שולחן ערוך אורח חיים א ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · א · ה · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

טוב לומרו פרשת העקדהדזטיג, ופרשת המן, ועשרת הדברותז, ופרשת עולהחח* ומנחה ושלמיםיחיד וחטאתטו ואשם. הגה: ודוקא ביחידה מותר לומר עשרת הדיברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבורטיאטטז (תשובת הרשב"א סימן קמ"ד).

מפרשים

באר הגולה

(ו) טוב לומר וכו' — שם בטור.


(ז) ועשרת הדברותתמיד לב ב.


(ח) ופרשת עולה וכו' — תענית כז ב ומגילה לא ב.



טורי זהב - מגן דוד

(ד) פרשת העקידה - לזכור זכות אבות בכל יום וגם להכניע יצרו כמו שמסר יצחק נפשו ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באים בהשגח' ופרשת הקרבנות דאמרי' סוף מנחות זאת תורת החטאת כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת כו':


'(ה) ודוקא ביחיד' כו' - דמתחלה היו קוראין בצבור כדאי' פ"ה דתמיד ואמרינן ספ"ק דברכות דבטלום מפני תרעומת המינים שהיו אומרים אין שאר התור' אמת והיינו בצבור אבל ביחיד ליכא תרעומת:

מגן אברהם

(ז) העקדה — כתב הבחיי פרשת צו שאין די באמירה, אלא בביאור הפ' הפסוקים ויכיר נפלאות ה'. וכן פירש מה שאמרו: כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים [בכל יום] מובטח לו שהוא בן עולם הבא.


(ח) עולה — לאחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים, והיא בסדר שלח לך; כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים. ופרשת צו את אהרן לא שייכא לעולה, רק שייכא לקרבן תמיד וכמו שכתוב ס"ט ויאמר. פרשת ושמעה קול אלה בסוף ויקרא, שהיא באה על שבועת ביטוי ועל שבועת העדות ואשם ודאי ואשם תלוי.

  • נשאלתי למה כתב הטור והרב"י בשו"ע לומר עולה כו' חטאת, הלא קיימא לן פרק י' דזבחים דחטאת קודם לעולה, וכן כתב רש"י פרשת תזריע ע"ש ברא"ם. ונראה לי דאמרינן בזבחים דף ז', למה חטאת קודמת לעולה? משל לפרקליט שנכנס למלך, ריצה הפרקליט, נכנס דורון אחריו, עיין שם. והתוס' כתבו: עולה דורון הוא, אף על גב דאעשה מכפרת יותר מחטאת וכו' ע"ש, פירוש, דאיתא בגמרא: חטאת מכפרת על חייבי עשה מקופיא, ועולה מכפר מקיבעא, אף על פי כן כשקרב חטאת ראשונה אם כן כבר כיפר על חייבי כריתות ועשה, אם כן עולה הוי דורון. אבל באמירתינו כתב הטור שלא יאמר יה"ר אחר פרשת החטאת, שמא אינו חייב חטאת, והוי כקורא בתורה, ועולה מכפרת אעשה, דאמרינן בגמרא: אין לך אדם שאינו מחוייב עשה, אם כן יאמר עולה קודם, שהיא מכפרת, כדאיתא בזבחים שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה כנ"ל. אבל כשיודע שנתחייב חטאת, יאמר חטאת קודם.


(ט) בצבור — מפני המינים שאומרים: אין תורה אלא זו. ובפרט בזמנינו. ולכן אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לצבור (ל"ח ס"ט).

באר היטב

(ט) פרשת העקדה — קודם פרשת הקרבנות. ויוכל לאומרם פרשת העקידה ופרשת המן אפילו בשבת. עולת תמיד, וכן כתב בעל שתי ידות וסולת בלולה וכנסת הגדולה, עיין שם. וכתב הבחיי שאין די באמירה אלא בביאור הפרשה, ויכיר נפלאות ה'. וכן פירש מה שאמרו: כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח שהוא בן עולם הבא.


(י) ושלמים — ואחר עולה ושלמים יאמר פרשת נסכים, כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים. והקשה המגן אברהם, למה כתב הבית יוסף לומר עולה וכו' חטאת וכו'? הלא קיימא לן חטאת קודם לעולה. ומיישב. ומתוך תירוצו העלה, כשיודע שנתחייב חטאת יאמר חטאת קודם, עיין שם. ומדברי שאר פוסקים משמע דלעולם יאמר עולה קודם החטאת.


(יא) בציבור — מפני כופרי ישראל שיאמרו: אין תורה אלא זו, ובפרט בזמנינו. ולכך אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לציבור. לחם חמודות, מגן אברהם, שיורי כנסת הגדולה. ועיין בית יוסף סימן קכה. ומהרש"א כתב דלא אסר הרשב"א לאומרו בציבור אלא לקבוע בין הברכות כמו קריאת שמע, אבל קודם ברוך שאמר מותר אפילו בציבור. ואנן נקטינן לאסור בציבור כלל וכלל. וביחיד דווקא קודם התפילה או אחריו, אבל לקבוע בתוך הברכות גם ליחיד אסור. עולת תמיד, ועיין שבות יעקב חלק ב' סימן מ"ד.

שערי תשובה

(ח) ושלמים — עיין באר היטב הביא קושיית המגן אברהם, דהא חטאת קודמת לעולה. ובספר דעת קדושים כתב לתרץ, דחטאת מלבד הכפרה בדם איכא נמי אכילת בשר שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ואמרו חז"ל: בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר, עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו. ופירש רש"י, שאוכלים על שולחנו עניים מהוגנים. ואין היהי רצון שאומר בחטאת עולה רק במקום זריקת הדם אבל לא במקום אכילת בשר, ואין היהי רצון עולה במקום כל הקרבן של החטאת. מה שאין כן היהי רצון של העולה שהיא כולה כליל הוא העולה במקום כל הקרבן, לכן היהי רצון של עולה קודם, עיין שם. ועיין בשב יעקב סימן ב' מה שכתב בזה.


(ט) בציבור — עיין באר היטב. וכת בקונטרס טוב עין סימן י', שמהאר"י ז"ל משמע שאין לאומרם אפילו ביחיד. אך אפשר דהקפידא קודם התפילה, אבל לאחר התפילה אם יקראם באמצע קביעות לימודו שפיר דמי, עיין שם.

ביאור הגר"א

(כב) הטוב כו'. כמ"ש רש"י ביומא כ"ח ב' בשם הירושלמי כדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון וכן קודם התפלה ובבראשית רבה פ"ו נ"ו רי"א א"ל רבון העולמים כו' יהי רצון מלפניך כו':

(כג) ופ' המן. בפ' בתרא דיומא שאלו את רשב"י כו' ובסוטה מ"ח ב' דתניא ר"א הגדול אומר כו' ומבכילתא ל"ד ב' שבשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקים בתורה א"ל במה נתפרנס הוציא להם צלוחית של מן א"ל הדור אתם ראו דבר ה' אבותיכם שהיו עוסקים בתורה ראו במה נתפרנסו אף אתם אם תעסקו בתורה הקב"ה מפרנסכם מזה:

(כד) ועשרת הדברות. כמ"ש בפ"ק דברכות י"ב א' שבקשו לקבעם בק"ש רק מפני תרעומות המינין וז"ש בהג"ה ודוקא כו':

(כה) ופ' עולה. שהן כל כללי הקרבנות:

משנה ברורה

(יג) פרשת העקידה – קודם פרשת הקרבנות. ויכול לומר פרשת העקידה ופרשת המן אפילו בשבת. ואין די באמירה, אלא שיתבונן מה שהוא אומר ויכיר נפלאות ה'. וכן מה שאמרו בגמרא: "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום, מובטח שהוא בן עולם הבא", גם כן באופן זה.
וטעם לאמירת כל זה, כי פרשת עקידה, כדי לזכור זכות אבות בכל יום, וגם כדי להכניע יצרו, כמו שמסר יצחק נפשו.
ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב: "המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר", להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי ברכות: כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו.
ועשרת הדיברות, כדי שיזכור בכל יום מעמד הר סיני ויתחזק אמונתו בה'.
ופרשת הקרבנות, דאמרינן במנחות: "זאת תורת החטאת", כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו'.


(יד) ושלמים – והוא הדין פרשת תודה, דגם היא בכלל שלמים. ואחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים, כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים.


(טו) וחטאת – עיין במגן אברהם שכתב, דאם יודע שנתחייב חטאת, יאמר פרשת חטאת קודם. ומדברי שארי הפוסקים לא משמע כן.


(טז) בצבור – מפני הכופרים, שיאמרו: אין תורה אלא זו. ובפרט בזמנינו. ולכך אין כותבין אותו גם כן על קונטרס המיוחד לציבור.
יש שכתבו דלא אסור לאומרו בציבור, אלא לקובעו בין הברכות כמו קריאת שמע; אבל קודם ברוך שאמר, מותר אף בציבור. ואנן נקטינן לאסור בצבור כלל וכלל. וביחיד, דווקא שלא בתוך התפילה; אבל לקבוע בתוך הברכות, גם ליחיד אסור [ע"ת וארה"ח].

ביאור הלכה

(*) ופ' עולה - מתחלת ויקרא עד ואם מן הצאן. ופרשת מנחה מן ונפש עד תקריב. [ואם יש לו פנאי יקרא גם בפרשת צו מן וזאת תורת המנחה עד יקדש]. (שמ"ח) וכהן יוסיף פסוק וכל מנחת כהן כליל תהיה. ופרשת שלמים מן ואם זבח שלמים עד ואם מן הצאן ובפרשת צו מן וזאת תורת השלמים עד במדבר סיני והוא ג"כ פרשת תודה ואח"כ פרשת נסכים בפרשת שלח מן וידבר דכי תבואו עד אתכם. ופרשת חטאת בויקרא מן ונפש אחת תחטא עד ונסלח לו (ואם יש לו פנאי יקרא גם בפ' צו וזאת תורת החטאת עד באש תשרף) (שמ"ח) ופרשת אשם בפרשת צו מן וזאת תורת האשם עד אשם הוא. (ואם יש לו פנאי יקרא גם בויקרא) (שם). ופ' עולה ויורד ג"כ דהיא באה על שבועת ביטוי מן ונפש כי תחטא עד והיתה לכהן כמנחה (מ"א) ועיין בפמ"ג דמסתפק אם צריך לומר פרשת נסכים ג"פ לעולה ותודה ושלמים דחייב על כ"א בנסכים או דלענין קריאה די בפ"א וכן מצדד הארה"ח וטוב לומר כל אלו הפרשיות קודם התפלה ובבהכ"נ (ארה"ח בשם הזוהר) אך שלא יאחר עי"ז זמן ק"ש או אפילו תפלה בצבור. וצריך להתודות קודם קריאת פרשת הקרבנות (ארה"ח בשם א"ר ופמ"ג) והוידוי יהיה במעומד. וכבר נדפס בימינו ספר עבודה תמה שמבואר בו כל ענייני אמירת הקרבנות בכל פרטיהם והעתיק ג"כ מן הרמב"ם סדר ההקרבה שהיה נצרך לזה וכבר מבואר בספרים גודל המצוה ומה טוב למי שנוהג בזה שילמוד מתחלה את ענינים האלו מן הגמרא או מספרי הרמב"ם כדי שיבין אח"כ מה שהוא אומר ובזה תחשב לו כאילו הקריב ממש קרבן וכן מה שאנו אומרין בכל יום אביי הוה מסדר וכו' וענייני עשיית הקטורת מצוה לראות להבין מה שהוא אומר ועיין מה שהאריך בעל השל"ה בהגהותיו על ספר יש נוחלין:

כף החיים

(ל) סעיף ה': טוב לומר פרשת העקידה — כתב החיד"א בספר קשר גודל סימן כ"ד אות ג', דאחר פרשת העקידה קודם רבונו של עולם יאמר פסוק "ושחט אותו" וכו' ויאמר יהי רצון מלפניך וכו'. אבל הרש"ש זלה"ה בסידור התפילה לא כתב זה, וכן מנהג בבית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י והרש"ש ז"ל, שאין אומרים לא פסוק ושחט ולא יהי רצון מלפניך.


(לא) שם: ופרשת המן וכו' — ובכל דור ודור תקון רבנן סדר לימודים שונים וקביעת עתים במלי דחסידותא וכוונתם לזכות את הרבים המון ישראל, דבלאו הכי הן בעוון הם בטלים מתלמוד תורה, ועל ידי סדרי הלימודים הללו אנהו ואביזרייהו, הם מתעוררים, קורין ומקרין. ואולם לא נאמרו כל השעורים הללו לתלמידי חכמים אשר להם יד ושם טוב, חכמים ויודעים לעסוק בגופי התורה ולעמוד על עיקר דיני התורה להבין ולהורות. ופוק חזי הרב הקדוש האר"י זצ"ל, כי מעט מעט הראה והתקין בפרטים אלו. וכן מצאתי להרב ל"ח פרק הרואה אות פ"ד, שכתב דמי שיש לו לב להבין, במקום רצויים ותחנות ומעמדות ילמוד, וכן כתב האליה רבה בשם פסקי תוספות. אמנם ראוי לכל תלמיד חכם שיקבע עת כפעם בפעם ללמוד בספרי מוסר, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול, ואיידי דטריד בגופי הלכות ומחדש בטובו חידושי תורה, קרוב שיגבה לבו וכיוצא. וקיבלתי כי בכלל מה שאמרו ז"ל דתורה תבלין ליצר הרע, הוא תוכחת מוסר מרז"ל קמאי ובתראי. ברכי יוסף אות ט'.


(לב) שם בהג"ה: ודווקא ביחיד מותר לומר יו"ד הדברות וכו' — זה לשון שער הכוונות בהקדמה הנזכרת: גם הייתי נוהג לומר בכל בוקר קודם התפילה פרשת המן ויו"ד הדברות וכיוצא בזה בפרשיות אחרות. ומנעני מורי ז"ל שלא לאומרם, ובפרט ביו"ד הדברות הזכיר לי טעמו של דבר, כי הרי בימים הראשונים קבעום בתפילה, ומפני המינים – שלא יאמרו שאין עוד ח"ו תורה מן השמים אלא יו"ד הדברות בלבד – לכן ביטלום, ומי זה יערב אל לבו לחזק את המינים ולנהוג מה שביטלו רז"ל בגמרא, עד כאן לשונו. והביאו מחזיק ברכה אות ח'. וכתב שערי תשובה אות י"א בשם קונטרס טוב עין סימן יו"ד, הא דמשמע מהאר"י ז"ל שאין לאומרם אפילו ביחיד, אפשר דהקפידה קודם התפילה, אבל אחר התפילה אם יקראם באמצע קביעות לימודו שפיר דמי. וכן כתב רוח חיים אות ל"א.




▲ חזור לראש