שולחן ערוך אורח חיים ד יח
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ד · יח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אלו דבריםא צריכים נטילהיגלח במיםיזיטיאלט: הקם מהמיטה, והיוצא מבית הכסאיחכיבמ ומבית המרחץ, והנוטל ציפורניו, והחולץ מנעליויטכאמא, והנוגע ברגליו, והחופף ראשו. ויש אומריםב אף ההולך בין המתיםככבמב. ומי שנגע במתכאכגמג, ומי שמפליא כליוגכבכדמד, והמשמש מיטתו, והנוגע בכינהמה, והנוגע בגופו בידומו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטלד, אם תלמיד חכם הוא – תלמודו משתכח, ואם אינו תלמיד חכם – יוצא מדעתומז.
מפרשים
(א) אלו דברים צריכים נטילה — שם בסוף ספרו והכל בו סימן כ"ג.
(ב) ויש אומרים אף ההולך בין המתים — מרדכי פרק ח דברכות.
(ג) ומי שמפליא כליו — מהר"י אבוהב בסימן ו.
(ד) ומי שעשה אחת וכו' — שם.
(יג) צריכים נטילה — פירוש, במים דוקא ולא נקיון בעלמא.
(יז) במים — ולא במידי דמנקי (מרדכי). ואין צריך ג' פעמים (סדר היום).
(יח) מבית הכסא — ירחץ תכף כמו בשחרית (שם).
(יט) מנעליו — פירוש, בידיו.
(כ) בין המתים — היינו בית הקברות (תשובת מהרי"ל סימן כ"ג). וכתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות, ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שהשדים מלוין החוזרים. ויש לרחוץ גם הפנים, עד כאן לשונו עיין שם.
(כא) שנגע במת — משמע דאם הלך אצל מת אחד אינו צריך נטילה. מיהו נהגו ליטול אפילו נכנס למת אחד, והוא הדין המלוין אותו.
(כב) שמפליא כליו — אפילו לא נגע בכינה, שלא מצא.
במים — במרדכי מסתפק בזה, וכתב שיש לעשות לחומרא משום ספק סכנתא, כמ"ש בפ"ח דחולין, ובפ"ב דע"ז אמרו: פירוקא לסכנתא.
הקם — שבת שם וזוהר שם ושם.
והיוצא מבית הכסא — גמרא פ"ק דב"ק ופ"ד דסוכה מ"ו א' וזוהר שם יו"ד ב'. ושם משמע דישן אפילו ביום צריך, דקאמר: אי הכי ביממא דלא נאים כו'.
והנוטל צפרניו — פרק ערבי פסחים.
והחולץ מנעליו — למדו מברכת כהנים, וכדעת הרמב"ם, שכתב: הנטילה שם משום טומאת ידים, ועיין בב"י סימן קכ"ח. ומ"ש בגמרא, שנאמר: "שאו ידיכם" כו', רוצה לומר שצריכין להיות נקיות בשעת הברכה.
ויש אומרים אף כו' — כמו בשחרית, משום רוח רעה, כמ"ש בפ"ק דחגיגה ובפרק ארבע מיתות: ודורש אל המתים, זה הלן בבית הקברות כדי כו'. ועיין מ"א ומהרי"ל סכ"ג.
והמשמש מטתו — בפ"ב דסוכה: שכח ושמש כו'.
והנוגע בכנה והנוגע כו' — דלדעת הרא"ש, להכי תקינו נטילה בשחרית, וגם לתרומה בפ"א דשבת, וכן כל הני דחשיב, שהן מקום הטנופת, ובכלל מ"ש ידים עסקניות הן. ועיין רש"י דנזיר נ"ט א' ד"ה א"ד וד"ה א"ל כו', וז"ש בסעיף כ"א: צריך כו':
ומי שעשה אחד כו' — בברייתא דמעשה תורה של רבי, ח' דברים כו', ויש שם ג' חלוקות. ועיין בכלבו ובר"ח.
(יט) במים — ואין צריך ג׳ פעמים. סדר היום:
(כ) מבית הכסא — ירחוץ תיכף כמו בשחרית. סדר היום:
(כא) מנעליו — בידיו:
(כב) המתים — היינו בבית הקברות. תשובת מהרי״ל סימן כ״ג. וכתב שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות. ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שהשדים מלוין החוזרים. ויש לרחוץ גס הפנים, עיין שם:
(כג) במת — והוא הדין המלוין אותו, מגן אברהם. ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ, ומנהג אבותינו תורה היא. רמ״א ביורה דעה סימן שע״ו:
(כד) שמפליא כליו — אפילו לא מצא כנה. מגן אברהם:
(יא) במים — באליה רבה כתב דדווקא במים. ובספר לחם יהודה דף ט' ע"ב כתב דמהני אף בכל מידי דמנקי, רק ביש לו מים מזומנים יטול במים, עיין שם:
(יב) מבית הכסא — עיין באר היטב. וכתב במחזיק ברכה, שאלו הדברים דקא חשיב אינם מטעם אחד, דקם מהמיטה ויוצא מבית הכסא ורוחץ ונוטל צפרניו הוא משום רוח רעה. ומכל מקום דווקא קם מהמטה צריך ג' פעמים אל כלי אבל אינך לא, כי אין שליטת רוח רעה כל כך באלו. והולך בין המתים ונוגע במת צריך ג' פעמים, וכן בתשמיש המטה מפני הטומאה. אבל חולץ מנעליו ונוגע בראשו משום נקיות הוא, וכן כתב מהר"ח כהן במקור חיים עיין שם באורך. וביציאה מבית הכסא חזינן לרבנן קשישאי שרחצו ג' פעמים, וגם רחצו פעם אחת אם חלצו בתי רגלים של עור, עיין שם. וראיתי מי שכתב: נראה שהנוגע בפרעוש אין צריך נטילת ידיים, לפי שאינה באה מזוהמת אדם, ועיין סימן שי"ו. ונראה דמכל מקום יש לו לנקות במידי דמנקי כדלקמן סעיף כ"ב, עיין שם:
(לח) צריכים נטילה – להסיר רוח רעה השורה על ידי זה, על כן ימהר ליטול תיכף.
והנטילה תהיה עד הפרק, ועל כל פנים עד סוף קשרי אצבעותיו.
אבל אם ליכלך ידו בטיט וברפש, דאין בו משום רוח רעה, אין צריך רק לקנח מקום המלוכלך בלבד ודי.
ולעניין תפילה יבואר לקמן בסימן צ"ב, עיין שם בביאור הלכה[2].
(לט) במים – אף דלתפילה, וכל שכן לתורה, די אחר כל אלו בנקיון בעלמא, וכדלקמן בסעיף כ"ב דמיירי בקם מן המיטה וכל שכן באינך, מכל מקום להסתלק רוח רעה צריך דווקא מים, ועיין לקמן בס"ק מ"א. ואין צריך שלוש פעמים, כי אם בקם מן המיטה, ויש מחמירין בהולך בין המתים ומשמש מיטתו דבעינן גם כן שלוש פעמים. ובספר היכל הקודש מחמיר ביוצא מבית הכסא שלוש פעמים, ובמגן אברהם סימן ז' סתר דבריו.
(מ) והיוצא מבית הכסא – אפילו לא עשה צרכיו, וכן מבית המרחץ אפילו לא רחץ שם, ומשום רוח רעה ששורה באלו המקומות.
(מא) מנעליו – משום שנוגע בידיו בעת החליצה; אבל בלא נגע בהם אין צריך נטילה.
החולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופף ראשו, אינו משום רוח רעה, רק משום נקיות, על כן אין צריך למהר ליטול ידיו תיכף; מה שאין כן באינך דמשום רוח רעה, וכנ"ל בס"ק ל"ח.
(מב) בין המתים – בבית הקברות. וכתב מהרי"ל סימן כ"ג, שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות; ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שרוחות רעות מלווין החוזרין. ויש נוהגין אז לרחוץ גם הפנים.
(מג) במת – ואפילו מי שנכנס אצל מת אחד או שהלך ללוותו, נוהגין בנטילה. ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ, ומנהג אבותינו תורה היא (רמ"א יורה דעה שע"ו).
(מד) כליו – אפילו לא נגע בכינה, שלא מצא.
(מה) בכנה – ובפרעוש אפשר דדי בנקיון בעלמא.
(מו) בידו – במקומות המטונפות, שיש בהם מלמולי זיעה.
(מז) יוצא מדעתו – עיין באליה רבה, דרוצה לומר דנתלבש בו רוח שטות, ועל ידי זה יוכל לבוא אחר כך לעבירה, וכמאמרם דאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.
(ס) סעיף י"ח: אלו דברים צריכים נטילת ידיים במים — כתב ט"ז ס"ק י"ג: פירוש במים דוקא ולא בנקיון בעלמא. וכן כתב מגן אברהם ס"ק י"ז בשם המרדכי. וכן כתב אליה רבה ס"ק י"ב. ר' זלמן אות י"ח. זכ"ל אות נו"ן. וכן כתב כס"א אות ו' וזה לשונו: נראה לי דדוקא במים ולא כל מידי דמנקי, דכולהו משום רוח רעה הם כנודע ואינו משום נקיות, וכיון שכן – בעינן דוקא מים כמו שכתב מרן לקמן סעיף כ"ב, וכן כתב הט"ז, עד כאן לשונו. אכן המחצית השקל כתב על דברי מגן אברהם הנזכרים וזה לשונו: לאו כללא הוא, דבנוגע בגופו מקום מטונף בידו, אפילו רצה ללמוד, אפילו לכתחילה אין צריך מים ודי בנקיון עפר, כמו שכתב מגן אברהם סימן צ"ב ס"ק ה', עד כאן לשונו. וכן כתב תוס' שבת בהגהותיו. וכן כתב הנוה שלום אות י"ב, דבמה שכתב בסימן צ"ב מוכרח לומר דלא קאמר דבעי מים לכתחילה אלא בהנך מילי דהוו משום רוח רעה, עד כאן לשונו. אמנם לפי דברי הכס"א הנזכרים נראה דאין חילוק, דכולהו צריך במים דוקא, כיון דסבירא ליה דכולהו משום רוח רעה נינהו. וכן כתב הרב יפה ללב אות י"ח בשם הרב מור וקציעה. וכן נראה מדברי הלבוש ועולת תמיד אות י"א. וכן נראה דעת הפרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ט"ו, דכולהו משום רוח רעה נינהו ובעינן מים דוקא. ולכן נראה דיש להחמיר בכולהו ליטול במים דוקא אם יש לו מים מזומנים. וכן כתב חיי אדם כלל ב' אות ה', ועיין באות שאחר זה.
(סא) שם: הקם מהמטה וכו' — כתב סדר היום וזה לשונו: ונראה לי שבכל אלו העניינים אין צריך לערות עליהם מים ג' פעמים, כי לא נזכר עירוי ג' פעמים אלא בנטילת ידיים שחרית, אבל לא בדברים אחרים, עד כאן לשונו. והביא דבריו הכנסת הגדולה בהגהת ב"י, ומגן אברהם שם. וכן כתב ר' זלמן שם. אכן העולת תמיד שם כתב עליו דאינו מוכרח, יעוין שם. והמגן אברהם סימן ז' כתב משם ספר היכל הקודש, דהיוצא מבית הכסא צריך לערות עליהם ג' פעמים, ומגן אברהם שם חלק עליו וכתב דאין צריך, עיין שם. גם האליה רבה אות י"ב כתב משם מקור חיים וזה לשונו: היוצא מבית הכסא, אף שרוח רעה שורה עליו, מכל מקום אינה בת מלך ואין צריך כלי. וכן ההולך בין המתים צריך ג' פעמים אבל לא כלי, וכן המשמש מטתו. אבל היוצא ממרחץ ונוטל צפרניו אין צריך רחיצה ג' פעמים, עד כאן לשונו. משמע מדבריו דביוצא מבית הכסא צריך ג' פעמים אבל לא כלי. וכן כתב הרב אשל אברהם ס"ק י"ז והמחצית השקל שם, והכר"ש בשם הנז', עיין שם. אבל הרב סולת בלולה ס"ק י"ד כתב משם מקור חיים הנז' דביוצא מבית הכסא לא בעינן ג' פעמים. וכן כתב הגאון חיד"א במחזיק ברכה אות ו' וזה לשונו: הני מילי שעלו מן הרחצה לאו כולהו מטעמא חד נינהו, דקם מן המטה והיוצא מבית הכסא והמרחץ והנוטל צפרניו הוא משום רוח רעה השורה על הידיים, ומיהו לא שוו בשיעורייהו, דהקם מהמטה צריך ג' פעמים אל כלי, אבל יוצא מבית הכסא ומרחץ והנוטל צפרניו אין צריך ג' פעמים וכלי, כי רוח הטומאה מעט. והולך בין המתים ונוגע במת צריך ג' פעמים וכן בתשמיש המטה, מפני הטומאה. אבל חולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופף בראשו הוא משום נקיות, מקור מים מהר"ח הכהן עיין שם באורך. וביציאת בית הכסא חזינן לרבנן קשישאי שרחצו ג' פעמים, וגם רחצו פעם א' אם חלצו בתי רגלים מעור שנוהגים בטורקיאה, עד כאן לשונו. והביא דבריו שערי תשובה אות ב' וזכור לאברהם אות נו"ן.
והרב סולת בלולה בס"ק הנזכר כתב משם מקור חיים וזה לשונו: דברים אלה אין כולם מטעם אחד; הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא והמרחץ והנוטל צפרניו הוא משום רוח רעה השורה על הידיים, אבל אינם שווים, כי הקם מהמטה צריך ג' פעמים ותוך כלי, אבל היוצא מבית הכסא ומרחץ ונוטל צפרניו הוא, אף על גב דצריך להיות עד הפרק, אין צריך ג' פעמים וכלי, כי הרוח הטומאה מועט הוא. והולך בין המתים והנוגע במת צריך רחיצה ג' פעמים, ואין צריך כלי, וכן במשמש מטתו הוא מפני טומאה. וזה מורה גם כן הפחד, שאינו שווה, כי הפחד הוא כי נאחז בו הקליפה עד תום זה השיעור. אמנם החולץ מנעליו והנוגע ברגליו והחופף בראשו אין זה מפני רוח רעה אלא מפני נקיות, עד כאן לשונו. משמע מדבריו דביוצא מבית הכסא אין צריך ג' פעמים. ובסימן ז' ס"ק א' כתב בשם מקור חיים הנזכר וזה לשונו: הדא דתימא כאשר לא נכנס בבית הכסא קבוע; אבל נכנס בבית הכסא קבוע, אשר שם רוח הטומאה בקבע, ונהנה מההוא לכלוכא וטנופא, והוא שורה מיד על האצבעות כמו שכתב הזהר (הובא לשונו סימן ג') – אז צריך ליטול ידיו להעביר רוח הטומאה מעליהם ולא משום נקיות, וצריך ליטול ידיו עד הפרק ג' פעמים, רק שאין צריך כלי וכיוצא בו, דלא דמי לרוח רעה השורה בלילה, עד כאן לשונו. וצריך לומר לעיל שכתב משם מקור חיים הנזכר דהיוצא מבית הכסא אין צריך ג' פעמים היינו מבית הכסא שאינו קבוע. וזה תימה על המחזיק ברכה שהביא דברי המקור חיים בסתמא, דמשמע אפילו בית הכסא קבוע אין צריך ג' פעמים, רק רבנן קשישאי היו מחמירים על עצמם, ולא זכר דברי המקור חיים שהביא הרב סולת בלולה בסימן ז' הנזכר, וצריך עיון במקור חיים גופיה, אך לא נמצא אצלנו. נמצינו למדין, שלדעת הסדר היום והכנסת הגדולה והמגן אברהם ור' זלמן אין צריך ג' פעמים בכולהו, ולדעת היכל הקודש והיש אומרים בהגהת ב"י צריך ג' פעמים ביוצא מבית הכסא, ולדעת המקור חיים שהביאו דבריו האליה רבה והסולת בלולה והכר"ש צריך ליטול ג' פעמים ביוצא מבית הכסא והולך בין המתים ומשמש מטתו. אמנם הסולת בלולה פליג עליה ביוצא מבית הכסא דאין צריך ג' פעמים, וכן נראה דעת האליה רבה והכר"ש. ולפי דברי המחזיק ברכה הנזכר גם המקור חיים סבירא ליה דביוצא מבית הכסא אין צריך ג' פעמים, אלא שרבנן קשישאי היו מחמירים. ולפי דברי השל"ה בשער האותיות אות ט', והרב חיים פלאג'י ז"ל בלב חיים ח"א סימן ס"ג והכף החיים סימן ז' אות כ"ו וברוח חיים אות ג', והחסד לאלפים, בכולהו צריך ליטול ג' פעמים. והוסיפו עוד הכף החיים והחסד לאלפים דבעינן נמי בכולהו שיעור רביעית ושלא ילך ד' אמות. ולעניין הלכה נראה דיש להחמיר ביוצא מבית הכסא והולך בין המתים ומשמש מטתו ליטול ג' פעמים, והמחמיר בכולהו ליטול ג' פעמים קדוש ייאמר לו.
(סב) יש להסתפק בהני דבעינן ג' פעמים, אי צריך נמי בסירוגין, כיון שהם משום רוח רעה, או דלמא דווקא לרוח רעה השורה על הישן בלילה בעינן סירוגין משום בת מלך. ונראה דיש להחמיר. אחר כך ראיתי שכן כתב הרב בן איש חי בפרשת תולדות אות ט"ז.
(סג) שם: והיוצא מבית הכסא וכו' — בכל אלו הדברים צריך ליטול ידו כל האפשר להקדים, להסיר מעליו כח אותה הטומאה ולהסתלק ממנה. סדר היום הביאו כנסת הגדולה בהגהת ב"י, מגן אברהם ס"ק י"ח, אליה רבה ס"ק י"ב, אשל אברהם אות י"ח. מיהו אין צריך להזהר בכל הנך לבלתי ילך ד' אמות בלי נטילת ידיים, רק בשינה. בן איש חי שם. והגם שכתבנו לעיל בשם כף החיים ובשם החסד לאברהם דצריך להזהר בכולהו, המנהג להקל. אבל במה שכתבו דבעינן שיטול רביעית, יש להחמיר בזה. וכן כתב הרב בן איש חי שם.
(סד) כל הדברים הצריכים נטילת ידיים, אפילו לא נגע רק באצבע קטנה צריך ליטול עד הפרק, ולכל הפחות עד קשרי אצבעותיו. אבל אם לכלך ידיו בטיט או ברפש, אין צריך לנקות אלא מקום הלכלוך בלבד. משבצות זהב ס"ק י"ח. וכן כתב פתחי עולם אות ל"א בשם הנז'.
(סה) שם: והיוצא מבית הכסא וכו' — כתב הכרם שלום בסימן ז': מדברי מגן אברהם סימן רכ"ז ס"ק ב מבואר ביוצא מבית הכסא, דוקא כשעשה צרכיו צריך נטילת ידיים, הא לאו הכי, אף מקבועה אין צריך נטילת ידיים, והוא הדין יוצא ממרחץ, שרחץ שם. וסיים: ועיין פרי מגדים. וראינו בפרי מגדים באשל אברהם סימן ז' שכתב כן בתחילת דבריו, ולבסוף סיים דיש לומר להמגן אברהם, דהיוצא מבית הכסא קבוע בלא עשה צרכיו צריך ליטול ידיו, משום רוח רעה ששורה שם ונדבק בידיו וכו' יעויין שם. גם הגאון חיד"א בספר ברית עולם על ספר חסידים סימן תתכ"ג כתב בשם הזוהר, דאם נכנס לבית הכסא, על הכניסה לבד שורה עליו רוח רעה אפילו לא עשה צרכיו, עיין שם. וכן כתב הרב כתם פז על הזוהר, כי מיד בהכנסו לבית הכסא שורה על ידיו. וכן כתב כף החיים סימן ח' אות ח"י, וכן כתב עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ב' אות י"ד, בן איש חי שם. וכן היוצא מבית המרחץ אפילו לא רחץ. עמודי השולחן שם.
(סו) גם המכניס ידיו לבד בבית הכסא צריך נטילת ידיים ג' פעמים. רוח חיים סימן ג' אות ג' ובסימן ע"ו אות ב'. אבל הרב בן איש חי שם כתב דסגי בפעם א', מיהו סיים שם דהמחמיר ליטול ג' פעמים תבוא עליו ברכה.
(סז) כתב ספר חסידים סימן תתכ"ג: כשלוקח קנוח בידו לקנח עצמו, וראה שלא הוצרך ולא עשה לא גדולים ולא קטנים, והסיר מידו הקנוח, אף על פי כן לא יגע בספרים עד שירחץ ידיו. והביאו אליה רבה סימן ז' אות א'. רבי עקיבא אייגר על זה הסעיף. פתחי עולם שם. ונראה דהיינו דוקא אם יש בזה הקנוח שום צואה או דבר מגונה, אבל אם הוא נקי, אינו צריך. וכגון שלא נכנס לבית הכסא, כמו שכתבנו לעיל אות ס"ה.
(סח) שם: והנוטל צפרניו — אפילו לא נטל כולם, צריך נטילת ידיים. כס"א אות ז' בשם הרשב"ץ, וכן כתב פתחי עולם אות ל"ב בשם אה"ח, וכן כתב כף החיים סימן ח' אות ז"ך, וסיים: והוא הדין בתגלחת, דמשאיר שערות על ראשו ומגלח במקצת דצריך נטילת ידיים, יעויין שם. ואפילו אינו נוטל צפרניו בידיו אלא על ידי אחרים, גם כן צריך ליטול ידיו. עיין לקמן אות צ"ב.
(סט) שם: והחולץ מנעליו — כתב עולת תמיד אות י"ב וזה לשונו: משמע אפילו לא יגע בהן, ובנגיעה סגי בנקיון בעלמא, עד כאן לשונו. אמנם המגן אברהם ס"ק י"ט כתב, דוקא באם חולץ בידיו, הא לאו הכי אין צריך. וכן כתב שיורי כנסת הגדולה סימן קכ"ח בהגהת טור אות ד', וכן כתב אליה רבה ס"ק י"ג, מאמר מרדכי ס"ק ט, ר' זלמן אות ח"י, חיי אדם כלל ב' אות ה', עיין מסגרת השולחן על קיצור השולחן ערוך אות ט"ו.
(ע) שם: והחולץ מנעליו — ואפילו הם נקיים לגמרי. מגן אברהם סימן קכ"ח ס"ק כ"ו, ר' זלמן שם אות כ"ז, חיי אדם שם, יפה ללב ח"א אות כ"א, פתחי עולם אות ל"ב.
(עא) שם: והחולץ מנעליו — והוא הדין אם נגע בהן אחר שלבשן או אחר שחלץ אותם. מיהו אם נגע במנעלים חדשים שעדיין לא לבשם אדם מעולם, אפילו פעם אחת לית לן בה ואין צריך רחיצה כלל. יפה ללב שם. בן איש חי שם אות י"ז. נראה לי דתרתי בעינן, נעל והלך בהם פעם אחת על הארץ. מור וקציעה.
(עב) שם: והחולץ מנעליו — כתב המעשה רוקח בח"ב בליקוטים שבסוף הספר אות א' וזה לשונו: על עניין השירויאס, שהם הבתי רגלים שהם תפורים עם אנפילאות, שאלתי את פי המורה ה"ר אברהם יצחקי נר"ו מה דינם בעניין הנגיעה, אם צריך נטילת ידיים. והשיב לי שטוב ונכון הוא להחמיר בדבר, אלא שראה מי שמקל בדבר, עד כאן. ואני ראיתי להרב המורה החסיד שהיה נזהר הרבה בדבר, עד כאן לשונו. משמע מדבריו דאינו אלא מדת חסידות, אבל מדינא אין צריך. וכן שמענו מפי ידידנו הרה"ג רי"ח טוב (נר"ו) שאמר דמדינא אין צריך ליזהר בנגיעת בתי רגליים שקורין בערבי ג'וראב.
(עג) שם: והנוגע ברגליו — ואפילו אם הרגלים הם רחוצים ונקיים, גם כן צריך נטילת ידיים, כי לדברי המקובלים ז"ל דהרוח רעה שברגליים היא עזה מאד ולא תזוז ממקומה על ידי רחיצה, כמו שכתבנו לעיל אות ה'. ולפיכך אפילו מנוקים, הנוגע בהם צריך נטילת ידיים. וכן כתב מור וקציעה, וכן כתב הרב יפה ללב ח"א אות כ"ב בשם הנז'.
(עד) שם: והחופף ראשו — דוקא אם חיכך תוך השערות שבראשו, אבל אם נגע בשערות ולא חיכך אין צריך נטילת ידיים, דאין בנגיעה זוהמא כמו בגופו. חיי אדם כלל מ' אות י"ט, וכתב שכן מוכח סימן קס"ב סעיף ח' מדברי רמ"א, וכן כתב אליה רבה עיין שם, וכן כתב ר' זלמן סימן קס"ב אות ב' וסימן קס"ד אות ב', וכן כתב היפה ללב אות כ"ג משם ה' בתי כנסיות, וכתב דהכי דייק לשון הרמב"ם שהביא מרן בסימן קס"ב ובסימן קס"ד עיין שם. וכן כתב עיין מחצית השקל שם אות י"ז.
(עה) שם: והחופף ראשו — כתב רוח חיים אות ו' וזה לשונו: וכמו כן בנוגע בשער זקנו, ובפרט כשהוא סמוך לבשר שיש בו מלמולי זיעה, וגם לפעמים מחכך בשער זקנו שנמצא בהם כנים והוי בכלל המפלא כליו, ואפילו לא מצא כנה צריך נטילת ידיים. ועוד, כיון דקיימא לן ביורה דעה סימן קי"ז דכל הנוגע בזיעה צריך נטילת ידיים משום סכנה חוץ מזיעת הפנים וכו' עד כאן לשונו. ולעניות דעתי צריך עיון, דלמה יצא מקום הזקן מכלל הפנים דאין בזיעה ההוא משום סכנה? ומה שכתב דהוי בכלל המפלא כליו, יש לומר, שאני התם כיון דבכוונה מכוונת מחפש אחר הכנים בחורים ובסדקים, חיישינן דילמא נגע בכנה בידיו ולא ראה בעיניו; אבל הכא אין כוונתו רק לחכך, ולא שכיח כל כך כנים דחיישינן דבאקראי בעלמא דילמא נגע. וכן העולם אינם נזהרים בזה. ועיין לקמן אות צ"ח.
(עו) שם: ויש אומרים אף ההולך בין המתים — היינו בית הקברות. תשובת מהרי"ל סימן כ"ג. מגן אברהם ס"ק ב'. חיי אדם שם. ר' זלמן אות י"ח. קיצור שולחן ערוך סימן ב' אות ט'.
(עז) שם: ומי שנגע במת — משמע דאף אם הלך אצל מת אחד אין צריך נטילה. מיהו נהגו ליטול אפילו נכנס למת אחד, והוא הדין למלווין אותו. מגן אברהם ס"ק כ"א. ר' זלמן שם. חיי אדם שם. קיצור שולחן ערוך שם. ונוהגים לרחוץ אפילו אם ילוונו ד' אמות בשעת הוצאתו מביתו בחזרתו ממנו, אף על פי שלא הלך לבית הקברות. יפה ללב ח"ג ח"ד סימן שע"ו אות ב'. וייראה חוץ לד' אמות מן המת אין צריך נטילה. אשל אברהם אות כ"א, עיין מחצית השקל שם אות י"ט, וכן כתב פח"ע אות ל"ג.
(עח) כתב שיורי כנסת הגדולה ביורה דעה סימן שע"ו אות י"ד וזה לשונו: מנהגנו שלא לקנח הידיים מאותה רחיצה, אלא מניחים שיתנגבו מעצמם, ולא שמעתי טעם נכון לזה, עד כאן לשונו. וכתב עיקרי הד"ט ביורה דעה סימן ל"ה אות ע' בשם פחד יצחק ע' ק' שראה רבותיו מהר"י בריא"ל והריב"ק שהיו מקנחים אותם, וכך היה נוהג כמותם, יעויין שם, והביא דבריו סידור בית יעקב בדיני חזרה מבית הקברות אות ד'. יפה ללב שם. וכתב שם היפה ללב, שיש נוהגים כן בימות החורף, אבל בימות הקיץ מניחים כך בלי ניגוב, וכן כתב בן איש חי שם אות ט"ז שיש להקל בעת הצינה, עיין שם.
(עט) בשעת רחיצת הידיים בחזרתם מן המת מקפידים שלא ליקח הכלי מיד הרוחץ, בי"ל ביורה דעה שם, חידושי ר' עקיבא אייגר שם, וכן כתב חכמת אדם כלל קמ"ד אות ל' בשם מענה לשון, וכן כתב אליה רבה באורח חיים סימן רכ"ד ס"ק ז'.
(פ) כתב רמ"א ביורה דעה שם וזה לשונו: ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג' פעמים, ומנהג אבותינו תורה היא, עד כאן לשונו. וכתב עליו יפה ללב שם אות ב' וזה לשונו: ומנהגנו להקפיד שלא ליכנס אפילו לביתו קודם שירחץ וכו', עיין שם. וכן משמע מלבוש שם ושיורי כנסת הגדולה שם בהגהות הטור אות י"ט, שכתבו סתם שלא ליכנס לבית קודם שירחץ, משמע אפילו לביתו.
(פא) שם: ומי שנגע במת — והוא הדין נמי מי שנגע בעכו"ם או בישראל מומר, שהם בחייהם כמתים, שצריך נטילת ידיים. יפה ללב חלק א' אות כ"ד בשם לב חיים ח"ב סימן ו' וכן הוא ברוח חיים אות ב'. וכתב שם יפה ללב וזה לשונו: ונראה פשוט דהוא הדין נמי במי שנגע בבעלי חיים טמאים, שצריך נטילת ידיים, עד כאן לשונו. ואף על גב דרבי זלמן סימן צ"ז אות ג' כתב דהנוגע בבעלי חיים טמאים אין צריך נטילת ידיים, מכל מקום יש להחמיר היכא דאפשר.
(פב) שם: ומי שמפליא כליו — אפילו לא נגע בכנה, שלא מצא. מגן אברהם ס"ק כב, אליהו רבה ס"ק יג, ר' זלמן שם, חיי אדם שם, קיצור שולחן ערוך סימן ב' אות ט.
(פג) שם: ומי שמפליא כליו — ומכל שכן אם הוא מפליא שערותיו של זקנו ושל הפאות להוציא את הכנים, שחייב בנטילת ידיים אפילו לא מצא, דלא גרע מדין זה דהמפליא כליו. יפה ללב שם אות כ"ה בשם תורה וחיים למה"ר חיים פלאג'י ז"ל. וכתב עו"ש דאפילו לא הפליא כי אם לחפש אחר פרעושים כמנהג בני אדם, צריך ליטול.
(פד) והנוגע בכנה — כתב יפה ללב שם אות כ"ו וזה לשונו: ובעטרת זהב לקמן סימן ז' כתב: וההורג כנה, עיין שם דשמע מנה דדוקא אם הרגה, דאיכא מידי דלכלוך ומיאוס יותר; אבל בנוגע לבד אין צריך נטילת ידיים. ואנן נקטינן לחומרא אפילו בנגיעה לבד, כפשט דברי מרן וכמו שכתב בבית יוסף בשם מוה"ר יצחק אבוהב ז"ל. וכן כתב הלבוש ז"ל. ועיין בן איש חי דף י"ד ע"ב שכתב וזה לשונו: דלא יגע בכנה ולא בפרעוש וכו' ואם נגע יטול או ישפשף יעויין שם עד כאן לשונו, וכן הוא פשט דברי האחרונים שכתבו "הנוגע בכנה", ר' זלמן שם, חיי אדם שם, קיצור שולחן ערוך שם. ועיין שערי תשובה אות כ' שכתב: הנוגע בפרעוש די לו בנקיון בעלמא, וכן כתב עמה"ש שם אות ט"ז בשם הנז'.
(פה) שם: והנוגע בגופו בידו — היינו במקומות המכוסים, לפי שיש שם מלמולי זיעה, כמו שכתוב סעיף כא. אבל אם רחץ גופו היטיב ולא נשאר בו שום טינוף, אינו צריך נטילת ידיים, כן כתב הרב יוסף פלאג'י (נר"ו) בתשובה שבסוף רוח חיים חלק ב', עיין שם.
(פו) שם: והנוגע בגופו בידו — כתב חיי אדם כלל מ' אות י"ח וזה לשונו: נגע ביד אחת במקום מטונף, אינו צריך ליטול אלא אותו יד, ואפילו באמצע סעודה, כן משמע בפסחים קטז בתוס' בד"ה כל שטיבולו וכו', ובתוספות יום טוב פרק א' דידיים משנה א', ובסימן ק"ע, עד כאן לשונו. וכן כתב הרב זלמן בסידורו בהלכות נטילת ידיים לסעודה אות י"ז וזה לשונו: ואם נגע במקום מכוסה, צריך לחזור וליטול היד שנגע בה כהלכה עד הפרק, עד כאן לשונו. וכן כתב עמה"ש על קיצור השולחן ערוך סימן מ' אות כ"ג בשם מסגרת שש"ש. וכן כתב הארץ חמדה באזהרות, שהעולם נוהגים שהם נוגעים במקומות המכוסים ואינם נוטלים כדינו, רק מקנחים ידיהם, או נותנים אותו אצבע הנוגע במים, וזה לא מהני, דצריך לפחות ליטול כל היד עד קשרי אצבעותיו, ואפילו אינם נוגעים רק באצבע קטנה וכו' עיין שם. אכן הרב יפה ללב חלק א' אות ז"ך כתב בשם מור אביו ז"ל בלב חיים חלק ב' סימן ז', דאפילו נגע באחד מכל אלה שצריך נטילת ידיים בידו אחת, יש לו ליטול השתי ידיו, וסיים שכן כתב בשל"ה עיין בו, והכי נהוג עלמא, עד כאן לשונו. ולעניין דינא יש לפסוק כסברא ראשונה, והמחמיר כסברא אחרונה תבוא עליו ברכה.
(פז) שם: והנוגע בגופו בידו — האי "בידו" שכתב כאן לבסוף, קאי אכולהו שכתב לעיל, דהיינו החולץ מנעליו והנוגע ברגליו והחופף ראשו ומי שנגע במת ומי שמפליא כליו והנוגע בכנה, ועד אחרון במה שכתב: והנוגע בגופו, איירי שחלץ ונגע בכולהו בידו ממש, כמפורש כאן. אבל אם היה בדבר אחר, שלא נגע בידו ממש בהן, אינו צריך נטילת ידיים. יפה ללב שם. וכן כתב מגן אברהם סימן צ"ז ס"ק ז', דיכול ליטול כנה על ידי בגד ואינו צריך נטילת ידיים. וכן כתב ר' זלמן שם אות ג'. וכן כתב חיי אדם כלל כ"ב אות ח', דמותר ליגע במקומות המכוסים באדם או לחכך ראשו על ידי בגד, עיין שם, וכן כתב השו"ג סימן יו"ד אות י"ז, שראה כמה תלמידי חכמים שמשליכים על כתפיהם סודר או מפה גדולה כדי לקנח הזיעה או הידיים, או מי שהוא רוצה לחוף ראשו או הגוף כדי שלא ליגע בידיים וכו' עיין שם. וכן כתב היפה ללב שם בשם הא"ח בהלכות תפילה אות ט"ז דף י"ד ע"ב עיין שם.
(פח) מי שנוגע בכלי השתן או בכלי הצואה, אם הוא נקי אי צריך נטילת ידיים, עיין לקמן בשולחן ערוך סוף סימן מ"ג. ונראה לעניות דעתי דלא מבעיא אם הוא של מתכת וזכוכית, שאין צריך נטילת ידיים מדינא, אלא אפילו הוא של חרס, שאסור לקרות ולומר דברי קדושה כנגדו, עם כל זה כיון שהוא נקי ובר ואינו טופח על מנת להטפיח ממי רגליים וצואה אין צריך נטילת ידיים. וכן מתבאר מתשובת הרב זקן אהרן סימן ע"ב, דמי שנוטל כלי השתן בידו ויש בו טופח על מנת להטפיח, נטמאו בו הידיים וצריך מי שנגע בהם לרחוץ עד שיוכל להוציא מפיו דבר קדושה, וגם לפניהם אסור וכו'. וכתב עוד וזה לשונו: וכיון ששמות הקודש אפילו בלשון חול אסורים, היאך יעלה על לב אדם להזכיר ולהשבע בהם וידו אוחזת בעקב הטומאה רחמנא ליצלן יעויין שם. ועל כל פנים לומר דברי קדושה או אם יש לו תפילין בראשו, להחמיר, ובפרט אם היא של חרס. רוח חיים אות ד.
(פט) שם: ומי שעשה אחד מכל אלו וכו' ואם אינו תלמיד חכם, יצא מדעתו — שמעתי דבא לידי חטא, דאין אדם בא לידי חטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. אליה רבה ס"ק י"ג. חיי עולם על סי"ח.
(צ) שם: ומי שעשה וכו' ולא נטל וכו' — כתב מאמר מרדכי ס"ק יו"ד וזה לשונו: נראה לפי קוצר דעתי דהיינו דוקא באם לומד ומתפלל בלא נטילת ידיים, אבל אם הולך לעסקיו או כיוצא בו לית לן בה. וכן משמע ממה שכתב בית יוסף בשם הרא"ש והרשב"א ז"ל בדין ברכות השחר. וכן מבואר ממה שכתב מור"ם ז"ל בהג"ה סימן צ"ב סעיף ז' וממה שכתב שם מגן אברהם, דלדברי תורה די בנקיון אף על פי שיש לו מים, משמע דכשאינו לא לדברי תורה ולא לתפילה, אפילו נקיון אין צריך, והכי מסתבר, עד כאן לשונו. משמע מדבריו דבכולהו אם הולך לעסקיו בלי נטילת ידיים, לית לן בה, ואף על גב דאית בהו משום רוח רעה לכולי עלמא, כמו שכתבנו לעיל אות ס' וס"א. אמנם הרב נוה שלום אות י"ב, אחר שהביא דברי המאמר מרדכי הנזכר כתב עליו וזה לשונו: ולי נראה דהיינו דוקא במידי דמשום נקיות, כגון חולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופף בראשו וכיוצא. אבל בהנך אחריני דאית בהו משום רוח רעה, אפילו אינו לומד צריך ליטול ידיו, וכן מוכח מהראיה שהביא איהו גופיה מדברי המג"א ריש סימן צ"ב, דשם איירי במידי דנקיות וכו'; אבל במידי דיש בהם משום רוח רעה צריך ליטול על כל פנים. ועיין מה שכתב מגן אברהם ס"ק י"ח גבי היוצא מבית הכסא ודוק, עד כאן לשונו. הנה מה שציין על מגן אברהם כוונתו להביא ראיה דמידי דהוי משום רוח רעה צריך ליטול אפילו אינו לומד, דזה לשון מגן אברהם שם בשם סדר היום: ירחץ תכף כמו בשחרית, עד כאן לשונו. והיינו משום רוח רעה. וזה אינו, דהא הסדר היום כתב בכל אלו הדברים צריך ליטול תכף, כמו שכתבנו לעיל אות ס"ג. ויש לומר דזהו דוקא לכתחילה, וגם המאמר מרדכי מודה דלכתחילה טוב להחמיר.
פירושים נוספים