כף החיים/אורח חיים/ד
(א) סעיף א: ירחץ ידיו וכו' — כתב בספר תולעת יעקב דבזוהר איתא, ההולך שחרית ד' אמות ולא נטל ידיו חייב מיתה. ב"ח. שיורי כנסת הגדולה הגה"ט אות ד' ה"ב אות א'. ר"ז סימן א' אות ז' במהדורא תניינא. ברכי יוסף סימן א' אות א'. ש"צ דף ח"י ע"א. בי"ע אות א'. וכן כתב פרי עץ חיים למהר"ח ויטאל ז"ל ועו"ת למהר"י צמח דף טו"ב ע"א דאסור לילך ד' אמות בלי נטילה זו דשחרית כמו שכתוב בזוהר על "לאשר הביא אלוה בידו", וכן כתב מצ"ש דף ג' ע"א. בן איש חי פרשת תולדות אות ו'. ומה שכתב הב"ח, עיין ברכי יוסף שם. ומה שכתב האליה רבא סימן א' אות ד' בשם דמשק אליעזר על דברי תולעת יעקב הנ"ל וזה לשונו: ושמא דווקא בזמנם, כמו לעניין גלוי וזוגות, עד כאן לשונו, כתב ברכי יוסף שם דאין דבריו נראים, וכן משמע מדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דגם בזמן הזה איתא. והובאו דבריו לקמן אות י"ב. ולכן יזהר כל אדם להכין הכלי סמוך למטתו באופן שלא יצטרך לילך ד' אמות. וכן כתב בן איש חי שם.
(ב) אם קם ממטתו ולא מצא כלי הנטילה סמוך לו, ואין יכול לומר לאדם אחר שיביאנו אליו, כתב הברכי יוסף שם דשמיע ליה מרבנן קדישי דנהיגי לילך פחות פחות מארבע אמות, כאותה שאמרו גבי שבת. וכן כתב במורה באצבע בקונטרס קשר גודל סימן א' אות ד'. ש"צ דף י"ח ע"ג. זכ"ל ח"ג בשם הנז'. רו"ח אות א'. פתח הדביר ח"א אות א', ובקונטרס אחרון חיים שניים ישלם אות ב'. וכן כתב בן איש חי שם אות ז', ודלא כמו שכתב בי"ע אות ג' וש"ת סימן א' אות ב' דאדרבא מצוה לרוץ אל המים כדי למהר להסיר מעליו כח הטומאה וכו'. ועיין שם ברו"ח שדחה דבריהם, וכן הרב פתח הדביר שם דחה דבריהם עיין שם. וסיים שם הרו"ח דהולך פחות פחות מד' אמות ויושב קצת, ושיעור הישיבה שיושב יהיה כשיעור מה שהלך, עיין שם. מיהו מן הפוסקים הנ"ל שלא הזכירו רק לעמוד, משמע דאין צריך לישב.
(ג) אם קם ממטתו והלך אצל כלי של נטילה הקרוב לו ולא מצא בכלי שיעור הראוי ליטול ג' פעמים על כל ידיו, דהיינו עד הפרק, אלא מעט מים, יטול עד קשרי אצבעותיו, כדי שלא ילך ד' אמות בלי נטילת ידיים, דומיא דנטילת ידיים דיום הכיפורים, דהסכימו הפוסקים, דאף על גב דאינו נוטל ביום הכיפורים רק עד סוף קשרי אצבעותיו, נטילה מקרי ומברך על נטילת ידיים. וכן יש להקל להולכי דרכים על דרך זה בזמן שהמים לחץ, ש"צ דף י"ח ע"ג. שע"ת אות ו'. עקרי הד"ט סימן א' אות י"ב. וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן ב' אות ג' דבשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו. ועיין ר"ז אות ז'. ונראה דדווקא אם אין מצויין לו מים אז כלל, אף ברחוק, יברך על נטילה זו, אבל אם מצויין לו מים בריחוק מקום, וכדי שלא ילך ד' אמות בלי נטילה נטל עד קשרי אצבעותיו, אז ימתין עד שילך למקום המים ויטול עד הפרק ויברך.
(ד) איסור זה דד' אמות בלתי נטילת ידיים, לא שנא הקם שלא לישן עוד, לא שנא הקם על מנת לחזור ולישן, דעיקר טעם זה הוא משום רוח רעה, וכל הלילה רוח רעה שורה עליו. זכ"ל.
והא דאסור לילך ד' אמות בלי נטילת ידיים, דווקא במי שעבר עליו חצות והוא ישן. אבל מי שקם בחצות ולא עבר עליו חצות בשינה אין צריך ליזהר, דברי שלום שאלה מ"ח. ומה שכתב שם דאין צריך נטילה ג' פעמים בדילוג, כתב אמת ליעקב שאלה מ"א דהטוב והישר הוא דצריך נטילה ג' פעמים בדילוג עיין שם.
(ה) שם: ירחץ ידיו — אף על פי שמן הדין אין חיוב אלא נטילת ידיים בלבד, מכל מקום מצוה לרחוץ גם פניו. ש"צ דף י"ט ע"א. קיצור שולחן ערוך סימן פ' אות ג'. בן איש חי שם אות י"א. וכן כתב בשער הכוונות בדרושי הלילה דרוש א' דירחץ פניו. וכן כתב פרי עץ חיים בשער תיקון חצות פ"ג. ואף על גב דכתוב שם בשער הכוונות דירחץ גם רגליו, מיהו בספר פרי עץ חיים לא כתב דירחץ רגליו. וכן בשער הכוונות בדרושי ברכת השחר לא כתב דירחץ רגליו. והטעם כתב יפה שעה אות ב' כי אין בנו כח לדחות את החיצונים מעל הרגלים כי שם הוא תוקף אחיזתם, לבד הכהנים בזכות העבודה והמקדש כתיב בהו "ורחצו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם". ובזה תבין רחיצת ערב שבת, כי זכות השבת יכולה היא שתגן, עד כאן לשונו. והביאו בן איש חי שם סוף אות א'. וכן כתב סלת בלולה אות ב'. וכן כתב ש"צ דף ד' ע"ג.
(ו) שם: ויברך על נטילת ידיים — לפי שהידיים עסקניות הן, ואי אפשר שלא נגעו בלילה בבשר המטונף, לכך תקנו ברכה קודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל. כן כתב הרא"ש. אבל הרשב"א נתן טעם, דבשחרית נעשה כבריה חדשה, שנאמר: "חדשים לבקרים", וצריכים להודות לה', וצריכים טהרה לעבודה זו ככהן מן הכיור, על כן תיקנו נטילה בעת ההיא. ב"י. פרישה אות א'. ט"ז ס"ק א'. אבל לטעם א"ח, דנטילת ידיים שחרית הוא משום שיבתא ובת מלך להעביר רוח רעה השורה בלילה על הידיים, והוא מגמרא שבת דף ק"ט ע"א. ולטעם הזוהר, דמאן דנאים טעים טעמא דמותא בשתין נשמי, וכי מתער אתדבר סטרא אחרא בידיים, אין לברך על נטילת ידיים, כי [על] סכנה ורוח רעה אין לברך, רק על המצות, פרי מגדים אשל אברהם אות א'. ונפקא מינה מן הטעמים, דלהרא"ש אין צריך כלי מדינא, ומים הפסולים לנטילת ידיים לסעודה כשרים כאן, ובתפילת המנחה נמי אם היו ידיו מטונפות מברך על נטילת ידיים, ולהרשב"א צריך דוקא כלי וכח גברא וכל הדברים הצריכים בנטילת ידיים לסעודה, ובתפילת המנחה אינו צריך לברך על נטילת ידיים, והניעור בלילה שייך טעם א"ח ולא דזוהר, ונאים ביום ס' נשמי שייך [טעם] הזוהר לבד. אשל אברהם שם, ועיין במשבצות זהב אות א'. ועוד נפקא מינה באם ישן בבתי ידיים ויודע בוודאי שלא נגע במקום מטונף, להרא"ש אין מברך ולהרשב"א מברך, אשל אברהם שם, משבצות זהב שם.
(ז) שם: ויברך על נטילת ידיים — מי שיש בידו אחת מכה ואינו נוטל כי אם יד אחת, אפילו הכי יברך על נטילת ידיים. שו"ת שבסוף זבחי צדק ח"ב סימן י"ג, והביא ראיה ממגן אברהם סימן ק"ע ס"ק ב' עיין שם, וכן כתב מורי הרב יוסף חיים בשו"ת רב פעלים ח"א סימן ח' עיין שם.
(ח) שם: ויברך על נטילת ידיים — כתב בסדר היום, דמיד אחר הנטילת ידיים יברך ולא ימתין עד הניגוב. והביאו הכנסת הגדולה בהגהת הטור. עו"ת אות ב'. א"ר ס"ק ה'. וכן כתב ברכת אברהם ח"ג דאין הניגוב מעכב ברחיצה זו, והביא דבריו שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ו', מגן אברהם ס"ק ו', וכן כתב בספר מצת שימורים דף ג' ע"ג דיברך קודם הניגוב. אמנם המחזיק ברכה אות א' כתב בשם מהר"ם ניגרין כי אין הרוח רעה סרה עד אחר הניגוב, וכתב הוא ז"ל: וכפי זה נראה דלא יברך עד שינגב ידיו, ודלא כמו שכתב הכנסת הגדולה בשם סדר היום, עיין שם. אבל הרב בן איש חי (נר"ו) שם אות ה' כתב וזה לשונו: לפי דעת רבינו האר"י ז"ל, אחר הנטילת ידיים כהלכתה ג' פעמים בסירוגין נעקרה רוח רעה לגמרי, לכך צריך לברך תיכף קודם הניגוב, ודלא כאחרונים ז"ל דכתבו דאינה נעקרת אלא עד אחר הניגוב ולכך סבירא להו לברך אחר הניגוב. וכן מפורש בסידור רבינו הרש"ש לברך קודם הניגוב, עד כאן לשונו. ושמעתי שאנשי מעשה נוהגים לשפוך פעם רביעית, כדי שהמים הראשונים ילכו להם וליכא חששא עוד לכולי עלמא. וכן ראוי לנהוג. ועיין עוד לקמן אות י"ב.
עוד כתב המחזיק ברכה אות ב' וזה לשונו: לפי האמור, ינגב הידיים תחילה ואחר כך יטול הפנים, כן כתבו הרבנים הנזכרים. ולפי זה נראה, דגם אם ניגב ידיו, אם לא רחץ פניו והלך לבית הכסא ורחץ ידיו, צריך שינגבם ואחר כך יטול הפנים, לפי מה שכתוב בזוהר דרוחא חדא אית בבית הכסא, עד כאן לשונו. והביאו ש"צ דף ח"י ע"א וזכ"ל אות נו"ן ובי"ע אות ו'. ובהא נמי יש נוהגין לשפוך פעם ד' ורוחצים פניהם קודם הניגוב.
(ט) בהג"ה: ויש אומרים גם אשר יצר וכו' — כן כתב הר"ד אבודרהם, הביאו מרן ז"ל בבית יוסף ותמה עליו. ומור"ם ז"ל בדרכי משה אות ג' כתב ליישב דבריו, וכן הלבוש וב"ח ודרישה סוף הסימן ומגן אברהם ס"ק ב'. אבל המאמר מרדכי אות א' כתב וזה לשונו: ואני מצאתי לרבינו ירוחם חלק ג' נתיב א' שכתב בהדיא, ואשר יצר אם נפנה וכו', וזה מבואר בדברי מרן ז"ל, דכל שלא נפנה לא יברך אשר יצר, עד כאן לשונו. גם העולת תמיד אות ב' כתב וזה לשונו: ובשלטי גבורים פרק הרואה פסק כדברי מרן ז"ל וכן נראה, עד כאן לשונו. וכן כתב בספר הכוונות וזה לשונו: כל הי"ח ברכות שיש מן על נטילת ידיים עד סוף ברכות התורה, כולם חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב הוא בהם, לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים וכו', חוץ מברכת על נטילת ידיים וברכת אשר יצר, שב' ברכות אלו, אם לא נתחייב בהם אין לברך עליהם, עד כאן לשונו. וכן כתב בספר פרי עץ חיים בשער הברכות פרק א'. וכן כתב הרש"ש בספר נהר שלום דף פ"ז ע"א. ש"צ דף מ"ה ודף מ"ו. זכ"ל ח"א הל' ברכות אות ש'. וכן כתב הברכי יוסף בסימן ו' אות ג' וזה לשונו: לעניין דינא נקטינן כסידור האר"י ז"ל ודעמיה שלא לברך בבקר אם לא עשה צרכיו, עד כאן לשונו. ועיין גם להרב יפה ללב ח"א אות ד', שהאריך להביא בשם כמה מהראשונים והאחרונים דסבירא להו כן דאין לברך, יעויין שם.
(י) שם: מים הפסולים לנטילת ידיים לסעודה (הג"ה: לקמן סימן ק"ס) כשרים לנטילת ידיים לתפילה, מיהו יש מי שאומר וכו' — כתב המגן אברהם ס"ק ג' וזה לשונו: כוונת רמ"א דדוקא מים שנשתנו מראיהם או שנעשה בהם מלאכה, המוזכרים בסימן ק"ס; אבל כלי וכח גברא אינו מעכב ומברך, כמ"ש בסעיף ז', עד כאן לשונו. (כן הוא לפי הגהת הבאר היטב ס"ק ג' והיד אפרים והלבושי שרד). אבל הישועות יעקב ס"ק ב' תמה על המגן אברהם וכתב שלא ידע מאין המציא דבר זה שיברך. ושוב מצא בספר דרישה שכתב שלא יברך, יעוין שם. גם המאמר מרדכי ס"ק ב' דחה דברי המגן אברהם וכתב דמאן דקפיד אכלי וכח גברא קפיד אמים הפסולים, ומאן דלא קפיד בהא לא קפיד בהא. וכן הוא משמעות הפוסקים שהובאו בב"י וכן משמע בהדיא מדברי מור"ם ז"ל בדרכי משה וכו', וכך משמע לי מדברי הלבוש ז"ל, עד כאן לשונו. וכן עיקר, משום דקיימא לן דספק ברכות להקל אפילו כנגד מרן ז"ל, ואפילו כנגד הרוב, כמ"ש זכור לאברהם ח"א בהלכות ברכות אות ס' וח"ג אות ס'.
(נסמן בטעות אות יא) מים שהכניסום לבית הכסא לקנח בהם, פסולים לנטילת ידיים, כיון דמאוסים הם, וכמו שכתב הב"ח בסימן ק"ס והביאו הבאר היטב שם ס"ק ח' דמים ששתו מהם חזיר או כלב פסולים לנטילת ידיים מטעם דנמאסים משתיה, אף על גב דהרב מאמר מרדכי שם ס"ק ו' חלק על הב"ח עיין שם, מכל מקום יש לחוש לספק ברכות. וכן פסק הרב בן איש חי פרשת אחרי-קדושים אות י"ג, דמים שהכניסום לבית הכסא פסולים לנטילת ידיים.
ולעניין נטילת ידיים של בית הכסא, כתב הזכור לאברהם ח"ג מ"ט: הכין חזינא לרובא דאינשי דעלמא, דכשיוצאים מבית הכסא שופכים המים שבכלי שהוליכו עמם לבית הכסא, ואינם נוטלים ידיהם עם אותם המים. וכן כתב רבינו הגדול בספר זבחי צדק ח"ב סימן קי"ו אות מ"ח וזה לשונו: ואנן בדידן יש לנו כלים מיוחדים שמונחים תמיד בבית הכסא, ואין נוטלין מהם לידיים, וכן נכון לעשות כן לכל אדם, עד כאן לשונו. וכן נוהגים חסידי בית אל יכב"ץ, דאין נוטלים ידיהם מן המים שהכניסום לבית הכסא. מיהו בשעת הדחק יש להתיר כמו שכתב הזכור לאברהם שם, כיון שאין מברך על נטילת ידיים.
(יא) שם: מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו — מסתמיות לשון זה משמע שלא יברך עליהם כלל, לא על נטילת ידיים ולא על נקיות ידיים. אבל הלבוש כתב דאינו מברך על נטילת ידיים, אבל מברך על נקיות ידיים, וכן כתב הדרישה. והמג"א ס"ק ה' כתב: הא דכתב מרן דלא מברך, אפשר דמיירי כאן שלא רוצה להתפלל עתה, עד כאן לשונו. אמנם בספר פרי צדיק דף ע"ד ע"א כתב וזה לשונו: ועל נקיות ידיים אינו יכול לברך, דלא נתקנה ברכה זו אלא כשאינו רוחץ במים אלא מקנח ידיו במידי דמנקי, אבל כשרוחץ במים לא שייכה. ולפי זה, מה שכתב בסעיף א' דמים הפסולים לנטילת ידיים כשרים לנטילת ידיים דשחרית, אלא דלא מברך עלייהו, פירושו דלא מברך כלל, דלא כדכתב הלבוש ונמשך המגן אברהם אחריו לומר דמברך על נקיות ידיים אם רוצה להתפלל מיד, וליתא, דברכה זו לא שייכא כשהוא רוחץ במים, עד כאן לשונו. וכן כתב המאמר מרדכי ס"ק ג' יעויין שם באורך. וכן כתב הרב נוה שלום ס"ק ב'. וכן עיקר, דספק ברכות להקל.
(יב) סעיף ב: ידקדק לערות עליהם מים ג' פעמים וכו' — כתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות וזה לשונו: סדר נטילת ידיים של שחרית. הנה בתחילה יטול הכלי של מים בידו הימנית, ונותנו בידו השמאלית, ואחר כך שופך מים מידו השמאלית לידו הימנית, ואחר כך ישפוך מים מידו הימנית לידו השמאלית, הרי פעם אחת, וחוזר כסדר הזה פעם ב' וג' באופן שתרחוץ כל יד ויד ג' פעמים, ולא תרחצם יחד ג' פעמים כל יד, אלא פעם אחת ביד זו ופעם אחרת ביד הב' בסירוגין, כי על ידי כן רוח הטומאה הנקרא שיבתא בת מלך היא ומקפדת ודולגת וקופצת עד שנעתקת לגמרי משם, ואם לאו אינה נעתקת. וכן נמצא בזוהר בכתיבת יד, עד כאן לשונו. וכן כתב בספר פרי עץ חיים שם פרק ג' ובספר מצ"ש דף ג' ובספר עו"ת דף טו"ב. בי"ע דיני נטילת ידיים אות ד'. בן איש חי שם אות א'. ודלא כהסדר היום הביאו דבריו הכנסת הגדולה בהגהת הטור ושאר אחרונים, שכתב בשם הזוהר דיערה ג' פעמים רצופים וכו' יעויין שם. מיהו מי שרוצה להחמיר, ישפוך תחילה ג' פעמים רצופים, ושוב ישפוך עוד ב' פעמים על כל יד ויד בסירוגין, וכמו שכתב הזכור לאברהם ח"א אות נו"ן, וכן כתב החסד לאברהם והרב ארצות החיים, הביאן הרב יפה ללב (נר"ו) בח"א אות ז'. ויותר טוב אם ישפוך ג' פעמים רצופים ועוד ג' פעמים בסירוגין, וכמו שכתב היעב"ץ בסידורו עמודי שמים, והפתח הדביר, והסכים לפתחו מוה"ר חיים פאלאג'י ז"ל בספר כף החיים סימן י"ח סוף אות כ"ב, וכן הסכים הרב יפה ללב שם יעויין שם. אמנם העיקר הוא כדברי האר"י ז"ל, דכיון שעירה ג' פעמים בדילוג על כל יד – נעקרה הטומאה והלכה לה. ומותר לו לברך גם כן קודם הניגוב, כמו שכתבנו לעיל אות ח', יעויין שם. והטעם, שהמים מוליך הטומאה, לפי שהטומאה היא מבחינת החיצונים שהם גבורות קשות, כמבואר בדברי האר"י ז"ל, והמים הם חסדים, כידוע, ועל כן יבואו החסדים ויבטלו הגבורות.
(יג) יש מדקדקין שלא תקבל יד הימנית את הכלי מיד השמאלית בשום פעם, אלא יד השמאלית, אחר שתשפוך על הימנית, תניח את הכלי בארץ, ואז הימנית תקחהו מן הארץ ותשפוך על השמאלית, אבל הימנית בכל פעם היא תתן את הכלי לשמאלית כדי שתשפוך בו עליה, להראות הכנעה לשמאלית כנגד הימנית שהיא כאדון הגוזר על עבדו לשמשו. בן איש חי שם.
(יד) צריך ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע. פרי עץ חיים שער ברכות פרק ג'. עולת תמיד דף י"ח ע"ב. בן איש חי שם אות ב'. והא דמועיל ביום הכיפורים ובתשעה באב עד קשרי אצבעות, כתב מהר"י צמח בעולת תמיד דף י"ז ע"ב, ביום הכיפורים אינה שולטת, וביום תשעה באב אינה מקפדת על דבר מועט כזה, כי כל היום שלה בעוונותינו. והביאו בן איש חי באות הנזכר.
(טו) אחר הנטילה ג' פעמים בסירוגין, צריך לשפשף הידיים זה בזה, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בפרי עץ חיים שם. עולת תמיד דף י"ט ע"א. ואף על גב כי מסתמיות דבריו נראה דסגי בשפשוף פעם א' בלבד, הנה מצינו לרבינו הרש"ש ז"ל דמצריך שפשוף ג' פעמים, וסדר כוונות בכל פעם מן הג' פעמים, ולכן צריך ליזהר לעשות שפשוף ג' פעמים. בן איש חי שם אות ג', ועיין נהר שלום דף פ' ע"א. וכתב בן איש חי שם, דבעת השפשוף יזהר שיהיו האצבעות זקופות לצד מעלה ולא יהיו כפופים. וכוונת הנטילה והשפשוף עיין לקמן סימן קס"ב אות ב'.
(טז) אחר השפשוף, לא תניח אצבעותיך כפופים למטה, אלא תיכף ומיד תזקוף ידיך ואצבעותיך למעלה, ותגביהם עד הראש, ולפחות תגביהם עד כנגד הפנים, כי הפנים גם הם מכלל הראש, ותברך על נטילת ידיים תיכף ומיד כאשר תרים ותזקוף ידיך, כדי שלא תהיה הגבהת ידיך לבטלה, כנזכר בזוהר הקדוש שאסור להגביה ידיו בריקניא. ותהיינה ידיך גבוהות וזקופות עד שתסיים הברכה, דלכך מברכים "על נטילת ידיים" שהוא לשון התנשאות, כמו "וינטלם וינשאם", ואין מברכים "על רחיצת ידיים". ותיזהר כשתגביה שתי ידיך כנגד הראש, שתכניס קשרי הזרועות, שהם אצילי הזרועות הנקראים בלע"ז קובד"ו ובלשון ערבי עכס, לפנים מן הגוף, בסוד "וכל אחוריהם ביתה". גם צריך לפשוט ב' כפות הידיים בעת הברכה כמי שרוצה לקבל בהם איזה דבר, והוא לרמוז על קבלת הטהרה בהם וכמו שכתב רבינו ז"ל בשער הכוונות ועולת תמיד. בן איש חי שם אות ד'.
וכתב מצ"ש דף ג' ע"ד, דמי שאין מגביה ידיו למעלה אחר הנטילה הוא בכלל כל המזלזל בנטילת ידיים וכו' עיין שם. ומה שכתב בספר בי"ע אות ד' בהלכות נטילת ידיים דבשעת הגבהה יאמר פסוק "שאו ידיכם קדש" וכו', כתב הרוח חיים סימן ה' אות ב' דאין לאומרם, כיון שלא בירך עדיין ברכת התורה, והוא ברור, עיין שם.
(יז) מי שנטל ידיו, ואחר כך נגע בידיו של אחר שלא נטל ידיו, צריך לחזור וליטול פעם ב'. רוח חיים שם אות ו', וכן כתב בן איש חי שם אות י"ב בשם לב חיים סימן ס"ה.
(יח) סעיף ג: לא יגע בידו קודם נטילת ידיים לפה ולא לחוטם וכו' — כתב המור וקציעה וזה לשונו: ונראה לי דהך קפידא דנגיעה קודם נטילת ידיים לפה ולעיניים, היינו דוקא שלא ליגע בפנימיות איברים הללו, אבל מבחוץ לית לן בה, עד כאן לשונו. וכן נראה מהרב פרישה סימן מ"ו אות ה', וכן כתב אליה רבא שם. אכן החיד"א ז"ל במחזיק ברכה כאן אות ג' כתב שאין דבריהם מחוורים, דוודאי דמבית ומחוץ כהדדי נינהו, ושכן משמע בזוהר הקדוש ובאלפסי זוטא שלהי דברכות להרמ"ע מפאנו ומהרב מעדני מלך שם והפרי חדש סימן מ"ו עיין שם. וכן הסכים מאמר מרדכי סימן מ"ו אות ג', וכן כתב ש"ל דף י"ח ע"א ושערי תשובה סימן מ"ו אות ג' בשם הנזכרים.
ואם בא לו חיכוך בכל הנזכרים לעיל בתוך השינה, יחכך על ידי בגד. וגם לא ישאף אבק נחיריים (טבק) קודם נטילת ידיים. ואם מתאווה מאד, יקום ויטול ידיו ואחר כך ישאף האבק. אבל בשינה של היום או שינה של אחר חצות לילה אין צריך ליזהר בכל הנזכר לעיל, אף על גב דכתבנו דיטול ג' פעמים. בן איש חי שם אות ט"ו.
(יט) שם: ולא לחוטם וכו' — בגמרא שם דף כ"ט כתוב: יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה פוליפוס. ופירש רש"י ז"ל: יד לעין מסמא קודם נטילת ידיים. יד לאוזן מחרשת. יד לפה או לחוטם מעלה פוליפוס, ריח החוטם והפה, עד כאן לשונו. וכתב בסולת בלולה ס"ק ג' וזה לשונו: ומה שכתב שהרוח רעה מסמא ומחרשת וכו', אף על פי שאינו כן בחוש העין, העניין הוא בתורה, ורוצה לומר: הנוגע באחת מאלה נעשה באותו היום סומא או חרש בתורה, כי לא יבין מה שיראה בתורה ולא יבין מה שישמע, כמו שכתוב: מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח. ועיין שער העבודה פרק י"ב דף מ"ט ע"ג, עד כאן לשונו.
(כ) שם: לא יגע קודם נטילת ידיים וכו' — וכן צריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילת ידיים בשום מאכל או משקה, שלא לטמאם. וצריך להזהיר הנשים על זה ביותר, כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידם. ר' זלמן במהדורא תניינא אות ב'. משבצות זהב ס"ק ז'. קיצור שולחן ערוך סימן ב' אות ה', ובעמודי השולחן שם אות ז'. והוא הדין קודם נטילת ידיים של בית הכסא צריך ליזהר, עיין לעיל אות ח'. ובדיעבד אם נגע באוכלים או משקין, מותר. חיי אדם כלל ב' אות ג'. וירא שמים יחמיר על עצמו. עמודי השולחן שם. לפי דעת המלבי"ם, המאכל שנגעו בו קודם נטילת ידיים מהני שידיחנו ג' פעמים. עיין מחצית השקל שם.
(כא) שם: ולא לאזניים וכו' — וכן לא יגע לאמה כגון מעטרה ולמטה או לצורך זיווג, ולא למים שבגיגית המוכנים לנטילת ידיים לכל בני ביתו שלא יטמאם בידיו, וכן יזהר מאד בשעת נטילת ידיים מן הכלי שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם. ר' זלמן שם.
(כב) כתב המשבצות זהב שם, דראוי ליזהר לרחוץ ידי הקטנים בכל בוקר, כי חמירא סכנתא מאיסורא. והעולם אין נזהרים בזה, ואיני יודע למה, עד כאן לשונו. וכן כתב החיד"א ז"ל במורה באצבע סימן ב' אות ס' וזה לשונו: ויזהיר לרחוץ ידי הבנים הקטנים כראוי, ולא יטמאו כל אשר יגעו ותשרה הסט"א בכל חס ושלום. עד כאן לשונו. ובשולחן ערוך דר' זלמן שם כתב הטעם דנהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך, לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום אחד לזכר וי"ב לנקבה, שלכן נתחייבו אז במצוות מהתורה ונעשו בני עונשים. ותחילת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצוות שחייבו חכמים לחנך, גם במצות מילה, ולכן הנזהר מנגיעת קטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו. עד כאן לשונו. וכתב בן איש חי שם אות יו"ד בשם החסד לאברהם, דמנהג זה הוא סגולה טובה לקטנים, כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גידולי הקדש.
(כג) אבל לנגיעת העכו"ם אין לחוש, כי רוח טומאה זו אינה מתאווה לשרות אלא בכלי של קודש במקום קדושה שנסתלקה משם, שהם גופות ישראל כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם, ואז רוח הטומאה שורה על גופם, וכשהנשמה חוזרת לגוף – מסתלקת רוח הטומאה מכל הגוף ונשארת על הידיים בלבד. ר' זלמן שם. וכן כתב המשבצות זהב שם. עיין מחצית השקל שם.
(כד) כתב המגן אברהם ס"ק א' וזה לשונו: ובסדר היום כתוב שלא יגע במלבושיו עד שיטול. ובגמרא לא משמע כן, עיין סימן מ"ו (רוצה לומר, דשם מסודרים סדר ברכות השחר, וכן הוא בש"ס, וכתוב: כשלובש מברך מלביש ערומים וכו' כשנועל מנעליו מברך וכו' כשחוגר וכו' כשמשים כובע וכו' כשיטול ידיו יברך וכו', הרי דנטילת ידיים מסודר בסוף אחר לבישת כל בגדיו. מחצית השקל). ובברכות דף נ"א אל תיטול חלוקך שחרית ותלבש, עד כאן לשונו. ועיין נמי בלב"ש ריש סימן ח' שכתב דדין זה של סדר היום חומרת אחרונים הוא, ומדברי מרן בסימן מ"ו שהביא דברי הגמ' להלכה מבואר דלא סבירא ליה כסדר היום, עיין שם. והרב זלמן סימן א' אות ז' כתב, אף על פי שמדין התלמוד מותר ליגע במלבושיו קודם נטילת ידיים, מכל מקום חכמי הזהר הזהירו מאד שלא ליגע במלבושיו קודם נטילת ידיים, וכל ירא שמים יחמיר על עצמו כדברי הזוהר. וכן כתב פרי עץ חיים שם ועולת תמיד דף טו"ב ע"א: לא יגע במלבושיו כלל קודם נטילת ידיים. וכתב בן איש חי שם אות ו': יש בני אדם אשר בזמן הקור לובשים אנפילאות ברגליהם בעודם על מטתם, קודם שיקומו לעשות נטילת ידיים, ולא יפה עושים, וצריך להזהירם על זה.
(כה) סעיף ה: לא יגע בגיגית וכו' — ואפילו נטל לא יגע. ב"י. שו"ג אות ח'. ועיין מאמר מרדכי אות ה'.
(כו) סעיף ו: אין צריך רביעית וכו' — דלא גרע מכל מידי דמנקי. ומיהו לדעת הרא"ה בסעיף א' יש לומר גם כאן דלא מברך. ביאורי הגר"א אות ז'. וכן כתב מצת שימורים דף ד' ע"ב דהמים צריך שיהיו רביעית, עיין שם. וכן כתב הרש"ש ז"ל בנהר שלום דף ט"ו ע"ב הנדפס מחדש ונתן טעם בסוד יעויין שם. וכן כתב הרוח חיים סימן ה' אות ה'. ועל כן צריך ליזהר שלא לשפוך פחות מרביעית, כדי שלא יכנס בספק ברכות.
(כז) סעיף ז: טוב להקפיד וכו'. הג"ה. מיהו אינו מעכב וכו' — כתב המור וקציעה: משמע מתשובת הרשב"א, למאן דבעי נטילת ידיים בשחרית, נטילה מעליא קבעי וכל הדברים המעכבים בנטילת ידיים דסעודה, כגון כלי וכח גברא ומים פסולים פוסלים בה, לבד מניגוב דאינו מעכב וכו', ודלא כמו שכתב בהגהת שולחן ערוך, ומה שנרשם המראה מקום מת' הרשב"א ליתא וכו'. וסיים: ולעניות דעתי נראה יש חשש ברכה לבטלה שאין הנטילה הגונה בכל דקדוקי חז"ל במעשה הנטילת ידיים, שאם לא עשאה כתקנתה, לא עשה ולא כלום ואין לברך עליה, עד כאן לשונו. ועיין מה שכתבנו לעיל אות יו"ד ומאמר מרדכי אות ב'.
(כח) סעיף ח: נטילת ידיים שחרית אין נוטלים על גבי קרקע אלא לתוך כלי — אף על פי שכתב זה רבינו בשם הזוהר, גם הפוסקים מודו בזה, דכיוון דמים טמאים הם, שמעבירין טומאה השורה בלילה בידיים, צריך כלי לקבלם ולהשליכם שלא במקום דריסת הרגל. שולחן גבוה אות י"א.
(כט) שם: אלא לתוך כלי, אבל על גבי קסמין אסור — עיין סימן קפ"א סעיף ב'. מג"א ס"ק ז'. ופירש דבריו במחצית השקל, וזה לשונו: עיין סימן קפ"א סעיף ב' דמים אחרונים, אף שאין נוטלים על גבי קרקע, דרוח רעה שורה עליהן, מכל מקום על גבי קסמין מותר. התם היינו טעמא דטעם הנטילת ידיים הוא משום חשש מלח סדומית או טעם אחר עיין שם בב"י, אם כן המים מצד עצמם על ידי הנטילת ידיים עדיין אין רוח רעה שורה עליהן, אלא בהגיעם לארץ אז רוח רעה שורה עליהן; וכיוון שיש דבר מפסיק בין מים לארץ, אין רשות לרוח רעה לשרות עליהן, כמו שכתב מגן אברהם לקמן, לכן שרי על גבי קסמין. מה שאין כאן, דרוח רעה שורה על הידיים, ועל ידי הנטילת ידיים מעביר הרוח רעה מן הידיים ושורה הרוח רעה על מי הרחיצה, ואם כן מאי מהני על גבי קסמין? נהי שיש הפסק בינם לבין הקרקע, הא כבר שורה עליהם רוח רעה. ולכן צריך כלי ליטול לתוכם ולשופכן במקום שאין אנשים עוברים. ומהאי טעמא כתב הרב ב"י בשם הזוהר שאין ליתן אותן המים למכשפות. והב"ח כתב דאפילו לכל אדם השואל אותן המים אין ליתן, דוודאי דעתו לכישוף, עד כאן לשונו. וכן כתב לבושי שרד ופרי מגדים באשל אברהם ס"ק ז'. משמע מזה הא דבעינן שיטול לתוך כלי, לאו משום דאין הרוח רעה מסתלקת בלא הכלי התחתון, אלא דעיקר הקפידא הוא כדי שלא יעברו עליהם בני אדם ויזוקו בהם. אם כן, מי שאין לו כלי שיטול לתוכו, מותר ליטול במקום שאין עוברים שם בני אדם או לתוך גומא שהמים נבלעים לתוכה, וכן משמע בהדיא בחיי אדם כלל ב' אות א' שכתב וזה לשונו: ולכן אסור ליטול על הקרקע במקום שבני אדם הולכים, עד כאן לשונו; משמע הא במקום שאין הולכים שם בני אדם, מותר ליטול. ומכל מקום לכתחילה לא יטול אלא לתוך כלי, מפני טעם הזוהר שהביא הב"י וזה לשונו: והיך בעי לאתקדשא כך בעי חד כלי לתתא וחד כלי לעילא וכו' דא ברוך ודא ארור וכו' דא קדישא ודא מסאבא עד כאן לשונו. ועוד טעם אחר, מפני שיוכל לטלטלו ולהביאו סמוך למיטתו כדי שלא יצטרך לילך ד' אמות בלי נטילת ידיים.
(ל) שם: אלא לתוך כלי — וטוב שיהיה כלי התחתון שבור ומאוס. כנסת הגדולה בהגהת הטור. מגן אברהם שם. שלמי צבור דף י"ח ע"ב. ר' זלמן אות ח'.
(לא) סעיף ט': מים של נטילת ידיים של שחרית וכו' — אסור ליהנות מהם, גם לא יתן מהם לבהמתו או לתרנגולים מן המים הללו. זוהר הקדוש פרשת וישב דף קפ"ד ע"ב. כף החיים סימן ח' אות ז'.
(לב) שם: ולא ישפכם בבית — וכן לא ילינם בבית. זוהר הקדוש שם. ר' זלמן אות ט'. גם צריך ליזהר, דלפעמים מתמלא הכלי שנוטלים לתוכו על גדותיו מחמת ריבוי בני הבית, ואז כשנוטלים בו עוד – מוכרח שיישפך ממנו על הקרקע. ואם נזדמן שנשפכו מי הנטילת ידיים בקרקע, אז ישפוך על הקרקע ההיא מים טהורים הרבה, כדי לבטל מי הנטילת ידיים שנשפך שם. בן איש חי שם אות ח'.
(לג) מי הנטילת ידיים אסור לברך ולקרות כנגדם, אלא ישפכם או יכסם. ברכי יוסף אות ד'. וכן כתב בספרו מורה באצבע סימן ב' אות נ"ז וקשר גודל סימן א' אות ה' וכן כתב שלמי צבור שם ע"ד. זכור לאברהם אות נו"ן. שערי תשובה אות ח' בשם הנז'. וכן כתב בן איש חי שם אות ט'. ואם השליך לתוך כלי של מי הנטילת ידיים מים טהורים שיעור רביעית, ודאי מותר לקרות כנגדם ולית ביה בית מיחוש כלל. רוח חיים סימן ע"ז. ונראה הא דסגי בהטלת רביעית מים, היינו לנטילת אדם אחד, אבל לשני בני אדם בעי שני רביעיות ולשלוש שלושה וכן לעולם, כמו מי רגלים. עיין סימן ע"ז סעיף ב'.
(לד) סעיף יו"ד: נוטל כלי מים ביד ימינו וכו' — והוא הדין בנטילת ידיים לסעודה, כמבואר בזוהר חדש במדרש רות דף קכ"ב ע"ד ודף קכ"ג ע"ב תליתאה וכו', יע"ש. יפה ללב ח"ג אות ב'. וכן כתב מחצית השקל ריש סימן קנ"ח. בן איש חי פרשת שמיני אות ד'.
(לה) שם: נוטל מים ביד ימינו וכו' — מסתברא דאיטר נמי ודאי צריך לעשות כן, דבתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן, לא בתר דידיה. אשל אברהם סימן קנ"ח אות א', וכן כתב עמודי השלחן על קיצור השולחן ערוך סימן ב' אות ב'.
(לו) כתב רמ"א דף שכ"ה, דאם אחר מערה על ידיו, יערה מימין לימין, עד כאן. וטעם דימין, שהוא רחמים. אליה רבה אות ה'.
(לז) סעיף י"א: לא יטול וכו' — פירוש, שלא ישפוך לו על ידיו; אבל להביא לו מים מותר. וכן משמע בב"י בשם הזוהר, שהטעם משום והזה הטהור על הטמא. מ"א ס"ק ח'. וכן כתב סולת בלולה אות ד'. ר' זלמן אות י"א.
(לח) לא יטול ידיו ממשרתת אפילו יהודית, הגם שנטלה ידיה תחילה, מפני שהיא נדה כל זמן שלא טבלה, והוא רוצה לטהר ידיו, על כן לא יטול ידיו מנדה. מורה באצבע סימן ב' אות ס"א. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן א' אות ב'. וכן יש ליזהר שלא יטול ידיו מן העכו"ם. לב חיים ח"א סימן ס"ח וח"ב סימן ד' וסימן ו'. והביאו בספרו רוח חיים סימן ה' אות ו'. ואשרי מי שיוכל ליזהר שלא יטול מאשה זרה הגם שהיא טהורה, וכדפסק מרן בשולחנו הטהור אבן העזר סימן כ"א סעיף ה' וזה לשונו: אסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה וכו'. באיזה שימוש אמרו? ברחיצת פניו ידיו ורגליו וכו' יעויין שם. יפה ללב ח"א אות ט"ו. והא דכתב: אשרי מי שיוכל וכו', אף על גב דמרן כתב אסור, אינו אסור אלא ברחיצה של תענוג שמביאה לידי חבה; אבל בנטילת ידיים של חיוב, שאינה מביאה לידי חבה, לית ביה איסור. משום הכי כתב "ואשרי", דאינו אלא זהירות בעלמא, כדי להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.
(טל) שם: לא יטול ממי שלא נטל וכו' — כתב הט"ז ס"ק ז' וזה לשונו: ונראה לי דהוא הדין בנטילת ידיים לאכילה, וכל שכן הוא, שהרי התם עיקר החיוב משום טומאה דסרך תרומה, עד כאן לשונו. אבל האחרונים דחו דבריו. אליה רבה אות ו', יד אהרן בהגהת ב"י, מאמר מרדכי אות ו', פרי מגדים במשבצות זהב אות ז', נהר שלום אות א', כסא אליהו אות ד', נוה שלום אות ז'. וכתב שם המאמר מרדכי: וכן נהגתי כמה פעמים ליטול ידי על ידי מי שלא נטל ידיו עדיין לאכילה.
(מ) סעיף י"ב: אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים עלתה לו נטילה וכו' — כתב מגן אברהם ס"ק ט': ויברך על נטילת ידיים, כמ"ש סעיף כ"ב. ופירש דבריו הלב"ש דרוצה לומר על נקיות ידיים. אכן הא"א הניח דברי המג"א בצ"ע עיין שם, והחיי אדם כלל ז' אות ד' כתב דמברך על נטילת ידיים. ולעניין דינא כבר כתבנו לעיל אות י' ואות י"א דבכהאי גוונא אין לברך כלל משום דספק ברכות להקל, עיין שם. ועיין ביאורי הגר"א אות י"ב.
(מא) שם: אבל לא לרוח רעה שעליהם — ואפילו שכשך ג' פעמים באלו המים, לא מהני להעביר הרוח הרעה, דהא מיד בפעם א' נטמאו המים מהרוח הרעה ונעשו כשופכים. ב"י ולבוש ואחרונים.
(מב) שם: אם שכשך ידיו בג' מימות מחולפים יש להסתפק וכו' — וטעם הספק הוא, דבגמרא לא אמרו אלא בת חורין היא זו ומקפדת עד שירחוץ ידיו ג' פעמים, ושכשוך רחיצה מקרי. אבל מדברי הזוהר הקדוש נראה דלא מהני להעביר הזוהמה אלא על ידי עירוי כלי דווקא. ב"י לבוש ואחרונים.
(מג) שם: בג' מימות מחולפים יש להסתפק וכו' — והוא הדין במטביל ידיו בנהר ג' פעמים, חשוב כג' מימות מחולפים, דקמא קמא אזלי והני אחריני נינהו, מ"א ס"ק י'. מאמ"ר אות ז'. חיי אדם כלל ב' אות א'. ר' זלמן אות י"ב. ונראה לי דהוא הדין במקוה, דהטעם הוא מפני שמיד נטמאו המים, וזה לא שייך במקוה. באר היטב ס"ק י"ב. ועיין א"א ס"ק יו"ד, ומש"ז אות ט"ו.
(מד) אם תוחב ידיו בשלג ג' פעמים במקומות מחולפות בשעת הדחק יצא. עט"ז בשם הרשב"א. עו"ת אות ו'. באה"ט שם. ועיין מג"א סימן ק"ס ס"ק ט"ז.
(מה) אם הטביל ידיו במי מעיין עלתה לו נטילה אפילו אין בו מ' סאה, ומברך על נטילת ידיים, כמו שכתב מרן בסימן קנ"ט סעיף י"ד וך' יעויין שם. וכן כתב נוה שלום אות ב' בשם הרשב"א. חיי אדם כלל ז' אות ד'. וכן כתב בסידור ר' זלמן. ואף על גב דיש אומרים דטבילה לא מהני להעביר רוח רעה אליה רבה אות ז' וכן פירש מחצית השקל דברי המגן אברהם ס"ק יו"ד דלא כעו"ת. מכל מקום לא הוי ספק ברכה כיוון שלא נתקנה הברכה משום רוח רעה, כמו שכתבנו לעיל אות ו' וכן מוכח מסעיף כ"ב דכתב דאם אין לו מים מקנח וכו' ויברך אף על גב שאינו מועיל לרוח רעה.
(מו) שם: יש להסתפק וכו' — וטוב שיחזור ויטלם כדינם מפני שאפשר שאין הרוח הרעה מסתלקת מן הידיים אלא ע"י עירוי ג' פעמים מן הכלי. ר' זלמן אות י"ב.
(מז) סעיף י"ג: אם היה ניעור כל הלילה יש להסתפק וכו' — והרב מהר"ח הכהן תלמיד מהרח"ו זצ"ל פשיטא ליה דאין רוח רעה שורה עליהן, וכן אם השכים קודם עלות השחר ונטל ידיו ויהי ער עד הבקר אין רוח רעה שורה על ידיו. וכן כתב בספר דרך חיים למהר"ח מאוסטרא בשם האר"י ז"ל והרמ"ז עיי"ש דף כ"ו ע"ד. ברכ"י אות ה'. וכן כתב מקדש מלך פרשת וישלח דף קס"ט ע"ב משם מהרח"ו זצ"ל. וכן כתב סולת בלולה ס"ק יו"ד עיי"ש. וכן כתב דברי שלום שאלה מ"ח. אבל הרב יד אהרן בהגהת ב"י כתב בשם האר"י ז"ל דאפילו בניעור כל הלילה צריך עירוי ג' פעמים. וכן הברכ"י בשיורי ברכה אות א' הביא בשם ספר תרומה חדשה כ"י לחד מרבוואתא קמאי שכתב דהמשכים קודם אור היום ונטל ידיו יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד, דלילה פוסלת בנטילת ידיים כדרך שפוסלת בקידוש ידיים ורגליים, והביאו זכור לאברהם אות נו"ן. ש"צ דף י"ז ע"ג. שע"ת אות י"ג. וכתב שם השע"ת: לכן נראה לנהוג כמו שכתב הרמ"א דיטלם בלא ברכה, עיין שם. מיהו בשעת הדחק יש להקל כסברת המתירים.
(מח) כתב עוד שם הרב דברי שלום, דאף אם היה ניעור בתחילת הלילה וישן אחרי חצות, אין צריך נטילה מכל וכל, דכיון דכבר המשיך המוחין על ידי הברכות ועסק התורה כמו שעה, שוב אין שליטה בהם, דכבר הותש כחן ונתבטלו על ידי המוחין והתורה שעסק, עד כאן לשונו. וכן כתב אמת ליעקב בקונטרס שפת אמת סימן מ"א. מיהו סיים שם דטוב להחמיר וצריך נטילת ידיים לשפוך ג' פעמים אבל בלא ברכה. וכן אין צריך ליטול לתוך כלי, אלא יכול ליטול על הקרקע אם אין כלי לפניו. הרב בן איש חי (נר"ו) שם אות י"ג.
(מט) שם בהג"ה: ויטלם בלא ברכה — כתב עו"ת אות ח': ונראה דאם טנף ידיו בלילה יכול לברך, עיין שם. וכן כתב א"ר אות ח', וכן כתב בהגהות חידושי רבי עקיבא אייגר. אכן המאמ"ר ס"ק ח' השיג על הרבנים הנזכרים והעלה שאינו יכול לברך אף אם טנף ידיו, עיין שם, והביא דבריו הנוה שלום אות ט' וכתב וזה לשונו: והגם שיש קצת לפקפק בדבריו, מכל מקום נכון שלא לברך דשב ואל תעשה עדיף ובפרט בעניין הברכה, עיין שם.
(נ) שם בהג"ה: ויטלם בלא ברכה — כתב אליה רבה ס"ק ח' בשם ב"א, דאם ישן שינת עראי יברך, משום דשייך ביה הפקיד פקדונו ביד הקב"ה ומחזירה לו. אבל הוא ז"ל דחה דבריו וכתב, שאף שכתב כן ב"י, לא כתב זה אלא להרשב"א, דסבירא ליה טעם דברכת נטילת ידיים משום דאפקיד וכו'. אבל להרא"ש אין מברך, משום דאין מטונפות ידיו. וסבירא ליה להב"י דדברי הרא"ש עיקר. ואם נאמר דנפסוק דיברך כשישן שינת עראי, נראה דמטעם אחר אתינן עלה, משום רוח רעה, אלא דלפי זה בעינן דוקא שיתין נשמי, דבפחות מזה אין רוח רעה שורה כדמשמע בזוהר שהביא ב"י. ועוד יש לומר, דאי לטעם משום רוח רעה, אף בודאי אין מברכין, דלא מצינו ברכה אמילי דסכנתא, כמו שכתב רש"ל פרק כ"ה סימן מ"ז ומגן אברהם. וכן כתב הספר ברכת אברהם דף מ"ט, וכן נוטין דברי רמ"א דף שכ"ו יעויין שם, עד כאן לשונו. וזה דלא כמשמע בקיצור שולחן ערוך סימן ב' אות ז', דאם ישן בלילה שתין נשמי דיברך על נטילת ידיים. ואף על גב דהחיי עולם על סעיף י"ג כתב דהשולחן ערוך סבירא ליה כהרשב"א ובישן שינת עראי צריך נטילת ידיים וברכה, עיין שם, מכל מקום ספק ברכות להקל.
(נא) שם בהג"ה: ויטלם בלא ברכה — וכן כתב בסעיף י"ד וט"ו בספיקות אחרים, דיטלם בלא ברכה, עיין שם, משמע מזה דבכל ספק ברכות אינו יכול לברך, דאם לא כן – היה לו לומר: ואינו צריך לברך. וכן משמע מדברי השולחן ערוך בסימן ס"ז, וזה לשונו: אבל אם יודע שקראה, אלא שהוא מסופק אם בירך לפניה ולאחריה, אינו חוזר ומברך, עד כאן לשונו. דמשמע דאינו יכול לחזור ולברך. וכן העלה הרב זר"א ח"א סימן א', וכן כתב הפרי חדש סימן תל"ב אות א', הא דאמרינן בכל מקום ספק ברכות להקל, רוצה לומר דלא מברכינן, עיין שם. וכן כתב מחזיק ברכה אות ד', וכן כתב זכור לאברהם הלכה ב' אות ס' בשם תרומת הדשן סימן ל"ד, דבפלוגתא דרבוותא בברכות לא מברכינן מספק כלל, אלא אם כן ידענא דנהוג עלמא לברך, עיין שם.
(נב) סעיף י"ד: השכים קודם עמוד השחר וכו' — וכתב הרב הקדוש מוהר"א שרעבי ז"ל בספר דברי שלום שם שאלה מ"ח, דמי שקם בחצות ולא עבר עליו חצות לילה בשינה אין צריך נטילת ידיים בדילוג, כי אין רוח רעה שורה עליו. אבל צריך נטילת ידיים משום נקיות, כדרך נטילת ידיים לאכילה, ויברך. וכן כתב אמת ליעקב שם. אבל הרב בן איש חי שם כתב דצריך שיעשה נטילת ידיים גמורה כדת וכהלכה ויברך על נטילת ידיים. ואף על גב דהגאון רב זלמן בסידורו כתב דלא יברך על נטילת ידיים אלא מחצות הלילה ואילך, כדין שאר ברכות השחר, וכן כתב הרב מסגרת השולחן בשם הנז' וכן כתב עמודי השולחן על קיצור שולחן ערוך סימן ב' אות י"א, מכל מקום כיון דהרב בן איש חי כתב דיברך, ודאי כי כן המנהג, ובמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל. אכן שמענו מהרב הנז' דאם הקיץ קודם חצות לשתות מים או לילך לבית הכסא ולחזור ולישן, צריך נטילת ידיים גמורה אבל לא יברך. אך אם הקיץ סמוך לחצות וממתין עד שיהיה חצות כדי לברך ברכת השחר ולומר תיקון חצות, אז מברך קודם חצות.
(נג) אם היה ניעור עד אחר חצות לילה, הן במשתה הן במלאכה, ולא ישן אלא עד אחר שעבר חצות, גם זה כשניעור יעשה נטילת ידיים גמורה כהלכתה ויברך על נטילת ידיים. ואף על גב דרבינו הרש"ש ז"ל כתב בנהר שלום דף פ"ו ע"ב: אם ישן אחר חצות, לא שליט עליה רוח מסאבא ואין צריך נטילת ידיים, הנה הוא סמך דבריו בזה על סניף אחר, שכתב: מפני שנתעורר בחצות והמשיך המוחין על ידי הברכות. וכן נכדו מהר"א שרעבי ז"ל בשאלה הנז' סמך גם כן על הברכות ועסק התורה. על כן זה שהיה ניעור עד אחר חצות ולא בירך הברכות, וישן אז, גם לפי דעת רבינו הרש"ש ז"ל צריך נטילת ידיים בברכה. ורק אם אחר חצות קודם שישן בירך ברכת השחר ולמד תיקון חצות ועסק בתורה, אז כשיקיץ משנתו בבוקר יעשה נטילת ידיים ג' פעמים אבל לא יברך על נטילת ידיים. ומיהו אם לא בירך ברכת השחר, ורק עסק בתורה, אני מסתפק בזה אם יברך על נטילת ידיים או לא. ומנהג העולם לברך. בן איש חי שם.
(נד) שם בהג"ה: ויטלם בלא ברכה — עיין מה שכתבנו לעיל אות מ"ז. ודע, הא דקאמר "יטלם בלא ברכה", היינו ג' פעמים כמו בתחילת נטילה. עו"ת אות ט'. יד אהרן בהגהת ב"י. ר' זלמן אות י"ד. קיצור שולחן ערוך סימן ב' אות ח'.
(נה) סעיף ט"ו: ישן ביום וכו' — דווקא ס' נשמי. לבוש. סדר היום. מגן אברהם ס"ק י"ד. ר' זלמן אות ט"ו. קיצור שולחן ערוך שם. אבל פחות מזה אין צריך ליטול. אליה רבה ס"ק יו"ד. ושיעור ס' נשמי הוא לערך חצי שעה. קיצור שולחן ערוך שם. והמחזיק ברכה בקונטרס אחרון כתב בשם חכם אחד שהוא יותר מחצי שעה. ובשם הרמ"ע מפאנו בספר אלפסי זוטא פרק הישן כתב, דשיעור נשימה אחת מתתר"ף בשעה. והביא דבריו הכר"ש.
(נו) שם: יש להסתפק וכו' — אבל הרב דברי שלום שם בשאלה מ"ח כתב דאין הרוח הרעה שורה ביום. וכן כתב אמת ליעקב שם. ומה שכתב הברכי יוסף אות י' בשם זקנו מו"ר אברהם אזולאי שכתב בשם מהרח"ו זצ"ל, שהוכיח מלשון הזוהר דגם הישן ביום – רוח רעה שורה עליו, כבר ישבו הדברי שלום שם. מיהו סיים שם האמת ליעקב דהטוב והישר הוה דצריך נטילת ידיים, וגם צריך לשפוך ג' פעמים, אבל לא יברך. וכן כתב בן איש חי שם.
(נז) סעיף ט"ז: דוד היה נזהר וכו' כדי שלא יטעום וכו' — ולפי דעת המקובלים הוא, כי בחינת הו' שעות ראשונות של הלילה נקראים ס' נשמי, והישן באותן הו' שעות ראשונות, אותה השינה, הן מעט הן הרבה, נקראת ס' נשמי חסר חד, ולא טעים טעמא דמותא והוא חי, כנזכר בזוהר פרשת ויגש דף ר"ז ע"א. ואפילו ישן אחר חצות, אחר שיאמר הברכות ותיקון חצות, אין בכך כלום, כמו שכתב הרש"ש והבאנו דבריו לעיל סימן א' אות ז'. וכן נכדו הרב מהר"א שרעבי הביא דבריו בשאלה הנזכרת, וכן כתב הרב אמת ליעקב שם בשם הרמ"ז.
(נח) שם בהג"ה: ובגמרא פרק הישן משמע דדוקא ביום היה נזהר — עיין סימן רל"א. וזה לשון שער הכוונות בדרוש יום שבת: השינה בלילה היא טובה ומוכרחת, והשינה בימי החול טובה לרשעים ורעה לצדיקים, זולת אם יהיה איזה צדיק גמור גדול שבדורו וכו'. אבל השינה ביום השבת היא טובה לצדיקים, כי אין דבר רע שולט ביום שבת, ואין חשש שיפסיד איזה עבור נשמת איזה צדיק על ידי השינה, ואדרבה אפשר שירויח וימשיך עמו איזה עיבור נשמת צדיק. ולכן נכון הדבר לישן ביום השבת אחר האכילה, וכך היה נוהג מורי ז"ל לישן ביום שבת אחר האכילה שיעור ב' וג' שעות, כי אדרבא הוא מכלל עונג שבת, עד כאן לשונו. וכן כתב בספר פרי עץ חיים פרק כ"א. וכן כתב בספר משנת חסידים פ"א סוף אות י"ב במס' שארית יום שבת. ועיין דברי שלום בשאלה הנז'.
(נט) סעיף י"ז: יש נוהגין לרחוץ פיהם וכו' — והטעם, מפני שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה. ב"י בשם הרב דוד אבודרהם וכלבו, וכן כתב הלבוש. מיהו נראה, שאם הוא אינו רוצה להכניס המים לפיו מפני שאינם זכים וצחים, אין רחיצת הפה מעכב מלברך. לבוש. ובתענית צבור אסור להדיח פיו. עט"ז, וכן כתב פתחי עולם אות ל' בשם הנז'. ועיין לקמן סימן תקס"ז סעיף ג'.
(ס) סעיף י"ח: אלו דברים צריכים נטילת ידיים במים — כתב ט"ז ס"ק י"ג: פירוש במים דוקא ולא בנקיון בעלמא. וכן כתב מגן אברהם ס"ק י"ז בשם המרדכי. וכן כתב אליה רבה ס"ק י"ב. ר' זלמן אות י"ח. זכ"ל אות נו"ן. וכן כתב כס"א אות ו' וזה לשונו: נראה לי דדוקא במים ולא כל מידי דמנקי, דכולהו משום רוח רעה הם כנודע ואינו משום נקיות, וכיון שכן – בעינן דוקא מים כמו שכתב מרן לקמן סעיף כ"ב, וכן כתב הט"ז, עד כאן לשונו. אכן המחצית השקל כתב על דברי מגן אברהם הנזכרים וזה לשונו: לאו כללא הוא, דבנוגע בגופו מקום מטונף בידו, אפילו רצה ללמוד, אפילו לכתחילה אין צריך מים ודי בנקיון עפר, כמו שכתב מגן אברהם סימן צ"ב ס"ק ה', עד כאן לשונו. וכן כתב תוס' שבת בהגהותיו. וכן כתב הנוה שלום אות י"ב, דבמה שכתב בסימן צ"ב מוכרח לומר דלא קאמר דבעי מים לכתחילה אלא בהנך מילי דהוו משום רוח רעה, עד כאן לשונו. אמנם לפי דברי הכס"א הנזכרים נראה דאין חילוק, דכולהו צריך במים דוקא, כיון דסבירא ליה דכולהו משום רוח רעה נינהו. וכן כתב הרב יפה ללב אות י"ח בשם הרב מור וקציעה. וכן נראה מדברי הלבוש ועולת תמיד אות י"א. וכן נראה דעת הפרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ט"ו, דכולהו משום רוח רעה נינהו ובעינן מים דוקא. ולכן נראה דיש להחמיר בכולהו ליטול במים דוקא אם יש לו מים מזומנים. וכן כתב חיי אדם כלל ב' אות ה', ועיין באות שאחר זה.
(סא) שם: הקם מהמטה וכו' — כתב סדר היום וזה לשונו: ונראה לי שבכל אלו העניינים אין צריך לערות עליהם מים ג' פעמים, כי לא נזכר עירוי ג' פעמים אלא בנטילת ידיים שחרית, אבל לא בדברים אחרים, עד כאן לשונו. והביא דבריו הכנסת הגדולה בהגהת ב"י, ומגן אברהם שם. וכן כתב ר' זלמן שם. אכן העולת תמיד שם כתב עליו דאינו מוכרח, יעוין שם. והמגן אברהם סימן ז' כתב משם ספר היכל הקודש, דהיוצא מבית הכסא צריך לערות עליהם ג' פעמים, ומגן אברהם שם חלק עליו וכתב דאין צריך, עיין שם. גם האליה רבה אות י"ב כתב משם מקור חיים וזה לשונו: היוצא מבית הכסא, אף שרוח רעה שורה עליו, מכל מקום אינה בת מלך ואין צריך כלי. וכן ההולך בין המתים צריך ג' פעמים אבל לא כלי, וכן המשמש מטתו. אבל היוצא ממרחץ ונוטל צפרניו אין צריך רחיצה ג' פעמים, עד כאן לשונו. משמע מדבריו דביוצא מבית הכסא צריך ג' פעמים אבל לא כלי. וכן כתב הרב אשל אברהם ס"ק י"ז והמחצית השקל שם, והכר"ש בשם הנז', עיין שם. אבל הרב סולת בלולה ס"ק י"ד כתב משם מקור חיים הנז' דביוצא מבית הכסא לא בעינן ג' פעמים. וכן כתב הגאון חיד"א במחזיק ברכה אות ו' וזה לשונו: הני מילי שעלו מן הרחצה לאו כולהו מטעמא חד נינהו, דקם מן המטה והיוצא מבית הכסא והמרחץ והנוטל צפרניו הוא משום רוח רעה השורה על הידיים, ומיהו לא שוו בשיעורייהו, דהקם מהמטה צריך ג' פעמים אל כלי, אבל יוצא מבית הכסא ומרחץ והנוטל צפרניו אין צריך ג' פעמים וכלי, כי רוח הטומאה מעט. והולך בין המתים ונוגע במת צריך ג' פעמים וכן בתשמיש המטה, מפני הטומאה. אבל חולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופף בראשו הוא משום נקיות, מקור מים מהר"ח הכהן עיין שם באורך. וביציאת בית הכסא חזינן לרבנן קשישאי שרחצו ג' פעמים, וגם רחצו פעם א' אם חלצו בתי רגלים מעור שנוהגים בטורקיאה, עד כאן לשונו. והביא דבריו שערי תשובה אות ב' וזכור לאברהם אות נו"ן.
והרב סולת בלולה בס"ק הנזכר כתב משם מקור חיים וזה לשונו: דברים אלה אין כולם מטעם אחד; הקם מהמטה והיוצא מבית הכסא והמרחץ והנוטל צפרניו הוא משום רוח רעה השורה על הידיים, אבל אינם שווים, כי הקם מהמטה צריך ג' פעמים ותוך כלי, אבל היוצא מבית הכסא ומרחץ ונוטל צפרניו הוא, אף על גב דצריך להיות עד הפרק, אין צריך ג' פעמים וכלי, כי הרוח הטומאה מועט הוא. והולך בין המתים והנוגע במת צריך רחיצה ג' פעמים, ואין צריך כלי, וכן במשמש מטתו הוא מפני טומאה. וזה מורה גם כן הפחד, שאינו שווה, כי הפחד הוא כי נאחז בו הקליפה עד תום זה השיעור. אמנם החולץ מנעליו והנוגע ברגליו והחופף בראשו אין זה מפני רוח רעה אלא מפני נקיות, עד כאן לשונו. משמע מדבריו דביוצא מבית הכסא אין צריך ג' פעמים. ובסימן ז' ס"ק א' כתב בשם מקור חיים הנזכר וזה לשונו: הדא דתימא כאשר לא נכנס בבית הכסא קבוע; אבל נכנס בבית הכסא קבוע, אשר שם רוח הטומאה בקבע, ונהנה מההוא לכלוכא וטנופא, והוא שורה מיד על האצבעות כמו שכתב הזהר (הובא לשונו סימן ג') – אז צריך ליטול ידיו להעביר רוח הטומאה מעליהם ולא משום נקיות, וצריך ליטול ידיו עד הפרק ג' פעמים, רק שאין צריך כלי וכיוצא בו, דלא דמי לרוח רעה השורה בלילה, עד כאן לשונו. וצריך לומר לעיל שכתב משם מקור חיים הנזכר דהיוצא מבית הכסא אין צריך ג' פעמים היינו מבית הכסא שאינו קבוע. וזה תימה על המחזיק ברכה שהביא דברי המקור חיים בסתמא, דמשמע אפילו בית הכסא קבוע אין צריך ג' פעמים, רק רבנן קשישאי היו מחמירים על עצמם, ולא זכר דברי המקור חיים שהביא הרב סולת בלולה בסימן ז' הנזכר, וצריך עיון במקור חיים גופיה, אך לא נמצא אצלנו. נמצינו למדין, שלדעת הסדר היום והכנסת הגדולה והמגן אברהם ור' זלמן אין צריך ג' פעמים בכולהו, ולדעת היכל הקודש והיש אומרים בהגהת ב"י צריך ג' פעמים ביוצא מבית הכסא, ולדעת המקור חיים שהביאו דבריו האליה רבה והסולת בלולה והכר"ש צריך ליטול ג' פעמים ביוצא מבית הכסא והולך בין המתים ומשמש מטתו. אמנם הסולת בלולה פליג עליה ביוצא מבית הכסא דאין צריך ג' פעמים, וכן נראה דעת האליה רבה והכר"ש. ולפי דברי המחזיק ברכה הנזכר גם המקור חיים סבירא ליה דביוצא מבית הכסא אין צריך ג' פעמים, אלא שרבנן קשישאי היו מחמירים. ולפי דברי השל"ה בשער האותיות אות ט', והרב חיים פלאג'י ז"ל בלב חיים ח"א סימן ס"ג והכף החיים סימן ז' אות כ"ו וברוח חיים אות ג', והחסד לאלפים, בכולהו צריך ליטול ג' פעמים. והוסיפו עוד הכף החיים והחסד לאלפים דבעינן נמי בכולהו שיעור רביעית ושלא ילך ד' אמות. ולעניין הלכה נראה דיש להחמיר ביוצא מבית הכסא והולך בין המתים ומשמש מטתו ליטול ג' פעמים, והמחמיר בכולהו ליטול ג' פעמים קדוש ייאמר לו.
(סב) יש להסתפק בהני דבעינן ג' פעמים, אי צריך נמי בסירוגין, כיון שהם משום רוח רעה, או דלמא דווקא לרוח רעה השורה על הישן בלילה בעינן סירוגין משום בת מלך. ונראה דיש להחמיר. אחר כך ראיתי שכן כתב הרב בן איש חי בפרשת תולדות אות ט"ז.
(סג) שם: והיוצא מבית הכסא וכו' — בכל אלו הדברים צריך ליטול ידו כל האפשר להקדים, להסיר מעליו כח אותה הטומאה ולהסתלק ממנה. סדר היום הביאו כנסת הגדולה בהגהת ב"י, מגן אברהם ס"ק י"ח, אליה רבה ס"ק י"ב, אשל אברהם אות י"ח. מיהו אין צריך להזהר בכל הנך לבלתי ילך ד' אמות בלי נטילת ידיים, רק בשינה. בן איש חי שם. והגם שכתבנו לעיל בשם כף החיים ובשם החסד לאברהם דצריך להזהר בכולהו, המנהג להקל. אבל במה שכתבו דבעינן שיטול רביעית, יש להחמיר בזה. וכן כתב הרב בן איש חי שם.
(סד) כל הדברים הצריכים נטילת ידיים, אפילו לא נגע רק באצבע קטנה צריך ליטול עד הפרק, ולכל הפחות עד קשרי אצבעותיו. אבל אם לכלך ידיו בטיט או ברפש, אין צריך לנקות אלא מקום הלכלוך בלבד. משבצות זהב ס"ק י"ח. וכן כתב פתחי עולם אות ל"א בשם הנז'.
(סה) שם: והיוצא מבית הכסא וכו' — כתב הכרם שלום בסימן ז': מדברי מגן אברהם סימן רכ"ז ס"ק ב מבואר ביוצא מבית הכסא, דוקא כשעשה צרכיו צריך נטילת ידיים, הא לאו הכי, אף מקבועה אין צריך נטילת ידיים, והוא הדין יוצא ממרחץ, שרחץ שם. וסיים: ועיין פרי מגדים. וראינו בפרי מגדים באשל אברהם סימן ז' שכתב כן בתחילת דבריו, ולבסוף סיים דיש לומר להמגן אברהם, דהיוצא מבית הכסא קבוע בלא עשה צרכיו צריך ליטול ידיו, משום רוח רעה ששורה שם ונדבק בידיו וכו' יעויין שם. גם הגאון חיד"א בספר ברית עולם על ספר חסידים סימן תתכ"ג כתב בשם הזוהר, דאם נכנס לבית הכסא, על הכניסה לבד שורה עליו רוח רעה אפילו לא עשה צרכיו, עיין שם. וכן כתב הרב כתם פז על הזוהר, כי מיד בהכנסו לבית הכסא שורה על ידיו. וכן כתב כף החיים סימן ח' אות ח"י, וכן כתב עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ב' אות י"ד, בן איש חי שם. וכן היוצא מבית המרחץ אפילו לא רחץ. עמודי השולחן שם.
(סו) גם המכניס ידיו לבד בבית הכסא צריך נטילת ידיים ג' פעמים. רוח חיים סימן ג' אות ג' ובסימן ע"ו אות ב'. אבל הרב בן איש חי שם כתב דסגי בפעם א', מיהו סיים שם דהמחמיר ליטול ג' פעמים תבוא עליו ברכה.
(סז) כתב ספר חסידים סימן תתכ"ג: כשלוקח קנוח בידו לקנח עצמו, וראה שלא הוצרך ולא עשה לא גדולים ולא קטנים, והסיר מידו הקנוח, אף על פי כן לא יגע בספרים עד שירחץ ידיו. והביאו אליה רבה סימן ז' אות א'. רבי עקיבא אייגר על זה הסעיף. פתחי עולם שם. ונראה דהיינו דוקא אם יש בזה הקנוח שום צואה או דבר מגונה, אבל אם הוא נקי, אינו צריך. וכגון שלא נכנס לבית הכסא, כמו שכתבנו לעיל אות ס"ה.
(סח) שם: והנוטל צפרניו — אפילו לא נטל כולם, צריך נטילת ידיים. כס"א אות ז' בשם הרשב"ץ, וכן כתב פתחי עולם אות ל"ב בשם אה"ח, וכן כתב כף החיים סימן ח' אות ז"ך, וסיים: והוא הדין בתגלחת, דמשאיר שערות על ראשו ומגלח במקצת דצריך נטילת ידיים, יעויין שם. ואפילו אינו נוטל צפרניו בידיו אלא על ידי אחרים, גם כן צריך ליטול ידיו. עיין לקמן אות צ"ב.
(סט) שם: והחולץ מנעליו — כתב עולת תמיד אות י"ב וזה לשונו: משמע אפילו לא יגע בהן, ובנגיעה סגי בנקיון בעלמא, עד כאן לשונו. אמנם המגן אברהם ס"ק י"ט כתב, דוקא באם חולץ בידיו, הא לאו הכי אין צריך. וכן כתב שיורי כנסת הגדולה סימן קכ"ח בהגהת טור אות ד', וכן כתב אליה רבה ס"ק י"ג, מאמר מרדכי ס"ק ט, ר' זלמן אות ח"י, חיי אדם כלל ב' אות ה', עיין מסגרת השולחן על קיצור השולחן ערוך אות ט"ו.
(ע) שם: והחולץ מנעליו — ואפילו הם נקיים לגמרי. מגן אברהם סימן קכ"ח ס"ק כ"ו, ר' זלמן שם אות כ"ז, חיי אדם שם, יפה ללב ח"א אות כ"א, פתחי עולם אות ל"ב.
(עא) שם: והחולץ מנעליו — והוא הדין אם נגע בהן אחר שלבשן או אחר שחלץ אותם. מיהו אם נגע במנעלים חדשים שעדיין לא לבשם אדם מעולם, אפילו פעם אחת לית לן בה ואין צריך רחיצה כלל. יפה ללב שם. בן איש חי שם אות י"ז. נראה לי דתרתי בעינן, נעל והלך בהם פעם אחת על הארץ. מור וקציעה.
(עב) שם: והחולץ מנעליו — כתב המעשה רוקח בח"ב בליקוטים שבסוף הספר אות א' וזה לשונו: על עניין השירויאס, שהם הבתי רגלים שהם תפורים עם אנפילאות, שאלתי את פי המורה ה"ר אברהם יצחקי נר"ו מה דינם בעניין הנגיעה, אם צריך נטילת ידיים. והשיב לי שטוב ונכון הוא להחמיר בדבר, אלא שראה מי שמקל בדבר, עד כאן. ואני ראיתי להרב המורה החסיד שהיה נזהר הרבה בדבר, עד כאן לשונו. משמע מדבריו דאינו אלא מדת חסידות, אבל מדינא אין צריך. וכן שמענו מפי ידידנו הרה"ג רי"ח טוב (נר"ו) שאמר דמדינא אין צריך ליזהר בנגיעת בתי רגליים שקורין בערבי ג'וראב.
(עג) שם: והנוגע ברגליו — ואפילו אם הרגלים הם רחוצים ונקיים, גם כן צריך נטילת ידיים, כי לדברי המקובלים ז"ל דהרוח רעה שברגליים היא עזה מאד ולא תזוז ממקומה על ידי רחיצה, כמו שכתבנו לעיל אות ה'. ולפיכך אפילו מנוקים, הנוגע בהם צריך נטילת ידיים. וכן כתב מור וקציעה, וכן כתב הרב יפה ללב ח"א אות כ"ב בשם הנז'.
(עד) שם: והחופף ראשו — דוקא אם חיכך תוך השערות שבראשו, אבל אם נגע בשערות ולא חיכך אין צריך נטילת ידיים, דאין בנגיעה זוהמא כמו בגופו. חיי אדם כלל מ' אות י"ט, וכתב שכן מוכח סימן קס"ב סעיף ח' מדברי רמ"א, וכן כתב אליה רבה עיין שם, וכן כתב ר' זלמן סימן קס"ב אות ב' וסימן קס"ד אות ב', וכן כתב היפה ללב אות כ"ג משם ה' בתי כנסיות, וכתב דהכי דייק לשון הרמב"ם שהביא מרן בסימן קס"ב ובסימן קס"ד עיין שם. וכן כתב עיין מחצית השקל שם אות י"ז.
(עה) שם: והחופף ראשו — כתב רוח חיים אות ו' וזה לשונו: וכמו כן בנוגע בשער זקנו, ובפרט כשהוא סמוך לבשר שיש בו מלמולי זיעה, וגם לפעמים מחכך בשער זקנו שנמצא בהם כנים והוי בכלל המפלא כליו, ואפילו לא מצא כנה צריך נטילת ידיים. ועוד, כיון דקיימא לן ביורה דעה סימן קי"ז דכל הנוגע בזיעה צריך נטילת ידיים משום סכנה חוץ מזיעת הפנים וכו' עד כאן לשונו. ולעניות דעתי צריך עיון, דלמה יצא מקום הזקן מכלל הפנים דאין בזיעה ההוא משום סכנה? ומה שכתב דהוי בכלל המפלא כליו, יש לומר, שאני התם כיון דבכוונה מכוונת מחפש אחר הכנים בחורים ובסדקים, חיישינן דילמא נגע בכנה בידיו ולא ראה בעיניו; אבל הכא אין כוונתו רק לחכך, ולא שכיח כל כך כנים דחיישינן דבאקראי בעלמא דילמא נגע. וכן העולם אינם נזהרים בזה. ועיין לקמן אות צ"ח.
(עו) שם: ויש אומרים אף ההולך בין המתים — היינו בית הקברות. תשובת מהרי"ל סימן כ"ג. מגן אברהם ס"ק ב'. חיי אדם שם. ר' זלמן אות י"ח. קיצור שולחן ערוך סימן ב' אות ט'.
(עז) שם: ומי שנגע במת — משמע דאף אם הלך אצל מת אחד אין צריך נטילה. מיהו נהגו ליטול אפילו נכנס למת אחד, והוא הדין למלווין אותו. מגן אברהם ס"ק כ"א. ר' זלמן שם. חיי אדם שם. קיצור שולחן ערוך שם. ונוהגים לרחוץ אפילו אם ילוונו ד' אמות בשעת הוצאתו מביתו בחזרתו ממנו, אף על פי שלא הלך לבית הקברות. יפה ללב ח"ג ח"ד סימן שע"ו אות ב'. וייראה חוץ לד' אמות מן המת אין צריך נטילה. אשל אברהם אות כ"א, עיין מחצית השקל שם אות י"ט, וכן כתב פח"ע אות ל"ג.
(עח) כתב שיורי כנסת הגדולה ביורה דעה סימן שע"ו אות י"ד וזה לשונו: מנהגנו שלא לקנח הידיים מאותה רחיצה, אלא מניחים שיתנגבו מעצמם, ולא שמעתי טעם נכון לזה, עד כאן לשונו. וכתב עיקרי הד"ט ביורה דעה סימן ל"ה אות ע' בשם פחד יצחק ע' ק' שראה רבותיו מהר"י בריא"ל והריב"ק שהיו מקנחים אותם, וכך היה נוהג כמותם, יעויין שם, והביא דבריו סידור בית יעקב בדיני חזרה מבית הקברות אות ד'. יפה ללב שם. וכתב שם היפה ללב, שיש נוהגים כן בימות החורף, אבל בימות הקיץ מניחים כך בלי ניגוב, וכן כתב בן איש חי שם אות ט"ז שיש להקל בעת הצינה, עיין שם.
(עט) בשעת רחיצת הידיים בחזרתם מן המת מקפידים שלא ליקח הכלי מיד הרוחץ, בי"ל ביורה דעה שם, חידושי ר' עקיבא אייגר שם, וכן כתב חכמת אדם כלל קמ"ד אות ל' בשם מענה לשון, וכן כתב אליה רבה באורח חיים סימן רכ"ד ס"ק ז'.
(פ) כתב רמ"א ביורה דעה שם וזה לשונו: ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג' פעמים, ומנהג אבותינו תורה היא, עד כאן לשונו. וכתב עליו יפה ללב שם אות ב' וזה לשונו: ומנהגנו להקפיד שלא ליכנס אפילו לביתו קודם שירחץ וכו', עיין שם. וכן משמע מלבוש שם ושיורי כנסת הגדולה שם בהגהות הטור אות י"ט, שכתבו סתם שלא ליכנס לבית קודם שירחץ, משמע אפילו לביתו.
(פא) שם: ומי שנגע במת — והוא הדין נמי מי שנגע בעכו"ם או בישראל מומר, שהם בחייהם כמתים, שצריך נטילת ידיים. יפה ללב חלק א' אות כ"ד בשם לב חיים ח"ב סימן ו' וכן הוא ברוח חיים אות ב'. וכתב שם יפה ללב וזה לשונו: ונראה פשוט דהוא הדין נמי במי שנגע בבעלי חיים טמאים, שצריך נטילת ידיים, עד כאן לשונו. ואף על גב דרבי זלמן סימן צ"ז אות ג' כתב דהנוגע בבעלי חיים טמאים אין צריך נטילת ידיים, מכל מקום יש להחמיר היכא דאפשר.
(פב) שם: ומי שמפליא כליו — אפילו לא נגע בכנה, שלא מצא. מגן אברהם ס"ק כב, אליהו רבה ס"ק יג, ר' זלמן שם, חיי אדם שם, קיצור שולחן ערוך סימן ב' אות ט.
(פג) שם: ומי שמפליא כליו — ומכל שכן אם הוא מפליא שערותיו של זקנו ושל הפאות להוציא את הכנים, שחייב בנטילת ידיים אפילו לא מצא, דלא גרע מדין זה דהמפליא כליו. יפה ללב שם אות כ"ה בשם תורה וחיים למה"ר חיים פלאג'י ז"ל. וכתב עו"ש דאפילו לא הפליא כי אם לחפש אחר פרעושים כמנהג בני אדם, צריך ליטול.
(פד) והנוגע בכנה — כתב יפה ללב שם אות כ"ו וזה לשונו: ובעטרת זהב לקמן סימן ז' כתב: וההורג כנה, עיין שם דשמע מנה דדוקא אם הרגה, דאיכא מידי דלכלוך ומיאוס יותר; אבל בנוגע לבד אין צריך נטילת ידיים. ואנן נקטינן לחומרא אפילו בנגיעה לבד, כפשט דברי מרן וכמו שכתב בבית יוסף בשם מוה"ר יצחק אבוהב ז"ל. וכן כתב הלבוש ז"ל. ועיין בן איש חי דף י"ד ע"ב שכתב וזה לשונו: דלא יגע בכנה ולא בפרעוש וכו' ואם נגע יטול או ישפשף יעויין שם עד כאן לשונו, וכן הוא פשט דברי האחרונים שכתבו "הנוגע בכנה", ר' זלמן שם, חיי אדם שם, קיצור שולחן ערוך שם. ועיין שערי תשובה אות כ' שכתב: הנוגע בפרעוש די לו בנקיון בעלמא, וכן כתב עמה"ש שם אות ט"ז בשם הנז'.
(פה) שם: והנוגע בגופו בידו — היינו במקומות המכוסים, לפי שיש שם מלמולי זיעה, כמו שכתוב סעיף כא. אבל אם רחץ גופו היטיב ולא נשאר בו שום טינוף, אינו צריך נטילת ידיים, כן כתב הרב יוסף פלאג'י (נר"ו) בתשובה שבסוף רוח חיים חלק ב', עיין שם.
(פו) שם: והנוגע בגופו בידו — כתב חיי אדם כלל מ' אות י"ח וזה לשונו: נגע ביד אחת במקום מטונף, אינו צריך ליטול אלא אותו יד, ואפילו באמצע סעודה, כן משמע בפסחים קטז בתוס' בד"ה כל שטיבולו וכו', ובתוספות יום טוב פרק א' דידיים משנה א', ובסימן ק"ע, עד כאן לשונו. וכן כתב הרב זלמן בסידורו בהלכות נטילת ידיים לסעודה אות י"ז וזה לשונו: ואם נגע במקום מכוסה, צריך לחזור וליטול היד שנגע בה כהלכה עד הפרק, עד כאן לשונו. וכן כתב עמה"ש על קיצור השולחן ערוך סימן מ' אות כ"ג בשם מסגרת שש"ש. וכן כתב הארץ חמדה באזהרות, שהעולם נוהגים שהם נוגעים במקומות המכוסים ואינם נוטלים כדינו, רק מקנחים ידיהם, או נותנים אותו אצבע הנוגע במים, וזה לא מהני, דצריך לפחות ליטול כל היד עד קשרי אצבעותיו, ואפילו אינם נוגעים רק באצבע קטנה וכו' עיין שם. אכן הרב יפה ללב חלק א' אות ז"ך כתב בשם מור אביו ז"ל בלב חיים חלק ב' סימן ז', דאפילו נגע באחד מכל אלה שצריך נטילת ידיים בידו אחת, יש לו ליטול השתי ידיו, וסיים שכן כתב בשל"ה עיין בו, והכי נהוג עלמא, עד כאן לשונו. ולעניין דינא יש לפסוק כסברא ראשונה, והמחמיר כסברא אחרונה תבוא עליו ברכה.
(פז) שם: והנוגע בגופו בידו — האי "בידו" שכתב כאן לבסוף, קאי אכולהו שכתב לעיל, דהיינו החולץ מנעליו והנוגע ברגליו והחופף ראשו ומי שנגע במת ומי שמפליא כליו והנוגע בכנה, ועד אחרון במה שכתב: והנוגע בגופו, איירי שחלץ ונגע בכולהו בידו ממש, כמפורש כאן. אבל אם היה בדבר אחר, שלא נגע בידו ממש בהן, אינו צריך נטילת ידיים. יפה ללב שם. וכן כתב מגן אברהם סימן צ"ז ס"ק ז', דיכול ליטול כנה על ידי בגד ואינו צריך נטילת ידיים. וכן כתב ר' זלמן שם אות ג'. וכן כתב חיי אדם כלל כ"ב אות ח', דמותר ליגע במקומות המכוסים באדם או לחכך ראשו על ידי בגד, עיין שם, וכן כתב השו"ג סימן יו"ד אות י"ז, שראה כמה תלמידי חכמים שמשליכים על כתפיהם סודר או מפה גדולה כדי לקנח הזיעה או הידיים, או מי שהוא רוצה לחוף ראשו או הגוף כדי שלא ליגע בידיים וכו' עיין שם. וכן כתב היפה ללב שם בשם הא"ח בהלכות תפילה אות ט"ז דף י"ד ע"ב עיין שם.
(פח) מי שנוגע בכלי השתן או בכלי הצואה, אם הוא נקי אי צריך נטילת ידיים, עיין לקמן בשולחן ערוך סוף סימן מ"ג. ונראה לעניות דעתי דלא מבעיא אם הוא של מתכת וזכוכית, שאין צריך נטילת ידיים מדינא, אלא אפילו הוא של חרס, שאסור לקרות ולומר דברי קדושה כנגדו, עם כל זה כיון שהוא נקי ובר ואינו טופח על מנת להטפיח ממי רגליים וצואה אין צריך נטילת ידיים. וכן מתבאר מתשובת הרב זקן אהרן סימן ע"ב, דמי שנוטל כלי השתן בידו ויש בו טופח על מנת להטפיח, נטמאו בו הידיים וצריך מי שנגע בהם לרחוץ עד שיוכל להוציא מפיו דבר קדושה, וגם לפניהם אסור וכו'. וכתב עוד וזה לשונו: וכיון ששמות הקודש אפילו בלשון חול אסורים, היאך יעלה על לב אדם להזכיר ולהשבע בהם וידו אוחזת בעקב הטומאה רחמנא ליצלן יעויין שם. ועל כל פנים לומר דברי קדושה או אם יש לו תפילין בראשו, להחמיר, ובפרט אם היא של חרס. רוח חיים אות ד.
(פט) שם: ומי שעשה אחד מכל אלו וכו' ואם אינו תלמיד חכם, יצא מדעתו — שמעתי דבא לידי חטא, דאין אדם בא לידי חטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. אליה רבה ס"ק י"ג. חיי עולם על סי"ח.
(צ) שם: ומי שעשה וכו' ולא נטל וכו' — כתב מאמר מרדכי ס"ק יו"ד וזה לשונו: נראה לפי קוצר דעתי דהיינו דוקא באם לומד ומתפלל בלא נטילת ידיים, אבל אם הולך לעסקיו או כיוצא בו לית לן בה. וכן משמע ממה שכתב בית יוסף בשם הרא"ש והרשב"א ז"ל בדין ברכות השחר. וכן מבואר ממה שכתב מור"ם ז"ל בהג"ה סימן צ"ב סעיף ז' וממה שכתב שם מגן אברהם, דלדברי תורה די בנקיון אף על פי שיש לו מים, משמע דכשאינו לא לדברי תורה ולא לתפילה, אפילו נקיון אין צריך, והכי מסתבר, עד כאן לשונו. משמע מדבריו דבכולהו אם הולך לעסקיו בלי נטילת ידיים, לית לן בה, ואף על גב דאית בהו משום רוח רעה לכולי עלמא, כמו שכתבנו לעיל אות ס' וס"א. אמנם הרב נוה שלום אות י"ב, אחר שהביא דברי המאמר מרדכי הנזכר כתב עליו וזה לשונו: ולי נראה דהיינו דוקא במידי דמשום נקיות, כגון חולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופף בראשו וכיוצא. אבל בהנך אחריני דאית בהו משום רוח רעה, אפילו אינו לומד צריך ליטול ידיו, וכן מוכח מהראיה שהביא איהו גופיה מדברי המג"א ריש סימן צ"ב, דשם איירי במידי דנקיות וכו'; אבל במידי דיש בהם משום רוח רעה צריך ליטול על כל פנים. ועיין מה שכתב מגן אברהם ס"ק י"ח גבי היוצא מבית הכסא ודוק, עד כאן לשונו. הנה מה שציין על מגן אברהם כוונתו להביא ראיה דמידי דהוי משום רוח רעה צריך ליטול אפילו אינו לומד, דזה לשון מגן אברהם שם בשם סדר היום: ירחץ תכף כמו בשחרית, עד כאן לשונו. והיינו משום רוח רעה. וזה אינו, דהא הסדר היום כתב בכל אלו הדברים צריך ליטול תכף, כמו שכתבנו לעיל אות ס"ג. ויש לומר דזהו דוקא לכתחילה, וגם המאמר מרדכי מודה דלכתחילה טוב להחמיר.
(צא) סעיף יט: המקיז דם מהכתפיים וכו' — ואיני יודע אם בכלל זה מה שקורין שרעפין או באנקיס, וכן עלוקה שקורין איגל או פיאווקעס, אם צריך ליטול ידיו. ויראה דאין טורח כל כך ויטול ידיו גם לזה. פרי מגדים אשל אברהם אות כ"ב.
(צב) שם: המגלח ולא נטל וכו' — כתב יפה ללב ח"א בקונטרס אחרון הנקרא יושר לבב אות י"ח וזה לשונו: מדכתב המגלח ולא כתב המתגלח, משמע דוקא מי שמגלח את עצמו בידו, אבל המתגלח על ידי זולתו אין צריך ליטול. וכן יש לדקדק גבי נטילת צפרנים, דכתב בסמוך: הנוטל צפרניו ולא נטל וכו'. אבל העולם נוהגים ליטול ידיהם אפילו שהוא מתגלח על ידי אחר, שזה הוא הווה ורגיל. ונראה קל וחומר הדברים ממה שכתב לקמן בסימן קס"ג סעיף ב' בדין המאכיל וכו' יעויין שם, עד כאן לשונו. ונראה דבחינם נדחק, דלשון "המגלח" משמע בין אם גלח עצמו בידו בין גילחו לו אחרים, וכן יש לומר גבי הנוטל צפרניו. וכתב עוד שם: והמגלח לאחרים הוא צריך גם כן נטילת ידיים, דלא גרע מהחופף ראשו והנוגע בגופו בידו דצריכים נטילה, עד כאן לשונו. אמנם הנוטל צפרני אחרים אין צריך ליטול, דהא הנוטל צפרניו על ידי אחרים הוא צריך ליטול משום רוח רעה השורה על הידיים כמו שכתבנו לעיל אות ס"א. אבל הנוטל צפרני אחרים למה צריך ליטול? ואי משום דנוגע בצפרנים, אין בהם מיאוס כדאיתא במועד קטן יח א. וכן כתב הרב ישעיה אחרון ז"ל, הביאו באר היטב סימן תקל"ב ס"ק ב.
(צג) שם: המגלח ולא נטל וכו' — לא שנא בין אם העביר שערו על ידי תער או על ידי מספריים, דגם המעביר שערו על ידי מספריים נקרא גילוח, עיין טור אורח חיים סימן תקפ"א ושולחן ערוך יורה דעה סימן ש"ץ סעיף ג'.
(צד) סעיף כ"א: צריך ליזהר בתפילה או באכילה שלא ליגע בשוק וירך — משמע מדברי מרן ז"ל, שוק וירך אפילו הם מגולים אין ליגע בהם. נוה שלום אות ט"ו, רוח חיים אות ו'.
(צה) שם: לפי שיש שם מלמולי זיעה — וכן יש ליזהר שלא ליגע בבגד שיש שם זיעה הרבה, כגון בצד הפנימי של הכובע, עיין מסגרת השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן מ' אות כ"ג בשם בה"ל. וכן כתב רוח חיים שם וזה לשונו: ולפי זה נראה דיש ליזהר גם כן מליגע בכובעים כשהוא הרבה מזיעה שיש ממשות מזוהמא ואם ידחוק בצפורן יוצא מלמולי זיעה, דצריך נטילת ידיים. אכן כשנוגע בזיעה לבד שיוצא מידיו ומזרועותיו עד הקובדו (המרפק), שאז הוא נקרא מקום מגולה כמו שכתב הבית יוסף בשם הכלבו לקמן בסימן צ"ב, או אם נוגע בכתונת או בבגד הנתון לקבל הזיעה והוא לח, ואפילו טופח על מנת להטפיח מחמת הזיעה, נראה ברור דכל שאינו יוצא מן הזיעה שום ממשות זוהמא ליכא חששא כלל, עד כאן לשונו.
(צו) שם: לפי שיש שם מלמולי זיעה — ובזיעה יש סכנה שכל זיעת האדם סם המוות, חוץ מזיעת הפנים, יורה דעה סימן קט"ז סעיף ד'. וסימן לדבר "בזיעת אפיך תאכל לחם". עט"ז, באר היטב ס"ק כ"ו.
(צז) שם: וכן שלא לחכך בראשו — וכן שלא ליגע בצואת האוזן והאף כי אם על ידי בגד, כמו שכתב בהג"ה סימן צ"ב סעיף ז'. וכן כתבו האחרונים, ר' זלמן שם, חיי אדם כלל כ"ב אות ט', עיין מסגרת השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן מ' אות כ"ג. וכן כתב מורנו הרב חיים וויטאל ז"ל בשער הכוונות בעניין ברכות השחר וזה לשונו: גם הזהירני מאד מורי ז"ל שלא להכניס האצבע בתוך האוזניים כדי לנקות הזוהמה שבהם בתוך התפילה כלל מהתחלת הברכות עד גמר עלינו לשבח, ואם עשה כך צריך נטילת ידיים עד כאן לשונו. וכן כתבו כף החיים סימן ח' אות ל' ויפה ללב חלק א' סימן צ"ב אות יו"ד בשם אור צדיקים, דהמכניס אצבעו באוזנו ובחוטמו צריך נטילת ידיים, ודלא כהמור וקציעה (הובא ברוח חיים אות ג' וביפה ללב שם). גם המחזיק ברכה שם אות ד' כתב וזה לשונו: המור וקציעה הקל בנגיעת צואת האף כי רמי ליה בידו ולא נהירא, עד כאן לשונו. והביאו שע"ת שם וש"צ דף ק"י עמוד ד'. וסיים שם כך החיים: ולאו דווקא מכניס, אלא הוא הדין נמי אם קנח במפה או בקיסם, לא יגע בזוהמא היוצאת מהם, דמה הועיל בזה אחר שנגע? עד כאן. ודווקא כשהיא רכה ולחה, אבל יבשה ודאי לא חמירא מצואה ממש. יפה ללב שם. ועיין להרוח חיים שם שכתב, שמדברי ס"ח סימן רנ"ב ושל"ה דף ר"ן עמוד ב' נראה דהמקנח חוטמו אין צריך נטילת ידיים אלא די בקינוח, עיין שם. ויש לסמוך על זה היכא דלא אפשר.
(צח) שם: אבל מקומות המגולים בראשו ובפניו וכו' — משמע בהדיא מפשט הלשון, דמה שהוא חוץ לכובע שמשימים על הראש והוא מגולה, אין להקפיד, ולא שנא בין אם יש שם שער, בין אם הוא מגולח. והטעם, משום דהזיעה אינה מזקת אלא אם כן יש בה זוהמא, כמו שכתוב בהג"ה ובט"ז ס"ק ט"ו; ומקומות המגולים, כיון ששולט שם האויר, אין בזיעה ההיא שום זוהמא, ואפילו יש שם שער – גם כן שולט האויר, ומשום הכי אינה מזקת. ודלא כהמאמר מרדכי שכתב באות י"א שאפשר לחלק בין אם יש שער למגולח, יעויין שם.
(צט) שם: ומקום המגולה שבזרועותיו אין להקפיד — מותר ליגע בידו עד הפרק הנקרא קובדו ובצווארו עד החזה, בית יוסף סימן צ"ב בשם הכלבו, ט"ז שם ס"ק ב, מגן אברהם כאן ס"ק כג, אליה רבה אות יד, סלת בלולה אות ב. וכתב מחצית השקל על זה וזה לשונו: ולעניות דעתי דהכל לפי המדינה ודרך לבושיהם, דמקום שיש להם כתונת שרחב בית היד וכן אין כורכין סביב הצוואר, אם כן נשאר עד השיעור שכתב מגן אברהם על פי הרוב מגולה וליכא שם מלמולי זיעה. אבל במקום שכורכין מטפחת סביב צווארם ובית יד של כתונת שלהם קצר, אם כן גם אלו מקומות על פי הרוב מכוסים ויש גם שם מלמולי זיעה, עד כאן לשונו. וכתב הרב בן איש חי שם אות י"ז וזה לשונו: ויד שמאל, אפילו אם נוגע בפרק הסמוך לזרוע שמניח שם תפילין, עד אחר שני שלישי הפרק ההוא חשיב בכלל המקומות המגולים ואין צריך רחיצה כלל. אבל יד ימין, שאין מניחים בה תפילין של יד, אם נגע באותו פרק שאחר פרק הזרוע, צריך רחיצה, דחשיב מקומות המכוסים, כיון דאין דרך למשמש שם. וכן האשה גם כן חשיב הפרק ההוא בשתי ידיה בכלל המכוסים, ואם נגעה צריכה רחיצה. ובמקום שדרך הנשים לכסות פירקי זרועותיהם הסמוכים לכף, שדרכם להניח לולאות סמוך לכף בראש הכתונת שתהיה הכתונת מכסה כל הזרוע, אז גם אם נגעה בזרועה צריכה רחיצה משום נקיות. וכן הדדים בזמן שמניקת את בנה, שדרכן להיות מגולין תמיד, אם נגעה בהם אינה צריכה רחיצה. אבל אם אינה מניקת, שדרכן להיות מכסות אותם לגמרי, אז הם בכלל מקומות המכוסים וצריכה רחיצה אם נגעה בהם, עד כאן לשונו. משמע מדבריו, דאם דרך האנשים גם כן להניח לולאות בראש הכתונת סמוך לכף, אם נגע ביד שמאל עד שני שלישי הפרק הסמוך לזרוע אין צריך רחיצה, כיון שמגלה אותם בשעת הנחת תפילין וממשמש בהם, לא חשיב ממקומות המכוסים. אבל אם נגע ביד ימין אפילו בזרוע, צריך רחיצה, כיון שדרכן להיות מכוסים וכדברי המחצית השקל.
(ק) סעיף כב: אם אין לו מים יקנח ידיו בצרור וכו' — או בקורה. ס"ח, מגן אברהם ס"ק כד, ר' זלמן סימן צ"ב אות ד, נהר שלום אות ב. או בכותל, שולחן ערוך סימן צ"ב סעיף ז ור' זלמן שם אות ה, ש"צ דף ק"י עמוד ד'. וכן כתב יפה ללב בקונטרס אחרון אות ב' בשם ש"צ, ולא זכר שכן כתב בשולחן ערוך. ואפילו במפה, חיי אדם כלל ז' אות ב. ואם הוא בספינה, מקנח בדפניה או בבגדים קשים. וכן אתה דן בשבת שאין רשאי בטלטול צרור או עפר, שתילי זיתים אות ל"ג בשם כסף משנה פרק ג' מהלכות קריאת שמע.
(קא) שם: יקנח ידיו בצרור וכו' — וצריך לקנח ג' פעמים דומיא דמים, שיורי כנסת הגדולה בהגהת טור אות ז' בשם ברכת אברהם סימן פ'. והביא דבריו עולת תמיד אות י"ג, וכתב עליו וזה לשונו: ולעניות דעתי אינו נראה, כיון דלא מהני לרוח רעה, למה לי ג' פעמים? בנקיון בעלמא סגי, עד כאן לשונו. ועוד הביא דבריו כס"א אות ט', וכתב עליו וזה לשונו: ואחר המחילה רבה, אישתמיט ליה דברי מרן ז"ל בבית יוסף, שכתב על דברי הרשב"א ז"ל בתשובה, דמשכשך ידו לתוך כלי, כתב עליו דהיינו דווקא כדי להתפלל, אבל להעביר רוח רעה לא מהני ובעי ג' פעמים על ידי עירוי, ושכשוך ידיים בכלי אפילו כמה פעמים לא חשיב אלא פעם אחת, אלו דבריו ז"ל, והוא מדוייק מדברי הזוהר הקדוש; מעתה איך כתב הרב דאם מקנח ידיו בצרור ועפר, צריך שיקנח ג' פעמים כמו מים? דהא באמת קינוח בעפר וצרור לא מהני אלא לתפילה ולא להעביר רוח רעה, כמו שכתב מרן בסעיף זה; ואם כן למאי נפקא מינה קינוח בעפר ג' פעמים? דהא בפעם אחת סגי, דאינו מועיל אלא לתפילה, ולתפילה ולקריאת שמע בפעם אחת סגי כמו שכתב מרן, עד כאן לשונו. גם המאמר מרדכי אות י"ב כתב, לדעת מרן אין צריך לקנח ג' פעמים, דכל שאינו לרוח רעה אלא לנקיון סגי בפעם אחת, ותמה על שיורי כנסת הגדולה, עיין שם. אבל האליה רבה ס"ק ט"ו הביא דברי העולת תמיד וכתב עליו וזה לשונו: ולא עיין אלא בשיורי כנסת הגדולה ולא בברכת אברהם גופיה דף מ"ט, דכתב כן לתירוצא קמא, דמהני נמי לרוח רעה, אבל לתירוצא בתרא דלא מהני לרוח רעה אלא מים, לא בעינן ג' פעמים. ולכתחילה נראה לחוש לתירוץ קמא, עד כאן לשונו. גם הרב יפה ללב חלק א' אות ל"ג אחר שהביא דברי העולת תמיד כתב וזה לשונו: אלא דלפי מה שכתב המאיר לארץ ס"ק צ"ג על מה שכתב מר"ן: אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן, בשם האליה רבה ושיורי כנסת הגדולה בשם הברכת אברהם לחד תירוצא שמועיל גם לרוח רעה, עיין שם, אם כן אינו כל כך מן התימה מה שכתב דצריך לקנח ג' פעמים, ונכון הדבר כשלא ימצא מים כלל, עד כאן לשונו.
(קב) שם: יקנח ידיו בצרור וכו' — לא שנא אם הם מלוכלכים, לא שנא שהסיח דעתו. טור סימן צ"ב. וצריך עיון, מה שייך נקיון בצרור בידיים של היסח הדעת? וצריך לומר דדילמא מודבק בו מעט זיעה או צואה ויתקנח. מגן אברהם שם ס"ק ג.
(קג) שם: יקנח ידיו בצרור וכו' — וצריך לנקות אף גב היד ועד הפרק. פרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ט"ו.
(קד) שם: אם אין לו מים וכו' — ואם אין לו מים כל כך ליטול ידיו ג' פעמים כראוי, יטול פעם אחת ויברך על נטילת ידיים, הגם דלא מהני לרוח רעה, כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד, אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקדוש ברוך הוא ולהעביר הטומאה מעל ידיו על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי, וככהן שמקדש ידיו מן הכיור; ולכך מברכין אשר קדשנו וכו'. ולקידוש ידיים די בפעם אחת. ר' זלמן בסידורו, וכן כתב הגאון ר' עקיבא אייגר בהגהותיו דשולחן ערוך על דברי המגן אברהם ס"ק ב', עיין שם. ומכל מקום צריך שיזהר לשפוך רביעית על שתי ידיו כאחת, מאחר שאין נוטל ידיו אלא פעם אחת, ר' זלמן שם.
(קה) שם: ויברך על נקיות ידיים וכו' — כתב המגן אברהם ס"ק כ"ה וזה לשונו: צריך עיון, דבסוף סימן קנ"ט פסק דלעולם מברך על נטילת ידיים, וכן משמע בתשובות הרשב"א סימן קצ"א ובסימן תשנ"ד עיין שם, דעיקר הציווי ליטול מן הכלי (ולכן מברכין על נטילת ידיים, על שם הכלי שקבעוה חכמים לשיעור נטילת ידיים והיה שמו נטלא. מחצית השקל). ולכן אין אנחנו מברכין על נטילת ידיים לתפילת מנחה, משום דדי בנקיון עפר; ואם כן, למה פסק כאן על נקיות ידיים? (הא לא נצטוינו על נקיות גרידא אלא נצטוינו על הנטילת ידיים, מחצית השקל). עיין מה שכתבנו סעיף א' ועיין סימן קכ"ח סעיף ו', עד כאן לשונו. והביא דבריו הישועות יעקב אות ה', וכתב דכוונתו דלא יברך כלל, כיון דאי אפשר לברך על נטילת ידיים, וברכת על נקיות ידיים הוא ברכה שלא תיקנו חז"ל, דעיקר הציווי ליטול מן הכלי, ולכך אין מברכין בתפילת המנחה, כיון דדי בנקיון עפר אינו מברך. אם כן הוא הדין באין לו מים, כיון דדי בנקיון אין לברך על נקיות ידיים, כיון דלא מצינו נוסח ברכה זו. וכן כתב חיי עולם על דברי מגן אברהם ס"ק י"ט. ואף שכתב שם הישועות יעקב על דברי המגן אברהם: אם לדין יש תשובה, עיין שם, מכל מקום סיים שם לדינא: מהראוי שלא יברך, משום דספק ברכות להקל.
סעיף כג
[עריכה](קו) סעיף כ"ג: לא תיקנו נטילת ידיים אלא לקריאת שמע ולתפילה — אפילו העומד מלימוד לתפילה צריך נטילת ידיים, כמו שכתב בהג"ה סוף סימן רל"ג, וכן כתב יפה ללב חלק א' אות ל"ד בשם עטרת זהב סימן א' ולא זכר שכן כתב בהג"ה, וכן כתב בשיורי כנסת הגדולה סימן צ"ב בהגהת בית יוסף אות ג' משם מוהרי"ל. אבל הוא כתב וזה לשונו: ולא ראיתי למורי הרב ולשאר גדולי הדור נזהרים בזה, עד כאן לשונו. ונכון להחמיר היכא דאפשר.
(קז) שם: אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילת ידיים וכו' — בספר הזוהר הקדוש אסר בפירוש, כמו שכתב הרב מהר"ם די לונזאנו בדרך חיים דף ק"ב והביאו הכנסת הגדולה, וכזה ראיתי למור זקנינו ז"ל בספר אור החמה כתב יד משם מה"ר חיים ויטאל זצ"ל דבזוהר הקדוש מוכח דלא כמו שפסק בשולחן ערוך. ברכי יוסף אות ח', והביא דבריו הש"צ דף מ"ד והזכ"ל אות נו"ן והשערי תשובה אות ל'. וכן כתב היפה ללב סימן מ"ז אות ט' בשם הזוהר הקדוש, דאסור לברך בלא נטילת ידיים, ואפילו לקרות בתורה ואפילו מלה חדא אסור, עיין שם. וכן כתב ר' זלמן במהדורא תניינא סימן א' אות ז'. ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי להעביר רוח הטומאה כשמשכים בלילה, חלילה לו ליבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו ג' פעמים, אלא יטול מעט או ינקה בכל מידי דמנקה ויברך וילמוד כדין התלמוד והפוסקים, ר' זלמן שם, ועיין לעיל אות ק"ד ואות ק"ה.
(קח) כתב הט"ז סימן ס"ב וזה לשונו: מי שצמא בלילה במטתו, שאי אפשר לו ליטול ידיו ולברך, יהרהר הברכה בלבו וישתה וכו' עד כאן לשונו. וכן כתב הסלת בלולה שם ס"ק ד' וכן כתב חיי אדם כלל ה' אות ט"ז. אכן האליה רבה שם ס"ק ד' חלק על הט"ז, דאינו יכול להרהר, אלא ינקה ידיו בכותל או בצרור או בכל מידי דמנקי ויכול לברך, עיין שם. וכן כתב הרדב"ז חלק א' סימן ל"ח עיין שם, וכן העלה בשו"ת מהר"י מברונה סימן ס"ה, וכן כתב הברכי יוסף שם בשם שו"ת מהר"י זיין. וכתב עליו הוא ז"ל: ואולם לפי מאי דכתבינן לעיל סימן ד' אות ח' בשם מה"ר חיים ויטאל ומהר"ם די לונזאנו, דלפי הזוהר אסור לברך כשרוח רעה עודנו עומד על ידיו, נראה פשוט דלא מהני בנקיון כפים במטלית וכיוצא, דלהעביר רוח רעה צריך נטילת ידיים ג' פעמים. ועל כן אם הוא אנוס, שאינו יכול לרחוץ, העיקר שיהרהר הברכה בלבו וכמו שכתב הט"ז וכו'. וירא שמיים יאנוס וידחוק עצמו לעמוד על עמדו וירחוץ ידיו ג' פעמים ויברך ברכה שלמה כתקנה, עד כאן לשונו. והביאו דבריו הש"צ שם, והזכ"ל ערך ברכה אות נון, ושערי תשובה כאן אות כ"ח, וכן כתב פרי האדמה חלק א' דף ט"ו, דאם אינו יכול ליטול ולברך, דאז אח"כ לא יוכל לישן, אזי יוכל להרהר הברכה בלבו ויוצא וכמו שכתב הט"ז, עיין שם. וכן כתב בנו הרב בספר ברכות המים בסימן זה, וכן כתב השו"ג חלק אורח חיים בכללים נפרדים אות קכ"ה והביאו עקרי הד"ט סימן א' אות כ"ב, וכן העלה להלכה בשו"ת זכור ליצחק סימן א' יעויין שם, וכן כתב מה"ר חיים פלאג'י ז"ל בספר כף החיים סימן ח' אות ח', ויעויין שם שהביא בשם כמה פוסקים. ומה שכתב בספר תפלה לדוד דף פ"ג ע"ב משם שער המצוות דישתה קודם שישן פחות מרביעית, ויברך לפטור כל מה שישתה כל הלילה, ובבקר אם שתה כל הלילה שיעור רביעית בבת אחת יברך ברכה אחרונה – עיין בזכ"ל שם שתמה על דבריו, דבסימן קע"ח סעיף ז' מוכח דשינת קבע הוי הפסק, יעויין שם. ועיין עוד לקמן סימן ס"ב אות יו"ד.
ונראה לפי זה נמי, אם שמע קדיש או קדושה וכיוצא בעודו על מטתו ולא הספיק עדיין ליטול ידיו, דיהרהר הקדיש או הקדושה בלבו כמו שכתבנו לעיל. אבל הישן ביום, או אחר חצות הלילה אחר שבירך ברכות השחר ולמד תיקון חצות, ושמע קדיש או קדושה וכיוצא קודם שנטל ידיו, נראה דיכול לענות. ואף על גב דיש פלוגתא בזה, עיין לעיל אות מ"ז, כיון דהרש"ש בספר נהר שלום דף פ"ו עמוד ב' ודף פ"ז עמוד א' כתב, דאחר חצות לילה אין רוח רעה שולטת מאחר דבירך ברכות השחר ולמד תיקון חצות, וכן הסכים נכדו בספר דברי שלום שאלה מח, נראה דיכול לענות ולא חיישינן דלמא נגע במקום המטונף, כיון דהאידנא כולם ישינים בבגדיהם, עיין הרדב"ז שם, ופרי האדמה שם.
(קט) שם: אלא אם כן הוא ישן על מיטתו ערום וכו' — שמסתמא ידיו מטונפות בנגיעת בית הסתרים, מגן אברהם ס"ק כז. וכתב אשל אברהם על זה וזה לשונו: ומלבושים שלנו שבית הצוואר פתוח, אם ישן במלבושים שינת קבע, מסתמא ידיו מטונפות, כי דרכו לחכוך בגופו במקום זיעה, ואסור ללמוד או להזכיר השם עד שינקה. אבל שינת עראי אין חזקתו שנגע, כי אם סתם הויין וכשרים לתלמוד תורה ולברכה, רק לתפילה פסולים, עד כאן לשונו.
(קי) שם: שאז אסור להזכיר את השם עד שינקה אותם — משמע כשאינו מזכיר את השם, יכול להתפלל או ללמוד בידיים מטונפות. ואפשר דלאו דוקא, וכן נכון להחמיר, עו"ת אות ט"ו. והביא דבריו הנווה שלום אות י"ח וכתב עליו וזה לשונו: ולי נראה דבידוע שנגע, אסור ללמוד עד שינקה אותם, כמבואר בסימן צ"ב סעיף ו'. אבל אם אין ידוע לו בוודאי שנגע, אלא דמסתמא אמרינן שנגע כיון שישן ערום, כגון הכא, רשאי ללמוד בלא הזכרת השם או איזה תפילה או בקשה שאין בה הזכרת השם, ואין בזה שום חומרא, דאדרבא נמצא חומרו קולו, דמתבטל מלימוד. ואפשר לומר דלא ילמוד כך בקביעות אלא בעראי וכו' עד כאן לשונו. ועיין לעיל אות ק"ז.