שולחן ערוך אורח חיים מז יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · מז · יב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

אף אם למד בלילה הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן:

מפרשים

מגן אברהם

(יב) כל זמן שלא ישן:    משמע דאם נעור כל הלילה א"צ לברך בבקר וצ"ע דבשלמא לסברת הטור דס"ל דבשינה תליא מילתא אם לא ישן א"צ לברך אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום א"כ דמה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר תדע דהא לר"ת כשעומד קודם עלות השחר א"צ לברך וכשמאיר היום צריך לברך א"כ לדידן נמי אף שלא ישן כשמאיר היום צריך לברך שלא היה דעתנו לפטור רק ליום א' כתקנת חז"ל ואם ישן והשכים קודם עלות השחר צריך ג"כ לברך מידי דהוה כשאר ברכות השחר שמברך אותם קודם היום ועמ"ש סוף סימן תרל"ט:

באר היטב

(יב) ישן:    ואם נעור כל הלילה כהשאיר היום צריך לברך שלא היה דעתו לפטור רק ליום א'. מ"א.


משנה ברורה

ביאור הלכה

כף החיים

כו) סעי' י"ב. אף אם לומד בלילה הלילה הולך אחר היום שעבר וא"צ לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. משמע דאם נעור כל הלילה א"צ לברך בקר. וצ"ע דבשלמא לסברת הטור דס"ל דבשינה תליא מילתא אם לא ישן א"צ לברך, אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום א"כ צריך לומר דמה שמברך בבקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר. תדע דהא לר"ת כשומעד קום עלות השחר א"צ לברך א"כ לדידן נמי אף שלא ישן כשמאיר היום צריך לברך שלא יה דעתינו לפטור רק ליום אחד כתקנת חז"ל. מ"א ס"ק י"ב. סו"ב אות ד', וכתב ר"ז אות ז' דהרוצה לצאת ידי ספק ישמע ברה"ת מאחר ויתכוין לצאת י"ח אם אפשר ואם לאו יברך בעצמו יע"וש. וכ"כ ח"א כלל ט' אות ט'. ועיין פר"ח סי' מ"ו אות ח'. אמנם הרב א"ר אות ט' כתב דהניעור כל הלילה לכ"ע צריך לברך בבקר ברה"ת יעו"ש. וכ"כ מט"י אות ט"ז (ועי"ש מ"ש על דברי מ"א והפר"ח הנז') וכן כתבנו לעיל סי' מ"ו אות מ"ט בשם הרש"ש ז"ל. ועיין ברכ"י סי' מ"ו אות י"ב. וכן המנהג פשוט דהניעור כל הלילה מברך בבקר ברכת התורה. ואחר המנהג לא אמרינן סב"ל כמש"ל סי' טו"ב אות ב':

כז) שם וא"צ לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. העומדים בבית ה' בליל השש לתיקון היסוד ואשר אין כח בו לעמוד כל הלילה, ישן ע"ג הכר שעה או ב' ואח"כ חוזר על למוד אי חשיב זה שינת קבע ובעי ברה"ת או שינת עראי כיון שאינו ישן על המטה ולא בעי ברה"ת. עיין בתשובת באר המים להרב כמהר"י מנשה ז"ל דבסי' א' העלה תלמידו הרב כמוהר"ר קאלאמארו ז"ל דחשיב שינת קבע ובעי ברכה בקומו ושוב א"ץ לחזור ולברך ברכת התורה, ורבו הרב המחבר ז"ל שם בסי' ב' כתב דהגם דהוי שינת קבע ולא חשיב שינת עראי אלא בישן על ברכיו מ"מ כיון שחייבים מצד עצמן לחזור על לימודם תיכף חזרה הלילה לגבי דידיהו כיממא דלא מסלקי נפשייהו ולא מיישאי דעתייהו מת"ת ולכן א"צ אח"כ לברך כיון דליכא הסח הדעת אלא מברך בבקר כבכל יום ויום יעו"ש, פתה"ד אות ו'. ועיין מש"ל אות כ"ג בשם מט"י ומשמע דאותם הלומדים בלילי ששי רק עד חצות לילה ובהגיע חצות מברכין ברה"ש חוץ מברכת התורה ואומרים תיקון חצות ולומדים מעט ואח"כ ישינים בקבע על מטתם אלא שקמים שעה א' קודם עלות השחר או חצי שעה כדי לחבר הלילה והיום בתורה כמ"ש האר"י ז"ל בשער הכוונות סוף דרוש ד' מדרושי הלילה דנ"ד ע"ד לכ"ע צריך לברך ברכת התורה בקומם קודם לימודם. ועיין מש"ל סי' מ"ו אות מ"ט:

כט) שם וא"צ לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. משמע מזה דמי שהוא ניעור מתחלת הלילה עד חצות ובהגיע חצות בירך ברה"ש וטעה ובירך ברה"ת גם כן באותו שעה הויא ברכתו לבטלה כיון שלא נתחייב עדין בבה"ת וצ" ברוך שם כבוד וכו' כמו שאומרים אחר ברכה לבטלה כמ"ש לקמן סי' ר"ו סעי' ו' ואחר כך בשחרית יחזור לברך ברכת התורה או אחר שישן שינת קבע על מטתו כנ"ל ודו"ק: