ללמוד אסור משהגיע זמנ' ואפי' התחיל פוסק כמ"ש סימן תל"א ס"ב וכ"פ ב"ח ונ"ל דמי שלא התפלל מעריב מדליק קודם דא"צ זמן כ"כ וליכא למיחש שמא ישכח מעריב וכ"כ בכ"ה שהוא נוהג כן:


(ו) כל הלילה:    בב"י כתוב דהוי ספיקא דדינא ואם כן משמע שאין לברך אבל מדסתם בש"ע משמע דעתו שיברך ורש"ל כתב דוקא עד חצות וא"כ אחר חצות אין לברך ובהג"מ כתב כל זמן שבני הבית נעורים אפי' עד עמוד השחר עכ"ל וכן נ"ל להורות אבל אם ישנים אין לברך עליהם:


סימן תרעג[עריכה]

(א) כשרים לנר חנוכה:    אבל לא להשתמש [ב"ח]: יש ליקח משעוה הנוטף בבית הכנסת הואיל ואיתעביד וכו' [מט"מ ב"ח]:


(ב) לבדוק מעות:    שצריך עיון יפה וידיו סמוכות לנר אבל תשמיש עראי שא"צ להיות ידיו סמוכות לנר שרי [ב"י ד"מ ורש"ל בתשו'] וב"ח פסק להחמיר וכ"כ הסמ"ק וסה"ת דאפי' לאכול אצלו אסור וכ"מ סי' תרס"ח /תרע"ח/ דאם לא כן יקנה נ"ח וידליקנה בביתו ויהיה גם שלום בית אלא ע"כ כל תשמיש אסור והכי נהוג:


(ג) ואפי' תשמיש כו':    וכ"פ רש"ל:


(ד) שאם ישתמש:    אבל מ"מ אסור להשתמש אצלן דהרואה או' לצרכו הדליק כולן דלפעמים אדם מדליק כמה נרות [מלחמות] ובמאור משמע דאפי' שיש שמש אצל הנרו' צריך נר על השלחן שלא יאמרו לצרכו הדליקן וכ' הרי"ו שאם הדליקן במקום שאין רגילין להדליק שם נר א"צ נר אחר להשתמש לאורה עכ"ל ומ"מ צריך להניח שמש אצלן שמא ישתמש אצלן:


(ה) מניח אצלן:    ואפי' רבים המדליקין צריך להניח אצל כל א' וא' שמש אפי' יש נר על השלחן (רמ"א בתשו' סי' פ"א) וכ"מ בב"ח ורש"ל מיקל ע"ש:


(ו) עדיף טפי:    דאז מוכח בהדי' שאינו ממנין הנרות:


(ז) יותר ארוך:    וה"ה אם מעמידו גבוה משאר הנרות ש"ד (ב"ח מהרי"ל מ"צ):


(ח) האסור בהנא':    פי' לאחר שהודלק וכבה דקודם לכן לא נאסר דהזמנ' לאו מילתא היא כמ"ש סי' תרל"ח סס"א וכ"כ הע"ש בשם מהרי"ב:


(ט) של מנין:    אפי' במקום שמוכרין הנרות במשקל מ"מ נרות של מצוה הכל מונין אותן בכל לילה (ת"ה) ורש"ל פסק דבטל חד בתרי עיין ביורה דעה סי' ק"י:


(י) כל כך שבודאי:    פי' אם נתערב נ"ח א' ידליק ב' ואם נתערבו ב' ידליק ג' ויש גורסין ב' ב' ואין צריך להגיה:


(יא) מותר להשתמש אצלן:    דהא הדלקת השמש הוא כדי שישתמש לאורן ש"מ דאם הם ביחד מותר להשתמש אצלן [ד"מ] והב"ח חולק וס"ל דדוקא שמש שעומד למעלה מכל הנרות שרי דמשתמש לאור השמש משא"כ כאן עד כאן לשונו ול"נ דהדין עם רמ"א וכ"מ סי' רע"ו ס"ד עמ"ש שם:


(יב) אם כבת':    ואם העמיד' במקום הרוח וכבת' זקוק לה דהוה כאלו לא נתן בה שמן כשיעור [ש"ג ב"ח] ולא יברך (כ"ה) וראוי להחמיר לחזור ולהדליק' בכל ענין ובפרט בע"ש קודם קבלת שבת (רש"ל וב"ח):


סימן תרעד[עריכה]

כתב המרדכי דנהגו להחמיר בנרות חנוכה וכ"פ הג"מ וז"ל כתב ר"ש אם כבה א' מהנרות אין להדליק' מהאחרים דאין בהדלק' זו מצוה דקי"ל כבתה אין זקוק לה ע"כ משמע דוקא בנרות חנוכה נהגו להחמיר ולא בנרות אחרים של מצוה וכ"מ במרדכי עכ"ל ד"מ אבל במרדכי שלפנינו משמע דבכל נרות של מצוה נהגו להחמיר וכ"מ בהגהות הר"מ טיקטין ע"ש וכ"מ בתוספות ובהג"מ הגדולים ע"ש:


(א) דעיקר מצותו כו':    כלומר דבנר א' סגי לכל בני הבית:


סימן תרעה[עריכה]

(א) למצות חנוכה:    רבותא נקט:


(ב) שידליקנה במקום הנחתה:    דיניחנ' שם חצי שעה ד"מ וע' בב"י די"א שבנרות ב"ה מותר להדליקן במקום זה ולהניחן במקום אחר ומ"מ יש ליזהר לכתחלה:


(ג) שהרואה אומר וכו':    הקשה הב"ח הא בגמרא אמרינן הטעם דהדלק' במקומ' בעינן כיון שהדלקה עושה מצוה וא"כ מה צריך לטעם זה ותי' דבא לומר דאפי' לדידן שמדליקין בפנים אם הוציא' לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצרכו הדליקה:


(ד) אשה מדלקת:    פי' בעד כל בני הבית: סומא אם יכול להשתתף בפריטי מוטב ואם יש לו אשה מדלקת עליו ואם אין לו אשה ויש לו בית מיוחד מדליק ע"י סיוע של אחר דסומא חייב בכל המצות ול"ד לנר הבדלה דפטור דהתם בעינן שיאותו לאורו משא"כ הכא דאיכא פרסומי' ניסא לאחרי' (תשו' רש"ל סי' ע"ז):


סימן תרעו[עריכה]

שלחנוכה תיבה א' (רש"ל) וע' הטעם בשל"ה וכ"כ מט"מ, בזמן הזה ולא ובזמן, לזמן הזה למ"ד בחיר"ק [רש"ל מט"מ], אם שכח והדליק נר א' פחו' מן הראוי ידליק עוד ולא יברך כי הברכ' שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשה [ב"י סי' תרע"ב א"ח ד"מ] ועמ"ש סוף סי' תרנ"א:


(א) אין מדליקין עליו:    ורש"ל פסק דאע"פ שהדליקו עליו צריך לברך אבל המשתתף בפריטי ושומע ברכה מבע"ה א"צ לברך (ב"ח וכ"מ ברא"ש) ומ"מ נ"ל דספק ברכות להקל וכ"מ בתוס' (סוכה דף מ"ו) שהקשו למה תקנו בחנוכה ברכה לרואה (ולמה לא תירצו דשאני נ"ח דאיכא מצוה בראיה) משא"כ בלולב וסוכ' דאין מצוה בראייתן אלא בישיבתן בה:


(ב) אינו חוזר וכו':    אבל אם אשתו הדליק' עליו בראשון צריך לברך בליל שני שהחיינו דאשתו אינה פוטרת גופו אלא ביתו [ב"ח] ול"נ פשוט דלהפוסקים כשאשתו מדלק' עליו א"צ לברך על הראי' א"כ ה"ה דא"צ לברך שהחיינו כשמדליק וכ"מ בר' זירא דסמך על אשתו ואי ס"ד לא לפטר גופו אם כן ה"ל להשתתף ליפטור גופו אלא ע"כ נפטר לגמרי וכ"מ מהרי"ל סי' קנ"ז [עמ"ש סי' תרע"ז ] וכ"כ הע"ש בשם כ"ג מה"ב:


(ג) אומר הנרות וכו':    אחר שהדליק נר ראשון אומר הנרות ויהיו ל"ו תיבו' מלבד ב' תיבות הראשונו' רמז למנין הנרו' [רש"ל] ובהני תיבות הנרת הללו יש ח' אותיות רמז לח' ימי חנוכ':


(ד) בנר היותר ימיני:    ואין חילוק בין אם מדליק בימין הפתח או בשמאל הפתח [ב"י] אבל רש"ל כ' דכשהם מונחים לימין הפתח צריך להתחיל בנר הימיני שהוא סמוך לפתח והמדקדק יניח' באורך כשפוד שיהא כולן שוין בטפח הסמוך לפתח ויתחיל בשמאל ויפנה לימין וכ"כ הב"ח ומט"מ כ' בשם רש"ל שיניחם בתוך חלל הפתח כמו המזוזה:

כתב הב"ח מ"כ אדם שהדליק יכול להדליק לאשה ולברך וכגון שעומדת אצלו בשעת הברכה אבל בע"א אין לברך כיון שהמצוה מוטלת על גוף האדם עכ"ל ועיין סי' ח' מ"ש בשם הג"מ דמשמע דאחר יכול לברך והיא תדליק ועמ"ש סי' תל"ב ס"ב, כ' הב"ח כשאחר מברך יברך על הדלקת נר חנוכ' עכ"ל ובר"ן פ"ק דפסחים גבי הפרשת תרומות לא משמע הכי:


(ה) להפנות לימין:    וכ"ה ביומא דף נ"ח דזה מקרי דרך ימין וכ"ה בתשו' מהרי"ל סי' מ':


סימן תרעז[עריכה]

כתו' בתשוב' רש"ל שגם הבחורים צריכים להשתתף ואפשר דדוקא כשאוכל בפ"ע אבל אם סמוך על שלחן בע"ה הוא בכלל בני ביתו ומדינא א"צ להדליק אלא אם רוצ' להיו' ממהדרין וכ"מ בב"י בשם מהרי"א ע"ש, כת' רש"ל מי שלא ידע שהדליקו עליו בביתו ובא באותו ליל' לביתו ומצ' שהדליקו עליו צריך להדליק דכבר חל עליו תקנת חכמים עכ"ל עיין סוף סי' תרע"ב ודבריו אינן מוכרחי' לכן אין לברך:


(א) בשמן:    צריך הבע"ה להוסיף מעט שמן בשבילו (ב"ח אגודה) וכתב הרשב"א סי' תקמ"ב שה"ה אם הבע"ה מקנ' לו חלק בשמן במתנ' שרי:


(ב) פתח פתוח:    אפי' הוא פתוח לרוח שפתח ב"ה פתוחה [כ"ה]:


(ג) לעצמו:    והאידנא שמדליקין בפנים אפי' אורחים מדליקין (דיני מהרי"ו סי' ל"א ומהרי"ל סי' קנ"ו) ודוקא כשאוכל בחדר בפ"ע:


(ד) להדליק בפתחו:    וכיון שהטעם מפני החשד א"צ לברך כמ"ש סוף סי' תרע"ה (כ"ה) ויש לחלק עס"ג בהג"ה:


(ה) לבן האוכל:    פשוט דאפילו אוכל בקביעות אצל אביו כיון דהטעם משום חשד כמ"ש הטור ובכ"ה האריך בחנם:


(ו) וי"א דבזמן כו':    אף הרא"ש מודה בזה (ב"ח ד"מ):


(ז) במקו' שאוכל:    היינו בקביעות אבל מי שאוכל בבית חבירו באקראי צריך להדליק בביתו (ש"י סי' ע"ג) או אשתו מדלקת עליו (סי' תרע"ה ס"ג) מ"מ מצו' בו יותר מבשלוחו עכ"ל ב"ח ועיין סי' ת"ט ס"ח:


(ח) קטן:    אפשר דמיירי שיש לו בית כמ"ש ריש סי' תרע"א ואפשר דאפי' לדידן שכל אחד מדליק קטנים פטורים וכ"מ בש"ג ע"ש:


(ט) אם רוצה:    ואף על גב דלא חיישי' שמא תשכח דהא סמכי' על נשים אפי' באיסור כרת מ"מ אם רוצה להדליק בעצמו בכלל מהדרין הוא (ת"ה) ובתשו' מהרי"ל דמנהג פשוט הוא שאורחי' ובחורי' מדליקין כיון דהשתא מדליק כל אחד וא' מי יודע אם מדליקין עליו בביתו ואתי למחשדיה ומשום ברכה לבטלה ליכא כיון שאינו רוצה לצאת בשל אשתו ממילא חל חיובא עליה עכ"ל:


(י) הצריך לשיעור הדלקה:    דביותר משיעור הדלקה מותר להשתמש בו לכתחלה כמ"ש סי' תרע"ב ס"ב (ב"י מרדכי ורש"ל וש"ג) וב"ח פסק כשנתן השמן בסתם הוקצ' כל השמן וכ"מ בהג"מ ובר"ן ובתוס' שבת דף מ"ד ומיהו אין מוכרח כל כך ולכן טוב להתנות לכתחלה שלא יאסר אלא כשיעור וכתב הש"ג צ"ע אם נתן השמן שיעור חצי שעה ודלק יותר מחצי שעה אם מותר להסתפק ממנו:


(יא) ושורפו:    ואסור להניחו בכלי מאוס לשהותו לשנה הבאה דחיישינן לתקלה (טור יש"ש) ועיין ביורה דעה סי' נ"ז:


(יב) שאין להוסיף וכו':    ול"ד לסי' תק"ז ס"ב דהתם אין נהנה ממנו עד אחר ביעורו משא"כ הכא דנהנה ממנו בשעת ביעורו אסור לבטלו (טור) ועיין ביורה דעה סי' צ"ט ס"ו דיש מתירין ולכן כ' כאן יש מי שאומר וכו' ועיין בש"ך שם ואפשר דהכא חמיר טפי כיון דהוי דשיל"מ דמדינא מותר לשהותו לשנה הבאה והוי דומיא דחמץ עיין ביורה דעה סי' ק"ב:


סימן תרעח[עריכה]

(א) נר חנוכה:    ואם יש לו נר א' לביתו סגי ויקח המותר לנ"ח:


(ב) שלום ביתו:    שמצטערים לישב בחשך (רש"י), ואפשר דבזמן הזה שמדליקים בפנים יקנה נ"ח ואעפ"כ לא ישב בחושך ואף על פי שאסור לאכול לאורה מ"מ כיון דא"א בע"א הוי כשעת הסכנ' דמניחו על שלחנו אף על פי שע"כ משתמש בו כמ"ש הר"ן ה"נ כן וה"ה בחול מי שאין לו אלא נר אחד:


(ג) יקנה לנ"ח:    היינו נר אחד והמותר ליין קידוש:


סימן תרעט[עריכה]

(א) בערב שבת וכו':    ובדיעבד אם הדליק של שבת ולא קיבל שבת במחשבתו יכול להדליק אח"כ (לבוש) ונ"ל דבאשה המדלקת כיון שהמנהג שמקבל' שבת בהדלקתה כמ"ש סי' רס"ג ס"י א"כ לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק [עמ"ש סוף סימן תרע"ו ]:


(ב) בעוד היום גדול:    משום דא"א בע"א חשוב הכשר מצוה [ת"ה] ונ"ל דוקא אחר פלג המנחה כמ"ש סי' תרע"ב וכ"מ בב"ח:


סימן תרפ[עריכה]

(א) צריך ליתן:    היינו במקום שמדליקין אצל פתח הבית:


סימן תרפא[עריכה]

(א) קודם הבדלה:    שמאחרין לצאת מן השבת ובמ"צ כתב שמדליקין קודם ויתן לך ונ"ל דמי ששכח אתה חוננתנו יבדיל ואח"כ ידליק דלא נהיגי עכשיו האנשי' שלא להדליק קודם הבדלה שבתפל' כמ"ש סי' רצ"ט א"כ אסור להדליק כיון שלא הבדיל ואף על גב שיכול לו' המבדיל כו' מ"מ כיון שי"א שלעולם מבדילין תחלה וא"כ בכה"ג יש לעשות כוותייהו ומכל מקום בצבור לא יעשה כן רק יאמר המבדיל וידליק ואחר כך יבדיל:


סימן תרפב[עריכה]

א הרשעה בחט"ף [ב"י], להשכיח' תורתך ולהעבירם חוקי וכו' בלא ממי"ן [ש"ג במרדכי] וכ"ה בכ"ה בשם רד"א, י"א אלו להודות וכו' ול"נ שי"ל ימי חנוכה אלו כמו שאנו אומרים ותתן לנו את יום חג פלוני הזה:

(אף) על פי שאין מוסף:    דיום הוא שנתחייב בד' תפלות:


(ב) א"א כשם:    דלא ישאל צרכיו בג' אחרונות וי"א ס"ל דצרכי רבים שאני כמו בזכרנו ומי כמוך:


סימן תרפג[עריכה]

( אין פירוש )

סימן תרפד[עריכה]

(א) בשל חנוכה:    ומקצת שוש אשיש עיין סימן תכ"ה ס"ב וי"א דבשבת שני מפטירין שוש אשיש [לבוש]:


(ב) ובב' קורא א' בשל ר"ח:    דתדיר קודם ומפטיר רני ושמחי דהא דתדיר קודם היינו להקדי' אבל לדחות פרסומא ניסא עדיף ובתוספ' סוכה דף נ"ד ע"ב משמע דס"ל דאפי' לדחות תדיר קוד' ע"ש ויש ליישב:


(ג) א"צ לקרות יותר:    דאין משגיחין בחנוכה:


(ד) לקרות חמישי:    ויאמר קדיש אחריו ואם אמר קדיש אחר הרביעי לא יאמרנו אחר החמישי (תשו' מהרי"ל סי' רי"ב) עיין סי' רפ"ב ס"ו וסוף סי' קמ"ז ואפי' נזכרו בקריא' הרביעי אל יקרא הוא בחנוכה דאין מדלגין כמ"ש סי' קמ"ד (ב"י ש"ל):


(ה) צריך להפסיק:    אף על גב דאין מעבירין על המצות הכא מעכבות דדמי להקדים תפילין של ראש לשל יד (שם):


סימן תרפה[עריכה]

( אין פירוש )

סימן תרפו[עריכה]

(א) בחנוכה וכו':    וב"ח כתב דבחנוכה אסור להתענות לפניו, ובאמת יש נוהגים להתענו' לפני חנוכה תמור' ערב ראש חדש ואין לשנות מנהג' אבל לכתחלה לא ינהוג כן על כל פנים אסור לגזור בו תענית צבור (ראב"ח סימן ה') ואף ביום שלאחריו אסור (כ"ה):


(ב) מתענין בי"ג:    ויש מתענין לילה ויום (כ"ה):


(ג) להתענו' ביום ה':    אבל בערב שבת אין קובעין תענית בתחלה מפני כבוד השבת (מ"מ ב"ח הגמ"נ) עמ"ש סוף סי' רמ"ט:

מהרי"ל לא הי' מגיד ההלכ' בתענית אסתר מפני שטרודים לקנות צרכי פורים אם לא כשחל פורים ביום א' ובהגמ"נ הוכיח מהגמרא שאפי' בפורים היו רגילים ללמוד לפני רבם:


(ד) לא יפרשו:    אפי' ההולך בדרך וקשה עליו התענית (ב"י ש"ל):


(ה) ג' ימים:    פירוש בה"ב אחר פורים (ב"י סי' תכ"ט ע"ש), משנכנס אדר מרבין בשמחה ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר, יכולים בני עיר לתקן בהסכמ' ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס (הר"מ אלשקר מ"ט) (ועיין בס' משא מלך ח"ז סי' ט"ו): ומי שנעש' לו נס באדר לעשו' פורים י"א לעשות בשנ' עיבור באדר שני וי"א לעשותו באדר ראשון אא"כ נעשה הנס בשנת העיבור באדר שני (הר"ש הלוי י"ו) עמ"ש סי' תקס"ח ס"ז ומ"ש שם דמוכח דיש לעשות באדר שני:


סימן תרפז[עריכה]

כתוב בהגמ"נ גר שנתגייר קודם הנץ החמ' פטור מקריא' הליל' דעיקר מצות' ביום עכ"ל נ"ל דה"פ אף על פי שלענין ק"ש מקרי לילה וחייב כמ"ש סי' נ"ח מ"מ פטור ממגילה הואיל ועיקר מצותו ביום ומשמע שאחר שלא קראה בליל' קורא' קודם הנץ החמה ול"נ דאינו קורא אחר שעלה עמוד השחר דבשלמא ק"ש תלוי בזמן שכיב' ואיכא אינשי דגני בההיא שעתא אבל הכא תלוי בלילה וכיון שעלה עמוד השחר מקרי יום כדאיתא בגמ':


(א) כל הלילה:    אף על גב דק"ש עד חצות דוקא הכא לא גזרי' דלמא אתי למפשע איידי דחביבא להו עכ"ל הרא"מ בסמ"ג, ולפי מש"ל דעיקר מצותו ביום לא קשה מידי:


(ב) לשמוע מקרא מגילה:    בציבור [ב"י ב"ח] עיין סוף סי' תר"צ:


(ג) שאין לך כו':    משמע דס"ל דאפי' ת"ת דרבים מבטלין ובגמ' משמע דלא מבטלין דרבים [כ"ה] וע' רד"ך בי"ג [עיין סוף סי' תר"צ ], וב"ח כ' ת"ת דרבים היינו של כל ישראל וכ"מ בתוס' בד"ה מ"מ עדיף וכו' ע"ש ומ"מ נ"ל דהא עכ"פ צריכין לקרות המגילה ומיהו יחיד צריך לבטל מלימודו ולילך לקרות בצבור אבל רבים לא שייך הא דאפי' כל יחיד לומד בפני עצמו מקרי רבים הואיל ומבטל כל א' וכ"מ בתוס':


(ד) כדי צרכו:    משמע דס"ל דאע"פ שיש לו קוברין כיון שאינם כדי צרכו מקרי מת מצוה וכ"מ בהג"ה סוף סי' תרצ"ו דס"ל דקבורת מתו קודם וצ"ע דהא אמרי' פשיטא לי מגילה ועבודה מגילה עדיף מת מצוה ועבודה מת מצוה עדיף מת מצוה ומגילה מאי וכו' ופשיט הא דאמרי' מת מצוה עדיפא מעבוד' היינו דוקא במת שאין לו קוברין אבל קבורת קרובים לא דחי עבודה וכ"כ בתוס' בשבועות דף ל' ע"ב וא"כ פשיטא דמגיל' עדיפא מקבורת קרובים דהא מגיל' עדיפא אפי' מעבוד' ומיהו זה יש לדחות אבל האמת יורה דרכה כמ"ש הרמב"ן בס' תה"א דמת מצוה דוקא קאמר אלא דרישא דקאמר מ"מ עדיפא מת"ת איירי בכל מתים ע"ש וכ"כ התוס' ועמ"ש סי' תקכ"ו בשם יש"ש וכ"כ הש"ג דוקא כשהוא בשדה שהוא מוטל בבזיון אבל בעיר מגילה קודם וכ"כ הב"ח וכ"מ בד"מ בשם א"ז שכ' קבורת ת"ח קודם למגיל' עכ"ל וטעמו מדאמרי' כבוד תורה דיחיד חמיר משמע דלשאר כל אדם מגיל' קודם וכן עיקר וכ"מ בברכות דף כ' דקבורת קרובים לא מקרי כבוד הבריות כיון שמוטל בעיר וא"כ לא דחי מגיל' וכ"מ ברא"מ סס"ב:


(ה) בדאיכ' שהות:    וה"ה מילה ומגיל' אבל בת"ה סי' רס"ו צידד לומר איפכא דכשיש שהות יקדים המילה וכשאין שהות יקרא המגילה, ונ"ל הטעם דיכול למול בתשיעי [כ"ה] עיין סוף סי' תרצ"ג:


(ו) בדאפשר לו לקראה:    אבל אם הוא סמוך לחשיכה יקרא המגילה דהא מ"מ אפשר לקברו בלילה אבל אם הוא בענין שא"א לקוברו אח"כ מפני לסטים בודאי ידחה מקרא מגילה דהא מ"מ דחי עבודה לגמרי ועבודה דחי מגילה לגמרי ומ"מ צ"ע דהא ילפי' בגמ' מ"מ עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתו' וק"ל בלאו דלא תסור דחי' המצו' לגמרי משום כבוד הבריו' כמ"ש סי' י"ג וע"ק דהא פסח ומילה דחיה לגמרי משום כבוד הבריות אף על פי שאפשר לקוברו אח"כ מ"מ אמרי' שלא יהא מוטל בבזיון ק"ו למגילה דהא אין שום מצוה דאוריי' נדחית מפני מגילה ואפ"ה נדחית מפני מ"מ ק"ו למגיל' שתדח' בפניה והרא"ם בעצמו הביא כל הני מילי דאמרן [וכ"ה כ' על פי' הב"י ברא"ם דברי רבי' תמוהים הארכתי בהם בקונט' עכ"ל כיון למה שכתבתי] לכן נ"ל דהרא"ם לא בא אלא להוכיח דהרמב"ם לא מיירי אלא מדין קדימ' מדקאמ' קוברו תחל' ואח"כ קורא דמשמע אי איכא שהות אין ואי לא לא כלו' משמע דהרמב"ם מיירי בדאיכא שהות ואי לא לא פי' דאי ליכא שהות לעשות שתיהן לא קמיירי אלא מגילה נדחת מפני כל המצות דאורייתא וק"ו מפני מ"מ כנ"ל:


סימן תרפח[עריכה]

(א) מימות יהושע בן נון:    תקנו כן כדי לחלק כבוד לא"י:


(ב) מסתמא הוקפה כו':    שכן דרך רוב מדינות מקיפין חומה תחלה ואח"כ מישבין אותן עכ"ל הר"ן וקשה דזה הפך ממ"ש בסי' ת"א וסתם עיירות מוקפות לדירה וכתב הרא"ש בשם הר"מ דאין דרך להקיף מחיצה עד שיבנו הבתים תחלה ע"כ, ונ"ל דמשום זה ס"ל להר"מ כאן דבעינן ישב תחלה אדעתא שלא להקיפו וכו' כמ"ש הטור ע"ש ודעת רמ"א צ"ע:


(ג) ובלבד שלא כו':    מדהיפך לשון הטור ש"מ דסבירא ליה דהאי ובלבד קאי אדסמוך וכו', אבל נראה אפי' רחוק הרבה הוי ככרך כמ"ש בב"י ובמ"מ:


(ד) שהוא ספק:    וטבריא צריך לקרו' בה בי"ד ובט"ו שספק אם הים חשוב כחומ' (גמ'): בח"ל יש כרכים שראוי להסתפק בהן (של"ה) ולבוש כת' דמדינות אלו אין להסתפק לפי שהם בצפון ורחוקים מא"י וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע:


(ה) קורין בי"ד ובט"ו:    ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם (ש"ג כ"ה):


(ו) ולא יברך כו':    הקשה הב"ח בשם רש"ל דיברך בשניהם מידי דהוי אשני י"ט של גליות וכו' ע"ש ול"ד דלק"מ דדוק' על מצוה שתקנו חכמים לעשות מספק מברכי' אבל מצות שאנו עושים מספק אין מברכין אפי' על ספק דאוריי' כמ"ש ביורה דעה סי' כ"ח ע"ש:


(ז) זמן קריאה:    ועיקר קריאה תלוי ביום י"ד ולא בליל' כמ"ש סי' תרצ"ב:


(ח) יום ט"ו וכו':    וביום השבת ח' לאדר הוא פ' זכור ומפטירין פקדתי [ב"י] וב"ח כ' כשם ר"ל חביב דבט"ו לאדר מפטירין ג"כ פקדתי ע"ש:


(ט) אין קורין המגילה בשבת:    ושואלין ודורשין בענינו של יום (טור גמ'):


(י) ואין עושין סעודת פורים כו':    ור"ל חביב האריך בראיות שהסעודה היא בשבת ועשה כן מעש' בירושלים וגם משלוח מנות בשבת כי המנו' הם מהסעוד' עכ"ל ב"ח ורדב"ז ח"א קמ"ז פסק כש"ע וכנ"ל דראיות דרלב"ח אינן מוכרחות וגם אין בנו כח לחלוק על הירושלמי וע' בגמ' דף ל' ע"א גבי עשייה וזכירה ועכ"פ מתנות לאביונים הוא ביום קריאת המגיל' כדאי' בגמ':


(יא) יקראנ' בי"ג:    בקיבוץ עשרה דשלא בזמנ' בעי' י' ועיין סוף סי' תר"ץ ובהג"א מסופק אי סגי בקטנים (מ"צ): אם טעו וקראו הפרשיות והמגילה בראשון צריך לחזור ולקרותן בשני (בד"ה ד"מ ב"ח):


(יב) קורא אות' בט"ו:    בלא ברכה (ב"י ש"ל):


סימן תרפט[עריכה]

(א) ונשים:    ולכן צריך לקרותו בביתו לפני הבתולות:


(ב) ועבדי':    [בב"י] משמע אפי' אין משוחררים:


(ג) חרש:    וב"ח פסק דהשומע מן החרש יצא בדיעבד וכ"מ במג':


(ד) קטן:    אף על גב דגדול נמי אינו חייב אלא דרבנן ול"ד למ"ש סוף סי' קפ"ז דהתם יכול הקטן לאכול כדי שבעו להביא עצמו לידי חיוב דרבנן (הרא"מ) וצ"ע דהרב"י פסק בסוף סי' תרע"ה כדעת ב"ה שמכשיר בקטן והכא סתם ופסק כדעת האוסרים ודוחק לחלק בזה בין מגיל' לנ"ח וגם בר"ן שם משמע דדמי להדדי בזה עמ"ש בסמוך:


(ה) אינם מוציאות:    ול"ד לנ"ח דשאני מגיל' דהוי כמו קריאת התור' (סמ"ג) פי' ופסול' מפני כבוד הצבור ולכן אפי' ליחיד אין מוציא' דלא פלוג (רא"ם) עמ"ש סי' ער"א:


(ו) אם האשה קורא':    ובמדרש הנעלם רות כ' דלא תקרא לעצמ' רק תשמע מהאנשים:


(ז) שאינה חייבת:    דס"ל כמ"ד שאין מוציאות אנשים (כ"מ במרדכי):


(ח) מינו אינו מוציא:    אפילו למ"ד דנשים מוציאות אנשים זה גרע טפי עב"י:


(ט) עצמו אינו מוציא:    היינו למ"ד דנשים אין מוציאות אנשים (ב"י):


(י) קורא לעצמו:    משמע דס"ל דאין היחיד מוציא חבירו אלא בי' וצ"ל דלא דמי לשופר דקריאת המגילה הוי כמו תפלה דבעינן י' אבל ברי"ו ני"ג משמע דאפי' יחיד מוציא חבירו במגילה אף על פי שהוא בקי ע"ש ח"ג וכ"כ האבודרהם וכ"כ הב"ח סוף סי' תר"צ בפשיטו' בשם מהרי"ל וא"כ עדיף שיקרא א' לכולן משום ברוב עם הדרת מלך כמ"ש סי' צ"ח סי"ד ובתשב"ץ כ' כל א' קורא לעצמו אם ירצו עכ"ל סי' ר"כ:


(יא) להביא קטנים:    ובלבד שלא יביאו קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים:


סימן תרצ[עריכה]

(א) בין יושב:    עיין ריש סי' ח' דמשמע דהברכ' תהי' בעמיד' ועיין סוף סי' קמ"ו מ"ש:


(ב) ואסור לחזן:    היינו במקום שהמנהג שאין החזן קורא לעולם המגילה אבל במדינתינו החזן קורא לעולם המגילה א"צ שיאמרו לו דמעיקרא מינוהו על כך כמ"ש סי' קל"ט ס"ג וכ"מ במרדכי ע"ש:


(ג) לקרות' ביחד:    דאיידי דחביבא להו יהבי דעתייהו לשמוע:


(ד) אם השמיט הסופר:    ואם השמיט הקורא תיבות שאין מפסידין הקריא' יצא (ש"ג) עיין סי' קמ"ב ולקמן סי"ד דלא משמע כן:


(ה) אפי' מיעוט':    ע' בכ"ה שהרבה להשיב ע"ז ולענ"ד אינו כלום דהרשב"א הוכיח דאי איתא דבדיעבד כשר מנ"ל להקשות דלמא אפי' השמיט רובה כשר וא"כ לא ה"ל לאתויי דרב חמא:


(ו) לא יקרא כו':    דשמא יתן השומע לבו לזה הקורא ולא לש"ץ (ב"י א"ח) משמע דהוא עצמו יכול לשמוע להש"ץ אף על פי שקורא:


(ז) ואפי' סח:    פי' הקורא אבל השומע ששח ולא שמע לא יצא (ב"י סי' תרצ"ב):


(ח) ע"פ:    צ"ע דהא כבר כתבו בס"ג ואפשר דבא לומר דאפי' השומע (דפוס ישן משומע) ממנו לא יצא כמ"ש בסמוך:


(ט) באיזה כתב:    פי' ובלבד שיכול לקרות אותו כתב:


(י) אינו יוצא בלעז:    דס"ל דהא דאיתא בגמרא אבל קורין ללועזות בלעז היינו מי שאינו יודע לה"ק (ר"ן דלא כע"ש):


(יא) מי שמבינים יצאו:    בדיעבד עסי"א:


(יב) יש למחות:    משום דלא ידעי הלעז של האחשתרנים וא"ת יקרא האחשתרנים ככתבו בלה"ק י"ל דאסור לכתחלה לקרות בב' לשונות:


(יג) בלשון לעז:    ואפי' הקוראים בשני הימים אסור לקרותה בלעז (ראב"ח ח"ב ע"ט):


(יד) מתנמנם:    כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא:


(טו) צריך שיכוין:    כתב הרשב"א סי' תס"ז שאלת אם צריך השומע לכוין בכל תיבה ותיבה בשמיעתו ששמעתי שחכם א' היה תופס מגילה א' בידו ותמיהני מי לא יצא מפי הקורא ועוד דנשים וע"ה יוצאין באשורית תשובה האמת כמ"ש מאותן ראיות מן הלועזות וע"ה ועוד אמרו העובר אחורי ב"ה ושמע קול מגיל' אם עמד חזקה כוון כו' אבל במה שנסתפק לך אם השמיט בה הקורא תיבה א' אם חוזר באמת אפילו תיבה א' חוזר עכ"ל, מבואר דה"ה אם השומע לא שמע תיבה א' לא יצא דאטו מי יפה כח השומע מכח הקור' וכ"כ הטור סי' נ"ט וב"י סי' תרצ"ב אלא אם שמע ולא כוון בכל תיבה יצא הארכתי בזה לפי שבב"ח סי' תרצ"א לא משמע כן:


(טז) טעות אחר:    כגון מיושב ישב ומנופל נפל (ב"י א"ח):


(יז) הכל בנשימה א':    לא יפסיק רק כדי נשימה אפי' בין פסוק לפסוק שצריך לקרות' כאגרת (מט"מ) (ד"מ טור) כשיאמר בלילה ההוא נדדה יגביה קולו כי שם עיקר הנס (מהרי"ל ד"מ), כשיאמר האגרת הזאת ינענע המגילה (מט"מ):


(יח) ופושטה כאגרת:    אפי' מה שעתיד לקרות (מהרי"ל סי' נ"ו), כשקרא החזן והיה ביד מהרי"ל מגילה כשרה לעיין בה היה מניח' כרוכ' (ב"ח):


(יט) וכורכ' כולה:    ומניחה על מקומה ואח"כ מברך (מ"מ מט"מ מהרי"ל) ול"ד למ"ש סי' רפ"ד ס"ו דאין לסלק ההפטרה עד שיברך דשאני הכא דהברכה לא קאי על המגיל': כתוב במהרי"ל הבנתי אחר מהרי"ל שלא הי' חושש להכות המן [ד"מ] ועכ"פ כשמכין המן צריך החזן לשתוק כדי שישמעו כולם קריאתו, וכל יחיד יקרא פסוק או ב' מתוך החומש בעוד שמכין המן כי אז אף שלא ישמע מהחזן יצא כמ"ש ס"ג:


(כ) ומברך:    ואם רצה מברך ואח"כ כורך (כ"ה סה"י):


(כא) שנהגו התינוקות וכו':    ולבוש כ' בשעה שאומרים המן יאמר שם רשעים ירקב ועיין ברב' במגילה גבי נבוכדנצר:


(כב) ואין לבטל כו':    וכ' רמ"א בתשו' סי' כ"א בשם מהרי"ק שורש קמ"ד דאם נמצא המנהג באיזה פוסק אין לבטלו אפי' בשעת הדחק אין לשנות מנהג כדאמרי' בבני בישן ואפי' יש במנהג צד איסור אין לבטלו כמ"ש מהרי"ק ש"ט ואפי' במנהג מקום א' אמרי' שמבטל הלכה מיהו אם נשתנ' הענין מאשר הי' בזמן הראשונים רשאים לשנות המנהג לפי הזמן עכ"ל ומהרא"ש בביאורי סמ"ג כ' הא דאמרינן מנהג עוקר הלכה היינו אפי' רוב דיעות ס"ל אסור והתלמוד מסייע להו והמנהג הבנוי על פי הפסיקתא או ספרי' חיצונים אמרי' מנהג עוקר הלכה דודאי כך קבלו אבותינו איש מפי איש עכ"ל (עיין מהרי"ק ש"ט ושנ"ד ובס' ב"ש) ודוקא מנהג שנתיסד ע"פ ותיקין כמ"ש המרדכי אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשיקול הדעת (מ"ס פי"ד), ודבר שנגזר במנין אפי' ידוע מאיזה טעם ובטל הטעם צריך מנין אחר להתירו (גמ' פ"ק דביצה) ואין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וכל דבר שהוא משום חששא ועברה החששא א"צ מנין אחר כמ"ש ביורה דעה סי' קי"ו ובתוס' ביצה ע"ש וביבמות דף ע"ט כתבו דבדבר שבממון יכולים לבטל דברי ב"ד חבירו משום דהפקר ב"ד הפקר ולכאורה לא משמע הכי בגיטין דף ל"ו גבי פרוזבל ע"ש ומיהו י"ל דהתם הוי מילתא דאיסורא שעי"כ נמנעין מלהלוות וע"ש בתוס' דדבר שלא פשט איסורו ברוב ישראל יכולין לבטל ע"ש ועמ"ש סוף סי' ט"ו ע' בס' נחלת שבעה דינים הרבה מענין המנהגים ובס' ב"ש:


(כג) צריך לחזור כו':    אף על גב שיש לו ק' אנשים מצוה לקרות' בצבור משום ברוב עם וכו' (ר"ן ב"ח) עיין סי' תרפ"ז ס"ב:


(כד) ויש להסתפק:    באמת בהג"א מסתפק בקטנים ונשים ופלוגתא היא בטור סי' תרפ"ט:


(כה) לכתחלה ביחיד:    דמשום ברוב עם לא מטרחי' ליה למכנף עשרה והא דמבטלים כל המצות מפני מ"מ בצבור היינו למצוה מן המובחר:


סימן תרצא[עריכה]

(א) כתורה עצמה:    מיהו די בשרטוט שיטה ראשונה שהסופרים בקיאים ליישר אח"כ (לבוש) עיין סי' ל"ב ס"ו וחק תוכות פסול בה (זכרונות כ"ה):


(ב) ויש אומרים שצריך:    וכ"פ רמ"מ סי' ס"א:


(ג) לענין היקף גויל:    וה"ה לכל דבר ע' בהג"ה ולכן בעי' שיהיו שיטותי' שוים וכ"כ בתשב"ץ וע' במנחות דף ל"א ע"ב בתוס' וכ"כ בתשו' מהר"מ סי' שנ"א שיהא רוחב העמוד ג' למשפחותיכם וכל דיני ס"ת (עיין בתשו' מהר"מ מינץ ובכנסת הגדולה מדין כתיבת המגילה):


(ד) ולהוציא כל תיבה:    צ"ע דבסי' ל"ב סל"א כ' דדוקא אם כותב ע"פ צריך להוציא מפיו ומגיל' אסור לכתוב ע"פ וגם הטור וסמ"ג לא כתבו שצריך להוציא מפיו אלא גבי תפילין וא"כ קשה על הרב"י שכתבו גם בה' ס"ת דהא בס"ת צריך שיכתו' מתוך הכתב ואם כן א"צ להוציא כל תיבה מפיו ואפי' את"ל דמיירי שאחר מקרא לו בע"פ מכל מקום ה"ל לפרש וצ"ע:


(ה) פתוחו' פסול':    תשו' רמ"א סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק עס"י ועיין סי' קמ"ג סס"ג:


(ו) ובדיעבד:    פי' שאין לו מגילה אחרת או שכבר קראה בה:


(ז) צריך להאריך וכו':    נראה דכל זה כשר בדיעבד ועיין סי' תר"צ ס"ג וע' רמ"מ סי' ס"א כמה דינים בענין חסירות ויתירות ויש נוהגין בענין אחר ע' בס' כ"ה:


(ח) בצבור:    וכל י' מקרי צבור (טור מ"צ ש"ג):


(ט) ברכות ופיוטים:    ול"ד לכתוב' בין הכתובים דהתם אין ניכרת שהיא מגילה משא"כ הכא (רשב"א סי' ק"נ) (ובתשב"ץ סי' רכ"ג כתב שלא יהא ברכותי' כתובים בה לכתחלה) וכ"כ הג"מ ומרדכי ולבוש:


(י) בחומש:    כי י"א שיוצא בזה בשעת הדחק ודוקא כשעשוי בגליל' כמ"ש סי' קמ"ג ס"ב אלא שיש בו פסול אבל בחומש שלנו לכ"ע לא יצא (ב"ח וכ"מ במרדכי ובהגמ"נ): ש"ץ שאינו בקי בנגינ' בע"פ ואין שם מי שיודע להקרות לש"ץ מותר לכתוב הטעמים במגיל' דלא גרע מניקוד (ב"ח) ומ"מ נ"ל דאם אין הטעמים במגיל' מותר לקרות בלא טעמים כמ"ש סוף סי' קמ"ב:


(יא) יצא:    דאין גזל בקול:


סימן תרצב[עריכה]

(א) ושהחיינו:    ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות [של"ה] ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום, ונ"ל דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט דהא לא תקנו כלל ברכה עליהם:


(ב) וי"א דאף כו':    דעיקר מצות קריאת' ביום:

אם נשתתק הקורא באמצע המגיל' השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד אבל א"צ לברך תחלה דיוצא בברכת הראשון דעשה הברכ' בשביל כל הקהל כמ"ש סי' תקפ"ה ס"ג וכ"מ במרדכי סוף מגיל' בשם ר"א:


(ג) לא ביום:    שכבר אמרו פיוטים [לבוש]:


(ד) אין לשוח:    והקורא עצמו רשאי להפסיק כמו בק"ש (ש"ג פ"ב דברכות):


(ה) אף על פי שיצא וכו':    ואם מברך לנשים יברך לשמוע מגיל' כמ"ש סי' תרפ"ט ס"ב [ב"ח] ועמ"ש סי' תקפ"ה ס"ב ונ"ל דיקראנ' לנשים אחר יציאת בה"כ דמצוה שיצא הוא בקריאת הצבור כמ"ש ריש סי' תרפ"ז:


(ו) מפלג המנח':    נ"ל דאפי' בשבת מותר לעשות כן כשיש לו איזה אונס כמ"ש סי' רצ"ג אך יש לאסור דאין קורין המגיל' בשבת:


(ז) מפלג המנח':    אחר שיתפלל ערבית אבל אין נ"ל להתיר לטעום מעט וימתין עד שיבא הקורא כדאמרי' בברכות לא יאמר אדם אוכל קימעא וכו' אח"כ אקרא ק"ש, ונראה דכ"ש לענין קריאת מגילה דחיישי' שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאת' שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאת' חוב' טפי שהרי כל המצות נדחי' מפני' [ת"ה] ועמ"ש סי' תרפ"ז בשם רא"מ דס"ל איידי דחביבא לא אתי למפשע, ומה"ט לא אסרו ללמוד כמו גבי בדיקת חמץ עכ"ל, א"כ ס"ל דקיל מק"ש וחמץ והנה כיון דבק"ש וחמץ שרי טעימה כמ"ש סי' רל"ה ותל"ב ק"ו כאן, ועוד דעיקר קריאת המגילה ביום, ונ"ל דמש"ה שינה רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול, ובתוספתא דפ"ק דשבת כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וק"ש: משמע במהרי"ל דאפי' חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה:

ופשוט דאנוס קצת יכול לשמוע של יום קודם הנץ החמה אחר שעלה ע"ה עיין סי' תרפ"ז, וכתב שם ב"י בשם א"ח שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי:


סימן תרצג[עריכה]

כתוב במנהגים שאומרים קדיש שלם אחר תפלת י"ח קודם קריאת המגיל' וכ"כ מהרי"ל בתשובה סי' נ"ו רוקח, וכ"כ התוס' דף ד' והג"מ דלא כלבוש, ובאגודה כתב בשם רוקח לומר חצי קדיש ובמסכת תענית כתב גבי ט"ב ואומרים ק"ש קודם איכא אכן הרוקח כ' לומר חצי קדיש עכ"ל ואבודרהם כ' ג"כ חצי קדיש: ונ"ל דבמדינות אלו שנוהגין לומר קדיש שלם אזי אחר קריאת המגילה יאמרו ק"ש בלא תתקבל ואפשר שכן דעת המנהגים ועיין סי' תקנ"ט:


(א) אבל לא בט"ו:    מיהו אם אמרו אין מחזירין אותו כמ"ש סוף סי' ק"ח דלא כב"ח:


(ב) אין קורין בו הלל:    דבשלמא ביציאת מצרים אמרי' הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן: שחרית משכימין לבה"כ ואין לחלוץ התפילין עד אחר קריאת המגיל' [מט"מ מנהגים]:


(ג) מלין קודם:    דכתי' וששון זו מילה:


סימן תרצד[עריכה]

(א) ב' מתנות:    משלו ולא משל מעות מעשר [של"ה] ואם בא להוסיף מוסיף משל מעשר [מהרי"ל בתשו' סי' נ"ו], וכתוב במאור דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלו להו קודם פורים:


(ב) בליל פורים:    ובמדינתנו נותנין בשחרית קודם קריאת המגילה:


(ג) מבן כ' וכו':    זהו לדעת הר"ע ברטנורה אבל התי"ט כ' שהפוסקי' חולקים וס"ל דבן י"ג חייב ונשים פטורים בהג"מ כ' דנשים וילדים חייבים ולא ידעתי מנ"ל האי ואי' במשנה כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק: במקום דנהיגי לתת המעות לחזן אין איסור בדבר דכל הנותן אדעתא דמנהג נותן [מ"ב סי' נ"ד] אבל לא נפקי בזה ידי מתנות לאביונים אא"כ מחלקים מהם לעניים:


(ד) אין משנין:    כ' ב"י בשם הג"א מעות שחשב בלבו לחלקם ביום פורים אינו רשאי לשנותו עכ"ל ועיין ביורה דעה סוף סי' רנ"ח ובחושן משפט סי' רי"ב ס"ח:


(ה) ודוקא הגבאים אבל כו':    בטור משמע שאף בני העיר אין יכולין לשנות וכ"מ מל' רמ"א כאן אבל המרדכי כ' בהדיא דבני העיר יכולין לשנות וא"כ דינם כשאר צדקה כמ"ש ביורה דעה סי' רנ"ו ס"ד:


(ו) ובמקום שנהגו:    אבל לכתחלה אין לנהוג ליתן לעכו"ם:


סימן תרצה[עריכה]

(א) ובסעודה א':    לאפוקי ממ"ד דחייב לאכול גם בלילה דומיא דמגילה וב"ח כ' דמ"מ יש לאכול בלילה אפי' כשחל במ"ש כמש"ל בהג"ה:


(ב) בלילה:    אפי' בליל י"ד:


(ג) אלא שישתה יותר וכו':    וי"א שלא ידע לחשוב שארור המן בגי' ברוך מרדכי:


(ד) תענית חלום:    נ"ל כוונתו דיתענה עד אחר מנחה ואח"כ יאכל ועמ"ש סי' תר"ד וסי' תקנ"ב סי"א, ובס' תניא כתוב הנשבע להתענות בפורי' יעמוד בשבועתו ויסעוד בלילה אף על פי שמצוה מן המובחר ביום יעשה מה שיוכל ועיין ריש סי' תקנ"ג דלא קי"ל כן:


(ה) ורוב הסעודה וכו':    הא דלא נהיגי לעשותה בשחרית היינו משום שטרודים במשלוח מנות כדאשכחן ספ"ה דחולין שלא היו מרבים בסעוד' י"ט הראשון של סוכות מפני שהיו טרודים בסוכה ולולב (ת"ה):


(ו) זרעוני' בליל' הראשונ':    ויש שאין אוכלין בשר בליל' כדי שלא יטעו לו' שהו' סעודת פורים (כל בו):


(ז) דאם הזיק:    ובכ"ה כ' דוקא שהזיק ממונו אבל גופו חייב עכ"ל אבל באגודה סוכה כתב כשמשחקים הבחורים בשבת ומכין זה את זה פטורים ובלבד שלא יתכוונו עכ"ל:


(ח) מכח שמחת פורים:    פי' שעשה מכח שמחה אבל אם כוון להזיק חייב עיין בחושן משפט שם:


(ט) אומר על הנסים:    ואם שכח על הנסים בב"ה מחזירין אותו דלא סגי דלא אכיל (של"ה רש"ל בשם ר"י פולק מט"מ) ומ"מ דבריו צ"ע דאטו מי עדיף מתפלה דחובה היא ואפ"ה אין מחזירין אותו וכ"ש בב"ה ולכן נ"ל דאם כבר אכל סעודה א' ביום שוב אין מחזירין אותו, דהא אי בעי לא אכל יותר וכמ"ש ב"י סי' קפ"ח בשם התוספו' ע"ש ואף על פי שרש"ל לא כ' כן נ"ל מ"ש עיקר אליבא דהלכתא כי מדינא נ"ל דלעולם אין מחזירין אותו כי לא מצינו שחייב לאכול פת בפורי' ומצי למיפטר נפשיה בשא' מיני מטעמי', ולכן בנדון זה שאכל כבר פשיטא דאין להחזירו ולחוש לספק ברכה לבטל': ומ"כ במרדכי כתו' בקלף היה אוכל סעודת פורים בע"ש יתפלל ויפרוס מפה ויקדש ובמזון יאמר על הניסים עכ"ל ובמט"מ ובמנהגי' כתבו הואיל ולא התפלל ערבית משמע דאם התפלל שוב אינו אומר על הניסים וכ"כ של"ה ומהרי"ל בתשו' סי' נ"ו לכן נ"ל דיברך ברכת המזון תחל' ואח"כ יתפלל ערבית להוציא עצמו מפלוגתא וגם שלא ישתכר ולא יברך ב"ה:


(י) ונוהגין כו':    ונ"ל דבזה אם לא אמרו אין מחזירין אותו:


(יא) שתי מנות בשר:    מבושלים הראוי לאכילה (מהרי"ל) וה"ה משקה (של"ה):


(יב) ב' מנות כו':    ונ"ל דבעניים הקפידו ליתן לשני עניים דמצו' לחלק משא"כ בעשיר דדי כשנותן לא': ונ"ל דמי שאוכל על שלחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות וכ"מ קצת ברש"י גבי מחלפי סעודתייהו להדדי ומ"מ צ"ע (עמ"ש סי' תרפ"א סס"ו) וטוב להחמיר:


(יג) לשלוח מנות ביום:    וה"ה מתנות לאביונים (שם):


(יד) ואשה חייבת:    לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דדוקא באלמנה אבל אשה שיש לה בעל בעל' משלח בשבילה לכמה בני אדם ומ"מ יש להחמיר:


(טו) ספק קידושין:    פי' שיאמרו שזהו סבלונות וחוששין לקידושין אבל מתנות לאביונים הוי מעות וליכא למיחש לסבלונות וגם ליכא למיחש שקדש' במעות הללו שהרי צריך שיאמר בפני ב' עדים הרי את מקודשת:


סימן תרצו[עריכה]

(א) בכ"מ:    עיין ריש סי' תרס"ח דע"י עכו"ם מותר ועיין סי' תקנ"ד סכ"ב:


(ב) אינו רואה:    עיין ברמב"ם דמשמע דאפי' במקום שנהגו לעשות, וכ"כ הרא"ם בשמו בביאורי סמ"ג, אבל בב"י משמע דדוקא במקום שנהגו שלא לעשות:


(ג) סי' ברכה:    כגון אם זורע איזה דבר אינו מצמיח (ב"י), אבל הרא"ם כתב שאינו מרויח אבל אינו מפסיד ג"כ ומשמע שם שגירסא אחרת הי' לו בגמ':


(ד) פסקי הלכות:    ופשטי המקרא ואגרת שלום ומזכרת חובותיו וכן כל דבר שא"צ עיון גדול (מט"מ ב"י א"ח):


(ה) אסורים בהספד:    ומקום שנהגו שביום ז' הולכין על הקבר לקונן אסורים בפורים אלא האבל לבדו ילך שם עם חזן א' ויאמר לו השכב' ואפי' בערב פורים אסור לילך שם שלא יחשבו העולם שאבילו' נפסק מחמת פורים (ר"ש לוי י"ג כ"ה):


(ו) ומ"מ ילך לבה"כ:    צ"ע דהא הרב"י פסק בס"ה שלא יצא מפתח ביתו א"כ ה"ל לכתו' בל' י"א וכו':


(ז) וי"א שאין אבילו' וכו':    ב"ח ורש"ל ופרישה העידו שהמנהג להתאבל וכ"כ מהרי"ל ועכשיו גרירי עלמא בתר דברי רמ"א, ונ"ל דיזהר בכולם חוץ מנעילת הסנדל וישיבה ע"ג קרקע מפני הבריות ומכ"ש שאסור לראות כל מיני שמחה:


(ח) דברים שבצנעא וכו':    ויתפלל בביתו ואח"כ ילך לבה"כ לשמוע מגילה (טו' וכ"מ בלבוש) מיהו משמע בטור דבשחרית הולך לבה"כ לתפלת עיין ביורה דעה סי' שצ"ג:


(ט) עול' לו למנין:    ואפי' מת בפורים וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"ב:


(י) לא יצא משם:    נ"ל דבמקום הרוקח היו אוכלין סעוד' שלישית קודם מנחה אבל לדידן צריך לילך לביתו לאכול סעודה שלישית ואיתא במהרי"ל כשהיה אבל באמצע השנה הלך במ"ש לבה"כ ועמד בפתח בה"כ עד שאמר ברכו ואח"כ חזר לביתו עכ"ל ש"מ שמותר לילך לבה"כ כ"ש בפורים די"א דאין אבילו' נוהג כ' הלבוש א"א צידוק הדין אלא לחכם בפניו (בניו) [אחר] שדורשין עליו אומרים קדיש:


(יא) שאבל חייב לשלוח:    כתוב במהרי"ל כל דבר שמח' לא ישלח ולא ישלחו לו וכ"כ בס"ח, ומט"מ כ' שהמנהג שאין שולחין לאבל אפי' דבר שאינו עשוי לשמוח וכ"מ מדברי רמ"א, וז"ל ס"ח מי שמת אביו בפורי' לשנה הבא' ישלח מנות ובאותו שנה ישלח מעות או בשר לעניים רק לא תפנוקים העשוים לשמחה וכל דבר של שמחה לא ישלח ולא ישלחו לו עכ"ל סי' תשי"ג ופשוט דאם האבל הוא עני דמותר לשלוח לו מעות דלא גרע מצדק':


(יב) ביורה דעה סי' שפ"ה ע"ש:    נ"ל שכוונתו להורות דבמקום שאין נוהגין אבילות בפורים כמ"ש ס"ד א"כ דינו כשבת ומותר לשלוח במקום שנהגו לשאול בשלומו ע"ש:


(יג) עשה דיחיד:    וי"א דאפי' עשה דרבי' כמ"ש סי' תקמ"ח ס"ג:


(יד) וכ"ש שחייב:    דברי רמ"א צ"ע גדול דבשלמא בבשר ויין מות' משום שמחת פורי' אבל ק"ש ותפל' הטעם דפטו' שיהא פנוי לצורכי המת א"כ מ"ש פורים מימות החול ואף כי י"ל דס"ל דבליל' חייב בק"ש שדינו כמו בי"ט שני וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"ה מ"מ קשה איך נלמד זה במכ"ש דבשר ויין דמה ענין זה לזה וצ"ע:


(טו) דדוקא בלילה:    צ"ע למה יהא מותר בליל' בבשר ויין והלא אין חיוב כלל לאכול בלילה כמ"ש רסי' תרצ"ה וא"כ היאך כ' עשה דרבי' וכו' וע"ק דביורה דעה סי' שמ"א פסק דאפי' בשבת אם ירצה שלא לאכול בשר הרשות בידו וכמ"ש תר"י וז"ל שאינו מחוייב שיאכל בשר ויין וכו' ומה שאסרו בחול היינו משום שאם ימשך אחר תענוגי' יתבטל מקבורת המת עכ"ל (ועיין סי' תקנ"ב ס"י דכשנמנע משום אבילו' אסור) וא"כ ליכא עשה כלל אפי' ביום ואפשר לו' דפורים שאני דכתיב ביה שמחה ואין שמח' אלא בבשר ומ"מ קשה דהא י"ט נמי שמחה כתיב ביה ואין חיוב לאכול בשר רק בזמן שב"ה קיים עיין סי' תקכ"ט לכן נ"ל בלילה עכ"פ לא יאכל בשר דהא בלא"ה יש נמנעי' כמ"ש סי' תרצ"ה ס"ב בהג"ה ומ"ש ונ"ל דוק' בליל' קאי אמגיל':


(טז) קבור' מתו קודם:    עמ"ש סי' תרפ"ז דיש חולקין וכן נוהגין לקברו אחר יציא' בה"כ, וקשה דאיך חייב בקריאת מגילה כיון דפטור מכל מצות וי"ל דטעמא דפטור משום שיהא עוסק בצרכי המת והכא אסור לקוברו עד שיקרא תחלה א"כ חייב אפי' בתפלה וק"ש דומיא דפסח שחייב אף על פי שהוא אונן וכמ"ש הרא"ש בשם הר"מ והמרדכי דאפילו עבוד' מבטלין לשמוע קריאת מגילה בצבור כ"ש אבילות א"כ ה"ה אונן ועוד דהא אין איסור באונן לילך לבה"כ כמ"ש ביורה דעה סימן שמ"א ומ"מ נ"ל דפטור מתפלה וק"ש, וגם נ"ל דאע"פ ששמע המגילה בצבור יקראנה שנית אחר שנקבר המת כי תלמוד ערוך הוא דאונן פטור מכל המצות, ואף על גב דאמרינן מקרא מגילה קודם היינו באחר אבל האונן פטור עד שיקברנו מיהו לפי מ"ש בסי' ע"א דאם רצה להחמיר רשאי א"כ יוצא במה ששמע בצבור דהא עיקר דמקרא מגילה קודם להמת וא"כ חייב במקרא מגילה ונ"ל דמ"מ לא יניח תפילין דאקרי פאר ועיין ריש סי' ע"א:


(יז) דלא עדיף משבת וי"ט:    כלומר בי"ט שני כשקוברו ובשבת שמחשיך על התחום פטור מכולן כ"ש כאן ועמש"ל:


(יח) מותר לישא:    דבחג כתיב ושמחת בחגך ולא באשתך ולא בפורים ועוד דהוי ליה חד יומא ומשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה וכמ"ד משום ביטול פריה ורביה (ב"י בשם הרשב"א) לכאורה משמע דה"פ דבשלמא ברגל גזרינן שמא ישהא עד הרגל כדי להשתכר שיצאו שבעת ימי המשתה בז' ימי החג אבל בפורים משום יום א' לא ישהא וצריך עיון דהא אמרינן בגמרא דמותר לישא ערב הרגל דמשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה (פירש"י ור"ן כיון דאי משהו תו לא מצי עביד במועד) וא"כ לא יעמיד הנשואין בערב הרגל וזה לא שייך גבי פורים ואפשר דהרשב"א סברא דנפשיה קאמר אלא שתפס לשון הגמרא, ומ"מ קשה מנ"ל הא ואפשר שהוכחתו מדמותר לישא ערב עצרת ולא חיישינן שישהא הנישואין כי שם אינו חושש אם ידחה עד אחר עצרת דאינו אלא יום א' אלא ע"כ כיון דאינו אלא יום א' לא איכפת לו בזה לשהות דהא מ"מ יצטרך לעשות שבעת ימי המשתה:

וכתב הלבוש לפי מה שכתבתי סימן תרפ"ח ס"ו דאין לעשות סעודת פורים בשבת אם כן הכי נמי אסור לעשות סעודת נשואין בי"ד ע"כ ול"נ דלא דמי דהתם הטעם דאם כן לא תהא סעודת פורים ניכרת אבל הכא מה בכך אם לא תהא סעודת הנישואין ניכרת, ועיין מה שכתבתי שם, אלא אי קשיא הא קשיא דהא קיי"ל אין מערבין שמחה בשמחה כמו שכתבתי ריש סימן תקמ"ו וילפינן לה מקרא א"כ היאך מותר לערב שמחת הנשואין בשמחת פורים, ויש לומ' דמש"ה סיים הרשב"א ודברים אלו מדרבנן הם והולכין להקל כלומר דלמאן דאמר אין מערבין באמת אסור, אבל כיון דלאידך שרי הולכין להקל, וא"כ לפי מה שכתבתי ריש סימן תקמ"ו דקיימא לן כמאן דאמר אין מערבין שמחה בשמחה גם הכא אסור לכן נ"ל שיעשה החופה ביום י"ג כנ"ל:


סימן תרצז[עריכה]

(א) בי"ד שבאדר ראשון:    ולכולי עלמא אין אומרים על הניסים כיון דאין קורין המגילה דהא י"א אף בתפלת ערבית דפורים אין אומרים אותו ואף דלא קיי"לן כן מ"מ כאן כולי עלמא מודים דאין אומרים אותו:


(ב) וטוב לב משתה תמיד:    בשמחות מצות אלקינו להעמיד אז ימלא שחוק פינו, במהרה בימינו אמן: