כף החיים על אורח חיים מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סעיף א[עריכה]

(א) סעיף א: כשיעור משנתו וכו' — מה טוב ומה נעים אם יוכל עמוד שלא ידבר שום דבר ותהיה תחילת דיבורו בעמדו משנתו מתחיל במצוה לברך ליוצר נשמתו הנה טוב מאוד. חס"ל אות ב'. ועיין מורה באצבע אות ס"ג, ומה שכתבתי לעיל סימן א' אות מ' יעו"ש:

(ב) בטור כתב: ואחר שהניח תפילין יסדר הברכות וכו' — וכבר כתבנו לעיל סימן כ"ה אות כ"ו שהאר"י ז"ל היה מסדר כל ברכות של שחר עד פרשת העקידה, ואחר כך היה מתעטף בטלית ומניח תפילין ומתפלל, יעו"ש:

(ג) שם: כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה — ברכה זו אינה פותחת בברוך, מפני שהיא ברכת ההודאה, וברכות ההודאה אין פותחות בברוך כמו שכתב מרן ז"ל סימן ו' סעיף ג' יעו"ש. מיהו צריך לסמוך אותה לברכת אשר יצר, כמו שכתבתי לעיל סימן ו' אות ג' ואות ה' בשם האר"י ז"ל, יעו"ש. ועיין עוד לקמן אות ז':

(ד) שם: יאמר אלהי נשמה — צריך להפסיק מעט בין "אלהי" ל"נשמה", שלא ישמע שהנשמה הוא אלהיו חס ושלום. ספר אבודרהם. עטרת זהב. אליהו רבה אות א'. הש"ץ דף מ"ה ע"ד. בית עובד אות א'. חס"ל אות ג'. יפה ללב אות ב'. בן איש חי פרשת וישב אות ב':

(ה) אין לומר "טהורה היא", רק "טהורה, אתה בראת" וכו', מטעם דעל הרוב חטא ואינה טהורה. קשר גודל סימן ה' אות ח'. וכן כתב ש"ץ דף מ"ו ע"א מטעמים אחרים, יעו"ש. סידור בית עובד אות ב'. חס"ל שם. בן איש חי שם. ועיין יפה ללב אות ד' מה שהאריך בזה, יעו"ש. וכן במסכת ברכות דף ס' ע"ב ליתא תיבת "היא". והביאו הש"ץ שם. ואף על גב דבשער הכוונות דף ב' ע"א איתא "טהורה היא", יש לומר דלאו דווקא. וכן הוא המנהג, דאין אומרים תיבת "היא":

(ו) שם: יאמר אלהי נשמה — ברכה זו צריך להיות בה מ"ז תיבות כמנין הוי"ה אהי"ה שהם או"א דלא מתפרשן לעלמין. עיין נהר שלום דף י"א ע"ג הנדפס מחדש ומה שכתבתי לעיל סימן ו' אות ג'. וכן כתב ש"ץ דף מ"ו ע"א. חס"ל אות ג':

(וזהו הנוסח)[עריכה]

אלהי, נשמה שנתת בי טהורה, אתה בראתה. אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי. ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל המעשים אדון כל הנשמות. ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים. ||קטן|חס"ל שם}}. ודלא כהעטרת זהב סימן ו' ונמשך אחריו סידור בית עובד אות ג' שכתב דצריך לומר "אתה נפחתה" ולא יאמר "אתה נפחתה בי". וכן הש"ץ שם דחה דברי העטרת זהב וכתב דכן הוא מנהג העולם וכן עיקר יעו"ש. וכן הוא בש"ס ברכות דף ס' ע"ב. וכן הוא בשער הכוונות כמו שאכתוב באות שאחר זה:

(ז) שם: יאמר אלהי נשמה — ברכת אלהי נשמה שנתת בי וכו' ברכה זו סמוכה לחברתה, לפי שהיא כנגד אמא המחוברת תמיד עם אבא, והבן זה. והנה אף על פי שלא כל אדם זוכה לחלק הנקרא נשמה, עם כל זה הנה יש לו חלק בנשמת אדם הראשון שהיה כולל כל הנבראים, אף על פי שהאדם הזה עדיין לא זכה אליה הוא בעצמו. ואומרו טהורה (היא) כנגד עולם האצילות, אשר משם נשמה לנשמה. אתה בראת כנגד חלק הנשמה הבאה מן הבריאה. אתה יצרתה הוא סוד הרוח הבא מן היצירה. אתה נפחתה בי הוא סוד הנפש שבעשיה. ונמצא כי באומרו נשמה שנתת בי כולל כל הד' חלקים הנזכרים, וקראם כולם בשם נשמה. ואתה עתיד ליטלה ממני וכו' הוא בסוד מ"ן, כי לעתיד תקח המלכות את נשמות הצדיקים בסוד חדשים לבקרים וכו' כדי שיהיו בה בבחינת מ"ן. ואחר כך אתה עתיד להחזירה בי בבוקר בסוד חדשים לבקרים. שער הכוונות דף ב' ע"א. ועיין בדרושי הלילה דרוש ג' דף נ"ג ותבין. ועיין ש"ץ דף מ"ה ע"ד ודף מ"ו ע"א שכתב בזה עניין אחר, יעו"ש. ועיין בסידור בי"ע וחס"ל ושאר סידורים שכתבו, כשאומר אלהי נשמה יכוין בשילוב אותיות נשמה עם אותיות שמו, ועיין יפה ללב אות ג'. ולפי שהאר"י ז"ל לא כתב זה ואין אנו נוהגין בו על כן לא כתבנו בזה כלום:

(ח) שם: יאמר אלהי נשמה — ואם בירך "מחיה המתים" במקום "אלהי נשמה" יצא. פרי חדש. יד אהרן בהגהת הטור. קשר גודל סימן ה' אות ע'. ש"ץ דף מ"ו ע"ב. סידור בית עובד בדיני ברכות השחר אות ב'. שתילי זיתים אות א'. והגם דהמאמר מרדכי אות א' פקפק בדברי הפרי חדש, מכל מקום בסוף סיים דיש לחוש לדבריו, יעו"ש. והביא דבריו הש"ץ שם. ובפרט דספק ברכות להקל. וכך פסקו האחרונים:

(ט) שם — שכח ולא בירך ברכות השחר קודם תפילה, יברך אותם אחר תפילה, חוץ מברכת "המחזיר נשמות" שלא יברך, שכבר נפטר בברכת "מחיה המתים", וחוץ מברכת התורה, שכבר נפטר ב"אהבת עולם" כמו שיתבאר בדברינו לקמן בסייעתא דשמיא על סימן מ"ז סעיף ז' וסעיף ח' ועל דברי מור"ם ז"ל שבסוף סימן נ"ב יעו"ש. ואם לא בירך אותם גם אחר התפילה, עד אימת נמשך זמנה ויכול לברך, עיין לקמן בדברינו לסימן ע"א אות ד' יעוש"ב. אמנם לכתחילה פשיטא דאין להניח ברכת השחר עד אחר התפילה, דהא מהפך סדר התיקון הנעשה על ידם, עיין פרי עץ חיים שער הברכות פרק ג ונהר שלום דף י"א ע"ג הנדפס מחדש. ועוד עיין לקמן סוף אות ל"ב:

(י) שם: השומע קול תרנגול יברך וכו' — אף על גב דקיימא לן דברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך, ברכות אלו פותחות בברוך. והטעם כתבו התוספות בפרק שלשה שאכלו דף מ"ו ע"א, משום דמעיקרא לא נתקנו לברכם סמוכות זו לזו, כי שמע תרנגול, כי אסר המייניה, וכן כולם. ועוד, דהוו (קצרות)‏[1] קצרות והוויין כברכת הפירות. והביא דבריהם בית יוסף. ולפי זה, השומע קדיש או קדושה או ברכה בין ברכה לברכה בברכות הללו צריך לענות קדיש או קדושה או אמן, אבל באמצע הברכה לא יענה, כמו שכתבנו לעיל סימן ה' אות ד' דבברכות הקצרות לא יפסיק באמצען, יעו"ש:

(י2) שם: כששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה — רש"י פירש שכוי, תרנגול, דאיכא דוכתא דקרו לתרנגול שכוי כדאמרינן בראש השנה דף כ"ו ע"א. והרא"ש כתב דהלב נקרא שכוי בלשון, דכתיב: "מי נתן לשכוי בינה" (איוב לח, לו), והלב הוא המבין, ועל ידי הלב אדם מבחין בין יום ובין לילה. ומפני שהתרנגול מבין גם כן, וגם בערביא קורין לתרנגול שכוי, תקנו ברכה זו לאומרה בשמיעת קול התרנגול, עכ"ד, והביאו הטור וב"י, יעו"ש. ויש אומרים דלכך נתקן על התרנגול, מפני שמבין אימת חצי הלילה ואימת חצי היום. עולת תמיד אות א'. ובשער הכוונות דף ב' ע"א כתב דשכוי הוא גבריאל, סוד הגבורה, ובחצי הלילה נמשכת הארת הבינה בגבורה, וזה מה שאומרים הנותן לשכוי בינה, ואז היא מתמתקת בסוד מה שאמר הכתוב "ויבא לו יין וישת", דארמי ביה מיא בסוד יין המשמח והוא סוד היום. אבל הגבורה בעצמה הוא יין המשכר והוא סוד הלילה, וזה מה שאומרים "להבחין בין יום ובין לילה", שהוא על ידי היין המשמח הנמשך מבינה, הוא המבחין בין יום ובין לילה, עכ"ל. ועיין נהר שלום דף י"ז ע"ג הנדפס מחדש מה שכתב בזה. ולפי זה הדבר ברור דגם החרש מברך ברכה זו, וכן כתב הרב החסיד בן איש חי זלה"ה פרשת וישב אות ד' יעו"ש. ועיין לקמן אות ן' וסימן מ"ז אות ל':

(יא) שם: כששומע קול תרנגול יברך וכו' — והוא הדין אפילו כי לא שמע מברך. טור, וכן כתבו התוספות שם ד"ה כי שמע וכו', וכן כתב הרא"ש סוף פרק הרואה. ועיין ב"י וב"ח, ולקמן אות מ"ט, ובסימן מ"ז אות ל':

(יב) שם: כשלובש מברך מלביש ערומים — עיין לקמן אות מ"ז מה שכתבתי בשם האר"י ז"ל:

(יג) שם: כשיניח ידיו על עיניו וכו' — קשה, מדחשיב אחר כך כי משי ידיה, משמע דכאן עדיין לא נטל ידיו, והא אז אסור ליגע בעיני כמו שכתב בסימן ד' סעיף ג'. וצריך לומר דלא נקט על הסדר. עוד יש לומר, דכאן מיירי שמניח ידו על עיניו אחר שישים מלבוש על ידו, ודרך המלבוש הוא מניח ידו. וגם מדברי רמ"א סוף סימן מ"ז משמע שכל אלו נאמרו על הסדר. ט"ז ס"ק א. וכן כתב מגן אברהם ס"ק א, דהא שכתב כאן מניח ידיו על עיניו הוא על ידיי מפה. מט"י אות א'. ס"ב אות א'. ועיין לעיל סימן ד סעיף כ"ג ובדברינו לשם אות ק"ז:

(יד) שם: כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי — והטעם כתב הרד"א ז"ל לברכה זו, שכל זמן שהוא יחף, אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו, וכיון שלובש מנעליו כאלו נעשו לו כל צרכיו. וכן כתב הלבוש, וזה לשונו: שכיון שיש לו לאדם מנעלים ברגליו, הרי הוא מוכן ללכת לכל אשר ירצה, וזהו כל צרכי, עכ"ל. ש"ץ דף מ"ט ע"ג, ועיין בשער הכוונות דף ב' ע"ג:

(טו) שם: שעשה לי כל צרכי — ויש אומרים צָרְכָי[2] לשון רבים. ולי נראה דאין לשנות הנוסחא. מגן אברהם ס"ק ב. סולת בלולה אות ד'. ר' זלמן אות ב'. ש"ץ שם, מ"כ‏[3] וזה לשונו: צריך לומר צרכי הכף דגושה, כמו שאנו אומרים מן חשך חשכי, וכן בספרים ישנים, עכ"ל. ש"ץ שם. וכן כתב החס"ל אות ג' שצריך לומר צרכי בלשון יחיד והכף דגושה, וכן כתב הרב חיים פלאג'י בספרו כף החיים סימן ט' אות י"א שהכף תהיה בחיריק ודגושה:

(טז) שם: שעשה לי כל צרכי — כתב הפר"ח, זה לשון לשון הרמב"ם ז"ל: שעשית לי כל צרכי. ואינו נראה, שכל הברכות כך הם מדברים בנמצא והדר נסתר. יד אהרן בהגהת הטור. פרי מגדים אשל אברהם אות ב'. ש"ץ שם. וכן כתב בביאור הגר"א שעשה לי כל צרכי בלשון עבר על פי סוד. פתחי עולם אות ה':

(טוב) שם: שעשה לי כל צרכי — אין לברך בט' באב וביום הכיפורים, אף שלובש מנעל של לבדים. והאבל מברך אף אם הולך יחף, כן נראה לי אחר שראיתי מה שכתב הרב המגיה בש"ץ דף ן' עד דף נ"ג יעוש"ב, וכן המנהג להולכים אחר עקבות האר"י ז"ל. קשר גודל סימן ה' אות י"ט. זכ"ל חלק א' בהלכות ברכות אות ש', ובחלק ג'. סידור בית עובד אות יו"ד. שערי תשובה אות י"ב. כף החיים להרב חיים פלאג'י סימן ט' אות י"א. יפה ללב חלק ג' סוף אות ד'. בן איש חי פרשת וישב אות ט', ועיין שפ שכתב דבספרו מקבציאל דחה סברת מהר"א שרעאב"י שכתב בספר דברי שלום על שער הכוונות דהאבל אין מברך יעו"ש, ועיין לקמן אות מ"ט:

(חי) שם: כשהולך יברך המכין וכו' — בגמרא שלפנינו הגירסא איתא "המכין" קודם "שעשה לי כל צרכי", וכן הוא בגירסת הטור שלפנינו. והב"ח אף על פי שהיה לו גירסא אחרת בטור, שהיה כתוב "שעשה לי" וכו' קודם "המכין", כתב שצריך לומר "המכין" קודם "שעשה לי" וכו', מפני שכן הגירסא בגמרא שבידינו, וכן היה כתוב בכל הסידורים, וכן סדרן הרוקח בסימן ש"ך והאגודה בפרק הרואה והסמ"ג בסוף הלכות ברכות ריש דף קי"ד. וסיים הב"ח: מה שנהגו עכשיו לשנות על פי סידורים הנדפסים, עתידים ליתן את הדין, עכ"ד. וכן כתב שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות א' דהמנהג פשוט בינינו כמו שכתוב בסידורים שלפנינו, תחילה ברכת "המכין מצעדי גבר" ואחר כך "שעשה לי כל צרכי". יד אהרן בהגהת הטור, מאמר מרדכי אות ד', סולת בלולה אות ג'. ועיין מגן אברהם ס"ק ב, שכתב דהכל לפי הזמן והמקום, דעכשיו הכל נועלים מנעלים קודם שילכו, עכ"ל. ועיין ש"ץ דף מ"ט ע"ב וקשר גודל סימן ה' אות י"ח ויפה ללב אות י"א:

וזה לשון הרש"ש בספר נהר שלום דף י"ט ע"א בהנדפס מחדש: גם יכוין בח"י ברכות אלו, שהם מן הנותן לשכוי בינה וכו' עד סוף ברכת התורה, לתקן כלים ואורות דאור ישר וחוזר די"ב פרצופים הכוללים דז"א דאצילות ודעשיה ולהמשיך להם מוחין ונרנח"י דמ"ה וב"ן דאור ישר וחוזר באופן זה:

ברכת הנותן לשכוי וברכת פוקח עורים הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דעתיק דכורא הנקרא חכמה והם בניקוד פתח. ברכת מתיר אסורים וזוקף כפופים הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דנוק' דעתיק הנקרא בינה והם בניקוד צירי. ברכת מלביש ערומים והנותן ליעף כח הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דא"א ונוק' הנקרא דעת והם בניקוד מוצא‏[4]. ברכת רוקע הארץ והמכין מצעדי גבר הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דאבא הנקרא חסד, והם בניקוד סגול. ברכת שעשה לי כל צרכי ואוזר ישראל הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דאימא הנקרא גבורה והם בניקוד שבא. ברכת עוטר ישראל בתפארה ושלא עשני גוי הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דישסו"ת הנקרא ת"ת והם בניקוד חולם. ברכת שלא עשני עבד ושלא עשני אשה הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דז"א הנקרא נצח והם בניקוד חיריק. ברכת המעביר וברכה ראשונה של התורה הם באור ישר ואור חוזר דמ"ה וב"ן דנוק' דז"א הנק' הוד, והם בניקוד קובוץ. ברכת והערב נא ואשר בחר בנו הם באור ישר ואו"ח דמ"ה וב"ן דיעקב ורחל הנק' יסוד והם בניקוד שורק, עכ"ל. ועיין בשער הכוונות דף א' ע"ג ד"ה גם הי"ח ברכות שיש וכו' ובדף י"ז ע"ד ופרי עץ חיים שער הברכות פ"ה ושער הזמירות פ"ד ופ"ה. ועיין בשער הקדמות דרוש דעת דף נ"ג ע"ג והובא בנהר שלום הנדפס מחדש דף ל"ב ע"ג ותבין:

נמצא לפי דברי הרש"ש ז"ל דסדרם הוא כך. הנותן לשכוי. פוקח עורים. מתיר אסורים. זוקף כפופים. מלביש ערומים. הנותן ליעף כח. רוקע הארץ. המכין מצעדי גבר. שעשה לי כל צרכי. אוזר ישראל. עוטר ישראל. שלא עשני גוי. שלא עשני עבד. שלא עשני אשה. המעביר. על דברי תורה. והערב נא. אשר בחר בנו. וכן כתב בסידור הכוונות של הרש"ש ז"ל ואין לשנות מזה הסדר:

(יט) שם: המכין מצעדי גבר — ובאגודה כתב "אשר הכין". והביאו מגן אברהם ס"ק ג וכתב וכן נוהגין. וכן כתב הלבוש. סולת בלולה אות ג'. מיהו בגמרא שלפנינו איתא המכין, וכמו שכתב מרן ז"ל. וכן כתב מחצית השקל ז"ל שיש לומר המכין, וכן כתב בביאור הגר"א, והביאו פתחי עולם אות ה'. וכן כתב הש"ץ דף מ"ט ע"א, דאנן בדידן מנהגינו לומר המכין, וכן כתבו בכל הסידורים וכן העתיקו גורי האר"י ז"ל וכן עיקר, עכ"ל. וכן כתב בסידור הרש"ש ז"ל. מיהו אם שינה לא עיכב. ש"ץ שם:

(ך) שם: כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל וכו' — הזכיר ישראל בברכה זו, וכן בעוטר ישראל, מה שאין כן באחרות. הטעם, שהשאר הן להנאת העולם, שהכל שוים בהם; מה שאין כן באלו שנים, הם בישראל לחוד משום צניעות. דחגורה הוא משום שלא יהא לבו רואה את הערוה, כמו שכתב בית יוסף. וכובע הוא משום צניעות, כדאיתא בשבת פרק מי שהחשיך דף קנ"ו: כסי ראשך מפני אימתא דמרך. ט"ז סק"ב. ה"ב‏[5] אות ב'. שתילי זיתים אות ד'. פתחי עולם אות ו'. ועיין בלבוש, ובש"ץ דף נ"ג ע"א, ולקמן אות מ"ט:

(כא) שם: כשחוגר חגורו וכו' — מרן ז"ל הביא משם הראב"ד, שהיינו כשלובש המכנסיים. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דהיינו כשחוגר וכו'. והרב הפרי חדש נתעצם להוכיח דפירוש המייניה דאמרו בש"ס הוא חגור, עיין שם ביאורו. ונראה דמר כי אתריה ומר כי אתריה, שהראב"ד היה בארץ עכו"ם שאין לובשים חגורה, ומשום הכי אף דידע שפיר ד"המייניה" חגורו, כתב דיש לברך ברכה זו כשלובש המכנסיים, וללמד יצא למנהג גלילות ארץ מצרים. והרמב"ם היה בארץ ישמעאל, דנוהגים ללבוש חגורה כבני בבל, ומשום הכי כתב כשחוגר וכו'. וכבר כתב הפרי חדש גופיה, דאי ליכא אזור יברכנה במכנסיים, יעו"ש. ברכי יוסף אות ג'. ועיין לקמן אות מ"ט. ובסימן ע"ד אות כ"ג:

(כב) שם: כשיטול ידיו יברך על נטילת ידים — עיין מה שכתבתי לעיל סימן ד' אות א' ואות ק"ז:

(כג) שם: המעביר חבלי שינה מעיני וכו' — כן הוא גירסת הגמרא שלפנינו, כולם בלשון יחיד: "המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי ויהי רצון וכו' שתרגילני בתורתך ותדביקני במצותיך" וכו'. וכן הוא ברמב"ם פ"ז מהל' תפלה דין ד'. וכן הוא בטור, ובלבוש סעיף ד'. אמנם בספר אות אמת כתב שצריך לאומרה בלשון רבים, דאיתא בפרק תפילת השחר, אמר אביי: לעולם לישתתיף אינש בהדי ציבורא וכו'. והביאו כנסת הגדולה בהגהת הטור, ועולת תמיד אות ב', ומגן אברהם ס"ק ד, ומטה יהודה אות ו'. ועיין שלמי ציבור דף נ"ד ע"ד. והרב החסיד בן איש חי ז"ל פרשת וישב אות י"א כתב דיש לומר כולם בלשון יחיד, כנוסחת רז"ל בש"ס, וכתב דכן הוא בסידור הרש"ש ז"ל, יעו"ש. מיהו בסידורי הרש"ש שבידינו, יש מהם כתוב בלשון יחיד, ויש שכתוב בהם בלשון רבים. על כן אין ראיה מזה, שכל מכוין אמר לסופר שיכתוב לו נוסח כפי סברתו. אבל מכל מקום אין לשנות מנוסח הש"ס שבידינו שהוא בלשון יחיד, וכן הוא ברמב"ם וטור ושולחן ערוך ולבוש, כנזכר לעיל. ומה שכתב אות אמת שצריך לאומרה בלשון רבים, דאיתא בפרק וכו', אין ראיה מזה, דיש לומר דזה דווקא היכא דלא איתמר בש"ס בהדיא בלשון יחיד, כמו בנידון דידן, אין לשנות, דאפשר שיש סוד בדבר, וכמ"ש האר"י ז"ל בשער הכוונות דף א' ע"ג, דכל הי"ח ברכות הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים, וכאשר נעתיק לשונו לקמן אות מ"ט:

(כד) וראה זה חדש מצאתי בסידור הרב מהר"ב הלוי ז"ל, שצריך לומר בנוסח "שתצילני היום" י"א דברים, לא פחות ולא יותר: "מעזי פנים ומעזות פנים. מאדם רע. מיצר רע. מחבר רע. משכן רע. מפגע רע. מעין הרע. מלשון הרע. מדין קשה. ומבעל דין קשה". וכו'. והם כנגד י"א קליפות. י"א סימני הקטורת. והנה י"א מימין‏[6] גימטריא מ"ת, שהם הקליפות הנקראים מתים, מפני שבאו משבירת הכלים הנקראים מלכין דמיתו, דכתוב "וימת וימלוך", ואנו מתפללים שהקב"ה יצילנו מידם וימית אותם, בסוד "בלע המות לנצח". וסוד מימי"ן אלו הם של ראש מות שנתחברו לו"ת כמ"ש בזוהר, עכ"ל. ושוב ראיתי שכתב הר"ן שפירא כן. ש"ץ דף נ"ה ע"ב:

(כה) שם: ואין לענות אמן אחר המעביר וכו' שהכל ברכה אחת היא — דאילו היו שני ברכות היו פותחות בברוך, דלאו סמוכות הם, שכל אחד נתקנה בפני עצמה. ואע"ג דבעינן מעין פתיחה סמוך לחתימה, יש לומר ד"תגמלני חסדים טובים" היינו החסד שעושה הקב"ה שמעביר חבלי שינה מעיניו. מגן אברהם ס"ק ה. ועיין בלבוש סעיף ד' ובית יוסף:

סעיף ב[עריכה]

(כו) סעיף ב: עכשיו מפני שאין הידים וכו' נהגו לסדרם בבית הכנסת וכו' — עיין מה שכתבתי לעיל סימן ו' אות ג' ואות ד':

(כז) שם: נהגו לסדרם בבית הכנסת וכו' — והא דאמרינן: כל הברכות מברכין עובר לעשייתן, היינו ברכות המצוות, שאומר בהן "וציוונו", צריך לברך להקב"ה תחילה על מה שציוונו וקרבנו לעבודתו. אבל ברכה של הודאה ושבח כעין אלו יכול לברך אחר כך. בית יוסף בשם הרא"ש והר"ן. ועוד טעם אחר כתב בשם הר"ן, מפני שברכות הללו על מנהגו של עולם הם, יעויין שם. ועיין מט"י אות ח':

(כח) שם: ועונים אמן אחריהם וכו' — עיין בסימן רי"ג סוף סעיף ב' שכתב דאף אם לא ענו אמן יצאו, וכן כתבו האחרונים:

(כט) שם: ויוצאין ידי חובתם — כתב שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ד', דסבירא ליה להטור דברכות השחר שהם ברכות הנהנין אין אדם יוצא בברכת חבירו אלא כשאינו בקי, אבל אם הוא בקי צריך הוא לברך בעצמו, יעו"ש. אמנם יש מן האחרונים שהשיגו עליו בזה, וכתבו דגם הטור סבירא ליה דאפילו בקי יוצא בברכת חבירו אם כיון. פרי חדש אות ב'. יד אהרן בהגהת הטור. עולת תמיד אות ג'. מט"י אות ז'. מאמר מרדכי אות ה'. שתילי זיתים אות ח'. ועיין ערוך השולחן אות ד', ובאשל אברהם סימן ו' אות יו"ד, ר' זלמן סי' נ"ט אות ד', ובמה שכתבנו אנן בעניותין לסימן נ"ט אות כ"ז:

סעיף ג[עריכה]

(ל) סעיף ג: חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות — הטעם בטור, לפי שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל, ותיקן דוד על זה לברך מאה ברכות בכל יום. ט"ז ס"ק ג. ועיין מחזיק ברכה אות ג'. ועיין בשער הכוונות דף ב' עמוד ד' שכתב, כי כללות מאה ברכות שורשם הוא ס"ג, ומילוי שלו בלתי אותיותיו הפשוטות, שהוא בגימטריא ל"ז. והנה ס"ג ול"ז הם ק' ברכן. יעו"ש, ובפרי עץ חיים בשער הברכות פרק א. ובעניין מניין ק' ברכות {{קטן|עיין בית יוסף, ומגן אברהם ס"ק ח, ומט"י אות ט', ובסימן ר"ץ סעיף א' ובאחרונים:

(לא) שם: חייב אדם לברך בכל יום וכו' — עיין מה שכתבתי לעיל סימן ה', שצריך האדם ליזהר הרבה בשעת אמירת הברכות לכוין פירוש המילות, ושלא יחסר מהם שום תיבה או אות, כי ענוש יענש. ובפרט כשמזכיר את השם בפיו, צריך שיירא מאד ויזדעזעו איבריו מפחדותו אותו, אשר הוא ילוד אשה ומזכיר את השם הקדוש הגדול הגבור והנורא, אשר מלאכים קדושים ונוראים ומתפחדים ומתרעשים ומתרגשים בהזכירם אותו, כנזכר בקדושת יוצר. ויקח קל וחומר בן בנו של קל וחומר לנפשו, ויזהר בכל עת וזמן שמוציא את השם בשפתיו שיהא באימה וביראה ופחד. ועיין שם בסימן ה' שהארכנו בזה, ואין צריך לכפול כאן הדברים אלא יעו"ש:

סעיף ד[עריכה]

(לב) סעיף ד: צריך לברך בכל יום שלא עשני עכו"ם וכו' — הנה ברכות על חיוב המצוות הן. דעכו"ם לא נתחייב במצוות כלל, ואשה ועבד אעפ"י שנתחייבו בקצת מצוות לא נתחייבו בכולן. ויש להקדים שלא עשני עבד, שבתחילה אנו מברכים שלא עשני עכו"ם, שאינו בר מצוות כלל, ואח"כ אנו מברכין שלא עשני עבד, אעפ"י שישנו בקצת מצוות – זיל טובא והוא חשוד על הגזל, כדתנן (משנה אבות ב ז): מרבה עבדים מרבה גזל. גם דומה לעכו"ם, שאין לו זכות אבות, ועוד שאסור בבת ישראל. ואח"כ אנו מברכין שלא עשני אשה, שאעפ"י שהיא חשובה מן העבד, מכל מקום אינה חייבת בכל מצוות. ב"י ולבוש. וב"ח פירש, שלא עשני עכו"ם עבד אשה, הוא שלא מסר נפשו על ידי מלאכו להורידה לתוך גופו של עכו"ם או עבד או אשה בתחילת ברייתו, עכ"ל. ועיין מה שכתב עליו החיד"א בברכי יוסף אות ז' ובמחזיק ברכה אות ד', יעו"ש. וזה לשון מצת שימורים: דע כי האדם אעפ"י שהוא זכר, יש מיני עבירות שגורמים לו להתהפך ולהיות נקבה, ועניין אחד הוא עניין משכב זכור, מידה כנגד מידה, ומתגלגל ונעשה נקבה. וכן יש מיני עבירות שגורמים לו להתהפך ולהיות גוי, ועניין אחד הוא הבועל ארמית, ובעת הכריעה על ברכיו לשכב עמה אז הוא כורע לע"ז, וזה גורם אח"כ שאוכל עמה מאכלות אסורות ושותה עמה יין נסך, כי עבירה גוררת עבירה, ואהבה שאוהב לגויה מקלקלת הצורה שנברא העולם בצלם אלהים. וכן ג"כ נתהפך אח"כ בגלגול אחד בגוף של גוי, מידה כנגד מידה. וכן יש מיני עבירות שגורמים לו להתהפך ולהיות עבד. והעניין הוא, מי שעובד לאנשים גדולים מהאומות, ועל ידי העבדות שעושה להם הוא מתבטל מעבדות הש"י, ואינו מתפלל ואינו מניח תפילין ומתבטל מתלמוד תורה וקריאת שמע ומתבטל מכמה מצוות של שבת. ואעפ"י שהכל נעשה באונס, מכל מקום מידה כנגד מידה לא בטלה ומתגלגל אח"כ בעבד כנעני. לכן כל מי שהוא מזרעא קדישא זרע אברהם יצחק ויעקב, מאחר שהוא רואה את עצמו שהביאו הקב"ה בגלגול טוב, ויביט בעצמו טוב הכנתו, ראוי ליתן שבח והודאה שהש"י מסייע אותו, כמו שאמרו רז"ל: הבא ליטהר מסייעין אותו. וכן צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, וה' לא יעזבנו בידו וגו', שלא נכשל באלו שלשה עבירות הנ"ל, שלא יצרך הקב"ה להביא אותו באותן ג' גלגולים, גוי עבד אשה. ולכן לא די שיברך ברכה זו פעם א' בימיו, אלא בכל יום ויום, ויהיו אלו ג' עבירות נגד פניו שלא יכשל בהם ח"ו בגלגול זה, כדי שלא יבא באחד מהם בגילגול שני. ולכן אלו ג' ברכות צריך להיות זכרון בין עיניו. (ועיין משנת חסידים מסכת חצות פ"ג אות ז'. ויפה ללב ח"ג אות ט'):

עוד אפשר לפרש, כי גם בחיים חיותו אפשר לאדם להתעבר מאלו הג', גוי עבד אשה. כי בכל לילה עולה נשמתו למעלה לתת דין וחשבון לפני קונו. והנה לפי מעשיו כך דנין אותו, ולפעמים נותנים לו איזו נשמה בסוד העיבור של גוי או של עבד או של אשה. ונודע כי אפילו מי שהוא משכים ללמוד ולעסוק בתורה אינו חוזר בו נשמתו, אלא נשארה באפיו, כמו שאמר הכתוב: חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. עד אחר שיתפלל ועונה ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אז חוזרת הנשמה בגופו. ולכך יש בו ה' תיבות כנגד חמשה בחינות שמות שיש לנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. והנה עתה בקומו ממיטתו בעוד שהנשמה באפיו קודם שיכנס בגופו יברך אלו הג' ברכות, ולא כמו שעושין קצת בני אדם שמסדרים הברכות אחר התפילה. והנה צריך לכוין בברכתו, כמו שלעבר לא נכנס בגופו שום נשמה מהג' הנ"ל, כן מהיום והלאה שלא יכנס בו נשמה שאינה הגונה. ויהרהר בתשובה, שאם עשה איזה דבר מכוער מהג' הנ"ל, שיתחרט עליו ולא ישוב עוד לכסלה. וע"י זה פורח הנשמה שבאפיו שאינה הגונה לו והולכת לדרכה, ונשמתו שהיתה בו מקודם היא לבדה חוזרת ומתפשטת בגוף האדם. ע"כ מאחר שכבר נתפשטו הנשמות בגופו בשעת ברכו, א"כ מה יועיל לו לברך אלו ג' ברכות אחר התפילה? ואעפ"י שעל פי הפשט לית לן בה באיזה זמן שיברך, מ"מ ירא שמים יוצא ידי כולם ויברך אותם בזמנם קודם התפילה מהטעם הנ"ל, עכ"ל. ועיין מה שכתבתי לעיל אות ט':

(לג) שם: שלא עשני עכו"ם וכו' — ואם בירך "שעשני ישראל" או "שעשני יהודי", דעת הב"ח ז"ל [ד]שוב לא יוכל לברך "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אשה"; דלשון "שעשני ישראל" שכבר בירך משמעו בן חורין, ומשמעו נמי איש ישראל ולא אשה, דאשה נקראת "ישראלית", יעו"ש. והביאו דבריו הט"ז ס"ק ד ומגן אברהם ס"ק ט ומאמ"ר אות ז'. מיהו הל"ח פרק הרואה אות פ"ט כתב, דאם בירך "שעשני ישראל", לא יוכל לברך "שלא עשני עבד"; משמע הא "שלא עשני אשה" יכול לברך. וכן כתב מטה יהודה אות יו"ד, וכן הסכים ש"ץ דף נ"ד ע"א, והביאו קשר גודל סימן ה' אות ך' וסידור בי"ע אות י"א. אמנם המגן אברהם שם מצדד בזה אם יוכל לברך "שלא עשני אשה" או לא, יעו"ש ובמחצית השקל (ומן התימא על הש"ץ, שכתב דדעת המגן אברהם לברך "שלא עשני אשה", דהא אינו אלא מצדד צדודי, והיותר נראה דעתו שלא יברך, כאשר יעויין שם ומחצית השקל). ולפי מה דקיימא לן ספק ברכות להקל אפילו כנגד הרוב, כמו שכתבתי בסימן ח"י אות ז' ובכמה מקומות, אם כן הכא נמי, אם טעה וקדם ובירך "שעשני ישראל" או "שעשני יהודי", לא יברך עוד "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אשה" אלא בלא שם ומלכות:

(לד) שם: שלא עשני עכו"ם שלא עשני עבד שלא עשני אשה — ואם קדם ובירך "שלא עשני אשה" קודם שבירך "שלא עשני עכו"ם" ו"שלא עשני עבד", משמע מהב"ח, דלפי מה שכתב בסעיף ה', דאם קדים ובירך "זוקף כפופים" קודם שבירך "מתיר אסורים" – לא יברכנה, הוא הדין הכא, אם קדם ובירך "שלא עשני אשה", שוב לא יברך "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני עכו"ם". וכן אם בירך "שלא עשני עבד" קודם שבירך "שלא עשני עכו"ם", שוב לא יברך "שלא עשני עכו"ם", יעו"ש. וכן כתב מגן אברהם סוף ס"ק ט, חיי אדם כלל ח' אות ב'. מיהו דעת הט"ז בס"ק ו, דאם בירך "שלא עשני אשה" קודם, יכול לברך אחר כך "שלא עשני עכו"ם" ו"שלא עשני עבד". וכן כתב הפרי חדש אות ה', והרב זקן שמואל בתחילת ספרו, והביא דבריו הברכי יוסף אות ט', ובספרו קשר גודל סימן ה' אות כ"א, וכן כתב מטה יהודה אות י"א, ר' זלמן אות ה', ש"ץ דף נ"ד ע"ב, סידור בי"ע אות י"ב. ולפי מה דקיימא לן דאין הולכין בספק ברכות אחר הרוב, אם כן הכא נמי, אם קדם ובירך "שלא עשני אשה" תחילה, שוב לא יברך "שלא עשני עכו"ם" ו"שלא עשני עבד" אלא בלא שם ומלכות, וכן כתב הרה"ג בן איש חי ז"ל פרשת וישב אות יו"ד:

(לה) שם: שלא עשני אשה — ועבד לא יברך "שלא עשני אשה", שהוא זיל טפי, כמו שכתבתי לעיל אות ל"ב, אלא יברך בלא שם ומלכות. ועיין פרי מגדים במשבצות זהב, אות ד':

(לו) שם הגהה: ואפילו גר יכול לברך כן — פירוש, שיכול לברך "שעשני גר", דזה נמי מיקרי עשיה, כמו שכתוב: "ואת הנפש אשר עשו בחרן". דרכי משה אות ג', מגן אברהם ס"ק י, כס"א אות ז', ש"ץ דף נ"ד ע"ב (ומה שכתבו הברכי יוסף אות ט' ויפה ללב אות ך' דנוסחת מור"ם בשולחן ערוך היה "שעשני יהודי" וכו', עיין מאמר מרדכי אות ז' מה שכתב בזה). מיהו הב"ח חולק וכתב דאינו יכול לברך הגר "שעשני גר" או "שעשני יהודי", דמה שנכנס לדת יהודית הוא על ידי בחירתו שמסר הקב"ה ביד האדם, ולא שייך לומר שהוא יתברך עשאו גר, שקבל דת משה וישראל, ולכן אין הגר מברך מאלו ג' ברכות אלא שנים: "שלא עשני עבד", "שלא עשני אשה", ודלא כהגהת שולחן ערוך וכו', עכ"ל. וכן כתב הפרי חדש אות ד'. והל"ח אות פ"ט כתב דאם יברך "שעשני יהודי", לא יוכל לברך עוד "שלא עשני עבד", יעו"ש, ובדברינו לעיל אות ל"ג. והשיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ה' כתב, דאף אם יברך "שלא עשני גוי" אין קפידא, דהכוונה שלא עשני שאשאר גוי. ומכל מקום יותר נכון לברך "תחת כנפי השכינה", עכ"ל. וכן כתב המגן אברהם ס"ק י דיכול לברך "שלא עשני גוי", יעו"ש, וכן פסק היד אהרן בהגהת בית יוסף להלכה דגר יכול לברך שלא עשני גוי, יעו"ש. ועיין ברכי יוסף אות ט' מה שכתב על דברי היד אהרן, וסיים וזה לשונו: ואנן בעניותן מסתברא לן איפכא, כיון דמצינו גדול מרבוותא קמאי הרמ"ה שכתב דלא יברך ברכה זו, ומייתו לה או"ח ומהרד"א, וגם אשור נלוה עמם מרן ז"ל דנראה דמסכים עמהם, וגם הב"ח והשל"ה, הביאו המגן אברהם, והפרי חדש ומהר"י הלוי שהביא בספר יד אהרן הסכימו לזה, וכן נראה דעת מהריק"ש בהגהותיו, הכי נקטינן, עכ"ל. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ה' אות כ"ו, והביאו ש"ץ דף נ"ד ע"ג, וכתב דכן נראה הסכמת מהר"י עייאש בספרו מטה יהודה, עכ"ד. וכיון דדבר זה לא נפיק מפלוגתא, יש לברך הגר "שלא עשני גוי" בלא שם ומלכות:

(לז) וגר שהיתה לידתו בקדושה, כתב הפרי חדש אות ד' דמברך "שלא עשני גוי". ומבית יוסף בשם הרמ"ה משמע דבעינן הורתו ולידתו בקדושה, הא לידתו בקדושה אין מברך, דעל ידי בחירת אמו נעשה ישראל, וצריך עיון. ועיין יורה דעה סימן רס"ח וסימן רס"ט סעיף ד' בזה. פרי מגדים במשבצות זהב אות ה':

(לח) השבוי מברך "שלא עשני עבד", שלא תיקנו ברכה זו מפני העבדות עצמה, אלא מפני שאין העבד חייב במצות כישראל ואינו ראוי לברא בקהל ופסול לכמה דברים. בית יוסף, וכן כתב הפרי חדש שם, ש"ץ שם:

(טל) ומי שחציו עבד וחציו בן חורין, לא יאמר "שלא עשני עבד" ולא "שעשני גר", ואף על גב דחייב בכל המצוות. וטומטום ואנדרוגינוס דחייבין מספק בכל המצוות לא יאמרו "שלא עשני אשה", דספק הם. ואפשר יאמרו "כרצונו". פרי מגדים אשל אברהם אות יו"ד, ועיין לקמן אות מ"א:

(מ) ממזר, ישראל גמור הוא. וסומא מברך כל השלש ברכות, חדא דקיימא לן סומא חייב בכל המצוות מן התורה, כמו שכתב המגן אברהם בסימן נ"ג ס"ק ט"ז, וכן כתב הפרי חדש שם סעיף י"ד, דלא כנ"ץ, ואף לר' ירוחם ונ"ץ דפטור מן התורה, מדרבנן חייב, ואילו נשים במצוות עשה שהזמן גרמן אפילו מדרבנן פטורים. פרי מגדים שם:

פרק זה דורש שיפור, כדוגמת פתיחת ר"ת, פיסוק, הפיכת מראי מקומות לקישורים וכיו"ב. אנא תרמו לוויקיטקסט ושפרו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה: וגם להגיה.

מא) שם והנשים מברכות שעשני כרצונו. כתב הרב זקן שמואל בריש ספרו נראה דאף העבד מברך בברכה זו, והביאו הברכ"י אות יו"ד. אמנם הפר"ח ז"ל כתב אות ד' על דברי מרן ז"ל וז"ל ולי נראה שאין מברכות אל השני ברכות ראשונות ותו לא כיון דלא אשכחינן לה בגמרא דכולי האי הו"ל לפרושי עכ"ל, ולזה הסכים הרב מהר"י עייאש בס' מטה יהודה סוף אות יו"ד יעו"ש, והב"ד הש"ץ דנ"ד ע"ב, וכ"F החיד"T בקש"ג סי' ה' אות כ"ג דנשים מברכות שעשני כרצונו בלא שם ומלכות סידור בי"ע אות י"ג, בן א"ח פרשת וישב אות יו"ד. ולפ"ז גם העבד וטומטום ואנרוגינוס יאמרו בלא שם ומלכות:

מב) ובענין ב' ברכות הראשונות משמע מדברי הפר"ח הנז' דנשים מברכות דהיינו שלא עשני גויה שלא עשני שפחה, וכ"F החיד"T בקש"ג שם אות כ"ב וז"ל נשים מברכות שלא עשני גויה שלא עשני שפחה בשם ומלכות אחרונים בסי' מ"ו ודלא כהרב יעב"ץ בסידורו שכתב בלא שם ומלכות עכ"ל, והב"ד סידור בי"G אות י"ג, אמנם בס' עו"A כתב שהאשה תברך שלא עשני גויה שלא עשני שפחה בלא שם ומלכות מאחר שלא נזכר בגמרא, וכן בשעשני כרצונו נכון שלא תברך בשם ומלכות עכ"ד, והביאו פתחי עולם אות י"ז:

סעיף ה[עריכה]

מג) סעי' ה'. ואם קדם ובירך זוקף כפופים קודם שיברך מתיר אסורים לא יברכנה, שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל, דמתיר אסור נתחייב מיד כשיושב, מיהו הב"ח כתב דיכול לברכה אח"כ יעו"ש והב"ד מ"T ס"ק י"א וכתב דלי נראה להקל בספק ברכות. (ומ"ש המ"T שם דרש"ל סי' ס"ד כתב שיברכנה כמו הב"ח לא עיין בתשו' רש"ל הנז' אלא בדברי שכנה"ג וכמ"A המח"בר או' ה' ד"ה ועוד וכו' יעו"ש) וכ"F הט"Z סק"ו דיפה פסק בש"ע כרב עמרם דסב"ל, וכ"כ פרמ"D במש"ז אות ו', סו"ב במקו"ח אות ג', וכן נראה דעת הפר"ח אות ה', מאמ"R אות ח', קש"ג סי' ה' אות ט"ז, ש"ץ דמ"ח ע"ג, ר"ז אות 'ה ח"א כלל ח' אות ד', סידור בי"G אות ז', ודלא הלק"ט ח"א סי' קי"ח שכתב דעכשיו שנהגו לאומרם על הסדר אין פקידא בדיעבד וכו' יעו"ש והב"ד י"א בהגה"ט, ועיין פרמ"D א"א אות י"T שכתב וז"ל ויראה שישמע אח"כ מאחר הברכה מתיר אסורים ויכוין לצאת ויוצא ממ"נ, ואם יש מי שאין בקי בברכת מתיר אסורים יכול הוא לברך להוציאו דהוי ס"ס עכ"ל, ולפי מש"ל סי' ח"י אות ז' דגם היכא דאיכא ס"X במלי דברכות י"א דאין לברך אין א"כ הכא נמי לברך מתיר אסור להוציא את שאינו בקי אלא יברך הוא לעצמו בלא שם ומלכות או ישמע מאחר:

מד) אדם כפות בלא"ה מחמת חולי שאינו יכול לזוז ממטתו ג"F מברך ברכה זו של זוקף כפופים דעל מנהגו של עולם נתקנו ברכות אלו, בן א"ח פ' וישב אות ו', ועיין מנחת אהרן כלל ה' אות י"S ולקמן אות מ"ט. (ומ"ש שם בן א"ח הא איכא רש"ל וב"ח דפסקו לברך מתיר אסורים אם הקדים זוקף כפופים וכו' יעו"A זה נמשך אחרי דברי המ"א הנז' באות הקודם ולא ראה דברי רש"ל בשורשם כמ"A באות הקודם יעו"ש):

מה) אם בשעה שאמר בא"י היתה כוונתו לברך זוקף כפופים יסיים זוקף כפופים אע"ג דאז לא יוכל בלרך מתיר אסורים, וכן בשלא עשני עבד ואשה וכיוצא בו ומכ"A בשאר ברכות שלא יקפיד על הסדר אלא יסיים כמו שחשב בשעה שהזכיר השם, ח"T כלל ח' אות ה', מיהו לפי מ"ש הרב ז"ל בשער הכוונות דף א' ע"ג דכל הי"ח ברכות מן הנותן לשכוי עד סוף ברכת התור כולם חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אעפ"י שלא נתחייב בהם לפי שכולם הם רמוזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם וכו' א"כ אין לבטל שום ברכה מפני חומרא זו שבשעה שהזכיר את שהם היה דעתו על ברכה אחרת אלא אם היה בדעתו בשעה שהזכיר את השם לברך זוקף כפופים או שלא עשני אשה יכול לסיים מתיר אסורים או שלא עשני עכו"ם כדי שלא יפסיד ברכות הקודמות להם וכמ"A מרן ז"ל בסי' ר"ט סעי' ח' בשם י"א על כה"ג דיצא וכ"F המ"T שם סק"ב העיקר דיצא יעו"ש, ובכה"ג לא אמרינן סב"ל דעיקר סב"ל הוא דחיישינן שמא ינו צריך לאותו ברה והויא ברכתו לבטלה ויש בה משום לא תשא וכו' אבל בכה"ג שהוא צריך לאותה ברכה ומסיים כהוגן רק שהזכיר את השם הי דעתו אל ברכה אחרת ליכא למיחש לזה בדיעבד כדי שלא להכניסו בפסק ולבטל ממנו ברכות הקודמות להן, וכן פסק הר ה"ג בן א"ח זלה"ה פ' וישב אות ז' וכתב שבספרו מקבציאל דחה דברי הח"א יעו"ש:

מו) אם היה צריך לברך מתיר אסורים וטעה ואמר זוקף כפופים וחזר ואמר מתיר אסור, וכן היה ברכתו בא"י אמ"ה זוקף כפופים מתיר אסור. וכן בשאר ברכת השחר שטעה בכה"ג כגון שיה צריך לברך הנותן לשכוי וכו' וטעה ואמר פוקח עורים וחזר ואמר הנותן לשכוי יצא ידי שניהם ואינו צריך לברך עוד לא הנותן לשכוי ולא פוקח עוירם, ואע"D דמרן ז"ל בסי' ר"ט סעי' ב' כתב דאם לקח כוס של שכר ובירך בורא פרי הגפן וחזר ואמר תוך כדי דיבור שהכל נהיה בדברו דיצא ידי שהכל, שאני התם דאינו צריך רקל שהכל אבל כא דהוא צריך לשניהם ונכללו שניהם בברכה אחת י"ל דיצא ידי שניהם וכמ"ש מרן ז" ביו"ד סי' של"א סעי' ע"ח המפריש תרומות ומעשרות זה אחר זה מיד כוללן ברכה אחת ואע"ג דבשאר ברכות לא עבדינן הכי אלא מברכין כל אחת בפ"ע שאני הכי כיון שכבר נכללו בברכה אחת שינהם והוא מחויב עתה בהם י" יצא ידי שניהם, ועיין סי' ר"ט במ"א סק"ה ונושאי כליו, והנלע"ד כתבתי:

סעיף ו[עריכה]

מז) סעי' ו' יש נוהגים לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראין, הגהה, אך מהנהג פשוט בבני האשכזים לאומרה, וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוונות דף ב' ע"ב וז"ל דנכון לאומרה והיא אחת מן י"ח ברכות האלו שתיקנו קודם התפילה, ואעפ"י שיש מגמגמין בדבר זה עכ"ז ראוי הוא לאומרו עכ"פ וכמו שנבאר סודה בע"ה, והטעם שהשתי ברכות אלו שהם מלביש ערומים וברכת הנותן ליעף כח נתקנו לסוד מה שנתבאר עתה בע"ה, והוא כי הנה אין אדם בארץ אשר לא יחטא וע"י כך מפשיטין מעליו לבוש הקדושה ומלבישין לנשמתו מלבוש הקלי' בגדים צואים כדמיון מש"ה וינתצלו ב"י את עדים ונמשך עליהם זוהמת הנחש וכדמיון אדה"ר שנאמר בהם וידעו כי ערומים הם ואח"F כתיב וילבשם כתנות עור משכא דחויא, והנה הכל הוא כפי ערך החטא כי אם החטא הוא קל מתחלש כח הלבוש ההוא בסוד צור ילדך תשי וכו' אל איננו מסתלק מעליו, ואם החטא הוא חמור מסתלק הלבוש לגמרי מעליו, וכנגד ב' בחינות אל נתקנו ב' ברכות אלו, וענינם הוא כי הנה בכל לילה כאשר האדם מפקיד נשמתו ביד המלכות העליונה בסוד בידך אפקיד רוחי הנה היא מחדשת אותה בסוד חדשים לבקרים וכ'ו ומי שנסתלק ממנו לבושו נותנת אליו בבקר בחי' לבוש, ומי שיש לו לבוש אלא שנחלש היא נותנת כח הלבוש ההוא וכו' והרי נתבאר ברכת מלביש ערומים שנתקנה כנגד מי שנתפשט מעליו לגמרי מלבוש הקדושה והנה הוא מתחדש עתה בבקר לגמרי וכנגד בחי' השני בנחלש מלבושו אך לא נפשט לגמרי תקנו ברכת הנותן ליעף כח והדבר מבואר עכ"ל. וכ"F הפע" חשער התפלה פ"ב. עו"ת די"ג ע"א הנד"מ. ועיין נה"ש די"ז ה"ג הנד"מ. וכתב הרב נתן שפירא בס' מצ"ש מאחר עהרב זלה"ה הסכים לאומר בודאי שע"פ רוח הקדש שאמר לו יעו"ש. והלק"ט סי' קפ"V כתב דהוא ז"ל נוהג לאומרה. וכן הסכמת מט"י אות י"ב, וכ"כ הברכ"י אות ל"א וז"ל עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאת הברכה עפ"י כתבי רבינו האר"י ז"ל כי אף דקבלנו הוראות מרן ז"ל קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר"י זצ"ל גם הוא יודה לברכה. ומה גם שכתב הכנה"ג דאיכא מאן דשמע דהדר ביה מרן ז"ל בסוף ימיו. וכן ראוי לנהגו ודלא כהפר"ח עכ"ל וכ"F הברכ"י שם בשיו"C אות ח' בשם הרמ"ע וכתב שראויה ברכה זו שתאמר אחר מלביש ערומים קודם להתעטף בציצית יעו"ש. והב"ד הש"ץ דמ"ח ע"ד וכתב דמי שנוהג כדעת הר"י ז"ל צריך ליזהר לאומרה אחר מלביש ערומים דוקא יעו"ש, והב"ד שע"ת אות יו"ד. וכ"כ קש"ג סי' ה' אות טו"ב. סידור בי"G אות ח' כף החיים סי' ט' אות יו"ד. יפה ללב אות כ"T. וכתב דעכשיו נתפשט המנהג גם בבני הספרדים בכל המקומות אפי' בחו"ל לאומרה בשם ומלכות ככל הברכות ע"פ כתבי רבינו האר"י זצ"ל וכן העד העיד כס"א באות ט' ודלא כהשו"ג אות ך' שכתב ובחוץ לארץ אין נוהגים לאומרה יעו"ש. וכ"F בן א"ח זלה"ה פ' וישב אות ח' וכן המהנג עתה פשוט בכל המקומות בין בארץ בין בחו"ל וכמ"ש היפה ללב ז"ל:

סעיף ז[עריכה]

מח) סעי' ז'. יש נוהגים לברך ברכות אחרות וכו' וטעות הוא בידם. וכן מנהגינו שלא לברך שום ברכה חוץ מהי"ח ברכות שזכרנו לעיל אות י"ח:

סעיף ח[עריכה]

מט) סעי' ח'. כל הברכות האלו אם לא נתחייב בהם וכו'. הגהה ויש אומרים דאפי' לא נתחייב בהם מברך אותם וכו' וכן כתב הב"ח. וכ"כ מט"י סוף אות י"ד דכבר נהגו העולם כדברי ההגהה יעו"ש. וכ"F האר"י ז"ל בשער הכוו' דף א' ג"ע וז"ל כל הי"ח ברכות שיש מן הנותן לשכוי בינה עד סוף ברכת התורה כולם חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אעפ"י שלא נתחייב הוא בהם לפי שוכלם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם אפי' אם האדם לא יישן בלילה אם לא הסיר מצנפתו או בגריו או סודרו או מנעליו וכיוצא בז צריך לברכן בכל יום כולן אעפ"H שלא נתחייב בהם לפ שעל מנהגו של עולם נתקנו חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום ט' באב ויוה"כ שאז כל העולם יחפים וגם חוץ מברכת על ט"י ומברכת אשר יצר ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בםה אין לברך עליהם עכ"ל. וכ"F בפע"ח שער הברכות פ"א. וזמנם הוא מחצות הלילה ואילך כמ"A בשער הכוו' דרוש א' מדרושי הלילה דנ"ח ע"א ופע"ח שער תיקון חצות פ"א ופ"ג. וכ"כ הרש"ש ז"ל בס' נה"ש בהקדמת חצות דפ"ז ע"T ובחדש דט"ו ע"ג וז"ל באופן שצריך זריזות וזהירות מאד לשמור נפשו שבגרע חצות ימצא ניעור בפרט אם שורש נשמתו הוא מזיווג יעקב ולאה הנעשה אחר חצות לילה. ויברך ברכות השחר. וצריך אומרם אפי' שלא נתחייב בהם כגון שלא יישן או שלא פשט בגדיו או לא חלץ מנעליו וכיוצא אעפ"י כן צריך לאומר לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו והם להמשיך מוחין לפרצופי העולמות העליונים חוץ מברכת ענט"י ואשר יצר שאם לא נתחייב בהם לא יברך וחוץ מברכת שעשה לי כל צרכי בט"ב וביוה"כ שאז כל העולם יחיפים. וזמנם מחצות הלילה ואילך. וצריך להזהר לאומרם כולם בקומו בחצות הלילה ואילך. וצריך להזהר לאומרם כולם בקומו בחצות הלילה כדי להחזיר המוחין שנסתלקו קוםד חצות מהז"א הכולל דמדת היום ונתפשטו נוק' הכוללת דמדת הלילה ועל ידם נגדלה כנגד כל אחורי הז" ובחצות ממש ננסרת ובאה לפנים ומסתלקים המוחין ממנה ועולים למ"ן לאו"א ומזדווגים או"א וממשיכין מוחין חדשים דפנים ומתחדשים גם המוחין הראשוינם וכנז' כל זה באורך לקמן בברכת המעביר יעו"ש, ועתה ע"י הברכות של השחר חוזרים המוחין ההם דאחור ופנים להתשפט בז"א הכולל דמדת היום. וכדי להמשיך השפע המוחין לפרצופים העליונים ולבטל מהם אחיזת הקליפות שנתאחזו בהם קודם חצות כנודע וכדי לברר הבירורים המתיסחים לכל ברכה וברכה ואם לא יאמר אותם כולם בקומו בחצות מונע המשכת השפע והמוחין לפרצופים העליונים וגורם להשאיר אחיזת הקפילות במקומות עליונים ובנרנח"י שלו ובחושים שלו נשאר התפשטות הקליפות והוא משתמש בהם עם אחיזת הקליפות שבהם וילכו בלא כח בעת ובזמן שהיה לו כח להפרידם ולבטלם והיא סיבה דכמה רעות ח"ו לכן ראוי להזהר לאומרם כול םבקומו בחצות ואפי' שהוא רוצה לישן אח"F אין בכך כלום והוה לי כישן ביום וכמ"ש הרב ז"ל על הקם בחצות אחר שיסדר ברכותיו ויאמר תיקון חצות ויעסוק בתורה כמו שעה אחת שאם אינו יכול לעמוד על עצמו שיכול לחזור לישן רק שיקום קודם עמוד השחר כמו חצי שעה ויחזור ללימודו. ולא מיבעיא מי שישן וקם בחצות שצריך לעשות כן כנז' אלא אפי' מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה הנה בהגיע חצות צריך לאומרם עד שיעלה עמוד השחר אבל שאר הברכו תצריך לאומרם. וכנז' בס' הזוהר פ' ויקהל קצ"ה ע"ב במעשה דר"T ור"י שהיו לומדים מתחלת הלילה וכשהגיע חצות ושמעו קול התרנגול ברכו. כי אעפ"י שמצדו לא נסתלקו המוחין מז"א דפרטות הנה מז"T דכללות נסתלקו ועתה חוזרים ואפי' מצדו נסתלקו עצמות הנרנח"י בהסתלקות המוחין הכוללין ועתה חוזרים מחודשים כנודע עכ"ל. והב"ד הש"ץ דמ"ו ע"ג. זכ"ל ח"א ה"ב אות ש' ומ"A הפר"ח אות א' דמי שקם בחצות לילה לקרות תיקוץ חצות או ללמוד ודעתו לחזור ולישן ברכת המחזיר נשמות ניחנחה לבקר וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"Z מה' תפלה דין ג' וז"ל בשעה שיקיץ בסוף שנתו מברך וכ'ו וכתב הכ"מ דדוקא בסוף שנתו וללא כל זמן שייקץ באיזה שעה שתהיה יעו"ש. וכ"F העט"ז. וכ"F המ"T סי' ו' סק"ח בשם סד"ה יעו"ש. כבר כתב ע"ז הש"ץ דמ"ו ע"ב דהרמב"ם ז"ל לשיתטיה אזיל דס"ל דכל ברה"ש על הנאת עצמו הוא מברך ואם לא נתחיי באחת מהן אינו מברך וכן פסק הש"ע ולפ"Z שייך שפיר לומר ברכת אלהי נשמה צריך להמתין עד שיגמור סוף שנתו אבל לדעת החולקין דפסק מור"ם ז"ל כדידהו דבין נתחייב בין לא נתחייב שעל סידורו של עולם והנהגתו הוא חייב לברך ואנן בדידן כבר פשטה הוראה לפסוק כדעת מור" ז"ל וכו' וכ"כ המקובלים ז"ל א"כ מי שקם בחצות לילה יוכל לומר כל סדר הברכות אפי' דעתו לחזור ולישן וכו' יעו"ש. ועיין ברכ"י אות י"C ובקש"ג סי' א' אות ט'. פתה"ד סי' ו' או' ב' וחס"ל סי' מ"ז או' ו' וכף החיים להרח"פ ז"ל סי' ט' אות א' ומנהגינו כהאר"י והרש"ש ז"ל דהקם בחצות מברך כל הברכות עולם מן ענט"י עד סוף ברכת התורה בשם ומלכות ואפי' אם דעתו לחזור ולישן עוד. ואח"כ אינו חוזר ומברך כלום דהוי כאלו ישן ביום ודלא כהפר"ח אות ח' והביאו מט"י סי' מ"ז אות ט"ז. וכן מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה והגיע חצות מברך כל הברכות כלם חוץ מברכות התורה שאינו מברך עד אחר עלות עמוד השחר וחוץ מברכת ענט"י שאינו מברך כלל מפני שלא נתחייב בה כמש"ל סי' ד' אות מ"ח, מיהו ברכת אשר יצר נהגו לחייב עצמם כדי לסמוך ברכת אשר יצר לברכת אלהי נשמה כמש"ל אות ג' ועיין מ"A לעיל סי' כ"ה אות ע"ה דכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן סב"ל יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' מ"ז אות כ"ו ואות כ"ז ואות כ"ט ואות ל'.:

ן) שם בהגהה. דאין הברכה דוקא על עצמו וכו' ולפ"ז משמע דגם החרש מברך הנותן לשכוי בינה. וסומא מברך פוקח עורים. וכ"כ המ"א ס"ק י"ד דעת הפוסקים משמע דאפי הלן במדבר דליכא תרנגול לא לו ולא לאחרים וסומא וחרש מברך אלא דהוא ז"ל לחלק יצא דסומא לא יברך פוקח עורים אבל חרש יברך הנותן לשכוי יעו"ש ובמחה"ש והפר"ח אות ח' כתב דלפי דעת ההגהה והמקובלים חרש יכול לברך הנותן לשכוי. והסומא יכול לברך פוקח עורים לכולי עלמא יעו"ש. (ומה שיש להקשו ע"ז שכתב הפר"ח וסמא יכול לברך לכ"ע מהא דכתבו הג"מ פ"ז מהלכות תפלה בשם התוספות וב"ד המ"T שם באות הנז' דוסאמ לא יברך פוק חעורים כיון שהדר חסר בגופו כבר הקשה זה היד אהרן בהגה"ט והב"ד הברכ"י אות י"ג יעו"ש) מיהו הרב מטה יהודה אות ג' דחה דברי הפר"ח והסכים שלא יברך הסומא פוקח עורים ולא החרש הנותן לשכוי יעו"ש. אמנם הברכ"י בשיו"ב אות י"ד כתב וז"ל סומא מצי לברך פוקח עורים אף לדעת הרמב"ם. הרה"ג מהר"ם זכות בספרו קול הרמ"ז פ"ד דמגילה. וכתב שם שהסכימו עמו רבנן קשישאי דערעא ישראל. וכ"כ הפר"ח. ובשגם יש לדחות סברותיו כאשר העירותיהו לפנים על דברי הפר"ח מ"מ המסתכל יפה ביושר העיון שפיר חזי דלקושטא דהלכתא אדחויי לא סמכינן וסומא נמי על טוב עין הוא ירך פוקח עורים כהוראת רבנן קדישי דארעא ישראל והפר"ח והרמ"ז והכי נקטינן עכ"ל. וכ"F בספרו קש"ג סי' ה' אות י"ד. וכן הסכים הש"ץ בדמ"ח ע"ב יעו"ש, זכ"ל ח"א בה"ב אות ש' סדור בי"G אות ה' וכ"כ הרה"ג בן א"ח זלה"ה פ' וישב אות ה' וז"ל אע"D דקיי"ל סב"ל בהא נקטינן לברך משום דלפ"ד רבינו האר"י ז"ל בשער הכוו'דכל ברכות אלו על מנהגו של עולם נתקנו ואעפ"י שלא נתחיב בהם האדם צריך לברך א"כ ה"V בסומא דצריך לברך וכנגד דברי האר"י ז"ל אין לומר סב"ל עכ"ל. ולא כמ"A היפה ללב ז"ל אות ב"נ שיברך בלא שם ומלכות. וגם בחרש כתב שם בקש"ג אות י"ב דמברך הנותן לשכוי ודלא כהמו"ק ומט"י שכתבו איפכא. וכ"כ סידור בי"ע אות ד'. וכ"F אנן לעיל או יוד דלפי דברי האר"י ז"ל פשיטא דהחרש מברך הנותן לשכוי בינה יעו"ש ועין לקמן סי' מ"ז אות ל':

נא) סומא לכ"ע יברך הנותן לשכוי. אחרונים ופשוט. קש"ג שם אות י"ג. סדור בי"ע שם:

בן) מי שחטפו שינה באמצע ברה"ש כל ברכה שאינו יודע בודאי שלא אמרה לא יאמרנו מספק ואפי' בברכות התורה אם הוא מסופק לא יברך מספק אלא ישמע מאחר שהוא מחויב או יברך בלי שם ומלכות. חס"ל סי' מ"ז אות ח'. ובן א"ח ז"ל פ' וישב או' י"ב. ועיין לקמן סי' מ"ז אות ב':

גן) שינוי מקום אסור לעשות בברכות השחר. רק במקום שמברך ענט"י ברך כל הברכות עד פ' התמיד. כף החיים להרח"פ סי' ט' אות ו' ועיין מש"ל סי' א' אות כ"ח וסי' ו' אות ג' וסי' כ"ה אות כ"ו בשם האר"י ז"ל שהיה מסדר כל ברה"ש עד פ' העקדה בביתו ואח"כ היה מתעטף בטלית ומניח תפלין ואח"כ היה הולך לבה"כ ומתחיל שם מפ' העקדה ואילך יעו"ש:

דן) בעוד שלובש לא יאמר ברה"ש ולא יעשה שום עסק אפי' קל שבקלין ולא ילך אנה ואנה מפניה לפינה כשמברך אלא ישב על מכונו בהתבודדות ובכונת הלב כדי לברך ברה"ש, ומה טוב אמר עם הספר מתחלת הברכות עד סוף התפלה. כף החיים שם אות ז' בשם קש"ג וחס"ל, ועיין מש"ל סי' ה' אות ב' ואות ג':

סעיף ט[עריכה]

הן) סעי' ט'. לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים וכו' דעת מרן ז"ל לפסוק הכי כיון שהביא סברא זו בסתם והוא דעת הראב"ד וא"ח והטור ומהרי"ל ככתוב בבית יוסף וזה דעת הרמב"ם בתשובה בס' פאר הדור הנדפס מחדש סי' ק"ד וז"ל לעולם צריך שיברך על התורה קודם קריאה ואפי' יקרא פסוק אחד ואין חילוק אם יקרא דרך תחנה ובקשה יהיה מה שיהיה עכ"פ צריך לברך עכ"ל בר"י אות י"ד וקש"ג סי' ה' אות כ"ט, וכ"כ הש"ץ דנ"ז ע"ב, סדור בי"ע אות י"ד, חס"ל סי' מ"ז אות א':

נו) אם אומר בקשה כי אין בי"ת אשר אין שם תיבות מפסוק הנועל את בית"ו, נראה דיכול לאומרה קודם ברה"ת דהני מילי דקראי שאמרו לחתום לא נצרכה לא לדבר צחות לישנא דקרא נקט, ודמי למ"ש מרן ז"ל ביו"ד סי' רפ"ד דאף דאסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט באגרת שלומים מותר לכתוב אפי' כמה תיבות מהפסוק לדבר צחות, ועיין מ"ש במגינים לקמן סי' מ"ז דין ג', ברכ"י או' ט"ו, ש"ץ שם:

זן) הנוהגים לומר לפני כל מצוה וברכה ולימוד פסוק ויהי נועם יזהר בבל יאמר קודם ברה"ת. ברכ"י או' ט"ז וקש"ג שם אות ל'. ש"ץ שם. וכן הנוהגים לומר ותתפלל חנה יברכו כל הברכות עד אחר ברכות התורה ואח"כ יאמרו ותתפלל חנה דאין לומר קראי ותתפלל חנה קודם ברה"ת, הרב מהר"י אזולאי ז"ל בס' יוסף אומץ. סידור בי"ע בדינים מחודשים שאחר דיני ברה"ש אות ג'. וכן אם בא ליכנס לביה"כ לא יאמר פסוק ואני ברוב חסדך וכו' קודם ברה"ת, ועיין עוד מש"ל סי' ד' סוף אות ט"ז וסי' ח' אות ו' וסי' כ"ה סוף אות ס"ח:

חן) שם הגהה. שהרי בימי הסליחות מתפללים סליחות ואח"כ מברכין על התורה עם סדר שאר ברכות וכו' עיין מש"ל אות מ"ט בשם הרש"ש ז"ל שכל המאחר ברכות השחר גורם להשאיר אחיזת הקליפות במקומות העלינות ובנרנח"י שלו יעו"ש וא"כ כל הזריז ומקדים לברך ברה"ש בכל מה דאפשר לו הרי זה משובח ומשתכר שלא יתאחזו כ"כ הקליפות בנרנח"י שלו. ועיין מש"ל סי' א' אות ח':

טן) שם בהגהה. ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר וכו' ולפי דברי האר"י ז"ל ברכת אלהי נשמה צריכה להיות תיכף אחר ברכת אשר יצר כמש"ל אות ג'. וברכות התורה אחר ברכות השחר. כמש"ל אות ח"י ואות מ"ט יעו"ש. רק מי שקם קודם חצות ורוצה ללמוד מיד יוכל לברך אז ברכת התורה קודם ברה"ש כיון שא"א לו לברך אז ברה"ש כיון דלא הגיע חצות וכאשר יבואר לקמן בס"ד סי' מ"ז אות כ"ט:

ס) שם בהגהה. וטוב לומר בשחרית שמע ישראל וגו' בשכמל"ו כי לפעמים שוהים עם ק"ש וכו' כתב הב"ח על דברי הגהה זו וז"ל משמע דבכל יום ויום טוב לומר כך ועל פי דבריו אלה נדפס בסידורים בשכמל"ו ונהגו הכל לומר כך בכל יום ויום גדול וקטן, ואינו נכון דלא ניתנו דברים אלו ליכתב בספר אלא לגדולים שמשערים שהיום יהיו הציבור קוראים שמע בברכותיה לאחר זמנה כי אז יהא מכוין לצאת בצפרא ויאמר אחריו בשכמל"ו אבל בכל יום ויום לא יאמר רק ואומרים שמע ישראל וגו' ולא יהא מכוין לצאת ידי ק"ש דאורייתא וגם לא יאמר בשכמל"ו עכ"ל. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות י"א עו"ת. פר"ח אות ט'. אמנם בשער הכוו' דרוש ג' דק"ש ד"ך כתב דאפי' המתפללים כותיקין שאומרים ק"ש קודם הנץ החמה אפי' הכי צ"ל פסוק שמע ישראל וגו' ובשכמל"ו בסדר הקרבנות דתרוייהו צריכי יעו"ש. וכן העיד מהרח"ו ז"ל שם בשער הכוו' על האר"י ז"ל שאפי' כשהיה מתפלל כמנהג הותיקין ולומר ק"ש קודם הנץ החמה אפ"ה היה אומר ק"ש שני פעמים יעו"ש:

סא) שם בהגהה. כי לפעים שוהים עם ק"ש וכו' וכתב מהרש"ל דיאמר ג"כ פרשה ראשונה, ובהגהות תוספת שבת כתב דמשמע דלפי זה צריך להניח תפילין מקודם שלא יהא נראה כמעיד עדות שקר כשיאמר וקשרתם עכ"ד. והנה אמת נכון הדבר ופשוט, מחב"ר או תז'. ועיין מש"ל בזה בס"ד סי' כ"ה אות כ"ז, ועוד עיין באות שאחר זה ולקמן סי' ס"ז אות א' ד"ה ולענין:

סב) שם בהגהה, כי לפעמים שוהים עם ק"ש וכו' מאד יש ליזהר בערי איטליא ודומיהן שמאחרין בשבת ואח"כ מאריכין בזמירות ונגונים ובודאי עוברת שעת ק"ש בזמנה והאיש הירא יאמר בבקר כל הק"ש כלה בזמנה ואח"כ יקראנה בברכותיה עם הצבור ועיין מ"ש בפר"ח לקמן סי' קי"ב, מחב"ר אות ח', וכ"כ הרו"ח אות ג' ועיין עוד מ"ש הפר"ח בזה הסי' אות ט' ובדברינו לקמן סי' ס"ז אות א' ד"ה ולענין. אבל אם אין מאחרין לא יאמר כ"א פסוק שמע ישראל ובשכמל"ו לבד בסדר הקרבנות כמש"ל אות ס' בשם האר"י ז"ל. ועיין עוד לקמן בסי' מ"ח מ"ש בענין סדר התפלה בס"ד:

סג) בנוסח הזמירות אלו אומרים מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה מאד ירושתינו אשרינו כשאנו משכימים ומערבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומיחדים שמך וכו' רו"ח אות ד' ועי"ש מה שפי' בזה:

  1. ^ צ"ל [ברכות]
  2. ^ נראה לי שצריך להיות "צְרָכָי" - ככה לפחות מופיע במ"א בחלק מההוצאות.
  3. ^ אולי הוא ר"ת "מצאתי כתוב".
  4. ^ אולי צ"ל קמץ. ויקיעורך. וציי"מ.
  5. ^ אולי הוא "ס"ב", והיינו סולת בלולה.
  6. ^ 11 פעמים 40