כף החיים על אורח חיים ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים ב |


סעיף א[עריכה]


(א) סעיף א': לא ילבש חלוקו — הוא הנוגע בעור בשרו. וכן משמע מדברי רש"י בפרשת משפטים בפסוק "כי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו", דפירש ז"ל: "שמלתו – זו חלוק שהוא סמוך לעורו". יפה ללב ח"ב אות א'. והוא פשוט.


(ב) אמרינן בגמרא: חלוק של תלמיד חכם, כל שאין בשרו נראית מתחתיו טפח. והאידנא אין נזהרין בזה. ואפשר משום שהולכין הכל בבתי שוקיים ואין בשרו נראה. מ"א ס"ק א'.


(ג) המניח מלבושיו מראשותיו משכח למודו. הוריות סוף פרק בתרא. הטובל אצבעו במלח ואוכל מחזיר למודו. המסתכל בפני המת או הקורא כתב שעל גבי הקבר משכח לימודו. לקוטי פר"ח והביאו פרי מגדים באשל אברהם אות א'. ומיהו מה שכתב: המסתכל בפני המת או הקורא כתב שעל גבי הקבר משכח לימודו – צריך עיון, דבהוריות שם איתא "קשה ללימוד", ופירש רש"י: קשה לשמוע. ויש לומר דהיינו נמי על ידי השכחה. וכתב שער המצוות פרשת ואתחנן: דווקא כתיבה בולטת, אבל כתיבה שוקעת ליכא למיחש. ועיין שם בגמ' שיש עוד כמה דברים שקשים לשכחה ויש דברים שיפים ללימוד. האוכל בכלים שבורים יהיה לו שכחה, והטעם, שהם רומזים אל בחינת הקליפות והשכחה היא מהם, כמו שיתבאר לקמן אות ו'.

סעיף ג[עריכה]


(ד) סעיף ג': ידקדק בחלוקו וכו' — לאו דווקא חלוקו, דהוא הדין שאר בגדיו; אלא רבותא הוא, שאפילו חלוקו שהוא בגד התחתון, אפילו הכי כשלבשו מהופך – הוא טורֵחַ לפשוט כל בגדיו וללבשו כדרכו. פרישה אות ג'. עו"ת אות א'.


(ה) שם: שלא יהפוך וכו' — כתב ט"ז ס"ק ב', דיש חילוק בין תלמיד חכם לשאר אנשים. דלתלמיד חכם, אם לבש החלוק הפוכה, צריך להפכה; אבל שאר אינשי דעלמא, יזהר לכתחילה שלא ללבשה הפוכה, עיי"ש. וכ"כ פרישה אות ג'. וטעם תלמיד חכם, לפי שכל תלמיד חכם צריך להיות חשוב והגון לכבוד תורתו. פרישה שם. ולהא מילתא יכול כל אדם לעשות עצמו תלמיד חכם. עו"ת אות א' אך הרב שמלה חדשה דף קי"ב ע"ב מאן בזה, וכתב דאפילו כל אדם אם לבשו מהופך יהפכנו על כל פנים לצורך תפילה. ברכי יוסף אות א'. וכן כתב מט"י אות ג' בשם פרי צדיק, דאין חילוק בין תלמיד חכם לשאר כל אדם.


(ו) יזהר שאין ללבוש ב' מלבושים ביחד כי קשה לשכחה. שער הכוונות בדרוש ברה"ש ברכות השחר והביאו מגן אברהם ס"ק ל'. והטעם מבואר בשער הכוונות, כי לכל לבוש ולבוש יש בחינת אור מקיף, והמחבר שני מלבושיו ולובשם ביחד אינו נותן מקום לאור המקיף ליכנס תוך ב' המלבושים יחד ולהקיף בין כל לבוש ולבוש, ועל ידי כן אין הקליפות נדחות משם. ונודע שאין השכחה מצויה אלא מצד הקליפה, עיין שם. ונראה לומר דהוא הדין נמי אם לובש ב' כובעים זה בתוך זה יש לחוש לטעם זה דקשה לשכחה, ולכן לא יפה עושים אותם שלובשים הכובע של על גבי הראש שהוא אדום הנקרא פ'יס בתוך הכובע הגדול בוניטא וכדומה להם לפי מנהגנו, ללובשם זה בתוך זה, כי גם זה גורם לשכחה והוא ברור. רו"ח אות ג'.


(ז) וכאשר האדם לובש מלבושיו, בכל פעם שלובש, צריך ליזהר לקחת ב' צדי הלבוש ביד ימינו בצד ימינו, ואחר כך יתן צד שמאל של המלבוש ביד שמאלו דרך האחור, ואחר כך ילבוש צד ימינו של המלבוש ביד ימינו, ואח"כ ילבוש צד שמאלו של המלבוש ביד שמאלו, ותמיד יכוין לכלול הכל בימין ואח"כ הימין נותנו אל השמאל. שער הכוונות שם הביאו מגן אברהם שם.

סעיף ד[עריכה]


(ח) סעיף ד': ינעול מנעל ימין תחלה וכו' — וכשהוא רוחץ וסך, ימין תחילה, ואם רוחץ כל גופו – ראש תחילה. מגן אברהם ס"ק ד'; ר' זלמן אות ו'; וכן כתב ידידנו הרב בן איש חי (נר"ו) פרשת וישלח אות ט"ו. ומה שכתב המגן אברהם שם דבדרכי משה איתא דלא ראה מדקדקים בזה, עיין שם, אפשר דדווקא בנעילת המנעלים וחליצתן, שהוא בכל יום, שייך לעשות כבוד להקדים מה שצריך להקדים; אבל רחיצת וסיכת כל הגוף, דאינה בזמן הזה אלא לפרקים, אין להקפיד. וברייתא מיירי בזמנם, שהיו רגילים ברחיצה וסיכה בכל שעה. ומכל מקום המדקדק גם בזמן הזה, תבוא עליו ברכה. מט"י אות ה'.


(ט) וכן כשלובש מלבושיו ילבש על ראשו תחילה, אך סגי בכובע הקטן הדק שלובש בראשו תחת הכובע הגדול או המצנפת. ובני אדם שאין להם כובע תחתון כי אם כובע אחד האדום שקורין פ'יס, ילבש תחילה קודם החלוק. בן איש חי שם.


(י) שם: ואחר כך ינעול של שמאל וכו' — המחליף סנדל של שמאל לימין, קשה לשנאה ומאבד מזונותיו. יפה ללב ח"ב אות ג'.


(יא) שם בהג"ה: ומנעלים שלנו כו' — וכן כתב בשער הכוונות בדרוש הנזכר.

סעיף ה[עריכה]


(יב) סעיף ה': כשחולץ מנעלין וכו' — וכן כשחולץ שאר בגדים יחלוץ של שמאל תחילה. קצור שו"ע סימן ג' אות ד'.

סעיף ו[עריכה]


(יג) סעיף ו': אסור לילך בקומה זקופה — ואפילו פחות מארבע אמות. ב"ח; ט"ז ס"ק ד'; עו"ת אות ה'; מ"א ס"ק ה'; א"ר אות ג'; מט"י אות ה'; ר"ז אות ה'; מחצית השקל אות ה'. ואף על גב דבגמרא איתא בהדיא ארבע אמות, וכן הגירסא בהרי"ף והרא"ש ז"ל, צ"ל דלאו דווקא, ונקטי ד' אמות דכך היא סתם הליכה. מט"י שם. ומה שכתב הט"ז דהטור ושו"ע לא גרסי בגמרא בזה ד' אמות, כבר השיגו היד אהרן. ועיין מחזיק ברכה אות א'. ויש אומרים דאינו אסור אלא בארבע אמות. יד אהרן; פרמ"ג א"א אות ה'. וסברא ראשונה עיקר.


(יד) ושיעור הזקיפה, כל שלא יוכלו עיניו לראות למטה בסמוך לרגליו, וצריך מחמת זה לילך בנחת שלא יכשל בהליכתו. ומכל מקום לא יכוף קומתו או ראשו יותר מדאי, אלא במדת בינונית בכדי שיראה את הבא כנגדו בפניו בלי שיזקוף עיניו למעלה יותר מדאי. ר"ז שם.


(טו) שם: ולא ילך ד' אמות בגלוי הראש — יש אומרים שאינו אלא מדת חסידות אבל איסורא ליכא. ב"ח; עו"ת אות ה'. וכן פירשו מחצית השקל כאן ומאמ"ר בסימן צ"א אות ה' כוו'; מ"א ס"ק ו'; ברכי יוסף אות ב'; מאמר מרדכי אות א'. ועיין מחזיק ברכה אות ב'. ויש אומרים דאיסורא נמי איכא. לבוש סימן ו'; מט"י אות י' (ועיין נו"ש אות ד' שהחזיק דבריו); יד אהרן; וכן הבין ישי"ע אות ב' דברי הטור והש"ע; קצור שו"ע סימן ג' אות ו'. מיהו לדעת זוה"ק פרשת פינחס דף רמ"ה ע"ב אינו אסור לילך ד' אמות בגילוי הראש אלא התלמידי חכמים. והביאו מחזיק ברכה שם; רו"ח אות ב'. וכן יש להורות, דתלמיד חכם אסור לילך ד' אמות בגילוי ראש, כדעת הזוהר, ושאר כל אדם ממדת חסידות, כסברא א'.


(טז) שם: ד' אמות בגילוי הראש — וממדת חסידות אפילו פחות מד' אמות. ב"ח; מ"א שם; ברכ"י אות ג'. ואפילו יושב יש להחמיר. ולצורך, כגון להקר וכיוצא, מותר. ברכ"י שם בשם שמ"ח דף קי"ב ע"ג, והוא על מסכת שבת דף קי"ח ע"ב; כרם שלמה; מסגרות זהב על קיצור שולחן ערוך שם אות ב'. ועיין עוד מזה לקמן סימן צ"א אות יג.


(יז) בבית המרחץ אפילו מדת חסידות אין בו. שמ"ח שם, כר"ש. ומיהו יש מדקדקים אפילו במרחץ. הרב שמ"ח שם. ונראה לי שאין להחמיר בזה, כי הוא חומרא יתירה הרבה. ברכ"י אות ה'. וכתב הרב בן איש חי (נר"ו) פרשת וישלח אות ט"ז, דבבית החיצון יכסה ראשו עד שיכנס לבית הפנימי. ועיין לקמן סימן צ"א אות ך' שכתבנו דכסוי היד שלו מהני לעניין הלוך ד' אמות, ועל כן גם בבית הפנימי יש לכסות ראשו בידו כשהולך ד' אמות, כיון דליכא פסידא. וכן יש נוהגין.


(יח) כתב בשל"ה דף קצ"ח דמדת חסידות להיות ראשו מכוסה בלילה כמו ביום. א"ר אות ד'; עמודי השולחן על קיצור שולחן ערוך שם אות ו'.


(יט) יש ליזהר לכסות ראש הקטנים, דתהוי עלייהו אימתא דשמיא. מגן אברהם ס"ק ו'. א"ר שם. ר"ז אות ז'. קיצור שולחן ערוך שם אות ו'.


(ך) כובעים הקלועים מקש ארוג כעין נקבים, וכן פארוק העשוי משערות, חשובים כסוי. וכן מהני לכסות בידיו על ראשו אף על גב דלא מהני לגבי הזכרת השם. מסגרת הזהב שם. ועיין מזה לקמן סימן צ"א סעיף ד' ובדברינו לשם בס"ד.


(כא) שם: ויבדוק נקביו — שמא יצטרך לנקביו באמצע התפלה. ר"ז אות ח'. והחיד"א כתב בקשר גודל סימן כ"ד אות א', שיש סוד בדבר, וכמו שאמרו רז"ל: הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו וכו'.


(כב) שם בהג"ה: ויכסה כל גופו — לא ילבש בגדים יקרים, כי דבר זה מביא את האדם לידי גאווה; ולא בגדים פחותים מאד או מלוכלכים, שלא יתבזה בעיני הבריות; אלא יהיו לו בגדים ממוצעים ונקיים. קיצור שולחן ערוך שם אות ג'. וכן האר"י ז"ל לא היה חושש בעצמו להתכבד במלבושים נאים יותר מדאי. אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאד לכבדה ולהלבישה, והיה מפיק כל רצונה אף אם לא היתה ידו משגת. כן כתב בשער המצוות פרשת עקב.


(כג) שם בהג"ה: ולא ילך יחף — וימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו. מג"א ס"ק ז'; ר"ז אות ט'; קיצור שו"ע שם. ואם עושה משום תשובה, מותר, וכן עשה דוד המלך עליו השלום, הולך יחף. א"ר אות ה' בשם של"ה. וכן אם הוא בדרך מחוץ לעיר יכול לילך יחף. יפה ללב ח"א אות יו"ד בשם מור אביו בספר לב חיים ח"א סימן נ"ט עיי"ש.


(כד) שם בהג"ה: וירגיל את עצמו לפנות בוקר וערב — ואפילו במקום שאינו צריך להתרחק, כגון שיש לו בית הכסא בביתו. מג"א ס"ק ח; מחצית השקל; ר"ז אות ח'.