שולחן ערוך אורח חיים ד יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · ד · יג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

אם היה ניעורצטיגט* כל הלילהכז, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית להתפלל ולהעביריאכח רוח רעה מידיו.

הגה: ויטלםכט בלא ברכהיבידל* (הרא"ש כלל ב' ורשב"א סי' קכ"ג).

מפרשים

באר הגולה

(צ) אם היה נעור — בית יוסף גם לדעת הרא"ש.



טורי זהב - מגן דוד

(ט) אם היה נעור כו' — בבית יוסף כתב, לטעם הרשב"א בנטילת שחרית, שהוא משום שנעשה כבריה חדשה, ואם ניעור כל הלילה, אינו נעשה כבריה חדשה. ואפשר שאפילו בניעור צריך ליטול ידיו שחרית, דכיון דתקנו ליטול ידיו שחרית, לא פלוג רבנן. אבל להרא"ש שאין צריך ליטול אלא מפני שנגע במקום המטונף, היכא דלא נגע משמע דלא תקון, עד כאן לשונו. וצריך להבין דבריו, דאמאי לא אמר גם לטעם הרא"ש משום לא פלוג. ונראה לי, דדווקא להרשב"א, שהטעם משום דצריך אדם ליתן שבח והודיה על חסדי השם יתברך, שמחזיר נשמותיהם של אחרים שהיו ישנים, דוגמא לדבר בברכת לשכוי בינה, דאיתא לקמן: על מנהגו של עולם מברך. מה שאין כן לטעם הרא"ש, שאין זה חוק ליתן הודיה, אלא להציל אדם מעבירה, שלא יתפלל בידים מזוהמות. וכיון שזה אין צריך לזה, לא בעי נטילה, זהו מקום הספק. על כן פסקו כאן שולחן ערוך ורמ"א דיטלם בלא ברכה, כן נראה לי.

מגן אברהם

(יא) ולהעביר — דבניעור לא חיישינן שנגע במקום מטונף, וגם לא נעשה בריה חדשה.


(יב) בלא ברכה — וב"ח כתב דיברך, משום דלא פלוג רבנן. והוכיח כן מתשובת הרא"ש. ומכל מקום אינה ראיה כל כך, דהרא"ש סובר דאף לתפילת המנחה צריך לברך בנטילה, ואם כן הכא נמי, אף על פי שלא הגיע זמן תפילה, כיון שסופו להתפלל, מברך. אבל לדידן, עיקר הטעם משום בריה חדשה, וזה אינו אלא בישן.

באר היטב

(יג) נעור — דבנעור לא חיישינן שנגע במקום מטונף, וגם לא נעשה בריה חדשה:


(יד) בלא ברכה — ב״ח האריך להוכיח דיטול ויברך, והמגן אברהם סותר ראייתו, עיין שם ועיין יד אהרן:

שערי תשובה

(ט) נעור — בברכי יוסף כתב שדעת מהר"ח כהן, כשניעור כל הלילה אין רוח רעה שורה, וכן אם נטל ידיו קודם עלות השחר, וכן כתב בספר דרך חיים בשם האר"י והרמ"ז. אך שיורי ברכה הביא בשם ספר תרומה חדשה כתב יד דיש לו ליטול שנית, דלינה פוסלת בנטילת ידיים כדרך שפוסלת בקידוש ידים ורגלים עיין שם. לכן נראה לנהוג כמו שכתב הרמ"א, שיטלם בלא ברכה, וכן כתב לקמן סימן תצ"ד לעניין הנעורים בליל שבועות. ובמגן אברהם שם יש ט"ס שכתוב "ועבי"ד", וצ"ל "בסימן ד' סעיף י"ג", עיין שם:

ביאור הגר"א

אם היה כו' להתפלל — דהרא"ש ריש כלל ד' כתב טעם הנטילה דשחרית, משום שבשינתו נוגע במקום המטונף, דידים עסקניות, כמ"ש בפרק ב' דסוכה וכמ"ש בברכות שם: כל כו' דכתיב ארחץ בנקיון כו', אלמא משום נקיון הוא. ולפי זה כאן אין צריך. ולפירוש הרשב"א לכאורה גם כן אין צריך, דלא שייך בריה חדשה בניעור כמ"ש במדרש": בשר ודם נותן פקדון כו'. אלא דיש לומר דלא פלוג רבנן, כיון דתקנה קבועה היא לפירוש הרשב"א.

ולהעביר כו' — דאורחות חיים כתב: השכים קודם אור היום, יש אומרים כשיאיר היום שצריך לחזור וליטול, שבת מלך שורה כל הלילה עד היום על הידים. אבל בזוהר קפ"ד כתב בהדיא משום שינה, דנשמתא נפקת כו'. וכן שם קס"ט ב', וז"ש השכים כו'. ולהעביר, אבל לתפילה ודאי אין צריך. ועיין מגן אברהם.

משנה ברורה

(כז) כל הלילה – ואם ישן במקצתה, לכולי עלמא צריך ליטול ידיו בבוקר כדין, והוא שישן שינת קבע על מיטתו; ומשום דסתם ידיים עסקניות הן, ובוודאי נגע במקום מטונף. אבל אם ישן שינת ארעי, להרא"ש דינו בזה כאלו לא ישן כלל.


(כח) להתפלל ולהעביר – דהיינו לתפילה יש ספק אם הטעם של נטילת ידיים שחרית כהרשב"א לעיל במ"ב ס"ק א', ואם כן, אף על גב דהשתא לא נעשה בריה חדשה – לא פלוג רבנן וצריך נטילה; או שמא עיקר הטעם כהרא"ש שם, ובניעור ולא נגע במקום מטונף אין צריך נטילה.

ולהעביר הרוח רעה יש גם כן ספק, אם בעלמא השינה גורם הרוח רעה, ואם כן אפילו ישן ביום שורה רוח רעה וצריך ליטול ידיו, וניעור בלילה אין צריך ליטול ידיו; או הלילה גורם הרוח רעה, ואם כן יהיה הדין בהיפוך.


(כט) ויטלם – רוצ לומר שלוש פעמים, מחמת ספק, וכן בשני הסעיפים שאחר זה.


(ל) בלא ברכה – יש מהאחרונים שחולקין על הכרעת הרמ"א בזה וסוברים דצריך לברך, ויש שמסכימים עמו.

וכל זה בלא עשה צרכיו; אבל אם עשה צרכיו קודם התפילה, הסכמת אחרונים דבזה צריך ליטול ידיו ולברך. וכן נכון לעשות לכתחילה במי שניעור כל הלילה, כגון בליל שבועות, יעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף, שאז לכולי עלמא יתחייב לברך, ויברך "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר".

ביאור הלכה

  • אם היה נעור וכו' - עיין במ"ב ס"ק כ"ח וכן אם ישן בלילה בבתי ידים שבוודאי לא נגע במקום מטונף אין צריך להרא"ש ליטול ידיו בבוקר רק משום רוח רעה ובלי ברכה (פמ"ג וארה"ח):
  • כל הלילה - עיין מ"ב סקכ"ז. ואם היה ישן בתחלת הלילה וקם ונטל ידיו כדי להעביר הר"ר נ"ל דלהרשב"א צריך עוד הפעם בבוקר ליטול ידיו לתפלה ובברכה דלא שייך לומר דכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילת הלילה דכתיב חדשים לבקרים וגו' ורק כדי לצאת דעת הרא"ש דלדידיה אין צריך שוב לברך בבוקר גם בזה יעשה צרכיו קודם התפלה ויתחייב ליטול ולברך לכ"ע:
  • ויטלם בלא ברכה - עיין במ"ב סק"ל בשם הסכמת האחרונים וטעמם הוא משום דלהרא"ש הטעם שצריך לברך שחרית משום שידיו אינם נקיות ואף שלתפלת מנחה קי"ל בסימן ז' ס"א דא"צ לברך אף כשנוטל ידיו משום שאינם נקיות מ"מ בשחרית תקנו חכמים שחייב ליטול ידיו וצריך לברך א"כ אם עשה צרכיו או נגע במקום מטונף צריך ליטול להרא"ש וגם להרשב"א שכתב הטעם לנטילת שחרית משום דנעשה בריה חדשה צריך לברך אף בנעור אחד דלא פלוג ועוד דעל חידוש העולם צריך לברך אף שלא נהנה כמו שכתב הרשב"א בתשובה סימן קנ"ג:

כף החיים

(מז) סעיף י"ג: אם היה ניעור כל הלילה יש להסתפק וכו' — והרב מהר"ח הכהן תלמיד מהרח"ו זצ"ל פשיטא ליה דאין רוח רעה שורה עליהן, וכן אם השכים קודם עלות השחר ונטל ידיו ויהי ער עד הבקר אין רוח רעה שורה על ידיו. וכן כתב בספר דרך חיים למהר"ח מאוסטרא בשם האר"י ז"ל והרמ"ז עיי"ש דף כ"ו ע"ד. ברכ"י אות ה'. וכן כתב מקדש מלך פרשת וישלח דף קס"ט ע"ב משם מהרח"ו זצ"ל. וכן כתב סולת בלולה ס"ק יו"ד עיי"ש. וכן כתב דברי שלום שאלה מ"ח. אבל הרב יד אהרן בהגהת ב"י כתב בשם האר"י ז"ל דאפילו בניעור כל הלילה צריך עירוי ג' פעמים. וכן הברכ"י בשיורי ברכה אות א' הביא בשם ספר תרומה חדשה כ"י לחד מרבוואתא קמאי שכתב דהמשכים קודם אור היום ונטל ידיו יש לו ליטול ידיו קודם שיתפלל או שישב ללמוד, דלילה פוסלת בנטילת ידיים כדרך שפוסלת בקידוש ידיים ורגליים, והביאו זכור לאברהם אות נו"ן. ש"צ דף י"ז ע"ג. שע"ת אות י"ג. וכתב שם השע"ת: לכן נראה לנהוג כמו שכתב הרמ"א דיטלם בלא ברכה, עיין שם. מיהו בשעת הדחק יש להקל כסברת המתירים.


(מח) כתב עוד שם הרב דברי שלום, דאף אם היה ניעור בתחילת הלילה וישן אחרי חצות, אין צריך נטילה מכל וכל, דכיון דכבר המשיך המוחין על ידי הברכות ועסק התורה כמו שעה, שוב אין שליטה בהם, דכבר הותש כחן ונתבטלו על ידי המוחין והתורה שעסק, עד כאן לשונו. וכן כתב אמת ליעקב בקונטרס שפת אמת סימן מ"א. מיהו סיים שם דטוב להחמיר וצריך נטילת ידיים לשפוך ג' פעמים אבל בלא ברכה. וכן אין צריך ליטול לתוך כלי, אלא יכול ליטול על הקרקע אם אין כלי לפניו. הרב בן איש חי (נר"ו) שם אות י"ג.


(מט) שם בהג"ה: ויטלם בלא ברכה — כתב עו"ת אות ח': ונראה דאם טנף ידיו בלילה יכול לברך, עיין שם. וכן כתב א"ר אות ח', וכן כתב בהגהות חידושי רבי עקיבא אייגר. אכן המאמ"ר ס"ק ח' השיג על הרבנים הנזכרים והעלה שאינו יכול לברך אף אם טנף ידיו, עיין שם, והביא דבריו הנוה שלום אות ט' וכתב וזה לשונו: והגם שיש קצת לפקפק בדבריו, מכל מקום נכון שלא לברך דשב ואל תעשה עדיף ובפרט בעניין הברכה, עיין שם.


(נ) שם בהג"ה: ויטלם בלא ברכה — כתב אליה רבה ס"ק ח' בשם ב"א, דאם ישן שינת עראי יברך, משום דשייך ביה הפקיד פקדונו ביד הקב"ה ומחזירה לו. אבל הוא ז"ל דחה דבריו וכתב, שאף שכתב כן ב"י, לא כתב זה אלא להרשב"א, דסבירא ליה טעם דברכת נטילת ידיים משום דאפקיד וכו'. אבל להרא"ש אין מברך, משום דאין מטונפות ידיו. וסבירא ליה להב"י דדברי הרא"ש עיקר. ואם נאמר דנפסוק דיברך כשישן שינת עראי, נראה דמטעם אחר אתינן עלה, משום רוח רעה, אלא דלפי זה בעינן דוקא שיתין נשמי, דבפחות מזה אין רוח רעה שורה כדמשמע בזוהר שהביא ב"י. ועוד יש לומר, דאי לטעם משום רוח רעה, אף בודאי אין מברכין, דלא מצינו ברכה אמילי דסכנתא, כמו שכתב רש"ל פרק כ"ה סימן מ"ז ומגן אברהם. וכן כתב הספר ברכת אברהם דף מ"ט, וכן נוטין דברי רמ"א דף שכ"ו יעויין שם, עד כאן לשונו. וזה דלא כמשמע בקיצור שולחן ערוך סימן ב' אות ז', דאם ישן בלילה שתין נשמי דיברך על נטילת ידיים. ואף על גב דהחיי עולם על סעיף י"ג כתב דהשולחן ערוך סבירא ליה כהרשב"א ובישן שינת עראי צריך נטילת ידיים וברכה, עיין שם, מכל מקום ספק ברכות להקל.


(נא) שם בהג"ה: ויטלם בלא ברכה — וכן כתב בסעיף י"ד וט"ו בספיקות אחרים, דיטלם בלא ברכה, עיין שם, משמע מזה דבכל ספק ברכות אינו יכול לברך, דאם לא כן – היה לו לומר: ואינו צריך לברך. וכן משמע מדברי השולחן ערוך בסימן ס"ז, וזה לשונו: אבל אם יודע שקראה, אלא שהוא מסופק אם בירך לפניה ולאחריה, אינו חוזר ומברך, עד כאן לשונו. דמשמע דאינו יכול לחזור ולברך. וכן העלה הרב זר"א ח"א סימן א', וכן כתב הפרי חדש סימן תל"ב אות א', הא דאמרינן בכל מקום ספק ברכות להקל, רוצה לומר דלא מברכינן, עיין שם. וכן כתב מחזיק ברכה אות ד', וכן כתב זכור לאברהם הלכה ב' אות ס' בשם תרומת הדשן סימן ל"ד, דבפלוגתא דרבוותא בברכות לא מברכינן מספק כלל, אלא אם כן ידענא דנהוג עלמא לברך, עיין שם.