שולחן ערוך אורח חיים ד כב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ד · כב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אם אין לו מיםחנה, יקנח ידיונו בצרורכחיג או בעפרכדנז או בכל מידי דמנקי ויברךט "על נקיות ידיים"כהכטידנח. ויועיל לתפילה, אבל לא להעביר רוח רעה שעליהןי.
מפרשים
(ח) אם אין לו מים — ברכות טו א.
(ט) ויברך על נקיות ידים — רא"ש בסוף ברכות.
(י) אבל לא להעביר רוח רעה — שבת קט א ושם בזוהר פרשת וישב.
(כד) או בעפר — או בקורה (ס"ח), בין שהם [הידים] מלוכלכים, בין שהם בהיסח הדעת (טור סימן צ"ב).
(כה) על נקיות ידים — צריך עיון, דבסוף סימן קנ"ט פסק דלעולם מברך על נטילת ידים, וכן משמע בתשובת רשב"א סימן קצ"א ובסימן תשנ"ד, עיין שם, דעיקר הציווי ליטול מן הכלי. ולכן אין אנו מברכין על נטילת ידים לתפילת מנחה, משום דדי בנקיון עפר. ואם כן, למה פסק כאן על נקיות ידים? עיין מה שכתבתי סעיף א', ועיין סימן קכ"ח סעיף ו'.
ויברך כו' — כן כתב הרא"ש, והוא כשיטת מרדכי וסמ"ג, שכתבו דאין מברכין על נטילת ידים אלא כשנוטל מן הכלי, וכמ"ש בסוף סימן קנ"ט סעיף כ' בהג"ה. אבל הרשב"א והר"י כתבו שם שמברך לעולם על נטילת ידים, שמחמת הנטילה שצונו עליה ובכלל מאתים מנה, וכן כתב בשולחן ערוך שם.
אבל לא כו' — כמ"ש בשבת שם, ומקפדת כו', וזוהר שם ושם.
(כח) בצרור — או בקורה, בין שהם מלוכלכים בין שהם בהיסח הדעת. טור סימן צ״ב, מגן אברהם. וצריך לקנח ג׳ פעמים, דומיא דמים. ברכת אברהס סימן פ׳. ועולת תמיד חולק עליו, כיון דלא מהני לרוח רעה, למה לי ג׳ פעמים? בנקיון בעלמא סגיא, עיין שם:
(כט) נקיות ידים — הקשה המגן אברהם: צריך עיון, דבסוף סימן קנ״ח פסק דלעולם מברך על נטילת ידיים, עיין שם. והיד אהרן מיישבו עיין שם:
(יג) בצרור — עיין באר היטב. ועיין לקמן סימן ס"ב, שהט"ז כתב במי שצמא לשתות ואינו יכול לקום לרחוץ בלילה יהרהר הברכה, והאליה רבה חולק עליו עיין שם, ובברכי יוסף שם כתב: הניעור בלילה וצמא לשתות ואינו יכול לקום לרחוץ ידיו, יקנח ידיו בכותל או בכל מידי דמנקי ויברך וישתה, מהר"י זיי"ן. ולפי דעת מהרח"ו ומהר"ח לונזאני שאסור לברך כשרוח רעה שורה עליו, ולזה לא מהני נקיון כפיו כי אם נטילה במים ג' פעמים, אסור לברך. ולכן אם הוא אנוס ואינו יכול לרחוץ, יהרהר בליבו, דכמה פוסקים מתירין באנוס לברך על ידי הרהור. וירא שמים יאנוס עצמו לעמוד ולרחוץ ידיו ג' פעמים ויברך כתיקונה, עיין שם. ונפלאתי שלא הזכיר מדברי הט"ז, ועיין בסימן ס"ב במג"א בשם תלמידי רבינו יונה שאף הברכה אין להרהר כו' ובאליה רבה שם:
(יד) נקיות ידים — עיין באר היטב. ועיין ביד אפרים מה שכתב לפרש דברי המגן אברהם בזה:
(נה) אם אין וכו' – ואם יש לו מים צריך ליטול אפילו לתפילת מנחה וערבית, אפילו אם אינו יודע להן שום לכלוך. והנטילה יהיה בלא ברכה, כי לא תיקנו ברכה כי אם בשחרית, וכדאיתא בסימן ז' סעיף א'. ואם אין לו מים, יש אומרים דדינו כהכא, דינקה בכל מידי דמנקי, פן מודבק בהם איזה דבר מאוס או זוהמא. ועיין לקמן בסימן צ"ב וברל"ג במשנה ברורה.
(נו) יקנח ידיו – ואפילו היו מלוכלכים בוודאי, כגון שעשה צרכיו וקינח, גם כן מהני. ועיין לקמן בסימן צ"ב כמה צריך לחזור אחר מים.
(נז) בעפר – או שישפשף בטלית יבש. ודע דנקיון, כיוון שהוא עומד במקום מים, צריך לנקות כל היד, בין גבו ובין תוכו, עד הפרק. ובדיעבד די עד סוף קשרי אצבעותיו. אבל לא כמו שנוהגין איזה אנשים, שמנקין רק ראשי אצבעותיהן.
(נח) נקיות ידיים – יש אומרים דגם בזה מברכין "על נטילת ידיים", ומכל מקום כל האחרונים לא זזו מפסק השולחן ערוך.
(ק) סעיף כב: אם אין לו מים יקנח ידיו בצרור וכו' — או בקורה. ס"ח, מגן אברהם ס"ק כד, ר' זלמן סימן צ"ב אות ד, נהר שלום אות ב. או בכותל, שולחן ערוך סימן צ"ב סעיף ז ור' זלמן שם אות ה, ש"צ דף ק"י עמוד ד'. וכן כתב יפה ללב בקונטרס אחרון אות ב' בשם ש"צ, ולא זכר שכן כתב בשולחן ערוך. ואפילו במפה, חיי אדם כלל ז' אות ב. ואם הוא בספינה, מקנח בדפניה או בבגדים קשים. וכן אתה דן בשבת שאין רשאי בטלטול צרור או עפר, שתילי זיתים אות ל"ג בשם כסף משנה פרק ג' מהלכות קריאת שמע.
(קא) שם: יקנח ידיו בצרור וכו' — וצריך לקנח ג' פעמים דומיא דמים, שיורי כנסת הגדולה בהגהת טור אות ז' בשם ברכת אברהם סימן פ'. והביא דבריו עולת תמיד אות י"ג, וכתב עליו וזה לשונו: ולעניות דעתי אינו נראה, כיון דלא מהני לרוח רעה, למה לי ג' פעמים? בנקיון בעלמא סגי, עד כאן לשונו. ועוד הביא דבריו כס"א אות ט', וכתב עליו וזה לשונו: ואחר המחילה רבה, אישתמיט ליה דברי מרן ז"ל בבית יוסף, שכתב על דברי הרשב"א ז"ל בתשובה, דמשכשך ידו לתוך כלי, כתב עליו דהיינו דווקא כדי להתפלל, אבל להעביר רוח רעה לא מהני ובעי ג' פעמים על ידי עירוי, ושכשוך ידיים בכלי אפילו כמה פעמים לא חשיב אלא פעם אחת, אלו דבריו ז"ל, והוא מדוייק מדברי הזוהר הקדוש; מעתה איך כתב הרב דאם מקנח ידיו בצרור ועפר, צריך שיקנח ג' פעמים כמו מים? דהא באמת קינוח בעפר וצרור לא מהני אלא לתפילה ולא להעביר רוח רעה, כמו שכתב מרן בסעיף זה; ואם כן למאי נפקא מינה קינוח בעפר ג' פעמים? דהא בפעם אחת סגי, דאינו מועיל אלא לתפילה, ולתפילה ולקריאת שמע בפעם אחת סגי כמו שכתב מרן, עד כאן לשונו. גם המאמר מרדכי אות י"ב כתב, לדעת מרן אין צריך לקנח ג' פעמים, דכל שאינו לרוח רעה אלא לנקיון סגי בפעם אחת, ותמה על שיורי כנסת הגדולה, עיין שם. אבל האליה רבה ס"ק ט"ו הביא דברי העולת תמיד וכתב עליו וזה לשונו: ולא עיין אלא בשיורי כנסת הגדולה ולא בברכת אברהם גופיה דף מ"ט, דכתב כן לתירוצא קמא, דמהני נמי לרוח רעה, אבל לתירוצא בתרא דלא מהני לרוח רעה אלא מים, לא בעינן ג' פעמים. ולכתחילה נראה לחוש לתירוץ קמא, עד כאן לשונו. גם הרב יפה ללב חלק א' אות ל"ג אחר שהביא דברי העולת תמיד כתב וזה לשונו: אלא דלפי מה שכתב המאיר לארץ ס"ק צ"ג על מה שכתב מר"ן: אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן, בשם האליה רבה ושיורי כנסת הגדולה בשם הברכת אברהם לחד תירוצא שמועיל גם לרוח רעה, עיין שם, אם כן אינו כל כך מן התימה מה שכתב דצריך לקנח ג' פעמים, ונכון הדבר כשלא ימצא מים כלל, עד כאן לשונו.
(קב) שם: יקנח ידיו בצרור וכו' — לא שנא אם הם מלוכלכים, לא שנא שהסיח דעתו. טור סימן צ"ב. וצריך עיון, מה שייך נקיון בצרור בידיים של היסח הדעת? וצריך לומר דדילמא מודבק בו מעט זיעה או צואה ויתקנח. מגן אברהם שם ס"ק ג.
(קג) שם: יקנח ידיו בצרור וכו' — וצריך לנקות אף גב היד ועד הפרק. פרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ט"ו.
(קד) שם: אם אין לו מים וכו' — ואם אין לו מים כל כך ליטול ידיו ג' פעמים כראוי, יטול פעם אחת ויברך על נטילת ידיים, הגם דלא מהני לרוח רעה, כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד, אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקדוש ברוך הוא ולהעביר הטומאה מעל ידיו על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי, וככהן שמקדש ידיו מן הכיור; ולכך מברכין אשר קדשנו וכו'. ולקידוש ידיים די בפעם אחת. ר' זלמן בסידורו, וכן כתב הגאון ר' עקיבא אייגר בהגהותיו דשולחן ערוך על דברי המגן אברהם ס"ק ב', עיין שם. ומכל מקום צריך שיזהר לשפוך רביעית על שתי ידיו כאחת, מאחר שאין נוטל ידיו אלא פעם אחת, ר' זלמן שם.
(קה) שם: ויברך על נקיות ידיים וכו' — כתב המגן אברהם ס"ק כ"ה וזה לשונו: צריך עיון, דבסוף סימן קנ"ט פסק דלעולם מברך על נטילת ידיים, וכן משמע בתשובות הרשב"א סימן קצ"א ובסימן תשנ"ד עיין שם, דעיקר הציווי ליטול מן הכלי (ולכן מברכין על נטילת ידיים, על שם הכלי שקבעוה חכמים לשיעור נטילת ידיים והיה שמו נטלא. מחצית השקל). ולכן אין אנחנו מברכין על נטילת ידיים לתפילת מנחה, משום דדי בנקיון עפר; ואם כן, למה פסק כאן על נקיות ידיים? (הא לא נצטוינו על נקיות גרידא אלא נצטוינו על הנטילת ידיים, מחצית השקל). עיין מה שכתבנו סעיף א' ועיין סימן קכ"ח סעיף ו', עד כאן לשונו. והביא דבריו הישועות יעקב אות ה', וכתב דכוונתו דלא יברך כלל, כיון דאי אפשר לברך על נטילת ידיים, וברכת על נקיות ידיים הוא ברכה שלא תיקנו חז"ל, דעיקר הציווי ליטול מן הכלי, ולכך אין מברכין בתפילת המנחה, כיון דדי בנקיון עפר אינו מברך. אם כן הוא הדין באין לו מים, כיון דדי בנקיון אין לברך על נקיות ידיים, כיון דלא מצינו נוסח ברכה זו. וכן כתב חיי עולם על דברי מגן אברהם ס"ק י"ט. ואף שכתב שם הישועות יעקב על דברי המגן אברהם: אם לדין יש תשובה, עיין שם, מכל מקום סיים שם לדינא: מהראוי שלא יברך, משום דספק ברכות להקל.