שולחן ערוך אורח חיים מו ה
<< · שולחן ערוך אורח חיים · מו · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שברך מתיר אסורים לא יברכנה:
מפרשים
קדם וברך. זהו דעת ר"ע שהבי' רבינו הטור ופי' בו ב"י שאע"פ שצריך לברך ב' ברכות אלו צריך לברך תחלה מתיר אסורים כדאי' בגמ' כי תריץ ויתיב לימא מתיר אסורים כי זקיף לימא זוקף כפופים כלומר כשיושב על המטה ומותח עצמותיו מברך מתיר אסורים מפני שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה כמו כפותי' וכשעומד על עמדו מברך ז"כ מפני שהיתה קומתו כפופה כל הלילה ואם בירך תחילה ז"כ א"ר עמרם שאין לברך אח"כ מתיר אסורים לפי שבכלל זקיפת הקומה היא תנועת האברים ולמה יחזור לברך פעם ב' ע"ז עכ"ל והטור חולק על ר"ע וכ' איני יודע למה דהא בגמ' מפרש כל א' וא' למה וצריך להבין דבריו דהא שפיר קאמר ר"ע כפי מה שפי' בו ב"י ונ"ל דודאי כ"ע מודים דאם יש לפנינו ב' דרכים בברכות דהיינו שאפשר לברך ב' ברכות ואפשר בברכה א' ודאי צריך לברך ברכה א' דאין להרבות בברכות כמ"ש בס"ד בשם התוס' אלא דכאן אע"פ שברכת מ"א היה בכלל ז"כ מ"מ בגמ' כי תיקנה היה לכל א' זמן מיוחד דהיינו כי תריץ ויתיב לא היה עליו שייכות בברכת ז"כ אלא מ"א ואח"כ שזקף והוה מעשה חדש נתוסף ברכת ז"כ וס"ל לר"ע דאע"פ שאנו אומרים הברכות בב"הכ כסדר והיה לנו לומר ברכת ז"כ לחוד והיה בכללה מ"א אלא דאין לנו לשנות ממה שהיה בזמן התלמוד אבל אי מקרי ואמר תחלה ז"כ ודאי פטור מברכת מ"א דאף בזמן התלמוד היה הדין כן דאי לא אמר מ"א כי תריץ ויתיב ואח"כ כשזקף אמר ז"כ אין לו לומר מ"א והטור ס"ל כיון דמ"מ היה בזמן התלמוד לכל א' זמן מיוחד אה"נ אפי' בזמן התלמוד לא היה פטור מברכת מ"א אף כשאומר ז"כ דכבר רבץ עליו חיוב כל ברכה בפ"ע:
הקשה מו"ח ז"ל לר"ע היה לו להזהיר ג"כ אם בירך שלא עשני אשה שוב לא יברך שלא עשני עבד וכ"ש שלא עשני עכו"ם דבגמרא מקשי' היינו עבד היינו אשה ול"ל תרתי ומשני עבד זיל טפי וא"כ הוה עבד בכלל שלא עשני אשה וכן אם בירך שלא ע"ע לא יברך שוב שלא עשני עכו"ם ילא תי' כלום. ול"נ דלק"מ דכולהו צריכי דאשה ועבד או עכו"ם אפשר שישתחרר העבד או יגייר העכו"ם ויהי' חייב בכל המצות משא"כ באשה שא"א שתתחייב בכל המצות ע"כ אין בכלל אשה עבד או עכו"ם ועכו"ם ועבד נמי צריכי תרוייהו והוא תלמוד ערוך בפ"ק דב"ק דף ט"ו לענין חיוב תשלומי ניזקין דממעט עבדים ועכו"ם וצריכי דאי תני עבד משום דאין לו חייס דכתי' עם החמור עם הדומה לחמור אבל עכו"ם יש לו חייס כדכתי' בן חזאל אימא לא ואי קמ"ל עכו"ם משום דלא שייך במצות אבל עבד דשייך במצות אימא לא צריכי הרי חזינן שיש לכל אחד מעל' על חבירו וא"כ לא נכלל בו ע"כ צריך האדם לתת הודיה שלא נעשה כלל בא' מאלו אלא מעלה יתירה על כולם משא"כ בברכת ז"כ שנכלל בה מ"א כמ"ש ע"כ צדקו גם דברי ר"ע ויפה פסק בש"ע כמותו דספק ברכות להקל ובס' רוקח חשיב בסדר הברכות תחלה ז"כ ואח"כ מ"א וכ"ה הנוסח' בסדורים ישנים וצ"ע שהוא נגד הגמ' ונ"ל שהוא היה מפרש דמ"ש בגמרא כי זקיף היינו שזוקף ראשו לחוד ועדיין יושב במטה וכי תריץ ויתיב היינו אח"ז שאח"כ שניעור משנתו וזוקף במטה את ראשו עדיין איבריו כמו כפופים עד שמתנועע באבריו ומפרק אותם זה מזה ואע"ג שאמרו בגמ' תחלה כי תריץ ויתיב אפשר שבגי' הרוקח לא היה כן ותו דע"כ אפילו לגי' שלנו אין הברכות נאמרים על הסדר וכמ"ש בתחלת סי' זה בברכת פ"ע כי מנח ידיו על עיניו אבל ודאי העיקר דז"כ קודם מ"א:
(יא) לא יברכנה: שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל דמתיר אסורים נתחייב מיד כשיושב ורש"ל סי' ס"ד כ' שיברכנ' וכ"כ הב"ח ול"נ להקל בספק ברכות:
ס"ה אם קדם כו'. עמ"א:
(ט) יברכנה: שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל. דמתיר אסורים נתחייב מיד כשיושב ומהרש"ל וב"ח חולקים וס"ל דאפי' אם בירך זוקף כפופים יברך מתיר אסורים ועי' הלק"ט ח"א סימן (י"ז) [קי"ז] שכתב דעכשיו שנהגו לאומרם על הסדר אין קפידא בדיעבד ע"ש אבל המ"א וט"ז כתבו להקל בספק ברכות ע"ש ועי' בתשו' מטה יוסף ח"ב סימן ח'.
(כ) לא יברכנה — שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי זה בכלל דמתיר אסורים נתחיי' מיד כשיושב ויש חולקים בזה ומסקי האחרונים להקל בזה וכתב הפמ"ג דטוב שיראה שישמע אח"כ מאחר הברכה ויכוין לצאת ויוצא ממ"נ. אם בשע' שאמר בא"י היתה כוונתו לברך זוקף כפופים יסיים זוקף כפופים אע"ג דאז לא יוכל לברך מתיר אסורים ומכ"ש בשאר ברכות שלא יקפיד על הסדר אלא יסיים כמו שחשב בשעה שהזכיר השם [ח"א]. אם בשעה שהגיע לברכת פוקח עורים ורצה לסיים פוקח עורים נכשל בלשונו וסיים מלביש ערומים ובתוך כ"ד נזכר וסיים פוקח עורים י"א דיצא בזה ידי ברכת פוקח עורים כי בזה עקר סיומו הראשון ויש מסתפקין בזה [השע"ת בסימן זה והדגמ"ר] אבל אם בשעה שאמר בא"י אמ"ה חשב ג"כ לסיים מלביש ערומים ואחר שסיים מלביש ערומים נזכר בתוך כדי דיבור ואמר פוקח עורים לכו"ע יצא ידי ברכת מלביש ערומים וחוזר ומברך פוקח עורים כי אין הסדר מעכב וכן ה"ה בכל ברכת השחר לבד מברכת מתיר אסורים וזוקף כפופים אם הקדים ברכת זוקף כפופים ובתוך כדי דיבור סיים מתיר אסורים דאף דלא יצא בזה רק ברכה אחת והיא ברכה ראשונה של זוקף כפופים אפ"ה לא יברך שוב מתיר אסורים [הפמ"ג בסי' ר"ט]:
(מג) סעיף ה: ואם קדם ובירך זוקף כפופים קודם שיברך מתיר אסורים לא יברכנה — שכיון שנתן הודאה שנזקף לגמרי, זה בכלל, ד"מתיר אסורים" נתחייב מיד כשיושב. מיהו הב"ח כתב דיכול לברכה אחר כך, יעו"ש, והביא דבריו מגן אברהם ס"ק י"א. וכתב, דלי נראה להקל בספק ברכות. (ומה שכתב המגן אברהם שם, דרש"ל סימן ס"ד כתב שיברכנה כמו הב"ח, לא עיין בתשובת רש"ל הנזכר, אלא בדברי שיורי כנסת הגדולה וכמו שכתב המחזיק ברכה אות ה' ד"ה ועוד וכו', יעו"ש). וכן כתב הט"ז ס"ק ו, דיפה פסק בשולחן ערוך כרב עמרם, דספק ברכות להקל. וכן כתב פרי מגדים במשבצות זהב אות ו', סולת בלולה במקו"ח אות ג', וכן נראה דעת הפרי חדש אות ה', מאמר מרדכי אות ח', קשר גודל סימן ה' אות ט"ז, ש"ץ דף מ"ח ע"ג, ר' זלמן אות ה, חיי אדם כלל ח' אות ד', סידור בית עובד אות ז'. ודלא כהלכות קטנות חלק א סימן קי"ח, שכתב דעכשיו שנהגו לאומרם על הסדר אין קפידא בדיעבד וכו', יעו"ש, והביא דבריו יד אהרן בהגהת הטור. ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות י"א, שכתב וזה לשונו: ויראה שישמע אחר כך מאחר הברכה "מתיר אסורים" ויכוין לצאת, ויוצא ממה נפשך. ואם יש מי שאין בקי בברכת "מתיר אסורים", יכול הוא לברך להוציאו, דהוי ספק ספיקא, עכ"ל. ולפי מה שכתבתי לעיל סימן ח"י אות ז' דגם היכא דאיכא ספק ספיקא במילי דברכות – יש אומרים דאין לברך, אין אם כן הכא נמי לברך "מתיר אסורים" להוציא את שאינו בקי, אלא יברך הוא לעצמו בלא שם ומלכות, או ישמע מאחר:
