ביאור הגר"א על אורח חיים א
(א) יתגבר וכו' לעבודת כו'. כמ"ש בפרק ה' דאבות הוי כו' וגבור כארי לעשות כו' רצון אביך שבשמים:
(ב) כארי לעמוד. מ"ר פ' בלק, "הן עם כלביא יקום" וגו' (במדבר כג, כד), עומדים משנתם – עומדים כאריות, חוטפים קריאת שמע וממליכים להקב"ה, ומעשיהן כאריות כו':
(ג) שיהא כו'. ירושלמי פ"ק דברכות (הלכה א), מכל מקום לא הוה שחרא אתיו ומשכח לדוד דמיך. הוא שדוד אומר: "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר" (תהלים נז, ט), אתער יקרי מן קדם יקריה דמארי, יקרי לא חשיב כלום מן קדם יקריה דבריי. "אעירה שחר" – אנא הוינא מעורר שחרא, שחרא לא הוה מעורר לי, והיה יצרו מקטרגו. וזהו שאמר יתגבר כו'. ועיין ט"ז (ס"ק א), ועיין גם ט"ז ס"ק ב ושע"ת ס"ק א. ברכת אליהו[1]):
(ד) ועכ"פ כו'. כמ"ש בפ"ק דברכות דף ח: אימתי עת רצון כו' בשעה שהציבור מתפללין. וכן באבות: "שינה של שחרית כו' מוציאין את האדם מן העולם". ובאבות דר"נ פ' כ"א: שינה של שחרית כיצד? מלמד שלא יתכוין אדם לישן עד שתעבור זמן קריאת שמע כו'. וכן פירש רש"י שם באבות:
(ה) שויתי כו'. כלל גדול בתורה כמ"ש בברכות ס"ג א דרש בר קפרא כו' איזהו פרשה קטנה, שכל גופי תורה תלויין בה? "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (משלי ג, ו).:
(ו) ובמעלת הצדיקים אשר כו'. כמ"ש "איש צדיק תמים... את האלהים התהלך נח" (בראשית ו, ט), וכן בחנוך (שם ה, כב) וכן באבות, "אשר התהלכו אבותי לפניו" (בראשית מח, טו), וזהו כל מעלת הצדיקים:
(ז) כי אין כו' מיד יגיע. כמ"ש בברכות כ"ח ב: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כו' כמורא בשר ודם ולואי ראו ברש"י שם, תדעו כו' כשאדם עובר עבירה [בסתר. רש"י] אומר "שלא יראני אדם".:
(ח) ולא דבורו. בברכות ס"א א: לעולם יהא דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה כו' שנאמר: "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים... על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת ה, א).:
(ט) כל שכן כשישים. כמ"ש בפ"ב דאבות: (ו)הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא כו' לידי עבירה, דע מה למעלה ממך, עין רואה וכו' ובפרק ב דחגיגה[2] רי"א זה העובר כו' עבירה בסתר ובקידושין ל"א א[3] ועיין רש"י שם ד"ה מלא כו' משמע משתרבב ויורד למטה, והזוקף קומתו נראה כדוחֵק וזהו שאמר (ברמ"א: שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו) עומד עליו ובבבא קמא ע"ט ב[4]:
(י) ומיד כו' ובושתו כו'. כמ"ש בפרק ב דנדרים כ' א, תניא: "בעבור תהיה יראתו כו' על פניכם" (שמות כ, יז) זו בושה, לבלתי תחטאו, (מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא). אחרים אומרים כו' כל המתבייש לא במהרה הוא חוטא.:
(יא) תמיד. כנ"ל שויתי כו' ה' לנגדי תמיד.:
(יב) ולא יתבייש. כמ"ש (במשנה אבות ה כ)}: הוי עז כנמר. ועיין טור (ד"ה "והתחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל" וכו'). ואמר: בעבודת הש"י. אבל בלאו הכי אמרו: "ועז פנים לגיהנם". ובפרק ב דחגיגה: "והן הן עזי פנים שבדור". ובמסכת כלה (ראש פרק ב): עז פנים וכו' לגיהנם וכו'. מאי טעמא דר"י? דכתיב: "העז איש רשע בפניו" (משלי כא, כט), כיון דמעיז פניו נקרא רשע ורשע לגיהנם" וכו'., ושארי מקומות:
(יג) גם וכו'. סוכה מ"ט ב: "הגיד לך אדם" כו' "מה טוב ומה ה' אלקיך דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך" (מיכה ו, ח). עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זו גמילות חסדים, והצנע לכת עם אלקיך זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה. והלא דברים קל וחומר וכו' ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת, דברים שדרכן לעשותן בצנעא, על אחת כמה וכמה. ורוצה לומר, אף שלא יבוש, כל מה שיעשה בהצנע עדיף:
(יד) ובשכבו. רוצה לומר, גם בזה יהא בצניעות, כמ"ש בשבת קי"ח ב: מימי לא ראו כו' קורות ביתי אמרי חלוקי, וראו רש"י שם וריש פרק ה דיומא (דף מז.), תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שמשו בכרהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי.:
(טו) ומיד כשיעור כו' יקום. כמ"ש (משנה אבות ה כ): "וקל כנשר... לעשות רצון" כו' אביך שבשמים:
(טז) המשכים להתחנן. שעיקר הזמן בלילה להתחנן, כמ"ש "קומי רוני בלילה" (איכה ב, יט):
(יז) לשעות כו'. כמ"ש לראש אשמורות (שם). ובריש ברכות ג א: ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר כו' ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי... וסימן לדבר, משמרה ראשונה חמור נוער, שנייה כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. [והגמרא שואלת, האם הסימנים הללו הם לתחילת המשמרות או לסופן? אם לסופן, למה לי סימן לסוף משמרה שלישית?] ואי בעית אימא כולהו כו' סוף משמרות קא חשיב וז"ש שהתפילה כו' שיתפלל באותן שעות על החורבן ועל הגלות רצויה. והיינו מפני שגם הקב"ה כביכול שואג באותו זמן על החורבן. ברכת אליהו. ולכן תפילתו רצויה לפי שמתפלל ביחד עם הקב"ה. ויקיעורך ע"פ ס"ק י"ט להלן.:
(יח) ולסוף הלילה. דחמור נוער [בסוף משמרה ראשונה] וכלבים צועקים עד חצות, ובסוף הלילה אשה מספרת עם בעלה. ועיין זוהר חלק א דף רמ"ב ב, ת"ח בשעתא דעאיל ליליא כו' פתחין סתימין וכלבי וחמרי שריין... כד אתער רוח צפון ואתפליג ליליאאתערותא קדישא אתער בעלמא וכו'. וח"ב מ"ו א אבל בפלגות ליליא... בשעתא דבעי לאתנהרא צפרא אתחשך ואתקדיר נהורא וקדרותא אשתכח, כדין אתחברת אתתא בבעלה דתנינן אשה מספרת עם בעלה למשתעי בהדיה ועאלת להיכלא, לבתר כד בעי שמשא למיעל... וחמרין נערין וכלבין נבחין, כד אתפלג ליליא שארי מלכא וכו', קע"ג ב: תלת אשמורות אינון בלילא, לקבליהון תלת משריין דקא מתפלגי [לשבחא לקב"ה] כמה דאתמר וכו' כד אתפלג ליליא קמו למלעי באורייתא, אמר רבי אבא: השתא ודאי איהו עידן רעותא לקב"ה... בההוא זמנא דאתפלג ליליא קב"ה אתער ברחימו וכו' ושארי מקומות[5]:
(יט) על החורבן כו'. שהקב"ה זוכר אז ראו לעיל סוף ס"ק יז ובדברי ברכת אליהו ובדברינו. ויקיעורך.:
(כ) ראוי כו'. כמ"ש בב"ב ס' ע"ב[6] מכאן אמרו כל המתאבל כו' על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה כמ"ש אם אשכחך ירושלים כו' תשכח ימיני. ועיין סוף פרק ג דבבא בתרא שם, מיום שחרב ביהמ"ק דין הוא שנגזור וכו' אלא שאין גוזרין וכו', דין הוא שנגזור וכו' אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין וכו'. וראו להלן שולחן ערוך אורח חיים תקס.[7]:
(כא) טוב כו'. כמ"ש במנחות ק"י ע"א (משנה מנחות יג יא): נאמר בעולת העוף כו' "אשה ריח ניחח" (ויקרא א יז) ובמנחה "אשה ריח ניחח" (ויקרא ב ב), לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. מאי קרא? כו' אמר רבי זירא: מאי קרא? מתוקה שנת העובד אם מעט כו' ואם הרבה יאכל (קהלת ה יא). רב אדא בר אהבה אמר מהכא: ברבות הטובה כו' רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו (שם,י). ומה כשרון. להקב"ה. כי אם ראות עיניו. שזה מתכוון לטובה. רש"י.:
(כב) טוב כו'. כמ"ש רש"י ד"ה ואיבעית אימא, על דברי הגמ': האיר פני כל המזרח עד שבחברון. ביומא כח ב בשם הירושלמי (ירושלמי יומא ג א): כדי להזכיר זכות אבות מזכירין חברון. וכן כדי להזכיר זכות אבות, יש לומר פרשת העקידה קודם התפילה. ובבראשית רבה פרשה נ"ו: ר"י אמר, אמר לפניו: רבון העולמים כו' יהי רצון מלפניך כו' ה' א', בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים, תהא נזכר להם אותה העקידה ותתמלא עליהם רחמים.:
(כג) ופרשת המן. בפרק בתרא דיומא (דף עו.), שאלו את רשב"י: כו' מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם וכו', אף ישראל, מי שיש לו ד' וה' בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולן מתים ברעב; נמצאו כולם מכוונים את לבם לאביהם שבשמים. ובסוטה מח ב, דתניא: רבי אליעזר הגדול אומר כו' כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה. ובמכילתא על שמות טז לז, שבשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקים בתורה? אמר להם: במה נתפרנס? הוציא להם צלוחית של מן. אמר להם: "הדור אתם ראו דבר ה'" (ירמיהו ב, לא). אבותיכם שהיו עוסקים בתורה, ראו במה נתפרנסו; אף אתם, אם תעסקו בתורה, הקב"ה מפרנסכם מזה:
(כד) ועשרת הדברות. כמ"ש בפרק קמא דברכות יב א, שבקשו לקבעם בקריאת שמע[8], רק מפני תרעומות המינין[9]. וז"ש וזהו שאמר בהג"ה: ודווקא כו' ודווקא ביחיד, אבל אסור לאומרם בציבור. וראו ט"ז ס"ק ה.:
(כה) ופרשת עולה כו'. שהן כל כללי הקרבנות:
(כו) פרשיות כו' לא יאמר אלא ביום. כמ"ש "ביום צוותו" (ויקרא ז, לח) בסוף פרק ב דמגילה ובריש פרק ג דיומא ובתמיד: צאו וראו כו' אם הגיע זמן השחיטה. שהשחיטה פסולה בלילה (רש"י). ובשארי מקומות:
(כז) כשיסיים כו'. כמ"ש בתענית כ"ז ב' ת"ר אנשי משמר מתפללין כו' על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון.:
(כח) מפני כו'. חולין מ"א ב' (ובמשנה שם פ"ב מ"י):
(כט) יאמר עם הקרבנות כו'. בוויקרא רבה פרשה ב: ובאיל הוא אומר צפונה לפני ה'. אמרו: בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקב"ה ב' כבשים, א' של שחרית וא' של ערבית. וכל כך למה? בשעה שהיו ישראל מקריבים תמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה: "צפונה לפני ה'", זוכר הקב"ה עקידת יצחק. מעידני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי בין ישראל בין איש בין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה, "צפונה לפני ה'", זוכר הקב"ה עקידת יצחק[10]:
(ל) יש כו' נוהגין לומר פרשת הכיור, ואחר כך פרשת תרומת הדשן, ואחר כך פרשת התמיד.. כמ"ש בפרק א דתמיד: עד ששומעין כו' קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. נטל כו' מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופינה את הגחלים וכו'. ובפרק ב דיומא: וזה כו' והרי תרומת הדשן תחילת עבודה היא, דאמר ר"א אמר ר"י: קיד שידיו לתרומת הדשן וכו'.:
(לא) ואח"כ פרשת מזבח כו'. שהקטורת היתה קריבה בין דם לאיברים, כמ"ש בפרק ג דיומא במתניתין, וגמרא שם: "אביי הוה מסדר" כו' ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודמת לקטורת וקטורת קודמת לאיברים ובתמיד פ"ג מ"א; פ|ה מ"ב, וכל הכפרה בדם[11], כמ"ש כמה מקומות:
(לב) ואומר פרשת מזבח. לפי שבו נאמר והקטיר כו' עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר. שמות ל ז.:
(לג) ופרשת סמני כו' ועשייתו. ויאמר...ועשית (שמות ל לד-לו):
הערות
[עריכה]- ^ לגבי השימוש בספר ברכת אליהו, ראו בדף שיחה:ביאור הגר"א.
- ^ ט"ז א: כל שלא חס על כבוד קונו,
- ^ (אמר ר' יוחנן, כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי השכינה... אמר ר' יהושע בן לוי: אסור לאדם שיהלך ד' אמות בקומה זקופה, שנאמר: "מלא כל הארץ כבודו") (ישעיהו ו, ג).
- ^ (שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן? אמר להם: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השווה כבוד עבד לכבוד קונו [אלא כיבד העבד יותר מקונו, שהוא ירא מבני אדם, ומעין של מעלה לא נזהר. רש"י], כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת)
- ^ ועיין בדמשק אליעזר שביאר דברי הגר"א שבא ליישב דברי הזוהר שיתיישבו אף לדברי האבע"א, שעד סוף משמרה ראשונה רק החמור נוער, ובתחילת אשמורה שנייה מצטרפים אליו הכלבים ונובחים, עד חצות, ומאז עד סוף אשמורה שנייה רק הכלבים צועקים בלי החמור. ולכן הוה עת רצון גם בסוף כל אחת משלש המשמרות וגם בחצות. ע"פ ברכת אליהו מתוך הדמש"א.
- ^ וראו תענית ל ב.
- ^ בברכת אליהו (רקובר) העיר בשם חכם אחד שהגר"א חולק על באר הגולה ס"ק ד, שסובר דקאי על זמן האשמורות, והגר"א מפרש על כל הזמנים, עיי"ש.
- ^ כדאיתא בתמיד לב ב שבמקדש היו קוראים עשרת הדברות לפני קריאת שמע.
- ^ ביטלום, ופירש רש"י: שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר התורה אמת, ותדעו, שהרי אין קוראין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני.
- ^ דורש צפונה לשון צפוּן וגנוז לפני ה'. מתנות כהונה.
- ^ ולכן מקדימים פרשת התמיד לפרשת הקטורת למרות שאברי התמיד היו מוקטרים לאחריה. ע"פ ברכת אליהו