שולחן ערוך אורח חיים ג יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · ג · יד · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה כף החיים

שולחן ערוך

יזהר שלא יאחוז באמה וישתין, אם לא מעטרה כהולמטה, כומפני שמוציא שכבת זרע לבטלה, אלא אם כן כזהוא נשוי. ומידת חסידות ליזהר אפילו כחהנשוי.

מפרשים

טורי זהב - מגן דוד

(יג) אלא אם כן הוא נשוי — הטור כתב: ואף אם היה נשוי. פירש ב"י דמדת חסידות קאמר. ולא משמע כן בע"א שמביא ב"י. וצריך לומר דהטור מפרש מה שכתוב בגמרא נשוי מותר, פירוש דוקא שהוא באותו שעה מצוי עם אשתו באופן שיש לו פת בסלו. ויש קצת הוכחה לזה מיתור לשון אם היה נשוי, ולא קאמר נשוי מותר, דזה פשוט דכל שהיה פעם אחת נשוי לא הותר לעולם אף אם הוא בלא אשה ימים רבים, אלא ודאי קא משמע לן דצריך שיהיה לו אשה באותה שעה, ועל זה מורה לשון אם היה נשוי, כלומר, באותו פעם. וזהו מדוקדק גם כן ממש בגמרא, רב יהודה נשוי הוי, דלשון הוי מורה כאלו אינו פשוט עד שיצטרך לומר שהיה כן, וזה פשוט דרב יהודה לא היה שרוי בלא אשה, אלא הכי קאמר: באותה שעה היה נשוי, שהיה מצוי אצל אשתו. וכיון שכן, יש לפסוק להחמיר, מי הוא שקרוי מצוי אצל אשתו כל כך שיהיה בכלל ההיתר, דלפעמים שאדם הולך מאשתו איזה זמן רב או מעט, ועל כן כלל הטור להחמיר בכל נשוי, כמו שהחמיר בשאר תירוצים שבגמרא כגון מחמת ביעתותא, מחמת שלא נתברר לנו שיעור ביעתותא כמו שכתב ב"י, ואם כן דינא אמר רבינו וספר היראה ולא ממדת חסידות כפירוש הב"י וש"ע, כן נראה לי.

מגן אברהם

(יד) נשוי — נראה לי דאם אין אשתו עמו, או שהיא נדה, אסור. וכתבו התוס': והא דקאמר דקרי ליה רבינו הקדוש שלא הניח ידיו למטה מאבנטו, היינו רבותיה שהיה נשוי, והיה מחמיר על עצמו, עכ"ל. משמע דסבירא להו דלמטה מאבנטו לאו דוקא, אלא רוצה לומר שלא היה מניח ידיו על אמתו, דאי סבירא לן למטה מאבנטו ממש, היינו רבותא דרבי; אלא על כרחך כמו שכתבנו. (ומדברי הט"ז שם ביורה דעה סי' קפ"ב משמע שלא ראה דברי התוס' אלו). וכן משמע שם ע"ב, דקאמר: יד לאמה תקצץ, על שהניח ידו למטה מטיבורו. אמר לו: ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנה? והלא כריסו נבקעת. וכתבו התוס': אם לא יסיר הקוץ תבקע מילתו, עד כאן. משמע דסבירא להו דכריסו רוצה לומר מילתו, וכן משמע בגמרא, דפתח באמה וסיים בכריסו. אבל באבן עזר סי' כ"ג פסק כהרמב"ם, עיין שם.

אמרינן בגמרא: היכא דבעית מותר לאחוז, כיון דבעית לא אתי להרהורי. והפוסקים השמיטוהו, דלא בקיאי בהי ביעתותי לא אתי להרהורי, דהכל לפי מה שהוא אדם (ב"י). וצריך עיון, דביורה דעה סי' קפ"ד סעיף ה' פסק דחרדה מסלקת הדמים, ולא אמרינן דלא בקיאי בהי ביעתותי. ודוחק לחלק בין פחדא לביעתותא. וצריך לומר דווסתות דרבנן מקילין, מה שאין כן הכא דעון חמור הוא. ועיין שבת דף מ"א.

באר היטב

(יג) ולמטה — ואפילו בקשוי מותר לאחוז מעטרה ולמטה, כן משמע מתוס׳ ריש פרק כל היד ד״ה אוחז וכו׳, מדלא תירצו דהתם מיירי כשהוא בקשוי דהא נזדעזע אבריו קחני. ע״ת:

(יד) הנשוי — וט״ז כתב דמדינא אסור, ע״ש. ואם אין אשתו עמו או שהיא נדה לא מיקרי נשוי לענין זה, עיין ט״ז [ו]מ״א. ועיין [בט"ז] באבן עזר סימן כג ס״ק ד מה שכתב שם:

משנה ברורה

(כה) ולמטה – ואפילו אם האבר בקישוי, מותר מעטרה ולמטה.

(כו) מפני שמוציא – רוצה לומר שעל ידי נגיעתו בגיד בא לידי חימום והרהור ויבא לזה. וחומר עוון הזה עיין באבן העזר סימן כ"ג.

(כז) הוא נשוי – דיש לו פת בסלו ואין יצרו תוקפו כל כך. ואם היא נדה או שהוא בדרך, אסור. ועיין באבן העזר סימן כ"ג סעיף ד', דאפילו נשוי אינו מותר להושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו.

(כח) הנשוי – ואם עומד במקום שיש לו פחד שלא יפול, אין להחמיר בנשוי כלל. [ארה"ח].

כף החיים

(לט) סעיף י"ד: יזהר שלא יאחוז באמה וכו' — פירוש, אפילו על ידי בגד, אם לא במטלית עבה. נדה דף י"ג. מג"א ס"ק ט"ו. א"ר אות י"ב. ש"ך יורה דעה סימן קפ"ב ס"ק ו'. א"א אות ט"ו. חיי אדם כלל ג' אות ג'. ר"ז אות כ"ב. אבל הרב בכור שור על נדה דף י"ג כתב דלא אמרינן מטלית עבה אינו מחמם כי אם בזמן קצר כבליעת תרומה וכבדיקת קרי, אבל להטיל מים לא, ע"ש. וכן כתב ברכי יוסף אות ט'. ויש להחמיר כמו שכתב הבכור שור. מטעמי השולחן אות מ"ג.

(מ) שם: אם לא מהעטרה ולמטה וכו' — ואף על פי שהוא קשוי מותר לאחוז מהעטרה ולמטה. ב"י. פרישה אות י"ג. עו"ת אות י"ד. א"ר אות י"ג. ר"ז אות כ"א. ודלא כהרב כס"א אות ו'.

(מא) שם: אלא אם כן הוא נשוי — משמע דמהעטרה ולמטה אפילו לבחור מותר, ודלא כעו"ת שנסתפק בזה. נוה שלום אות ט"ז. שב יעקב סימן ד'.

(מב) שם: אלא אם כן הוא נשוי — הרב בית שמואל באבן העזר סימן כ"ג ס"ק ד' כתב דאף באין אשתו עמו מותר. וכן כתב הישועות יעקב אות ז' בשם תוס' יומא דף י"ח בד"ה יחוד, דאף על גב דאין אשתו עמו מותר, דחשיב פת בסלו. והוא הדין בנדה חשיב פת בסלו. אבל המגן אברהם ס"ק י"ד כתב דאם אין אשתו עמו או שהיא נדה, אסור. וכן כתב ט"ז ס"ק יג. מאמר מרדכי אות י"א. וכן כתב ברכי יוסף אות י"א בשם האגודה. וכתב דכן עיקר, דמדינא אסור אם אין אשתו עמו. והביאו מטעמי השולחן אות מ"א. וכן כתב חיי אדם שם. ר"ז אות כ"ב. שמן המאור על מגן אברהם ס"ק י"ד, ועיין שם שמיישב דברי התוס'. ועוד עיין שם שמסתפק אם אשתו עמו בעיר מהני או דצריך דווקא שתהיה מצויה לו באותה שעה שמשתין, עיין שם שהניח בצריך עיון. ועיין ט"ז שם.

(מג) שם: ומדת חסידות ליזהר אפילו הנשוי — והט"ז כתב דהטור וספר היראה דינא קאמר ולא מדת חסידות כפירוש הב"י והשולחן ערוך. אבל האחרונים חלקו עליו והעלו כדעת מרן ז"ל. הלכה ברורה אות ה'. יד אהרן בהגב"י. מאמר מרדכי אות י"א. נוה שלום אות ט"ו. ר"ז אות כ"ב. קיצור שולחן ערוך סימן קנ"א אות ג'.===ברכי יוסף ===