שולחן ערוך אורח חיים ד כג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ד · כג
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
לא תיקנו נטילת ידיםכ אלא לקריאת שמע ולתפילה; אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילהכונט, אלא אם כןל הוא ישן על מטתו ערוםכזלטוס, שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותםכחסא.
מפרשים
באר הגולה
(כ) לא תקנו — הרא"ש שם והרשב"א בתשובה.
(ל) אלא אם כן הוא ישן — שם.
מגן אברהם
(כו) קודם נטילה — דסתם ידים אינן פסולות לברכה, דהרי מברכין על הפירות ואין צריך נטילת ידים.
(כז) ערום — שמסתמא ידיו מטונפות בנגיעות בית הסתרים, כמ"ש סעיף כ"א.
(כח) שינקה אותם — בצרורות ובכל מידי דמנקי (כ"ז ברשב"י סימן קנ"ג). ומכל מקום בקומו יאמר: מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך, שאין בזה לא שם ולא כינוי (סדר היום).
ביאור הגר"א
לא תקנו כו' — כמ"ש בברכות ט"ו א': והני מילי לקריאת שמע, אבל לתפילה מהדר כו'.
אבל ברכות כו' — דכולהו נתקנו קודם הנטילה, כמ"ש שם ס' ב'. ואמרינן בחגיגה י"ח ב': הנוטל ידיו לפירות כו'. והא דאמרינן בברכות מ"ג, אורחין כו', התם כשאין ידו נקי, וכמ"ש תוס' שם בחגיגה, ולקמן סימן קנ"ח סעיף ה' בהג"ה, וזהו שכתב שם: אלא אם כן כו'. וההיא דברכות ס' ב', דמסתמא ישן ערום, עיין ברשב"א, וכל שכן לשיטת הרא"ש שכתב דסתם ידים בשינה אינן נקיות. וצ"ל ההיא דברכות הנ"ל שאין צריך לברכות אלא נקיון, וז"ש עד כו'.
ברכי יוסף
ח
דין כ"ג. ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילה וכו'. בס' הזהר אסר בפירוש כמ"ש הרב מהר"ם די לונזאנו בדרך חיים דף ק"ב והביאו הרב כנסת גדולה. וכזה ראיתי למר זקנינו ז"ל בס' אור החמה כ"י משם מהרח"ו זצ"ל דבזהר מוכח דלא כמו שפסק בש"ע:
באר היטב
(ל) ערום — שמסתמא ידיו מטונפות בנגיעת בית הסתרים:
שערי תשובה
(טו) ערום — ובברכי יוסף בשם מהרח"ו ומהר"ח דילונזאנו, שבזוהר אוסר לברך ברכת השחר קודם נטילה, עיין שם:
משנה ברורה
(נט) קודם נטילה – דסתם ידיים, דהיינו שאינו יודע אם הם מלולכלים, אינן פסולות לברכה, וכל שכן לדברי תורה, דהרי מברכין על הפירות ואין צריך נטילת ידיים.
(ס) ערום – שאז מסתמא ידיו מטונפות בנגיעת בית הסתרים. ומלבושים שלנו שבית הצואר פתוח, אפילו אם ישן במלבושים, מסתמא ידיו מטונפות, כי דרכו לחכך בגופו במקום זיעה. ודוקא אם ישן שינת קבע, אבל בשינת עראי – אין חזקתו שנגע, ודינן כסתם ידים דכשרים לתלמוד תורה ולברכה, רק לתפילה.
(סא) שינקה אותם – בצרורות ובכל מידי דמנקי. והוא הדין לתורה אסור בלא נקיון. ועיין בפרי מגדים שכתב, דאפילו אם יש לו מים, מכל מקום די לברכות ולתורה בניקיון בעלמא, וכן משמע בביאורי הגר"א; ורק משום כדי להעביר רוח רעה בעינן מים. ובשערי תשובה בשם הזוהר כתב דלא יברך בלי נטילת ידיים, וראוי להחמיר ביש לו מים. ועיין לקמן בסימן ס"ב ס"ק ח' במשנה ברורה.
כף החיים
(קו) סעיף כ"ג: לא תיקנו נטילת ידיים אלא לקריאת שמע ולתפילה — אפילו העומד מלימוד לתפילה צריך נטילת ידיים, כמו שכתב בהג"ה סוף סימן רל"ג, וכן כתב יפה ללב חלק א' אות ל"ד בשם עטרת זהב סימן א' ולא זכר שכן כתב בהג"ה, וכן כתב בשיורי כנסת הגדולה סימן צ"ב בהגהת בית יוסף אות ג' משם מוהרי"ל. אבל הוא כתב וזה לשונו: ולא ראיתי למורי הרב ולשאר גדולי הדור נזהרים בזה, עד כאן לשונו. ונכון להחמיר היכא דאפשר.
(קז) שם: אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילת ידיים וכו' — בספר הזוהר הקדוש אסר בפירוש, כמו שכתב הרב מהר"ם די לונזאנו בדרך חיים דף ק"ב והביאו הכנסת הגדולה, וכזה ראיתי למור זקנינו ז"ל בספר אור החמה כתב יד משם מה"ר חיים ויטאל זצ"ל דבזוהר הקדוש מוכח דלא כמו שפסק בשולחן ערוך. ברכי יוסף אות ח', והביא דבריו הש"צ דף מ"ד והזכ"ל אות נו"ן והשערי תשובה אות ל'. וכן כתב היפה ללב סימן מ"ז אות ט' בשם הזוהר הקדוש, דאסור לברך בלא נטילת ידיים, ואפילו לקרות בתורה ואפילו מלה חדא אסור, עיין שם. וכן כתב ר' זלמן במהדורא תניינא סימן א' אות ז'. ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי להעביר רוח הטומאה כשמשכים בלילה, חלילה לו ליבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו ג' פעמים, אלא יטול מעט או ינקה בכל מידי דמנקה ויברך וילמוד כדין התלמוד והפוסקים, ר' זלמן שם, ועיין לעיל אות ק"ד ואות ק"ה.
(קח) כתב הט"ז סימן ס"ב וזה לשונו: מי שצמא בלילה במטתו, שאי אפשר לו ליטול ידיו ולברך, יהרהר הברכה בלבו וישתה וכו' עד כאן לשונו. וכן כתב הסלת בלולה שם ס"ק ד' וכן כתב חיי אדם כלל ה' אות ט"ז. אכן האליה רבה שם ס"ק ד' חלק על הט"ז, דאינו יכול להרהר, אלא ינקה ידיו בכותל או בצרור או בכל מידי דמנקי ויכול לברך, עיין שם. וכן כתב הרדב"ז חלק א' סימן ל"ח עיין שם, וכן העלה בשו"ת מהר"י מברונה סימן ס"ה, וכן כתב הברכי יוסף שם בשם שו"ת מהר"י זיין. וכתב עליו הוא ז"ל: ואולם לפי מאי דכתבינן לעיל סימן ד' אות ח' בשם מה"ר חיים ויטאל ומהר"ם די לונזאנו, דלפי הזוהר אסור לברך כשרוח רעה עודנו עומד על ידיו, נראה פשוט דלא מהני בנקיון כפים במטלית וכיוצא, דלהעביר רוח רעה צריך נטילת ידיים ג' פעמים. ועל כן אם הוא אנוס, שאינו יכול לרחוץ, העיקר שיהרהר הברכה בלבו וכמו שכתב הט"ז וכו'. וירא שמיים יאנוס וידחוק עצמו לעמוד על עמדו וירחוץ ידיו ג' פעמים ויברך ברכה שלמה כתקנה, עד כאן לשונו. והביאו דבריו הש"צ שם, והזכ"ל ערך ברכה אות נון, ושערי תשובה כאן אות כ"ח, וכן כתב פרי האדמה חלק א' דף ט"ו, דאם אינו יכול ליטול ולברך, דאז אח"כ לא יוכל לישן, אזי יוכל להרהר הברכה בלבו ויוצא וכמו שכתב הט"ז, עיין שם. וכן כתב בנו הרב בספר ברכות המים בסימן זה, וכן כתב השו"ג חלק אורח חיים בכללים נפרדים אות קכ"ה והביאו עקרי הד"ט סימן א' אות כ"ב, וכן העלה להלכה בשו"ת זכור ליצחק סימן א' יעויין שם, וכן כתב מה"ר חיים פלאג'י ז"ל בספר כף החיים סימן ח' אות ח', ויעויין שם שהביא בשם כמה פוסקים. ומה שכתב בספר תפלה לדוד דף פ"ג ע"ב משם שער המצוות דישתה קודם שישן פחות מרביעית, ויברך לפטור כל מה שישתה כל הלילה, ובבקר אם שתה כל הלילה שיעור רביעית בבת אחת יברך ברכה אחרונה – עיין בזכ"ל שם שתמה על דבריו, דבסימן קע"ח סעיף ז' מוכח דשינת קבע הוי הפסק, יעויין שם. ועיין עוד לקמן סימן ס"ב אות יו"ד.
ונראה לפי זה נמי, אם שמע קדיש או קדושה וכיוצא בעודו על מטתו ולא הספיק עדיין ליטול ידיו, דיהרהר הקדיש או הקדושה בלבו כמו שכתבנו לעיל. אבל הישן ביום, או אחר חצות הלילה אחר שבירך ברכות השחר ולמד תיקון חצות, ושמע קדיש או קדושה וכיוצא קודם שנטל ידיו, נראה דיכול לענות. ואף על גב דיש פלוגתא בזה, עיין לעיל אות מ"ז, כיון דהרש"ש בספר נהר שלום דף פ"ו עמוד ב' ודף פ"ז עמוד א' כתב, דאחר חצות לילה אין רוח רעה שולטת מאחר דבירך ברכות השחר ולמד תיקון חצות, וכן הסכים נכדו בספר דברי שלום שאלה מח, נראה דיכול לענות ולא חיישינן דלמא נגע במקום המטונף, כיון דהאידנא כולם ישינים בבגדיהם, עיין הרדב"ז שם, ופרי האדמה שם.
(קט) שם: אלא אם כן הוא ישן על מיטתו ערום וכו' — שמסתמא ידיו מטונפות בנגיעת בית הסתרים, מגן אברהם ס"ק כז. וכתב אשל אברהם על זה וזה לשונו: ומלבושים שלנו שבית הצוואר פתוח, אם ישן במלבושים שינת קבע, מסתמא ידיו מטונפות, כי דרכו לחכוך בגופו במקום זיעה, ואסור ללמוד או להזכיר השם עד שינקה. אבל שינת עראי אין חזקתו שנגע, כי אם סתם הויין וכשרים לתלמוד תורה ולברכה, רק לתפילה פסולים, עד כאן לשונו.
(קי) שם: שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם — משמע כשאינו מזכיר את השם, יכול להתפלל או ללמוד בידיים מטונפות. ואפשר דלאו דוקא, וכן נכון להחמיר, עו"ת אות ט"ו. והביא דבריו הנווה שלום אות י"ח וכתב עליו וזה לשונו: ולי נראה דבידוע שנגע, אסור ללמוד עד שינקה אותם, כמבואר בסימן צ"ב סעיף ו'. אבל אם אין ידוע לו בוודאי שנגע, אלא דמסתמא אמרינן שנגע כיון שישן ערום, כגון הכא, רשאי ללמוד בלא הזכרת השם או איזה תפילה או בקשה שאין בה הזכרת השם, ואין בזה שום חומרא, דאדרבא נמצא חומרו קולו, דמתבטל מלימוד. ואפשר לומר דלא ילמוד כך בקביעות אלא בעראי וכו' עד כאן לשונו. ועיין לעיל אות ק"ז.