כף החיים על אורח חיים לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים לח |


סעיף א[עריכה]

(א) סעיף א: חולה מעיים פטור מתפילין. הגהה אפילו אין לו צער — ואפילו הולך בשווקים וברחובות פטור, ואסור להחמיר על עצמו, רק בשעת ק"ש ותפלה מותר אם יכול להעמיד עצמו בגוף נקי כמו שכתוב בסעיך ב. מ"א ס"ק א, סולת בלולה אות ב', ר' זלמן אות א', פרי מגדים אשל אברהם אות א', סידור בית עובד בדיני מי הם החייבים בתפילין אות א', קיצור שולחן ערוך סימן יו"ד אות כ"ג. אבל בתשובת מ"ע סימן ס' משמע דאף שלא בשעת ק"ש ותפלה רשאי להניח כשיש לו שעת הכושר, ובשעת דחקו חולצן, ואם נאנס ולא חלץ של יד לא עביד איסורא, אליהו רבה אות א'. ועיין לקמן אות ה':


(ב) אדם שלובש מכנסים וערום מן המכנסים ולמעלה לא יניח תפילין מפני שלבו ערום, ספר חסידים סימן תשע"ד והביאו כנסת הגדולה בהגהת טור סימן ל"ז, מ"א בזה הסימן אות א', אליהו רבה אות א', פרי מגדים אשל אברהם אות א', מחצית השקל אות א', שתילי זיתים אות ב', פתחי עולם אות א'. ואין בכלל זה מה שבית הצואר פתוח, פרי מגדים שם, פתחי עולם שם:


(ג) אדם שהוא שומע ואינו מדבר יניח תפילין, וכן המדבר ואינו שומע, ספר חסידים שם, והביאו כנסת הגדולה שם, וכתב שמדבריו נראה בחרש שדברו חכמים, שאינו שומע ואינו מדבר, אינו מניח תפילין. וראיתי בקוסטנטינה כמה מהם שהיו מניחים תפילין ולא מיחו בהם חכמים. ויראה דספר חסידים חיובא קאמר, דהנהו חייבים בתפילין, אבל חרש שדברו בו חכמים פטור מן התפילין כיון שהוא פטור מכל המצות, ומיהו אם רוצה להניחן אין מוחין בידו, עכ"ל, וכן כתב בשיורי כנסת הגדולה בזה הסימן אות ד', וכן כתב העו"ת, אליהו רבה אות ח', ש"ץ דף מ' ע"ד, שתילי זיתים אות ב':


(ד) סומא חייב בתפילין, פרי מגדים שם, פתחי עולם שם. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן טו"ב אות ב', ומה שכתב בית יוסף בזה הסימן, ומאמר מרדכי אות א':

סעיף ב[עריכה]

(ה) סעיף ב: ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו וכו' — ואם אינו יכול להשמר שלא יפיח אלא בכדי שיחלוץ תפילין של ראש, מכל מקום יניח גם כן תפלה של יד, ובשעת דוחקו שלא יוכל לחלצה – איסורא לא עבד, ויחלוץ אי ממשיך אנסיה. פנים חדשות בשם הרמ"ע מפאנו סימן ס', והביאו כנסת הגדולה בהגהת ב"י. מ"א ס"ק ב, אליהו רבה אות א', מחצית השקל ס"ק ב', סידור בית עובד בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ב', שתילי זיתים אות ג', פתחי עולם אות ג':

מי שיודע שהאיסטומכה שלו מקולקלת ויודע בעצמו שיש אליו חולי מעיים או שלא ינצל מהפחה, ילבש תפילין לק"ש וברכותיה וח"י ברכות העמידה, ואחר שגמר ועמד ח"י יסירם תיכף, כף החיים סימן יו"ד אות כ"ח, ועיין לקמן בסימן ף' אות א', ועוד עיין בסימן ג"ן סעי' ג' ובדברינו לשם בסייעתא דשמיא:


(ו) שם: יניח תפילין בין אהבה לק"ש ויברך — עיין לקמן סימן ס"ו סעיף ב' בהגהה ובסימן ף', ויתבאר לשם בס"ד:

סעיף ג[עריכה]

(ז) סעיף ג: נשים ועבדים פטורים מתפילין מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא — ואף על גב דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר לילה זמן תפילין הוא, מכל מקום שבת ויום טוב לאו זמן תפילין והויא לה מצות עשה שהזמן גרמא, הרא"ש בהלכות קטנות הלכות תפילין סימן כ"ט, בית יוסף, לבוש, ט"ז ס"ק א. ועיין שם בהרא"ש שכתב עוד טעמים אחרים:


(ח) שם: נשים ועבדים פטורים מתפילין וכו' — וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל. ועיין הטעם בסוד, עץ חיים של"ד פ"א. שער הכוונות בדרושי התפילין דרוש ה'. פרי עץ חיים שער התפילין פ"ז. עו"ת דף ל"א ע"א הנדפס מחדש:


(ט) שם הגהה: ואם הנשים רוצים להחמיר על עצמן מוחין בידםוכן הסכים הברכי יוסף אות א', יעו"ש. ועיין להרב בית הילל ז"ל ביורה דעה סימן קפ"ב ס"ק ב' שהביא משם תרגום יונתן בן עוזיאל סדר תצא בפסוק "לא יהיה כלי גבר על אשה", לא יהא גולין דציצית ותפילין דהינון תיקוני גבר על איתתא, עד כאן, דשמע מינה דלא לבד שהיא פטורה מציצית ותפילין, אלא דגם עוברת בלאו. והביאו פתח הדביר אות ב' יעו"ש. ועוד עיין בספר שומר אמונים פרשת כי תצא בפסוק לא יהיה כלי גבר על אשה, שכתב וזה לשונו: "כלי גבר" בא"ת ב"ש‏[1] גימטריא זו תפילין, שהן סוד עלמא דדכורא וכו'. ואין ראיה ממיכל בת שאול שהיתה מנחת תפילין, ע"כ. והביאו יפה ללב ז"ל אות ב' וכתב, דמה שכתב: "ואין ראיה ממיכל בת שאול" וכו', אפשר לומר דמיכל בת שאול היתה אשה חכמה וידעה בעצמה שהיתה לה נשמה מעלמא דדכורא, ולכך ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד, עכ"ל. ועיין שער הגלגולים הקדמה ט' שכתב, שאשה שמגולגל בה נשמת זכר אי אפשר לה להתעבר, אם לא על ידי זכות גדול שתתעבר בה איזה נשמת אשה נקבה אחרת בסוד עיבור וכו', יעו"ש. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן טו"ב אות ה':

סעיף ד[עריכה]

(י) סעיף ד: המניח תפילין וכו'. הגהה: ואם אי אפשר לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם — והוא שידוע לו בוודאי שאי אפשר שלא יהרהר, אבל מספק לא ימנע ממצות תפילין, מ"א ס"ק ד, ר' זלמן אות ד':


(יא) שם: מוטב שלא להניחם — עד יפנה מחשבתו וימשוך לבו ליראת שמים, ויסיח דעתו מכל דברי הבאי המפסידים גוף ונפש, ויפנה לבו לקבל עליו עול מלכות שמים ביראה ובקדושה. לבוש, שתילי זיתים אות ז':


(יב) שם: מוטב שלא להניחם — אבל עתיד ליתן את הדין על אשר כדבעי ליה למעבד לא עבד, דמבעי ליה לאיניש ליתובי דעתיה לדחות ההרהורים רעים מלבו בשתי ידים, וזאת תורת האדם בכל עת ובכל רגע, וכל שכן בשעה שמניח תפילין ומתפלל. ועל אחת כמה וכמה חובה כפולה ומכופלת לדחות מעליו כל מיני מחשבות זרות והרהורים רעים, לבל יערב קודש בחול וטמא בטהור, שהרי זה דומה למערב צואה במאכל המלך כי לא לרצון יהיה, אלא גם יחרה אף המלך מאד וחמתו תבער בו. ובחמלת ה' על יצוריו שאינו דן אונס כרצון, וקמי שמיא גליא שאין אדם שליט ברוח, והרהורים באים לו לאדם מדעתו ושלא מדעתו. וכבר אמרו רז"ל שהרהורי עבירה אין אדם ניצול מהם בכל יום, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ולא יענש אם יעמוד על המשמר ובכח יגבר איש לדחות מעליו המחשבות וההרהורים ולהחליף אותם טוב ברע (אני מצאתי תועלת בחישוב הי"ג מידות מעומקא דליבא חזור חזור). אבל אם מאריך ברעתו מבלי שים לב, ידאג מן הפורענות כי רבה היא אם לא ישוב בתשובה, חס"ל אות ב', ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן קול יעקב דרוש על התורה פרשת שופטים על פסוק לא תטע לך אשרה וכו', יעו"ש:


(יג) שם: מוטב שלא להניחם — עיין בשיורי כנסת הגדיולה אות ב', שכתב דזו סברה תמוהה הרבה, דמפני ההרהור תבטל מצות תפילין וכו'. ומהירושלמי שהביא לראיה, דמפרש גוף נקי ממחשבה רעה, אין ראיה, דאפשר לפרש דמיירי שלא להניחם כל היום, כאלישע בעל כנפים, אבל לפטור ממצות תפילין בשעת ק"ש מפני ההרהור לא, עד כאן דבריו, והביא דבריו הש"ץ דף מ' ע"ד, והרב יפה ללב אות ג'. ועיין שם ביפה ללב שתמה על בית עובד, שבדיני מי הם החייבים בתפילין אות ה' הביא דברי מרן ומור"ם ז"ל ולא הביא סברת החולקים, שהיא סברת השיורי כנסת הגדולה, יעו"ש. ולא ידעתי מה יש תמיהא בזה, דהיא הנותנת, דבשביל שסברה זו חולקת על סברת מרן ומור"ם ז"ל לא הביאה. ולעניין דינא כבר כתב מרן ז"ל בבית יוסף שצריך לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים, כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים, עכ"ד. ועיין מה שכתבתי לעיל אות י"א ואות י"ב:

סעיף ה[עריכה]

(יד) סעיף ה: אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין, מכאן ואילך חייב וכו' — משמע דביום שני חייב מיד משהגיע זמן הנחת תפילין ואין צריך להמתין עד הנץ החמה. וכן משמע בבית יוסף, דאחר שהביא דברי הרא"ש והר"ן, דסבירא ליה דצריך להמתין מלהניח תפילין ביום שני עד הנץ החמה, כתב מרן ז"ל וזה לשונו: אלא שמדברי הרי"ף נראה דלא מיתסר ביום שני כלל, ואף הרמב"ם כתב כן, עכ"ל. ומשמע דדעתו לפסוק כן, כי כן דרכו בדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הולך אחר הרוב מהם, וכן משמע מדתירץ מרן ז"ל קושיית הר"ן על הרמב"ן ז"ל, כאשר יעויין שם בבית יוסף. וכן דעת הב"ח כאשר יעויין בדבריו ביורה דעה סימן שפ"ח, ובזה הסימן, וכן נראה דעת הש"ך ביורה דעה סימן שפח ס"ק א, וכן כתב שתילי זיתים אות ט', וכן משמע מדברי האר"י ז"ל בשער מצות פרשת ויחי דאינו אסור אלא יום א' בלבד. ומה שכתב מרן ז"ל ביורה דעה סימן שפ"ח סעיף א' דביום שני מותר להניחם אחר הנץ החמה, לחומרא בעלמא כתב כן, כדי לחוש לסברת הרא"ש והר"ז שם, מפני שאפשר (ועיין עו"ת אות ו' ומ"א ס"ק ה ומאמר מרדכי אות ה' שהרגישו בקושיא זו). וממילא היכא דלא אפשר, כגון דרוצה להתפלל עם הציבור ולא ימצא לו אם יתעכב עד הנץ החמה, וצריך להתפלל בתפילין, כמו שכתוב בסימן כה סעיף ד ובדברינו לשם אות כז, יוכל להניחם משהגיע זמנם קודם הנץ החמה. ואף אם תמצא לומר דדעת מרן ז"ל לאסור קודם הנץ החמה, הרי לך דברי הפוסקים שהביא הברכי יוסף סימן שצ"ז אות ג', דכתבו: הא דקיימא לן כדברי המיקל באבל, אפילו בפוסקים, ואפילו יחיד נגד הרבים יעו"ש. ואם כן בנידון זה, דהרמב"ם בהדיא לא אסר אלא יום ראשון בלבד, כמו שכתב בהלכות אבל פרק ד הלכה ט, וכן פירש הב"ח דברי הרי"ף והסכים להורות כן כאשר יעו"ש בדבריו, ובפרט שגם בדעת מרן ז"ל יש לומר דלא החמיר אלא היכא דאפשר, בכהאי גוונא שרוצה להתפלל עם הציבור בציצית ותפילין ואי אפשר לו אם יתעכב יש להקל:


(טו) שם: אבל ביום ראשון אסור להניח וכו' — ואם שמע שמועה קרובה, דינא כיום קבורה דאסור להניח תפילין. ט"ז ביורה דעה סימן שפ"ח ס"ק א, ש"ך שם, פרי מגדים במשבצות זהב אות ג', אליהו רבה אות ג', חכמת אדם כלל קס"ה אות י"ח, ש"ץ דף ל"ו ע"ג ודף קפ"ג ע"ג, זכ"ל חלק יורה דעה בהלכות אבל אות ת', סידור בית עובד בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ט', חס"ל אות ג', שתילי זיתים אות ט', קיצור שולחן ערוך סימן רי"א אות ב', בן איש חי ז"ל פרשת חיי שרה אות י"ב. ולעניין יום שני של שמועה קרובה, עיין מה שכתב הש"ץ שם בשם שבט יהודה חלק יורה דעה סימן שפ"ח, ועיין מה שכתבתי באות הקודם דהוא הדין לכאן:


(טז) שם: אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין וכו' — ואם מת ביום אחד ונקבר ביום אחר, אסור להניח תפילין ביום הקבורה. אליהו רבה אות ג', פרי מגדים שם, וברכי יוסף אות ב' בזה הסימן וביורה דעה סימן שכ"ח אות א', ובמחזיק ברכה אות א', ודלא כמהריט"ץ בחידושי איזהו נשך דף י"ב, ויעו"ש במחזיק ברכה באורך. וכן בדגול מרבבה בגליון הש"ך הנדפס מחדש על סימן שפ"ח הביא דברי מהריט"ץ הנזכר והשיג עליו, יעו"ש, והביאו פתחי תשובה שם אות א', וכתב שגם בשו"ת זכרון יצחק סימן ב' כתב משם אביו בעל משנת חכמים שהשיג על מהריט"ץ, יעו"ש. וכן כתב ש"ץ דף ל"ו ע"ב ודף קפ"ג ע"א, יעו"ש. זכ"ל שם, בית עובד שם אות ח', שערי תשובה אות ד', כס"א אות א', ויד אבישלום סימן ל"ה, ודרך החיים להגאון רבי יעקב מליסה ז"ל אות ח'. חס"ל שם, קיצור שולחן ערוך שם. וכתב שם בפאת השלחן וזה לשונו: דלא כמו שכתב בספר חיי אדם שיניחם בלא ברכה, וכבר הגהתי שם בדבריו, דהא איסורא איכא, עכ"ל. וכן כתב בן איש חי ז"ל שם. ודלא כמאמר מרדכי אות ה' שהחזיק כסברת מהריט"ץ, כאשר יעו"ש. ואם נקבר בלילה, אסור להניח תפילין ביום שלאחריו, קיצור שולחן ערוך שם:


(יז) שם: אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין וכו' — ואם טעה והניחן, חולץ, אפילו באבילות דרבנן, הכי מוכח בגמרא ובדברי הפוסקים. מהריק"ש ז"ל בספר ערך לחם ביורה דעה סימן שפ"ח. פתח הדביר אות ג', יפה ללב אות ד':


(חי) מי שמת לו מת ברגל, דמתחיל למנות אחר הרגל, נסתפק הכנסת הגדולה ביורה דעה סימן שפ"ח אי אסור בתפילין יום ראשון. וכתב דמסתברא דאסור, יעוש"ב. אמנם הברכי יוסף חלק עליו וכתב דמותר להניח, יעו"ש בזה הסימן אות ג' וביורה דעה שם אות ב', וכן כתב הרב בית לחם יהודה ביורה דעה סימן שפ"ח, והביאו המחזיק ברכה אות ב', וכן כתב אליהו רבה אות ג', וכן כתב הש"ץ שם, זכ"ל שם, בית עובד שם אות י"א, חס"ל שם (וכתב דאפילו בארץ ישראל, וכל שכן בחו"ל), קיצור השולחן ערוך שם, בן איש חי שם:


(יט) ביום שמועה רחוקה, כיון דלא נתחייב באבילות אלא שעה אחת מותר בתפילין. כנסת הגדולה, סידור בית עובד שם אות יו"ד:


(ך) אם שמע שמועה רחוקה והיה לבוש תפילין, כתוב ביורה דעה סימן ת"ב סעיף ב' דאין צריך לחולצן. וכתב הש"ץ דף קפ"ג ע"ג: היינו דווקא כשאפשר לו ליתובי דעתיה שלא יסיח דעתו מהם, אבל אם אי אפשר לו, ובפרט בשעת הבכי וההספד, צריך לחלוץ, עכ"ל, והביאו הזכ"ל שם:


(כא) שם: מכאן ואילך חייב וכו' — יש שכתבו משם האר"י ז"ל דהאבל לא יניח תפילין דרבינו תם, עיין בסולת בלולה אות ג' ובש"ץ דף ל"ו ע"ד, אמנם הרש"ש ז"ל בספר נהר שלום דף י"ט ע"ב הנדפס מחדש כתב דהרב האר"י ז"ל לא כתב כן, וחייב להניח האבל שניהם דרש"י ורבינו תם, יעו"ש שנתן טעם בסוד, וכן כתב הברכי יוסף אות ד' על הרש"ש ז"ל שהניח תפילין דרבינו תם בימי אבלו, יעו"ש. והגם דביורה דעה סימן שפ"ח אות ג' כתב הברכי יוסף ז"ל דשב ואל תעשה עדיף, כתב סידור בית עובד שם אות י"ב דמאחר דהשתא אינן בדידן נהיגי להניח דרש"י ודרבינו תם בתורת חיוב מדינא משום ספק, כמו שכתב החיד"א בספריו, ואיכא נמי גבן עדות נאמנה של הרש"ש ז"ל דלא נמצא בכתבי מהרח"ו ז"ל האמתיים שלא להניחם, ולדעתו יש להניחם, ועביד איהו עובדא להניחם בימי אבלו, הכי נקטינן, עכ"ל. וכן כתב החס"ל אות ג', דפה עיר הקדש ירושלים תוב"ב נתפשט המנהג אצל הבאים בסוד ה' על פי דברי רבינו האר"י ז"ל להניח שניהם, כדברי מהרש"ש ז"ל. וגם בט"ב בתפילת שחרית מניחים שתיהן בקהל חסידים במדרש בית אל יכב"ץ, עכ"ל, ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ח"י אות ט"ז. וכתב בן איש חי ז"ל פרשת חיי שרה אות י"ב, דגם בעיר בגדא"ד יע"א נתפשט המנהג כהוראת רבינו הרש"ש ז"ל, ודלא כמו שכתב החיד"א ז"ל דשב ואל תעשה עדיף:


(כב) שם: מכאן ואילך חייב אפילו באו פנים חדשות — משמע אפילו לכתחילה יכול להניחם בפנים חדשות, וכן משמע בטור וברי"ף וברמב"ם הלכות אבל פרק ט הלכה ד ובשער המצות פרשת ויחי, דאינו אסור אלא יום א' בלבד, אבל ביום שני חייב, ואין חילוק בין אם באו פנים חדשות או לא. והמגן אברהם כתב בס"ק ה', דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחילה עד שילכו, אלא שאם הניח אינו חולץ, יעו"ש. ונראה דבשעת קריאת שמע ותפילה אין לבטל בשביל זה מלהניח תפילין, אבל בשאר היום יש להחמיר כהמגן אברהם, וכמו שכתבתי לעיל אות י"ד יעו"ש:

סעיף ו[עריכה]

(כג) סעיף ו: בתשעה באב חייב בתפילין — עיין מה שכתב הברכי יוסף בסימן תקנ"ה אות א' ושערי תשובה שם אות ב', ומה שכתבנו אנן בעניותין בסייעתא דשמיא לעיל סימן ל"א אות ה' וסימן ח"י אות ט"ז ובזה הסימן אות כ"א:

סעיף ז[עריכה]

(כד) סעיף ז: חתן ושושביניו וכל בני החופה פטורין וכו' — כתוב בתשובות הרמ"א סימן קל"ב, דהאידנא שחייבין בקריאת שמע ותפילה (כמו שכתוב סימן ע' סעיף ג') חייבין גם בתפילין, דהוה ליה כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, עכ"ל יעו"ש. והביאו מגן אברהם ס"ק ז, עטרת זהב אות ב', ועיין כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף שהאריך בזה יעו"ש. וכתב העו"ת אות ח': וכן נתפשט המנהג בזמן הזה בארצות אלו דחתן וכל בני החופה קורין ומתפללין, וכן כתב הברכי יוסף אות ה', דעתה במקומנו המנהג פשוט שהחתן ואביזריה מניחין בחופה מיום הראשון עד השביעי וכדברי מור"ם בתשובה, עכ"ל, וכן כתב סידור בית עובד בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ט"ו, אלא שכתב: צריך שיזהרו שלא יהא שם שכרות וקלות ראש בשעה שהתפילין עליהן, עכ"ד. ועכשיו נוהגין לילך שחרית לבית הכנסת להתפלל עם הציבור בטלית ותפילין כשאר העם, ותבוא עליהם ברכה:

סעיף ח[עריכה]

(כה) סעיף ח: כותבי תפילין ומזוזות הם ותגריהם וכו' — דווקא אם הם לוקחים כדי להמציאם למכור למי שצריך להם, אבל אם עושה כדי להשתכר, לא מיקרי עוסק במצוה. מגן אברהם ס"ק ח. ר' זלמן אות ז'. והיינו אם עושה דווקא כדי להשתכר, אבל אם מתכוין הוא להמציאם, אף על פי שמכוין גם כן אשָׂכָר, עוסק במצוה מיקרי. פרי מגדים אשל אברהם אות ח'. שתילי זיתים אות ט"ו. פתחי עולם אות יו"ד:


(כו) שם בהגהה: ואם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת קריאת שמע ותפילה אז פטורין וכו' — ודע, שכל זה הוא דווקא לדעת מור"ם ז"ל שהקשה על מרן ז"ל בדרכי משה אות ב', ויצא לחלק כמו שכתב כאן בהגהה, וכמו שכתב מגן אברהם ס"ק ט ואשל אברהם ומחצית השקל. וכן כתב מאמר מרדכי אות ט'. אבל לדעת מרן ז"ל חייבים. והא דלא כתב מור"ם ז"ל זה בשם ויש אומרים, כך דרכו בהרבה מקומות שאינו כותב ויש אומרים אף על פי שהוא חולק, כמו שכתבו מגן אברהם סימן ל"ג ס"ק ה, ומחצית השקל ומאמר מרדכי בזה הסימן אות ט', ועיין בספרי הקטן קול יעקב סימן ל"ג אות י"ד מה שכתבתי טעם לזה, ועיין ברכי יוסף אות ז' מה שתירץ על דעת מרן ז"ל יעוש"ב:


(כז) שם בהגהה: דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת וכו' — וכל זה מיירי שכבר התחיל לכתוב קודם שהגיע זמן קריאת שמע, אבל משהגיע זמן קריאת שמע אסור להתחיל לכתוב, כמו שכתוב סימן ע"ב סעיף ה'. מגן אברהם ס"ק י', ר' זלמן אות ז', שתילי זיתים אות ט"ז. ואם התחילו קודם לכן, או אפילו התחילו באיסור, אין צריך להפסיק לקריאת שמע. ר' זלמן שם. וכל זה לסברת מור"ם ז"ל, אבל לדעת מרן ז"ל חייב להפסיק, כמו שכתוב באות הקודם:


(כח) שם בהגהה: אם צריך לטרוח אחר האחרת וכו' — מבואר דמור"ם ז"ל נמשך אחר דעת הר"ן והגהות אשר"י דסבירא להו דאף על פי שאפשר לו לקיים שתיהם אינו חייב לטרוח בהכי, ודלא כהתוס' והרא"ש שכתבו דדווקא כשהוא בעניין שאם יניחו תפילין או יקראו קריאת שמע או יקיימו אחת משאר המצוות תבטל המצוה שהם עסוקים בה, כגון שאדם אחד רוצה לפרוש בים או בשיירא עכשיו ורוצה לקנות תפילין או תכלת ואי אפשר לו להמתין עד שהסופר או התגר יקיים המצוה הבאה לידו וכו', כמו שכתב בבית יוסף, אלא כל שצריך לטרוח אחר האחרת פטור ואף על פי שאפשר לו לקיים שתיהן, וכן נרשם כאן בהגהת שולחן ערוך: הגהות אשר"י בשם אור זרוע ור"ן פרק הישן, דמשמע דפסק כוותיהוו. כן כתב מאמר מרדכי אות יו"ד. ומה שכתב הלבוש, עיין מה שכתב עליו הברכי יוסף סוף אות ז'. ולדעת מרן ז"ל בכל גוונא כותבי תפילין וכו' חייבין בשעת קריאת שמע ותפילה להניח תפילין. כן משמע מסתמיות דבריו ז"ל וממה שכתבתי לעיל אות כ"ו:

סעיף ט[עריכה]

(כט) סעיף ט: מצטער וכו' — אפילו מפני הצינה. מגן אברהם ס"ק י"א. סולת בלולה אות א'. ר' זלמן אות ח'. סידור בית עובד אות ו'. שתילי זיתים אות י"ח. ומיהו צריך להשתדל לחמם גופו או לילך למקום חם כדי שלא להתבטל ממצוה גדולה כזו:


(ל) שם: ומי שאין דעתו מיושבת עליו וכו' — כתב בית יוסף בשם הר' מנוח: אף על גב דבשאר מצוות דאמרינן דמצטער איבעי ליה ליתוביה דעתיה, הכא שאני משום הסח הדעת, עכ"ל. משמע מזה דאפילו אם אפשר לו ליתוביה דעתיה פטור. אבל הב"ח כתב דאם אפשר לו ליתוביה דעתיה חייב. וכן כתב המגן אברהם ס"ק י"ב. ר' זלמן אות ח'. שתילי זיתים אות ך'. ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות י"א ואות י"ב:


(לא) שם: פטור וכו' — אבל אינו אסור. פרי מגדים שם אות י"ב. פתחי עולם אות י"ג. ועיין פתח הדביר אות ד' מה שכתב בזה:

סעיף י[עריכה]

(לב) סעיף י: הקורא בתורה פטור מהנחת תפילין וכו' — כתב מגן אברהם ס"ק י"ג וזה לשונו: אבל העוסק בגמרא אפשר דלא מיפטר, עיין בית יוסף, עכ"ל. והא דכתב בדרך אפשר, מפני דבעל העיטור לחלק יצא, דהקורא בתורה פטור והעוסק בתלמוד חייב, והטור הקשה עליו. ובית יוסף תירץ, אלא שכתב דאין דברי בעל העיטור נראין. לזה כתב מגן אברהם בדרך אפשר. מיהו מהר"מ פאפיר"ש זצ"ל בספר אור צדיקים ונקרא אור הישר דף י' ע"ג סעיף י"א כתב וזה לשונו: בעסק התורה חייב להניח תפילין, ומנודה לשמים אם אינו מניח, ואין היסח הדעת כלל בלימודו, ויניח של רבינו תם שהם מסוגלים לשכל, עכ"ל. ולפי זה צריך לחלק כמו שחילק בעל העיטור. וכן כתב יפה ללב ז"ל אות יו"ד, יעו"ש. אמנם דעת מרן ז"ל נראה דאף העוסק בתלמוד פטור, דהא כתב דאין דברי בעל העיטור נראין. וכן כתב מט"י אות א'. ברכי יוסף אות ז'. ר' זלמן אות ט'. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ל"ז אות ח' וסימן כ"ה אות פ"ט:

סעיף יא[עריכה]

(לג) סעיף יא: לא יחלוץ תפילין לפני רבו וכו' — בטור הביא דאם חלץ רבו תחילה מותר לחלוץ. מיהו מסתמיות דברי מרן ז"ל משמע דאפילו חלץ רבו תחלה אסור לחלוץ לפניו, וכן משמע בבית יוסף, וכן כתב מגן אברהם ס"ק י"ד, מטה יהודה אות ב', ברכי יוסף אות ח', מאמר מרדכי אות י"א. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ה אות צ"ג:

סעיף יב[עריכה]

(לד) סעיף יב: היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת וכו' תפילין קודמין — שהם חובת הגוף. בית יוסף בשם הרא"ש, מגן אברהם ס"ק ט"ו. מיהו לדידן, שאין מניחין רק בשעת קריאת שמע ותפילה, אם אפשר בשאלה מזוזה קודמת דאי אפשר בשאלה. מגן אברהם שם, מט"י אות ג', סולת בלולה אות ד', ר' זלמן אות י"א, חיי אדם כלל י"ד אות כ"ט, שתילי זיתים אות כ"ה. ופשיטא שקודמת מלקנות ציצית, שאינו אלא חובת טלית. חיי אדם שם:

סעיף יג[עריכה]

(לה) סעיף יג: מנודה ומצורע אסורים להניח תפילין — עיין בדברי חמודות על הלכות קטנות מהלכות תפילין אות קי"ח, שהקשה על מרן ז"ל, שהרי בטור יורה דעה סימן של"ד הביא פלוגתא בזה, וכתב דרב אלפס פסק לקולא, וכן הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל. וכתב שם מרן ז"ל בבית יוסף, דכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פרק ז מהלכות תלמוד תורה, משמע דדעתו לפסוק כן. וכן שם בשולחן ערוך לא מנה זה באיסורי המנודה. ואם כן דבריו סותרים זה את זה, דבשולחן ערוך יורה דעה מתיר ובאורח חיים אסר, יעו"ש. וכן בשיורי כנסת הגדולה כאן אות י"ג הקשא קושיא זו על מרן ז"ל יעו"ש. וכן הקשה עו"ת אות ט"ו, מט"י אות ד'. עיין מה שכתב המחזיק ברכה אות ו'. וכתב שם הרב דברי חמודות, שגם במצורע נראה מדברי הרמב"ם פרק י מהלכות טומאת צרעת דמותר בהן, עכ"ל. אם כן משמע דדעתו להתיר מנודה ומצורע בהנחת תפילין. וכן כתב הש"ך שם אות י"ב, דהסכמת רוב הפוסקים המנודה מותר בתפילין, והביאו שיורי כנסת הגדולה באות הנזכר, וכתב דהוא הדין המצורע, דתרוייהו בהדי הדדי נשאלו בבית המדרש, ואי נקטינן לקולא במנודה נקטינן גם כן במצורע, עד כאן דבריו. וכן כתב אליהו רבה אות ו', שתילי זיתים אות כ"ו. ועיין פרי מגדים במשבצות זהב סוף אות ד' שכתב דמניחן בלא ברכה, וכן הסכים למעשה הרב שולחן גבוה אות כ"ד, וכן כתב החס"ל אות ד', והביא דבריו הרב יפה ללב ז"ל סוף אות ז'. וכן נראה עיקר, משום ספק ברכות להקל וכדי שלא לבטל ממצות תפילין. ועיין ביורה דעה סימן של"ד סעיף י"ב איזהו מנודה שהוא אסור בדיני המנודה, ודו"ק:

  1. ^ לכמרשג