כף החיים על אורח חיים ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים ח |

סעיף א[עריכה]

(א) סעיף א: יתעטף בציצית וכו' — מיד אחר נטילת ידיים. טור, מגן אברהם ס"ק א, חיי אדם כלל יא אות א, ר' זלמן אות א. והטעם כתב המחצית השקל, כדי שיתעטף מיד במצוה. והפרי מגדים באשל אברהם כתב, כדי שלא ילך ארבע אמות בלא ציצית. וכן כתב חיי אדם שם. אבל קודם נטילת ידיים אין ללבוש ציצית, כי ראוי לברך עובר לעשייתן, עיין סעיף יו"ד. ומיהו לדידן, דמברכין על טלית גדול "להתעטף" ומכוין לפטור זה, אין צורך, אלא ילבש קודם נטילת ידיים. אכן לפי מה שכתב מגן אברהם סימן ד ס"ק א בשם סדר היום, דלא יגע במלבושיו קודם נטילת ידיים, אם כן לא ילבש הטלית עד אחר נטילת ידיים. פרי מגדים אשל אברהם ס"ק א (עיין לבושי שרד ובדברינו לעיל סימן ד אות ו). ואפילו כשמשכים קודם אור היום, יתעטף מיד, וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך, וכמו שכתוב סעיף טז. מחצית השקל. ולדידן, כשמברך על טלית גדול להתעטף, יכוין לפטור את זה, וכאשר יבואר שם בסייעתא דשמיא. והגם שמנהגנו לשכב בטלית קטן, כדברי האר"י ז"ל, כאשר יבואר סימן כא סעיף ג בסייעתא דשמיא, מכל מקום נפקא מינה לעניין אם אירע מקרה שלא ישן בטליתו, או במקומות שאין יכולים לשכב במלבושיהם מפני הפרעושים וכדומה. ועיין שערי תשובה אות א.


(ב) שם: ויברך וכו' — הא דאין מברכין על כל המצוות, תירץ בתשובות הרמב"ן סימן קפ"ט, דכל מצוה שאין בה מעשה, כגון שמיטת כספים וכל דברים שנמסרו לבית דין, וכן דברים התלויים בדעת אחרים, כגון צדקה וכדומה, וכן מצוה הבאה על ידי עבירה, כגון השבת גזל ורבית, ובמתנות כהונה נמי לא, דמשולחן גבוה זכו, מה שאין כן פדיון הבן והפרשת תרומה, שאין מברכין אנתינה אלא אהפרשה. וכן אין מברכין על כל מצוה שאין עיקר מצוה, כחליצה וייבום, דמצוה היא פריה ורביה, אלא דהמצוות אלו מסתעפים ממנה. וכן מיתות בית דין נמי לא, לפי שאין הקדוש ברוך הוא חפץ במיתת רשעים. ומהאי טעמא נמי אין מברכין על מים אחרונים, הבאה משום מלח סדומית, ואין לברך על הפורעניות, ועיין שם באורך. אשל אברהם אות א, ביאורי הגר"א אות ב, כר"ש.


(ג) שם: יתעטף בציצית ויברך וכו' — משמע שאין מברך קודם עטיפה, אלא בשעת עטיפה, קודם שמתעטף יפה, כמו בתפילין. אליה רבה ס"ק ב, וכתב שכן משמע בתשובות בית יעקב סימן פ"ח עיין שם. ובספר יד אהרן בהגהת טור כתב, דלאחר ששם הטלית עליו, אלא שלא שם הציצית בידו אלא השליכו לאחריו – יכול לברך, עיין שם. אמנם הגאון חיד"א במחזיק ברכה אות א' כתב בשם שאגת אריה סימן ל"ב, דראוי לברך קודם העיטוף בשעה שאוחז הטלית בידו ורוצה להתעטף, דהוה ליה עובר לעשייתן. וכתב שכן המנהג, ודלא כתשובת בית יעקב. וכן כתב בספר קשר גודל סימן ב' אות ה', וכן כתב המאמר מרדכי אות ו, וכן כתב עיקרי הד"ט סימן ב' אות ל"ד בשם שאגת אריה, וכתב שגם הרב תפילה לדוד בדף ה' ע"ב סבירא ליה הכי ודלא כהבית יוסף, וכן כתב הזכ"ל הלכות ברכות אות ט', וכן כתב הבית יעקב אות כ"א בשם השאגת אריה והמחזיק ברכה, וכתב שכן כתב הרוקח ריש סימן שס"א, וכן כתב הכר"ש בשם שאגת אריה, קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ח, וכן כתב חיי עולם על השולחן ערוך סעיף א' שכן משמע מדברי המגן אברהם, עיין שם, וכן הפרי מגדים באשל אברהם אות ב' כתב שכן משמע מדברי המגן אברהם, וכן כתב הפני יצחק נר"ו מערכת ט' אות קי"ח, וכן הסכים היפה ללב נר"ו בחלק א' אות ג', ויעויין שם שהביא כמה אחרונים עוד שכתבו כן. ועיין להרב ש"צ שהאריך בזה, וכתב בדף ל"ב עמוד א': יש דרך ישר לפני איש לצאת גם לדעת הט"ז והבית יוסף ז"ל, אף שיברך מקודם בעודו הטלית בידו. והוא, שתיכף לברכה ילבשנו הטלית כולו דרך אחוריו על ראשו ועל גופו בבת אחת, דהשתא הוי עובר לעשייתן ממש בלי שום פקפוק כלל; ואחר שלבש בדרך זה, יעלה הכנפות על צווארו ויתעטף כעטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד' אמות וכו'. וסיים: וכן ראיתי לאנשי מעשה מיקירי ירושלם תובב"א נוהגים כן, עד כאן לשונו. מיהו הרב בן איש חי נר"ו בהלכות שנה א' פרשת בראשית אות ה' כתב וזה לשונו: אחר סיום הברכה תעטף בו ראשך בלבד, ולא כאותם המתחכמים לעטף בו כל גופם מתחילה; דאנו אין לנו אלא דברי האר"י ז"ל, עד כאן לשונו. אמנם חסידי בית אל יכב"ץ ההולכים על פי דברי האר"י ז"ל נוהגים כמו שכתב הש"ץ, משום דאין דבר זה מפורש בהדיא בדברי האר"י ז"ל, כיעויין שם בשער הכוונות דרושי הציצית. ואני עבדא עשיתי סמך לדבריהם בתשובת באר מים חיים, יעויין שם.


(ד) שם: ויברך מעומד — פירוש, הברכה והעטיפה שתיהן יהיו בעמידה. עו"ת ס"ק א', מגן אברהם ס"ק ב, אליה רבה ס"ק ב', שו"ג ס"ק א', סולת בלולה במקור חכמה ס"ק ד', ר' זלמן אות ג' וד', קשר גודל שם אות ו', סידור בית יעקב אות ל"א, קיצור שולחן ערוך שם.


(ה) שם: ויברך מעומד — כתב הרב שמן המאור וזה לשונו: הנה המחבר בשולחן ערוך לא ביאר לנו הדין לעניין דיעבד, אם התעטף מיושב בדיעבד אם צריך לחזור ולהתעטף מעומד אם לא, רק המגן אברהם בס"ק ב' שכתב: עיין מה שכתבנו סימן תקפ"ה, כתב הפרי מגדים דכוונתו, דשם סעיף א' גבי שופר כתב: אם תקע מיושב יצא, והוא הדין הכא אם התעטף מיושב דיצא, ונכון הוא, עד כאן לשונו. וכן כתב חיי אדם כלל י"ב אות ג' דאם בירך מיושב יצא, וכן כתב עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט' אות י"ג. וכן כתב תפילה לדוד אות י"ח, דאם נתעטף מיושב ובירך מיושב יצא, ומה שכתב אליה רבה ס"ק ב', עיין להשמן המאור שם שדחה דבריו, יעויין שם.


(ו) קודם הברכה והעטיפה, נכון לומר פסוקי "ברכי נפשי" עד "נוטה שמים כיריעה", יד אהרן בהגהת הטור בשם משנת חסידים, וכן כתב בסידור בית יעקב. והנוהגים לומר כן, לא יאמרו קודם ברכת התורה, כמו שכתב חיד"א בצפורן שמיר סימן ב' אות ו' ובקשר גודל סימן ה' אות ל"א, וכמו שכתב הרוח חיים סימן ה' אות ב'.

סעיף ב[עריכה]


(ז) סעיף ב: סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתעטפים בכסותן וכו' — כן כתב רבינו הטור בשם בעל העיטור ז"ל, ודלא כמו שכתבו הגאונים דבעינן כעטיפת הישמעאלים, שהיא עטיפה גמורה. וטעם הגאונים, כתב הבית יוסף, מדמברכינן להתעטף בציצית. אבל בעל העיטור סבירא ליה ד"להתעטף" לשון כיסוי הוא, עיין שם. ומכל מקום, כדי לקיים מצות ציצית מן המובחר, נכון הדבר להתעטף כעטיפת הישמעאלים בשעת ברכה, ויעמוד כדי הילוך ד' אמות, וכמו שכתב בסעיף שאחר זה, ובזה יוצא אף לסברת הגאונים. דעיקר הקפידה היא בשעת לבישה, דהא אי בעי היה מסירה אחר כך. מגן אברהם ס"ק ה' בשם תרומת הדשן, וכן כתב ר' זלמן אות ו', קיצור שולחן ערוך שם. וזה לשון שער הכוונות בדרושי ציצית פרק א': הצריכו להגאונים להתעטף עטיפת ישמעאלים, ומחזירים ב' הציציות שבצד ימין אל צד שמאל, באופן שיתחברו שם בצד השמאל מאחוריו כל הד' ציציות, ויהיו תלויים מאחוריו בצד שמאל וכו'. גם רבינו סעדיה ז"ל כתב בפירוש שחיבר בלשון ערבי בפרשת בא עניין עטיפה זו, וטוב ונכון לעשות כך, ולפחות יישאר מעוטף כך כדי שיעור הליכת ד' אמות בעת שמתעטף בציצית, ואחר כך יסיר העיטוף מעל צווארו. וכך היה מנהגו של מורי ז"ל, עד כאן לשונו. וכן כתב סולת בלולה אות ו' בשם כתבי האר"י ז"ל. יש אומרים בהגהת הטור. מחזיק ברכה אות ד'. סידור בית יעקב אות כ"ה. ש"צ דף ל"ב. והגם דבשער הכוונות פרק ב' כתב, דכשמתעטף האדם בטלית צריך שיאחז בצד הימיני של הטלית בשתי הציציות שבו וישליכם לצד שמאל סביב גרונו על הכתף השמאלי לאחור, ושתי הציציות האחרות השמאליים ישארו תלויים דרך פניו של אדם ולא באחור, עיין שם. וכן כתב מצת שמורים דף כ"ד ובספר חס"ל, וכן כתב בספר מדרש תלפיות דף ק"ט עמוד ג' ובספר עמודי שמים להיעב"ץ דף נ"ט עמוד ב', הביאם יפה ללב נר"ו חלק א' אות ד'. כבר הקשה קושיא זו האמת ליעקב בקונטרס שפת אמת סימן מ"ה. וכתב וזה לשונו: דהא והא איתא, וסדר העיטוף צריך שיהיה באופן זה, דתחילה ישליך השני ימינים על צד שמאל, ולהשאיר השני שמאלים בצד פניו, ולכוין לתת החסד וגבורה לרחל והחכמה ובינה ליעקב. ואחר הכוונה זו ישליך גם השני שמאלים על צד שמאל, באופן שיתחברו שם כל הארבעה כסדר רב סעדיה ז"ל, והוא לבטל כח היצר הרע, וכן כתב המחזיק ברכה אות ד' עיין שם. והביא דבריו בן איש חי נר"ו באות הנזכרת, וכתב: וכן מפורש להדיא בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. וכתב בן איש חי שם: ואף שאין אנחנו מכוונים בכוונות אלו, מכל מקום, לאחר שהשליך שני הימניים לצד שמאל לאחוריו ישהה כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך ישליך שני השמאלים גם כן לאחריו לצד שמאל וישהה גם כן כדי הילוך ד' אמות, ואז ישלשל הטלית הכרוך בצווארו על כל גופו, כדי לקיים ההוראה של מעשה זו, עיין שם. ובזה יוצא אליבא דכולי עלמא, אף לדברי שלא הביאו רק מה שכתב בשער הכוונות פרק ב', דכיון ששהה כדי שיעור הילוך ד' אמות קודם שהשליך שני השמאליים לאחריו, תו ליכא מידי. ומנהג בית אל יכב"ץ, לאחר שמשליכים שתי ציציות השמאלים גם כן לאחוריהם לצד שמאל, מכים בארבע ציציות ב' פעמים כנגד העורף לצד שמאל, כנגד ב' הכאות הנזכרים בשער הכוונות דרוש ב' של הציצית ובסידור של הרש"ש ז"ל.

אחר העטיפה יסתכל בציצית ב' פעמים, כנגד ב' הסתכלות הנזכרים בשער הכוונות בדרוש הנזכר, וכן כתב בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. ועיין גם כן בשער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ז' ובספר נהר שלום דף ג"ן עמוד ב' ודף נ"ד עמוד א' (והחדש דף י"א עמוד ב' ודף י"ג עמוד א'). ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ, לאחר העטיפה קודם שהורידו הטלית על גופם, בעודנו על כתפיהם שניים מצד ימין ושניים מצד שמאל, לוקחים כל הד' ציציות ומסתכלים בהם ב' פעמים, ואחר כך מורידים הטלית על גופם.


(ח) אחר העטיפה יאמר ד' פסוקים אלו: מה יקר חסדך וכו', ירויון מדשן ביתך וכו', כי עמך מקור חיים וכו', משוך חסדך ליודעיך וכו'. מצ"ש דף כ"ד ע"ג. וכן כתב בסידור חס"ל דף ל"ב ע"ב ובסידור בית יעקב. וכן כתב ש"צ דף ל"ב.


(ט) בעניין אם צריך לכסות ראשו בטלית, נחלקו בו המנהגים, ואפילו בקהילה אחת יש מהם שמכסים ראשם ומהם שאינם מכסים, ואינם מוחין ואינם מקפידים זה על זה. אך במקום שיקפידו המרובים על שינוי המועטים, לא ישנה אדם ממנהג המרובים. שו"ת דב"ש סימן קכ"ג, והביאו שערי תשובה אות ג'. וכתב, היינו דווקא אחר הברכה בשעה שהוא עטוף בו להתפלל, אבל בשעה שהוא מברך עליו ומתעטף בו מיד, אז בעת ההיא יכסה ראשו בטלית ולא יסמוך על השלכת הטלית על כתפיו לבד. ובזה אין לנו להשגיח במנהג המרובים, שהוא מנהג בטעות, שלא יצאו ידי חובת ברכה, עיין שם.

וזה לשון מצת שימורים דף כ"ג ע"ד: המתעטפים בטלית גדול גופם בלבד ולא את ראשם, הויא לה ברכה לבטלה, כי מה שאומרים "להתעטף בציצית" הוא עיקר את ראשם, והם מתעטפים גופם לבד. וכן הוא זוהר במדבר, כרמו שכתוב לפרסא עליה פירשו דמצוה, עד כאן לשונו. והביא דבריו סולת בלולה אות ו', וש"ץ דף ל"ד ע"ג.

וכן אותם בני אדם שמניחין הטלית כשהוא מקופל ומשלשלים סביב צווארם על כתפיהם, בעניין שקצה האחד כשהוא מקופל עם ב' ציציות יורד לפניו בצד ימין, וקצה השני עם שני ציציות יורד לפניו משמאל, אין יוצאין בכהאי גוונא ידי מצות ציצית וגוערים בהם, דכהאי גוונא לכולי עלמא לא עיטוף הוא. משאת בנימין סימן מ"ח והביא דבריו מגן אברהם ס"ק ב, אליה רבה ס"ק ג', שערי תשובה אות ג', וכן כתב חסד לאברהם אות ד'.

וכן אותם שאין מתכסים בטליתם אלא הראש וסביב הצוואר בלבד, ואין מקפידים לכסות את הגוף, צריך למחות בידם, דעיקר העיטוף הוא בגוף לכולי עלמא, ולא נחלקו אלא אם צריך גם כן לכסות את הראש, אבל כיסוי הראש בלבד לכולי עלמא לא נקרא כיסוי כלל. ר' זלמן אות ח', וכן כתב סידור בית יעקב אות כ"ז. ועיין להגאון חיד"א במחזיק ברכה אות ה', שאחר שהביא דברי הדב"ש כתב וזה לשונו: ויש עוד מנהגים בזה, נהרא נהרא ופשטיה, ולכל הדברות ולכל האמירות בעת שיברך נכון להתעטף כדי הילוך ד' אמות כעטיפת הישמעאלים וכמו שכתב האר"י ז"ל, ואחר כך ינהוג כמנהגו, עד כאן לשונו. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ב' אות ח', וכן כתב הש"צ שם, סידור בית יעקב אות כ"ו. ולעניין הלכה, כדי לצאת מחשש ספק ברכה, לאחר ברכה יתעטף כעטיפת הישמעאלים כמו שכתבנו לעיל, ואחר כך ישלשל הטלית על גופו וישאר כך מכוסה בטלית ראשו וגופו בבת אחת כדי הילוך ארבעה אמות, ואחר כך ינהוג כמנהגו.


(י) שם: ונכון שיכסה ראשו בטלית — הוא משום כדי שיתפלל באימה, שכיסוי מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת שמים, וכמו שמבואר בפרק קמא דקידושין. ב"ח, עו"ת אות ג', שתילי זיתים אות ה'. וצריך לכסות ראשו מתחילת התפילה ועד סופה. אליה רבה אות ד' בשם עדי זהב. וכן כתב סולת בלולה אות ז' בשם הנזכר ובשם ספר מקור חיים. וכן כתב חסד לאברהם אות ג'. ובשעת אמירת י"ח טוב שיכסה גם מצחו ועיניו אם אינו בפני רבים. חסד לאברהם שם.


(יא) שם: ונכון שיכסה ראשו בטלית — ולפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות בדרושי ציצית דרוש ה' ודרוש ו', צריך לכסות התפילים של ראש בטלית הגדול. וכן כתב בפרי עץ חיים פרק א ובשער התפילין פרק יא, ועולת תמיד דף כ"ד עמוד א', ומצת שימורים דף כ"ד עמוד ד', סולת בלולה שם. ומשמע שיהיו מכוסים לגמרי, שיהיו מכוסים כל זמן שהם מונחים על הראש, וכן הוא בהדיא בספר מצת שימורים. ומה שכתב מגן אברהם ס"ק ג וזה לשונו: ועיין סוף סימן כ"ז דעל כל פנים לא יכסה לגמרי, וכתב המור וקציעה ז"ל: מה שכתב במגן אברהם שלא יכסה לגמרי, רוצה לומר כל היום שלא בשעת התפילה, מיהו בשעת התפילה יהיו נכסים, עיין שם, וכן כתב בספר אור צדיקים הנדפס בתוספת הנקרא אור הישר בסימן ב' אות י"ז וזה לשונו: צריך לכסות תפילין של ראש בהטלית בשעת התפילה ולא יהיו התפילין מגולין, עד כאן לשונו – כבר הביא דבריו הרב יפה ללב נר"ו חלקג א' אות ו', וכתב שמדברי מצת שימורים וספר נו"מ דף י"ז ע"ב וסולת בלולה משמע שיהיה מכוסים אפילו שלא בשעת תפילה, עיין שם. ומה שכתב מחצית השקל על דברי מגן אברהם, שהכוונה שהטלית יכסה כל הראש וגם התפילים, ויהיה הטלית כעין גג על התפילים, אבל מכל מקום יהיה נראית מלפניו משום דכתיב: "וראו כל עמי" וכו', כתב שם היפה ללב נר"ו דאין ראיה, דיש לומר, אף על פי שמכוסה בטלית, מכל מקום ניכר שיש לו טלית בראשו, שבולטים בטלית או בכובע, וכמו שכתב מגן אברהם גופיה בסימן ז"ך ס"ק ך' יעויין שם וכו' עיין שם.


(יב) עוד כתב המגן אברהם שם, משמע בקידושין כט ב שבחור שלא נשא אשה לא היה מכסה ראשו בטלית, אפילו הוא תלמיד חכם, עד כאן. אמנם הרמב"ם בסוף פרק ג מהלכות ציצית והא"ח דף ד' עמוד א' והכלבו סימן כ"ב דף ט"ו עמוד ג' כתבו כי גנאי גדול הוא לתלמיד חכם שיתפלל בלא עיטוף ראשו בטלית. יפה ללב נר"ו אות ז'. ומה שכתב עוד מגן אברהם: ובדף ח עמוד א איתא דמי שאינו תלמיד חכם, אפילו נשוי לא היה מכסה ראשו, וכן מה שכתב הרב המקובל מהריב"ח ז"ל בספר עץ החיים על המצוות דף ז"ך על דרך הסוד, דאין מתעטף בטלית גדול אלא החכם בלבד, יעויין שם, הוא היפך ממה שכתב בקיצור של"ה דף נ"ד עמוד ד', ובספר נוהג כצאן יוסף דף ג' עמוד ד', והסולת בלולה בריש הלכות אלו, ומה שכתב באות הקודם היפה ללב נר"ו שם. ובפרט למה שכתב רבנו ז"ל בשער הכוונות בדרשי תפילת השחר דרוש ב' ודרוש ג', דעל ידי עטיפת ציצית והברכה תעשה תיקון בעולמות העליונים, ואיך יכול האדם להיפטר? ובלאו הכי דברי המגן אברהם הנ"ל אינם מוכרחים, דשם לא איירי בטלית של מצוה אלא בסודר דרבנן, כמו שכתב באר היטב סוף סימן י"ז, וכן משמע בב"ח בזה הסימן, וכן כתב מור וקציעה.

סעיף ג[עריכה]


(יג) סעיף ג: טליתות קטנים וכו' — כתב העטרת זהב וזה לשונו: הכתפיים צריכים להיות רחבים קצת ולהיות גדולים קצת, שיכסה את ראשו ורובו מאחריו, דאם לא כן לא נקרא כסות, עד כאן. וזה לשון התרומת הדשן הובא בבית יוסף: והנוהג בטלית שיש לו בית הצוואר, יעשנו קצת גדול, שיוכל לכסות ראשו ורובו מאחוריו. ובשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחריו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך ימשכנו מעל ראשו לפניו, שיהיה נתלה בצווארו בבית הצוואר של טלית, עד כאן. ש"צ דף ל"ב. ועיין בסימן טז ובדברינו לשם בסייעתא דשמיא.


(יד) שם: וטוב להניח אותו על ראשו — עיין מה שכתב הש"ץ דף ל"ב עמוד ג' בפירוש דברי מרן ז"ל אלו, כי טוב פתר, שכן משמע ממה שכתב מרן ז"ל: "ולהתעטף בו", כי זה רוצה לומר ויפשילנו לאחריו, שיהיה בכסוי הגוף נמי, ויעמוד כך מעוטף וכו' כמו שכתב משם התרומת הדשן ז"ל, וכן כתב בהדיא הלבוש ז"ל. יפה ללב אות ח.


(טו) שם: וטוב להניח אותו על ראשו רחבו לקומתו — צד הארוך נקרא בכל מקום אורך, וצד הקצר נקרא רוחב. מחצית השקל ס"ק ד, ועיין מגן אברהם סימן י"א ס"ק ט"ז. ואם הניח ארכו לקומתו, נמי כשר. בית יוסף. ב"ח. שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ב. אליה רבה ס"ק ה. שתילי זיתים אות ז'.


(טז) שם: ויעמוד כך מעוטף וכו' — ודווקא בבגד שעושין כעין חתיכה אחת מרובעת, ובית הצוואר באמצע, ואם כן כשמתעטף בארכו ראשו ורוחב גופו, הוו ליה ב' ציציות מצד זה וב' ציציות מצד זה. אבל אם הבגד תפור, אם כן כשיתעטף בארכו סביב ראשו ורוחב גופו, אז יבואו כל ד' ציציות מצד אחד, ולא נכון לעשות כן, לכן ילבשנו כדרכו, ולא יתעטף בו כלל על ראשו ולא יברך עליו "להתעטף בציצית", אלא יברך "על מצות ציצית". ר' זלמן אות ז'.


(יז) שם: ואחר כך ימשכנו מעל ראשו וילבשנו — ונהגו לעשות עטרה מחתיכת משי, לסימן שאותן ציצית שלפניו, שיהיו לעולם לפניו, כמו שכתוב: קרש שזכה להינתן בצפון, לעולם בצפון. מגן אברהם ס"ק ו בשם של"ה. ובשם הכוונות כתב שהאר"י ז"ל לא היה מקפיד לשום תמיד צד אחד על הראש כמו שנוהגין הרבה, עד כאן לשונו. והוא בשער הכוונות בדרושי ציצית סוף דרוש ב'. וכן כתב בספר מצת שימורים דף כ"ד עמוד א', נגיד ומצווה בדיני ציצית, וכן כתב ר' זלמן אות ט' בן איש חי פרשת בראשית אות ח'.

סעיף ד[עריכה]


(יח) סעיף ד: מחזיר שתי ציציות לפניו וכו' — כתב מגן אברהם ס"ק ו: יש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל, שיהיו מסובבין, וכן משמע סימן שא סעיף ל, עד כאן. וכן כתב ר' זלמן אות י'. וברדב"ז חלק א' סימן תקע"א כתב: הנוהגים להתעטף בטלית כעטיפת אבלים, ואחר כך משליכים ב' ציציות לצד שמאל, והם כולם בצד שמאל, ב' לפניו וב' לאחריו, אינו נכון; ובפרט בשבת, דמחזי כאבל. אלא ישליך הב' כנפות אחד לפניו ואחד לאחריו מימין, וכן בשמאל; ועטיפה בצוואר הוא בשעת ברכה, עיין שם. שערי תשובה אות ד'.

טלית שהוא גדול, וכשפושטו על גופו מאחריו נשארים כל הציציות לפניו, נראה שיותר טוב שיקפל הצדדין על כתפיו באופן שישארו ב' הציציות לפניו וב' לאחריו, ולא יהיו הציציות נגררין בארץ, אף שיש אומרים שאין זה מצוה מן המובחר, מכל מקום בטלית שהוא גדול, הכי עדיף. חס"ל אות ד'.

סעיף ה[עריכה]


(יט) סעיף ה: מברך להתעטף בציצית — כתב הב"ח סימן כד שצריך להיות הב' בפתח. וכן כתב מצת שימורים דף כ"ג עמוד ד'. וכן כתב הרב המקובל החסיד מהר"מ ר' יעקב צמח ז"ל בהגהותיו לאורח חיים כתב יד, הביאו הברכי יוסף אות ד'. וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ח. אמנם הלבוש כתב שצריך להיות הב' בשו"א, וכן כתב שיורי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ג' שמנהג המדקדקים כהרב הלבוש, וכן כתב עולת תמיד אות ו', אליה רבה אות א', סולת בלולה במקור חכמה אות א', וכן כתב המחזיק ברכה אות ז' והברכי יוסף שם בשם מהר"ם זכות על פי הסוד, ובשם מהר"מ די לונזאנו על פי הדקדוק, וכן כתב הש"צ דף כ"ט עמוד ד' וסידור בית יעקב אות כ"ב, שערי תשובה אות ה' בשם הנזכרים, רוח חיים אות ב', וכן כתב היפה ללב נר"ו שם אות ב' וכן עיקר.


(כ) שם: להתעטף בציצית — ואם בירך על טלית גדול "על מצות ציצית", מפורש יוצא מדברי הזרע אברהם חלק א' סימן ב' דלא יצא, דהוה ליה משנה מטבע שטבעו חכמים בברכות דלא יצא, עיין שם. ולי נראה דיצא בדיעבד ואינו חוזר ומברך "להתעטף", דאין בזה משום משנה מטבע וכו', וכמו שהוכחתי בתשובותי. סידור בית יעקב אות א', וכן כתב חיי אדם כלל י"ב אות ד' דאם בירך על טלית גדול "על מצות ציצית" ועל טלית קטן "להתעטף" יצא, עיין שם, וכן כתב פני יצחק מערכת הטית אות קי"ג. וכן אם בירך "להתלבש בציצית" יצא בדיעבד, משום דיש פוסקים דסבירא להו דיברך על טלית קטן "להתלבש", מהר"מ הובא בתרומת הדשן סימן מ"ה, וכן כתב האגור בשמו והביאו בית יוסף. וכן כתב התשב"ץ חלק ב' סימן מ', שאם רצה לברך "ללבוש ציצית" הרשות בידו, אלא שאינו ניכר מברכותיו שהוא תלמיד חכם. והביאו שערי תשובה אות ג'. וספק ברכות להקל.


(כא) שם: אם שנים או שלשה וכו' — ואם רצו, אחד מברך והאחרים יענו אמן. אבל אדם אחר שאינו מתעטף עכשיו בציצית, אינו יכול לברך כדי לפטור את המתעטף, אלא אם כן המתעטף הוא בור שאינו יודע לברך, אז יכול לברך לו אחר, אף על פי שאינו צריך עכשיו לברכה זו. מגן אברהם ס"ק ח', ר' זלמן אות י"א, פרי מגדים אשל אברהם אות ח', וכתב דלא כאליה רבה אות ו'. וכן הוא דעת מרן סימן רעג סעיף ד, דאין לברך לאחרים אלא אם כן אינם יודעים. ואף על גב דגמרא ערוכה היא (ראש השנה כט א): תני רב אהבה בריה דרבי זירא: כל הברכות כולם אף על פי שיצא מוציא, חוץ מהנהנין, וכן פסקו הרמב"ם ז"ל פרק א מהלכות ברכות הלכה יו"ד והטור אורח חיים סימן תרצב בהלכות מגילה, מכל מקום הא כתב רש"י שם דברכת הנהנין לית ערבות, לא ליתהני ולא ליבריך, והעתיקו מגן אברהם סימן קסז ס"ק מ. ואם כן, גבי ציצית יש לומר דאין חיוב ללבוש בגד בת ד' כנפות עם ציצית, הוה אמינא דאין זה ערבות, ולכך קא משמע לן המגן אברהם, ולכך נקיט המגן אברהם ציצית, ושם בהג"א נקיט תפילין גם כן, אלא כדכתיבנא, אשל אברהם שם. ומכל מקום אם אפשר שיאמר לו הברכה מלה במלה חוץ ממלת "ה' אלהינו" עדיף טפי.


(כב) שם: מתעטפים בטלית כאחת — פירוש בפעם אחת, לאפוקי לאחר כדי דיבור דהוי הפסק, עיין סימן רו סעיף ג. פרי מגדים שם.


(כג) שם: כולם מברכים — פשוט הוא, כגון שאינו רוצה לצאת בברכת חבירו. עולת תמיד אות ז'.


(כד) שם: ואם רצו אחד מברך והאחרים יענו אמן — היינו לכתחילה, אבל בדיעבד אפילו לא ענו אמן יצאו, כמו שכתוב סימן ל ריג סעיף ב, וכן כתב עולת תמיד שם, ישועות יעקב אות ד', ביאורי הגר"א אות י"ג.

סעיף ו[עריכה]


(כה) סעיף ו: על טלית קטן יכול לברך להתעטף וכו' — השו"ג ס"ק ט' כתב דדעת מרן ז"ל דיכול לברך "להתעטף" גם כן אם ירצה, עיין שם. אבל הרב חלקו של ידיד כתב דדעת מרן ז"ל אין לברך כלל "על מצות ציצית", עיין שם. ועיין עוד בדברינו לקמן אות כז.


(כו) שם: אף על פי שאינו מתעטף אלא לובשו — והברכה ד"להתעטף", נוסח הברכה היא כך, כמו "לישב בסוכה". בית יוסף, ט"ז ס"ק ו.


(כז) שם בהג"ה: יש אומרים שמברכין עליו על מצות ציצית וכו' — וכן כתב ר' זלמן אות ז', קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ט. וטעם המנהג שנהגו לברך "על מצות ציצית", כתב בדרכי משה אות ה' כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה, ולכן לא תקנו לשון מברכין "להתעטף" או "להתלבש", דאז הוי משמע דעכשיו מקיימי המצוה כהוגן; רק מברכין להשם יתברך שנתן לנו מצות ציצית, ואף שאין מקיימים אותה עכשיו כתקנה, ולכן תקנו לשון "על" דלשעבר משמע, עד כאן לשונו. והביאו ט"ז ס"ק ז. ועיין שערי תשובה אות ג' ואות ז', שכתב אף לדעת הרמ"א, אם לובש טלית קטן בדרך עטיפה, עדיף טפי שיברך "להתעטף", עיין שם. וכן כתב השו"ג באות הנזכר, דרמ"א ומרן לא פליגי, דדעת שניהם אם ירצה להתעטף בטלית קטן יכול לברך "להתעטף", יעויין שם. וזה לשון התשב"ץ חלק ב' סימן מ': אינו תלוי החילוק של ברכת "להתעטף" לברכת "על מצות" בין טלית קטן לגדול, רק בין אם מכסה בו דרך עטיפה ללובשו דרך מלבוש, עיין שם, והביאו עיקרי הד"ט סימן ב' אות נו"ן. אמנם התשב"ץ ז"ל הסכים לברך "להתעטף" בין דרך עטיפה בין דרך מלבוש, והביאו ער"ה אות ג' ושערי תשובה שם. והאר"י ז"ל, כשהיה לובש טלית קטן, היה נוהג לעטוף בו ראשו ממש, והיה מברך "להתעטף בציצית", ואחר כך היה שומטו מעל ראשו ומורידו על שני כתפיו כדרך לבישתו. שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו', וכן כתב פרי עץ חיים בשער הציצית פרק א', עולת תמיד דף כ"ד עמוד א', מצת שימורים דף י"ב עמוד ד', נגיד ומצוה בדרושי הציצית. ולעניין דינא, אם רוצה להתעטף בו בשעת ברכה, יברך "להתעטף"; אבל אם לובשו כדרכו בלא עטיפה, יברך "על מצות", וכן כתב בן איש חי נר"ו שם אות ו'.

ירא שמים הרוצה לקיים מצות טלית קטן כתקונה, יקח טלית של צמר, גדול קצת כדי שיתכסה ראשו ורובו, ויברך "להתעטף בציצית" ויתעטף בו כדי הילוך ד' אמות, ויפשטנו על אחריו כמו שעושה בטלית גדול ממש, ושוב יניחנו על צוארו כמנהג. ואם אינו גדול כשיעור זה, או אינו של צמר, לא יברך עליו, כי ברכות אינן מעכבין. ואף שניתנה רשות לברך אפילו בקטן מזה, ואפילו אינו של צמר, ויכול לברך "על מצות ציצית" אפילו אינו מתעטף, שכן פשט המנהג וגדול כוח המנהג – מכל מקום ירא שמים יחוש לעצמו ולא יברך במידי דתלי בפלוגתא, שב ואל תעשה עדיף. חס"ל אות ה', והביאו פני יצחק נר"ו מערכת הטי"ת אות קכ"ז. ועיין לקמן סימן טז אות ב, כי שם נתבאר עיקר דין שיעור הטלית, יעויין שם.


(כח) שם: על מצות ציצית — הוא"ו בפתח. קיצור שולחן ערוך שם.

סעיף ז[עריכה]


(כט) סעיף ז: צריך להפריד חוטי הציצית וכו' — הרמז, כי "ציצת" ראשי תיבות: "צדיק יפריד ציציותיו תמיד". מ"מ. אליה רבה ס"ק ח', פרי מגדים אשל אברהם ס"ק י, חיי עולם על השולחן ערוך.

ויפרידם זה מזה קודם הברכה. עולת תמיד ס"ק י, סולת בלולה במקור חכמה אות ב', ר' זלמן אות י"ב. ואם נשתהה לבוא לבית הכנסת, ובעוד שיפריד הציצית יתבטל מלהתפלל עם הציבור, אין צריך לדקדק בזה. מגן אברהם ס"ק י', אליה רבה שם, אשל אברהם שם, ר' זלמן שם, ש"צ דף כ"ט עמוד ג', חיי אדם כלל י"א אות מ"א, קיצור שולחן ערוך שם אות ז'.


(ל) שם: צריך להפריד חוטי הציצית וכו' — ואם מסתבכים קצת, אסור להפרידם בשבת. גן המלך סימן ס"ה, קשר גודל סימן ב' אות ג', ש"צ שם, שתילי זיתים אות י"ג, חסד לאברהם אות ח'. וכתב שם החסד לאברהם, דצריך זהירות להקדים מערב שבת. כר"ש, שערי תשובה אות ח'. וכן כתב מהר"י פראג'י בתשובה, כי המפריד חוטי הציצית בשבת יש בו משום תולדת מלאכה, הביאו כס"א אות ה'. והגם שמדברי מטה משה סימן תמ"ג משמע שמותר להפרידם בשבת, והביאו שיורי כנסת הגדולה סימן רפ"א בהגהת הטור אות ד', וכן הרב כס"א שם כתב שיש לעמוד על דברי גן המלך, וכן היפה ללב נר"ו חלק א' אות טו"ב כתב דאינו אוסר גן המלך אלא בתחילה בגמר העשייה, דהוי כגמר מלאכה, הא לאו הכי מותר להפרידם, ונסתייע מדבר המאמר מרדכי אות ט' יעויין שם, מכל מקום שב ואל תעשה עדיף. וכן כתב בן איש חי נר"ו שם אות ג'.

סעיף ח[עריכה]


(לא) סעיף ח: יכוין בהתעטפו וכו' — זה לשון הטור. וכתב בבית יוסף: ופשוט הוא, עד כאן. כלומר: זיל קרי בי רב הוא, דכתיב: "וראיתם אותו וזכרתם" וכו', וברייתא היא במנחות דף מג עמוד ב, תניא: "וראיתם אותו" וכו', שקולה מצוה זו כנגד כל המצות שבתורה. ופירש רש"י: שקולה מצוה זו – מדכתיב "את כל מצות ה'". ועוד, דציצית בגמטריא ת"ר, וה' קשרים וח' חוטים, הרי תרי"ג. וכן כתב רמב"ם סוף הלכות ציצית, שו"ג אות י"א.


(לב) שם: יכוין בהתעטפו וכו' — ואם לא כיון כך, משמע דלא קיים המצוה כתקנה. אליה רבה ס"ק ט'. וזה לשון החס"ל: ומי שאינו מכוין כך, עליו נאמר: "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה", ונמצא שאינו מקיים כוונת הבורא, שהרי פירש ואמר: "וראיתם אותו וזכרתם", וכתיב: "למען תזכרו", עד כאן לשונו.

כתב הב"ח וזה לשונו: מה שהכריח לרבינו להורות דבעי שיכוין בהתעטפו, וכן בהלכות תפילין ובהלכות סוכה, נראה דלפי שכתוב בפרשת ציצית: "למען תזכרו" וגו', ובתפילין: "והיה לך לאות" וגו' "כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים", ובסוכה: "למען ידעו דורותיכם" וגו', יורה כי עיקר המצוה וקיומה תלויה בכוונתה, שיכוין בשעת קיום המצוה; מה שאין כן שאר מצוות, דיוצא ידי חובתו אף על פי שלא יכוין בה דבר כי אם שעושה המצוות לשם ה' שצוה אותו לעשותם, עד כאן לשונו. והביאו אליה רבה שם, והלכה ברורה אות ב', וחיי עולם. ומה שכתב עו"ת, כתב עליו אליה רבה שם שיש לדחות דבריו בנקל.


(לג) שם: יכוין בהתעטפו וכו' — וזה לשון הרב הגאון בן איש חי נר"ו שם אות א': קודם שיברך ויתעטף יכוין לקיים מצות עשה ללבוש ציצית מצוייצת כהלכתו, שנאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", והיא מצות עשה שהזמן גרמא. ועל ידי כוונת הכנה זו, אז יהיה כח בהכנתו בברכה לעלות מיין נוקבין ולהמשיך המוחין כמו שכתב רבינו הרש"ש בנהר שלום. ולכן טוב לומר בפיו קודם הברכה: לשם יחוד קודשא בריך הוא וכו' הריני מוכן ללבוש ציצית מצוייצת כהלכה כמו שצונו ה' אלהינו, "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו כו', וגם צריך לכוין בעת שמתעטף בו, שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. וכתבו האחרונים ז"ל: מי שאינו עושה כך, עליו נאמר: "ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה", עד כאן לשונו. ומה שכתב: וכתבו האחרונים ז"ל וכו', כן כתב ביאורי הגר"א אות ש"ז. ונראה לי דטוב שיכניס כוונה זו, שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור וכו', בתוך הנוסח של "לשם יחוד", כדי שלא ישכח. והוא, שאחר שיאמר: "לשם יחוד" וכו' "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", יאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם כדי לעשות נחת רוח" וכו'. ועוד עיין לקמן אות סא.

סעיף ט[עריכה]


(לד) סעיף ט: קודם שיברך יעיין וכו' — והא דלא סמכינן אחזקה, כתב הב"ח דדוקא היכא דהחזקה קבוע ואתיא ממילא מצד טבע העולם, כמו בהמה דהויא בחזקת כשרות משעה שנולדה. אבל הכא חזקה אינה ממילא, אלא תליא במעשה האדם שתיקן הציצית, לא סמכינן אחזקה, דשמא נתקלקל אחר כך, עיין שם. והעו"ת כתב הטעם, משום כיון דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה. וכן כתב מגן אברהם ס"ק יא. וכתב עוד מגן אברהם טעם אחר, מפני שעשויה ליפסק בכל שעה, וכן כתב ביאורי הגר"א אות י"ז, וכן כתב ר' זלמן אות י"ג. ונפקא מינה בין הטעמים, דלטעם הב"ח לא סגי דלא בדיק, אלא אם כן בדק טליתו והניחו במקום ידוע ומצאו כמו שהניחו, כמו שכתב הוא ז"ל. ולטעם משום דאפשר לברורי, אם בתוך שיתעסק בבדיקתו לא יוכל להתפלל עם הציבור, רשאי ללובשו בלא בדיקה, כמו שכתב המגן אברהם שם, ובסולת בלולה אות ב. ולטעם הב' שכתב המגן אברהם, שעשויים ליפסק בכל שעה, כתב ר' זלמן שם וחיי אדם כלל י"ב אות א' דאין צריך לבדוק אלא בכל יום ויום, אבל באותו היום שכבר בדקן פעם אחת, שוב אינו צריך לבודקן אפילו אם הסיר טליתו מעליו והסיח דעתו מללבוש עוד, ואחר כך באמצע היום נמלך ללובשו, אין צריך לבודקן. ואם תאמר: מאי איכא בין טעם מגן אברהם להב"ח? משום דהב"ח כתב דמדינא צריך בדיקה, אם כן אין חילוק בין באותו היום עצמו ליום אחר, שבכל פעם שלובשו צריך בדיקה. אבל לטעם ב' של מגן אברהם, דהחששא משום שעשויים ליפסק, תקנת חכמים היא שצריך לבודקן בכל יום, דאם לא יבדקם בכל יום, לא יבדקם לעולם, ובודאי אי אפשר להעמידן לעולם בחזקת כשרות, כיון שדרכם ליפסק על ידי דריסת הרגלים או מחמת סיבות אחרות, כמו שכתב ר' זלמן שם. אבל באותו היום שכבר בדקן וקיים תקנת חכמים, אם חזר ולבשם, אינו צריך לבודקן. ולעניין הלכה, יש להחמיר כהב"ח, וצריך לבודקו בכל שעה שלובשו. ואפילו אם בדק טליתו והניחו במקום ידוע ומצאו כמו שהניחו, כתב שיורי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות א': ראיתי להמדקדקים, שאף על פי שמניחים את הטלית בכיסן, בודקין אותו בכל שעה שמניחים אותו. ואולי טעמם שמא יארע שום מקרה שהוציאוהו מן הכיס שלא מדעתם, עד כאן לשונו. אמנם אם על ידי הבדיקה יתבטל מתפילה בציבור, או שקראוהו לעלות לתורה, יכול ללבוש הטלית בלא בדיקה, והוא כשיודע שאתמול היו החוטים שלמים, וכמו שכתב מגן אברהם. וכן כתב ר' זלמן אות ט"ו, וכן כתב מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן ט' אות ג'. ועיין לקמן אות ד"ן.


(לה) שם: קודם שיברך יעיין וכו' — כתב הרב בית יעקב בתשובה סימן פ"ד, דאם היה בדרך, ומתיירא לבדוק הציצית של טליתו שמא יהיה פסול, ואין לו טלית אחר, מותר להעלים עיניו ולברך בלא בדיקה. והביאו אליה רבה ס"ק י', באר היטב ס"ק ט'. אמנם האחרונים דחו דבריו, דמה לי בדרך מה לי בביתו, שהבדיקה באה להצילו מאיסור לבישת טלית בלא ציצית וברכה לבטלה, ומה מרויח בזה אם לא יבדקנו? דבמה שמעלים עיניו לא ינצל מברכה לבטלה ומביטול מצות עשה אם הוא פסול. ערוך השולחן אות ה', ר' זלמן בשולי היריעה אות ב', שערי תשובה אות ט'. אמנם אם הוא שעת הדחק שאין לו פנאי לבדוק, בזה יש לסמוך על החזקה, והוא שבדקו אתמול קודם יציאתו לדרך, כמו שכתבנו באות הקודם. וכן כתב מחצית השקל ס"ק י"א.


(לו) שם: קודם שיברך יעיין וכו' — ואין חילוק בין שבת לחול, דגם בשבת צריך לעיין בחוטי הציצית. מאמר מרדכי אות ט', ר' זלמן שם. וכן כתב יפה ללב נר"ו אות י"ח בשם ספר כף החיים סימן יו"ד אות ג' ו', וכן כתב בן איש חי נר"ו שם אות ג', ודלא כספר קהלת שלמה (הביאו עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך שם אות י"ב), שכתב דבשבת ויום טוב אין בודקין ומותר לסמוך על חזקתן.


(לז) שם: קודם שיברך יעיין וכו' — גם צריך לעיין באותו חלק של ציצית שהוא בתוך הנקב הטלית עד הקשירה, דשם נפסל אפילו נפסק חוט אחד. קיצור של"ה דף ל"ה עמוד ג'. וכן כתב עולת תמיד אות י"ב בשם הנזכר. וכן כתב ט"ז ס"ק ד. וכן כתב אליה רבה ס"ק י, וכתב דלא כמגן אברהם. וכן כתב פרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ח. סולת בלולה אות ב'. ר' זלמן אות י"ג. ש"צ דף כ"ט עמוד ג'. בית יעקב אות כ'. חסד לאברהם אות ט'. קיצור שולחן ערוך שם אות ז'. בן איש חי שם אות ג'. וכן בגדיל. אליה רבה שם. סולת בלולה שם. שלמי צבור שם.


(לח) שם: כדי שלא יברך לבטלה — כתב הט"ז ס"ק ח: לפי טעם זה, מי שיש לו הרבה בגדים של ד' כנפות זה על גבי זה, אינו צריך לבדוק רק אחד מהם, כיון שהברכה אחת לכולם, עד כאן לשונו. אבל מהב"ח מוכח דנמי הטעם משום שלובש בלא ציצית, וכן משמע בלבוש סימן י"ג סעיף ב. אליה רבה שם. וכן כתב מחצית השקל ס"ק י"א, דכמו שחששו לברכה לבטלה כן חששו שלא לעבור על "גדילים תעשה לך", ואם כן, אפילו לובש כמה בגדים ופוטרן בברכה אחת, מכל מקום צריך לבדוק כולם, עיין שם. וכן כתב ר' זלמן ס"ק י"ד. וזה לשון מסגרת זהב אות ג' על קיצור השולחן ערוך סימן ט': דעת הבית לוי על התורה, באם יש לו איזה מלבושים, אינו צריך לבדוק אלא אחת קודם הברכה, רק אחר כך צריך לבדוק כולם. אבל דעת האחרונים דצריך לבדוק כולם קודם הברכה, עד כאן לשונו.


(לט) שם: כדי שלא יברך לבטלה — מי שלקח הטלית ובירך עליו, והניחו על ראשו ועל קומתו, אך לא נתעטף כעטיפת הישמעאלים כסברת הגאונים שהביא הטור, להשליך הציציות על כתפו, וענה אמן או סח, אי צריך לברך פעם ב', בדבר זה עלה ונסתפק הרב הפרד"ס ז"ל בספר אות היא לעולם מערכת הה"א אות ס"ז, והעלה דבדיעבד אין צריך לברך פעם ב'. והביאו הפתח הדביר בקונטרס אחרון, וחיים שנים ישלם אות ה', והרב זכרנו לחיים חלק אורח חיים מערכת הטי"ת אות ד'.

ונראה, היינו דווקא להנוהגים להניח הטלית תחילה על ראשם ועל קומתם, ומתעטפים כעטיפת הישמעאלים, ואחר כך מורידים הטלית על גופם. אבל להנוהגים כמו שכתב השלמי צבור, דבתחילה מורידים הטלית על כל גופם, ואחר כך חוזרים ומעלים אותו על צווארם ועל קומתם ומתעטפים כעטיפת הישמעאלים, כמו שכתבתי לעיל אות ג', יכול לענות אמן או כל דבר שבקדושה אפילו לכתחילה קודם שנתעטף כעטיפת הישמעאלים, מפני שעיקר המצוה היא כסוי הגוף, ועטיפת ישמעאלים היא חומרא, לחוש לסברת הגאונים, כמו שכתבתי לעיל אות ט', וכמו שכתב השלמי צבור שם, וכיון שעשה עיקר המצוה יכול לענות. אבל קודם שהורידו על גופו, דעדיין לא קיים המצוה לגמרי, ד"כסותך" אמר רחמנא ולא כסוי הראש, כמו שכתב השלמי צבור שם, אינו יכול לענות, אלא בדיעבד אם ענה אינו חוזר ומברך.

סעיף י[עריכה]


(מ) סעיף יו"ד: אם לובש טלית וכו' ימשמש בציצית ויברך עליו — כן כתב הרב יונה בספר היראה, אלא שכתב: וטוב להיות זריז ליטול ידיו קודם ויברך עובר לעשייתן, עד כאן לשונו. ב"ח, אליה רבה אות י"א. וכן בספר מקור חיים כתב דאין ליגע בטלית עד שיטול ידיו, אליה רבה שם. ועיין בדברינו לעיל סימן ד אות כד.

ועיין ישועות יעקב אות ו', שכתב: דין זה שכתב השולחן ערוך כאן תליא באשלי רברבי וכו', דהנה רבינו הרמב"ם ז"ל פסק דאם לא בירך קודם עשייתן אינו מברך אחר כך, ובהגהת אשרי דפסחים כתב דבדיעבד מברך אחר עשייתן. וכבר האריך בדבר הש"ך ביורה דעה סימן י"ט לדחות דעת הגהות אשרי מהלכה, עד כאן לשונו. ודבריו צריכים עיון, דהא בהדיא כתב הרמב"ם הלכות ברכות בפרק יא דין ה: אם נתעטף בציצית ולא בירך, מברך אחר כך להתעטף בציצית, משום דעדיין עשיית המצוה קיימת. וגם הש"ך שם לא הביא מדברי הרמב"ם דאינו מברך, אלא על השחיטה, משום דנגמרה עשיית המצוה, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם דין ו. וצריך עיון. ועיין תפילה לדוד אות י"ט. נהר שלום אות א'.


(מא) שם: ימשמש בציצית ויברך עליו — היינו מי שאין לו טלית גדול לברך עליו ולפטור את זה. אבל אם יש לו טלית גדול לברך עליו, אז אין צריך למשמש בזה ולברך עליו, רק יברך על הטלית שלובש אחר כך ויכוין במחשבתו לפטור את זה שלבש כבר. לבוש, קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ט.


(מב) שם: ימשמש בציצית ויברך עליו — כתב מגן אברהם ס"ק יב: ויברך "להתעטף" אף על פי שכבר לבשו. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם ס"ק יב: ואף למה שכתב הרב בהג"ה סעיף ו דעל טלית קטן "על מצות", מכל מקום נפקא מינה אם לבש טלית גדול קודם נטילת ידיים, עיין שם שכתב: ולאפוקי נמי מספר הלבוש דמברך "על מצות" מפני שכבר לבשו. ועיין מחצית השקל, ועיין ערוך השולחן אות ו, ובדברינו לעיל אות כז.

סעיף יא[עריכה]


(מג) סעיף יא: עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו וכו' — מיהו רבינו האר"י ז"ל היה לובשו למטה משאר מלבושיו על גבי חלוקו. שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו', וכן כתב בספר פרי עץ חיים שער הציצית פ' א', וכן כתב מגן אברהם ס"ק י"ג, י"א בהגהת בית יוסף, ברכי יוסף אות ז', וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ב' אות ב', שלמי צבור דף כ"ו עמוד ג', חסד לאברהם אות ו'. וכתב שם בשער הכוונות, דאותם המתייהרים ללובשו על כל בגדיהם, טעות גדול בידם היפך האמת.


(מג) צריך שיהיו הציציות מבחוץ, ודלא כאותם שתוחבין אותם בהכנפות. ובשעת הדחק, כגון שהולך בין הנכרים וחושש שלא ילעגו עליו, יכול לתוחבם בין הכנפות, אך בשעת הברכה יהיו מגולין כדי הילוך ד' אמות. מגן אברהם שם, באר היטב ס"ק י"א, ר' זלמן אות י"ט. וכן כתב ברכי יוסף סימן כ"א אות ה' בשם הרב מהר"ם מזרחי והרב פרי הארץ, דטלית ארוך יכול לתחוב הציציות בחגורתו אשר במותניו כדי שלא יגררו. והביאו שערי תשובה אות י"א.

סעיף יב[עריכה]


(מד) סעיף יב: אם יש לו כמה בגדים וכו' כלם חייבים בציצית — פירוש, אם לובשם כולם; אבל אם הניחם בקופסא פטורין, דקיימא לן ציצית חובת גברא ולא חובת מנא. עו"ת אות י"ד. ועיין לקמן סימן יט סעיף א.


(מה) שם: ואם לבשם כולם וכו', והיה דעתו מתחילה על כולם, לא יברך אלא ברכה אחת — כתב הב"ח וזה לשונו: משמע דאפילו הביאו לו בגדים קודם שלבש כל הבגדים שהיו לפניו בשעת ברכה, צריך לחזור ולברך על האחרונים, ולא דמי לאכילת פירות לקמן בסימן ר"ו ולברכת השחיטה ביורה דעה סימן י"ט, דהתם איכא למימר דיש קבע לאכילה ולשחיטה, מה שאין כן בלבישה דאין בה קבע, עד כאן לשונו. אבל העולת תמיד אות ט"ו כתב וזה לשונו: היינו דווקא כשלא היה לפניו עוד מבגדים ללבוש ממה שהיה מתחילה דעתו עליהם; אבל אם עדיין לפניו מבגדים אלו ולא לבשם, אין צריך לברך, וכמו שמבואר ביורה דעה לעניין ברכות שחיטה. וכן מבואר שם בטור בשם הסמ"ג, דפסק דאין קבע לשחיטה, ואפילו הכי מסיק דאם התחיל לשחוט, ועדיין לא גמר לשחוט כולם והובא לפניו עוד לשחוט, דאין צריך לחזור ולברך, והוא הדין כאן לעניין לבישה, וזה ברור, ודלא כב"ח שרוצה לחלק בין שחיטה ללבישה, עד כאן לשונו. וכן כתב הט"ז ס"ק יו"ד, דאין שייך לומר טפי קבע בשחיטה מבציצית עיין שם. וכן פסק ר' זלמן אות כ"א, דאין צריך לחזור ולברך, וכן כתב פרישה ליורה דעה סימן י"ט, הביאו באר היטב ס"ק י"ג. ואף על גב דהמגן אברהם ס"ק ט"ו והאליה רבה ס"ק י"ג, וכן הישועות יעקב ס"ק ח', החזיקו בדברי הב"ח, מכל מקום ספק ברכות להקל ושב ואל תעשה עדיף. והוא הדין אם לא היה בדעתו רק ללבוש בגד אחד, ואחר שבירך קודם שלבש הביאו עוד בגדים, אינו צריך לחזור ולברך, וכן כתב פרישה שם ביורה דעה סימן י"ט לדעת הסמ"ג עיין שם, עולת תמיד שם, וכן כתב תפילה לדוד אות כ"ו בשם עטרת זהב.


(מו) שם: ואם לבש כולם בלא הפסק — היינו בלא הפסק דבור שהוא שלא לצורך לבישה, אבל אם אמר: תנו לי הבגד ללבוש וכהאי גוונא, שהוא לצורך לבישה, אינו צריך לחזור ולברך. וכן משמע ביורה דעה לעניין שחיטה, עיין שם. ר' זלמן אות כ"א, פרי מגדים אשל אברהם אות י"ד.


(מז) שם: ואם מפסיק ביניהם וכו' — ובין ברכה ללבישה לא יפסיק אפילו בשתיקה יותר מכדי דבור, שהוא כדי שאילת שלום תלמיד לרב, והם ג' תיבות שלום עליך רבי. ובדיעבד אם הפסיק בשתיקה אפילו יותר מכדי דבור, אינו צריך לחזור ולברך. מגן אברהם בסימן ר"ו ס"ק ד', אליה רבה שם אות ד', ר' זלמן שם אות ג', פרי מגדים כאן אות י"ד. אבל אם הפסיק בדבור, אפילו פחות מכדי דבור, צריך לחזור ולברך. עולת תמיד שם אות ג', אליה רבה שם, פרי מגדים באות הנזכר, וכן כתב רבינו הגדול בספר זבחי צדק חלק א' סימן י"ט אות י"ז בשם כמה אחרונים, וכתב דהכי נקטינן, דאפילו בדבור אחד צריך לחזור ולברך, עיין שם.


(מח) שם: ואם מפסיק ביניהם צריך לברך וכו' — כתב מגן אברהם ס"ק י"ד וזה לשונו: ונראה לי דהרא"ש לשיטתיה אזיל, שכתב ביורה דעה סימן י"ט דשיחה בין שחיטה לשחיטה הוי הפסק, כיוון שהן שתי מצוות, הוא הדין כאן וכו', אבל הפוסקים שם דאין צריך לברך, הוא הדין כאן, עד כאן לשונו עיין שם. ועיין ט"ז יורה דעה סימן י"ט ס"ק ט' שהכריע כדעה ב' שהביא מרן ז"ל שם סעיף ה', דאין צריך לברך בשח. אכן הש"ך שם ס' כ"ז כתב בשם כמה אחרונים דצריך לחזור ולברך, עיין שם. ומכל מקום ראוי בספק ברכות שלא להכניס עצמו לכך, אם כן יזהר שלא לדבר. ואם דבר, אינו חוזר ומברך. פרי מגדים אשל אברהם אות י"ד, וכן כתב שערי תשובה אות י"ב, וכן כתב רבינו הגדול בספר זבחי צדק חלק א' סימן י"ט אות כ"ד בשם כמה אחרונים, עיין שם. ודלא כר' זלמן בקונטרס אחרון אות ג', שכתב דכל האחרונים הסכימו לברך זולת הט"ז וכו' עיין שם.


(מט) שם בהג"ה: וכן אם פשט הראשון קודם שלבש השני צריך לחזור ולברך, עד כאן — ויש חולקין בזה, וכן מסתבר אם דעתו בשעת ברכה גם על זה והיה מונח לפניו בשעת ברכה. לבוש, וכן כתב מגן אברהם ס"ק טז, אליה רבה ס"ק יד, ר' זלמן אות כ"א, תפלה לדוד אות כ"ה.

סעיף יג[עריכה]


(נ) סעיף יג: הלובש טלית קטן וכו' דהליכה מביתו לבית הכנסת חשיבא הפסק — הנה בדין זה רבו הדיעות. דזה שכתב מרן ז"ל: הליכה מביתו לבית הכנסת חשיבא הפסק, היא נתינת טעם על מה שכתבו הרא"ש והטור: מי שרגיל להתעטף בבית הכנסת בטלית גדול, צריך לברך עליו אף על פי שבירך על טלית קטן שלבש כבר. אבל הב"ח כתב הטעם, משום דמסתמא הפסיק בשיחה; אבל אם ברי לו שלא הפסיק – אינו צריך לברך, שהרי דעתו היה מתחילה על טלית גדול, והליכה לבית הכנסת לא הוי הפסק. וכתב: וכך הוא דעת מהרא"י בתרומת הדשן סימן מ"ה. וכן כתב עולת תמיד אות י"ז דהליכה לא הוי הפסק, וכתב: ודברי המחבר צריכים עיון. וכן כתב ט"ז ס"ק י"א, דהליכה לא הוי הפסק, אלא טעם הרא"ש והטור שהצריכו לברך שנית, משום דבשעה שמברך על טלית קטן בביתו, מניח תכף תפילין אחר כך, כמו שכתוב סימן כה סעיף ב, ואחר כך בבית הכנסת מניח טלית גדול, ואם כן, ברכת תפילין הוי הפסק בין טלית קטן לטלית גדול, עיין שם. והביאו תפלה לדוד אות ל"א, וכתב שכן משמע ממהר"י סג"ל סימן יו"ד, עיין שם. והרב ברכת אברהם כתב, דשינוי מקום שלובש טליתו במקום אחר הוי הפסק אף על פי שלא הפסיק בשיחה, עיין שם. והביאו כנסת הגדולה בהגהות הטור. וכן כתב מגן אברהם ס"ק י"ז, דהליכה הוי הפסק היינו משום שינוי מקום. וכן כתב נהר שלום אות ג', ר' זלמן אות כ"ב, ובקונטרס אחרון אות ה'. והש"צ דף ל"ב עמוד ד' כתב וזה לשונו: דההליכה חשובה הפסק הם כ"ב אמה, כמו שכתב הרב המפה סימן קס"ו דהליכה לחוד לא הוי הפסק, אם לא שעסק בדברים אחרים או שח או מניח תפילין קודם הליכה לבית הכנסת, עד כאן לשונו. ועיין זר"א חלק א' סימן ב' שכתב, אף לדעת הרא"ש דסבירא ליה דשיחה בין מצוה למצוה הוי הפסק, היינו דווקא בשיחה בטילה, אבל ברכה לא הוי הפסק; והניח דברי הט"ז בצריך עיון, שכתב דברכת תפילין הוי הפסק, עיין שם מה דשקיל וטרי בדברי הט"ז והמגן אברהם, וסיים: ומידי מחלוקת לא יצאנו. וזו הלכה העלה, דאם בירך על טלית קטן בביתו "על מצות ציצית", חוזר ומברך בבית הכנסת על טלית גדול "להתעטף", דברכת "על מצות ציצית" אינו יוצא בה לטלית גדול שלובש בבית הכנסת, דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו יוצא. אבל ודאי אם לבש טלית קטן שיש בו שיעור בביתו, ובירך "להתעטף", והלך אחר כך לבית הכנסת ולבש גדול, לא יברך עליו, כיון שלא הסיח דעתו, עד כאן דבריו. ולפי מה שכתבנו לעיל אות כ', דאם ברך על טלית גדול "על מצות ציצית" דיצא, הכא נמי אם לבש טלית קטן בביתו וברך עליו "על מצות ציצית", אינו יכול לחזור ולברך על טלית גדול בבית הכנסת אם לא הסיח דעתו. נמצינו למדים, דלדעת השלמי ציבור הליכת כ"ב אמות הוי הפסק, ולדעת הב"ח דווקא שיחה הוי הפסק, ולדעת הט"ז גם ברכת תפילין הוי הפסק, אבל לדעת הזר"א ברכת תפילין לא הוי הפסק. ולפי מה שכתבנו לעיל אות מ"ח דיש אומרים שיחה בין מצוה למצוה לא הוי הפסק, וספק ברכות להקל, אם כן אינו יכול לברך, אלא אם כן הסיח דעתו. והגם שיש מן האחרונים ישבו קושיית הט"ז והחזיקו בדברי מרן ז"ל, מכל מקום מידי מחלוקת לא יצאנו כמו שכתב הזר"א, וקיימא לן ספק ברכות להקל אפילו מיעוט נגד רוב ואפילו כנגד מרן ז"ל, כמו שכתב הזכ"ל חלק א' בסימן ב' אות ס', וחלק ג' אות ס'.

ונראה כדי להוציא עצמו מספק, כשלובש טלית קטן בביתו, יכוין שלא להוציא את טלית הגדול הלובש בבית הכנסת, וכמו שכתב מרן ז"ל בסימן קעד סעיף ד וזה לשונו: הלכך המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה, עד כאן לשונו, עיין שם. וכן כתב הפרי חדש ביורה דעה סימן י"ט אות ח' והביאו שערי תשובה אות י"ב. והגם שהתבואות שור שם דחה דברי הפרי חדש וכתב דלא מהני כוונה זו, היינו דווקא בשחיטה משום שהם לפניו, וכמו שכתב הוא ז"ל; אבל הכא, כיוון שבשעה שמברך על טלית קטן, הטלית גדול אינו לפניו, וגם איכא ספיקות הרבה כמו שכתבנו לעיל, יש לומר גם התבואות שור מודה. ועיין שם בתבואות שור ס"ק י"ז והביאו שערי תשובה שם, שכתב דמוטב להכניס עצמו בספק גרם ברכה שאינה צריכה מליכנס בספק שימנע מלברך על עשיית המצוה, עיין שם, ואם כן הכא נמי, כיוון דיש דסבירא להו דהליכת כ"ב אמות או שינוי מקום או לבישת תפילין הוי הפסק, אם כן לדידהו אם לא יברך, הרי נמנע מלברך על המצוות; על כן יותר טוב שיכוין בשעת שלובש טלית קטן שלא להוציא הגדול, ולברך אחר כך בבית הכנסת. ועוד עיין בערך השולחן שכתב על דברי מרן הנזכרים בסימן קעד: מכאן ראייה למה שכתבנו בסימן ח דבמקום פלוגתא דרבוותא בספק ברכות יכווין שלא לצאת בברכה אחת ואין כאן חשש ברכה שאינה צריכה, כיוון דעושה כן לאפוקי נפשיה מפלוגתא, דלא כהרב שמלה חדשה ביורה דעה סימן יט, עיין שם. ועיין גם כן לרב חביבא מה"ר יוסף חיים נר"ו בספר רב פעלים חלק ב' סימן ה' שנשאל במי שהולך לבית הכנסת בציצית ותפילין, ומפני עוברים ושבים עשה לו טלית דק כדי שיניח אותו תחת הגלימה ולא יהיה נראה, ובבואו לבית הכנסת לובש טלית הגדול, וזה טלית הדק גם כן נשאר עליו, אם יברך גם על טלית הגדול בבית הכנסת. ופשט לו דיברך, מטעם הסח הדעת, וגם מטעם שיכווין בשעה שמברך על טלית הדק שלא להוציא הטלית הגדול, יעויין שם.


(נא) שם: ואם מתפלל בתוך ביתו וכו' ולא הפסיק בנתיים בשיחה וכו' — כבר אמרנו לעיל דיש אומרים שיחה בין מצוה למצוה לא הוי הפסק וספק ברכות להקל, אם כן הכא נמי, אם היה דעתו מתחילה גם על טלית גדול, ושח בנתיים, בדיעבד אינו חוזר ומברך.

סעיף יד[עריכה]


(נב) סעיף יד: אם פשט טליתו וכו' צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו. הגה: ויש אומרים שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו עד כאן — וכן כתבו האחרונים, דאם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו אינו צריך לחזור ולברך, ואין חילוק בין נשאר עליו טלית קטן בין לא נשאר. ב"ח, ט"ז ס"ק יג, מגן אברהם ס"ק יט, א"ק ס"ק ט"ז, ר' זלמן אות כ"ג, סידור בית יעקב אות ה', חיי אדם כלל י"ב אות ו', תפלה לדוד אות ל"ב, ש"צ דף ל"ד עמוד ד', חסד לאברהם אות יו"ד, קיצור שולחן ערוך סימן ט אות יו"ד. וכן פסק מה"ר יוסף חיים נר"ו בספר בן איש חי פרשת בראשית אות יו"ד. וכתב דאף על גב דמרן סבירא ליה לברך, קיימא לן ספק ברכות להקל אפילו נגד סברת מרן ז"ל.

אבל אם כשפשטו לא היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה שעות, אז אפילו אם אחר כך נמלך ללובשו תיכף ומיד, צריך לחזור ולברך עליו אפילו נשאר עליו טלית קטן, אפילו לא יצא מפתח ביתו כלל בנתיים וחוזר ולובשו באותו חדר שפושט. ר' זלמן שם, קיצור שולחן ערוך שם. ואם פשטו סתם, יש לחלק בין נשאר עליו טלית קטן או לא. ב"ח שם, עטרת זהב, אליה רבה שם, ר' זלמן אות כ"ה, חיי אדם שם, ש"צ שם.


(נג) ואם כשפשטו היה דעתו לחזור וללובשו מיד, אלא שאחר כך שכח או נמלך מללבוש עד לאחר כמה שעות, אזי צריך לחזור ולברך עליו, אפילו לא יצא מפתח ביתו כלל בנתיים וחוזר ולובשו באותו החדר שפשטו. ר' זלמן אות כ"ד.


(נד) מי שיצא מבית הכנסת והסיר טליתו, אפילו הסיח דעתו וצריך ברכה כשחוזר ולובשו, אפילו הכי אינו צריך לבודקו. מגן אברהם סימן יג ס"ק ה, באר היטב בזה הסימן ס"ק ט"ז, תפלה לדוד שם.


(נה) שם בהגה: ויש אומרים שאין מברכין וכו' — אבל אם פושט טלית אחד ולובש אחר, כגון שבא בעלה של ראשונה והוצרך להחליף, צריך לברך על האחרת, שלא היה דעתו עליה מתחילה, חסד לאלפים אות יו"ד. וכן אם החליף בגדיו ולובש טלית קטן אחר, אפילו לובשו תיכף ומיד אחר שפשט הראשון, יברך על זה החדש. בן איש חי שם. וכן כתבנו לקמן סימן כה אות ע"ט גבי תפילין, יעויין שם. אך אם נתן לו השמש טלית, ותיכף שבירך קודם שלבש חטפה מידו, שבא בעל הטלית ונתן לו טלית אחר, יש בזה מחלוקת הפוסקים, עיין מחזיק ברכה אות יא וערוך השולחן אות ב'. ופסק החסד לאלפים שם שלא יחזור לברך על האחר, משום ספק ברכות להקל. וכן כתב הכרם שלמה והשערי תשובה אות י"ח בשם ספר מוצל מאש סימן י"ד, וכן כתב פני יצחק נר"ו מערכת הטי"ת אות קי"ט.


(נו) שם בהג"ה: ויש אומרים שאין מברכין וכו' — והוא הדין בטלית קטן, אם פושטו להכנס לטבילה, לא יברך כשלובשו בעת שיצא, משום ספק ברכות להקל. ואף על גב דמפורש בספר הכוונות דרבינו האר"י ז"ל היה מנהגו לברך על טלית קטן אחר טבילה, ואין אומרים ספק ברכות כנגד רבינו האר"י ז"ל, מכל מקום יש לומר שאני רבינו האר"י ז"ל שהיה מתעכב בטבילה ועושה בה כוונות הרבה, ונעשה היסח הדעת טפי. מיהו אם פושטו כדי להכנס למרחץ, דשוהה שם הרבה, יש לברך על פי מנהג האר"י ז"ל. בן איש חי שם.


(נז) במקום שנוהגים שמשליכים טלית על החתנים והכלות בעת חתונתם, יש בזה מחלוקת הפוסקים אם צריך החתן לברך אם לאו, עיין באר היטב ס"ק י"ח. ועל כן, כדי לצאת כל הדעות יברך החתן על הציצית, ויתעטף בו כעטיפת הישמעאלים כמבואר לעיל אות ז, ואחר כך מורידו על גופו, דהיינו שיהיה על גופו ועל ראשו וישהה כדי הילוך ד' אמות, ואחר כך משליכין אותו על החתן ועל הכלה. אחר כך ראיתי שכן כתב פני יצחק נר"ו אות קי"ז בשם לב חיים סימן צ', וזה לשונו, דהנכון להתעטף החתן תחילה ויברך, ואחר כך פורס הטלית על הכלה. ואם הטלית הוא שאול, אין צריך לברך לא החתן ולא הסנדק, יעויין שם, עד כאן לשונו. וכתב שכן הסכים הרב ב"כ דף ג' עמוד ב' משם הרמ"ז יעויין שם, ועיין שערי תשובה אות ט"ז. וכן המנהג פה עיר הקדש ירושלים תובב"א, דבתחילה מברך החתן ומתעטף בו, ואחר כך פורשין אותו על החתן ועל הכלה.

סעיף טו[עריכה]


(נח) סעיף טו: אם נפלה טליתו וכו' צריך לברך — זה פסק מרן, כמו שכתב הריטב"א בשם רבו, וכמו שכתבו תלמידי רבינו יונה בסוף פרק קמא דברכות. אבל בשם יש אומרים כתב הריטב"א שאינו צריך לחזור ולברך, וכתב ושכן שמע בשם הרב יונה, עיין בבית יוסף. וכתב השו"ג אות כ"ג דהעולם נוהגים כיש אומרים והרב רבינו יונה שלא לברך, דמידי מחלוקת לא יצאנו וספק ברכות להקל, עד כאן לשונו.


(נט) אם לקח טלית להתעטף ובירך עליו ונפל כולו מידו, אין צריך ברכה אחרת. אליה רבה אות י"ז בשם שיורי כנסת הגדולה, וכתב: וכן משמע לקמן בסוף סימן ר"ו בנטל פרי לאכלו, עיין שם. וכתב המשבצות זהב אות י"ד: והוא פשוט, וכן כתב המאמר מרדכי, ש"צ דף ל"ה עמוד א'.


(ס) מי שנטל טלית להניחו ובירך עליו, וקודם שסיים הברכה נאבד מידו, ימשוך הברכה וילך למקום טלית ויסיים הברכה. הלכות קטנות חלק ב' סימן קנ"ג. יד אהרן בהגהות בית יוסף. תפלה לדוד אות ל"ד. חסד לאברהם בהגהות בן המחבר אות ו. ומה שכתב השערי תשובה אות ט"ו דמיירי שקרוב להגיע להטלית בהילוך פחות מכ"ב אמות והוא באותה חדר, ואם לאו – מוטב שיסיים "למדני חוקיך", וכשילבש טלית יברך כדינו, נראה היינו דווקא להסוברים דהליכה מחדר לחדר או רחוק כ"ב אמות הוי הפסק; אבל להסוברים דהליכה מבית לבית או ריחוק כ"ב אמות לא הוי הפסק, כמו שכתבנו לעיל, גם בעניין זה לא הוי הפסק. ועוד, מה שכתב: מוטב שיסיים "למדני חוקיך" וכו', נראים דבריו אם לא אמר "אלוקינו" או "מלך העולם"; אבל אם אמר "אלקינו", או "אלקינו מלך העולם", כיצד יעשה? על כן נראה, דאם לא אמר רק "ברוך אתה ה'", יסיים "למדני חוקיך" כמו שכתב השערי תשובה, כדי להסתלק מן הספק. אבל אם אמר "אלקינו", או "אלקינו מלך העולם", אפילו אם היה המקום רחוק כ"ב אמות או מחדר לחדר, ימשוך הברכה וילך למקום הטלית ויסיים הברכה, כדברי האומרים דלא חשיבה הפסק, כדי להנצל מברכה לבטלה.

סעיף טז[עריכה]


(סא) סעיף טז: הלן בטליתו בלילה צריך לברך עליו בבקר וכו' — אבל הטור כתב דאין צריך לברך עליו בבקר. וכן כתבו הב"ח ופרישה, וט"ז ס"ק ט"ו. אליה רבה ס"ק י"ח. ועיין ש"צ דף כ"ו עמוד ג' שכתב: וכן נראה דעת הרב האר"י זלה"ה, שלא היה מברך אלא כשמסירה מעליו בבית הטבילה. וכתב עוד הש"צ, ששמע ממונר"א יצחק ז"ל שראה בתשובה כתב יד ממרן ז"ל שחזר בו בתשובותיו שלא יברך, וכן ראוי לנהוג, עד כאן לשונו. והמגן אברהם ס"ק כ"א כתב דטוב לפטור אותה בטלית גדול, וכן כתבו האחרונים, יד אהרן בהגהת בית יוסף, ר' זלמן אות כ"ז, חיי אדם כלל י"ב אות ח', תפלה לדוד אות ל"ו (וכתב שם התפלה לדוד בשם מהר"י סג"ל סימן יו"ד בשם אורחות חיים, דאפילו משמוש והסתכלות בקטן אין צריך, אך יהיה דעתו על כל בגדיו המצוייצים אשר לבש, עיין שם). חסד לאברהם אות ז', פני יצחק נר"ו מערכת הטי"ת אות קכ"ח. בן איש חי נר"ו פרשת בראשית אות ב'.

וכתב שם הרב בן איש חי נר"ו, דאם יכוין בכך – סגי בהכי, ואין צריך למשמש בטלית קטן בשעת ברכה גם לדעת מרן ז"ל. ועל כן, מפני שהשכחה מצויה באדם ומשתלי ולא מכוין לפעמים לכך, נכון שירגיל עצמו להוסיף בנוסח ה"לשם יחוד קודשא בריך הוא" עוד דברים אלו: והריני מוכן לברך על עטיפת הטלית כתיקון חז"ל, והריני מכוין לפטור בברכה זו גם הטלית קטן שעלי, עד כאן לשונו. ועיין לעיל אות לג.


(סב) שם בהגה: וכן יעשה מי שלובש טליתו קודם שיאיר היום — עיין בית יוסף שיש מחלוקת בזה. וכתב החסד לאברהם אות ט"ו: אם נתעטף בציצית והניח תפילין קודם עלות השחר ובירך עליהם מחמת טעות, אינו צריך לחזור ולברך כשיאור היום.


(סג) טוב להזהר שלא יהיה בגד הציצית צבוע אדום כי אם מלבן כמו הציצית. רוח חיים אות ג', וכן כתב סידור בית יעקב אות ב'. והטעם כתב חיי אברהם אות י"ט בשם רבינו בחיי פרשת שלח לך, שהוא סימן מחילה כפרה, כי כשם שהדבר האדום סימן החטא, כדכתיב: "אם יהיו חטאיכם כשנים" וכו', כן הלבן סימן המחילה, עד כאן. ועוד כתב שהלבן הוא רחמים והאדום הוא דין, ואין לנו להראות דין בעת התפילה, עד כאן. ולי נראה הטעם במה שכתוב במסכת ראש השנה דף י"ז ע"ב: מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור וכו', וכתב שם מהרש"א בחידושי אגדות שמצא ספר ישן מחכמת המקובלים וזה לשונו: נתעטף הקב"ה באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם, שעליו נאמר: "עוטה אור כשלמה" וכו', עד כאן לשונו. ועוד עיין לקמן סימן ט אות טו.

טעם אומרים ששקולה מצות ציצית ככל המצוות שבתורה, כתב חיי אברהם אות כ"א בשם התשב"ץ תלמיד מהר"ם סימן רס"א, לפי שהתורה מתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד והם ל"ב, והציציות יש בהם ל"ב חוטין, לכך אמרו: כל המקיים מצות ציצית כאילו קיים כל התורה.