שולחן ערוך אורח חיים כה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · כה · ב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפלין בביתו וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת ושם יתעטף בטלית גדול.

הגה: והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול קודם ולברך עליו ואחר כך מניח התפילין והולך לבית הכנסת:

מפרשים

מגן אברהם

(ג) בביתו:    דוקא כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין (כ"ה בזוהר ובכוונות) ואם צריך לילך במבואות המטונפות עמ"ש סי' מ"ג:

כתב ר"מ מלובלין סי' ל"ז אחד נתקשר עצמו בקנס לילך לתהלים קודם אור הבקר ועתה רוצה לחזור בו מפני שאינו יכול לילך לב"ה בציצית ותפילין הרשות בידו לחזור דדמי לנדרי שגגות עכ"ל וכ"ה בכוונת האר"י שמה"ט לא הי' האר"י מי' הראשונים בב"ה מפני שהם היו משכימים קודם אור הבקר והוא לא רצה לילך לב"ה בלא תפילין וא"ל ה"ל לצאת מב"ה כשיאור היום ויניח תפילין י"ל דאדהכי והכי גמרו הקהל ברכות השחר ופסוקי דזמרה לכן מוטב לבטולי הא מקמי הא ועיין ביורה דעה סי' רל"ב ס"י ונ"ל דצריך התרה:


(ד) :    בביתו. ונ"ל דאע"פ שבא הטלית גדול לידו קודם שהניח תפילין א"צ להתעטף בו בביתו כיון שאין דעתו ללובשו כאן ודומה לזה כתב סי' קס"ח סס"א:


(ה) ושם יתעטף:    וכן מ"כ בשם מנהגי מהר"י ובמקום שמצוים עכו"ם ברחוב לכ"ע יתעטף בחצר בה"כ וכמ"ש סי' תקנ"ד סי"ז:

באר היטב

(ב) בטלית גדול:    ואז אפי' בא לידו הטלית קודם שהניח תפילין א"צ להתעטף בו בביתו כיון שאין דעתו ללובשו כאן מ"א. ועי' הרדב"ז סי' ל"ו. כ' בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ל"ד א' נתקשר עצמו בקנס לילף לתהלים קודם אור הבוקר ועתה רוצה לחזור בו מפני שאינו יכול לילף לבה"כ בציצית ותפילין הרשות בידו לחזור דדמי לנדרי שגגות. וכ"ה בכוונת שמה"ט לא היה האר"י מיו"ד ראשונים מפני שהם היו משכימים קודם אור הבקר והוא לא רצה לילף לבה"כ בלא תפילין. וא"ל ה"ל לצאת מבה"כ כשיאיר היום ויניח תפילין י"ל דאדהכי והכי יגמרו הקהל ברכות השחר לכן מוטב לבטולי הא מקמי הא וכתב המ"א ונ"ל דצריף התרה. ועיין בתשו' נחלת שבעה סי' ו' (ובספר אליהו רבה מביא בשם כנה"ג דאפי' כשיש מבואות מטונפות יניחם בביתו ויכסה התפילין וכן משמע בתשו' מ"ע סי' נ"ט ובזוהר פ' ואתחנן ופ' שלח לף).


משנה ברורה

(ח) בביתו - כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין וכמו שהביא הב"י והד"מ בשם הזוהר עי"ש שהוא ענין גדול. ואם יודע שילך דרך מבואות המטונפות או שמצויין נכרים ברחוב יניחם בחצר בית הכנסת ואם אי אפשר יניחם בביתו ויכסם בכובעו או בידו. ועיין באחרונים שכתבו במשכים קודם אור הבוקר ובא לבהכ"נ לא שייך אזהרת הזוהר דעדיין לא מטי זמן חיובא. ומ"מ כשיאור היום יותר טוב שיצא לחצר בהכ"נ וילבשם שם ויכנס אח"כ לבהכ"נ:


(ט) ושם יתעטף - ואע"פ שבא הט"ג לידו קודם שהניח התפילין א"צ להתעטף בו בביתו כיון שאין דעתו ללבשו כאן:


(י) להתעטף - ובמקום שמצויין נכרים ברחוב יתעטף בחצר בית הכנסת אם אפשר לו:


(יא) ולברך עליו - פי' ברכת להתעטף ויכוין לפטור בברכה זו גם הט"ק וכדלעיל בסימן ח' סעיף יו"ד עי"ש במ"ב ס"ק כ"ד:

ביאור הלכה

(*) מי שהוא זהיר וכו':    ר"ל כי כתוב בזוהר שמצוה לילך מפתח ביתו בציצית ותפלין וע"כ אם איננו זהיר בט"ק מוכרח ע"י זה ללבוש בביתו קודם התפלין הט"ג אבל אם הוא זהיר בט"ק יוכל לצאת כ"ז ע"י הטלית קטן והט"ג יוכל ללבשו בביהכנ"ס וכ"ש אם ירצה להתעטף גם בט"ג בביתו [מביאור הגר"א]:.

כף החיים

(יב) סעיף ב: מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפילין וכו׳ — זהו לפי סברת מקובלי ספרד שמביא בית יוסף, שאמרו שמי שאין לו טלית קטן, ודאי יניח טלית ואחר כך תפילין. אבל מי שלבש טלית קטן; יניח תפילין תחילה ואחר כך יתעטף בטלית גדול. וטעמם, כיון שלבשו טלית קטן ואחר כך הניחו תפילין, הרי כבר קיימו דברי הזוהר. אבל האר״י ז״ל דחה סברא זו וכתב: לא כן משמעות הזוהר, אלא בין טלית קטן בין טלית גדול, צריך ללבוש קודם הנחת תפילין, כמו שכתבתי לעיל אות א. וכן כתב מהר״י צמח ז״ל על שם הזוהר, והביאו הברכי יוסף אות ד'. וכן כתב בהגהות הזוהר על פרשת במדבר דף ק״ך ע״ב אות ג׳ בשם הרמ״ז ואי״ן יעו״ש. וכן כתבתי לעיל אות א׳ בשם האחרונים יעויין שם:


(יג) שם: ויניח תפילין בביתו — דווקא בביתו, כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין. מגן אברהם ס״ק ג בשם הזוהר והכוונות. וכן כתב הלבוש. וכן כתב החיד״א בספר מורה באצבע סימן ג' אות ס״ה, שתילי זיתים אות ד'. וזה לשון הזוהר פרשת ואחחנן דף רס״ה ע״א: אמר רבי שמעון: בשעתא דבר נש אקדים בפלגות לילא וקם ואשתדל באורייתא עד דנהיר צפרא. בצפרא אנח תפילין ברישיה ותפילין ברשימא קדישא בדרועיה (עיין מה שכתבתי באות הקודם בשם מהר״י צמח והרמ״ז ואי״ן, שישבו לשון זה של הזוהר שהקדים תפילין תחלה) ואתעטף בעיטופא דמצוה ואתי לנפקא מתרעא דביתיה, אערע במזוזה רשימא דשמא קדישא בתרעא דביתיה. ארבע מלאכין קדישין מזדווגן עמיה ונפקין עמיה מתרעא דביתיה ואוזפי ליה לביה כנישתא ומכרזי קמיה: הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא, הבו יקרא לבריה דמלכא לפרצופא יקרא דמלכא, רוחא קדישא שרייא עליה, אכריז ואמר: ישראל אשר בך אתפאר. כדין ההוא רוחא קדישא סלקא לעילא ואסהיד עליה קמיה מלכא קדישא, כדין פקיד מלכא עילאה למכתב קמיה כל אינון בני היכליה, כל אינון דאשתמודען קמיה, הדא הוא דכתיב: "ויכתב ספר זכרון לפניו" וכו'. ולא עוד, אלא דקב״ה משתבח ביה ומכריז עליה בכולהו עלמין: חמו מה בריה עבדית בעולמי. ומאן דיעול קמיה לבי כנישתא כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישיה וציצית בלבושיה ואומר: "אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", קב"ה אמר: אן הוא מוראי? הא סהיד סהדותא דשקרא, עכ״ל. והביאו אליהו רבה אות ו׳, וחס"ל אות ב' בקיצור. ועיין לקמן אות ך׳:


(יד) כשהאדם מתעטף בציצית ויוצא מפתח ביתו, הקב״ה שמח, ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית. אמר רבי נהוראי: אסהדנא עלי, מאן דנפיק מתרע ביתיה בציצית ותפילין ברישא, אזדמנת שם שכינתא ותרין מלאכין ומלוין יתיה לבי כנישתא ומברכין ליה, וחד מקטרגא אזיל אבתריה ועל כרחיה עני אמן. ילקוט הראובני פרשת שלח לך בשם הזוהר, והביאו מרו״ם בדרכי משה אות ב', וקיצור של"ה בדיני תפילין דף מ"א ע"ב, והרב חיד"א בספר דבש לפי מערכת הציצית אות כ"ח, והרב חיים פלאג'י בספר כף החייפ סימן יו"ד אות כ"ד:


(טו) במקום שנמצאים שם עכו״ם הולכים ברחובות, וחושש שילעיגו עליו אם ילבוש ציצית ותפילין בביתו והולך לבית הכנסת, ראיתי חכמים מתחכמים שלובשים טלית גדול ותפילין דרש"י ודרבינו תם בביתם, ואחר כך כשהולכים לבית הכנסת מכסים התפילין תחת הכובע שבראשם, והטלית מניחים אוחו על כתפיהם תחת הגלימא, ואחר כך כשבאים לבית הכנסת מוציאים הטלית מתחת הגלימא ומניחים אותו על ראשיהם ועל גופם והתפילין מתחת הכובע, כדי לכסותו בטלית. אמנם פה עיר עז לנו ירושת״ו לא יש לא יוהרא ולא הלעגה מן העכו״ם, שהולכים האשכנזים וגם יש מן הספרדים מתעטפים בציצית ומתעטרים בתפילין בשוקים וברחובות נגד העכו״ם ללכת אל כותל מערבי ואין פוצה פה ומצפצף. תהלי״ת:


(טז) ואם גם את זאת אינו יכול לעשות, לפחות ילבש ציצית ותפילין בחצר ביהכ״נ קודם כניסת פתח ביהכ״נ. עו״ת אות ג׳. מגן אברהם ס״ק ו. מורה באצבע סימן ג׳ אות ס״ו. חס״ל אות ב׳. שתילי זיתים אות ה'. פתחי עולם אות ח׳. או יעשה כמו שכתב מוהרח״ו ז״ל בהקדמת עץ חיים אות ב׳, שילך לבית הכנסת קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין ויהיה מי׳ ראשונים:


(יז) אם הטלית והתפילין הניחם בבית הכנסת ואין לו מי שיוציאם, יכנס ויטלם ויצא לחוץ ויניחם. ואז יאמר "ואני ברוב חסדך" וכו'. חס״ל שם:


(חי) שם: וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת — מצוה זו קודמת למצות להיות מי׳ ראשונים בבית הכנסת, כמו שכתב בשער הכוונות דרוש בית הכנסת דף ג׳ ע"ג. ובפע״ח שער הקרבנות פ״ב. וכן כתב המגן אברהם ס״ק ג. סולת בלולה. ש״ץ דף כ״ו ע״א. קיצור של"ה סוף דיני נטילת ידים שחרית דף נ״א ע״נ. חס״ל שם. שתילי זיתים שם. בן איש חי פרשת וירא אות ה׳. ודלא כיש חולקים, עיין אליהו רבה אות ו, בית עובד בדינים מחודשים אות ב'. וכף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות כ״ה. ומצוה להיות מי' ראשונים ישתדל לקיים אותה במנחה ומעריב, וכמו שכתב בש״ץ דף כ״ג ע״ד שמי שאי אפשר לו לקיימה בשחרית, ישתדל לקיים אותה במנחה ומעריב, יעויין שם. והא דאמרינן: מצוה על האדם להיות מי׳ ראשונים בבית הכנסת, צריך שאחר שיבא לבית הכנסת אחד מי׳ ראשונים לא יצא משם עד שישלים תפלתו שם, שאם הולך להתפלל בבית הכנסת אחר אשר לא היה שם מי׳ ראשונים לא תחשב למצוה כלל, שער הכונות דף ג׳ ע״ב. פרי עץ חיים שם:


(יט) בימי הסליחות שמשכימים לילך לבית הכנסת, או שיש לו חבורה ללמוד עמהם אחר חצות, אם יש לו פנאי, יצא מבית הכנסת והולך לביתו ויתעטף בציצית ויניח תפילין ויחזור לבא לבית הכנסת מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין, כדי לקבל הברכה והשבח הנאמר בספר הזוהר, עיין לעיל אות י״ג ואות י״ד:


(ך) בשבתות וימים טובים וחול המועד אין צריך לילך מעוטף בטלית לבית הכנסת כיון שלא יש מצות תפילין, וגם לא הוי כסהיד סהדותא דשקרא, דהכל הוא בשביל תפילין, הבו יקרא לדיוקנא דמלכא בשביל התפילין שנקראו יקר כמו שאמרו רז״ל: "ויקר" אלו תפילין, אכריז ואמר: ישראל אשר בך אתפאר, בשביל התפילין שנקראו "פאר" שנאמר: "פארך חבוש עליך". "ואני ברוב חסדך וכו׳ ביראתך" אלו תפילין, שנאמר בהם יראה כמו שאמר הכתוב: "וראו כל עמי הארץ וכו׳ ויראו ממך", ואמרו במסכת ברכות דף ו ע״א: אלו תפילין שבראש; ואם כן, כל אלו הטעמים לא שייכי בטלית, על כן אין צריך לילך מעוטף בטלית לבית הכנסת בשבתות ובימים טובים ובחול המועד. וכן כתב הרב חיים פלאג׳י בספר כף החיים סימן יו״ד אות כ״ה, דבשבתות וימים טובים לא נהגו לילך מעוטפים בטלית לבית הכנסת:


(כא) כשילך מביתו לבית הכנסת מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, אם יש מקומות מטונפים צריך לכסות התפילין, הרדב״ז ח״א סי׳ ל״ז, והביאו הכנסת הגדולה בהגהת הטור, וכן כתב הרמ״ע מפאנו סימן נ״ט, והביאו הכנסת הגדולה בהגהת הטור סימן מ״ג, והמגן אברהם שם ס״ק י״א, וכן כתב אליהו רבה אות ו׳, קיצור של״ה בהלכות תפילין דף מ״א ע״ב, עטרת זהב, ר׳ זלמן אות ח׳, שתילי זיתים אות ה׳. ויכסה בטלית או בסודר, חס״ל סימן מ׳ אות ד׳. וטוב ליזהר תמיד לכסות התפילין כשהולך מביתו לבית הכנסת, כי יש לחוש שמא יש מקומות מטונפים ולאו אדעתיה. וגם יזהר שלא יסיח דעתו מהתפילין כשהולך בדרך לילך לבית הכנסת. ועיין לקמן סימן מג אוח כב:


(כב) כשיוצא מביתו מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין לילך לבית הכנסת, ינשק המזוזה ויכוין בשם שדי ואחוריו שם כה״ת, להכניע יצר הרע. ויכוין כי יצ״ר במילוי יו״ד צד״י רי״ש סופי תיבות שדי ואמצע תיבות יו״ד, לבטל מחשבות רעות. הרב חיד״א בספר צפורן שמיר סימן ב׳ אות יו״ד, וכן כתב סולת בלולה בענייני התפילין שקודם לסימן כ״ה. שתילי זיתים שם. וכתב עוד שם בצפורן שמיר וזה לשונו: ואני נהגתי לומר: שדי יצילני מיצר הרע ומכל חטא ומכל לשון הרע ומכל צרה, יחלץ (יחל״ץ ראשי תיבות יצר חטא לשון הרע צרה) עני בעניו כדכתיב, "והיה שדי בצריך", ויכוין בו הוי״ה מבפנים ושדי מבחוץ, דהוא פנים דשם כה״ת. ויש מי שכתב שיאמר פסוק שמע ישראל במזוזה, ומועיל מאד עכ״ל. והביאו כף החיים סימן יו״ד אות כ״ד, וכתב וזה לשונו: אך לא הביא סיום היש מי שכתב, דבשבת יאמר פסוק "זכור את יום השבת לקדשו", ובספר זוטא עתרת חיים סימן ב׳ תמצא עוד פסוקים לאומרם במזוזה עיין שם, עכ״ל. וכן כתב סידור בית עובד, אחר דינים השייכים לטלית קטן, דבשבת אין לומר רק פסוק "זכור את יום השבת לקדשו", יעויין שם. ועיין קיצור של״ה בהלכות מזוזה דף מ״ב ע״ב, ובית עובד שם מה שכתב עוד פסוקים לומר בזה. ולפי שאין מנהגינו לאומרם, לא כתבנום, רק מנהגינו לומר זה הסדר. בתחילה יאמר פסוק שמע ישראל וכו׳ וגם ברוך שם וכו׳ (ועיין קיצור של״ה ובית עובד שכתבו לומר כל הפרשה עד "ובשעריך"), ואחר כך יאמר שדי (ויכוין שאחריו שם כה״ת) יצילנו וכו׳ שראשי תיבות יחל״ץ עני בעניו וכו׳. וביום שבת יאמר פסוק שמע וכו׳, ואחר כך יאמר "זכור את יום השבת לקדשו", ואין לומר "שדי יצילני" וכו׳ כי כל זה הוא מצד הקליפות וביום השבת הם דחויים ותש כוחם, דסוכת שלום פרושה מן הלילה, וכמו שכתוב בזוהר ויקהל דף ר״ה ע״א דלא בעי לצלאה על נטורא יעויין שם. ועוד, מטעם דאל ישאל אדם צרכיו בשבת. עיין זכ״ל חלק ג אות ש׳. ועוד עיין שם מה שכתב בשם יוסף אומץ סימן מ״ד בעניין תפילת ויהא רעוא וכו׳ יעויין שם:


(כג) קודם שיכנס לבית הכנסת ישים על לבו לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" ואחר כך יכנס. כמו שכתב מהרח״ו ז״ל בהקדמתו לעץ חיים בציווי ועשה טוב אות ג׳, וכן כתב נגיד ומצוה בדרוש בית הכנסת:


(כד) הנכנס לבית הכנסת צריך ליזהר מאד להתעכב מעט בפתח קודם שיכנס, להראות עצמו ירא וחרד ומזדעזע לכנס בהיכל מלכו של עולם. ועניין זה מועיל מאוד אל השלימות של האדם וההשגה, וזה סוד הפסוק "ומקדשי תיראו". שער הכוונות בדרוש בית הכנסת דף ג' ע״ג. פרי עץ חיים שער הקרבנוח פרק א. נגיד ומצוה שם. מורה באצבע סימן ג׳ אות ס״ו:


(כה) קודם שנכנס לבית הכנסת, עודנו בפתח בית הכנסת יאמר פסוק "ואני ברוב חסדך אבא ביתך" וכו׳ ואחר כך יכנס. ובאמרו "ואני ברוב חסדך" יכוין בשם אבגית״ץ, כי הוא חסד העליון. ובכל יום יכוין אל אות אחת משם זה בפרטות, כי הוא הגובר, דהיינו ביום א׳ יכוין אל אות א׳ של שם אבגית״ץ, וביום השני אל אות ב׳, וביום שלישי אל אות ג׳, וביום ד׳ אל אות יו״ד וכו׳, וזה אמירת "ואני ברוב חסדך" וכו׳. והכוונה תהיה בכל זמן שנכנס לבית הכנסת בג׳ תפילות, שחרית מנחה ערבית. ובשבת כשנכנס לבית הכנסת ואומר "ואני ברוב חסדך" וכו׳, בליל שבת יכוין ש״ק של שם שקוצי״ת, וביום שבת בבקר ו״צ של שם שקוצי״ת, ובמנחת שבת י״ת של שם שקוצי״ת. שער הכוונות שם. פרי עץ חיים שם ובשער השבת פרק י״א. נגיד ומצוה שם:

באמירת פסוק "ואני ברוב חסדך" וכו׳ יכוין כי בפסוק זה נרמזו ג׳ אבות כנזכר בזוהר הקדוש והובא שם בשער הכוונות, והוא, כי "ואני ברוב חסדך" רמז אל אברהם שהוא מדת החסד. "אשתחוה אל היכל קדשך" רמז אל יצחק, שנתקדש בהר המוריה. "ביראתך" אל יעקב, על שם שנאמר בו "ויירא ויאמר מה נורא" וכו׳. וכמו שכתב החיד״א בספר מורה באצבע סימן ג׳ אות ס״ז. קיצור של״ה בהלכות תפילה דף נ״א ע״ג. ולא יאמר בפירוש "ואני ברוב חסדך אבא ביתך בזכות אברהם" וכו׳ כמו שכתב בסידור בית עובד בדיני הנהגת הבקר, אלא בכוונה בלבד, שפסוק זה רמוזים בו ג׳ אבות, כי יש טעם וסוד גם כן בדבר:

אחר שנכנס לבית הכנסת יאמר "בבית אלהים נהלך ברגש". קיצור של״ה בהלכות תפילה דף נ״א ע״ג. ואף על גב דבשער הכוונות ובפרי עץ חיים שם לא נזכר בהדיא לאמרו, רק לכוין בו, מכל מקום טוב לאמרו. וכן כתב נגיד ומצוה לאמרו, וכן כתב שערי תשובה סימן מ״ו אות א׳ בשם משנת חסידים לאומרו. אמנם מה שכתב שם השערי תשובה לאומרו קודם "ואני ברוב חסדך" וכו׳, לא כן אנכי עמדי, אלא כמו שכתב קיצור של״ה, לאומרו אחר שאמר "ואני" וכו׳ ונכנס לבית הכנסת. וכן משמע מדברי שער הכוונות למעיין ומבין בדברי הרב ז״ל:

אחר שנכנס לבית הכנסת ישתחוה כנגד ההיכל, ואחר כך יאמר מזמור "אלהים יחננו ויברכנו" אשר יש בו ז׳ פסוקים, וכנגדם יקיף ז׳ הקפות סביב התיבה שבאמצע בית הכנסת. וטוב הוא שיכוין לגמור פסוק אחד בכל הקפה מהז׳ עד שיגמור הז׳ הקפות בז׳ פסוקים. וביום השבת אין צריך להקיף רק הקפה אחת בלבד. שער הכוונות שם. פרי עץ חיים שם. נגיד ומצוה שם. ולא כמו שכתב מהר״י צמח שם בהגהה בפרי עץ חיים ובנגיד ומצוה, שאמרו לו החברים שמהרח״ו ז״ל היה עושה הקפה א׳ בכל יום, וביום השבת ז׳; כי אין לסמוך אלא על עץ חיים ומבוא שערים ושמנה שערים שסדר מהרש״ו ז״ל, שהם מכתיבת יד אביו מהרח״ו ז״ל, ולא על שאר החברים, כמו שכתב הרש״ש ז״ל בספרו הטהור נהר שלום הנדפס מחדש דף כ״ה ע״א ודף כ״ו ע״ב וע״ג יעויין שם. והוא לא זכר מזה כלום, וודאי שהוא יודע יותר באביו מהרח״ו ז״ל משאר החברים, ואם היה עושה היפך מזה, היה אומר. וכן הרש״ש ז״ל בסידור סידר לעשות ז׳ הקפות בכל יום, ועשה כוונות לכל אחד ואחד, וביום השבת הקפה אחת בלבד. וכן נוהגים חסידי בית אל יכב״ץ. מיהו מי שמתאחר לבא לבית הכנסת וחושש ליוהרא, אין צריך לעשות הקפות, וכמו שכתב מוהרח״ו ז״ל בשער הכוונות שם על האר״י ז״ל:




▲ חזור לראש