משנה ברורה על אורח חיים ב
(א) מיושב – דאז בהכרח יתגלה גופו, והאדם צריך להתנהג בצניעות ובושה לפני הקב"ה. ואפילו כשהוא לילה ובחדרי חדרים, הלא מלוא כל הארץ כבודו, וכחשיכה וכאורה לפניו יתברך. וכן צריך ליזהר תמיד מחמת טעם זה שלא במקום הכרח, מלגלות מבשרו ואפילו מעט, כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם. אבל רשאי לגלות ידו עד קוב"דו (המרפק) וצוארו עד החזה. על כן האנפלאות יראה ללבשם או לפשטם גם כן תחת הסדין, שלא לגלות רגליו, שדרכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו, שאין הולכין יחף אפילו בקיץ. וכן כל כיוצא בזה, אם לא שאי אפשר בענין אחר. וכן בבית המרחץ, שדרכן של בני אדם לילך שם ערומים ואי אפשר בעניין אחר, אין בזה משום פריצות. וכן כשרוחץ בנהר הדין כן, רק יזהר לפשוט וללבוש סמוך לנהר כל מה שאפשר, בכדי שלא ילך בגילוי הגוף שלא לצורך. ואפילו ערוותו אין צריך לכסות בירידתו לנהר. ולא עוד, אלא שהמכסה – נראה כאילו בוש בדבר, וכאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו. אך בעלייתו מן הנהר, שפניו כלפי העם, ישחה, או ישים ידו כנגד ערוותו לכסותה, ובלבד שלא יגע בה, כמו שיתבאר בסוף סימן ג'. איתא בש"ס: חלוק של תלמיד חכם, כל שאין בשרו נראית מתחתיו. והאידנא אין נזהרין בזה, משום שהולכין הכל בבתי שוקיים ואין הבשר נראית.
(ב) כשיקום – רוצה לומר, כשיקום ויצא מתחת כיסוי סדינו, שהיה מונח שם ערום כשפשט חלוקו, יהיה עתה תיכף מכוסה, כי יפול חלוקו על כל גופו מעצמו. ועיין לקמן סימן רל"ט סעיף ב' לעניין פשיטת החלוק. המניח מלבושיו מראשותיו, משכח לימודו. ואפשר אם מניח דבר אחר המפסיק בין ראשו לבגדיו, אין קפידא. וכן יזהר מללבוש שני מלבושים יחד בפעם אחת, כי קשה לשכחה. הקורא כתב שעל גבי הקבר, או המסתכל בפני המת, משכח לימודו. ועיין עוד בפרי מגדים מדברים המחזיר הלימוד.
אין
(ג) בחלוקו – אף על פי שהוא תחת כל המלבושים. וכל שכן בשאר בגדים.
(ד) לחוץ – וייראו תפירות המגונות ואמרי החלוק, ויתגנה בעיני הבריות. ואם לא נזהר והפך, אם תלמיד חכם הוא, צריך לפושטו ולחזור ללובשו כדרכו, שלא יהיה בכלל "משניאי" חס ושלום. ושאר כל אדם אין צריך. ולתפילה, אפילו כל אדם צריך לפושטו וללובשו כדרכו, שראוי אז להדר בגדיו, כמבואר בסימן צ"א. טוב שישים שני צידי המלבוש ביד ימינו, וילבש הימין ואחר כך השמאל, ויכוין כי הכל נכלל בימין, ומן הימין בא לשמאל. כתב הרמב"ם: מלבוש תלמיד חכם יהיה מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שיימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהם. ולא ילבש לא מלבוש שרים, שהכל מסתכלים בהם, ולא מלבוש עניים, שהוא מבזה את לובשיו, אלא בגדים בינונים נאים. עיין שם עוד.
(ה) ימין – שכן מצינו בתורה שהימין חשוב תמיד, לענין בוהן יד ורגל, ולכל הדברים שמקדימים הימין להשמאל.
(ו) ויקשרנו – דלענין קשירה מצינו שהתורה נתנה חשיבות אל השמאל, שקושר עליה תפילה של יד. ובאנפלאות של לבד אין צריך להקדים שמאל לקשירה. ואיטר יד, שמניח תפילין בימין של כל אדם, יקדים ימין גם להקשירה. (ומשמע שיקדים ימין של כל אדם גם ללבישה וכיו"ב).
(ז) ימין תחילה – וגם אם נזדמן לו של שמאל, ימתין עד שיביאו לו של ימין. כשהוא רוחץ וסך, ימין תחילה. ואם סך כל גופו, ראש תחילה, מפני שהוא מלך על כל האיברים. ועיין בדרכי משה.
(ח) חולץ של – שזהו כבודה של ימין.
(ט) בקומה זקופה – שדוחק רגלי השכינה כביכול. על כן כתבו האחרונים דאסור אפילו פחות מארבע אמות. ופשוט דאפילו עומד במקומו ואינו הולך כלל.
(י) ולא ילך – אפילו בבית שיש בו תקרה. וכל שכן תחת אוויר השמים, דיש ליזהר לכולי עלמא.
(יא) ארבע אמות – ומידת חסידות אפילו פחות מארבע אמות, ואפילו בעת השינה בלילה. ויש שמצדדין לומר דאפילו ארבע אמות אינו אסור מדינא, רק להצנועין במעשיהן. אבל כבר כתב הט"ז לקמן בסימן ח', דבזמנינו איסור גמור מדינא להיות בגילוי הראש, ואפילו יושב בביתו, עיין שם הטעם. וכן כתב בתשובת מהר"י ברונא. וכתב המגן אברהם, דאפילו קטנים נכון להרגילם בכיסוי הראש, כי היכי דליהוי להו אימתא דשמיא, כדאיתא (בשבת קנו ב): כסי ראשך כי היכי דליהוי עלך אימתא דשמיא. ודע עוד, דלעניין גילוי הראש די בכיסוי היד על הראש, והוא הדין אם מפלה ראשו שרי בגילוי הראש. ועיין בפרי מגדים שכתב דלילך ארבע אמות תחת אוויר השמים לא מהני בזה כיסוי הראש ביד.
(יב) בגילוי הראש – וכל שכן שאסור לברך, והוא הדין ללמוד, בגילוי הראש. ולא מהני בזה כיסוי היד, דיד וראש חד גופא אינון, ואין הגוף יכול לכסות את עצמו. ויש מקילין בזה בשעת הדחק, כגון בלילה שרוצה לשתות ואין לו כובע בראשו, דדי במה שמכסה ראשו בידו. אבל יותר טוב לנהוג כמו שהעולם נוהגין, שממשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו, דאז הוי שפיר כיסוי לכולי עלמא. וכתב הפרי מגדים, דיש ליזהר בשעת הנחת תפילין של ראש, שלא יברך הברכה בראש מגולה. ופרו"ק משערות (פאה נוכרית), אף אותן שתפורין בבגד מתחתיו, יש לאסור מפני מראית העין, שיאמרו ששערות הן. ויש מקילין.
(יג) ויבדוק נקביו – כדי שיהיה אחר כך גופו נקי בשעת קבלת מלכות שמים בקריאת שמע ותפילה. ואין צריך רק בדיקה לבד, ואם בדק את עצמו ואינו רוצה עתה לנקביו, זה נקרא מן הדין גוף נקי, וחלילה לאחר שוב עבור זה זמן קריאת שמע, או אפילו רק תפילה בציבור.
(יד) יחף – אמרו חז"ל, שימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו. ובמקומות הָעֲרָב שדרכן לילך יחף, שרי [אליה רבה]. עוד כתב בשם של"ה, דאם עושה משום תשובה על עוונותיו, מותר, וכן עשה דוד המלך עליו השלום, הולך יחף.