שולחן ערוך אורח חיים ב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · ב · ו

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

אסור לילך בקומה זקופהודהדט, ולא ילךי ארבע אמותוהיא בגילוי הראשזהוגיב (מפני כבוד השכינה). ויבדוק נקביוחיג. הגה: ויכסה כל גופו, ולא ילך יחףזזיד (א"ז). וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב, שהוא זריזות ונקיותח (הגהות מיימוני פרק ה' מהלכות דעות).

מפרשים

באר הגולה

(ו) אסור לילך בקומה זקופהקידושין לא.


(ז) ד' אמותשם.


(ח) ויבדוק נקביוברכות טו.



טורי זהב - מגן דוד

(ד) בקומה זקופה — שדוחק רגלי השכינה כביכול. ואיתא בגמרא: אסור לילך בקומה זקופה ד' אמות, שנאמר: מלא כל הארץ כבודו. והטור והשו"ע לא זכרו שיעור ד' אמות אלא לענין גילוי הראש. וצריך לומר דלא גרסו בגמרא בזה ד' אמות. והוא מסתבר לפי הטעם של מלא כל הארץ כבודו, דאין בזה חילוק בין ד' אמות לפחות. ויש מתרצים דהטור אמר כן לחומרא, דיש לאסור אפילו פחות מד' אמות כיון שיש איסור בדבר בגמרא; מה שאין כן בגילוי הראש, שלא נזכר מאיסור, רק שרב הונא היה נזהר מלילך ד' אמות בגילוי הראש. ואינו נכון, דהיאך יחמיר הטור על הלכה פסוקה בגמרא מסברא דנפשיה?


(ה) ולא ילך... בגילוי הראש — עיין מה שכתבנו סימן ח' סעיף ב' מזה. ונראה לי דהוא הדין אם רוכב על גבי בהמה או יושב בעגלה הוא כמהלך, דהא אמרינן סוף פר קמא דקידושין רכוב כמהלך דמי.

מגן אברהם

(ה) בקומה - אפילו פחות מארבע אמות (ב"ח):


(ו) ארבע - ומדת חסידות אפילו פחות מארבע אמות ועיין תשובת רש"ל סי' ע"ב (ב"ח). ועיין בפסקי מהרא"י סי' כ"ג ובנדרים דף ל"ו משמע דקטנים דרכן לילך בגלוי הראש ועיין ביורה דעה סימן רי"ז סל"ז. ומ"מ נכון לכסות ראשם דתהוי עליהם אימתא דשמיא כדאיתא בסוף שבת עסי' רפ"ב ס"ג והע"ש לא עיין סי' צ"א סק"ו:


(ז) יחף - איתא בשבת דף קכ"ט ובפסחים דף קי"ב וברבה פרשת מצורע שימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו:


(ח) ונקיות - אפילו במקום שאין צריך להתרחק (שם):

באר היטב

(ד) בקומה זקופה — אפילו פחות מד' אמות. ב״ח ט״ז ומ״א. והמחבר יד אהרן כתב, דמאחר דמן הגמרא נראה דבתוך ד' אמות מותר, איך יחמיר רבינו אפילו בתוך ד' אמות? והט״ז ס״ק ד׳ כתב דרבינו לא היה גורס בגמרא ארבע אמות, ע״ש. וליתא, שהרי כתב רבינו ברמזים בפרק קמא דקדושין: "אסור לילך ארבע אמות בקומה זקופה ובגילוי הראש", הרי שהיה גורס ד' אמות. ועיין ברמזים פרק כיצד מברכין, דלא כתב שם ד' אמות ודו״ק. ועיין מה שכתבו הפוסקים, דגילוי הראש הוא מדת חסידות וליכא איסורא, ע״ש. צריך עיון, דהרי רבינו ברמזים כלל ותני "קומה זקופה וגילוי הראש", ובכלהו תני "אסור". יד אהרן:


(ה) ד' אמות — ומדת חסידות אפילו פחות מד' אמות. אפילו קטנים נכון לכסות ראשן דתהוי עלייהו אימתא דשמיא, מ״א:


(ו) בגלוי הראש — ט״ז סימן זה ס״ק ה׳ כתב, דהוא הדין אם רוכב על גבי בהמה או יושב בעגלה הוי כמהלך. ובסימן ח' ס״ק ג׳ כתב דאפילו יושב אסור, ע״ש. ומהרש״ל כתב: הא דאסור לילך בקומה זקופה ובגלוי הראש היינו דוקא תחת אויר הרקיע אבל לא בבית, כי אינו נראה כל כך שאינו משגיח במורא של הקב״ה כי אם תחת אויר הרקיע, ע״ש. וכתב ע״ת: ויש לסמוך על זה בעת הצורך. וכובע של קש ושל גמי חשוב כיסוי, כמבואר לקמן סימן צ״א סעיף ד. וכתב ע״ת, דהוא הדין שערות שקורין פרו״ק חשובין כיסוי, אך מפני מראית עין יש ליזהר אם אפשר. ולענין ליכנס לבית הכנסת בגילוי הראש מבואר לקמן סימן צ״א סעיף ג דאסור. ואסור להזכיר השם בגלוי הראש, ולא מהני אם משים הידים על הראש, שם סימן צ״א סעיף ג. אבל מהרש״ל כתב: אם רוחץ באמבטי ורוצה לשתות, או בלילה שאין לו כובע בראשו, דיו במה שמכסה ראשו בידו. וט״ז סימן ח' וסימן ע״ד פסק דכיסוי היד על הראש מהני לעניין שלא ישב או ילך בגלוי הראש, אבל לעניין שיברך או יוציא מפיו דבר קדושה לא מהני כיסוי יד, ע״ש . וכן פסק המ״א בסימן צ״א ס״ק ד'. ואם אחר מניח ידו על ראשו חשיב כיסוי אפילו לענין ברכה, שם סימן צ״א:


(ז) יחף — איתא בשבת דף קכ״ב ובפסחים דף קי״ב שימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו. [ובספר אליה רבה מביא בשם של״ה, דאם עושה משום תשובה על עוונותיו מותר, וכן עשה דוד המלך ע״ה הולך יחף]:

שערי תשובה

(ג) בגילוי הראש – עיין באר היטב. וכתב בבכור שור דף קי"ב על מה שאסור לילך ד' אמות בגילוי הראש, לאו דוקא הליכה, אלא אפילו בעמידה וישיבה צריך ליזהר. ומה שכתב מגן אברהם סימן רפ"ב ס"ק ח' מתוספתא דיומא, יש לומר שהיו מכסין בידיהם, ועיין סימן צ"א. וגם מה שכתב בבאר היטב בשם רש"ל, דדוקא תחת אויר הרקיע אסור, נתן מכשול למעיינים, שהרש"ל כתב דיש אומרים כן ובמסקנתו לא סבירא ליה הכי. ומכל מקום לצורך, שנראה מתוך מעשיו שעושה בכדי להקר וכדומה, שרי, ומכל מקום יש ליזהר שלא לילך ד' אמות. ובמרחץ אפילו מידת חסידות אין בו, כדמשמע ממסכת דרך ארץ, ומכל מקום ראיתי מדקדקים מכסים ראשם במטפחת, וכן נהגתי מעודי עיין שם. ובברכי יוסף הביאו, וכתב כי הוא חומרא יתירה הרבה, עיין שם:

ביאור הגר"א

אסור כו' — אף על גב דבקדושין אמרו ד' אמות, אבל בברכות מג ב גרסת הרי"ף והרא"ש: ואל יהלך בקומה זקופה, משום מלא כל הארץ כבודו. וכן סתם הרמב"ם והטור.

ויכסה כל גופו — מדרש רבה פרשת מצורע דף קמ"ד: "דבר אחר, בעצלתיים ימך המקרה – על ידי שאדם מתעצל לכסות ראשו כראוי, ימך המקרה, נעשה דומי", פירוש ניזוק. "ובשפלות ידיים, על ידי שאדם מתעצל לכסות גופו כראוי, יעלה גופו חטטין". ד"מ.

ולא ילך כו' — שבת פרק י"ח ובפרק כ"ג ופסחים פרק י'.

וירגיל עצמו כו' — ברכות סב א ופרק א דתמיד.

שהוא זריזות ונקיות — רוצה לומר, אף על גב דזהו דווקא לדידהו, כמו שכתב המפרש בתמיד, מכל מקום אמרו שזהו זריזות.

משנה ברורה

(ט) בקומה זקופה – שדוחק רגלי השכינה כביכול. על כן כתבו האחרונים דאסור אפילו פחות מארבע אמות. ופשוט דאפילו עומד במקומו ואינו הולך כלל.


(י) ולא ילך – אפילו בבית שיש בו תקרה. וכל שכן תחת אוויר השמים, דיש ליזהר לכולי עלמא.


(יא) ארבע אמות – ומידת חסידות אפילו פחות מארבע אמות, ואפילו בעת השינה בלילה. ויש שמצדדין לומר דאפילו ארבע אמות אינו אסור מדינא, רק להצנועין במעשיהן. אבל כבר כתב הט"ז לקמן בסימן ח', דבזמנינו איסור גמור מדינא להיות בגילוי הראש, ואפילו יושב בביתו, עיין שם הטעם. וכן כתב בתשובת מהר"י ברונא. וכתב המגן אברהם, דאפילו קטנים נכון להרגילם בכיסוי הראש, כי היכי דליהוי להו אימתא דשמיא, כדאיתא (בשבת קנו ב): כסי ראשך כי היכי דליהוי עלך אימתא דשמיא. ודע עוד, דלעניין גילוי הראש די בכיסוי היד על הראש, והוא הדין אם מפלה ראשו שרי בגילוי הראש. ועיין בפרי מגדים שכתב דלילך ארבע אמות תחת אוויר השמים לא מהני בזה כיסוי הראש ביד.


(יב) בגילוי הראש – וכל שכן שאסור לברך, והוא הדין ללמוד, בגילוי הראש. ולא מהני בזה כיסוי היד, דיד וראש חד גופא אינון, ואין הגוף יכול לכסות את עצמו. ויש מקילין בזה בשעת הדחק, כגון בלילה שרוצה לשתות ואין לו כובע בראשו, דדי במה שמכסה ראשו בידו. אבל יותר טוב לנהוג כמו שהעולם נוהגין, שממשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו, דאז הוי שפיר כיסוי לכולי עלמא. וכתב הפרי מגדים, דיש ליזהר בשעת הנחת תפילין של ראש, שלא יברך הברכה בראש מגולה. ופרו"ק משערות (פאה נוכרית), אף אותן שתפורין בבגד מתחתיו, יש לאסור מפני מראית העין, שיאמרו ששערות הן. ויש מקילין.


(יג) ויבדוק נקביו – כדי שיהיה אחר כך גופו נקי בשעת קבלת מלכות שמים בקריאת שמע ותפילה. ואין צריך רק בדיקה לבד, ואם בדק את עצמו ואינו רוצה עתה לנקביו, זה נקרא מן הדין גוף נקי, וחלילה לאחר שוב עבור זה זמן קריאת שמע, או אפילו רק תפילה בציבור.


(יד) יחף – אמרו חז"ל, שימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו. ובמקומות הָעֲרָב שדרכן לילך יחף, שרי [אליה רבה]. עוד כתב בשם של"ה, דאם עושה משום תשובה על עוונותיו, מותר, וכן עשה דוד המלך עליו השלום, הולך יחף.

ביאור הלכה

(*) ולא ילך ד' אמות - עיין במ"ב סוף סקי"א במש"כ ואם מפלה ראשו שרי הן אמת בפמ"ג כתב ואם מפלה ראשו כה"ג שרי משמע מיניה דדוקא במכסה בידו ואנכי השמטתי תיבת כה"ג משום דמספר שמ"ח משמע דבזה שרי בכל גווני ולענ"ד שאין להחמיר בזה אחרי דחשש דובחוקותיהם לא שייך לדידיה לכ"ע כי הכל רואין שעושה זה רק לטובת עצמו:

כף החיים

(יג) סעיף ו': אסור לילך בקומה זקופה — ואפילו פחות מארבע אמות. ב"ח; ט"ז ס"ק ד'; עו"ת אות ה'; מ"א ס"ק ה'; א"ר אות ג'; מט"י אות ה'; ר"ז אות ה'; מחצית השקל אות ה'. ואף על גב דבגמרא איתא בהדיא ארבע אמות, וכן הגירסא בהרי"ף והרא"ש ז"ל, צ"ל דלאו דווקא, ונקטי ד' אמות דכך היא סתם הליכה. מט"י שם. ומה שכתב הט"ז דהטור ושו"ע לא גרסי בגמרא בזה ד' אמות, כבר השיגו היד אהרן. ועיין מחזיק ברכה אות א'. ויש אומרים דאינו אסור אלא בארבע אמות. יד אהרן; פרמ"ג א"א אות ה'. וסברא ראשונה עיקר.


(יד) ושיעור הזקיפה, כל שלא יוכלו עיניו לראות למטה בסמוך לרגליו, וצריך מחמת זה לילך בנחת שלא יכשל בהליכתו. ומכל מקום לא יכוף קומתו או ראשו יותר מדאי, אלא במדת בינונית בכדי שיראה את הבא כנגדו בפניו בלי שיזקוף עיניו למעלה יותר מדאי. ר"ז שם.


(טו) שם: ולא ילך ד' אמות בגלוי הראש — יש אומרים שאינו אלא מדת חסידות אבל איסורא ליכא. ב"ח; עו"ת אות ה'. וכן פירשו מחצית השקל כאן ומאמ"ר בסימן צ"א אות ה' כוו'; מ"א ס"ק ו'; ברכי יוסף אות ב'; מאמר מרדכי אות א'. ועיין מחזיק ברכה אות ב'. ויש אומרים דאיסורא נמי איכא. לבוש סימן ו'; מט"י אות י' (ועיין נו"ש אות ד' שהחזיק דבריו); יד אהרן; וכן הבין ישי"ע אות ב' דברי הטור והש"ע; קצור שו"ע סימן ג' אות ו'. מיהו לדעת זוה"ק פרשת פינחס דף רמ"ה ע"ב אינו אסור לילך ד' אמות בגילוי הראש אלא התלמידי חכמים. והביאו מחזיק ברכה שם; רו"ח אות ב'. וכן יש להורות, דתלמיד חכם אסור לילך ד' אמות בגילוי ראש, כדעת הזוהר, ושאר כל אדם ממדת חסידות, כסברא א'.


(טז) שם: ד' אמות בגילוי הראש — וממדת חסידות אפילו פחות מד' אמות. ב"ח; מ"א שם; ברכ"י אות ג'. ואפילו יושב יש להחמיר. ולצורך, כגון להקר וכיוצא, מותר. ברכ"י שם בשם שמ"ח דף קי"ב ע"ג, והוא על מסכת שבת דף קי"ח ע"ב; כרם שלמה; מסגרות זהב על קיצור שולחן ערוך שם אות ב'. ועיין עוד מזה לקמן סימן צ"א אות יג.


(יז) בבית המרחץ אפילו מדת חסידות אין בו. שמ"ח שם, כר"ש. ומיהו יש מדקדקים אפילו במרחץ. הרב שמ"ח שם. ונראה לי שאין להחמיר בזה, כי הוא חומרא יתירה הרבה. ברכ"י אות ה'. וכתב הרב בן איש חי (נר"ו) פרשת וישלח אות ט"ז, דבבית החיצון יכסה ראשו עד שיכנס לבית הפנימי. ועיין לקמן סימן צ"א אות ך' שכתבנו דכסוי היד שלו מהני לעניין הלוך ד' אמות, ועל כן גם בבית הפנימי יש לכסות ראשו בידו כשהולך ד' אמות, כיון דליכא פסידא. וכן יש נוהגין.


(יח) כתב בשל"ה דף קצ"ח דמדת חסידות להיות ראשו מכוסה בלילה כמו ביום. א"ר אות ד'; עמודי השולחן על קיצור שולחן ערוך שם אות ו'.


(יט) יש ליזהר לכסות ראש הקטנים, דתהוי עלייהו אימתא דשמיא. מגן אברהם ס"ק ו'. א"ר שם. ר"ז אות ז'. קיצור שולחן ערוך שם אות ו'.


(ך) כובעים הקלועים מקש ארוג כעין נקבים, וכן פארוק העשוי משערות, חשובים כסוי. וכן מהני לכסות בידיו על ראשו אף על גב דלא מהני לגבי הזכרת השם. מסגרת הזהב שם. ועיין מזה לקמן סימן צ"א סעיף ד' ובדברינו לשם בס"ד.


(כא) שם: ויבדוק נקביו — שמא יצטרך לנקביו באמצע התפלה. ר"ז אות ח'. והחיד"א כתב בקשר גודל סימן כ"ד אות א', שיש סוד בדבר, וכמו שאמרו רז"ל: הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו וכו'.


(כב) שם בהג"ה: ויכסה כל גופו — לא ילבש בגדים יקרים, כי דבר זה מביא את האדם לידי גאווה; ולא בגדים פחותים מאד או מלוכלכים, שלא יתבזה בעיני הבריות; אלא יהיו לו בגדים ממוצעים ונקיים. קיצור שולחן ערוך שם אות ג'. וכן האר"י ז"ל לא היה חושש בעצמו להתכבד במלבושים נאים יותר מדאי. אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאד לכבדה ולהלבישה, והיה מפיק כל רצונה אף אם לא היתה ידו משגת. כן כתב בשער המצוות פרשת עקב.


(כג) שם בהג"ה: ולא ילך יחף — וימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו. מג"א ס"ק ז'; ר"ז אות ט'; קיצור שו"ע שם. ואם עושה משום תשובה, מותר, וכן עשה דוד המלך עליו השלום, הולך יחף. א"ר אות ה' בשם של"ה. וכן אם הוא בדרך מחוץ לעיר יכול לילך יחף. יפה ללב ח"א אות יו"ד בשם מור אביו בספר לב חיים ח"א סימן נ"ט עיי"ש.


(כד) שם בהג"ה: וירגיל את עצמו לפנות בוקר וערב — ואפילו במקום שאינו צריך להתרחק, כגון שיש לו בית הכסא בביתו. מג"א ס"ק ח; מחצית השקל; ר"ז אות ח'.