שולחן ערוך אורח חיים כא ג

^ג^גמותר ליכנס בציצית ^ג^ידלבית הכסא.

הגה: וכל שכן לשכב בהן דשרי ויש שכתבו שנהגו ^ב^ד^ג^טושלא לשכב בטלית שיש בו ציצית גם שלא ליתנו ^טזלכובס אינו יהודי לכבס והכל שלא יהיו מצות בזויות עליו. אך נוהגים להקל ^יזלשכב בהם (כל בו):

מפרשים

באר הגולה

עריכה

(ג) מותר ליכנס — הרמב"ם בפרק ג ובית יוסף בשם גאון מההיא דמנחות מג א.

(ג) מותר ליכנס כו' — נראה היינו דוקא בבגד שעשוי למלבוש ובו ד' כנפות, נתחייב בציצית. אבל בטליתות של מצוה שלנו שאינן רק להתפלל בהם, אין נכון שיכנס לבית הכסא, דוגמא לדבר: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים", דרשינן דרך ארץ, בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהם את הכוס, וקל וחומר להאי מילתא שמיוחד לדבר קדושה דוקא. והלא גם בסעיף שקודם לזה נתן חומרא לטלית של מצוה שבלה טפי מציצית שנתקלקלו, לפי דעת השולחן ערוך סעיף א. ומשום הכי כתב הטור סימן ח' בטלית שפשט כדי ליכנס בו לבית הכנסת. ואף על פי שכתב בית יוסף שם דלאו משום איסור נקט רבינו כן, אלא מיירי שאי אפשר לעשות בו צרכיו אם לא בהפשטת טלית, נראה לעניות דעתי יותר נכון דרך שכתבתי. ואף שאין ראיה לאיסור, מכל מקום לא גרע מההוא דרך ארץ שזכרנו. אבל מכל מקום הטלית קטן שלובשין תחת הבגד שאנו נוהגים בו, בזה ודאי מותר ליכנס לצרכיו, כיון שהוא מכוסה. ועוד נראה לי, דגם כן ההולכים מבית הכנסת [ל]בית הכסא לפנות והם מלובשים קיט"ל, צריך שיפשיטו הקיט"ל, כיון שבגד זה מיוחד להתפלל בו, כן נראה לי:

מגן אברהם

עריכה

(ב) שלא לשכב — והרב בית יוסף כתב: אנו לא שמענו מי שהקפיד על זה מעולם. ובכתבי האר"י כתוב על פי הסוד, שיש לשכב בלילה בטלית קטן, ומביא מהאי דאמרינן פרק ד דמנחות: כיון שראה דוד עצמו ערום בבית המרחץ, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצוות. וקשה, למה לא אמר כן בלילה שהיה גם כן ערום? אלא על כרחך שהיה שוכב בטלית קטן. עד כאן. ודבריו דברי קבלה נקבל, אבל לדין יש תשובה, דיש לומר דבלילה על כל פנים היה לו מזוזה בפתחו, מה שאין כן במרחץ. וכן משמע בגמרא, דאמרינן בגמרא, תנו רבנן: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות, תפילין וציצית ומזוזה, ועליהם אמר דוד: "שבע ביום הללתיך". ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום וכו'. משמע שהיה ערום מכולם אף ממזוזה, כן נראה לי. ועיין סימן י"ח סעיף א

ביאור הגר"א

עריכה

מותר כו' — ממה שכתוב במנחות מ"ג א': אינש צניעא כו':

וכל שכן לשכב כו' — כמו שכתב שם: "כי משני מכסות" כו', אבל על כסות לילה לא מברך. ועיין לעיל סימן ח' סעיף ב:

שלא יהיו כו' — גמרא הנ"ל:

באר היטב

עריכה

(ג) לבית הכסא: כ' הט"ז דוקא בד' כנפות שלבש תחת הבגדים אבל בטליתות של מצוה אין נכון שיכנס לבית הכסא. גם ההולכים בי"כ לפנות ומלובשים בקיטל צריף שיפשוט הקיטל כיון שבגד זה מיוחד רק להתפלל ע"ש.

(ד) שלא לשכב: ובכתבי האר"י ז"ל ע"פ סוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן. ועיין בס' אליהו רבה מה שמתרץ על קושית מ"א על ראיות האר"י ז"ל.

שערי תשובה

עריכה

(ג) שלא לשכב — עיין באר היטב. והאחרונים האריכו בזה. ועיין בקונטרס מספד רב, שלכאורה יש לומר שאין ראיה מדוד, לפי שמלך היה והיה קשור לו ספר תורה בזרועו, רק שאינה נכנסת עמו לבית המרחץ; עיין שם באורך:

משנה ברורה

עריכה

(יד) לבית הכסא — ודוקא בד' כנפות הקטן שלובשו כל היום אבל אלו טליתות של מצוה שמיוחדין רק להתפלל בהן אין נכון שיכנס בהן לבהכ"ס אך להשתין בהן מותר גם ההולכים ביוה"כ לפנות ומלובשים בקיט"ל צריך שיפשוט הקיט"ל כיון שבגד זה מיוחד רק להתפלל:

(טו) שלא לשכב — ובכתבי האר"י ז"ל כתוב ע"פ הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן:

(טז) לכובס א"י לכבס — הטלית עם הציצית אלא מתיר הציצית ואח"כ כובסן:

(יז) לשכב בהם — וכן ליתן לכובס א"י מיהו יש מחמירין בזה שיעשה כנ"ל:

כף החיים

עריכה

(יג) סעיף ג: מותר ליכנס בציצית לבית הכסא — היינו דווקא בבגד שעשוי למלבוש ובו ד׳ כנפות שנתחייב בציצית; אבל בטליתות של מצוה שלנו, שאינן רק להתפלל בהם, אין נכון שיכנס לבית הכסא, דוגמא לדבר: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" (ויקרא ו ד), דרשינן: דרך ארץ, בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם את הכוס; וקל וחומר להאי מילתא, שמיוחד לדבר קדושה דווקא. ט״ז ס״ק ג, יד אהרן בהגהת הטור, אליהו רבה אות ג׳, ר׳ זלמן אות ג׳, חיי אדם כלל י״א אות ל״ז, מחצית השקל אות ב׳, שתילי זיתים אות ה׳, עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט׳ אות כ״א, פתחי עולם אות ה׳. אבל להשתין בהם ליכא איסורא. עמודי השלחן שם בשם דרך החיים, פתחי עולם שם בשם סדר היום, וכן משמע מדברי הט״ז שם. ובטלית קטן שלובשים תחת הבגד שאנו נוהגין בו, בזה ודאי מותר ליכנס לצרכיו כיון שהוא מכוסה. ט״ז שם, יד אהרן שם, חיי אדם שם, מחצית השקל שם, שתילי זיתים שם. וכן משמע מדברי שער הכוונות שנביא אותו לקמן, שכתב שלא להסיר את הטלית קטן כי אם דווקא בבית המרחץ, משמע שלבית הכסא נכנס בו. וכן כתב מצת שימורים. וכתב עוד מצת שימורים וזה לשונו: בעת שנכנס אדם לבית הכסא, אז כל ההארה מסתלקת ומתעלמת מן הציצית, ונשאר עליו הטלית קטן כמו גלימא בעלמא. והנה מאותה ההארה שמסתלקת ממנה נעשה מהם מלאכים כנודע, שמכל מצוות שאדם עושה הוא ממשיך על אותה המצוה הארה גדולה משורש אותה המצוה, ואחר שמסתלקת אותה הארה ממנה נעשה ממנו מלאכים, ומשמרים האדם מכל דבר רע. לכן בעת שנכנס האדם לבית הכסא, אותם המלאכים שנעשו מהרשימו של הציצית הם מסתלקים ממנו וממתינים שם בחוץ עד שיוצא פעם אחרת, לכן אמרו רז״ל: בכניסתו לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים וכו׳, עד כאן לשונו. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ג׳ אות א׳:

(יד) וכן ההולכים מבית הכנסת ביום הכיפורים לפנות והם מלובשים קיט״ל, צריך שיפשיטו הקיט״ל, כיון שבגד זה מיוחד להתפלל בו. ט״ז שם. יד אהרן שם. אליהו רבה שם. ר' זלמן שם. חיי אדם שם. מחצית השקל שם. ולטעם זה יש ליזהר גם כן במלבוש העליון הנקרא גלימא, שלא ליכנס בו לבית הכסא, כיון שרגילות הוא ללובשו בעת התפלה:

(טו) שם בהגהה: וכל שכן לשכב בהם דשרי, ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית וכו׳ — והרב בית יוסף כתב: לא ראינו ולא שמענו מי שהקפיד בזה מעולם. עד כאן לשונו, והביאו מגן אברהם ס״ק ב. וזה לשון שער הכוונות בדרוש א׳ של תפילת ערבית: צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה, וישכב עמו בלילה, ויועיל מאוד לבטל כוחות החיצונים, ואין זמן שצריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו לבית המרחץ. וראיה לדבר ממה שאמרו בגמרא דברכות (מנחות מג ב): כשנכנס דוד למרחץ וראה עצמו ערום, אמר: אוי לי שאני ערום מן המצוות, עד שנסתכל במילה וכו׳. ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן, אם כן למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה? אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דווקא במרחץ, עד כאן לשונו. ועיין שם סודן של דברים. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הציצית סוף פרק א והביאו מגן אברהם ס״ק ב [ומה שהקשה המגן אברהם על ראיית של הכוונות שהביא מדוד המלך עליו השלום דבלילה היה לו על כל פנים מזוזה בפתחו מה שאין כן במרחץ וכו׳, יש לומר על מצוות שבגופו קאמר ולא על מזוזה שהיא בפתחו. אחר כך ראיתי שכן תירץ הברכי יוסף בסימן ח׳ אות ז׳, יעויין שם שהביא ראיות לדבר. ועיין עוד מה שתירץ המור וקציעה ואליהו רבה אות ד׳]. וכתב שם הברכי יוסף שכך ראוי לכל אדם, דבכל אדם מיירי, ודלא כספר דרך החיים דדחה דשאני דוד המלך עליו השלום שלא היה ישן וכו׳, והכי נהיגי שלימים וכן רבים המיישרים אורחותם, עד כאן לשונו. ועכשיו כל העולם נוהגים כדברי האר״י ז״ל, גדולים וקטנים, שלא לפשוט טלית קטן אפילו בלילה כי אם במרחץ, ועליהם תבא ברכת טוב. ועיין בדברינו לעיל סימן ח׳ אות נ״ו שכתבנו דהיוצא מן המרחץ מברך על טלית קטן, מיהו צריך ליזהר מאד ליטול ידיו ואחר כך לברך, והוא פשוט. עיין סימן ד׳ סעיף י״ח ובדברינו לשם:

(טז) שם בהגהה: וכל שכן לשכב בהם דשרי — וכן מותר לשמש מטתו והוא לבוש טלית קטן תחת בגדיו. אליהו רבה אות ד׳, חיי אדם שם. וכן משמע מדברי שער הכוונות הנ״ל, שכתב שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דווקא במרחץ, משמע הא לבית הכסא ולתשמיש אין לפשוט, וכן כתב הרב חיים פלאג׳י בספר כף החיים סימן יו״ד אות ז׳:

(טוב) שם בהגה: אך נוהגים להקל לשכב בהם — משמע הא ליתנו לכובס נכרי לכבס אין להקל. וכן כתב השיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ד׳, והביאו עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט׳ אות כ״א, וכן כתב החס״ל, שתילי זיתים אות ו׳. אבל בלבוש משמע דשרי, וכן משמע בלחם חמודות אות ס״ד, והביאו אליהו רבה אות ה׳, וכן כתב ר׳ זלמן אות ד׳, פתחי עולם אות ז׳, והמחמיר תבוא עליו ברכה, ואם אי אפשר יש לסמוך על המתירים:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}