(מד) אדם כפות בלאו הכי מחמת חולי שאינו יכול לזוז ממטתו – גם כן מברך ברכה זו של "זוקף כפופים", דעל מנהגו של עולם נתקנו ברכות אלו. בן איש חי פרשת וישב אות ו'. ועיין מנחת אהרן כלל ה' אות י"ד, ולקמן אות מ"ט. (ומה שכתב שם בן איש חי: הא איכא רש"ל וב"ח דפסקו לברך "מתיר אסורים" אם הקדים זוקף כפופים וכו', יעויין שם, זה נמשך אחרי דברי המגן אברהם הנזכר באות הקודם, ולא ראה דברי רש"ל בשורשם, כמו שכתבתי באות הקודם, יעו"ש):
(מה) אם בשעה שאמר "ברוך אתה ה'" היתה כוונתו לברך "זוקף כפופים", יסיים זוקף כפופים, אף על גב דאז לא יוכל לברך "מתיר אסורים". וכן ב"שלא עשני עבד" ו"אשה" וכיוצא בו. ומכל שכן בשאר ברכות, שלא יקפיד על הסדר אלא יסיים כמו שחשב בשעה שהזכיר השם. חיי אדם כלל ח' אות ה', מיהו לפי מה שכתב הרב ז"ל בשער הכוונות דף א' ע"ג, דכל הי"ח ברכות מן "הנותן לשכוי" עד סוף ברכת התורה כולם חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב בהם, לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם וכו', אם כן אין לבטל שום ברכה מפני חומרא זו שבשעה שהזכיר את השם היה דעתו על ברכה אחרת, אלא אם היה בדעתו בשעה שהזכיר את השם לברך "זוקף כפופים" או "שלא עשני אשה" – יכול לסיים "מתיר אסורים" או "שלא עשני עכו"ם" כדי שלא יפסיד ברכות הקודמות להם, וכמו שכתב מרן ז"ל בסימן ר"ט סעיף ח' בשם יש אומרים על כהאי גוונא דיצא. וכן כתב המגן אברהם שם ס"ק ב העיקר דיצא, יעו"ש. ובכהאי גוונא לא אמרינן ספק ברכות להקל, דעיקר ספק ברכות להקל הוא דחיישינן שמא אינו צריך לאותו ברכה והויא ברכתו לבטלה ויש בה משום "לא תשא" וכו'; אבל בכהאי גוונא שהוא צריך לאותה ברכה, ומסיים כהוגן, רק כשהזכיר את השם היה דעתו אל ברכה אחרת – ליכא למיחש לזה בדיעבד, כדי שלא להכניסו בספק ולבטל ממנו ברכות הקודמות להן. וכן פסק הרה"ג בן איש חי זלה"ה פרשת וישב אות ז', וכתב שבספרו מקבציאל דחה דברי החיי אדם, יעו"ש:
(מו) אם היה צריך לברך מתיר אסורים, וטעה ואמר זוקף כפופים, וחזר ואמר מתיר אסורים, וכן היה ברכתו: בא"י אמ"ה זוקף כפופים מתיר אסורים. וכן בשאר ברכת השחר שטעה בכהאי גוונא, כגון שהיה צריך לברך הנותן לשכוי וכו' וטעה ואמר פוקח עורים, וחזר ואמר הנותן לשכוי, יצא ידי שניהם ואינו צריך לברך עוד לא הנותן לשכוי ולא פוקח עורים. ואע"ג דמרן ז"ל בסימן ר"ט סעיף ב' כתב דאם לקח כוס של שכר ובירך בורא פרי הגפן וחזר ואמר תוך כדי דיבור שהכל נהיה בדברו דיצא ידי שהכל, שאני התם דאינו צריך רק לשהכל; אבל הכא דהוא צריך לשניהם ונכללו שניהם בברכה אחת, י"ל דיצא ידי שניהם, וכמ"ש מרן ז"ל ביו"ד סימן של"א סעיף ע"ח: המפריש תרומות ומעשרות זה אחר זה מיד, כוללן בברכה אחת. ואע"ג דבשאר ברכות לא עבדינן הכי אלא מברכין כל אחת בפני עצמה, שאני הכא כיון שכבר נכללו בברכה אחת שניהם והוא מחויב עתה בהם יש לומר יצא ידי שניהם. ועיין סימן ר"ט במגן אברהם ס"ק ה' ונושאי כליו, והנלע"ד כתבתי: