שולחן ערוך אורח חיים א ה
<< · שולחן ערוך אורח חיים · א · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
טוב לומרו פרשת העקדהדזטיג, ופרשת המן, ועשרת הדברותז, ופרשת עולהחח* ומנחה ושלמיםיחיד וחטאתטו ואשם. הגה: ודוקא ביחידה מותר לומר עשרת הדיברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבורטיאטטז (תשובת הרשב"א סימן קמ"ד).
מפרשים
(ח) ופרשת עולה וכו' — תענית כז ב ומגילה לא ב.
(ד) פרשת העקידה - לזכור זכות אבות בכל יום וגם להכניע יצרו כמו שמסר יצחק נפשו ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באים בהשגח' ופרשת הקרבנות דאמרי' סוף מנחות זאת תורת החטאת כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת כו':
(ה) ודוקא ביחיד כו' - דמתחלה היו קוראין בצבור כדאי' פ"ה דתמיד ואמרינן ספ"ק דברכות דבטלום מפני תרעומת המינים שהיו אומרים אין שאר התור' אמת והיינו בצבור אבל ביחיד ליכא תרעומת:
(ז) העקדה — כתב הבחיי פרשת צו שאין די באמירה, אלא בביאור הפ' הפסוקים ויכיר נפלאות ה'. וכן פירש מה שאמרו: כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים [בכל יום] מובטח לו שהוא בן עולם הבא.
(ח) עולה — לאחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים, והיא בסדר שלח לך; כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים. ופרשת צו את אהרן לא שייכא לעולה, רק שייכא לקרבן תמיד וכמו שכתוב ס"ט ויאמר. פרשת ושמעה קול אלה בסוף ויקרא, שהיא באה על שבועת ביטוי ועל שבועת העדות ואשם ודאי ואשם תלוי.
- נשאלתי למה כתב הטור והרב"י בשו"ע לומר עולה כו' חטאת, הלא קיימא לן פרק י' דזבחים דחטאת קודם לעולה, וכן כתב רש"י פרשת תזריע ע"ש ברא"ם. ונראה לי דאמרינן בזבחים דף ז', למה חטאת קודמת לעולה? משל לפרקליט שנכנס למלך, ריצה הפרקליט, נכנס דורון אחריו, עיין שם. והתוס' כתבו: עולה דורון הוא, אף על גב דאעשה מכפרת יותר מחטאת וכו' ע"ש, פירוש, דאיתא בגמרא: חטאת מכפרת על חייבי עשה מקופיא, ועולה מכפר מקיבעא, אף על פי כן כשקרב חטאת ראשונה אם כן כבר כיפר על חייבי כריתות ועשה, אם כן עולה הוי דורון. אבל באמירתינו כתב הטור שלא יאמר יה"ר אחר פרשת החטאת, שמא אינו חייב חטאת, והוי כקורא בתורה, ועולה מכפרת אעשה, דאמרינן בגמרא: אין לך אדם שאינו מחוייב עשה, אם כן יאמר עולה קודם, שהיא מכפרת, כדאיתא בזבחים שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה כנ"ל. אבל כשיודע שנתחייב חטאת, יאמר חטאת קודם.
(ט) בצבור — מפני המינים שאומרים: אין תורה אלא זו. ובפרט בזמנינו. ולכן אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לצבור (ל"ח ס"ט).
(כב) טוב כו'. כמ"ש רש"י ד"ה ואיבעית אימא, על דברי הגמ': האיר פני כל המזרח עד שבחברון. ביומא כח ב בשם הירושלמי (ירושלמי יומא ג א): כדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון. וכן כדי להזכיר זכות אבות, יש לומר פרשת העקידה קודם התפילה. ובבראשית רבה פרשה נ"ו: ר"י אמר, אמר לפניו: רבון העולמים כו' יהי רצון מלפניך כו' ה' א', בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים, תהא נזכר להם אותה העקידה ותתמלא עליהם רחמים.:
(כג) ופרשת המן. בפרק בתרא דיומא (דף עו.), שאלו את רשב"י: כו' מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם וכו', אף ישראל, מי שיש לו ד' וה' בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולן מתים ברעב; נמצאו כולם מכוונים את לבם לאביהם שבשמים. ובסוטה מח ב, דתניא: רבי אליעזר הגדול אומר כו' כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה. ובמכילתא על שמות טז לז, שבשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקים בתורה? אמר להם: במה נתפרנס? הוציא להם צלוחית של מן. אמר להם: "הדור אתם ראו דבר ה'" (ירמיהו ב, לא). אבותיכם שהיו עוסקים בתורה, ראו במה נתפרנסו; אף אתם, אם תעסקו בתורה, הקב"ה מפרנסכם מזה:
(כד) ועשרת הדברות. כמ"ש בפרק קמא דברכות יב א, שבקשו לקבעם בקריאת שמע[3], רק מפני תרעומות המינין[4]. וז"ש וזהו שאמר בהג"ה: ודווקא כו' ודווקא ביחיד, אבל אסור לאומרם בציבור. וראו ט"ז ס"ק ה.:
(כה) ופרשת עולה כו'. שהן כל כללי הקרבנות:
(ד) פרשת. עיין ט"ז. כן כתב ב"י טעמים אלו ובאר הגולה ו' טור ובפרישה בשם רש"ל בירושלמי ברכות, כל האומר פרשת המן מובטח שלא יתמעטו מזונותיו. ועשרת הדברות כתב הב"י לזכור מעמד הר סיני ויתחזק אמונתו. ופרשת קרבנות כו' "וזאת" כו', הפרישה כתב: מלת "וזאת" מיותרת לומר, וזאת התורה כאלו הקריב חטאת. אבל רש"י מנחות קי א, מדלא כתיב "חוקת החטאת". ועיין לבוש הקשה על זה יע"ש:
(ה) ודוקא. עיין ט"ז. עיין ברכות יב א ופירוש רש"י, תרעומת המינין. שלא יאמרו לעמי הארץ כו' דבשביל המינין אין אנו אחראין, יעויין שם. ומיהו אחר כך פירש רש"י צדוקין עובדי עכו"ם, דאי צדוקים ובייתוסים הא מאמינים בכל תורה שבכתב, אם כן וודאי אין אנו אחראין לעכו"ם. ועיין דרישה בשם רש"ל שפסק לאומרו בציבור קודם ברוך שאמר, דרש"י פירש: בקשו לקבוע בקריאת שמע, היינו עם ברכות יעויין שם. ואנן פסקינן כשולחן ערוך. ומיהו בלחש אומרים כל יחיד בבית הכנסת, לא בקול רם, וראוי לומר קודם ברוך שאמר כמו שכתב מהרש"ל, כי פ"ז תיבות בברוך שאמר, וראשו כתם פז נדרש על פי דיבור א' "אנכי", יע"ש:
(ז) פרשת עקידה. עיין מ"א. העיקר שיבין מה שאומר. הבקי יש לומר הפרשה עם נגינת טעם, ועשרת הדברות יקרא בטעם התחתון, שמ"ח סה"ו. עיין מ"א תצ"ד בשם מ"ב ו' ואור תורה, דיחיד קורא בטעם התחתון וציבור בעליון, וי' הדברות ביחיד ודאי בטעם התחתון. ואי"ה יבואר בתצ"ד מהו הטעם תחתון והעליון:
(ח) עולה. עיין מ"א. הנה לא פורש אם יאמר אחר כל פרשה נסכים, ואם כן יאמר ג' פעמים נסכים, כי המביא כמה קרבנות צריך לכל אחד נסכים, עיין מנחות צ ב ורמב"ם פרק ב מהל' מעשה הקרבנות הל' ג. ומה שכתב: חוץ חטאת ואשם, שם בגמרא ורמב"ם דלא בא בנדר ונדבה. ומיהו חטאת מצורע ואשמו טעון נסכים, כדיליף מקרא שם, אלא דאין עניינו לכאן. ויש לראות אשם תלוי כפי הנראה, דהטור ספוקי מספקא ליה אם בא בנדבה ממש כר' אליעזר דאמר מתנדב אשם תלוי כעולה ממש, עיין ב"י כאן ועיין ש"ך יורה דעה סימן ה אות ז יע"ש, אם כן אשם תלוי לר' אליעזר בר נסכים הוא דבא בנדר ונדבה כעולה, ובין לטעם ר' שמעון בסוטה ט"ו דריש טעמא דקרא ומנחות ו א דלא יהא קרבנו מהודר, ואשם תלוי בנדבה טעון נסכים, אם כן יאמר אחר פרשת אשם תלוי כן וימתין על כל פנים כו'.
- [ואיני יודע אמאי לא פריך לר' אליעזר בכריתות כה א, יהא אשם תלוי טעון נסכים. גם לר' שמעון, בכור ומעשר ופסח דאין על חטא, אמאי אין טעון נסכים? והרע"ב במנחות פרק ט משנה ו, חטאת מצורע דאין על חטא כר' שמעון, ובמקום אחר משמע דפסק דלא כר' שמעון, עיין גבי אלמנה עשירה. ובר"מ הביא בהל' מעשה הקרבנות פרק ב הל' ב מקרא.
- ומיהו יש לומר דקשיא ליה בכור ומעשר ופסח. ועיין סימן תקע"א, דלדידן חטאת ואשם מצורע מקרא מרבינן, ונזיר לא אקרי חוטא. ואי"ה יבואר עוד שם.]
ומ"ש דבנודע לו שחטא יאמר חטאת קודם לעולה, הנה בזבחים פט א חטאת קודם לעולה, ז ב ר' שמעון דריש טעמא דקרא, חטאת מרצה ועולה דורון (רש"י ד"ה עולה דורון, אין כפרה ממש, ומיהו גומר הכפרה מ[מצות] עשה עם התשובה. ולר' שמעון יש לדקדק חטאת יולדת ומצורע ונזיר, למה באין קודם? דאין מכפרין, עיין תוס' פט א ד"ה אשם).
והנה אף למ"ד דלית הלכתא כר' שמעון דדריש טעמא דקרא, מכל מקום נכון הוא דמאחר עולה ודאי מכפרת אעשה וגומר כפרה וחטאת רק על הספק, משא"כ ביודע שחייב חטאת יאמר חטאת קודם, משל לריצה הפרקליט, ובהא לא מצינו חולק על ר' שמעון וסברא הוא. והתבואות שור אות ו' טען עליו, למה כתב הטור אשם אחר חטאת לשיטתיה דבא נדבה. ועל השולחן ערוך קשה, במנחה ראוי לאחר כולם כדאיתא בזבחים פ"ט דזבחים קודמין למנחה ואשם קודם לשלמים יע"ש. ורוצה לומר, דאי אשם אין נדבה להמחבר, רק כקורא בתורה, אם כן שלמים קודמין דכאילו הקריב ממש קרבן, וזה רק כקורא בתורה. ומ"ש המ"א "עולה מכפרת אעשה", רבותא קאמר. ולדידי יש לומר, אף דנאמר דכל התדיר או מקודש אפילו שניהם עומדים לפניו צריך לשחוט קודם המקודש והתדיר, ודם לאו דוקא השנוי בפ"ט זבחים שם, וכנראה מר"מ ז"ל בביאור פרק ט מהל' תמידין ומוספין הל' א-ב יע"ש, מכל מקום כאן אין שניהם מוכנים לפניו מקרי. אלא דקשיא לי דחטאת עוף קודם אפילו לעולת בהמה אף על גב דבהמה קודם לעופות כמו שכתוב במשנה שם, אלמא בחטאת הקפידה התורה, דלא תליא בתדיר או במקודש. ועל זה תירץ מה שתירץ. והרי המ"א כתב בעצמו: "יאמר פרשת עולה ושלמים ותודה", ובמשנה שם פט א מבואר דתודה קודם לשלמים, ושמע מינה כדכתיבנא. ולפי זה אשם דקודם לתודה ושלמים וידע שחייב אשם, אפילו הכי יאמר כסדר שהם כתובות בתורה, ורק חטאת כשידע יאמר קודם לעולה:
(ט) בציבור. עיין מ"א. ואליה רבה כתב בשם זקינו של רש"ל: בבוקר יאמר של פרשת יתרו, ובערב אחר ק"ש של מטתו יאמר של פרשת ואתחנן. עיין כלי יקר פרשת יתרו פסוק "זכור יום השבת" טעם השינוי בין דיברות ראשונות לאחרונות. ואם כן, בוקר וְיוֹדַע מעמד הר סיני ויהיה כאילו היום נתנה, ובערב יקרא בואתחנן.
כתיב "למען ייטב לך" לעולם הבא, וכדומה שינויים, שזה רק לישראל ונשמה עולה ורואה מקומה שם, נ"ל.
ומ"ש בענין ד' זכירות, עיין סימן ס' במ"א ב'. ומ"ש בעניין "ברוך אתה ה' שומע תפילה" שאין לומר השם, עיין ט"ז סוף סימן קל"א (אות ט"ו) ומ"ו סעיף ז ורט"ו סעיף ד:
(ט) פרשת העקדה — קודם פרשת הקרבנות. ויוכל לאומרם פרשת העקידה ופרשת המן אפילו בשבת. עולת תמיד, וכן כתב בעל שתי ידות וסולת בלולה וכנסת הגדולה, עיין שם. וכתב הבחיי שאין די באמירה אלא בביאור הפרשה, ויכיר נפלאות ה'. וכן פירש מה שאמרו: כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח שהוא בן עולם הבא.
(י) ושלמים — ואחר עולה ושלמים יאמר פרשת נסכים, כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים. והקשה המגן אברהם, למה כתב הבית יוסף לומר עולה וכו' חטאת וכו'? הלא קיימא לן חטאת קודם לעולה. ומיישב. ומתוך תירוצו העלה, כשיודע שנתחייב חטאת יאמר חטאת קודם, עיין שם. ומדברי שאר פוסקים משמע דלעולם יאמר עולה קודם החטאת.
(יא) בציבור — מפני כופרי ישראל שיאמרו: אין תורה אלא זו, ובפרט בזמנינו. ולכך אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לציבור. לחם חמודות, מגן אברהם, שיורי כנסת הגדולה. ועיין בית יוסף סימן קכה. ומהרש"א כתב דלא אסר הרשב"א לאומרו בציבור אלא לקבוע בין הברכות כמו קריאת שמע, אבל קודם ברוך שאמר מותר אפילו בציבור. ואנן נקטינן לאסור בציבור כלל וכלל. וביחיד דווקא קודם התפילה או אחריו, אבל לקבוע בתוך הברכות גם ליחיד אסור. עולת תמיד, ועיין שבות יעקב חלק ב' סימן מ"ד.
(ח) ושלמים — עיין באר היטב הביא קושיית המגן אברהם, דהא חטאת קודמת לעולה. ובספר דעת קדושים כתב לתרץ, דחטאת מלבד הכפרה בדם איכא נמי אכילת בשר שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ואמרו חז"ל: בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר, עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו. ופירש רש"י, שאוכלים על שולחנו עניים מהוגנים. ואין היהי רצון שאומר בחטאת עולה רק במקום זריקת הדם אבל לא במקום אכילת בשר, ואין היהי רצון עולה במקום כל הקרבן של החטאת. מה שאין כן היהי רצון של העולה שהיא כולה כליל הוא העולה במקום כל הקרבן, לכן היהי רצון של עולה קודם, עיין שם. ועיין בשב יעקב סימן ב' מה שכתב בזה.
(ט) בציבור — עיין באר היטב. וכת בקונטרס טוב עין סימן י', שמהאר"י ז"ל משמע שאין לאומרם אפילו ביחיד. אך אפשר דהקפידא קודם התפילה, אבל לאחר התפילה אם יקראם באמצע קביעות לימודו שפיר דמי, עיין שם.
(יג) פרשת העקידה – קודם פרשת הקרבנות. ויכול לומר פרשת העקידה ופרשת המן אפילו בשבת. ואין די באמירה, אלא שיתבונן מה שהוא אומר ויכיר נפלאות ה'. וכן מה שאמרו בגמרא: "כל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום, מובטח שהוא בן עולם הבא", גם כן באופן זה.
וטעם לאמירת כל זה, כי פרשת עקידה, כדי לזכור זכות אבות בכל יום, וגם כדי להכניע יצרו, כמו שמסר יצחק נפשו.
ופרשת המן, כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית, וכדכתיב: "המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר", להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה. ואיתא בירושלמי ברכות: כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו.
ועשרת הדיברות, כדי שיזכור בכל יום מעמד הר סיני ויתחזק אמונתו בה'.
ופרשת הקרבנות, דאמרינן במנחות: "זאת תורת החטאת", כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכו'.
(יד) ושלמים – והוא הדין פרשת תודה, דגם היא בכלל שלמים. ואחר עולה ושלמים ותודה יאמר פרשת נסכים, כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים.
(טו) וחטאת – עיין במגן אברהם שכתב, דאם יודע שנתחייב חטאת, יאמר פרשת חטאת קודם. ומדברי שארי הפוסקים לא משמע כן.
(טז) בצבור – מפני הכופרים, שיאמרו: אין תורה אלא זו. ובפרט בזמנינו. ולכך אין כותבין אותו גם כן על קונטרס המיוחד לציבור.
יש שכתבו דלא אסור לאומרו בציבור, אלא לקובעו בין הברכות כמו קריאת שמע; אבל קודם ברוך שאמר, מותר אף בציבור. ואנן נקטינן לאסור בצבור כלל וכלל. וביחיד, דווקא שלא בתוך התפילה; אבל לקבוע בתוך הברכות, גם ליחיד אסור [ע"ת וארה"ח].
(*) ופ' עולה - מתחלת ויקרא עד ואם מן הצאן. ופרשת מנחה מן ונפש עד תקריב. [ואם יש לו פנאי יקרא גם בפרשת צו מן וזאת תורת המנחה עד יקדש]. (שמ"ח) וכהן יוסיף פסוק וכל מנחת כהן כליל תהיה. ופרשת שלמים מן ואם זבח שלמים עד ואם מן הצאן ובפרשת צו מן וזאת תורת השלמים עד במדבר סיני והוא ג"כ פרשת תודה ואח"כ פרשת נסכים בפרשת שלח מן וידבר דכי תבואו עד אתכם. ופרשת חטאת בויקרא מן ונפש אחת תחטא עד ונסלח לו (ואם יש לו פנאי יקרא גם בפ' צו וזאת תורת החטאת עד באש תשרף) (שמ"ח) ופרשת אשם בפרשת צו מן וזאת תורת האשם עד אשם הוא. (ואם יש לו פנאי יקרא גם בויקרא) (שם). ופ' עולה ויורד ג"כ דהיא באה על שבועת ביטוי מן ונפש כי תחטא עד והיתה לכהן כמנחה (מ"א) ועיין בפמ"ג דמסתפק אם צריך לומר פרשת נסכים ג"פ לעולה ותודה ושלמים דחייב על כ"א בנסכים או דלענין קריאה די בפ"א וכן מצדד הארה"ח וטוב לומר כל אלו הפרשיות קודם התפלה ובבהכ"נ (ארה"ח בשם הזוהר) אך שלא יאחר עי"ז זמן ק"ש או אפילו תפלה בצבור. וצריך להתודות קודם קריאת פרשת הקרבנות (ארה"ח בשם א"ר ופמ"ג) והוידוי יהיה במעומד. וכבר נדפס בימינו ספר עבודה תמה שמבואר בו כל ענייני אמירת הקרבנות בכל פרטיהם והעתיק ג"כ מן הרמב"ם סדר ההקרבה שהיה נצרך לזה וכבר מבואר בספרים גודל המצוה ומה טוב למי שנוהג בזה שילמוד מתחלה את ענינים האלו מן הגמרא או מספרי הרמב"ם כדי שיבין אח"כ מה שהוא אומר ובזה תחשב לו כאילו הקריב ממש קרבן וכן מה שאנו אומרין בכל יום אביי הוה מסדר וכו' וענייני עשיית הקטורת מצוה לראות להבין מה שהוא אומר ועיין מה שהאריך בעל השל"ה בהגהותיו על ספר יש נוחלין:
(ל) סעיף ה': טוב לומר פרשת העקידה — כתב החיד"א בספר קשר גודל סימן כ"ד אות ג', דאחר פרשת העקידה קודם רבונו של עולם יאמר פסוק "ושחט אותו" וכו' ויאמר יהי רצון מלפניך וכו'. אבל הרש"ש זלה"ה בסידור התפילה לא כתב זה, וכן מנהג בבית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י והרש"ש ז"ל, שאין אומרים לא פסוק ושחט ולא יהי רצון מלפניך.
(לא) שם: ופרשת המן וכו' — ובכל דור ודור תקון רבנן סדר לימודים שונים וקביעת עתים במלי דחסידותא וכוונתם לזכות את הרבים המון ישראל, דבלאו הכי הן בעוון הם בטלים מתלמוד תורה, ועל ידי סדרי הלימודים הללו אנהו ואביזרייהו, הם מתעוררים, קורין ומקרין. ואולם לא נאמרו כל השעורים הללו לתלמידי חכמים אשר להם יד ושם טוב, חכמים ויודעים לעסוק בגופי התורה ולעמוד על עיקר דיני התורה להבין ולהורות. ופוק חזי הרב הקדוש האר"י זצ"ל, כי מעט מעט הראה והתקין בפרטים אלו. וכן מצאתי להרב ל"ח פרק הרואה אות פ"ד, שכתב דמי שיש לו לב להבין, במקום רצויים ותחנות ומעמדות ילמוד, וכן כתב האליה רבה בשם פסקי תוספות. אמנם ראוי לכל תלמיד חכם שיקבע עת כפעם בפעם ללמוד בספרי מוסר, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול, ואיידי דטריד בגופי הלכות ומחדש בטובו חידושי תורה, קרוב שיגבה לבו וכיוצא. וקיבלתי כי בכלל מה שאמרו ז"ל דתורה תבלין ליצר הרע, הוא תוכחת מוסר מרז"ל קמאי ובתראי. ברכי יוסף אות ט'.
(לב) שם בהג"ה: ודווקא ביחיד מותר לומר יו"ד הדברות וכו' — זה לשון שער הכוונות בהקדמה הנזכרת: גם הייתי נוהג לומר בכל בוקר קודם התפילה פרשת המן ויו"ד הדברות וכיוצא בזה בפרשיות אחרות. ומנעני מורי ז"ל שלא לאומרם, ובפרט ביו"ד הדברות הזכיר לי טעמו של דבר, כי הרי בימים הראשונים קבעום בתפילה, ומפני המינים – שלא יאמרו שאין עוד ח"ו תורה מן השמים אלא יו"ד הדברות בלבד – לכן ביטלום, ומי זה יערב אל לבו לחזק את המינים ולנהוג מה שביטלו רז"ל בגמרא, עד כאן לשונו. והביאו מחזיק ברכה אות ח'. וכתב שערי תשובה אות י"א בשם קונטרס טוב עין סימן יו"ד, הא דמשמע מהאר"י ז"ל שאין לאומרם אפילו ביחיד, אפשר דהקפידה קודם התפילה, אבל אחר התפילה אם יקראם באמצע קביעות לימודו שפיר דמי. וכן כתב רוח חיים אות ל"א.
פירושים נוספים
- ^ כדאיתא בתמיד לב ב שבמקדש היו קוראים עשרת הדברות לפני קריאת שמע.
- ^ ביטלום, ופירש רש"י: שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר התורה אמת, ותדעו, שהרי אין קוראין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני.
- ^ כדאיתא בתמיד לב ב שבמקדש היו קוראים עשרת הדברות לפני קריאת שמע.
- ^ ביטלום, ופירש רש"י: שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר התורה אמת, ותדעו, שהרי אין קוראין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני.