באר היטב על אורח חיים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אורח חיים ג |

סעיף ב[עריכה]


(א) שני אנשים — ואם מפחד, יוכל אחר להניח ידו על ראשו דרך חלון. ש״ס פרק הרואה דף ס״ב בעובדא דרבא. מגן אברהם:


(ב) לא ידבר שם — וכל שכן שלא יאכל. איתא בסנהדרין: התקינו שיהא נשים מספרות בבית הכסא משום יחוד, עיין באבן עזר סימן כ״ב. ובמקום שהן בעיר אין לחוש:

סעיף ג[עריכה]


(ג) נקביו — אם אינו יכול לפנות, ילך ד' אמות וישב ויעמוד וישב עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים. גמרא דשבת. ולא יפנה בעמידה, ספרי פרשת כי תצא:

סעיף ד[עריכה]


(ד) טפח — משום צניעות, ומלפניו טפחיים משום קילוח מי רגלים. וכתב הב״ח דנכון להחמיר כחומרת הגירסאות, דהיינו מלפניו ומלאחריו טפח, עיין שם:

סעיף ה[עריכה]


(ה) מחיצות — אבל בחצר בכל ענין שרי. ב״י. וט״ז בקונטרס אחרון העלה דצריך שיפנה דוקא סמוך למחיצה, כפירוש אבוהב שדחה הב״י עיין שם. וכתב המגן אברהם: ומכל מקום נראה לי דעיר המוקפת חומה לא מיקרי מחיצות לעניין זה, עיין שם:

סעיף ז[עריכה]


(ו) לא ישב — כצ״ל. עיין בספר ברכת הזבח דף קמ״ח ע״ב:

סעיף ח[עריכה]


(ז) בשדה — הוא הדין אם הוא נפנה בבית אחורי כותל יוכל לפנות, אף על פי שחבירו שומע העיטוש. ע״ת:


(ח) פירועו — אפילו שומע קול עיטוש שלו:

סעיף י[עריכה]


(ט) ימין — מפני שקושר בה תפילין. ועוד טעמים אחרים בגמרא. ואיטר יד יקנח בשמאל דידיה שהוא ימין של כל אדם. מ״א, וכן משמע מדברי ט״ז, עיין במגיני ארץ דפוס אמשטרדם. ובבאר היטב אשר לפני כתב בשם מגן אברהם וט״ז דאיטר יד יקנח בימין דידיה עיין שם, ולא דק. ואם כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין, יש לקנח נמי בימין דעלמא, עיין מגן אברהם. וכתב של״ה שלא יקנח באצבע אמצעית שכורך עליו רצועה של תפילין:

סעיף יא[עריכה]


(י) כשפים — עיין סימן שי״ב סעיף ד ועיין ע״ת וב״ח ובחוות יאיר סימן רל״ג:


(יא) חבירו — אבל אם קנח הוא עצמו בו, או שיבש, או שקנח מצד אחר, לית לן בה. הג״א מ״א:

סעיף יב[עריכה]


(יב) בצניעות בלילה — רוצה לומר, שלא יגלה עצמו יותר מביום, אבל א"צ להתרחק, ואם אין שם אדם מפנה ברחוב, אבל לא בפני עובד כוכבים, ע״א דף מ״ז. וכל זה לפנות, אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים אם צריך לכך, משום דאיכא סכנה. ואיתתא לא תקום בפני תינוק, אבל מצדדין לית לן בה, בכורות דף מ״ד. מ״א:

סעיף יד[עריכה]


(יג) ולמטה — ואפילו בקשוי מותר לאחוז מעטרה ולמטה, כן משמע מתוס׳ ריש פרק כל היד ד״ה אוחז וכו׳, מדלא תירצו דהתם מיירי כשהוא בקשוי דהא נזדעזע אבריו קחני. ע״ת:


(יד) הנשוי — וט״ז כתב דמדינא אסור, ע״ש. ואם אין אשתו עמו או שהיא נדה לא מיקרי נשוי לענין זה, עיין ט״ז [ו]מ״א. ועיין [בט"ז] באבן עזר סימן כג ס״ק ד מה שכתב שם:

סעיף טז[עריכה]


(טו) להתחכך לא — איתא בנדה דף מ״א, במטלית עבה מותר לאחוז באמה, שאינו מחמם:

סעיף יז[עריכה]


(טז) בל תשקצו — ובקטנים, משום בל תשקצו ומשום שלא יהא עקר. ויזהר מאד בקינוחו, כי צואה בפי הטבעת מעכבת התפילה. ויש לרחוץ במים כמו שכתוב: "ומצואתו לא רֻחץ" (משלי ל יב). סידור האר״י ז״ל: