מגן אברהם על אורח חיים ג
סעיף ב[עריכה]
(א) ולא ילכו — ואם מפחד יכול אחד להניח ידו על ראשו דרך חלון (גמרא).
(ב) לא ידבר — איתא בסנהדרין: התקינו שיהיו נשים מספרות בבית הכסא משום יחוד. ועיין באבן העזר סימן כ"ב סעיף ו'. ובמקום שהן בעיר אין לחוש.
סעיף ג[עריכה]
(ג) למשמש — אם אינו יכול לפנות, ילך ארבע אמות, וישב ויעמוד וישב, עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים (גמרא שבת).
סעיף ד[עריכה]
(ד) טפחים — דמתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים, הוא בא לידי קטנים, וצריך טפחיים משום קילוח של מי רגלים הבא למרחוק. בספרי פרשת כי תצא איתא שלא יפנה בעמידה.
סעיף ה[עריכה]
(ה) מגולה — אבל בחצר בכל ענין שרי (ב"י). ומכל מקום נ"ל דעיר המוקפת חומה לא מקרי מחיצות לענין זה. בב"י ולבוש כתב דמחיצה אחת לצד מערב סגי, עד כאן. ומדנקט בשולחן ערוך מחיצות, משמע דב' מחיצות בעי, דהא יש אומרים גם למזרח אסור, שהוא רוח שכנגד מערב, עיין ב"י. ובגמרא דב"ב פרק קמא אמרינן דמזרח נקרא אויר יה. ומכל מקום לפי מ"ש בהג"ה דלהטיל מים שרי, אם כן לא חיישינן בפירועו לפניו, ואם כן שרי במחיצה שלאחריו.
(ו) לדרום — דווקא פניו לדרום ואחוריו לצפון, אבל איפכא לא (היכל הקדש), עיין שם הטעם.
סעיף ו[עריכה]
(ז) בין מזרח למערב — פירש רש"י, יכוין שיהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. וכן כתב סוף סימן ר"מ. ובמ"ע סימן ג' פסק כמ"ש הזוהר פרשת במדבר, שיהא ראשה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב, ותהא מטה בין צפון לדרום. וכתב שיהא הראש למערב, והטעם על פי סוד, עד כאן.
וכתב הלבוש: אף על גב דישן במקום מחיצות – אסור, דגנאי גדול הוא, עד כאן. וצריך עיון, דאטו מי איכא גנאי טפי בשינה מבית הכסא? ולי נראה דבשינה ליכא הכירא במחיצות, דדרכו בכך; מה שאין כן בבית הכסא, דדרך לפנות בשדה, ואי איכא מחיצות איכא היכרא. ועוד יש לומר, דבחדר ששוכב שם – גם כן מקום השראת שכינה, ולאפוקי בבית הכסא שאפילו מלאכים אין נכנסין שם כמו שכתב סעיף א'.
סעיף י[עריכה]
(ח) ביד ימין — מפני שבימין מראה טעמי התורה, ועוד טעם אחר בגמרא. ולכולהו טעמא, איטר יד מקנח בשמאל דידיה שהוא ימין דעלמא. אך רבא אמר מפני שהתורה נתנה בימין, שנאמר: "מימינו אש דת למו", אם כן לפי זה אפילו איטר אין לקנח בימין דעלמא. וצריך עיון אי הלכה כמותו דהוא בתרא, או שמא כיון דכולהו תנאי דלא כוותיה לית הלכתא כוותיה וכנ"ל. ומה שכתב הט"ז דאיטר מקנח בשמאל דעלמא כמו שכתב הב"י סימן מ"ג, ליתא, דלא הוזכר שם איטר. ועוד נראה לי דאם כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין, דיש לקנח בימין, דאיכא תרי טעמי, שכותב בשמאל וקושר בה תפילין. וכתב בשל"ה שלא יקנח באצבע אמצעי שכורך עליה רצועה של תפילין, כמו שכתוב סימן כ"ז סעיף ח'.
סעיף יא[עריכה]
(ט) בעשבים — ואפילו האידנא דלא חיישינן לכשפים, אסור, מפני שמחתכים הבשר. ועיין סי' שי"ב סעיף ד'.
(י) תחתוניות — ואם קנח הוא עצמו בו, או שיבש, או שקנח מצד אחר, לית לן בה (הג"א). עיין סימן שי"ב סעיף א'.
(יא) וכן נהגו — וטעמא על זה לא ידענא, וכיון דדשו בה רבים, שומר פתאים ה' (דרכי משה). ולי נראה דטעמא משום שעושין בו כישוף, ששיניו נושרות; והאידנא לא חיישינן שיבא הדבר לידי המכשפים.
סעיף יב[עריכה]
(יב) בלילה — פירוש, שלא יגלה עצמו יותר מביום. אבל אין צריך להתרחק. ואם אין שם אדם, מפנה ברחוב, אבל לא בפני עכו"ם (ע"ז דף מ"ז). וכל זה לפנות, אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים, אם צריך לכך, משום דאיכא סכנה. ואיתתא לא תקום להדיא בפני תינוק, אבל לצדדין לית לן בה (בכורות מ"ד).
סעיף יג[עריכה]
(יג) ניצוצות — ואף על גב דמצוה לשפשף הניצוצות, דכשעומד ואין אוחז באמה איכא רוב ניצוצות, ולא סגי בשפשף (תוס').
סעיף יד[עריכה]
(יד) נשוי — נראה לי דאם אין אשתו עמו, או שהיא נדה, אסור. וכתבו התוס': והא דקאמר דקרי ליה רבינו הקדוש שלא הניח ידיו למטה מאבנטו, היינו רבותיה שהיה נשוי, והיה מחמיר על עצמו, עכ"ל. משמע דסבירא להו דלמטה מאבנטו לאו דוקא, אלא רוצה לומר שלא היה מניח ידיו על אמתו, דאי סבירא לן למטה מאבנטו ממש, היינו רבותא דרבי; אלא על כרחך כמו שכתבנו. (ומדברי הט"ז שם ביורה דעה סי' קפ"ב משמע שלא ראה דברי התוס' אלו). וכן משמע שם ע"ב, דקאמר: יד לאמה תקצץ, על שהניח ידו למטה מטיבורו. אמר לו: ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנה? והלא כריסו נבקעת. וכתבו התוס': אם לא יסיר הקוץ תבקע מילתו, עד כאן. משמע דסבירא להו דכריסו רוצה לומר מילתו, וכן משמע בגמרא, דפתח באמה וסיים בכריסו. אבל באבן עזר סי' כ"ג פסק כהרמב"ם, עיין שם.
אמרינן בגמרא: היכא דבעית מותר לאחוז, כיון דבעית לא אתי להרהורי. והפוסקים השמיטוהו, דלא בקיאי בהי ביעתותי לא אתי להרהורי, דהכל לפי מה שהוא אדם (ב"י). וצריך עיון, דביורה דעה סי' קפ"ד סעיף ה' פסק דחרדה מסלקת הדמים, ולא אמרינן דלא בקיאי בהי ביעתותי. ודוחק לחלק בין פחדא לביעתותא. וצריך לומר דווסתות דרבנן מקילין, מה שאין כן הכא דעון חמור הוא. ועיין שבת דף מ"א.
סעיף טז[עריכה]
(טו) להשתין — איתא בנדה דף י"ג ומ"ג: במטלית עבה מותר לאחוז באמה, שאינו מחמם. והביאו הרי"ף פרק י"ד דשבת, ועיין ביורה דעה סי' קפ"ב סעיף ג', דלא כלחם חמודות פרק ב' דנדה שכתב דדוקא לתרומה אתמר, דלפי זה לא הוה ליה להרי"ף להביאו.