הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן ג

סימן ג

[מג"א ס"ק א'] גמרא. ברכות ס"ב א' ע' מג"א אות ג' גמרא שבת דף פ"ב ע"א:

[סעי' ה'] בהגה ולהטיל מים. א"כ ע"כ דפירוע לפניו שרי. והא דלא יפנה בין מזרח למערב. ולא שרי למזרח ופניו למערב ע"כ משום דמזרח והוא נגד מערב יש לו ג"כ קדושה. וא"כ גם אשה אסורה לפנות במזרח ופניה למערב. ב"י:

[סעי' י"א] משום כשפים. ג' דברים קשים לכשפים השולף ירק מאגודה. וההורג כנה על בגדיו. והמקנח בחרס. שבת (דף פ"ב):

[סעי' י"ב] יפנה בצניעות בפסחים (דף קי"ב) אמרי' העומד בפני הנר ערום הרי זה נכפה. והעתיקו הריק"ש. בס"ח (סי' תר"כ) כתב כשיצא מב"הכ יראה מקום שישב עליו שלא יהא טנופת. שמא יבא חבירו פתאום. או בלילה וישב עליו. לא יעשה אדם ב"הכ מכוון כנגד ב"הכנ שלא יהא פי הטבעת מגולה נגד ב"הכנ או ב"המד:

[מג"א סקי"ד] נ"ל דאם אין אשתו עמו. נ"ל קצת ראי' לזה מסוגי' דיומא ריש דף ל' זאת אומרת מצוה לשפשף. ובתוס' שם לחד תירוצא משום דאסור לאחוז באמה וניצוצי' נתזי' על רגליו. הרי אף שכה"ג היה צריך להיות נשוי. אפ"ה היה אסור לאחוז באמה ע"כ דביוה"כ דאסור באשתו. אסור לאחוז באמה. וה"נ באשתו נדה וכדומה. ואולי י"ל דחז"ל עשאו דרך לא פלוג. דכל המטיל מים צריך קיו"ר משום דכמה פעמים דצריך לשפשף. היינו בשאר ימות השנה דכשר כהן פנוי לעבודה. דהרי בלא"ה צ"ל כן. דהא מתני' נקט זה הכלל הי' במקדש וכו'. משמע ודאי דהוא ג"כ לשאר ימות השנה. והא משכחת באשתו עמו ואינה נדה א"ו משום לא פלוג:

[סעי' י"ז] המשהה נקביו. משהה הפחה אינו עובר משום בל תשקצו. כ"כ בת"הד (סי' ט"ז) וכ"כ במוהריק"ש: