כף החיים/אורח חיים/כה

►| כף החיים • על שולחן ערוך אורח חיים כה |◄

סעיף א

(א) סעיף א׳: אחר שלבש טלית מצוייצין יניח תפילין שמעלין בקודש — ובנימוקי יוסף הלכות ציצית כתב וזה לשונו, דמצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות ראוי להקדים. ועוד, שהיא תדירה יותר, שנוהגת בין בחול בין בשבת ויום טוב, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, עכ״ל, והביאו בית יוסף ולבוש יעויין שם. והאר״י ז״ל נתן טעם בסוד, שצריך ללבוש הטלית דוקא קודם התפילין, בין טלית קטן בין טלית גדול, והטלית קטן ילבש קודם טלית גדול, וזה לשונו בשער הכונות בדרושי הציצית דרוש ב': ולהיות כי הציצית הם ממוחין דקטנות אשר קדמו אל המוחין דגדלות, לכן צריך להקדים ולהניח הציצית קודם התפילין, ואפילו הטלית הגדול של העיטוף, לסיבה הנזכרת, היפך סברת קצת המקובלים המניחין התפילין קודם הציצית הגדול אחר שהניחו ציצית הקטן. ומכל שכן שאין לעשות כדברי האחרים האומרים שהתפילין קודמין לכל בחינת הציצית. ומי שיעיין בספר הזוהר ימצא האמת כדברינו, עכ״ל. וכן כתב בדרוש ה׳ דציצית ובדרוש ג׳ דתפילת השחר, ויעויין שם סודם של הדברים. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הציצית פרק ג, ובשער התפילה פרק ז ד"ה סדר עליות התפילות בחול וכו׳ יעויין שם. וכן כתב נגיד ומצוה בסוף דרושי ציצית. וכן כתב עולת תמיד אות א׳, ברכי יוסף אות ד׳, ובספרו קשר גודל סימן ג׳ אות א׳. ש״ץ דף ל״ז ע״ב. סידור בית עובד בדיני מקום הנחת תפילין אות א׳. חס״ל אות א׳. בן איש חי פרשת וירא אות ג׳. ועיין עוד לקמן אות י״ב:

(ב) שם: אחר שלבש טלית מצוייצין יניח תפילין — וסימן על זה מחוט ועד שרוך נעל. עוד סימן לעטיפת טלית קודם הנחת תפילין, והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב, פירוש, בתחילה יהיה העיטוף בטלית לבן ואחר כך והקשורים של תפילין יהיו ליעקב, רוצה לומר לבסוף, עטרת זהב אות א׳, והכי איתא בכנסת הגדולה בהגהת בית יוסף. כף החיים להרב חיים פלאג'י סימן יו"ד אות א', בן איש חי שם:

(ג) שם: אחר שלבש טלית מצוייצין יניח תפילין — כתב הכנסת הגדולה בהגהת הטור, מי שאין ידו משגת לקנות שניהם יקנה טלית, וכן כתב בשיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות א׳. אבל הבני חיי והעולת תמיד אות א׳ והלק״ט חלק א סימן נ״ד חלקו עליו וכתבו דתפילין קודם. וכן כתב היד אהרן בהגהת הטור, וכן כתב אליה רבה אות א׳, מאמר מרדכי אות ב׳ בי״ד סימן יו״ד, בית הלל ביורה דעה סימן רפ״ה, ער״ה אות ב׳, דברי מנחם בהגהת הטור אות א בשם מהר״א נחום. והגם דבשו״ת שמש צדקה חלק אורח חיים סימן ט״ו וט״ז הליץ בעד הכנסת הגדולה, כתב הברכי יוסף אות א׳ דדברי האחרונים עיקר דתפילין קודמין. וכן כתב בספרו מחזיק ברכה אות ב׳. וכן כתב המגיה בשלמי ציבור דף כ״ו ע״ב. סידור בית עובד בדיני חיוב מצות תפילין אות ג׳. זכ״ל אות צ׳. שתילי זיתים אות א׳. יפה ללב אות א׳. אך אם מוצא תפילין בשאלה יקנה ציצית. ברכי יוסף שם בשם האחרונים. שלמי ציבור שם. בית עובד שם. זכ״ל שם. שערי תשובה אות א׳. יפה ללב שם. ונראה דהיינו דוקא אם לבו בטוח שיוכל לשאול תפילין בכל יום ולא יבטל ממצות תפילין בשום זמן, דאם לא כן נמצא בטל ממצות תפילין שהיא קודמת למצות ציצית לדברי הפוסקים הנזכרים לעיל שהם עיקר לדינא. ואפילו אינו יכול לקנות כי אם תפלה אחת של יד או של ראש, קודמין לציצית. בית עובד שם אות ד׳. ועיין לקמן אות ה׳:

(ד) ואם יש לו תפילין של רש״י אלא שרוצה להניח תפילין של רבינו תם ואין לו ציצית, הציצית קודמין, כיון דרובא דאינשי אין מניחין תפילין דרבינו תם כלל. אבל איפכא לא. ואפילו יש לו של רבינו תם, אם אין לו של רש״י, הם קודמין לציצית, שהם העיקר לעניין ברכה כמו שכתוב בסימן ל״ד. ואף שקדושת תפילין דרבינו תם גדולה מאד, מכל מקום לעניין לצאת בו ידי חובה, של רש״י קודמין, שאדרבה מחמת זה נמנעו רוב העולם מלהניחם, לפי שכל אחד הוא פעולה מיוחדת כמו שכתוב בזוהר חדש וכמו שכתבתי בסימן ל״ד. ולכן פשוט, מי שאינו יכול לקנות שניהם יקנה של רש״י תחילה, ואחר כך כשיהיה לו לקנות של רבינו תם יקנה. והכי נהוג עלמא, ואם כן הוא הדין לציצית. שערי תשובה שם, וכן יראה מדברי האר״י ז״ל בשער הכוונות מדרושי תפילין דרוש ו׳. והבאתי לשונו בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ד אות ד׳, שכתב סדר הנחת תפילין דרש״י קודם לשל רבינו תם, וכתב הטעם, לפי שתחילה קודמין ליכנס המוחין דאימא שהם בחינת תפילין דרש״י ואחר כך נכנסין מוחין דאבא שהם תפילין דרבינו תם, יעויין שם. ואם כן, כיון שהם נכנסים קודם, צריך להקדימם בהנחה. והוא הדין במי שאין לו לקנות שניהם, ראוי להקדים לקנות של רש״י ואחר כך לכשיהיה לו יקנה דרבינו תם. וכן נראה ממה שאנחנו עושין בתפילת העמידה לחש וחזרה, דהלחש הוא המשכת מוחין דבינה, והחזרה היא המשכת מוחין דחכמה, וכשאי אפשר לעשות שניהם אז מתפללין לחש לבד, שהם בחינת מוחין דבינה. ואם כן הוא הדין נמי הכא, כשאי אפשר לקנות שניהם יקנה דרש״י תחילה.

ואף על גב דבחינת ציצית נמי קודמת לבחינת תפילין, כמו שכתבנו לעיל אות א׳, וכתבנו דאם אין לו לקנות שניהם, ציצית ותפילין, תפילין קודם? התם שאני, מחמת ביטול המצוה, דביטול מצות תפילין חמירא טפי, כמו שכתוב ריש סימן ל״ז. לא כן אם ביטל מצות ציצית, שאין לו בגד בת ד׳ כנפות, כמו שכתוב ריש סימן כ״ד. אבל אם ביטל מצות תפילין דרש״י ורבינו תם, רש״י חמיר, כמו שכתוב ריש סימן ל״ד, שכן נהגו העולם כרש״י.

מיהו מה שכתב השערי תשובה דציצית קודמין לתפילין דרבינו תם, עיין להרב יפה ללב אות ב׳ דשדא ביה נרגא וכתב דתפילין דרבינו תם נמי קודם לציצית, יעויין שם. ולפי דברי האר״י ז״ל יש לצדד לכאן ולכאן, על כן יקנה תפילין דרבינו תם וציצית יקח בשאלה, או בהפך, כאשר יעלה בידו, ולא יבטל אחת מהם, כמו שכתבתי באות שאחר זה:

(ה) ומי שאין ידו משגת לקנות תפילין של ראש ושל יד, יקנה של ראש תחילה. דבר משה חלק ג סימן א יעויין שם. שלמי ציבור דף ל״ו ע״א. שערי תשובה סוף אות א'. מיהו הרב יפה ללב בסימן כ"ו אות א' כתב דיקנה של יד תחילה, יעויין שם. ואם אין ידו משגת לקנות לו תפילין ולא ציצית, אינו מחוייב לחזור על הפתחים כדי לקנות תפילין וציצית. עולת תמיד אות א׳ בשם ירושלמי דפאה. אליה רבה אות א'. שתילי זיתים סוף אות א׳. ומכל מקום ישתדל ליקח ציצית ותפילין בשאלה, כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל בציצית ותפילין. וכן מה שכתבנו לעיל, מי שאין לו ציצית ותפילין ואין ידו משגת לקנות שניהם שיקנה תפילין תחילה, ישתדל ליקח ציצית בשאלה. וכן מי שאין לו אלא תפלה אחת, ישתדל ליקח ציצית ותפלה השנית בשאלה, כדי שלא יהפך התיקון והסדר שכתב האר״י ז״ל, שצריך ללבוש ציצית ואחר כך תפילין ואחר כך יתפלל, כמו שכתבתי לעיל באות א'. וישתדל לפחות ללבוש הציצית והתפילין קודם שיאמר פרשת התמיד, כי כן הוא הסדר על פי דברי האר״י ז״ל. ועיין לקמן אות כז:

(ו) שם: והמניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחד צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה וכו' — כתב מגן אברהם ס״ק א וזה לשונו: נראה לי דאין קפידא בזה, כיון דהתפילין עדיין בתוך כיסן, וכן משמע סעיף י״א, עד כאן לשונו. והנה מה שהביא ראיה המגן אברהם מסעיף י״א אינה ראיה, דדין זה של סעיף י״א הביאו מרן ז״ל מתשובת הר״י גיקטליא ז״ל על פי הקבלה, שאין להוציא תפילה של ראש מהתיק עד שיניח תפילה של יד, כמבואר בבית יוסף. וכן כתב בשער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין, דהאר״י ז״ל היה נזהר שלא להוציא תפילה של ראש מכיסן עד שיניח תפילה של יד ויקשרנו למעלה על הקיבורת וכו׳ עד כאן לשונו. ואין טעם זה האיסור משום שאין מעבירין על המצות, אלא כך הוה על פי הקבלה. ונפקא מינה דאפילו אדם אחר אם בא להוציא לו תפילה של ראש קודם שיניח תפילה של יד ויקשור, אסור. ולא כמו שכתב מחצית השקל, דהיה יכול ליתן טעם משום דאין מעבירין על המצוות, והא דלא נתן טעם זה, משום דכיון שעדיין קשורים אין בהם איסור משום דאין מעבירין על המצוות. אלא הא דלא נתן טעם זה דאין מעבירין על המצוות, משום הנפקא מינה דאפילו אדם אחר אסור להוציא לו תפילה של ראש קודם שיקשור תפילה של יד, ואם היה הטעם משום דאין מעבירין על המצוות, אדם אחר היה מותר להוציא, וכאשר נבאר עוד בזה בסעיף י״א בסייעתא דשמיא. וכן כתב המאמר מרדכי אות ג' על דברי המגן אברהם הנ״ל, דאין ראיה מסעיף י״א לדהכא כל עיקר ואפילו על צד הדוחק. וכן כתב נהר שלום אות א דאין ראיה מסעיף י״א, יעויין שם. וכן כתב נשמת אדם כלל י״ג אות ב׳. וכן כתב הלבוש, דאפילו אם התפילין מונחים בכיס יש בהם משום דאין מעבירין על המצות. וכן כתב הט״ז ס״ק י. אליה רבה אות ד׳. חיי אדם כלל י״ג אות א׳, ועיין שם בנשמת אדם אות ב׳ שהביא ראיות לדבר, ובפרט שכן הוא דעת מרן ז״ל. וכן כתבו האחרונים. שלמי ציבור דף ל״ז ע״א. סידור בית עובד בדיני מקום הנחת תפילין אות א׳. חס״ל אות א׳. קיצור שלחן ערוך סי׳ יו״ד אות ב׳. ודלא כר' זלמן אות ג'. ועיין באות שאחר זה:

(ז) שם: ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יעבור על המצות — ואף על גב דגבי תפילין אם פגע בשל ראש תחילה יסלקנה ויניח של יד תחילה, כמו שכתוב סעיף ו׳? שאני התם דכתיב "והיה לאות על ידכה" והדר "ולטוטפות בין עיניך", ודרשינן נמי מקרא דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים, ומשום הכי מוטב שיעביר על המצוה משיעבור אמאי דכתיב באורייתא. אבל הכא, דאין לנו דמצות ציצית קודמת אלא מאסמכתא בעלמא, מוטב שתדחה מאסמכתא זו משיעבור על המצוה. בית יוסף. לבוש. ט״ז ס״ק א. וכל זה לפי הפשט, אבל לפי דברי האר״י ז״ל שנתן טעם בסוד שצריך ללבוש ציצית קודם התפילין ותפילה של יד קודם תפילה של ראש (עיין מה שכתבתי לעיל אות א׳ ובציונים שציינו שם על דברי האר״י ז״ל, וגם בציונים שציינו באות הקודם על דברי האר״י ז״ל), אין חילוק, וכמו שאם פגע בתפילין של ראש תחילה יסלקנה ויניח של יד תחילה, הוא הדין אם אירע ופגע בתפילין תחילה, יסלקנה ויניח ציצית תחילה. ואף על פי ד"אין מעבירין על המצות" ילפינן מקרא, דכתיב: "ושמרתם אח המצוות", אם באה מצוה לידך אל תחמיצנה, וכמו שכתב הלבוש – זה נאמר על שאר מצוות שאין להם סדר, אבל מצוות שיש להס סדר על פי הסוד, מעבירין כמו בתפילין. אחר כך ראיתי שכן כתב גם כן סולת בלולה אות א. יפה ללב אות ו׳, ובן איש חי פרשת וירא אות ד׳:

(ח) שם: כדי שלא יעבור על המצוות — אם הטלית של שבת היה מונח בכיס שנותן בו טלית של חול והתפילין, וטלית של שבת היה למעלה מן הכל, יכול להניח טלית של שבת וליקח טלית של חול ואין בזה משום אין מעבירין על המצוות, כיון דאין דעתו ללובשו עתה בחול אלא ביום שבת. ברכי יוסף אות ג׳. ועיין שם שהביא ראיה מדברי המגן אברהם ס״ק ד, יעויין שם. סידור בית עובד בדיני מקום הנחת תפילין אות ב׳. שלמי ציבור דף ל״ז ע״א. זכ״ל אות ט׳. שערי תשובה אות ב׳. חס״ל אות ב׳:

(ט) שם: כדי שלא יעבור על המצוות — הא דאין מעבירין על המצוות הוא מדרבנן. רדב״ז חלק ב׳ סימן תקפ״ט. יד מלאכי חלק ג׳ סימן ג׳. ולא זכר שהתוספות פליגי עליה. עין זוכר מערכת הא׳ סימן טו״ב, וכן דעת פתחי עולם אות ג׳. ועיין תוספות מגילה דף ו׳ ע״ב ד״ה מסתבר:

(י) שם הגהה: מיהו אם תפילין מזומנים בידו ואין לו ציצית, אין להמתין וכו' — ולפי מה שכתבנו לעיל בשם האר״י ז״ל, שהסדר והתיקון הוא דוקא שצריך ללבוש ציצית קודם התפילין, וכן כתב השלמי ציבור דף ל״ז ע״ב, דמדברי הזוהר פרשת במדבר דף ק״ך ע״ב נראה דאיסור גדול להניח תפילין קודם הטלית, יעויין שם, אם כן, אם מובטח לו שיביאו לו ציצית קודם שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה, צריך להמתין עד שיביאו לו ציצית, ויתעטף בציצית ואחר כך יניח תפילין ויתפלל. ועיין ערוך השולחן אות ד׳:

(יא) שם בהגהה: אלא מניח תפילין וכשמביאין טלית מעטפו — עיין בדברינו לקמן סימן כ״ו אות א׳ מה שנכתוב בזה בסייעתא דשמיא:

סעיף ב

(יב) סעיף ב: מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפילין וכו׳ — זהו לפי סברת מקובלי ספרד שמביא בית יוסף, שאמרו שמי שאין לו טלית קטן, ודאי יניח טלית ואחר כך תפילין. אבל מי שלבש טלית קטן; יניח תפילין תחילה ואחר כך יתעטף בטלית גדול. וטעמם, כיון שלבשו טלית קטן ואחר כך הניחו תפילין, הרי כבר קיימו דברי הזוהר. אבל האר״י ז״ל דחה סברא זו וכתב: לא כן משמעות הזוהר, אלא בין טלית קטן בין טלית גדול, צריך ללבוש קודם הנחת תפילין, כמו שכתבתי לעיל אות א. וכן כתב מהר״י צמח ז״ל על שם הזוהר, והביאו הברכי יוסף אות ד'. וכן כתב בהגהות הזוהר על פרשת במדבר דף ק״ך ע״ב אות ג׳ בשם הרמ״ז ואי״ן יעו״ש. וכן כתבתי לעיל אות א׳ בשם האחרונים יעויין שם:

(יג) שם: ויניח תפילין בביתו — דווקא בביתו, כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין. מגן אברהם ס״ק ג בשם הזוהר והכוונות. וכן כתב הלבוש. וכן כתב החיד״א בספר מורה באצבע סימן ג' אות ס״ה, שתילי זיתים אות ד'. וזה לשון הזוהר פרשת ואחחנן דף רס״ה ע״א: אמר רבי שמעון: בשעתא דבר נש אקדים בפלגות לילא וקם ואשתדל באורייתא עד דנהיר צפרא. בצפרא אנח תפילין ברישיה ותפילין ברשימא קדישא בדרועיה (עיין מה שכתבתי באות הקודם בשם מהר״י צמח והרמ״ז ואי״ן, שישבו לשון זה של הזוהר שהקדים תפילין תחלה) ואתעטף בעיטופא דמצוה ואתי לנפקא מתרעא דביתיה, אערע במזוזה רשימא דשמא קדישא בתרעא דביתיה. ארבע מלאכין קדישין מזדווגן עמיה ונפקין עמיה מתרעא דביתיה ואוזפי ליה לביה כנישתא ומכרזי קמיה: הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדישא, הבו יקרא לבריה דמלכא לפרצופא יקרא דמלכא, רוחא קדישא שרייא עליה, אכריז ואמר: ישראל אשר בך אתפאר. כדין ההוא רוחא קדישא סלקא לעילא ואסהיד עליה קמיה מלכא קדישא, כדין פקיד מלכא עילאה למכתב קמיה כל אינון בני היכליה, כל אינון דאשתמודען קמיה, הדא הוא דכתיב: "ויכתב ספר זכרון לפניו" וכו'. ולא עוד, אלא דקב״ה משתבח ביה ומכריז עליה בכולהו עלמין: חמו מה בריה עבדית בעולמי. ומאן דיעול קמיה לבי כנישתא כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישיה וציצית בלבושיה ואומר: "אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", קב"ה אמר: אן הוא מוראי? הא סהיד סהדותא דשקרא, עכ״ל. והביאו אליהו רבה אות ו׳, וחס"ל אות ב' בקיצור. ועיין לקמן אות ך׳:

(יד) כשהאדם מתעטף בציצית ויוצא מפתח ביתו, הקב״ה שמח, ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית. אמר רבי נהוראי: אסהדנא עלי, מאן דנפיק מתרע ביתיה בציצית ותפילין ברישא, אזדמנת שם שכינתא ותרין מלאכין ומלוין יתיה לבי כנישתא ומברכין ליה, וחד מקטרגא אזיל אבתריה ועל כרחיה עני אמן. ילקוט הראובני פרשת שלח לך בשם הזוהר, והביאו מרו״ם בדרכי משה אות ב', וקיצור של"ה בדיני תפילין דף מ"א ע"ב, והרב חיד"א בספר דבש לפי מערכת הציצית אות כ"ח, והרב חיים פלאג'י בספר כף החיים סימן יו"ד אות כ"ד:

(טו) במקום שנמצאים שם עכו״ם הולכים ברחובות, וחושש שילעיגו עליו אם ילבוש ציצית ותפילין בביתו והולך לבית הכנסת, ראיתי חכמים מתחכמים שלובשים טלית גדול ותפילין דרש"י ודרבינו תם בביתם, ואחר כך כשהולכים לבית הכנסת מכסים התפילין תחת הכובע שבראשם, והטלית מניחים אוחו על כתפיהם תחת הגלימא, ואחר כך כשבאים לבית הכנסת מוציאים הטלית מתחת הגלימא ומניחים אותו על ראשיהם ועל גופם והתפילין מתחת הכובע, כדי לכסותו בטלית. אמנם פה עיר עז לנו ירושת״ו לא יש לא יוהרא ולא הלעגה מן העכו״ם, שהולכים האשכנזים וגם יש מן הספרדים מתעטפים בציצית ומתעטרים בתפילין בשוקים וברחובות נגד העכו״ם ללכת אל כותל מערבי ואין פוצה פה ומצפצף. תהלי״ת:

(טז) ואם גם את זאת אינו יכול לעשות, לפחות ילבש ציצית ותפילין בחצר ביהכ״נ קודם כניסת פתח ביהכ״נ. עו״ת אות ג׳. מגן אברהם ס״ק ו. מורה באצבע סימן ג׳ אות ס״ו. חס״ל אות ב׳. שתילי זיתים אות ה'. פתחי עולם אות ח׳. או יעשה כמו שכתב מוהרח״ו ז״ל בהקדמת עץ חיים אות ב׳, שילך לבית הכנסת קודם עלות השחר קודם חיוב טלית ותפילין ויהיה מי׳ ראשונים:

(יז) אם הטלית והתפילין הניחם בבית הכנסת ואין לו מי שיוציאם, יכנס ויטלם ויצא לחוץ ויניחם. ואז יאמר "ואני ברוב חסדך" וכו'. חס״ל שם:

(חי) שם: וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת — מצוה זו קודמת למצות להיות מי׳ ראשונים בבית הכנסת, כמו שכתב בשער הכוונות דרוש בית הכנסת דף ג׳ ע"ג. ובפע״ח שער הקרבנות פ״ב. וכן כתב המגן אברהם ס״ק ג. סולת בלולה. ש״ץ דף כ״ו ע״א. קיצור של"ה סוף דיני נטילת ידים שחרית דף נ״א ע״נ. חס״ל שם. שתילי זיתים שם. בן איש חי פרשת וירא אות ה׳. ודלא כיש חולקים, עיין אליהו רבה אות ו, בית עובד בדינים מחודשים אות ב'. וכף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות כ״ה. ומצוה להיות מי' ראשונים ישתדל לקיים אותה במנחה ומעריב, וכמו שכתב בש״ץ דף כ״ג ע״ד שמי שאי אפשר לו לקיימה בשחרית, ישתדל לקיים אותה במנחה ומעריב, יעויין שם. והא דאמרינן: מצוה על האדם להיות מי׳ ראשונים בבית הכנסת, צריך שאחר שיבא לבית הכנסת אחד מי׳ ראשונים לא יצא משם עד שישלים תפלתו שם, שאם הולך להתפלל בבית הכנסת אחר אשר לא היה שם מי׳ ראשונים לא תחשב למצוה כלל, שער הכונות דף ג׳ ע״ב. פרי עץ חיים שם:

(יט) בימי הסליחות שמשכימים לילך לבית הכנסת, או שיש לו חבורה ללמוד עמהם אחר חצות, אם יש לו פנאי, יצא מבית הכנסת והולך לביתו ויתעטף בציצית ויניח תפילין ויחזור לבא לבית הכנסת מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין, כדי לקבל הברכה והשבח הנאמר בספר הזוהר, עיין לעיל אות י״ג ואות י״ד:

(ך) בשבתות וימים טובים וחול המועד אין צריך לילך מעוטף בטלית לבית הכנסת כיון שלא יש מצות תפילין, וגם לא הוי כסהיד סהדותא דשקרא, דהכל הוא בשביל תפילין, הבו יקרא לדיוקנא דמלכא בשביל התפילין שנקראו יקר כמו שאמרו רז״ל: "ויקר" אלו תפילין, אכריז ואמר: ישראל אשר בך אתפאר, בשביל התפילין שנקראו "פאר" שנאמר: "פארך חבוש עליך". "ואני ברוב חסדך וכו׳ ביראתך" אלו תפילין, שנאמר בהם יראה כמו שאמר הכתוב: "וראו כל עמי הארץ וכו׳ ויראו ממך", ואמרו במסכת ברכות דף ו ע״א: אלו תפילין שבראש; ואם כן, כל אלו הטעמים לא שייכי בטלית, על כן אין צריך לילך מעוטף בטלית לבית הכנסת בשבתות ובימים טובים ובחול המועד. וכן כתב הרב חיים פלאג׳י בספר כף החיים סימן יו״ד אות כ״ה, דבשבתות וימים טובים לא נהגו לילך מעוטפים בטלית לבית הכנסת:

(כא) כשילך מביתו לבית הכנסת מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, אם יש מקומות מטונפים צריך לכסות התפילין, הרדב״ז ח״א סי׳ ל״ז, והביאו הכנסת הגדולה בהגהת הטור, וכן כתב הרמ״ע מפאנו סימן נ״ט, והביאו הכנסת הגדולה בהגהת הטור סימן מ״ג, והמגן אברהם שם ס״ק י״א, וכן כתב אליהו רבה אות ו׳, קיצור של״ה בהלכות תפילין דף מ״א ע״ב, עטרת זהב, ר׳ זלמן אות ח׳, שתילי זיתים אות ה׳. ויכסה בטלית או בסודר, חס״ל סימן מ׳ אות ד׳. וטוב ליזהר תמיד לכסות התפילין כשהולך מביתו לבית הכנסת, כי יש לחוש שמא יש מקומות מטונפים ולאו אדעתיה. וגם יזהר שלא יסיח דעתו מהתפילין כשהולך בדרך לילך לבית הכנסת. ועיין לקמן סימן מג אוח כב:

(כב) כשיוצא מביתו מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין לילך לבית הכנסת, ינשק המזוזה ויכוין בשם שדי ואחוריו שם כה״ת, להכניע יצר הרע. ויכוין כי יצ״ר במילוי יו״ד צד״י רי״ש סופי תיבות שדי ואמצע תיבות יו״ד, לבטל מחשבות רעות. הרב חיד״א בספר צפורן שמיר סימן ב׳ אות יו״ד, וכן כתב סולת בלולה בענייני התפילין שקודם לסימן כ״ה. שתילי זיתים שם. וכתב עוד שם בצפורן שמיר וזה לשונו: ואני נהגתי לומר: שדי יצילני מיצר הרע ומכל חטא ומכל לשון הרע ומכל צרה, יחלץ (יחל״ץ ראשי תיבות יצר חטא לשון הרע צרה) עני בעניו כדכתיב, "והיה שדי בצריך", ויכוין בו הוי״ה מבפנים ושדי מבחוץ, דהוא פנים דשם כה״ת. ויש מי שכתב שיאמר פסוק שמע ישראל במזוזה, ומועיל מאד עכ״ל. והביאו כף החיים סימן יו״ד אות כ״ד, וכתב וזה לשונו: אך לא הביא סיום היש מי שכתב, דבשבת יאמר פסוק "זכור את יום השבת לקדשו", ובספר זוטא עתרת חיים סימן ב׳ תמצא עוד פסוקים לאומרם במזוזה עיין שם, עכ״ל. וכן כתב סידור בית עובד, אחר דינים השייכים לטלית קטן, דבשבת אין לומר רק פסוק "זכור את יום השבת לקדשו", יעויין שם. ועיין קיצור של״ה בהלכות מזוזה דף מ״ב ע״ב, ובית עובד שם מה שכתב עוד פסוקים לומר בזה. ולפי שאין מנהגינו לאומרם, לא כתבנום, רק מנהגינו לומר זה הסדר. בתחילה יאמר פסוק שמע ישראל וכו׳ וגם ברוך שם וכו׳ (ועיין קיצור של״ה ובית עובד שכתבו לומר כל הפרשה עד "ובשעריך"), ואחר כך יאמר שדי (ויכוין שאחריו שם כה״ת) יצילנו וכו׳ שראשי תיבות יחל״ץ עני בעניו וכו׳. וביום שבת יאמר פסוק שמע וכו׳, ואחר כך יאמר "זכור את יום השבת לקדשו", ואין לומר "שדי יצילני" וכו׳ כי כל זה הוא מצד הקליפות וביום השבת הם דחויים ותש כוחם, דסוכת שלום פרושה מן הלילה, וכמו שכתוב בזוהר ויקהל דף ר״ה ע״א דלא בעי לצלאה על נטורא יעויין שם. ועוד, מטעם דאל ישאל אדם צרכיו בשבת. עיין זכ״ל חלק ג אות ש׳. ועוד עיין שם מה שכתב בשם יוסף אומץ סימן מ״ד בעניין תפילת ויהא רעוא וכו׳ יעויין שם:

(כג) קודם שיכנס לבית הכנסת ישים על לבו לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" ואחר כך יכנס. כמו שכתב מהרח״ו ז״ל בהקדמתו לעץ חיים בציווי ועשה טוב אות ג׳, וכן כתב נגיד ומצוה בדרוש בית הכנסת:

(כד) הנכנס לבית הכנסת צריך ליזהר מאד להתעכב מעט בפתח קודם שיכנס, להראות עצמו ירא וחרד ומזדעזע לכנס בהיכל מלכו של עולם. ועניין זה מועיל מאוד אל השלימות של האדם וההשגה, וזה סוד הפסוק "ומקדשי תיראו". שער הכוונות בדרוש בית הכנסת דף ג' ע״ג. פרי עץ חיים שער הקרבנוח פרק א. נגיד ומצוה שם. מורה באצבע סימן ג׳ אות ס״ו:

(כה) קודם שנכנס לבית הכנסת, עודנו בפתח בית הכנסת יאמר פסוק "ואני ברוב חסדך אבא ביתך" וכו׳ ואחר כך יכנס. ובאמרו "ואני ברוב חסדך" יכוין בשם אבגית״ץ, כי הוא חסד העליון. ובכל יום יכוין אל אות אחת משם זה בפרטות, כי הוא הגובר, דהיינו ביום א׳ יכוין אל אות א׳ של שם אבגית״ץ, וביום השני אל אות ב׳, וביום שלישי אל אות ג׳, וביום ד׳ אל אות יו״ד וכו׳, וזה אמירת "ואני ברוב חסדך" וכו׳. והכוונה תהיה בכל זמן שנכנס לבית הכנסת בג׳ תפילות, שחרית מנחה ערבית. ובשבת כשנכנס לבית הכנסת ואומר "ואני ברוב חסדך" וכו׳, בליל שבת יכוין ש״ק של שם שקוצי״ת, וביום שבת בבקר ו״צ של שם שקוצי״ת, ובמנחת שבת י״ת של שם שקוצי״ת. שער הכוונות שם. פרי עץ חיים שם ובשער השבת פרק י״א. נגיד ומצוה שם:

באמירת פסוק "ואני ברוב חסדך" וכו׳ יכוין כי בפסוק זה נרמזו ג׳ אבות כנזכר בזוהר הקדוש והובא שם בשער הכוונות, והוא, כי "ואני ברוב חסדך" רמז אל אברהם שהוא מדת החסד. "אשתחוה אל היכל קדשך" רמז אל יצחק, שנתקדש בהר המוריה. "ביראתך" אל יעקב, על שם שנאמר בו "ויירא ויאמר מה נורא" וכו׳. וכמו שכתב החיד״א בספר מורה באצבע סימן ג׳ אות ס״ז. קיצור של״ה בהלכות תפילה דף נ״א ע״ג. ולא יאמר בפירוש "ואני ברוב חסדך אבא ביתך בזכות אברהם" וכו׳ כמו שכתב בסידור בית עובד בדיני הנהגת הבקר, אלא בכוונה בלבד, שפסוק זה רמוזים בו ג׳ אבות, כי יש טעם וסוד גם כן בדבר:

אחר שנכנס לבית הכנסת יאמר "בבית אלהים נהלך ברגש". קיצור של״ה בהלכות תפילה דף נ״א ע״ג. ואף על גב דבשער הכוונות ובפרי עץ חיים שם לא נזכר בהדיא לאמרו, רק לכוין בו, מכל מקום טוב לאמרו. וכן כתב נגיד ומצוה לאמרו, וכן כתב שערי תשובה סימן מ״ו אות א׳ בשם משנת חסידים לאומרו. אמנם מה שכתב שם השערי תשובה לאומרו קודם "ואני ברוב חסדך" וכו׳, לא כן אנכי עמדי, אלא כמו שכתב קיצור של״ה, לאומרו אחר שאמר "ואני" וכו׳ ונכנס לבית הכנסת. וכן משמע מדברי שער הכוונות למעיין ומבין בדברי הרב ז״ל:

אחר שנכנס לבית הכנסת ישתחוה כנגד ההיכל, ואחר כך יאמר מזמור "אלהים יחננו ויברכנו" אשר יש בו ז׳ פסוקים, וכנגדם יקיף ז׳ הקפות סביב התיבה שבאמצע בית הכנסת. וטוב הוא שיכוין לגמור פסוק אחד בכל הקפה מהז׳ עד שיגמור הז׳ הקפות בז׳ פסוקים. וביום השבת אין צריך להקיף רק הקפה אחת בלבד. שער הכוונות שם. פרי עץ חיים שם. נגיד ומצוה שם. ולא כמו שכתב מהר״י צמח שם בהגהה בפרי עץ חיים ובנגיד ומצוה, שאמרו לו החברים שמהרח״ו ז״ל היה עושה הקפה א׳ בכל יום, וביום השבת ז׳; כי אין לסמוך אלא על עץ חיים ומבוא שערים ושמנה שערים שסדר מהרש״ו ז״ל, שהם מכתיבת יד אביו מהרח״ו ז״ל, ולא על שאר החברים, כמו שכתב הרש״ש ז״ל בספרו הטהור נהר שלום הנדפס מחדש דף כ״ה ע״א ודף כ״ו ע״ב וע״ג יעויין שם. והוא לא זכר מזה כלום, וודאי שהוא יודע יותר באביו מהרח״ו ז״ל משאר החברים, ואם היה עושה היפך מזה, היה אומר. וכן הרש״ש ז״ל בסידור סידר לעשות ז׳ הקפות בכל יום, ועשה כוונות לכל אחד ואחד, וביום השבת הקפה אחת בלבד. וכן נוהגים חסידי בית אל יכב״ץ. מיהו מי שמתאחר לבא לבית הכנסת וחושש ליוהרא, אין צריך לעשות הקפות, וכמו שכתב מוהרח״ו ז״ל בשער הכוונות שם על האר״י ז״ל:

סעיף ג

(כו) סעיף ג: הרא״ש היה מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה ואז היה מניח תפילין וכו׳ — מיהו האר״י ז״ל היה מסדר כל הברכות של שחר עד פרשת העקידה, ואחר כך היה מתעטף בטלית ומניח תפילין, ואחר כך היה מתחיל תפילתו מן פרשת העקידה ואילך, כמו שכתב בשער הכוונות דף א׳ ע״ג. וכן סידר הרש״ש ז״ל בספר נהר שלום הנדפס מחדש דף י״ז ע״ב ודף י״ט ע״ב, לומר הח״י ברכות מן "הנותן לשכוי בינה" עד סוף ברכת התורה, ואחר כך להתעטף בטלית ולהניח תפילין. ויעויין שם סודם של דברים:

סעיף ד

(כז) סעיף ד: צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפילה — במסכת ברכות דף י״ד ע״ב איתא הכי, אמר עולא: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ופירש רש״י: לישנא מעליא. וכתב מעדני יום טוב אות ט׳, דכוונת רש״י לומר, דהוה ליה למימר "בהקב״ה", שאילו העיד אמת באמרו שהוא אלהים ה׳ אחד, היה מקיים מצוותיו. והתוספות בד״ה ומניח תפילין כתבו: בעצמו, פירוש באדון שציווה, שקורא "והיו לטוטפות", "ולאות על ידך", ואין, עכ״ל. וכן כתבו תלמידי רבינו יונה, דעולא סבירא ליה דכיון שהוא קורא "וקשרתם" וכו׳ ואינו מניחם, נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו, שמה שאומר אינו אמת וכו׳ עכ״ל. והביא דבריו מעדני יו״ט שם אות יו״ד ובית יוסף. וכן כתב הר״ן על מסכת ברכות שם. מיהו הב״ח פירש דברי רש״י הנ״ל דרוצה לומר, דכשקורא "ואהבת את ה׳" וכו׳ "והיו הדברים האלה" וכו׳, שהוא ליחד את שמו בכל לבבו, והוא במה שתקשרם לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך, שהוא מורה על יחודו שהוא יחיד בעולמו וכו׳, נמשך מזה כשאינו מניח תפילין, נראה כמעיד עדות עליו יתברך שאינו יחיד, שעל כן אינו מניחן להורות על יחודו, וזהו עדות שקר שמעיד עליו יתברך, עכ״ל. וכעין זה פירש הלבוש סעיף א׳ ועיין שם. ונפקא מינא בין הטעמים הנ״ל, לדידן דנוהגים לומר פסוק "שמע ישראל" וכו׳ ו"ברוך שם" וכו׳ בלבד קודם פרשת התמיד, כמו שכתב בשער הכוונות דרוש ג׳ דקריאת שמע, אם קרא קריאת שמע זו בלא ציצית ותפילין, לדברי התוספות ותר״י והר״ן ליכא בזה משום מעיד עדות שקר בעצמו, כיון שאינו אומר "והיו לטוטפות" ו"לאות על ידך". ולפי דברי מעדני יו״ט לדברי רש״י יש גם כן בזה משום מעיד עדות שקר בעצמו. ולפי דברי הב״ח והלבוש, גם לרש״י לא יש בזה משום מעיד וכו׳. ואם כן, לכתחילה יש ליזהר ללבוש הציצית והתפילין קודם שיאמר קריאת שמע דקרבנות כדי לצאת אליבא דכולי עלמא, וכמו שהיה עושה האר״י ז״ל, שהיה לובשם קודם שאומר פרשת העקידה כמו שכתבתי לעיל באות הקודם. ואם יש איזה סיבה, יכול להניח אחר כך, אבל על כל פנים צריך להניחם קודם פרשת התמיד, כי כן הוא הסדר והתיקון לפי דברי האר״י ז״ל, שצריך לתקן תחילה החיצוניות דארבעה עולמות אבי״ע אצילות בריאה יצירה עשייה ואחר כך הפנימיות שלהם, כי על ידי המעשה שאנו עושים בכל יום, יטול ידיו ויפנה וברכותיהם ועטיפת טלית והנחת תפילין וברכותיהם, נתקנים ד׳ עולמות אבי״ע בחיצוניות שלהם, ואחר כך על ידי הדיבור בד׳ חלקי התפילה, מפרשת התמיד עד אחר העמידה, נתקן הפנימיות שלהם, כמבואר בשער הכוונות בדרושי תפילת השחר דרוש ב׳ ודרוש ג׳ ופרי עץ חיים שער התפילה פרק ד ופרק ה ופרק ז ד״ה סדר עליית העולמות בחול ועו״ת דף ז׳ הנדפס מחדש בירושלים ת״ו יעויין שם באורך:

בשעת קריאת שנים מקרא ואחד תרגום בפרשת קדש והיה כי יביאך אין צריך להיות עליו, ולא הוי כעדות שקר, כיון שאומר רק דרך קריאה. תשובת בנין עולם סימן ל׳ והביאו פתחי עולם אות יו״ד:

(כח) שם: צריך שיהיו תפילין עליו בשעת קריאת שמע ותפילה — ואם אין לו תפילין, מוטב שיתעכב אחר תפילת ציבור ולשאול תפילין מחבירו כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין, דזה עדיף מתפילה עם הציבור. מגן אברהם סימן ס״ו ס״ק י״ב. ר' זלמן שם אות י״א. ש״ץ דף ל״ו עמוד ב. חס״ל אות ט״ו. שתילי זיתים שם אות כ״א. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות כ״ב. סולת בלולה שם אות ו׳. רק אם חושש שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה אם ימתין, אז יקרא קריאת שמע ויתפלל בלא תפילין, וכשיזדמנו לו אחר כך ילבשם ויקרא בהם קריאת שמע, כמו שכתבו הפוסקים הנ״ל. אבל אם יש זמן, צריך להמתין, וילבש ציצית ותפילין קודם פרשת התמיד, כדי שלא יהפך הסדר כמו שכתבנו באות הקודם ובאות ה׳ יעויין שם. ועוד עיין לקמן סימן נ״ח אות י״א:

סעיף ה

(כט) סעיף ה: יכוין בהנחתם שציוונו הקב״ה וכו' — ויש להכניס זה בקיצור בנוסח ה"לשם יחוד", כדי שירגיל בה ולא ישכח, דהיינו שיאמר: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הריני בא לקיים מצות עשה להניח תפילין בידי ובראשי, כמו שכתוב: וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. ולזכור יציאת מצרים, ולשעבד הנשמה שבמוח והלב לעבודתו יתברך. ויהי נועם" וכו׳:

(ל) שם: להניח ד׳ פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו וכו׳ — בספרי פרשת ואתחנן איתא: "שמע" "והיה אם שמוע" בשינון, ואין "קדש" "והיה כי יביאך" בשינון. והביאו הילקוט ומגן אברהם ס״ק ו. ופירש המגן אברהם שרוצה לומר שאינו צריך לאומרם. אבל הב״ח בסימן ל״ח כתב בשם החסיד מהר״ר ווייש ז״ל, שהיה קורא בכל יום בבקר כשהיו תפילין בראשו פרשת "קדש" ופרשת "והיה כי יביאך", ואמר: כיון שד׳ פרשיות אלו כתובין בתפילין, ראוי לקרות כל הד׳ בכל יום בשעה שהתפילין בראשו, עכ״ל. וכן כתב השל״ה, הביאו מגן אברהם שם. וכן כתב המחזיק ברכה בקונטרס אחרון סימן צ״ד אות ג׳ בשם ספר צדיקים למהר״ם פאפירש ז״ל דף י״ד ע״ב, שמצא כתוב בשם הרמב״ן ומהרח״ו, שחייב כל אדם לומר ד׳ פרשיות של תפילין כל יום בעודם עליו. והב׳ פרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" כבר אומרם בקריאת שמע, וב׳ פרשיות "קדש" "והיה כי יביאך" צ״ל קודם "ברוך שאמר", שהם קודמות ל"שמע" "והיה אם שמוע", עכ״ל. והביאו ש״ץ דף מ״א ע״ב. חס״ל אות י״ד. רו״ח אות א׳. בן איש חי פרשת וירא אות כ״ה:

ואם אי אפשר לאומרם קודם "ברוך שאמר", לפחות יאמרם אחר "עלינו לשבח" קודם שיסיר התפילין. מחזיק ברכה שם. ש״ץ שם. חס״ל שם. רו״ח שם. בן איש חי שם. ודע, הא דקאמר "קודם ברוך שאמר", לאפוקי אחר "ברוך שאמר", שאין יכול להפסיק ולאומרה. אבל הוא טוב יותר לאומרה תכף אחר שלבש תפילין קודם פרשת העקידה. והוא פשוט:

(לא) שם: ויניח של יד תחילה — אם התפילין שלו בתוך הכיס, לא ינערם חוץ אלא יתפשם בידו ויוציאם. ספר חסידים סימן רע״ג. כנסת הגדולה בהגהת הטור בשם הנזכר. אליהו רבא אות ב׳. כסא אליהו בשם הנזכר. מגן אברהם סוף סימן כ״ח. ר׳ זלמן שם אות ט׳. ש״ץ דף מ״ב ע״א. זכ״ל חלק ג אות ת׳. חס״ל אות א׳. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳. שתילי זיתים סוף סימן כ״ה:

(לב) ויניח של יד תחילה וכו׳ — וצריך לכסות זרועו בטלית בשעת הנחת תפילין כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. שער הכוונות בדרוש ה׳ דתפילין ד״ה סדר הנחת התפילין. פרי עץ חיים שער התפילין פרק י. עו״ת דף ל״ד ע״ב הנדפס מחדש בירושת״ו. אליהו רבה אות ה׳. ברכי יוסף סימן ז״ך אות ה׳. ש״ץ דף ט״ל עמוד ד׳. זכ״ל ח״א אות ת׳. בי״ע בדיני הנחת תפילין אות כ״ח. כס״א אות ב׳. שערי תשובה סוף סימן כ״ז. חס״ל אות י״ב. כף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות י״ח. בן איש חי פרשת וירא אות ט״ו. ובספר בנימין זאב נתן סימן לדבר: "כי יד על כס יה", והביאו ש״ץ שם. ומהריק״ש ז״ל טעמא טעים, משום שנאמר: "והיה לך לאות על ידך" ולא לאחרים, יעויין שם. והביאו כף החיים שם. ובן איש חי שם. ואפילו יושב לבדו או בבית אפל, גם כן צריך לכסות, כמ״מ מסתמיות דברי הרב ז״ל, וכן כתב בן איש חי שם. וכן בהנחת תפילין של ראש צריך לכסות ראשו בטלית בשעת הנחה כדי שתהא בהצנע, כן משמע מדברי הצמ״ח בפרי עץ חיים שם שכתב וזה לשונו: ואם זה נאמר בתפילה של יד וכו׳ עלמא דאתגליא, וצריך לכסותן אפילו בהנחתן, מכל שכן בתפילה של ראש שהם מכלל הבחינות המכוסים, עכ״ל. וכן כתב הברכי יוסף סימן ז״ך אות ב׳ בשם מר זקנו ז״ל. והביאו ש״ץ דף ט״ל ע״ד:

(לג) שם: ויניח של יד תחילה וכו׳ — הנה בעניין הנחת תפילין של יד וברכתה אם צריך להיות מיושב או מעומד, רבו הדעות בזה. דמהר״י וייל סימן קצ״א ורש״ל בתשובה סימן צ״ח כתבו דההנחה והברכה צריכים להיות מעומד, והביא דבריו הכנסת הגדולה בהגהת הטור, והיד אהרן בהגהת בית יוסף סימן ח׳, ומחצית השקל ס״ק ך׳. ועיין בהגהה סוף סעיף י״א שכתב בשם האגור והזוהר שצריך להניח תפילין של יד מיושב וכו׳. והמגן אברהם ס״ק ך׳ עשה פשרה בדבר, דהנחה תהיה מיושב והברכה והקשירה מעומד, יעויין שם. וכן סברת הרמ״ע מפאנו סימן קי״ב בשאלה הז׳. וכן כתב הבני חיי סימן ח׳, ר׳ זלמן אות כ״ז. והאליהו רבה אות ח״י והפרי מגדים באשל אברהם אות ך׳ מיאנו בזה, ופסקו כרש״ל דהנחה והברכה תהיה מעומד יעויין שם. ובתשובת דרכי נועם סימן ג׳ כתב דאין חובה לעמוד על ברכת תפילין יעויין שם. והלכות קטנות חלק ב׳ סימן רט״ו כתב דאין לעמוד על ברכת תפילין. וכנסת הגדולה שם כתב דאין מנהגינו לעמוד על ברכת תפילין. וכן כתב כסא אליהו אות ג׳ דרוב העולם לברך מיושב יעויין שם. אמנם הרב בשער הכוונות שם כתב דהנחת תפילין של יד תהיה מיושב ולא מעומד. וכן כתב בפרי עץ חיים שם. אבל בעניין הברכה לא נתבאר בהדיא בדברי הרב ז״ל שצריך להיות מיושב, רק מסתמיות דבריו נראה דגם הברכה תהיה מיושב. וכן כתב הרב מצת שמורים בהדיא דף ס״ג ע״א וב׳, דצריך להניחם בישיבה, בסוד "ועתיק יומין יתיב", כמו שכתב הרב ז״ל בשער הארוך חלק ב׳ פרק ח׳ בתיקון הז׳ וכו׳ כדי להמשיך השפע מע׳ לנו״ק וכל בחינת נו״ק תיקונה הוא בישיבה דוקא, ולכן אין צריך לקום בשעת הברכה ואחר כך לקשור בישיבה, אלא הברכה והקשירה הכל בישיבה וכו׳, וכל מי שעומד בשעת הברכה, טעות הוא בידו ואינו עושה התיקון של תפילין של יד כתיקונה וכו׳ עכ״ל. ומה שכתב הב״ד סימן י״א בשם הרמ״ע, דלדילן דנהגינן לפטור שניהם בברכה אחת מאי חזית וכו׳, ואחר כך הביא דברי מצת שימורים הנ״ל וכתב: ואולי כל מה שכתב מצת שימורים הוא על פי הנוהגים לברך על של ראש בפני עצמו, יעויין שם. אין נראה כן מדברי האר״י ז״ל בשער הכוונות דרוש ג׳ דתפלת השחר, שכתב שם: על ידי תפילין של יד נתקנים ג׳ תחתונות דבריאה, ועל ידי הברכה נתקן אור מקיף שלהם וכו׳, אחר כך על ידי תפילין של ראש נתקנים ג׳ אחרונות דאצילות וכו׳, אלא שהוא בסוד או״פ שלהם בלבד ואין התפילין של ראש צריכה לברך עליה, לפי שאור מקיף שלהם נעשה מאליו ואינו נעשה על ידינו וכו׳ עכ״ל. ואם כן, כיון שעל ידי הברכה לא עשינו כי אם אור מקיף לג׳ תחתונות דבריאה דוקא הנתקנים על ידי תפילין של יד, אבל לג׳ תחתונות דאצילות הנתקנים על ידי תפילין של ראש לא נעשה על ידי ברכותינו אור מקיף, אלא נעשה מאליו, אין צריך לקום בעת הברכה מפני תפילין של ראש כיון שנעשה מאליו ולא על ידי ברכתינו. ומה שאנחנו מכוונים בברכה על שניהם הוא לפי דברי הפשט. ולפי זה אזלא לה טעמא דמאי חזית וכו׳. אחר כך ראיתי שכן כתב פתח הדביר בשם מוהר״ר חיים משה מודעי ויעויין שם מה שכתב בעניין זה באורך וברוחב. וכן כתב הש״ץ דף ח׳ ע״ב דלהזוהר והאר״י ז״ל צריכים להיות ההנחה והברכה מיושב. וכן כתב בדף ט״ל ע״ד. וכן כתב סולת בלולה. וכן כתב מנחת אהרן כלל ח׳ אות ו׳, והביאו דברי מנחם בהגהת הטור סוף אות ב׳. וכן כתב החס״ל אות ד׳, ונתן סימן על זה: כי יד על כס יה. וכן מנהג חסידי בית אל יכב״ץ שבעיר קודשינו ירושת״ו ההולכים על פי תורת האר״י ז״ל. וכן עיקר. וכן כתב בן איש חי פרשת וירא אות ח׳, ודלא כמו שכתב סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות כ״ז:

שם: ויברך להניח וכו' — אם בירך על של יד בלבו, לא יחזור ויברך, אלא בשל ראש יברך "על מצות תפילין". והוא הדין לבני אשכנז. משפט כתוב סימן מ״ז. כף החיים סימן יו״ד אות ט׳:

(לד) שם: להניח תפילין — הלמ״ד דתפילין ידגיש, שהרי פירש הרא״ש ז״ל בסימן ב׳ דתפילין לשון פלילה, שהוא אות והוכחה לכל רואינו ששכינה שרוייה עלינו, כדאמר: "וראו כל עמי הארץ" וכו׳ אלו תפילין שבראש. וכיון ששורשו פלל, צריך דגש בלמ״ד להורות על הכפל. דברי חמודות סוף אות נ״ד, והביאו המגן אברהם ס״ק ח ומחצית השקל. אליהו רבה אות ט׳. פרי מגדים באשל אברהם אות ח׳. ר׳ זלמן אות ט״ו. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין וברכתן אות ל״ח. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳:

(לה) שם: ואחר כך יניח של ראש — קודם שיניח תפילין של ראש יסתכל בשני השינין, כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת עקב דף רע״ד ע״א וזה לשונו: כל מאן דבעי לאנחא תפילין דרישא, מבעי ליה לאסתכלא באינון תרי שינין דאינון רמיזין לאינון שבעה זינין דאית בהון רמז, רזין סתימין רזין עמיקין עכ״ל. והביאוהו האחרונים, יד אהרן במ״ב אות ה׳, חס״ל סוף סימן ל״ז, כף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות י״ז. בן איש חי פרשת וירא אות ח״י:

ויש להסתכל בשין של ד׳ ראשים תחילה ואחר כך בשין של ג׳ ראשים, שכן משמע בשער ההקדמות דף נ״א ע״א, שכתב דשין של ד׳ ראשים כנגד בחינת ד׳ אורות קודם הכנסם תוך נה״י דאמא, ושין של ג׳ ראשים אחר הכנסם תוך נה״י דאי׳, יעויין שם. וכן כתב בעץ חיים שער הכללים סוף פ״ה. ואם כן, כיון ששין של ד׳ ראשים היא כנגד ד׳ אורות קודם שיכנסו תוך נה״י דאי׳, צריך להסתכל בה קודם כדי שיהיה כוונת ההסתכלות על הסדר. ועיין שער הכוונות דרוש ד׳ דתפילין:

(לו) שם: ולא יברך כי אם ברכה אחת לשתיהם. הגהה: ויש אומרים לברך על של ראש וכו׳ — בקונטרס כתב יד משאלות שהיה שואל חד מרבוותא קמאי רבינו יעקב ממרוי״ש מן השמים, והביאו מדבריו במרדכי ושבלי הלקט וזולתם, כתב שנשאל אם הלכה כהגאון רבינו יצחק אלפסי, דסבר ברכה אחת, או כהגאונים דסברי ברכה אחת ליד וברכה אחת לראש? והשיבו לו מן השמים: "ואת בריתי אקים את יצחק" וכו׳. מחזיק ברכה אות ג׳. וכן נראה דעת האר״י זלה״ה בשער הכוונות, שאין לברך כי אם ברכה אחת לשתיהם, דאף על גב דבפרק ב׳ מתפלת השחר הביא בסתם ב׳ הסברות, בפרק ג׳ דתפלת השחר ד״ה והנה עתה וכו׳ פסיק ותני דאין תפילין של ראש צריכה לברך עליה, לפי שאור מקיף שלהם נעשה מאליו ואינו נעשה על ידינו. וכן כתב אחר כך: והשלשה תחתונות דאצילות בבחי׳ חיצוניות לבד ובסוד אור פנימי לבד, אבל אור מקיף שלהם וכו׳ נעשה מאליו ואין צריך לתקנו עד כאן דבריו. וכן משמע בפרי עץ חיים שער התפלה פרק ה׳ ופרק ז׳ ד״ה סדר עליות התפילות בחול. וכן משמע בעולת תמיד דף ח׳ ע״א בהנדפס מחדש בירושת״ו:

(לז) שם בהגהה: ויש אומרים לברך על של ראש על מצות תפילין — הנכון לומר בפתח, הואיל שהוא דבוק. וכל שכן לרש״י דלא קיימא ברכה כלל אלא על של ראש בלבד, בוודאי דאי אפשר לומר בחולם וכו׳. ואני רגיל לומר בפתח, דלרש״י ודאי הנכון לומר כן. ואף למאי דנימא דקיימא נמי אשל יד, מכל מקום שפיר קאמרינן בפתח, שהרי יכולין אנחנו לכלול שתי התפילין במצוה אחת על שם ששתיהם תפילין הם וכחדא חשיבין וכו׳, עכ״ל דברי חמודות אות נ״ה. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ב׳, דמנהג העולם לברך בפתח תחת הוא״ו, וכן הסכים המגן אברהם ס״ק ט׳. והביא ראיה מן המקרא: "מצות ה׳ ברה" (תהלים יט, ט), וקאי על כל המצוות יעויין שם. מיהו הרב תוספת שבת בהגהותיו הביא משם לוית חן דאין מזה ראיה, ד"מצות" קאי על כל התורה. אבל הראיה מדכתיב בירמיה סימן ל״ה (יח): "יען אשר שמעתם מצות יהונדב אביכם ותשמרו את כל מצותיו", משמע להדיא ד"מצות" משמע נמי הרבה ציויים, עכ״ל. והביאו המחזיק ברכה אות ה׳. וכן כתב ר׳ זלמן אות מ״ז לומר בפתח תחת הוא״ו, קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳. אמנם הט״ז ס״ק ו כתב בשם אחיו מוהר״ר יצחק הלוי ז״ל לברך בחולם תחת הוא״ו, והפרי מגדים במשבצות זהב אות ו׳ כתב דהבוחר יבחר, או כהט״ז או כהמגן אברהם, יעויין שם. ובמעשה רוקח כתב בשם תשובת חב״י סימן א׳ שהביא בשם כמה גדולים שיש לומר בפתח הוא״ו, ואילו הוה שמיע ליה למוהר״ר יצחק הלוי דברי הגאונים הנ״ל היה מבטל דעתו, עד כאן דבריו. והביאו פתחי עולם אות יד. וכל זה לסברת מור״ם ז״ל דמברכין שני ברכות, אבל לנוהגים כדברי מרן ז״ל דאין מברכין רק ברכה אחת לשניהם, ואירע ששח, מברך בפתח לכולי עלמא. אליהו רבה אות יו״ד ואות י״ב. חיי אדם כלל י״ג אות י״א. פרי מגדים שם. פתחי עולם שם. שתילי זיתים אות י״ח:

(לח) מי שטעה ובירך על תפילין של יד "על מצות תפילין", יצא. ואם הוא מבני אשכנז, אם נזכר קודם ההדוק, מברך "להניח", ועל של ראש "על מצות". מהר״ש וינטורה, הובאו דבריו בשו״ת מכתם לדוד להרב המפורסם מופלא הסמו״ך כמהר״ר דוד פארדו באורח חיים סימן י״א. והרב המחבר חלק עליו בדין בני אשכנז, ומסיק דאם נזכר קודם ההדוק, יברך "להניח", ובשל ראש לא יברך. ואם לא נזכר, יברך כשמניח של ראש "להניח" לבד. מחזיק ברכה אות ז׳, ובספרו קשר גודל סימן ג׳ אות ט״ז. זכ״ל חלק א׳ בהלכות ברכות אות ח׳. סידור בי״ע בדיני הנחת תפילין וברכתן אות ל׳. שערי תשובה אות ה׳. וכן כתב הפרי מגדים שם, דאם טעה ואמר על של יד "על מצות" ובשל ראש "להניח", יצא, והביאו פתחי עולם סוף אות ט״ו. ואם כן, הוא הדין לנוהגין כסברת מרן ז״ל, אם טעה ובירך תחילה על של ראש "להניח" ולבשו קודם של יד, אם נתכוון לפטור שניהם – יצא, ואין צריך לברך עוד על של יד. ועיין לקמן ריש סימן כ״ו מה שנכחוב בזה בסייעתא דשמיא:

(טל) אם בירך על של יד "על מצות", ותוך כדי דיבור אמר "להניח", יברך על של ראש "על מצות". מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ג׳. ולי נראה, דלא נאמרו דברים הללו דתוך כדי דיבור חשיבא ברכה אחת, אלא במי שצריך ברכה אחת, וטעה בדיבורו ואמר נוסח ברכה אחרת, וחזר תוך כדי דיבור ואמר נוסח הברכה שצריכה לו, לזה אמרינן דחשיבא ברכה ואין צריך לחזור ולברך, כמבואר בסימן ר״ט סעיף ב׳. אבל בכהאי גוונא שצריך לשתי ברכות, והתפילין מונחין לפניו שניהם, של יד ושל ראש, ואמר בסיום הברכה נוסח הצריך לשניהם, יש לומר דיצא חובת שני הברכות ואינו צריך לברך עוד. וכמו שכתב מרן ז״ל ביורה דעה סימן של״א סעיף ע״ח בעניין תרומות ומעשרות, דאם מפריש הכל זה אחר זה מיד ולא סח ביניהם, כוללם בברכה אחת יעויין שם. ואף על גב דהתם לכתחילה כוללם בברכה אחת והכא שתי הברכות, היינו משום דהתקנה היתה כך מתחילה לברך שתי ברכות לדעת הסוברים כן, כמו שכתב בית יוסף. אבל בכהאי גוונא, אם כבר הזכיר מעין שתי הברכות בברכה אחת, והן מונחין לפניו ודעתו ללובשן, נראה דלא יברך עוד. ובפרט בדין זה, דבלאו הכי בפלוגתא שניא, ומור״ם גם כן חש לה ואמר דטוב לומר אחר ברכה שניה בשכמל״ו:

(מ) שם בהגהה: וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה "ברוך שם" וכו׳ — ויאמר ה"ברוך שם" וכו׳ אחר שהניח של ראש, דאם לא כן הוי הפסק. פרי מגדים באשל אברהם אות יו״ד, קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳, פתחי עולם אות ט״ז. ויש להסתפק אם יענה אמן אחר "על מצות" בשומע מחברו, בסימן רט״ו אין עונין אמן אחר ברכה לבטלה, וזה ספק הוא, פרי מגדים שם. פתחי עולם שם. ועל כן יש לברך ברכה זו בלחש, קיצור שולחן ערוך שם. ואם ברך בקול רם ושמע חבירו, יש לענות אמן בלבו:

סעיף ו

(מא) סעיף ו: אם פגע בשל ראש תחילה צריך להעביר וכו׳ — דכתיב "והיה לאות על ידכה" והדר "ולטוטפות בין עיניך", ודרשינן נמי בגמרא: "כל זמן שבין עיניך יהיו שתים", ומשום הכי מוטב שיעבור על המצוה מיעבור על מה שכתוב בתורה, מה שאין כן לעניין ציצית ותפילין כמו שכתוב בסימן זה סעיף א׳. ט״ז ס״ק ה׳. מגן אברהם ס״ק י״א. ועיין מה שכתבנו על זה לעיל אות ז׳ יעו״ש:

(מב) שם: צריך להעביר על אותה מצוה וכו׳ — כתב החס״ל אות ה׳, דהיותר טוב שיניח של ראש מן הצד, שלא במקום הנחתם, ואחר שיניח של יד יזיזם ויניחם במקומם, עכ״ל. וזהו שכתב כדי לחוש לסברת הנימוקי יוסף שהביא בית יוסף סימן כ״ח, דסבירא ליה דאם פגע בשל ראש תחילה יניח של ראש, משום דאין מעבירין על המצוות. אמנם לפי דברי האר״י ז״ל יש לפקפק גם בזה, על כן אין לזוז מדברי מרן ז״ל שצריך להעביר על אותה מצוה ולהניח של יד תחילה ואחר כך של ראש:

(מג) שם: צריך להעביר על אותה מצוה וכו׳ — ואם הניח של ראש תחילה, עיין לקמן ריש סימן כ״ו אות א׳:

סעיף ז

(מד) סעיף ז: יברך להניח בקמץ תחת הה״א — רוצה לומר שירחיב מעט קריאת הה״א. ולא כמו שטועים קצת עמי הארץ שקורין כמו שני ההין לההניח. חס״ל אות ו׳:

(מה) שם: בקמץ תחת הה״א וכו׳ — וכן כתבו האחרונים. מחזיק ברכה אות ו׳. ר׳ זלמן אות טו. סידור בית עובד בדיני ברכת תפילין אות ל״ח. חס״ל שם. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳. ודלא כמו שכתב באר היטב ס״ק ו. עיין שערי תשובה אות ו׳:

(מו) שם: יברך להניח בקמץ וכו׳ — אף על פי שכתוב בתורה "וקשרתם", תקנו לומר "להניח תפילין", מפני דעיקר המצוה הוא שיהיו מונחים עליו כל היום, ואם היה מברך "לקשור תפילין", הוה משמע דבמה שקושר תפילין על ידו ועל ראשו רגע אחד יוצא ידי חובה; לכך תיקנו "להניח", דמשמע שיהיו מונחים עליו לפחות שעה אחת על כל פנים. ב״ח. אליהו רבה אות ט׳. וכן כתב מהרי״ט בתשובה אורח חיים סימן כ״ה, והביאו ש״ץ דף מ״א ע״א, עטרת זהב, שתילי זיתים אות ט׳, פתחי עולם אות י״ג. ועיין מה שכתב המחזיק ברכה בקונטרס אחרון אות ב׳:

סעיף ח

(מז) סעיף ח׳: כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן וכו׳ — פירוש, סמוך לעשייתן, לפיכך מברך אחר ההנחה, אבל לא יברך קודם הנחה, משום דהוה ליה קודם דקודם. בית יוסף. ב״ח. עו״ת אות יו״ד. ט״ז ס״ק ז. מגן אברהם ס״ק י״ב. וכן כתבו האחרונים. ודלא כפירוש ב׳ שכתב בית יוסף. ואחר הידוק הרצועות בקיבורת לא הוי עובר לעשייתן. ש״ץ דף ל״ז ע״ג. שערי תשובה אות ז׳, וכן הוא בלבוש:

(מח) שם: קודם קשירתם — היינו הידוק הרצועה המונחת על הזרוע. ט״ז שם. והאחרונים:

(מט) שם: קודם קשירתם וכו׳ — ואם לא בירך אחר הנחה, יברך אחר כך, דמצוה שיש לה משך זמן הוא. פרי מגדים אשל אברהם אות י״ב, פתחי עולם אות כ״א. וכן כתבנו אנן בעניותין לעיל סעיף ח׳ אות מ׳ בשם הרמב״ם יעויין שם. ועיין שם אות מ״ב ולקמן סימן ס״ו סעיף ב׳ בהגהה ובית יוסף שם:

(נ) שם בהגהה: וכן בשל ראש קודם שמהדקן בראשו — והיינו גם כן אחר הנחה על הראש דקודם ההידוק. ב״ח. מגן אברהם ס״ק י״ג. סולת בלולה אות ג׳. אליהו רבה אות י״ג. ר׳ זלמן אות י״ז. חיי אדם כלל י״ג אות ד׳. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳. ויכסה ראשו בטלית ולא בגילוי הראש, פרי מגדים שם. פתחי עולם שם. ונפקא מינה לדידן גם כן, דאם הפסיק בדיבור בין תפילה של יד לתפילה של ראש, דמברך "על מצות תפילין" על של ראש כמו שכתוב בסעיף שאחר זה, שצריך לכסות ראשו בטלית ולהניח התפילין על ראשו ולברך "על מצות תפילין", ואחר כך מהדקו בראשו. ועיין מה שכתבנו לעיל סוף אות ל״ב בשם מהר״י צמח ז״ל, יעויין שם:

סעיף ט

(נא) סעיף ט׳: אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש — ואפילו אם חוזר ומברך על של ראש אסור להפסיק. בית יוסף בשם הפוסקים, ודלא כהתוספות:

(נב) וכן המניחים תפילין בחול המועד בלא ברכה, אסור לדבר ולהסיח בין תפלה לתפלה, דהא דאמרינן: סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו, אין הטעם דווקא משום דמביא עצמו לברכה שאינה צריכה לו, אלא בלא זה יש עבירה להסיח. בית יוסף בשם מהר״ר ישראל בפסקים וכתבים סימן ק״ז, ועיין שם שהביא ראיות לדבר. וכן כתב הלבוש, מגן אברהם ס״ק י״ד ומחצית השקל, אליהו רבה אות י״ד, פרי מגדים באשל אברהם אות י״ד, ר׳ זלמן אות כ״ב, שתילי זיתים אות י״ז, פתחי עולם אות כ״ב. והוא הדין להמניחין תפילין של רבינו תם אחר שחלצו תפילין של רש״י^[1], אסור להפסיק בדיבור בין תפלה לתפלה. ר׳ זלמן שם, וכן כתב הברכי יוסף סימן ל״א אות ד׳, ובמחזיק ברכה סימן ל״ד אות ה׳, והבאתי דבריו בספרי הקטן קול יעקוב סימן ל״ד אות י״א, וכן כתב הש״ץ דף מ׳ ע״ב, זכ״ל חלק א׳ אות ת׳, סידור בית עובד אות ט״ל, חס״ל אות ח׳, קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ח׳, פתחי עולם שם. ומכל מקום, המניח תפילין בחול המועד או דרבינו תם, כיון דליכא ברכה, מותר לענות קדיש וקדושה ואמן וברכו. מגן אברהם ס״ק י״ז ומחצית השקל, וכן כתב הברכי יוסף שם. מיהו מדברי הלבוש סעיף ט׳ משמע דגם בזמן דליכא ברכה אין להפסיק, אפילו לענות אמן או יהא שמיה רבא, יעויין שם. וכן כתב אליהו רבה אות י״ד. ועיין בנשמת אדם כלל י״ג אות ג׳ שכתב: וכן כתב הר״ן בסוף ראש השנה. אלא שהוא ז״ל הקשה על דברי הלבוש והר״ן מרש״י ותוס׳, דמשמע בהדיא הטעם משום ברכה, ובחול המועד כיון דליכא ברכה מותר. ועיין שם עוד, שכתב דגם מהרא״ש שהביא בשם הלכתא עתיקתא משמע דמותר לענות, יעויין שם. אלא מה שכתב שם הנשמת אדם, דלא זכיתי להבין דברי מהרא״י בפסקיו, כתב עליו הפתח הדביר בהשמטות לסימן ל״א דגם למהרא״י מותר, יעויין שם. וכן כתבו המחצית השקל ולבושי שרד על דברי המגן אברהם ס״ק י״ז יעויין שם. ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות י״ז שכתב, דלרז״ה יש לומר דאסור. אבל השולחן ערוך – יראה דאין סובר כן, דאם כן מכוין ושומע נמי אסור, יעויין שם. ובזה נסתלקה קושיית הפתח הדביר שם על הברכי יוסף, דלמה לא זכר סברת החולקים על מהרא״י ומגן אברהם; דכיון דלדעת מרן מותר, לא חש להו. ועוד, דכיון דיש אומרים דאפילו כשמברך על התפילין צריך להפסיק ולענות קדיש וקדושה, כמו שיתבאר בדברינו לקמן אות ס״ג, לפיכך בכהאי גוונא בזמן דליכא ברכה כתב להתיר, ולא חש לדברי החולקים. וכן כתבו האחרונים, דמותר לענות קדיש וקדושה ואמן וברכו בזמן דליכא ברכה. ש״ץ שם. זכ״ל שם. ר׳ זלמן שם. חס״ל שם. קיצור שולחן ערוך שם. ועיין בספרי הקטן קול יעקב שם, שכתבתי בשם הברכי יוסף דדווקא בקדיש וקדושה שהוא חייב לענות יש מקום להתיר, אבל ללמוד אין נראה להתיר, דאיבעי ליה לכוין בהנחתן ולא להסיח דעתו בלימוד, יעויין שם:

(גן) שם: אסור להפסיק בדיבור וכו׳ — טועים העולם שסוברים דיכול לדבר בלשון הקודש, וליתא. שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור סימן כ״ו בשם באר שבע. עו״ת אות י״ג. שתילי זיתים אות ט״ז. וכן משמע מדברי התוס׳ ברכות דף י״ג ע״א ד״ה ובאמצע וכו׳, יעויין שם. ועיין לקמן סימן נ״א אות ו׳. וכן אפילו להשיב שלום לרבו אסור, הרמב״ם פרק ד׳ מהלכות תפילין דין ו׳, והביאו פתחי עולם אות כ״ב. ואפילו בשתיקה אסור להפסיק יותר מהצורך. פרי מגדים במשבצות זהב אות ד׳, והביאו פתחי עולם שם. ועיין לקמן סימן ר״ו סעיף ג׳ ומ״א שם ס״ק ד׳:

(דן) שם: אסור להפסיק בדיבור וכו׳ — מי שהוא מכוין לצאת בברכת חבירו וגם חבירו מכוין להוציאו, עם כל זה אסור להפסיק בין תפלה של יד לתפלה של ראש, כאילו בירך לעצמו. אליהו רבה אות י״ד, חס״ל אות ו׳, ודלא כמו שכתב העו״ת אות י״ב. ועיין לקמן אות ס״ה:

(הן) מי שרצה לפטור עצמו בברכתו של חבירו בתפילין, וסח המברך בין תפלה לתפלה, נסתפק הרב מהר״י חזן ז״ל בספר חק״ל י״ד חלק א׳ בקונטריס כונן לחקר שבסופו סוף סימן נ״ג דף שי״ג ע״ג אי השומע אין צריך לברך על של ראש "על מצות תפילין", או דלמא לא עדיף השומע מגברא דאתי מחמתיה. וכתב דצד זה נראה לו יותר, יעויין שם, והביאו סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין וברכתן אות מ׳, וכתב עליו וזה לשונו: דכיון דמה שהשומע יוצא בברכת חבירו הוא מטעם דעונה אמן, והוה כבריך איהו גופיה, ואף אם לא ענה, יוצא מטעם דשומע כעוגה ועונה כמברך, וכבירך לעצמו חשיב; אם כן, גם שהפסיק המשמיע, ואף על גב דהוא בעצמו צריך לחזור ולברך "על מצות תפילין", מכל מקום השומע, כיון דאיהו לא הפסיק, אינו צריך לחזור ולברך על של ראש "על מצות תפילין", עכ״ל. ומה שכתב דיוצא אפילו לא ענה אמן, כן מבואר בדברי מרן ז״ל סימן רי״ג סעיף ב׳. ועיין מאמר מרדכי סימן קס״ז אות ט׳, שכתב דליכא לספוקי בהא דיוצא, והוא מוסכס מכל הפוסקים, יעויין שם. ומה שכתב דהשומע כיון דאיהו לא הפסיק אינו צריך לחזור ולברך וכו׳, כעין זה כתב הפרי מגדים במשבצות זהב סימן קס״ז אות ח׳ יעויין שם:

(נו) שם: אסור להפסיק בדיבור וכו׳ — לדידן בני הספרדים, דאזלינן בתר מאן דאמר דאין לברך על תפילין של ראש ברכה בפני עצמה, אם טעה ובא לברך על תפילין של ראש, וכיון שהתחיל לומר "ברוך אתה ה׳" נזכר, לא יסיים "למדני חוקיך" כדי שנראה כקורא פסוק; דאם כן, הוה ליה הפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש. אלא יסיים הברכה לברך "על מצות תפילין", כמאן דאמר דמברכין על תפילין של ראש בפני עצמה. הרב בן איש חי פרשת וירא אות ז׳:

(זן) שם: אסור להפסיק בדיבור וכו׳ — רומז בעיניו קורץ באצבעותיו הוי הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש. הלכות קטנות חלק א׳ סימן נ״ז, והביאו יד אהרן בהגהת הטור, ש״ץ דף מ׳ ע״ב, כף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות י״ד, שתילי זיתים אות י״ח. וזהו בדברים של חול כיעויין שם. כף החיים שם. ועיין מאמר מרדכי אות ח׳ שכתב על הלכות קטנות הנ״ל, דצריך עיון למעשה, יעויין שם. ונראה דכן דעת ר׳ זלמן אות ך׳, והחס״ל אות ח׳, וקיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ח׳, ובן איש חי פרשת וירא אות יו״ד, דלא חיישי לספר הלכות קטנות אלא לכתחילה, אבל בדיעבד אין לברך, יעויין שם. וכן כתב בהדיא יפה ללב אות כ״א, דאין לחוש לסברת הלכות קטנות רק לכתחילה אבל בדיעבד אין לברך, יעויין שם:

(חן) שם: לא יפסיק בדיבור וכו׳ — ואם הניח תפילין של יד, וכשבא להניח של ראש קודם שתגיע הקציצה בבשר, אחר שהגיע לאויר הראש הפסיק בדיבור, צריך לברך. הלכות קטנות חלק ב׳ סימן מ״ב, והביאו היד אהרן שם. שתילי זיתים שם. וכן כתב תפלה לדוד דף י״ז, והביאו פתחי עולם אות כ״ב:

(נט) שם: לא יפסיק בדיבור וכו׳ — לאו דווקא דיבור, אלא אפילו הניח תפילין של יד בבית א׳ והלך להניח של ראש בבית אחר, אף על פי שבשעת הברכה היה דעתו בכך, צריך לחזור ולברך. ברכת אברהם חלק ד׳ סימן קמ״ב, והביאו שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ג׳. מיהו העו״ת אות י״ג כתב דצריך עיון למעשה, יעויין שם. והביאו אליהו רבה אות י״ד. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ח׳ אות ן׳ דכן סבירא ליה לברכת אברהם נמי גבי ציצית, דשינוי מקום חשיב הפסק, אבל יש כמה פלוגתא בזה כאשר יעויין שם בדברינו. ואם כן לכתחילה צריך ליזהר בשעת ברכה שיהיה גם תפילין של ראש מונח לפניו במקום שמברך, ובדיעבד אם אירע כזאת, לא יחזור לברך משום ספק ברכות להקל:

(ס) שם: לא יפסיק בדיבור וכו׳ — אם הניח תפילין של יד וכרך על הקיבורת ולא בירך, וסח בנתיים, מברך שתים. הלכות קטנות חלק ב׳ סימן קי״ט. והביאו היד אהרן שם. ש״ץ דף מ׳ ע״ב. שתילי זיתים אות י״ח. מיהו באה״ח כתב דאינו נכון, דהא אם לבש טלית קטן ולא בירך ואחר כך לבש טלית גדול, יכול לברך ברכה אחת על שניהם, כמו שכתוב בשולחן ערוך סימן ח׳ סעיף יו״ד; והוא הדין בזה, אין צריך לברך רק ברכה אחת, וחוזרת גם על של יד הקודמת, להשולחן ערוך כדאית ליה ולרמ״א כדאית ליה, עכ״ל. והביאו פתחי עולם סוף אות כ״ב. אחר כך ראיתי שכן כתב גם כן מאמר מרדכי אות ח׳:

שם הגהה: ולדידן דנוהגים וכו׳ — עיין לקמן סימן כ״ו אות ז׳:

סעיף י

(סא) סעיף יו״ד: אם סח לצורך תפילין וכו׳ — אבל לכתחילה אסור להסיח אפילו לצורך תפילין, כמו שכתוב סימן קס״ז סעיף ו׳ בהגהה. מגן אברהם ס״ק ט״ז. אליהו רבה אות ט״ו. אשל אברהם אות ט״ז. ר׳ זלמן אות ך׳. חיי אדם כלל י״ג אות ה׳. שתילי זיתים אות י״ט. בן איש חי פרשת וירא אות יו״ד. מיהו היכא דלא סגי בלאו הכי, מותר להסיח. מגן אברהם שם ובסימן תקצ״ב ס״ק ג. ר׳ זלמן שם. חיי אדם שם. שתילי זיתים שם. ועיין שם בפרי מגדים שכתב דבחול המועד שרי להפסיק לכתחילה לצורך תפילין, כל שהוא שאין שיחה בטילה, יעויין שם. אמנם לפי מה שכתבנו לעיל אות נ״א בשם הברכי יוסף, דדווקא בקדיש וקדושה שהוא חייב לענות יש מקום להתיר וכו׳, יעויין שם, אם כן הוא הדין דיש ליזהר לכתחילה שלא להפסיק אפילו לצורך תפילין:

(סב) שם: אינו חוזר ומברך — ואפילו אם סח לצורך תפילין בין ברכה להידוק קודם שקשר תפילין של יד, אינו חוזר ומברך, כמו שכתוב סימן קס״ז סעיף ג׳, וכן כתב פתחי עולם אות כ״ד בשם אה״ח:

(סג) שם: אם שמע קדיש או קדושה וכו׳ לא יפסיק לענות עמהם וכו׳ — דבר זה מחלוקת בין הפוסקים, דלהרא״ש והרשב״א לא יפסיק, ואם הפסיק – חוזר ומברך; ולהמרדכי בשם רבינו תם, צריך להפסיק לענות קדיש וקדושה, ואינו חוזר ומברך, כמו שכתוב בבית יוסף. ומרן ז״ל כאן בשולחן ערוך כתב: לא יפסיק, אבל לא גילה דעתו אם פסק וענה קדיש או קדושה, אם חוזר ומברך או אינו חוזר ומברך. אמנם מסתמיות דבריו משמע דנקיט הא והא לחומרא, דלכתחילה לא יפסיק כסברת הרא״ש והרשב״א, ואם פסק – לא יחזור לברך, כדי לחוש לסברת המרדכי בשם רבינו תם, משום ספק ברכות להקל. וכן כתב הט״ז ס״ק ח׳, דמשמע מכאן דאם עבר וענה, אין לברך שנית, יעויין שם. וכן כתב המאמר מרדכי אות ט׳, נה״ש אות ה׳, ועיין פרי מגדים במשבצות זהב אות ח׳ ובאשל אברהם אות י״ז, וכן כתב החס״ל אות ח׳ דאינו חוזר ומברך, שתילי זיתים אות ך׳, בן איש חי פרשת וירא אות יו״ד, וכן כתב עמודי השלחן על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ח׳ בשם המלבי״ם דאין לברך משום ספק ברכות להקל, יעויין שם. ודלא כאליהו רבה אות י״ד. ומה שכתב פתחי עולם אות כ״ה בשם אה״ח, דבמקום שנוהגים שלא לברך על התפילין אלא ברכה א׳ יחזור ויברך, דיש ספק ספיקא וכו׳, יעויין שם – זה אינו, שכבר כתבנו בסימן ח״י אות ז׳, דאפילו במקום דאיכא ספק ספיקא במילי דברכות, יש בו מחלוקת הפוסקים, דיש אומרים שלא יברך וקיימא לן ספק ברכות להקל, יעויין שם. ואם כן הכא נמי, אף על גב דאיכא ספק ספיקא – ספק אם כהרא״ש והרשב״א דאם ענה מברך, ואם תימצי לומר כהמרדכי דאינו מברך אם ענה, שמא הלכה כמאן דאמר מברכין על תפילין של ראש בפני עצמם אפילו אם לא ענה – לא יברך, ובפרט שכן פסקו האחרונים, וגם דברי מרן ז״ל יש לפרש כן. ועיין באות שאחר זה:

(סד) שם: לא יפסיק לענות עמהם וכו׳ — ואפילו לענות אמן על ברכת תפילין שבירך אחר לעצמו אסור. דבר שמואל סימן קמ״ב, והביאו יד אהרן בהגהת הטור. ש״ץ דף מ׳ ע״ב. ודלא כמו שכתב שערי תשובה אות י״א בשם הרב פנים מאירות חלק א׳ סימן נ״ט שמותר לענות אמן אחר ברכת חבירו על התפילין לכתחילה וכו׳, יעויין שם. דכיון שהוא מחלוקת הפוסקים, שב ואל תעשה עדיף. ואם בדיעבד ענה אמן, אין לחזור ולברך. דבר שמואל שם, יד אהרן שם, מורה באצבע בקשר גודל סימן ג׳ אות ט״ו, סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות ט״ל:

(סה) שם: לא יפסוק לענות עמהם וכו׳ — ואפילו מי שאינו מברך על התפילין, אלא יוצא בברכת חבירו וחבירו מכוין להוציאו, אין לו להפסיק ולענות. דאף על פי שנפטר בברכת חבירו, מכל מקום הרי הוא כאילו מברך לעצמו, וכי היכי שאינו יכול להפסיק כשמברך לעצמו – הכי נמי כשנפטר בברכת חבירו, וכמו שכתוב בסימן קס״ז סעיף ו׳ לעניין המוציא ובסימן תקצ״ב סעיף ג׳ בעניין השופר ובכמה דוכתי, והכא נמי לא שנא. ודלא כמו שכתב באר היטב ס״ק י״א. מאמר מרדכי אות ט׳ יעויין שם. ועיין מה שכתבנו לעיל אות ד״ן:

(סו) שם: אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים — דשותק ושומע הוי כעונה לעניין לצאת ידי חובת ענייה, אבל לעניין שייחשב הפסק לא הוי כעונה. כן כתב מרן ז״ל בבית יוסף, וכן פסק בסימן ק״ד סעיף ז׳ גבי תפילה, דלא כיש חולקים שהביא בבית יוסף, דסבירא להו אם שומע הוי כעונה חשיב הפסק, יעויין שם בבית יוסף כאן ובסימן ק״ד. וכן כתב הלבוש. ט״ז ס״ק ח׳. שתילי זיתים אות ך׳. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ח׳. וכן כתבו האחרונים:

סעיף יא

(סז) סעיף י״א: אחר שקשר של יד על הזרוע וכו׳ — כתבו משם הרב המקובל מהר״ר יעקב צמח, שהרב מהר״ר שמואל ויטאל העיד שאביו מהרח״ו זצ״ל, כשהיה עובר הרצועה בזרועו, היה מהדק היטב וקושר היו״ד עם התפילה, וממשיך הרצועה אצל הזרוע לעשות הכריכות, אבל בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל. ואמר מהרח״ו שכך נהג רבינו האר״י זצ״ל. ומהר״י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי קבלה, וכן נהגנו. ברכי יוסף אות ט׳, ומחזיק ברכה אות ח׳, ובספרו קשר גודל סימן ג׳ אות ז׳, ועיין בש״ץ דף ל״ח שהביא כל דברי מהר״י צמח באורך וברוחב יעויין שם. וכן משמע משער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין ד״ה סדר הנחת תפילין, שכתב וזה לשונו: בתחילה יקשור תפילין של יד בזרועו השמאלי על הקיבורת, ויכסה זרועו בטלית כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. ואחר כך יכרוך הרצועה סביב זרועו ז׳ כריכות כנגד ז׳ נערות הראויות לתת לה, עכ״ל. משמע שאין לעשות שום כריכה על הקיבורת, רק ז׳ כריכות על הזרוע, וכמו שכתב הש״ץ שם בשם מהר״י צמח, שראה להרב בחלום ואמר לו שזו מה שכתוב בכוונות – ראיה ברורה נכונה וחזקה היא. וכן משמע עוד בשער הכוונות דרוש ו׳ דתפילין בעניין הנחת תפילין רש״י ור״ת, שלא כתב כי אם קשר על הקיבורת וז׳ כריכות על הזרוע, יעויין שם. וכן בספר משנת חסידים פרק ב׳ מהנחת תפילין אות ד׳ ופרק ג׳ אות ב׳ לא כתב כי אם קשירה על הקיבורת וז׳ כריכות על הזרוע, יעויין שם. ודלא כמו שכתב בפרי עץ חיים שער התפילין פרק י׳ ובעו״ת דף ל״ד ע״ב ובמצת שימורים, דיעשה על הקיבורת ג׳ כריכות כעין שי״ן, דליתא, אלא מה שכתוב בשער הכוונות הוא העיקר וכמו שהוכיח מהר״י צמח, וכן כתבו האחרונים. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות כ״ט. שערי תשובה סימן כ״ז אות ט״ו. חס״ל אות יו״ד. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳. בן איש חי פרשת וירא אות ט״ו. ועיין לקמן סימן כ״ז אות י״ג ואות ל״ה:

(סח) אחר שהניח תפילין של ראש, כשכורך הרצועה סביב האצבע האמצעי יהיה מעומד. פרי עץ חיים שם, נגיד ומצוה שם. קיצור של״ה דף מ׳ ע״ג. ש״ץ שם. זכ״ל חלק ג׳ אות ת׳, חס״ל שם, יפה ללב סימן כ״ז אות ד׳. וכתב בספר מצת שמורים דף מ״ב, דכנגד ג׳ כריכות אלו כתוב בפסוק ג׳ פעמים "וארשתיך", על כן כשעושים אלו הג׳ כריכות סביב האצבע, ראוי לומר הפסוקים אלו: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה׳". והביאו קיצור של״ה דף מ׳ ע״ד. סולת בלולה בעינייני תפילין שקודם לסימן כ״ה. סידור בית עובד אצל ברכת תפילין. בן איש חי פרשת וירא אות ט״ז. ויזהרו הנוהגים כן לומר הברכות של שחר וברכות התורה מקודם. צפורן שמיר סימן ב׳ אות ו׳, ובקשר גודל סימן ה׳ אות ל״א, והבאנו דבריו לעיל סימן ח׳ אות ו׳. ועוד עיין לקמן סימן מ״ו אות ז״ן:

(סט) אחר שכרך ג׳ כריכות סביב האצבע האמצעי וגמר הכריכה שעל כף היד, אז יכניס סופי הרצועות של תפילין של ראש בתוך אבנטו. כן משמע בספר פרי עץ חיים שם, ובעולת תמיד שם ובספר מצת שמורים. וכן הוא בהדיא בספר משנת חסידים פרק ג׳ מהנחת תפילין אות ט׳ יעויין שם. ורצועת השמאל יכניס אותה בקצה העליון של האבנט, ויכניס אותה כולה בתוך האבנט, כדי שלא תהיה משולשלת למטה מן החזה. ורצועת הימין יכניס אותה בקצה התחתון של האבנט, כדי שתהא עד הטיבור ולא יותר. כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת פנחס ברעיא מהימנא דף רכ״ח ע״ב: ושיעור רצועתהון אינון עד לבא לשמאלא ועד טיבורא לימינא. וכתב הרב בעץ חיים שער כ״ט פרק ט׳, דעל המניח קאמר, יעויין שם. ועיין בהגהות השמ״ש שם מה שכתב על זה ובספרו הטהור נהר שלום דף כ״ו ע״ב הנדפס מחדש יעויין שם. ואם כן, כיון שיש סוד בדבר, ראוי הוא שלא יהיו משולשלין יותר מזה השיעור. ואף על גב דהרב בשער הכוונות ובפרי עץ חיים שם לא כתב כי אם כדי שלא יגעו בארץ, עיין במצת שמורים ובעולת תמיד שם שכתבו טעם בסוד גם כן יעויין שם. ועיין בעולת תמיד דף כ״ט עמוד א׳ וב׳ הנדפס מחדש בירושת״ו. וכן כתב סולת בלולה סימן כ״ז אות ו׳. בן איש חי פרשת וירא אות י״ז. ויעשה זה מעומד, כנזכר במשנת חסידים שם. וכן כתב בן איש חי שם. ועיין עוד לקמן סימן כ״ז אות נ״ב:

(ע) שם: קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע — והטעם כתב בית יוסף בשם הרא״ש, מפני שברכת תפילין של יד שייכא גם על התפילה של ראש, וכריכת הרצועות סביב הזרוע אינה ממצות הנחת תפילין, יעויין שם. וכן כתב הלבוש. ט״ז ס״ק ט׳, ועיין שם שהשוה דברי הטור לדברי הרא״ש. מאמר מרדכי אות י״א. ר׳ זלמן אות כ״ד. אמנם בשער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין ד״ה סדר הנחת תפילין כתב דצריך לכרוך הז׳ כריכות סביב הזרוע ואחר כך יניח חפילין של ראש, ואחר שהניח תפילין של ראש, יכרוך ג׳ כריכות סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה, וכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה, וב׳ כריכות תחתונות בפרק התחתון המחובר אל כף היד, עכ״ד. וכן הוא בפרי עץ חיים שער התפילין פרק י. עולת תמיד דף ל״ד עמוד ב׳ הנדפס מחדש. נגיד ומצוה. וכן כתב ט״ז שם ומגן אברהם ס״ק י״ח בשם האר״י ז״ל. וכן כתב אליהו רבה אות ט״ז. ר׳ זלמן שם. ברכי יוסף אות יו״ד, וכתב שכן נתפשט המנהג בארץ ישראל. מאמר מרדכי שם, וכתב דכן המנהג במדינות אלו. פרי מגדים אשל אברהם אות י״ח, וכתב: וכן נוהגים העולם, ואין זה הפסק. ש״ץ דף מ׳ עמוד א׳. חס״ל אות י״א. יפה ללב אות כ״ב. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳. בן איש חי פרשת וירא אות ט״ו:

אמנם אם אחר שבירך שמע קדיש או קדושה וכיוצא בזה, ואם לא יכרוך יהיה לו פנאי להניח של ראש ולענות, יש לו לעשות כן, ושפיר דמי לסמוך על הרא״ש והשולחן ערוך ז״ל. מאמר מרדכי שם, וכתב שכן נהג הוא ז״ל, והביאו ש״ץ שם. שערי תשובה אות י״ב. וכן כתב עמודי השלחן על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ח׳ בשם הש״ש:

(עא) שם: ויש מי שאומר שאסור להוציא תפלה של ראש וכו׳ — וכן כתב מהר״ח ויטאל ז״ל בשער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין ד״ה סדר הנחת תפילין על האר״י ז״ל, שהיה נזהר שלא להוציא תפילין של ראש מכיסן עד שיניח תפילין של יד ויקשרנו למעלה במקום הקיבורת, ואחר כך לא היה חושש מלהוציאם, אף על פי שלא כרך עדיין הז׳ כריכות סביב זרועו. אבל ודאי שצריך לכרוך הז׳ כריכות האלו קודם שיניח תפילין של ראש בראשו, עד כאן דבריו. וכן הוא בנגיד ומצוה ומשנת חסידים פרק ג׳ מהנחת תפילין אות א״ב. ואף על גב דפרי עץ חיים שם ועולת תמיד שם ומצת שמורים כתבו דאין להוציא תפילין של ראש עד שיכרוך ג׳ כריכות על הקיבורת, כבר כתבנו למעלה דאין לעשות כן, ואם כן מכיון שקשר לבד על הקיבורת יכול להוציא התפילין של ראש ואין בכך כלום, כמו שכתב בשער הכוונות:

(עב) שם: שאסור להוציא תש״ר מהתיק וכו׳ — ואפילו אם אדם אחר מוציא לו התפילין של ראש קודם שיקשור תפילין של יד על הקיבורת, אסור. עיין הטעם במשנת חסידים פרק ג׳ אות א׳, וכן הוא משמעות דברי מרן ז״ל בבית יוסף ושולחן ערוך, כמו שכתב המאמר מרדכי אות י״ג. וכן כתב נהר שלום אות א׳. פרי מגדים אשל אברהם אות י״ט. שערי תשובה אות י״ג. יפה ללב אות כ״ג. ודלא כמו שכתב כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף, דבאדם אחר ליכא קפידא. וכן כתב בן איש חי פרשת וירא אות י״ט, דבני אדם הנכבדים שהשמש מכין להם במקומם בבית הכנסת הציצית והתפילין, שיוציאם מהכיס קודם שיבואו, צריך למחות בידם; רק אם השמש מוציא לו התפילין של ראש מן הכיס אחר שקשר תפילין של יד על הקיבורת קודם שיכרוך הז׳ כריכות על הזרוע, לית לן בה:

(עג) שם הגהה: ואף אם שניהם לפניו חוץ לתיק, לא יתקן לפתוח תפילין של ראש עד אמר הנחת של יד — מלבד הטעם שכתב בית יוסף והאחרונים, דאין מעבירין על המצוות, יש טעם אחר גם כן על פי הסוד, דכמו שאין מוציאין התפילין של ראש מן הכיס קודם הנחת תפילין של יד על הקיבורת, כך אם היו שניהם לפניו חוץ לתיק, אין לתקן ולפתוח תפילין של ראש עד אחר הנחת וקשירת תפילין של יד על הקיבורת. עיין במשנת חסידים שם. וכן כתב הלבוש. ונפקא מינה, דאפילו איש אחר לא יתקן לו קודם שיקשור על הקיבורת:

(עד) שם בהגהה: יש מי שכתב להניח תפילין של יד מיושב וכו׳ — עיין מה שכתבנו לעיל אות ל״ג:

(עה) כתב הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות א׳ וזה לשונו: כל דבר שלא הוזכר לא בגמרא בבלי ולא בגמ׳ ירושלמי, ולא דברו בהם הפוסקים אשר מפיהם אנחנו חיים ועליהם אנו סומכים בכל דבר, אף על פי שבעלי הקבלה דברו בו, אין אנו יכולים להכריח בו למי שאינם נוהגים כדברי הקבלה. הרא״ם ז״ל חלק א׳. והרדב״ז ז״ל בתשובה חלק א׳ סימן ח׳ ול״ו ומ״ט ופ׳ כתב: כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמרא, הלך אחר הגמרא והפוסקים; ואם אין נזכר בגמרא ובפוסקים, הלך אחר הקבלה. וכן כתב בספר יוחסין. וכן כתב הר״י הלוי ז״ל בתשובה סימן מ״א בשם הר״ש הלוי ז״ל, דכל שהזוהר אינו חולק עם הגמרא, נקטינן כוותיה. ולא פליגי על הרא״ם ז״ל, דהנך רבוותא מדברים בהנהגה שינהג האדם בעצמו, והרא״ם ז״ל מדבר במי שאינו רוצה לנהוג כדברי הקבלה שאין מכריחין אותו, עכ״ל. והביא דבריו מגן אברהם ז״ל ס״ק ך׳ וש״ץ דף ז׳ עמוד ג׳ ועוד מן האחרונים. מיהו מרן ז״ל בית יוסף סימן קמ״א בדין העולה לספר תורה אם צריך לקרות, כתב וזה לשונו: מאחר שלא נזכר זה בתלמוד בהדיא, לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים, יעויין שם, וכן כתב בבית יוסף סוף סימן ל״א יעויין שם. וכן כתב הרב משאת בנימן ז״ל סימן ס״ב דף ז״ן עמוד א׳, וזה לשונו: הדרך השני, לילך אחר רוב בניין ומניין, הרי לפניך ספר הזוהר שהוא שקול יותר מכל המחברים שאחר חתימת התלמוד, ואם יהיו כל המחברים בכף מאזניים אחד וספר הזוהר לבדו יעלה בכף שניה, מכריע הוא את כולם, והרי עדיף מרוב בניין, וכמו שכתב בית יוסף דאזלינן בתר הזוהר נגד שאר המחברים, עכ״ל. והביא דבריו הרב החסיד מוה״ר עמנואל ריקי ז״ל בספר אדרת אליהו בקונטרס תפילין דמארי עלמא דף ט״ו ע״ב. וכן הרב בית דינו של שלמה ז״ל באורח חיים סימן י״ב עמד בכלל זה, והביא דברי מר״ן ז״ל בית יוסף הנזכר וגם דברי הרב משאת בנימין הנזכר. ותמה על מרן החביב ז״ל בכלליו שלא הזכיר דברי מרן ז״ל בית יוסף הללו, שנראין מתנגדין לדברי הרא״ם והרדב״ז ז״ל. וכתב דגם מדברי מהר״ש הלוי וספר יוחסין משמע דהכי סבירא להו כדברי הרב בית יוסף ז״ל, ואיך כתב דלא פליגי? יעויין שם. אמנם הרב בדרכי משה שם בסימן קמ״א אות ב׳ חלק על מרן ז״ל, וכתב וזה לשונו: ואין לזוז מדברי הפוסקים, ואף אם היו דברי הזוהר חולקים עליהם, דלא כבית יוסף וכו׳ עד כאן לשונו. והביא דבריו הדרישה ומשמע דהכי סבירא ליה, יעויין שם. ועיין פתח הדביר אות ה׳, שהביא כל דברי הפוסקים הנ״ל יעויין שם. ועיין דברי מנחם אות ט׳ בהגהת בית יוסף, שכתב בשם חכם צבי, דבמקום שיש פלוגתא בין הפוסקים – דברי קבלה יכריע, עיין שם. נמצא לפי זה, דהרדב״ז והרא״ם ומור״ם ז״ל סבירא להו דנקטינן כהפוסקים נגד הזוהר. אבל מרן ומהר״ש הלוי וספר יוחסין והרב משאת בנימין ז״ל סבירא להו דנקטינן כדברי הזוהר והמקובלים נגד הפוסקים בכל דבר שלא נתבאר בהדיא בתלמוד. ומשמע דאפילו בדבר שיש בו ספק ברכות, כל שלא נזכר בהדיא בתלמוד, נקטינן כדברי המקובלים נגד דברי הפוסקים ולא אמרינן ספק ברכות להקל. וכן כתב הברכי יוסף סימן מ״ו אות י״א בעניין ברכת הנותן ליעף כח שלא נזכרה בתלמוד, כמבואר שם בבית יוסף. וכתב הברכי יוסף ז״ל וזה לשונו: עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאה הברכה על פי כתבי האר״י ז״ל, כי אף דקבלנו הוראות מרן ז״ל, קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר״י ז״ל, גם הוא יודה לברכה, עכ״ל. הא לך בהדיא דברי הברכי יוסף לדעת מרן ז״ל, דאף על גב דבבית יוסף כתב דלדעת הרמב״ם והסמ״ג והרוקח אין לברכה, אילו היה רואה דברי האר״י ז״ל היה מברכה, ולא חייש לספק ברכות להקל נגד האר״י ז״ל. וכן כתב הרב בן איש חי פרשת בראשית אות יו״ד ופרשת וישב אות ה׳, דכנגד סברת רבינו האר״י ז״ל אין לומר ספק ברכות להקל. וכן נהגו העולם שלא לחוש לספק ברכות נגד דברי האר״י ז״ל, דבעניין ברכות של שחרית אם לא נתחייב בהם – יש פלוגתא בזה אם יברך, כמבואר בסימן מ״ו סעיף ח׳, ונהגו העולם לברך כדברי האר״י ז״ל בשער הכוונות דף א׳ ע״ג, שכתב שכולם חייב אדם לברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב בהם, יעויין שם. ויתבאר עוד לקמן סימן מ״ו בסייעתא דשמיא:

סעיף יב

(עו) סעיף י״ב: אם מניח תפילין כמה פעמים ביום צריך לברך וכו׳ — ואם כשחלץ אותם היה דעתו לחזור וללובשן, אין צריך לחזור ולברך, כמו שיתבאר לקמן אות ע״ח:

(עז) נשמטו ממקומן וכו׳ — כתב של״ה: הא דלא נהיגי האידנא לברך כשנשמטו ממקומן, משום דבשעת תפילה מסתמא אינו מסיח דעתו מהם והוי כחולצן על מנת להחזירן. מגן אברהם ס״ק כ״א. סולת בלולה אות ז׳. ר׳ זלמן אות ל״ב. בן איש חי פרשת וירא אות י״ג. ודלא כמו שכתבו אליהו רבה אות י״ט וחיי אדם כלל י״ג אות ז׳, דספק ברכות להקל, כאשר יבואר באות שאחר זה. ועוד נראה לי טעם אחר, כי כיון שעכשיו אין לובשין כי אם בשעת תפילה בלבד, ודעתו ללובשו כל זמן התפילה, הויא ברכתו על כל משך הזמן ההוא, ואם כן אין לו לברך אם נשמטו ממקומם. וטעם זה יאמר גם על מי שנפל לו טלית מעל ראשו שלא במתכוין בשעת התפילה, שאין צריך לברך, כיון שבשעת ברכתו היתה כוונתו ללובשו כל זמן התפילה. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ח׳ אוח ח״ן. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם אות כ״ה: אותם שהולכים לפעמים עד חצות בתפילין, ומסיחין מהם על פי הרוב, אם נשמטו ראוי לברך, אלא דלמעט בברכות עדיף, עכ״ל. ועיין מחצית השקל ס״ק כ״א, ועוד עיין לקמן סימן כ״ח אוח ד׳:

(עח) שם: הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם למקומם צריך לברך. הגהה: ויש אומרים שלא לברך — וכן כתב בעל תרומת הדשן בפסקים וכתבים סימן ק״ך דאין צריך לברך, ודקדק כן מדברי הרא״ש ז״ל. והביאו כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף סימן ח׳, ובזה הסימן, ובשיורי כנסת הגדולה סימן ח׳ אות נ״ד. וכן כתב הב״ח בסימן ח׳ ובזה הסימן, וכן כתב הט״ז ס״ק י״א. וכן כתב מאמר מרדכי בסימן ח׳ אות ט״ו ובזה הסימן אות ט״ו, דהאחרונים דחו ראיית מרן ז״ל יעויין שם. וכן כתב כס״א בסימן ח׳ אות ז׳, ר׳ זלמן אות כ״ט ואות ל״א, ש״ץ דף מ׳ עמוד ג׳, חס״ל אות ט׳, בן איש חי שם. ואף על גב דאנן אתכא דמרן סמכינן, ודעתו ז״ל לברך, כבר כתבנו לעיל סימן ח״י אות ז׳ ובכמה מקומות, דספק ברכות להקל אפילו כנגד מרן ואפילו כנגד הרוב יעויין שם, וכן כתבנו לעיל סימן ח׳ אות נ״ב יעויין שם. ודע, דאין חילוק בזה בין הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם למקומם, בין אם חלץ תפיליו ודעתו לחזור וללובשן מיד, דבכל זה אינו חוזר ומברך, כמבואר בדברי הפוסקים הנ״ל. אבל אם חלץ אותם כדי ליכנס לבית הכסא, כתבו הפוסקים הנ״ל דצריך לחזור ולברך. וכן כתב העו״ת אות י״ח. אמנם המגן אברהם ס״ק כ״ב לחלק יצא, דאם הבית הכסא אינו רחוק כמו בתי הכסא שלהם שהיו בשדה, אין צריך לברך, יעויין שם. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם אות כ״ב ובמשבצות זהב אות י״א, דכן נוהגים שלא לברך אם אין בית הכסא רחוק, ודלא כהט״ז, יעויין שם. ואף על גב דהרב חיי אדם כלל י״ג אות ו׳ ובקיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ט״ו כתבו דאפילו בכהאי גוונא יש לברך, כבר אמרנו דספק ברכות להקל אפילו כנגד הרוב, וד״ל. ועיין ביד אהרן סימן ח׳ בהגהת בית יוסף מה שכתב משם מהר״ב מטיולי בשם רש״י, וט״ז שם ס״ק י״ב ודו״ק. וכן פסק בן איש חי שם, דאין לברך, משום ספק ברכות להקל. אלא יברך בלא שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות במחשבה:

(עט) שם בהגהה: ויש אומרים שלא לברך — ואם מניח תפילין אחרים, בכל גוונא צריך לחזור ולברך. זר״א חלק א׳ סימן ה׳. וכן כתב הערוך השולחן בהשמטות על זה הסימן אות ב׳, יעיין שם. חס״ל שם, וכן כתב לעיל סימן ח׳ אות נ״ה בעניין הציצית, יעויין שם. ועיין לקמן אות פ״א, ובסימן ר״ו סעיף ו׳:

(פ) שם: מי שמניח תפילין של יד ובירך ובתחילת ההידוק נפסק וכו׳ — משמע דאם הדקן ואחר כך נפסק הקשר, דצריך לברך, דכבר נגמרה המצוה. וכן כתב בית יוסף. וכתב דברי חמודות אות נ״ט: זהו לפי שיטתו של הבית יוסף, דבחולץ על מנת להחזיר צריך לברך וכו׳. אבל לרמ״א שפסק כהטור, דאין חוזר ומברך בחולץ על מנת להחזיר, אפילו בכהאי גוונא נמי אין צריך לברך. וקשיא על רמ״א, שלא הגיה בשולחן ערוך על מה שדקדק לכתוב "בתחילת ההידוק", עד כאן דבריו. והביאו שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות יו״ד. אמנם המגן אברהם ס״ק כ״ג כתב וזה לשונו, דזה הוה ליה כנשמטו ממקומם, דצריך לברך לכולי עלמא. וכן משמע דעת רמ״א שלא הגיה כאן כלום. ואף דבבית יוסף ודרכי משה משמע דלהיש אומרים דלעיל – גם כאן אין צריך לברך, נראה לי שחזר פה בשולחן ערוך מטעם שכתבתי. מיהו לפי מה שכתבנו לעיל בשם של״ה, אף בנשמטו אין צריך לברך לדידן, עכ״ל. אבל הט״ז ס״ק י״ב וי״ג כתב, דאף לסברת השולחן ערוך לא יברך אפילו בנפסק אחר ההידוק, דהא ברכת "להניח" קאי גם על של ראש, ואם כן כל זמן שלא הניח תפילין של ראש עדיין עסוק במצוה השייך לאותה ברכה, ומה שעשה קשר לתפילין של יד הוא גם כן מתיקון המצוה, והוי כמו שכתב אחר כך בשולחן ערוך, דאם הותר של יד קודם הנחת של ראש, מהדקן ואין צריך לחזור ולברך, וחד טעמא הוא. אלא דבבית יוסף היה מסתפק אם יש חילוק בין הותר לנפסק, וסמך על המעיין. אבל בשולחן ערוך לא כתב אלא דבר הברור, דהיינו בנפסק בתחילת ההידוק אין צריך לברך, ואילו אחר ההידוק לא כתב כלום, אלא העתיק הדברים של הראב״ד שמהם יש ללמוד דהוא הדין לנפסק, שאין צריך לברך אפילו אחר ההידוק כל זמן שלא הניח של ראש, יעויין שם. ואם כן, נמצא בנפסק הקשר אחר ההידוק, לדעת הט״ז אפילו לדעת מרן ז״ל אין צריך לברך, ולדעת הדברי חמודות הוא לדעת הטור ודעמיה, ולדעת המגן אברהם הוא דוקא לדעת השל״ה. ונפקא מינה בין הטעמים הנזכרים, דלדברי חמודות ומגן אברהם אין חילוק בין נפסק קודם הנחת תפילין של ראש או אחר כך. אבל לדברי הט״ז הוא דוקא קודם הנחת תפילין של ראש, אבל אם נפסק אחר הנחת תפילין של ראש, כיון שנגמרה עסק המצוה צריך לברך. ועל כן, משום דספק ברכות להקל, אין לברך בכל גוונא, בין אם נפסק קודם הנחת תפילין של ראש או אחר כך. ודע, דכל זה כגון אם הוא יודע לעשות הקשר, או שיש אחד אצלו שיודע לעשות. אבל אם אינו יודע לעשות וצריך לילך לחזור אחר אומן שיעשה לו, אין לך הפסק והסח הדעת גדול מזה, וצריך לחזור ולברך:

(פא) שם: ובתחילת ההידוק נפסק הקשר וכו׳ — ואם אין שם מי שיודע לעשות הקשר, באופן שאינו יכול להניח אותם התפילין, אף על פי שיש תפילין אחרים מוכנים לפניו ולא הפסיק ולא הסיח דעתו, אפילו הכי צריך לחזור ולברך עליהם. מאמר מרדכי אות ט״ז. וכן כתב המחזיק ברכה אות ט׳. וכתב דגם הרבנים שהביא המאמר מרדכי (של) [כנראה צ"ל שם], יש לומר דיודו בזה, וכן כתב הזר״א, והביאו זכ״ל חלק א׳ אות ח׳. סידור בית עובד בדיני ברכת תפילין אות ל״ז. שערי תשובה אות י״ז. ועיין לעיל אות ע״ט. ואם נפסקה רצועה של ראש אחר שמניח תפילין של יד, והוצרך להניח תפילין של ראש אחר, יברך "על מצות", עיין נהר שלום סימן ק״מ:

(פב) ואם הניח תפילין של יד, וכשבא להניח השל ראש נפסקה הרצועה והוצרך להביא רצועה אחרת, אין צריך לברך שנית, שהקציצה היא העיקר, ומשום דבטלה הטפילה לא בטל העיקר. הלכות קטנות חלק ב׳ סימן ק״ב, שתילי זיתים אות ל״א:

(פג) שם: והוצרך לעשות קשר אחר אמנם לא הסיח דעתו אין צריך לחזור ולברך — מזה יש ללמוד במי שיש תפילין בידו בלא קשר, ומברך ועושה קשר ומניח, דשפיר עולה לו הברכה שעשה תחילה, דעשיית הקשר אינו הפסק אלא תיקון המצוה, ודומה ל"הביאו מלח" שבין ברכת המוציא לאכילה לקמן סימן קס״ז סעיף ו׳. ט״ז ס״ק י״ב. ודוקא בדיעבד אם עשה כן אמרינן דעלתה לו הברכה, אבל לכתחילה לא יעשה כן, דהוה ליה קודם דקודם, כמו שכתבנו לעיל אות מ״ז ואות ז׳. וכן משמע מדברי הט״ז עצמו, שהביא ראיה מסימן קס״ז, ושם מיירי בדיעבד, כמו שכתב מור״ם שם בהגהה. וכן כתב הפרי מגדים במשבצות זהב אות י״ב:

(פד) שם: אבל אם הניח של ראש ואחר כך הותר של יד מהדק ומברך — כתב מגן אברהם ס״ק כ״ה, דהוה ליה כנשמטו ממקומם, עכ״ל. ואם כן, לפי דברי השל״ה שהבאנו לעיל אות ע״ז, שכתב דלא נהיגי האידנא לברך בנשמטו ממקומם, יעויין שם, גם כאן לא יברך. וכן כתב הפרי מגדים באשל אברהם אות כ״ו, ומחצית השקל אות כ״ה. לבושי שרד על מגן אברהם ס״ק כ״ה. פתחי עולם אות ל״ז:

(פה) שם: מותר לברך על תפילין שאולין — בשואל מדעת חבירו איירי. אבל בשואל שלא מדעת חבירו, לא נתבאר מה דינו. וראיתי בספר בנימין זאב סימן קצ״ט נשאל על זה, והשיב דשפיר דמי ויצא ידי חובה, דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוניה; אלא שאם מצאם מקופלות וכרוכות, יחזור ויכרוך אותם כמו שמצאם, והוא נלמד מדין הטלית, וכן עמא דבר. כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף. עולת תמיד אות כ״א. אליהו רבא אות כ״ג. שתילי זיתים אות ל״ב. סידור בית עובד בדיני ברכת תפילין אות ל״ה. ועיין בדברינו לעיל סימן י״ד אות כ״ז:

(פו) שם: ולא על גזולין — דבוצע בירך נאץ ה׳, עד שיהא בהם יאוש ושינוי רשות. כן כתב בית יוסף בשם א״ח ובעל העיטור. ומדלא כתב זה בשולחן ערוך, אלא כתב סתמא, משמע דסבירא ליה דבכל גוונא אין לברך עליהם אפילו אחר יאוש ושינוי רשות. וכן כתב הט״ז ס״ק י״ד. סידור בית עובד שם. וכתב וכן עיקר. אמנם הרב זלמן אות ל״ו כתב, דאם מכר הגזלן את התפילין לאדם אחר וכבר נתיאשו הבעלים ממנו, מותר לברך עליו, כיון שכבר קנה אותם הלוקח על ידי יאוש ושינוי רשות, והרי הן כשלו ממש לכל דבר כמו שכתוב בחושן משפט סימן נ״ג סעיף ג׳, עכ״ל. ודבריו אלו לקוחין ממגן אברהם סימן י״א ס״ק יו״ד וסימן תרמ״ט ס״ק ב׳ וג׳, יעויין שם. אבל מדברי הלבוש סימן תרמ״ט סעיף ב׳ משמע דאפילו אחר יאוש ושנוי אין לברך לכתחילה, יעויין שם. וכן כתב הפרי מגדים שם באשל אברהם אות ג׳, דביום א׳ שהוא מדאורייתא, אפילו אחר יאוש ושינוי מעשה ואפילו לאחרים אין לברך, יעויין שם, וההוא דאונכרי שאני, דהוה ליה יאוש וגידול ושינוי רשות, לכך מברכים עליהם אפילו ביום א׳ כמו שכתב הלבוש שם. או יש לומר, מפני שהוא ספק. ואף על גב דבחושן משפט פסק דיאוש ושינוי רשות או יאוש ושינוי מעשה קנה, כאשר יעויין שם בסימן שנ״ג ובסימן ש״ס? יש לומר לעניין ברכה שאני, כמו שכתבו שם התוספות בסוכה דף ל׳ ע״א ד״ה הא קנייה ביאוש, והביא דבריו בית יוסף סימן תרמ״ט יעויין שם. ועוד עיין שם בגמרא וברש״י ד״ה אף גזול ובתוספות ד״ה משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, יעויין שם. ועיין ברכי יוסף סימן תרמ״ט אות א׳. על כן אין לברך על שום מצוה דאורייתא הבאה מן הגזל, אף על גב דאיכא יאוש ושינוי מעשה או יאוש ושינוי רשות, אלא א״כ יש ספק עם היאוש ושינוי דאולי אינה גזולה וכההוא דאונכרי. ועיין שם בחושן משפט ריש סימן שנ״ו, שכתב דאסור לקנות דבר מיד הגנב, שהרי הוא מחזיק ביד עוברי עבירה, יעויין שם:

סעיף יג

(פז) סעיף י״ג: נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון. הגהה: ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלוץ עד שאומר בהם ג׳ קדושות וכו׳ — ובספר מטה משה עמוד העבודה סימן ז׳ כתב בשם מהר״י ורבותיו, שהיו נוהגים לחלוץ התפילין מיד אחר הקדושה, משום דצריכין גוף נקי ואין להשהותם יותר מן החיוב. ובדיני ציצית ותפילין כתב שאין זה מנהג נכון, ולא יסירם עד שיאמר קדיש תתקבל, ודלא כספר המפה עד כאן דבריו. והביאו שכנה״ג בהגב״י אות ב׳, מגן אברהם ס״ק כ״ו. וכתב שם המגן אברהם: והכל לפי מה שהוא אדם, עיין סימן ל״ז סעיף ב׳, עכ״ל. ורוצה לומר, מי שאין לו גוף נקי ומתיירא שמא יפיח בהם יכול לחלוץ אותם קודם קדיש יתום שהוא אחר "עלינו לשבח", והכל לפי יכולתו, או אחר קדושת החזרה של העמידה, או אחר קדושת "ובא לציון", או אחר קדיש תתקבל שהוא אחר "ובא לציון". וכמו שכתוב בסימן ל״ז שעשו קולא, גם אנחנו נעשה קולא למי שאין לו גוף נקי ומתיירא וכו׳. ועיין פרי מגדים באשל אברהם אות כ״ח:

(פח) שם בהגהה: ויש מי שכתב על צד הקבלה וכו׳ — כתב בשער הכוונות סוף דרוש ה׳ מתפילין, שצריך להתפלל כל התפילה אחר שהניח תפילין, ואין לחולצן כי אם אחר "על כן נקוה לך". וכן הוא בשער הכוונות דף א׳ ע״ג ודרוש ו׳ דציצית, והביאו מגן אברהם ס״ק כ״ח. אליהו רבה אות כ״ד. סולת בלולה אות יו״ד. מחזיק ברכה אות יו״ד. נו״ש אות ד׳ בסימן כ״ו. ר׳ זלמן אות ל״ז. ש״ץ דף מ״א ע״ג. זכ״ל אות ת׳. קיצור של״ה דף מ״א ע״א. כס״א אות ו׳. חס״ל אות י״ג. כף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות מ״ג. שתילי זיתים אות ל״ה. בן איש חי פ׳ חיי שרה אות יו״ד:

(פט) כתב בספר אור צדיקים דף יו״ד ע״ד: אין לחלוץ התפילין עד שילמוד בהן תחילה, אחד המרבה ואחד הממעיט, כי לא יזכה האדם לקנות ג׳ חלקי הנשמה נר״ן נפש רוח נשמה אלא אם כן ילמוד בתפילין, כמו שכתב בראשית חכמה שער הקדושה. וביותר אם לומד בתפילין דר״ת, עכ״ל. מחזיק ברכה אות י״ז. ובספרו צפורן שמיר סימן ב׳ אות ח׳. ש״ץ דף מ״א ע״ב. חס״ל שם. כף החיים שם. בן איש חי שם אות י״א. ועיין לקמן סימן ל״ח אוח ל״ב:

(ץ) כתב בית יעקב סימן קכ״ז בשם רבינו האר״י ז״ל, דכל ההשפעה היורדת מלמעלה על ידי תפילת צבור, הנה כל מה שעוסק אדם בתורה אחר התפילה קודם שיצא מבית הכנסת היא נכללת תוך אותה ההשפעה ועולה עמו, אלו תורף דבריו. והביאו כף החיים שם:

(צא) כתב החיד״א בספר מורה באצבע אות ה׳: כשילמוד בטלית ותפילין יכוין ליחד בשם המיוחד באופן זה. יעורר היראה ליראה מה׳ מאות י׳, והאהבה לה׳ מאות ה׳ ראשונה, והתורה מאות ו׳, והמצוה של תפילין מאות ה׳ אחרונה, וייחד השם המיוחד ביחודא שלים, עכ״ל. והוא משער הכוונות סוף דרוש הלילה שהביאו מהר״ש ויטאל ז״ל משער רוח הקודש יעויין שם. והביאו החס״ל אות י״ג. כף החיים שם:

(צב) כתב בהגהות מיימוני: ביום שיש בו מילה, אין לחלוץ עד אחר המילה. כיון דהמילה היא אות וגם התפילין הם אות, ראוי להיות עלינו אות תפילין בשעה שמקיימין את המילה, יעויין שם. והביאו מגן אברהם ס״ק כ״ח ומחצית השקל. ש״ך ביורה דעה סוף סימן רס״ה. סולת בלולה אות יו״ד. קשר גודל סימן ד׳ אות ב׳. סידור בית עובד בדין סדר המילה אות ה׳. ר׳ זלמן אות ל״ח. חס״ל שם. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות י״ט. ופשוט דהיינו אם נעשית בבית הכנסת או שמתפלל בבית שנעשית המילה שם, מחזיק ברכה אות י״א, זכ״ל חלק א׳ אות ת׳. ומנהג ותיקין להיות הסנדק והמוהל ואבי הבן בתפילין, ודלא כספר בית נאמן שערער על מנהג זה שאין ערעורו כלום. הרב חיד״א בספר מראית העין בליקוטיו סימן ב׳. בית עובד שם. ועיין לקמן אות צ״ו:

(צג) שם: וביום שיש בו ספר תורה נוהגים שלא לחולצן עד שיחזירו ספר תורה וכו׳ — והחולצן קודם לכן לא יחלוץ בפני ספר תורה, אלא יסלק לצדדין. שיורי כנסת הגדולה סימן ל״ח אות י״ב, ומגן אברהם ס״ק כ״ט בשם מ״מ ורש״ל. וכתב המגן אברהם: עיין סימן ל״ח סעיף י״א, ורוצה לומר דהוי כחולץ תפילין בפני רבו דאסור. וכתב הט״ז שם ס״ק ד׳ טעם אחד בשם רש״י, דזלזול הוא שמגלה ראשו בפניו. ואם כן הוא הדין דיש לומר כן בספר תורה. עיין פרי מגדים באשל אברהם אות ל׳ ומחצית השקל. וכתב שם הפרי מגדים: ולפי זה, של יד דליכא גילוי, או בשל ראש תחת בל״ג, שרי, עכ״ל. ונראה לי דהוא הדין אם מאפיל בטליתו על ראשו ועל מצחו בעניין שלא יראה בגילוי הראש, שרי. {{קטן|ועיין ברכי יוסף סימן ל״ח אות ח׳. ודברי המגן אברהם הנזכר הביאם הש״ץ דף מ״ב ע״א. ר׳ זלמן אות מ״ב. חס״ל סוף אות י״ג:

שם בהגה: מיד לאחד הקריאה — וכן כתב בשער הכוונות כמו שכתבנו לקמן סימן קל״ה אות ב׳ ויעויין שם טעם בסוד יעויין שם:

(צד) שם: וביום ראש חודש חולצים אותם קודם תפילת מוסף — בשער הכוונות דרוש ראש חודש כתב, דיש להסיר התפילין קודם תפילת מוסף אחר קדיש שאומרים אחר חזרת ספר תורה להיכל ולא קודם לכן. יעויין שם טעם בסוד. פרי עץ חיים שער ראש חודש וחו״פ פרק ג׳. משנת חסידים בדרוש ראש חודש פרק ג׳ אות ב׳. נגיד ומצוה בעניין ראש חודש. מגן אברהם ס״ק ל׳ וכתב: דלא כלבוש (עיין מחצית השקל) שכתב לחלוץ קודם קריאת התורה. (אמנם מה שכתב המגן אברהם שם: בראש חודש אינו אלא מנהג לחלצם, וכן מה שכתב מור״ם בהגהה: ודווקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר, לפי דברי האר״י ז״ל אינו כן, אלא מכיון שהתחילו להתפלל תפילת מוסף, לא יש עוד בחינת תפילין בזמן ההוא, כאשר יעויין שם בדברי האר״י ז״ל. ועיין עוד לקמן אות צ״ו וב״ח סוף סימן כ״ו). מחזיק ברכה אות ט״ו, וכתב: וכך נהגנו, ודלא כמו שכתב הרמ״ע בתשובה סימן ק״ח דצריך לסלקן בראש חודש אחר תפילח שחרית וכו׳, ובוודאי אי שמיע ליה למר מנהג האר״י זצ״ל גם הוא היה נוהג כן, עכ״ל. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ג׳ אות ל׳. ש״ץ דף מ״א סוף עמוד ג׳. זכ״ל חלק ג׳ אות ח׳. סידור בית עובד אות א׳ אחר סדר פ׳ ראש חודש. חס״ל אות י״ג. שערי תשובה אות כ״ב. בן איש חי פרשת ויקרא אות י״ז:

(צה) שם: קודם תפילת מוסף — כתב הרב החסיד מה״ר אברהם אזולאי זצ״ל בהגהותיו כתב יד: כפי דרך האר״י זלה״ה יש סוד נשגב בזה, וצריך שלא יחלוץ אותם אלא אחר קדיש תתקבל. ובחול אין לסלקם עד אחר עלינו לשבח. וטעמו נסתר, ונגלה לבעליו. וכן ראוי לנהוג גם מי שאינו יודע הטעם, כי מצוות האלהיות פועלות בסגולה ועושות רושם למעלה, אף שנעשות בלתי הכוונה הפרטית, רק שצריך לכוין הכוונה הכללית, שיכוין המניח והעושה המצוה שעושה המעשה הזה לקיים מצות אלהיו, עכ״ל. ומכאן אזהרה לדקדק בכל מעשה המצוות שיהיו כסדרן וכמשפטן, אף כי אין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם. ברכי יוסף אות י״א. נו״ש סימן כ״ד אות ד׳. ועיין שם במחזיק ברכה שהקשה על מר זקינו, שבכאן כתב לחלוץ אותם אחר קדיש תתקבל, ובספר כנף רננים אשר לו כתב דמנהג האר״י ז״ל שלא היה מסיר התפילין עד אחר קדיש של חזרת ספר תורה להיכל, כמו שכתב בשער הכוונות. ותירץ, שבהגהותיו לעיכובא קאמר דלא סגי בלאו הכי; אבל ודאי שטוב לנהוג כמנהג האר״י זצ״ל, וסמך על מה שכתב בספר כנף רננים, עד כאן דבריו. והביאו ש״ץ דף מ״א עמוד ג׳ ועמוד ד׳, יעויין שם. וכן כתב החס״ל שם בשם הפוסקים, דיש לדקדק בכל מעשה המצוות שיהיו כסדרן וכמשפטן, אף כי אין אתנו יודע רמזיהן וסודותיהן. וכתב וזה לשונו: ומאחר שהודיע אלהים אותנו את כל זאת, דהני מילי דחסידותא ודקדוקי המצוות סודם נשגב וראשם מגיע השמימה ועושות רושם למעלה וכבוד שמים מתרבה על ידם, הנה כי כן מאן דסמי בידיה לקיימן ומזלזל בהן באומרו: די לנו לקיים הדברים המעכבים מעיקר הדין, הרי זה נמצא שלא חש על כבוד קונו בהיות לאל ידו להרבות כבוד שמים, ובוודאי שעל הכל יביא האלהים במשפט לפי מה שהוא אדם ולפי כוחו ולפי ידיעתו והשגתו. ובפרט בעלותו במעלות אחר מותו, הקב״ה מדקדק ומעניש על דקדוקים דקים כחוט השערה, עכ״ל. ועיין לקמן בדברינו לסימן כ״ח אות ב׳:

(צו) שם: וביום ראש חודש חולצים אותם וכו׳ — ואין להניח אותם עוד כל היום, מפני הרשימו דמוחין דמוסף שנשאר כל היום. אך בתפילת המנחה יניח אותם. כן כתב רבינו הרש״ש ז״ל בספר נהר שלום הנדפס מחדש דף י״ד סוף ע״א ודף ט״ו ריש ע״א, יעו״ש טעם בסוד. והגם דהרב חיד״א במחזיק ברכה אות י״ג כתב דאחר מוסף יכול להניחם, וכן כתב במורה באצבע סימן ו׳ אות קס״א, דאם רוצה ללמוד בהם יכול להניחם אחר תפילת מוסף, יש לומר דאילו היה רואה דברי הרש״ש הללו לא כתב כן. וכן כתב בן איש חי פרשת ויקרא אות י״ח. ועל כן ביום המילה, שנוהגים ללבוש אבי הבן והסנדק והמוהל ציצית והתפילין בשעת המילה, אם אירע ברית לא יחזרו להניח תפילין אחר תפילת מוסף, רק ילבשו ציצית לבדו. ועיין לעיל אות צ״ב:

(צז) במנחת יום ראש חדש כשמתפללין בציצית ותפילין – אין חילוק, כל אחד לובש תפילין כמו שיש לו, אם תפילין דר״ת אם תפילין דשמושא רבא. כן משמע לפי דברי הרש״ש הנזכר, ודלא כמו שכתב בהגהות א״מ בפרי עץ חיים שער ראש חדש חו״פ פ״ג, דמנהג מוהר״ח ויטאל ז״ל שלא להניח תפילין דרבינו תם עד שחרית של יום שני, יעו״ש. חדא, דאם כן היה כותב מהר״ש ויטאל ז״ל מנהג אביו, דמי יודע מנהג אביו יותר ממנו? ועוד, הא לפי דברי הרש״ש ז״ל לא יש חילוק, כיון דבתפילת מנחה אנו מתקנים בחינה אחרת כיעו״ש. ועיין שם במחזיק ברכה. וכן מנהג בית אל יכב״ץ, דבתפילת מנחת ראש חדש כל אחד לובש תפילין כדרכו בשאר הימים, אם דרבינו תם אם דשמושא רבא. ועיין בסה״ק קול יעקב סימן ל״ד אות ד׳:

(צח) שם: וביום ראש חדש חולצים אותם קודם תפילת מוסף — ואם שכח ולא חלץ אותם עד שהתפלל מוסף, אין צריך לחזור ולהתפלל מוסף, רק שעשה שלא כהוגן. עיין ט״ז ס״ק ט״ז, ובדבר שמואל סימן קי״ב, והביאו שערי תשובה אות כ״ב, וב״ח סוף סימן כ״ו מה שכתב בשם הזוהר, ובדברינו לעיל אות צ״ו:

(צט) אם נזדמן שהוא עדיין בתפילת שחרית ולובש התפילין, ושמע קדושת כתר מכת אחרת שמתפללין מוסף, יסלק התפילין מעליו עד שיענה עמהם קדושת כתר ויניחם אחר כך. ואם פתאום שמע מן החזן שאומר קדושת כתר, ואין לו שהות לחולצם, ככה יעשה: בשל ראש יזיזם ממקומם ולצד אחר, ושל יד יכניס ראש הטלית או הכתונת בין הקציצה ובין בשרו, ויענה קדושה. כן העלה בספר תורה לשמה. והביאו בן איש חי פרשת ויקרא אות י״ז:

(ק) כתב הרב ח״י בפרק ד׳ דשבת, דגם במנחה של ערב שבת יתפלל בציצית ותפילין, יעו״ש. וכן כתב משנת חסידים במסכת תוספת שבת פרק א׳ אות א׳, ונגיד ומצוה במנהגי ערב שבת, יעו״ש. אמנם בספר אור צדיקים להרמ״פ בדיני תפילת המנחה דף כ״ד עמוד א׳ כתב וזה לשונו: קבלתי ממורי ז״ל שלא להניח תפילין בערב שבת, כי כבר נתנוצץ קדושת שבת, עכ״ל. וכן כתב הרב מהר״י ארגאז בסוף ספר שומר אמונים בשו״ת סימן ז׳ עיין שם. מחזיק ברכה אות ט״ז ובסימן רס״ז אות א׳. ובספרו קשר גודל סימן ג׳ אות כ״ח. וחיים שאל חלק א׳ סימן א׳. ומראית העין בליקוטים סימן ך׳ אות ב׳. וכן כתב יד אהרן במ״ב סימן ל״א. נו״ש סימן כ״ו אות ה׳. עיקרי הד״ט סימן י״א אות ב׳. וכן כתב הרב המקובל מוהר״י קאפיל ז״ל בסידור תפילתו קול יעקב דף קכ״ט עמוד ב׳ משם מוהרמ״ק ז״ל, והביא דבריו הפתח הדביר סימן כ״ט אות ב׳, וכתב וכן עיקר. ועיין שערי תשובה בסימן ל״ז אות ג׳ שכתב דערב שבת לאו דוקא, דהוא הדין ערב יום טוב יעויין שם. וכן מנהג בית אל יכב״ץ שבעיר קדשינו ירושת״ו, שאין לובשין תפילין בתפילת מנחה של ערב שבת קדש, וכן בכל תפילת מנחה של ערב יום טוב, רק טלית לבד. ועיין עוד לקמן סימן כ״ט אות ב׳:

(קא) כתב הסולת בלולה אות ט׳ בשם מ״כ וזה לשונו: יש נוהגים כשחולצין תפילין של ראש, מניחים על הסידור, בסוברם שקדושת תפילין חמור מקדושת הסידור. והוא אינו נכון, שהרי לעניין שבועת נקיטת חפץ לכתחילה צריך לישבע בספר תורה או שאר ספרים שיש בהם שמות, ובדיעבד סגי בתפילין; וכתב הסמ״ע סימן פ״ז: מוכח מזה דקדושת ספר שיש בו שמות הקדושים חמור מתפילין, עכ״ל. הנה מה שכתב בשם הסמ״ע הוא בחושן משפט סימן פ״ז סעיף ט״ו על דברי מור״ם בהגהה, והביאו באר היטב שם ס״ק ט״ל יעויין שם. ומה שכתב הסולת בלולה לשון זה בשם מ״כ, כתב המחזיק ברכה אות י״ב שהוא לשון הרב המקובל מהר״ם פאפירס ז״ל בספר אור צדיקים דף יו״ד עמוד ד׳. והביא דברים אלו הרב מהר״ש פלורינטין בספר בית הרואה דף ב׳. והקשה עליו המחזיק ברכה שם וזה לשונו, דאיך לא ראה שהש״ך שם בחושן משפט סימן פ״ז חלק על מהרי״ו ומור״ם, דאין משביעין בשאר ספרים, דקדושת תפילין חמורה משאר ספרים ואין משביעין בהם לכתחילה. ועוד נעלם ממנו מה שכתב שם הט״ז שחלק על הסמ״ע, דקדושת תפילין חמורה שנתקדשו השמות שבהם וכו׳. ועוד נעלם ממנו שהסולת בלולה עצמו חזר בו, שכתב בסוף סימן מ״ה דף י״א ע״א וזה לשונו: מה שכתבתי סימן כ״ה בשם הסמ״ע דקדושת ספר שיש בו שמות קדושים חמור מתפילין. אחר זאת ראיתי בט״ז וה לשונו: טפי יש קדושה בתפילין ממה שיש בסידורי התפילות, דהא בתפילין נתקדשו השמות שבהם, מה שאין כן בחומשין, כל שכן באותן שנדפסו דאין להם דמיון קדושת תפילין. ואף דהסמ״ע כתב דשאר ספרים עדיפי מתפילין, לא נהירא כלל, עכ״ל. גס המגיה הביא שם המנהג בכל ערי תוגרמה עי״ש. ונם הש״ך שם תמה על השולחן ערוך (רוצה לומר על מור״ם) בזה, עיין שם, ופוק חזי מאי עמא דבר, עכ״ל הרב סולת בלולה עצמו, עכ״ל. ועיין שם עוד במחזיק ברכה, שכתב דבהגהותיו לחושן משפט הסכים עם הש״ך, וכן כתב הריטב״א בחידושיו לשבועות יעויין שם. וכן כתב בספרו צפורן שמיר סימן ג׳ אות ט׳, ובקשר גודל סימן ד׳ אות ז׳, דיכול להניח תפילין על גבי סידור תפילה, וכן כתב הש״ץ דף מ״ב עמוד ב׳. ועיין עוד לקמן בדברינו לסימן כ״ח סעיף ב׳ תשלום דיני חליצת תפילין וציצית, יעויין שם:

(קב) שם בהגהה: והוא הדין בחול המועד — עיין לקמן סימן ל״א סעיף ב׳:

הערות

1. כלומר, שלא כנוהגים להניח שתי זוגות יחד. ויקיעורך.