ואפילו לא עשה צרכיו - עיין במ"ב בסופו. וזה לשון הח"א בכלל ז' ס"ו נכון להמתין לברך ענט"י עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל דאז יצא לכ"ע אבל כשבירך מקודם ואח"כ יפנה להרא"ש צריך לחזור ולברך ואף דלא קי"ל הכי מ"מ נכון ליזהר בזה. שם במ"א סק"א. עכ"ל. (משמע שהיה לו גירסא אחרת במ"א ובאמת לפי מה שכתוב לפנינו אין לו שום ביאור ועיין באחרונים) וכ"כ הגאון ר' חיים צאנזאר בהגהותיו. ומשמע מן הח"א דמי שהוא קם זמן הרבה קודם התפלה אפילו אם הטיל מי רגלים דזה כבר נקרא בשם עשיית צרכים מ"מ כיון דמסתמא כשיגיע בבוקר זמן תפלה ילך בבית הכסא לנקות עצמו ימתין עתה מברכת ענט"י עד הבוקר כשינקה עצמו קודם התפלה כדי לצאת דעת הרא"ש דס"ל דעיקרה ניתקן בשביל התפלה ולכאורה קשה על עצתו איך יצא עתה בברכתו אליבא דהרשב"א הלא במה שנטל ידיו תיכף כשקם יצא ידי חובת נטילה ואיך יאמר עתה על הנטילה השנייה וצונו על נט"י ולומר דהברכה זו קאי על נטילה ראשונה הלא יש הפסק גדול ולכתחילה יש ליזהר בזה מאוד כמבואר בהרבה אחרונים בסימן ו' עי"ש אמנם באמת אפשר ליישב דהרי כתב הב"י בסימן ו' דלטעם הרשב"א דמשום בריה חדשה נוכל לאחרה ולסדרה עם שאר הברכות אף דהוא הפסק גדול אך א"כ יהיה צריך לברך אח"ז תיכף גם שאר ברכות השחר. ומסתימת לשון השע"ת בסימן ו' סק"ה משמע שאין סובר כהח"א אלא תיכף אחר עשיית הצרכים מברך ענט"י וא"י וכן בדה"ח לא נזכר שום חילוק בענין זה ואפשר שהטעם הוא משום קושייתנו הנ"ל וכן מוכח בשע"ת סק"ד שזו היא שיטתו. אח"כ מצאתי בספר מעשה רב כהח"א שכתב שיש לסמוך ברכת ענט"י לתפלה ולא יאמר אותו תיכף כשקם כשאין דעתו להתפלל מיד ובלבד שלא ישכח עכ"ל ואף דיש לדחות דהוא קאי שם לשיטתו דפסק שם כהרא"ש דצריך לברך לכל תפלה משא"כ לדידן מ"מ יותר טוב לעשות כהח"א דזה אליבא דהרא"ש בוודאי יוצא ואפשר גם להרשב"א לפי מה שכתב הב"י וכנ"ל משא"כ אם לא יעשה כוותיה להרא"ש בוודאי אינו יוצא וכדמוכח בתשובת הרא"ש שהובא בב"י. וגם מהרמב"ם משמע שסובר כהרא"ש דהעיקר ניתקן נט"י בשביל התפלה ולא בשביל בריה חדשה מדסובר דצריך לברך לכל תפלה בפרק ד' מהלכות תפלה הלכה ג' והובא בב"י לקמן בסימן צ"ב:
לקמן סימן ק"ס - עיין מ"ב ועיין במ"א ובשע"ת ובפמ"ג ומשמע מהם דכוונת הרמ"א לומר דדוקא בזה אנו חוששין לדעת היש מי שאומר דלא מברך עלייהו אבל כלי וכח גברא או אם אין לו רביעית מים בוודאי יוכל לברוכי ענט"י ומה שסיים הרמ"א בס"ז בהג"ה ושאר הדברים הפוסלים לא קאי רק אאם אין לו רביעית מים ומביאור הגר"א ס"ז וכן סובר בפרישה משמע דלדעת הרא"ה לא יברך אם אין כלי וכח גברא ולא העתקתי כ"ז משום דאין נ"מ לדינא דבלא"ה הכריעו האחרונים (המה הרש"ל ודמש"א וב"ח וא"ר ודה"ח וארה"ח) דאפילו על מים הפסולים לגמרי יוכל לברך ענט"י וכן משמע מביאור הגר"א דדימה דין זה להא דבסעיף כ"ב ושם משמע מיניה דמצדד לפסוק דמברך ענט"י וכקושיית המ"א שם. וכ"ז לדינא אבל לכתחילה נכון לחוש ולהקפיד אפילו על כלי וכח גברא ג"כ וכמו שמבואר בס"ז:
עלייהו - עי' מ"ב ועיין בשע"ת שכתב שמי שנוהג כהש"ע ונטל בלי ברכה ואח"כ נזדמנו לו מים כשרים יחזור ויטול בלי ברכה ולפי מה שכתבנו לעיל בשם הח"א יוכל ליתן עצה שלא יפסיד הברכה דהיינו שקודם התפלה יטיל מים וישפשף או יעשה צרכיו ואח"כ יטול ידיו במים הכשרים ויוכל לברך. ומהפמ"ג סק"ה משמע ג"כ דכשנזדמנו לו אחר שעה ושתים מים כשרים יוכל לברך על נטילת ידים. וטוב לעשות כמו שכתבנו:
לא יגע בגיגית - ר"ל אחר נטילה ומשום קלקול השכר אבל בקודם נטילה לא איירי מאומה אמנם בב"ח וט"ז וביאור הגר"א הסכימו דקודם נטילה אסור ליגע בגיגית של שכר מפני שעי"ז יוכל להכניס רוח רעה לתוך השכר ומזיק אח"כ להשותים ולדבריהם פשוט דאפילו בדיעבד יש ליזהר מאוד מלשתות השכר הזה וגם הח"א הביא זה להלכה לאסור אמנם בספר ארה"ח מסיק להקל בדיעבד וצ"ע למעשה ולענין שאר אוכלין אם נגע קודם נטילה יש להקל בדיעבד כ"כ הח"א וכן העתקתי במ"ב:
אין צריך וכו' - עיין מ"ב. וכן בדין אחרי דהרא"ה מחמיר גם לענין ברכה וכמו שכתב הגר"א וגם הפרישה מחמיר מחמת זה לענין הברכה ואף דשאר פוסקים לא מחמירין כוותייהו מ"מ לכתחילה נכון להקפיד זה וכן משמע מהפמ"ג סק"ד:
טוב וכו' המעכבים - נראה דדברים שאין בנט"י רק זהירות לכתחילה אין צריך כאן ליזהר בזה וכ"כ הפמ"ג:
ושאר הדברים וכו' - עיין במ"א סק"ג ובפמ"ג שמבאר דבריו דכוונת הרמ"א בזה רק לענין אם המים פחות מרביעית אבל אם המים בעצמם פסולין מחמיר הרמ"א כהי"א הנ"ל שלא לברך עלייהו ומביאור הגר"א שעל הג"ה זו משמע דמפרש להרמ"א דס"ל דבדיעבד אינו מעכב כלל בשום דבר וכן באמת משמע פשטא דלישנא דהרמ"א אמנם לא העתקתי כ"ז במ"ב משום דלדינא אין נ"מ בזה דכבר העתקנו שם בסק"ז דהאחרונים אינם סוברים כהי"א הנ"ל:
אם היה נעור וכו' - עיין במ"ב ס"ק כ"ח וכן אם ישן בלילה בבתי ידים שבוודאי לא נגע במקום מטונף אין צריך להרא"ש ליטול ידיו בבוקר רק משום רוח רעה ובלי ברכה (פמ"ג וארה"ח):
כל הלילה - עיין מ"ב סקכ"ז. ואם היה ישן בתחלת הלילה וקם ונטל ידיו כדי להעביר הר"ר נ"ל דלהרשב"א צריך עוד הפעם בבוקר ליטול ידיו לתפלה ובברכה דלא שייך לומר דכבר נעשה בריה חדשה כשקם בתחילת הלילה דכתיב חדשים לבקרים וגו' ורק כדי לצאת דעת הרא"ש דלדידיה אין צריך שוב לברך בבוקר גם בזה יעשה צרכיו קודם התפלה ויתחייב ליטול ולברך לכ"ע:
ויטלם בלא ברכה - עיין במ"ב סק"ל בשם הסכמת האחרונים וטעמם הוא משום דלהרא"ש הטעם שצריך לברך שחרית משום שידיו אינם נקיות ואף שלתפלת מנחה קי"ל בסימן ז' ס"א דא"צ לברך אף כשנוטל ידיו משום שאינם נקיות מ"מ בשחרית תקנו חכמים שחייב ליטול ידיו וצריך לברך א"כ אם עשה צרכיו או נגע במקום מטונף צריך ליטול להרא"ש וגם להרשב"א שכתב הטעם לנטילת שחרית משום דנעשה בריה חדשה צריך לברך אף בנעור אחד דלא פלוג ועוד דעל חידוש העולם צריך לברך אף שלא נהנה כמו שכתב הרשב"א בתשובה סימן קנ"ג:
ויטלם בלא ברכה - עיין מ"ב סקל"ג במה שכ' דהנכון שיביא א"ע לידי חיוב ולא יקשה להמעיין דהלא לכאורה יסתור מה שכתבנו בסקל"ב והוא מדברי המ"א דצריך לחוש לשיטת הרשב"א בישן שינת קבע וממילא ה"ה בעשה צרכיו דחד דינא להו וכדמוכח בא"ר סק"ט ואינו דומה להסכמת אחרונים שבסק"ל דשם הלא מיירי שלא נטל ידיו עדיין כלל משא"כ בזה אולם באמת ניחא דהלא בענינינו איירינן שלא בירך בפעם ראשונה ובזה י"ל דגם לדעת הרשב"א נוכל לברך עתה וכמו שכתב הב"י בסימן ז' וקאי הברכה על הנטילה הראשונה וכבר הארכנו בזה בבה"ל לעיל בריש הסימן עי"ש. ודע עוד דמה שכתוב בהג"ה בזה ויטלם בלא ברכה וכן בסט"ו לא דמי למה שכתב בסי"ג דהתם הוא רק מחמת ספק והכא לכ"ע לא צריך לברך [אחרונים]:
דוד וכו' שיתין נשמי - רבו בו הדעות בשיעור זה י"א דהוא ג' שעות וראיה מהא דהאר"י ז"ל היה ישן בשבת ב' וג' שעות ויש דוחין דשאני ת"ח בשבת דמצוה לענג השבת ועוד אינו מוכרח כלל דשמא היה ניעור כמה פעמים בתוך שינתו ולא היה ישן ס' נשמין בפעם אחת וי"א דהוא יותר מחצי שעה וי"א דהוא שיעור מעט יותר משלשה מינוט ע"כ בעל נפש יחמיר לפי כחו:
צריך ליזהר וכו' ובפניו - עיין במ"ב ס"ק נ"ג במש"כ בשם המחה"ש ומה שחידש עוד לענין מקום מגולה שבזרועותיו עי"ש בדבריו לא העתקתי דלא משמע כן בזבחים י"ט ע"ב ברש"י ד"ה ולא למעלה עי"ש:
