באר היטב על אורח חיים ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אורח חיים ד |

סעיף א[עריכה]


(א) נטילת ידייםבתוס' דסוטה פרק אלו נאמרין ד״ה ק״ש ותפילה מבואר, דברכות של מצות נאמרין בכל לשון. ועיין בספר ברכת אברהם חלק ט' מסימן רפ"ח עד סימן רצ״ה. כתב בסדר היום, דמיד אחר הנטילה יברך, ולא ימתין על הניגוב, וכן כתב ברכת אברהם חלק ג'. ועיין לעיל סימן א' ס"ק ב' מה שכתבנו שם בשם תולעת יעקב. כתב בסדר היום שלא יגע במלבושיו עד שיטול. ובגמרא לא משמע כן, ועיין סימן מ״ו. ואיתא בברכות דף נ״א: אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבוש. (כתב בספר עמק ברכה: יכוין בברכת נטילת ידיים שיש בו י״ג תיבות כנגד י״ג מדות):


( ב) צרכיו — משום דנעשה בריה חדשה. בכתבים משמע שיברך על נטילת ידיים תיכף, ואהר כך יעשה צרכיו ויאמר אשר יצר. ומגן אברהם כתב שטוב לעשות צרכיו תחילה ויברך על נטילת ידיים ואשר יצר, ומכל שכן אם צריך לנקביו שאסור לו לברך, עיין שם:


(ג) לקמן — כוונת רמ״א, דדוקא מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה המוזכרים בסימן ק״ס, אבל כלי וכוח גברא אינו מעכב, ומברך כמו שכתב סעיף ז׳:


(ד) לתפילה — דכאן לא צריך רק משום נקיות בעלמא:


(ה) עלייהו — וב״ח פסק דיברך עליהם על נטילת ידיים, וכן כתבו רש״ל ודמשק אליעזר:

סעיף ב[עריכה]


(ו) ג׳ פעמים — אפילו שופך הרבה בפעם אחת אינו מועיל, כי אין הרוח הולך אלא בג' פעמים, דהיינו פעם א' על יד ימין ואחר כך על יד שמאל עד ג' פעמים בסירוגין. כשנותן מים על יד ימינו בכל פעם יאמר "היד הגדולה", וביד שמאל "היד החזקה", וכשמשפשף הידיים יחד יאמר ג' פעמים "[ה]יד הרמה". וכשימלא ידיו לרחוץ פניו יאמר: "ידיו גלילי זהב" וגו' (שיר השירים ה יד). כשרוחץ פניו יאמר: "ראשו כתם פז" וגו' (שיר השירים ה יא). וכשרוחץ את עיניו יאמר: "עיניו כיונים" וגו' (שיר השירים ה יב). כשרוחץ לחייו יאמר: "לחייו כערוגת הבושם" וגו' (שיר השירים ה יג). כשרוחץ שפתותיו יאמר: "שפתותיו שושנים" וגו׳ (שיר השירים ה יג). וכשמנגב פניו יאמר: "ופניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתן". ובזה ימצא חן בעיני כל רואיו. צריך להזהיר לנשים שיזהרו בנטילת ידיים ג' פעמים בסירוגין, שלא יטמאו המאכלים, וצריך ליטלם עד פרק הזרוע. וצריך לפשוט הכפות לקבל הטהרה כמי שרוצה לקבל דבר, ויגביהם כנגד הראש. גם ידיח פיו, חוץ בתענית צבור:

סעיף ז[עריכה]


(ז) כח גברא — רוצה לומר בדיעבד, אבל היכא דאפשר טוב להקפיד. מגן אברהם:

סעיף ח[עריכה]


(ח) קרקע — לפי שרוח רעה שורה עליהן. אפילו על גבי קסמין אסור, אלא דוקא בכלי:

סעיף יא[עריכה]


(ט) נטל — דכתיב "והזה הטהור על הטמא" (במדבר יט יט. וכתב הט״ז: ונראה לי דהוא הדין בנטילה דאכילה, וכל שכן הוא, עיין שם. וס״ה ובעל יד אהרן וע״ת כתבו דבנטילה לאכילה אין להקפיד בזה כלל, עיין שם. וכל זה שלא ישפוך לו על ידיו, אבל להביא לו מים מותר אפילו בנטילה דשחרית. מגן אברהם:

סעיף יב[עריכה]


(י) ולתפילה — ויברך, כמו שכתוב סעיף כ״ב, ועיין מה שכתבנו שם:


(יא) רעה — דלרוח רעה בעי עירוי ג׳ פעמים דיקא, ושכשוך בכלי אפילו ק׳ פעמים לא חשיב אלא א׳, שמיד נטמאו המים. משום הכי נסתפק אחר כך במימות מחולפים, דאפשר דלאו דוקא עירוי בעי להעביר רוח רעה, ואפילו רחיצה סגי, או דבעינן דוקא עירוי מכלי:


(יב) מחולפים — והוא הדין בנהר, דקמא קמא אזדו להו, והני אחריני נינהו. ונראה לי דהוא הדין במקוה, דהטעם הוא מפני שמיד נטמאו המים, וזה לא שייך במקוה. ואם תוחב ידיו לתוך השלג בג׳ מקומות נמי. עיין עטרת זקנים ובע״ת ובמגן אברהם ס״ק יו״ד:

סעיף יג[עריכה]


(יג) נעור — דבנעור לא חיישינן שנגע במקום מטונף, וגם לא נעשה בריה חדשה:


(יד) בלא ברכה — ב״ח האריך להוכיח דיטול ויברך, והמגן אברהם סותר ראייתו, עיין שם ועיין יד אהרן:

סעיף יד[עריכה]


(טו) רוח רעה — הכא לא נקט "להתפלל", כמו שכתב סעיף י״ג, דוודאי כיון שקידש ידיו פעם אחת שוב אין צריך לקדש ידיו שנית אפילו ישן שנית, דפעם א׳ נעשה בריה חדשה ולא ב׳ פעמים. אלא הספק הוא משום רוח רעה, ולכן אפילו ישן שנית אין צריך ברכה, דלרוח רעה אינו צריך ברכה. מגן אברהם:


(טז) בלא ברכה — ודע, הא דקאמר ויטלם בלא ברכה היינו ג׳ פעמים, כמו בתחילת נטילה. עולת תמיד, יד אהרן:

סעיף טו[עריכה]


(יז) ישן ביום — דוקא שיתין נשמין. לבוש, סדר היום:

סעיף טז[עריכה]


(יח) נזהר — עיין מה שכתב המ״א ס״ק ט״ז. ולשון היה נזהר לא משמע כן, אלא דדוד עצמו היה נזהר. והמחבר יד אהרן תמה על המגן אברהם, וכתב דמדברי רש״י שם משמע דדוד היה נזהר ביום, שכן אמרו שם: "שנתיה דמר כדרב, ורבינו כדדוד" וכו׳, וכתב רש״י שם: "כך קיבל מרבותיו שזו היתה שינת דוד שיתין נשמי הוי ניים ביום", עכ״ל, הרי להדיא מדברי רש״י שדוד נמי היה נזהר לישן ביום יותר משיתין נשמי, עכ״ל יד אהרן עיין שם. וטעה שגיאה גדולה, ד"שיתין נשמי. (אלנ״ש):" "הוה ניים. ביום:" המה שני דיבורי רש״י, "הוה ניים ביום" קאי לקמיה על אביי, "הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא" וכו', ועל זה כתב רש״י דהוה ניים ביום. ועיין שם בסוכה (דף כ״ו ע״ב). ועיין ב״ש כנסת הגדולה סעיף ט׳. (ועיין בספר אליה רבה ס״ק י״א פלפול ארוך בזה, ומשוה דעת הזוהר עם הש״ס ומיישב קושיית המגן אברהם על רמ״א, עיין שם):

סעיף יח[עריכה]


(יט) במים — ואין צריך ג׳ פעמים. סדר היום:


(כ) מבית הכסא — ירחוץ תיכף כמו בשחרית. סדר היום:


(כא) מנעליו — בידיו:


(כב) המתים — היינו בבית הקברות. תשובת מהרי״ל סימן כ״ג. וכתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות. ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שהשדים מלוין החוזרים. ויש לרחוץ גס הפנים, עיין שם:


(כג) במת — והוא הדין המלוין אותו, מגן אברהם. ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ, ומנהג אבותינו תורה היא. רמ״א ביורה דעה סימן שע״ו:


(כד) שמפליא כליו — אפילו לא מצא כנה. מגן אברהם:

סעיף כא[עריכה]


(כה) וסימן קס״ד — דשם נתבאר אם עבר ונגע צריך ליטול שנית ולחזור ולברך על נטילת ידים לאכילה:


(כו) מלמולי זיעה — ובזיעה יש סכנה, דכל זיעה סם המות חוץ מזיעת פנים, וסימן לדבר "בזעת אפיך תאכל לחם", יורה דעה סימן קט״ו:


(כז) שבזרועותיו — הנקרא אילי״ן בויגי״ן, ובצוארו עד החזה. בית יוסף סימן צ״ב, מגן אברהם:

סעיף כב[עריכה]


(כח) בצרור — או בקורה, בין שהם מלוכלכים בין שהם בהיסח הדעת. טור סימן צ״ב, מגן אברהם. וצריך לקנח ג׳ פעמים, דומיא דמים. ברכת אברהס סימן פ׳. ועולת תמיד חולק עליו, כיון דלא מהני לרוח רעה, למה לי ג׳ פעמים? בנקיון בעלמא סגיא, עיין שם:


(כט) נקיות ידים — הקשה המגן אברהם: צריך עיון, דבסוף סימן קנ״ח פסק דלעולם מברך על נטילת ידיים, עיין שם. והיד אהרן מיישבו עיין שם:

סעיף כג[עריכה]


(ל) ערום — שמסתמא ידיו מטונפות בנגיעת בית הסתרים: