שולחן ערוך אורח חיים רו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · רו · ג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

סעיף זה בטור

כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק יאבין ברכה לאכילה.

הגה: יביותר מכדי דיבור (בית יוסף בשם שיבולי לקט).

וצריך להשמיע לאזניו ואם לא השמיע לאזניו יצא ובלבד שיוציא יגבשפתיו ונאמרים ידבכל לשון ולא יברך ערום עד שיכסה ערותו במה דברים אמורים טובאיש אבל אשה יושבת ופניה של מטה טזטוחות בקרקע כי בזה מתכסה ערותה (ועיין לעיל סימן ע"ד סעיף ד'). ואפילו אם אינו ערום אם לבו רואה את הערוה או שראשו מגולה אסור לברך:

מפרשים

מגן אברהם

(ג) שלא יפסיק:    חתן וכלה שבאו ליארס וליכנס לחופה מיד והחזן סבר שלא באו אלא ליכנס לחופה ובירך ברכת חתנים יברך שנית ברכת חתנים אחר ברכת ארוסין וקדושין (רא"ם ח"א ד'):

(ד) יותר מכדי דיבור:    ואם בירך על המצוה לעשות או על דבר לאכלו ולא עלתה בידו לפי שעה ונעכב יותר מכדי שאילת תלמיד לרב (דהיינו שלום עליך רבי) ועלתה בידו צריך לחזור ולברך עכ"ל ב"י בשם ש"ל ובסימן ק"מ כתב שהאבודרהם חולק על זה וכתב דשתיקה לא חשיב' הפסקה לא שנא מרובה לא שנא מועטת ולכתחלה ודאי לא מפסקינן אבל בדיעבד א"צ לחזור ולברך אא"כ דיבר בנתיים, כשיאכל האגוז ישברנה ואח"כ יברך (של"ה מט"מ) עמ"ש רסי' רצ"ו, כתוב בכ"מ ואף על גב דבברכות של ק"ש שואל מפני הכבוד ומפסיק בין ברכה לק"ש שאני התם כיון דלא מברכינן לקרות את שמע לא קפדינן כולי האי וע' סימן ס':

(ה) טוחות בקרקע:    פי' דבוקות ומכוסות בקרקע שלא תהא נראה עגבות שלה כי עגבות הוי ערוה דלא קי"ל כר"ה כמ"ש סימן ע"ג עכ"ל הרב"י, ולכן כתב הרמב"ם פ"ה מחלה בפי' המשנה שיהא כל פניה טוחות בקרקע, אבל הרע"ב כת' בפ"ב דחלה עגבות אין בהם משום ערוה וכ"מ פשט' דגמרא דף כ"ה דאר"ה עגבות אין בהם משום ערוה ואף על גב דלית הלכתא כברייתא דמסייע ליה כמ"ש סי' ע"ג דצריך הפסק' טלית היינו מטעם דנוגע בהן וכ"כ בת"ה וז"ל עגבות דנפשיה לית ביה ערוה ודחבריה בנוגע אסור ובאשתו בנוגע מותר ברואה אסור עכ"ל ולענין אשתו לא קי"ל כותיה כמ"ש סימן ע"ג ע"ש מ"מ לענין עגבות קשה למה לא פסקינן כר"ה דהא ליכא מאן דפליג ובג"א פסק דאפילו נגיעת עגבות פי' דנגיעי בהדדי באחוריים ליכא קפידא והר"ש פ"ב דחלה מביא הירושלמי שמדקדק מהמשנה עגבות אין בהם משום ערוה וכו' ובפ' מ"ש מוקי לה שהיה פניה טוחות בקרקע עכ"ל, כלומר דמהא ליכא למשמע מינה אבל מ"מ הלכה כר"ה וכ"מ דעת הרא"ש והרי"ף שלא הביאו כלל הא דפניה טוחות לכן נ"ל לפסוק כמ"ש הרשב"א ועיין ביורה דעה סימן שכ"ח:

באר היטב

(ב) דבור:    פי' כדי דיבור שאילת שלום תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ומורי ושתיקה לא הוי הפסק בדיעבד אפילו בזמן מרובה עיין מ"א.


משנה ברורה

(יא) בין ברכה לאכילה - וה"ה ברכת המצות בין ברכה להמצוה:

(יב) יותר מכדי דיבור - היינו כדי שאילת תלמיד לרב שהוא שלום עליך רבי ויותר מהכי חשיב הפסק ומיירי בשתיקה אבל דיבור אפילו מלה אחת הוי הפסק כל שהוא שלא לצורך הברכה וכמבואר בסימן קס"ז ס"ו עי"ש עוד יש חילוק בין שתיקה לדיבור דבדיבור הוא לעיכובא וצריך לחזור ולברך אבל בשתיקה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד אפילו שהה הרבה יותר מכדי דיבור א"צ לחזור ולברך כל שלא הסיח דעתו בינתים. כתבו האחרונים דאפילו מפני הכבוד והיראה אסור להפסיק אחר הברכה ואם הפסיק חוזר ומברך ואפילו לעניית אמן או לקדיש וקדושה וברכו ג"כ לא יפסיק. לא יברך על מאכל או משקה שהוא חם או קר ביותר משום חשש הפסק. ומי שבירך על מאכל ולאחר שבירך נמאס בעיניו יש לו לאכול קצת שלא יהיה הברכה לבטלה. הרוצה לשתות מים ששופך קצת ממנו ישפוך תחלה ואח"כ יברך דתרווייהו איתנהו משום הפסק ומשום ביזוי ברכה כ"כ בשערי תשובה בסי' ר"ב בשם אחרונים. כשאוכל אגוז ישברנה ואח"כ יברך דאין כדאי להפסיק הרבה בין הברכה לאכילה ועוד שמא לא ימצאנה יפה ואינה ראויה לברכה ולענין שארי פירות עיין לעיל בסימן ר"ב בשערי תשובה:

(יג) בשפתיו - אבל אם הרהר בלבו את הברכה לא יצא ועיין לעיל בסימן קפ"ה ס"ב במ"ב ובסימן ס"ב בבה"ל סוד"ה יצא:

(יד) בכל לשון - עיין לעיל קפ"ה ס"א במ"ב:

(טו) באיש - שהגיד והביצים בולטין ונראין ולא מהני בלא כיסוי:

(טז) טוחות בקרקע - פי' דבוקות ומכוסות בקרקע וצריך להיות מכוסה כ"כ שלא תהא נראה עגבותיה כי העגבות יש בהן משום ערוה [ב"י] ובמ"א מאריך בזה ומסיק דעגבות אין בהן משום ערוה וכן נוטה קצת דעת הגר"א לעיל בסי' ע"ד ובא"ר וכן במגן גבורים מצדדים לדינא כהב"י ולכן יש להחמיר לכתחלה: :

ביאור הלכה

▲ חזור לראש