במדבר רבה כ כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · במדבר רבה · כ · כ · >>

כ.    [ עריכה ]
"ויבן שבעה מזבחות ויאמר אל בלק התיצב כה על עולתיך" "ויקר אלהים אל בלעם וגו' וישם ה' דבר בפיו" כאדם שנותן בלינוס בפי בהמה ופוקמה להיכן שירצה כך הקב"ה פוקם את פיו כיון שאמר לו שוב אל בלק וברכם אמר מה אני הולך אצלו לפוח את נפשו בקש לילך לעצמו נתן הקדוש ברוך הוא לו בלינוס "שוב אל בלק וכה תדבר"

"וישב אליו והנה נצב על עולתו [ושרי מואב אתו]" בראשונה כתיב בו "הוא וכל שרי מואב" כשראו שלא הועילו כלום הניחוהו ונשתיירו מקצת שרי מואב אתו.

"ויאמר לו בלק מה דבר ה'" שראה שאינו ברשות עצמו לומר מה שהיה רוצה ישב לו והיה משחק בו כיון שראה בלעם שהיה משחק אמר לו בלעם עמוד אין אתה רשאי לישב ודברי המקום נאמרים "קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור" שניהם היו מנה בן פרס שהיו עושין עצמן גדולים מאבותיהם.

"לא איש אל ויכזב" אינו כבשר ודם שבשר ודם קונה אוהבים מצא אחרים יפים מהם כופר בראשונים והוא אינו כן אי אפשר לו לשוב משבועת האבות הראשונים ההוא אמר ולא יעשה אומר להביא עליהן רעות אם עשו תשובה הוא מבטלן את מוצא כתוב בתורה (שמות כב, יט): "זובח לאלהים יחרם וגו'" ועשו את העגל והיו ראוין לכלייה והייתי סבור לקללן ולהכחידן ומעט עשו תשובה ובטל (שם לב, יד): "וינחם ה' על הרעה" וכן במקומות הרבה שאמר על יכניה (ירמיה כב, ל): "כי לא יצלח מזרעו איש" ואומר (חגי ב, כב): "והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים" (שם, כג) "ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי (נאם ה') ושמתיך כחותם על לבי" ובטל מה שאמר לאביו (ירמיה כב, כד): "חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך" וכן באנשי ענתות (שם יא, כג) "ושארית לא תהיה להם" כיון שעשו תשובה קיימן דכתיב (נחמיה ז, כז): "אנשי ענתות מאה".

"לא הביט און ביעקב" אמר בלעם אינו מסתכל בעבירות שבידם ואינו מסתכל אלא בגאות שלהן.

"ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו" אמרת לי "לכה נא ארה לי יעקב" פרדס שיש לו שומר אין הגנב יכול להזיקו ואם ישן לו הגנב נכנס ואלו (תהלים קכא, ד): "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" והיאך אני יכול להזיקן "ה' אלהיו עמו" אמר לו בלק הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני משה משמשן ראה זה שעומד אחריו מה יהיה אמר לו אף הוא קשה כמותו "ותרועת מלך בו" תוקע ומריע ומפיל חומה.

"אל מוציאם ממצרים" אמרת לי "עם יצא ממצרים" מעצמן ואינו כן אלא הוא הוציאם.

"כתועפות ראם" כך הוא מדתו חטאו קמעא הורידן כעוף שנאמר (הושע ט, יא): "אפרים כעוף יתעופף כבודם" זכו מעלן ומרוממן כעב שנאמר (ישעיה ס, ח): "מי אלה כעב תעופינה".

"כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" הרי את מחזר ומנחש ומקסם באי זה מקום תשלוט בהם והם אינם כן כשהן צריכין להלחם בשונא עומד כ"ג ולובש אורים ותומים ונשאל בהקב"ה וכל הגוים מקסמים ומנחשים ואלו משברין אותם בתשובה שנאמר (שם מד, כה) "מפר אותות בדים וקוסמים יהולל"

"כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקדוש ברוך הוא כתלמיד לפני רבו לעתיד לבא ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה וכה"א וכן הוא (הכתוב) אומר - כך אנו מוצאים בפסוק (שם כג, יח) "כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק" ואומר (שם ל, כ) "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" ומלאכי השרת רואין אותן ושואלין אותן מה הורה לכם הקב"ה לפי שאינן יכולין ליכנס במחיצתן שנאמר "כעת יאמר ליעקב וגו'".

"הן עם כלביא יקום" אין אומה בעולם כיוצא בהם הרי הן ישנים מן התורה ומן המצות ועומדין משנתן כאריות וחוטפין קריאת שמע וממליכין להקדוש ברוך הוא ונעשין כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ומתן אם נתקל אחד מהם בכולם או אם מחבלין באין ליגע באחד מהן ממליך להקב"ה.

"לא ישכב עד יאכל טרף" כשהוא אומר "ה' אחד" נאכלין המחבלין מפניו ומלחשין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובורחין והוא נסמך בקריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה וכשבא לישן מפקיד רוחו להקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים לא, ו): "בידך אפקיד רוחי" וכשננער ממליך בהקב"ה השומרים בלילה מוסרין אותו לשומרי היום שנאמר (שם קל, ו) "נפשי לה' משומרים לבוקר שומרים לבוקר" לכן בלעם אומר אי זו אומה כזו.

"ודם חללים" מתנבא שאין משה מת עד שיתן נקמה בו ובחמשת מלכי מדין שנאמר "לא ישכב עד יאכל טרף" זה בלעם הוי "ודם חללים ישתה" (במדבר לא, ח): "ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם" (ו): "וכלי הקדש" זה הציץ שכתוב בו קדש לה' "וחצוצרות התרועה בידו" אמר להם משה לישראל בלעם הרשע עשה להם כשפים ופורח ומפריח לחמשת המלכים הראו לו את הציץ ששמו של הקדוש ברוך הוא גלוף עליו והן נופלין תדע שכן כתיב "ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת בלעם בן בעור" מה בקש אותו רשע עם מלכי מדין לא כך כתיב "וילך בלעם וישב למקומו" אלא מששמע שנפלו בעצתו כ"ד אלף חזר ליטול מהן שכרו לכך כתיב בלעם בן בעור עם חמשת מלכי מדין: