שולחן ערוך אורח חיים ח טז
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ח · טז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(ש) הלן בטליתו — תשובת הרא"ש כלל ב' סימן י"ג מההיא דמנחות מ"ג.
(ת) וטוב למשמש — הגהות מיימוני מהלכות ציצית.
(טו) הלן בטליתו וכו' — תמיה לי, הא ציצית לאו חובת גברא אלא חובת מנא, והאי מנא לא אפטר מציצית אפילו כשלבשו בלילה לדעת הרא"ש סימן י"ח, אם כן לא היה כאן זמן פטור לבגד זה, ואמאי יחזור עליו לברך? מאי שנא מאמצע יום? וזה נראה לי טעם רבינו, שפסק דאין צריך לברך בבוקר. והבית יוסף תמה עליו, כמו שכתב הרא"ש בתשובה דיברך עליו, רק שימשמש, כמו שכתב בית יוסף. ונראה דסבירא ליה לרבינו, דאפשר בשעה שכתב הרא"ש התשובה הנ"ל היה סבירא ליה כהרמב"ם דסימן י"ח, דכסות יום פטור בלילה. אבל למאי דפסק אחר כך בפסקיו, שהם אחרונים, דכסות יום חייב אף בלילה, ודאי הדר ביה, מטעם שכתבתי. ומלבד זה צריך עיון תשובת הרא"ש הנ"ל, ואציע לפניך שיטת התלמוד והתשובה. רב יהודא רמי תכלתא לפרוזמא דאינשי ביתיה (פירוש, היה מטיל ציצית לבגד אשתו) ומברך עליה כל צפרא להתעטף בציצית. (פירוש, ועוד אחרת עשה שהיה מברך עליה כל בוקר). ופרכינן, מדרמי על בגד אשתו, שמע מינה דסבירא ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא היא, דאי לא כן, הרי נשים פטורות. ואם כן, אמאי מברך כל צפרא? ופירש רש"י, לא היה לו לברך רק פעם ראשון כשנתעטף, כשהיתה חדשה; הא מכאן ואילך כיומא אריכתא הוא, ואין לילה מפסיקו, עד כאן לשונו. ומשני, כרבי דאמר תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן. אי הכי כל שעתא נמי? פירוש, אפילו ביום כשפושטו והדר לובשו היה לו לברך. ומשני, רב יהודה אינש צנוע הוה, ולא הוה שדי לגלימיה כולי יומא אלא בלילה. והביא הרא"ש זה בתשובה וזה לשונו: ומשני כרבי וכו', פירוש, בלילה היה פושטו, ובבקר כשחוזר ולובשו מברך כו'. ומשמע דמעיקרא היה סבור שלא היה פושטו בלילה, ולכך הקשה, כיון דסבר לילה זמן ציצית, אמאי היה מברך. דאם היה פושטו, מאי קשיא ליה אם מברך בבוקר כשחוזר ולובשו? אלמא לדידן דקיימא לן לילה לאו זמן ציצית, יש לברך בבוקר אף אם לא יפשוט טליתו. ולכאורה טוב למשמש בציצית בשעת הברכה, עד כאן לשונו. ויש לתמוה לפי פירושו, דעיקר החילוק בין מקשן לתרצן דהמקשן סבירא ליה דלא היה פושטו בלילה, והתרצן השיב לו דפושטו בלילה, מי הכניסו למקשן לדוחק זה ולהקשות מכח זה? דהא אין מדוחק זה שום רמז בגמרא. ותו, דאם כן למה ליה לתרצן לאתויי כרבי? לא הוה ליה לומר רק 'פושטו בלילה'. ותו, כיון דגם לדברי המקשן סבירא ליה להרא"ש דאם פושטו בלילה צריך לברך עליו בבוקר, אמאי קאמר אחר כך: אי הכי כל שעתא נמי? לדידיה נמי תקשי ליה כן. על כן נראה, דוודאי גם המקשן היה יודע דפושטו בלילה, כסתם בני אדם; אלא דהיה סובר, כיון שאין זמן פטור בנתיים, דהא לילה זמן ציצית, אין לו לברך אלא פעם אחת, וכפירוש רש"י שזכרתי. ומשני, דסבירא ליה כרבי בתפילין, דכל פעם שמניחן מברך אפילו ביום, ואף על פי שאין זמן פטור בנתיים. ומשום הכי פריך שפיר אחר כך, אי הכי כל שעתא אפילו ביום כו'. ואם כן, אין ראיה משם למי שלא פשט טליתו בלילה. ונראה לי דמשום הכי לא פסק רבינו כההיא תשובה, דלאו דסמכא היא. וראיה ברורה עוד, שבסוף הלכות קטנות מהלכות ציצית כתב הרא"ש הך סוגיא, ופירש בו כפירוש רש"י, שמע מינה דהדר ביה מאותה תשובה. ולענין הלכה נראה לי, דהשומע לדברי רבינו הטור דאין צריך לברך, הרוויח ברכה שאינה צריכה, כן נראה לעניות דעתי. וראיתי גם למורי חמי ז"ל שפסק גם כן שאין צריך לברך.
(טז) וטוב למשמש — הבית יוסף הקשה, הא חיוב למשמש, כדאשכחן גבי תפילין. ונראה לי, דלא שייך משמוש אלא היכא שלבשן היום ולא מברך בשעת לבישה, ועל כן צריך למשמש אחר כך בשעת ברכה, כי היכי דלא ליתחזו כמאן דמברך על שעת לבישה שהיתה כבר, וכבר הפסיק בנתיים; מה שאין כן כאן, שלא לבש היום, על כרחך עיקר הברכה על קיום המצוה מכאן והלאה, אלא דמכל מקום טוב למשמש גם בזה, כן נראה לי נכון לדיעה זו. אבל כבר כתבנו דלא קיימא לן כי הך פיסקא, אלא אין צריך לברך עליו כלל בבוקר.
(יז) וכן יעשה כו' — לשון "וכן" אינו מדוקדק, דבדין הקודם הוי המשמוש אינו חיוב, רק על צד היותר טוב; אבל בהך דינא דקודם אור היום, הוי המשמוש חיוב כמו גבי תפילין, הביאו בית יוסף.
(כא) צריך לברך — דקיימא לן לילה לאו זמן ציצית הוא והוי הפסק. וב"ח פסק דאין צריך לברך, וטוב לפטור אותה בטלית גדול.
הלן כו' — כן למד הרא"ש מעובדא דרבי יהודה במנחות, דמשני כרבי כו', עיין ט"ז שהקשה עליו וכן ב"ח. ולי נראה דראייתו מהא דסלקא דעתין דסבירא ליה כרבנן, ולרבנן לעולם אינו מברך אלא אחת, כמו שכתוב בסוכה, כל שבעה אינו מברך אלא יום ראשון, ואף על פי כן בצפרא מברך, אי לאו דסבירא ליה דלילה זמן ציצית. וכן בלולב אמר שם, כיון דמפסקי לילות מימים, מברך כל שבעה אף לרבנן, ואף מאן דפליג אינו אלא משום שהוא מצות זקנים. והוא הדין לרבי אף בלא פשט, דהא לרבנן הפשיטה אינה מעלה כלום:
וכן יעשה כו' — תוס' במנחות לו א ד"ה וכשיגיע כו', עיין שם:
(יט) בבוקר: ב"ח וט"ז חלקו ופסקו דא"צ לברך בבוקר (כיון דכסות יום חייב אף בלילה להרא"ש, א"כ לא הוי ליה שעת פטור כלל, וכ"כ בספר זכרון להגאון מהר"י הכהן). ומ"א כתב: טוב לפטור אותה בטלית גדול, ועיין בשכנה"ג שהאריך. כתוב בדרשת מהר"ם מינץ: הישן ביום לא יסלק מעליו הטלית קטן, רק יכסה בו בשעת שינה, וכשלובשו אין צריך ברכה ובזה יוצא מכל הספיקות.
(מב) צריך לברך – דקיימא לן לילה לאו זמן ציצית הוא, והוי הפסק. ויש חולקין בזה, כיוון דכסות יום חייב אף בלילה לדעת מקצת הפוסקים, וכדלקמן בסימן י"ח, וספק ברכות להקל. ומכל מקום נכון לכוון לפטור אותה בטלית גדול.
- וכל זה כל זמן שלא פשטו. אבל אם פשטו על דעת שלא ללובשו תיכף, צריך לברך אחר כך כשלובשו לכולי עלמא. ומכל מקום לכתחילה אין נכון לעשות עצה זו כדי שיתחייב בברכה לכולי עלמא, משום ברכה שאין צריכה לדעת הפוטרים.
- הישן ביום שינת הצהריים ומסיר מעליו הטלית קטן, יש דעות בין הפוסקים אם זה בכלל היסח הדעת. על כן מהנכון שעל כל פנים יכסה בו בשעת השינה, וכשלובשו אחר כך אין צריך ברכה לכולי עלמא.
(מג) יעשה – עיין בט"ז שכתב דהאי "וכן" אינו מדוקדק, דבזה צריך מדינא למשמש בבוקר כשהוא מברך על הטלית.
(סא) סעיף טז: הלן בטליתו בלילה צריך לברך עליו בבקר וכו' — אבל הטור כתב דאין צריך לברך עליו בבקר. וכן כתבו הב"ח ופרישה, וט"ז ס"ק ט"ו. אליה רבה ס"ק י"ח. ועיין ש"צ דף כ"ו עמוד ג' שכתב: וכן נראה דעת הרב האר"י זלה"ה, שלא היה מברך אלא כשמסירה מעליו בבית הטבילה. וכתב עוד הש"צ, ששמע ממונר"א יצחק ז"ל שראה בתשובה כתב יד ממרן ז"ל שחזר בו בתשובותיו שלא יברך, וכן ראוי לנהוג, עד כאן לשונו. והמגן אברהם ס"ק כ"א כתב דטוב לפטור אותה בטלית גדול, וכן כתבו האחרונים, יד אהרן בהגהת בית יוסף, ר' זלמן אות כ"ז, חיי אדם כלל י"ב אות ח', תפלה לדוד אות ל"ו (וכתב שם התפלה לדוד בשם מהר"י סג"ל סימן יו"ד בשם אורחות חיים, דאפילו משמוש והסתכלות בקטן אין צריך, אך יהיה דעתו על כל בגדיו המצוייצים אשר לבש, עיין שם). חסד לאברהם אות ז', פני יצחק נר"ו מערכת הטי"ת אות קכ"ח. בן איש חי נר"ו פרשת בראשית אות ב'.
וכתב שם הרב בן איש חי נר"ו, דאם יכוין בכך – סגי בהכי, ואין צריך למשמש בטלית קטן בשעת ברכה גם לדעת מרן ז"ל. ועל כן, מפני שהשכחה מצויה באדם ומשתלי ולא מכוין לפעמים לכך, נכון שירגיל עצמו להוסיף בנוסח ה"לשם יחוד קודשא בריך הוא" עוד דברים אלו: והריני מוכן לברך על עטיפת הטלית כתיקון חז"ל, והריני מכוין לפטור בברכה זו גם הטלית קטן שעלי, עד כאן לשונו. ועיין לעיל אות לג.
(סב) שם בהגה: וכן יעשה מי שלובש טליתו קודם שיאיר היום — עיין בית יוסף שיש מחלוקת בזה. וכתב החסד לאברהם אות ט"ו: אם נתעטף בציצית והניח תפילין קודם עלות השחר ובירך עליהם מחמת טעות, אינו צריך לחזור ולברך כשיאור היום.
(סג) טוב להזהר שלא יהיה בגד הציצית צבוע אדום כי אם מלבן כמו הציצית. רוח חיים אות ג', וכן כתב סידור בית יעקב אות ב'. והטעם כתב חיי אברהם אות י"ט בשם רבינו בחיי פרשת שלח לך, שהוא סימן מחילה כפרה, כי כשם שהדבר האדום סימן החטא, כדכתיב: "אם יהיו חטאיכם כשנים" וכו', כן הלבן סימן המחילה, עד כאן. ועוד כתב שהלבן הוא רחמים והאדום הוא דין, ואין לנו להראות דין בעת התפילה, עד כאן. ולי נראה הטעם במה שכתוב במסכת ראש השנה דף י"ז ע"ב: מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור וכו', וכתב שם מהרש"א בחידושי אגדות שמצא ספר ישן מחכמת המקובלים וזה לשונו: נתעטף הקב"ה באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם, שעליו נאמר: "עוטה אור כשלמה" וכו', עד כאן לשונו. ועוד עיין לקמן סימן ט אות טו.
טעם אומרים ששקולה מצות ציצית ככל המצוות שבתורה, כתב חיי אברהם אות כ"א בשם התשב"ץ תלמיד מהר"ם סימן רס"א, לפי שהתורה מתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד והם ל"ב, והציציות יש בהם ל"ב חוטין, לכך אמרו: כל המקיים מצות ציצית כאילו קיים כל התורה.