כף החיים על אורח חיים א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים א |

סעיף א[עריכה]

(א) סעיף א: יתגבר כארי וכו' שיהא הוא מעורר השחר — בשל"ה כתוב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה, הן בבוקר הן בערב. מגן אברהם סע"ק א. אליהו רבה אות א. כסא אליהו אות א. ר' זלמן אות ח.

(ב) שם בהג"ה : שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' — יצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו, שזה תועלת גדול ליראת ה', וגם לזכך הנפש. שער רוח הקדש יחוד כ"א.

(ג) שם בהג"ה : ולא יתבייש מפני בני אדם וכו' — ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם. בית יוסף. מגן אברהם סע"ק ב.

(ד) שם בהג"ה : ומיד כשייעור וכו' — לאו דווקא, אלא ישהא מעט, ולא יעמוד פתאום מיד אחר השינה. מגן אברהם סע"ק ג. אליהו רבה שם.

כתב בסדר היום: ובקומו יאמר, מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה; רבה אמונתך. ואין צריך לזה נטילת ידיים אף שידיו מטונפות, כי אין מזכיר השם ולא כינוי. שלמי ציבור דף י"ז ועוד. חיי אדם כלל א סוף אות א. ר' זלמן אות ה. קיצור שו"ע סי' א אות ב'. ואף על גב דהחיד"א בקשר גודל סימן א' אות א' כתב דבמודה אני יש אומרים שצריך נטילת ידיים, כיוון דרוב הפוסקים כתבו דאין צריך, הכי נקטינן.

(ה) [ו]יאמר נוסח זה בין בעודו שוכב או יושב. ר' זלמן שם. ויפסיק מעט בין תיבת בחמלה לתיבת רבה. קיצור ש"ע שם. אבל להוציא דברי תורה מפיו בידיים מטונפות אסור. אליהו זוטא. שלמי ציבור שם. ר' זלמן שם. ועיין לקמן סי' ד' אות ק"ו.

(ו) מיד כשייעור משנתו יטול ידיו כראוי, אם אינו רוצה לישן, אף שנשאר מושכב. אליהו רבה אות ד' בשם של"ה. עטרת זהב. וכן כתב ברכי יוסף אות א' בשם דרך חיים.


סעיף ב[עריכה]

(ז) סעיף ב': המשכים להתחנן לפני בוראו וכו' — בזוהר פרשת ויגש דף ר"ז ע"א ספרו בשבח המגיע למי שהוא ער ברגע חצות בכיוון, וזה לשון ספר נהר שלום דף פ"ו ע"ב: ומיד אחר שש שעות מי"ב שעות של הלילה, שהוא מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם, שאז הוא חצות היום ודאי בכל מקום, בגן עדן ובכל האקלימים, כנודע כי בגן עדן היום והלילה שווים בקיץ ובחורף, ומשהתחילו לנטות צללי ערב עד תשלום י"ב שעות – אז הוא ודאי חצות הלילה ממש. כי בחורף הלילה לווה שעות מתחילת היום ומסופו כמו שתי שלישי התוספת בקירוב מתחילת היום, ושליש התוספת בקירוב מסוף היום, וכמו כן בקיץ היום לווה מהלילה שעות שליש התוספת בקירוב מתחילת הלילה, ושני שלישים בקירוב מסוף הלילה. וכנזכר בזוהר ויקהל דף קצ"ה ע"ב, כי אינון שעתי דמתוספן בחורף בלילה – דיממא אינון ולא אתחשבו מלילה בר תריסר דאינון דילה, וכמו כן אינון שעתי דמתוספן בקיץ ביממא – דלילה אינון, ולא אתחשיבו בר תריסר דאינון דיליה. וכן היה זמן קרבן התמיד של בין הערבים, מכי ינטו צללי ערב, בין בחורף בין בקיץ.

הרי לנו מעשה גדול דזמן קרבן התמיד כנזכר, ואף על פי שבקיץ משינטו צללי ערב עד שקיעת החמה יש יותר משש שעות, אותו זמן העודף על השש שעות הוא מתחילת הלילה הבאה; וכן בחורף להיפוך. באופן שאחר שש שעות משתים עשרה שעות של הלילה כנזכר, אז הוא חצות לילה ממש, ותיכף ומיד יתגבר כארי לקום משנתו.

ויזהר מאד שלא יעבור חצות והוא ישן, כי אם יעבור חצות והוא ישן – אז הוא טעים טעמא דמותא ומתדבק ומתקשר ברזא דמותא ושליט עליה סטרא דרוח מסאבא, כי הוא יורד בחצי הרע דקליפת נוגה. כי השינה בחצות הא' של הלילה הוא בבחינת חצי העליון דטוב דקליפת נוגה. והוא, כי בחינת השש שעות הראשונות של הלילה נקראין שיתין נשמי, כמבואר בדברי הרב ז"ל, וכמו שיתבאר בעזר ה' בכוונת השינה. והישן באותן השש שעות הראשונות, אותה השינה – הן מעט הן הרבה – נקראת שיתין נשמי חסר חד, ולא טעים טעמא דמותא והוא חי, כנזכר בזוהר פרשת ויגש דף ר"ז עמוד א'. ואפילו ישן אחר חצות אחר שיאמר הברכות והתיקון חצות, אין בכך כלום, ולא שליט עליה עוד רוח מסאבא ולא טעים עוד טעמא דמותא אחר שנתעורר בחצות והמשיך המוחין לז"א על ידי הברכות, כי סכנת האחיזה והשליטה הנזכרות של הקליפה הוא על מי שהיה ישן מקודם חצות ועבר עליו חצות ולא נתעורר, אז שולטין עליו הקליפות כנזכר; אבל הישן אחר חצות, אין להם שליטה עוד עליו, ודלא כספר מקדש מלך, שכתב משם הרב משה זכות עליו השלום על מאמר הזוהר הנזכר יעויין שם, כי גרסת הזוהר שלהם היה בלא הגהת דרך אמת.

וזה לשון הזוהר: כי אתפליג ליליא וקדושא עלאה איתער, ובר נש נאים בערסיה ולא איתער וכו' עיין שם. והאר"י ז"ל הגיה: ובר נש דנאים בערסיה, במקום מלת "נאים" כתב "דנאים", רוצה לומר שכבר היה ישן ולא אתער. וגם ממה שאמר "ולא אתער" משמע שכבר היה ישן ולא אתער. ושינת אחר חצות כבר כתבה הרב ז"ל בפירוש [בשער הכוונות בדרושי הלילה דרוש ד'], שאם אינו יכול לעמוד כל חצות עד הבוקר, שיכול לישן אחר כך, באופן שצריך זריזות וזהירות מאד לשמור נפשו שברגע חצות יימצא ניעור, בפרט אם שורש נשמתו הוא מזווג יעקב ולאה, הנעשה אחר חצות הלילה, עד כאן לשונו. והביאו שלמי ציבור דף י"ז.

וכן כתב ברכי יוסף אות ה' בשם שב יעקב אורח חיים סימן א', דשתים עשרה שעות אחר חצות היום הוא חצות לילה בשמים, ובגן עדן הארץ. וכן כתב עיקרי הד"ט סימן א' אות ב'. וכן כתב בי"ע אות ב'. ר' זלמן אות ח. שערי תשובה אות ו', וכתב: וכן נראה עיקר. וכן כתב בכף החיים למורנו הרב חיים פלאג'י סימן ג' אות ל"ג, דסברא זו היא מוסכמת מש"ס ופוסקים ומקובלים, כמו שכתב בספרו לב חיים חלק א' סימן ו' ורוח חיים סימן א' אות ך' יעויין שם. וכן כתב הרה"ג בן איש חי פרשת וישלח אות ד.

(ח) ואף מי שלא נתעורר בנקודות [צ"ל: בנקודת] חצות, אלא אחר שעה או שתים, צריך לקום באותה שעה, ולא יאמר: כיוון שלא נתעורר בנקודת חצות, ישאר ישן; אלא כל מה שמקדים בקימה מן השינה, עדיף טפי לטעם הנזכר, כדי שלא יתאחזו בו החיצונים ויטעום טעם מיתה זמן ארוך. ואם גם זאת אינו יכול לעשות, לפחות ישתדל לקום קודם עלות השחר, כדי שיכול [צ"ל: שיוכל] לומר תיקון חצות ולחבר יום ולילה בתורה, כמבואר לקמן.

(ט) בליל שבת, מי שאינו ניעור בנקודת חצות ועבר עליו חצות בשינה, יש להסתפק אם מתלבשים בו החיצונים וטועם טעם מיתה, או כיוון שלא יש להם אחיזה לחיצונים בשבת, כמבואר בשער הכוונות בדרושי שבת, ובשער המצוות פרשת בשלח ופרשת בהר סיני, וכן כתב אמת ליעקב במערכת התי"ו אות ע"ד וזה לשונו: נמצא דקליפת נוגה בשבת – הטוב שבה, הכלים שבה עולים למעלה וכו' עיין שם. אם כן, גם אדם התחתון אין מתלבשים בו. אחר כך ראיתי בספר שמן ששון חלק ג' בדרוש א' משנוי התפילות אות ח', דכתב דאין צורך לקום בליל שבת קודש בחצות לילה, דלילה כהיום יאיר ואין פחד מהחיצונים, יעויין שם. וכן כתב בספרו שמן ששון חלק ד' הנקרא פתח עיניים, בדרוש תיקון חצות. ומכל מקום, גם בלילי שבת ויום טוב ישתדל לקום בחצות כדי שלא יבטל הרגלו, וגם מטעם שכתבנו בסימן רל"ח אות ג' יעויין שם.

(י) הקם בחצות לילה וקרא תיקון חצות, ולא היה יכול לעמוד עד אור הבוקר, יוכל לישן אחר כך, רק ישתדל לקום אחר שינתו, מעט קודם עמוד השחר לעסוק בתורה, כדי לחבר הלילה עם היום בעסק התורה.

וזה לשון שער הכוונות בדרושי הלילה דרוש ד': ודע, כי העיקר הוא שצריך להשתדל בכל כוחו לעסוק בתורה כל חצות לילה, עד שיעלה עמוד השחר, וילך להתפלל, ולא יפסיק בשינה כלל. ודבר זה אין למעלה ממנו. אבל אם אין באדם יכולת להיותו ניעור כל חצות האחרונה של הלילה, אז יקום ממש בחצות ויבכה על החורבן כמו חצי שעה, כנ"ל, ואחר כך תעסוק בתורה שעה אחת וכו', ואחר כך תחזור לישן; ובלבד שתחזור ותקום כמו חצי שעה קודם עלות השחר, ותחזור לעסוק בתורה, באופן שקודם שיעלה עמוד השחר תהיה מתקשר עם השכינה וכו', וזה סוד "אעירה שחר" – אני מעורר השחר, כי העיקר הוא שיהא ניעור בעת עלות השחר, עד כאן לשונו.

(יא) בעשרת ימי תשובה בחול אין אומרים תיקון רחל, וכן בכל ימי העומר. אמת ליעקב בקונטרס שפת אמת, אות ג'. וכתב הרה"ג בן איש חי שם אות ה', דמנהג החסידים בעיר הקדש תבנה ותכונן, דאין אומרים תיקון רחל אחר המולד קודם ראש חודש, ואף על פי שמתוודים בו ביום, וכן עשה מנהג בגדד, יבנה עירנו אלקים. וכתב עוד שם בשם "כף החיים" (לר"ח פלאג'י) סימן ג' אות ל"ה, דאין אומרים תיקון רחל בבית האבל, ולא בבית החתן. ובתשובתו "רב פעלים" העלה, דגם היחיד בינו לבין עצמו לא יאמר תיקון רחל בבית החתן; מיהו בליל המילה היחיד יאמר בצנעה ובלחש, אבל אבי הבן עצמו לא יאמר, דיום טוב שלו הוא.

(יב) בשנת השמיטה אין אומרים תיקון רחל בארץ ישראל, אבל בחוצה לארץ אומרים. אמת ליעקב שם אות ב', וכן כתב כף החיים שם אות ל"ו בשם כמה פוסקים, יעויין שם. וכן כתב בספרו "רוח חיים" אות כ"ד. ועיין בשער המצוות פרשת בהר סיני, ובתשובת רב פעלים חלק א' בקונטרס סוד ישרים סימן י"ד.

(יג) תיקון לאה אין אומרים בליל שבת וראש השנה וכיפור ופסח ושבועות וסוכות ושמיני עצרת. וכן אין אומרים בחול המועד של פסח, אבל בחול המועד של סוכות אומרים תיקון לאה. אמת ליעקב שם באות ג', בן איש חי שם אות ז'.

(יד) בליל תשעה באב אין אומרים תיקון לאה, אבל תיקון רחל אומרים. ברכי יוסף סימן תקנ"ב אות י"א, בן איש חי דברים אות כ"ה.

(טו) אין הנשים אומרים תיקון חצות, גם לא יאמרו התנ"ך בליל חג השבועות וכן שאר הלימוד של חג השבועות. אבל לימוד של משנה תורה ותהלים בליל הושענא רבה מנהגם ללמוד. בן איש חי שם אות ו', ובספרו רב פעלים שם סימן ט'.

מיהו מדברי שער הכוונות דף נ"ד ע"א משמע דגם הנשים חייבות בתיקון חצות, והוא שכתב שם וזה לשונו: והיכן מקומה עתה בלילה כי ירדה אל הבריאה, שם היא צועקת ושואלת לשי"ת על חורבן בית מקדשא וכמו שאמר הכתוב: "קול ברמה נשמע" וכו' "רחל מבכה על בניה" וכו'. וכן כתב שם בסוף עמוד ב': וכמו שהקב"ה יושב ושואג וכו' כמו כן נוקבא בוכה וצועקת וכו'. וכן כתב שם בעמוד ג', יעויין שם.

וגם תיקון לאה נראה משם דיכולה לומר, שכתב: וגם היא נותנת זמירות והודאות אליו וכו', יעויין שם. ותיקון לאה אינו אלא מזמורים, כנודע. ומה שכתב שם ברב פעלים הטעם משום דאין אומרים מקרא בלילה, יש לומר: דבר הצורך שאני, דהא גם אנשים על פי דברי האר"י ז"ל אין אומרים מקרא בלילה, ואפילו הכי אומרים תיקון חצות.

ומה שכתב עוד שם שלא נמצא ולא נשמע שהנשים יאמרו תיקון חצות, יש לומר משום שבנערותן עסוקים בגידול בנים וכו' וכיוון דדש דש. ועוד, דהא כמה וכמה אנשים יש גם כן דאין אומרים תיקון חצות, אלא רק היראים, ועל כן גם הנשים לא נהגו; אבל מי שיש לה יראת שמים ורוצה לקיים אמירת תיקון חצות, תבוא עליה ברכה. ועיין עוד לקמן סימן תצ"ד אות ח' ודו"ק.

(טז) אם אין שהות קודם עלות השחר לומר תיקון חצות וגם לעסוק בתורה, תיקון חצות עדיף טפי. שער הכוונות שם. וכן בחודש אלול, שאומרים סליחות ואין פנאי לומר תיקון חצות וסליחות, וצריך לבטל אחד מהם, טוב שיאמר תיקון חצות, והוא עיקר גדול יותר ויותר מהסליחות. ברכי יוסף סימן תקפ"א אות ג'. כף החיים שם אות ל"ג. רוח חיים אות כ"ב. בן איש חי פרשת וישלח אות ז'.

(יז) אחר שעלה עמוד השחר לא יאמרו תיקון חצות, בין תיקון רחל בין תיקון לאה. בן איש חי שם אות ח'. ועיין שם שכתב, דמה שכתב בלחם חמודות חלק א' סימן ו' דגם אחר עלות השחר, כיוון שלא הגיע זמן ציצית יכולין לומר תיקון חצות, אין לסמוך על זה, יעויין שם.

(יח) בעת שיאמר תיקון חצות, ישנה מקומו מתחילת תיקון רחל עד אחר שיגמור תיקון לאה, בין שהוא אומר בביתו בין שהוא אומר בבית הכנסת. וקודם שיאמר פתיחת אליהו זכור לטוב, אז ישב במקומו העיקרי שרוצה ללמוד שם. מיהו בזמן שאין אומרים תיקון רחל אלא רק תיקון לאה בלבד, אינו צריך לשנות מקומו. ואותם הנוהגין ליתן אפר במקום הנחת תפילין כשאומרים תיקון רחל, כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל, מנהגם להניחו עד גמר תיקון לאה, והכי מסתברא. בן איש חי שם אות ח'.

(יט) זה סדר אמירת תיקון חצות על פי דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות בדרושי הלילה דרוש תיקון חצות, דרוש א': בתחילת תיקון רחל צריך שתלך ותשב אצל הפתח סמוך למזוזה, ותסיר המנעלים ותשב יחף, ותעטוף ראשך כאבל, ותרבה בבכיה כפי כוחך (ועיין בזוהר הקדוש פרשת בשלח נ"ה ע"ב שכתב, דכל בר נש דבכי וארים קליה על חרבן ביתיה דקב"ה זכיה למה דכתיב לבתר "יחדו ירננו", וזכי למחמי ליה בישובא בחדוותא עכ"ל). ותקח אפר מקלה ותשים על מצחך במקום הנחת תפילין, גם תכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש, ותכוון בזה על שריפת התורה שנעשית אפר, וגם תכוון איך מיום שנחרב בית המקדש ונשרפה התורה נמסרו סודותיה ורזיה לחיצונים, וזה נקרא גלות התורה בעוונותינו הרבים.

ותאמר תחילה "על נהרות בבל" (תהלים קלז), ותכוון לבכות על חורבן הבית, ואחר כך "מזמור לאסף אלהים באו גוים" וגו' (תהלים עט), ותכוון לבכות על הריגת הצדיקים, ואחר כך תאמר פסוקים אלו (איכה ה), "זכור ה' מה היה לנו" וכו' עד סיום מגילת איכה, ותכפול בסוף פסוק "השיבנו" וכו', ואחר כך תאמר פסוקים ישעיהו סג והם "הבט משמים וראה" וכו' "כי אתה אבינו" וכו' "למה תתענו" וכו' "למצער ירשו" וכו' ואחר כך פסוקים שבסימן ס"ד, והם "ועתה ה' אבינו" וכו' "אל תקצוף" וכו' "ערי קדשך" וכו' "העל אלה" וכו', ואחר כך תאמר פסוקי דנחמה שבסימן ס"ב, והם "על חומותיך ירושלים" וכו' "ואל תתנו דמי לו" וכו' "נשבע ה' בימינו" וכו' "כי מאספיו יאכלוהו" וכו', ואחר כך תאמר ג' פסוקים אלו והם: "אתה תקום תרחם ציון" וכו' "כי רצו עבדיך" וכו' "בונה ירושלים" וכו' והרי נשלם עניין תיקון רחל.

ואחר כך תתחיל בתיקון לאה, ותאמר מזמור כאיל תערוג וכו' ומזמור שאחריו שפטני וכו' יענך וכו' לה' הארץ ומלואה וכו' אלהים יחננו ויברכנו וכו' הללויה אודה וכו'. ובליל ראש חודש סימנם כלא"ה, שהם: "כאיל תערוג", "לה' הארץ", "אלהים יחננו", "הללויה אודה". והעניין הוא כי אם הם לילי ראש חודש או ימים שאין בהם נפילת אפים, אין לבכות ולהתאבל על החורבן וגם אין לומר כל המזמורים והפסוקים, אלא יתחיל ויאמר מזמורים אלו שסימנם כלא"ה בלבד ואחר כך יעסוק בתורה.

גם צריך שתדע, שאחר שכבר גמרת כל המזמור של הללויה וכו' צריך שתבכה בכל לילה על עוונותיך ותבקש מחילה מלפניו יתברך. ולכן, אחר שתאמר מזמור "הללויה" וכו', תאמר מזמור של "בבוא אליו" וכו' (תהלים נא) כולו בבכיה ותחינה ובקשה, ואחר כך תאמר "עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים, תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים", אחר כך תקום ממקומך ותלך למקום אחר לעסוק בתורה עד עלות השחר כנזכר לעיל.

וכתב הרה"ג בן איש חי שם אות ט, שקודם שיאמר תיקון רחל, יפרוש מטפחת או בגד אחד קל על הקרקע כדי שיעור מושבו, דאין לישב על הקרקע ממש. וטוב שיהא הפתח של החדר שהוא קורא בו פתוח, אם אין שם קרירות.

אחר תיקון לאה הנזכר, מנהגנו לומר מזמור בשוב ה' את שיבת ציון, ובקשת מלך רחמן רחם עלינו וכו', ואף על פי שלא נזכרו בדברי רבינו האר"י ז"ל אין חשש לאומרם בסוף תיקון לאה המסודר מהאר"י ז"ל. וכתב בספר בן איש חי שם דכן מנהג החסידים בעיה"ק תוב"ב לאומרם, כדי לפסוק בנחמה.

ואחר המזמורים של תיקון לאה מנהגנו לומר פתיחת אליהו הנביא ז"ל, בשביל שצריך לסמוך עסק התורה בתיקון לאה. וכתב הרב בן איש חי שם, שמצא כתוב, לאחר פתיחת אליהו זכור לטוב יאמרו מאמר רשב"י הכתוב בזוהר הקדוש פרשת נח ס"ה ופקודי דף רס"ה: אמר רבי שמעון, ארימית ידי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא וכו' עד זכאה חולקיהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי עכ"ל.

ושיעור משניות קודם לכל דבר ועל ידי זה זוכה לנשמה, כי משנה אותיות נשמה. ואם זכה לחכמת אמת, עת ההיא מסוגלת מאד, באר היטב ס"ק ו' בשם האר"י ז"ל. ואם לאו, ילמוד זוהר או אדרא. ועיין שער רוח הקדש דרוש ג' דף ט' ד"ה גם אמר הר"א הלוי וכו'.

(כ) בימים שאין אומרים בהם ודוי, אומרים מזמור בבוא אליו נתן הנביא, אבל אין אומרים פסוק עד אנה בכיה בציון וכו', וכן בשנת השמיטה בארץ ישראל תוב"ב דאין אומרים תיקון רחל, אין אומרים פסוק הנזכר. בן איש חי שם.

(כא) בעשרת ימי תשובה וכן בימי העומר, בימים שיש בהם תחינה, אף על פי שאין אומרים בהם תיקון רחל, אומרים בתיקון לאה מזמור יענך, דאין זה נוגע לתיקון רחל, רק פסוק "עד אנה בכיה בציון" אין אומרים אותו. רב פעלים שם סימן י"ד.

(כב) בימי העומר, כשאומר בתיקון לאה מזמור למנצח בנגינות, יכוין בתיבה ובאות השייך לאותו הלילה. שער הכוונות שם. ועיין לקמן סימן תפ"ט אות ח'.

(כג) המנהג לומר ודוי קודם תיקון חצות, כמו שכתב החיד"א בקשר גודל לסימן א' אות ח'. וכתב בן איש חי שם אות י', שבחודש אלול ועשרת ימי תשובה שאומרים בהם סליחות, ואומרים ודוי בתוך הסליחות, לא יאמרו ודוי קודם תיקון חצות, עד כאן לשונו. ונראה דהיינו דווקא לאומרים תיקון חצות סמוך לסליחות, שלא יהא ככלב שב על קיאו. אבל לאומרים תיקון חצות בחצות לילה בזמנו, יש לומר ודוי, דלא שייך טעם הנזכר, כיוון שהוא מרוחק הרבה מווידוי של סליחות.

(כד) טוב שעה אחת קודם אור היום לעסוק בתורה מכמה שעות ביום. עמודי השולחן של קיצור השו"ע סימן א' אות ה' בשם רב יעב"ץ.


סעיף ג[עריכה]

(כה) סעיף ג': ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג וכו' — אבל כשהוא מתפלל ולומד בתורה יהיה שמח. מחזיק ברכה אות ב. רו"ח אות טו"ב. ר' זלמן אות ח. וכן הוא בשער הכוונות בהקדמה.

(כו) ומכל מקום אם מוריד דמעות בתפילתו היא מקובלת ביותר. מחזיק ברכה אות ג. ודע, דאם אדם חולה עיניים או שהוא זקן, וירא מלהוריד דמעות דמחליש כוח העיניים, יש לו מקום למנוע. ויש ראיה לזה מתשובת הרדב"ז ח"ג דפוס פיורדא סי' תקנ"ה. וכהאי גוונא ראיתי להרב שיורי ברכה ביורה דעה סימן שצ"ד אות ג' שלמד מתשובת הרדב"ז הלזו למה שאמר האר"י ז"ל דיש לבכות בתפילות ימים נוראים, דאם בא בימים וירא מפני ראות ותמנע היתה דמעתו, יפה עשה כי כוונתו רצויה, אך טוב בין באבל בין בתפילות ימים נוראים לעשות קול בכי, וכתיב: "כי שמע ה' קול בכיי", ורחמנא לבא בעי לב נשבר, עד כאן לשון רוח חיים שם.

(כז) האר"י ז"ל לא התפלל בקול רם אפילו הזמירות, להורות הכנעה ואימה ויראה לפני ה'. וביום שבת מרים מעט קולו בנעימה בתפילה דמיושב לכבוד שבת. שער הכוונות שם. מחזיק ברכה אות ד'.

(כח) קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך, צריך לקבל עליו מצות "ואהבת לרעך כמוך", וכגון לאהוב כל א' מבני ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד, צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר א' מן האברים שלו. ואם יש איזה חבר מהם בצרה, צריכים כולם לשתף עצמם בצערו, או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו, ויתפללו עליו. וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חבירו עמו. שער הכוונות שם.

סעיף ד[עריכה]

(כט) סעיף ד': טוב מעט תחנונים בכוונה וכו' — וכן בתורה, דשואלין קבעת עתים ואין שואלין כמה תורה למד. וטוב ללמוד ה' פרקים במתון ונעימה יותר מכ' בנחיצה. אליה רבא אות ה' משם מקור חיים. מחזיק ברכה אות ה'. ר' זלמן אות ט.

סעיף ה[עריכה]

(ל) סעיף ה': טוב לומר פרשת העקידה — כתב החיד"א בספר קשר גודל סימן כ"ד אות ג', דאחר פרשת העקידה קודם רבונו של עולם יאמר פסוק "ושחט אותו" וכו' ויאמר יהי רצון מלפניך וכו'. אבל הרש"ש זלה"ה בסידור התפילה לא כתב זה, וכן מנהג בבית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י והרש"ש ז"ל, שאין אומרים לא פסוק ושחט ולא יהי רצון מלפניך.

(לא) שם: ופרשת המן וכו' — ובכל דור ודור תקון רבנן סדר לימודים שונים וקביעת עתים במלי דחסידותא וכוונתם לזכות את הרבים המון ישראל, דבלאו הכי הן בעוון הם בטלים מתלמוד תורה, ועל ידי סדרי הלימודים הללו אנהו ואביזרייהו, הם מתעוררים, קורין ומקרין. ואולם לא נאמרו כל השעורים הללו לתלמידי חכמים אשר להם יד ושם טוב, חכמים ויודעים לעסוק בגופי התורה ולעמוד על עיקר דיני התורה להבין ולהורות. ופוק חזי הרב הקדוש האר"י זצ"ל, כי מעט מעט הראה והתקין בפרטים אלו. וכן מצאתי להרב ל"ח פרק הרואה אות פ"ד, שכתב דמי שיש לו לב להבין, במקום רצויים ותחנות ומעמדות ילמוד, וכן כתב האליה רבה בשם פסקי תוספות. אמנם ראוי לכל תלמיד חכם שיקבע עת כפעם בפעם ללמוד בספרי מוסר, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול, ואיידי דטריד בגופי הלכות ומחדש בטובו חידושי תורה, קרוב שיגבה לבו וכיוצא. וקיבלתי כי בכלל מה שאמרו ז"ל דתורה תבלין ליצר הרע, הוא תוכחת מוסר מרז"ל קמאי ובתראי. ברכי יוסף אות ט'.

(לב) שם בהג"ה: ודווקא ביחיד מותר לומר יו"ד הדברות וכו' — זה לשון שער הכוונות בהקדמה הנזכרת: גם הייתי נוהג לומר בכל בוקר קודם התפילה פרשת המן ויו"ד הדברות וכיוצא בזה בפרשיות אחרות. ומנעני מורי ז"ל שלא לאומרם, ובפרט ביו"ד הדברות הזכיר לי טעמו של דבר, כי הרי בימים הראשונים קבעום בתפילה, ומפני המינים – שלא יאמרו שאין עוד ח"ו תורה מן השמים אלא יו"ד הדברות בלבד – לכן ביטלום, ומי זה יערב אל לבו לחזק את המינים ולנהוג מה שביטלו רז"ל בגמרא, עד כאן לשונו. והביאו מחזיק ברכה אות ח'. וכתב שערי תשובה אות י"א בשם קונטרס טוב עין סימן יו"ד, הא דמשמע מהאר"י ז"ל שאין לאומרם אפילו ביחיד, אפשר דהקפידה קודם התפילה, אבל אחר התפילה אם יקראם באמצע קביעות לימודו שפיר דמי. וכן כתב רוח חיים אות ל"א.

סעיף ו[עריכה]

(לג) סעיף וא"ו: פרשיות הקרבנות וכו' — כתב עולת תמיד אות ח': נראה לי דיש לומר פרשת הקרבנות בעמידה, דהא תנינא דיושב פסול בעבודה, והביאו יש אומרים בהגהות הטור, וכתב שכן משמע מהאר"י זצ"ל. אבל אנן בדידן לא מצינו כעת כתוב בדברי קדשו כלל מזה, וכן כתב שלמי צבור דף ס"ב עמוד א', וכתב שמדברי האר"י ז"ל יש לדקדק בהיפך, עיין שם. וכן כתב ברכי יוסף אות י"ד ובמחזיק ברכה סימן מ"ח ובקשר גודל סימן ז' אות כ"ב. וכתב שם בברכי יוסף דכן עמא דבר. וכן כתב הרוח חיים אות ל"ב דרוב הפוסקים הסכימו דאין צריך לקרותם מעומד ודלא כהעולת תמיד והיש אומרים, וכמו שכתב השלמי צבור.

(לד) שם: לא יאמר אלא ביום — ומצוה מן המובחר שאין לאומרם אלא עד אחר תפילת י"ח. ברכי יוסף אות י"ג עיי"ש.

סעיף ח[עריכה]

(לה) סעיף ח': יאמר עם פרשיות הקרבנות פסוק ושחט אותו וכו' — דאיתא במדרש, אמר הקב"ה: מעיד אני עלי שמים וארץ, בין עכו"ם בין ישראל, בשעה שהן קוראין מקרא זה: "צפונה לפני ה'", אני זוכר עקידת יצחק. ט"ז ס"ק ח. שו"ג אות י"א.

סעיף ט[עריכה]

(לו) סעיף ט': נוהגים לומר וכו' — הגם דרובא דעלמא אינן נזהרין להיות קורין פרשיות הקרבנות בכל יום, מיהו בזמן מגיפה וחולי רע בעולם בר מינן טוב לקרות פרשיות הקרבנות דבר יום ביומו, שהוא מסוגל הרבה, ונכון לבו בטוח כי לא תאונה אליו רעה, שהוא משומר מכל דבר רע. יפה ללב ח"ג אות י"ב.

(לז) נכון לקרות בתהלים קודם התפילה, שהתהלים נקראים זמירות, לשון כריתה שמכרית להמקטרגים. לבוש סעיף ט. ומהאי טעמא תיקנו לומר קודם התפילה סדר הזמירות, כדי להכרית ולסלק המקטרגים. רו"ח אות ס"ג. ודלא כשו"ת בית יעקב סימן קכ"ז שכתב דאין לומר תהלים קודם התפילה. רו"ח שם, ועיין שם.

(לח) כתב בספר דרך חכמה דף מ"ה: מנהגינו לומר פרק שירה, כמו שאמרו חז"ל: כל האומר פרק שירה בכל יום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא ותלמודו מתקיים בידו וכו'. והביאו אליהו רבה אות י"ד. וכתב עליו דלא דק בלשונו, אלא זה לשון הברייתא: תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: כל העוסק בפרק שירה זה בכל יום, מובטח וכו', ומשמע שאין צריך לאומרו כולו, אלא רק העוסק בפרק בכל יום, וכמדומה שנוהגים לחלקו לז' ימי השבוע כמו ספר ת[ה]לים. וכתב בשם מהר"ם טראני, דשנה כל העוסק ולא כל האומר, כי עניין העוסק הוא לדעת עניינים הדברים וכוונתם לתועלת, לקבל מוסר מן השירות האלו אשר היו מיוחסות לאותם שהם למטה כמה מדרגות ממדרגות האדם למען נחכים באחריתנו לעשות חוקי רצונו עי"ש. ועיין רו"ח אות ס"ד שכתב דגירסת בעל העקרים כל האומר, כגירסת בעל דרך חכמה, ופירש בו כמו שפירש מהר"ם טראני ז"ל בפירוש כל העוסק עיין שם.

(לט) שם: ופרשת סמני וכו' — בב"י סיים: ואח"כ פרשת ברכת כהנים, וכאן בשו"ע השמיטו, ולא ידעתי פירושו. ואולי השמטת הסופר הוא. שולחן גבוה אות י"ב. [הערה: ולענ"ד נראה דסמך על מה שעתיד להזכירו להלן סימן מ"ז סעי' ט. נ.ו.]

(מ) ראיתי להרב החסיד המקובל המופלא מהר"ש שרעבי זלה"ה שהיה נזהר לדבר שום דבור חול קודם שיתחיל הזמירות, והיה אומר שכן צריך על פי הסוד. קשר גודל סי' כ"ד אות ב'.