שולחן ערוך אורח חיים לח ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · לח · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
המניח תפילין צריך ליזהריד מהרהורד תאות אשהג.
- הגה: ואם אי אפשר לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחםטו (כל בו ואורחות חיים):
מפרשים
(ד) מהרהור - הרב"י הק' ע"ז מסוכה רי"א הילדים לעולם חולצין שרגילין בטומאה ופירש"י שההרהור מצוי בהם ופריך לימא קסבר ר"י ב"ק אסור להניח תפילין ומשני הכא בילדים ונשותיהם עמהם עסקינן שמא יבאו לידי הרגל דבר ע"ש בב"י מה שתי' ותירוצו אינו עולה יפה דמ"מ ק' אמאי משני בילדים ונשותיהם עמהם עסקי' שמא יבאו לידי הרגל דבר הא ע"כ א"א להרגל דבר בלא הרהור והל"ל שמא יבאו לידי הרהור וצ"ל דמשום שמא לא אסרי להנ"ת אלא כשיודע בודאי שא"א לו בלא הרהור אז אסור להנ"ת:
ס"ד המניח כו'. בכל בו כ' בשם הר"מ שאסור להניח וכמ"ש בהג"ה אבל ב"י חלק עליו וכ' ודאי יש ליזהר אבל אין לפוטרו מתפילין משום זה וכמ"ש בסוכה כ"ו ב' לימא כו' וערש"י ד"ה שרגילין כו' ודחק עצמו לתרץ ועמ"א:
(ג) אשה: עיין ב"י ומ"ש עליו המ"א. והיד אהרן מיישבו.
(יד) ליזהר — דבעינן גוף נקי גם ממחשבה רעה:
(טו) שלא להניחם — ומ"מ יראה בכל היכולת לכוף את עצמו ולמשוך הלב ליראת שמים כדי להסיח הדעת מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש ולפנות הלב לקבל עליו עול מ"ש בקדושה:
(י) סעיף ד: המניח תפילין וכו'. הגהה: ואם אי אפשר לו בלא הרהורים מוטב שלא להניחם — והוא שידוע לו בוודאי שאי אפשר שלא יהרהר, אבל מספק לא ימנע ממצות תפילין, מ"א ס"ק ד, ר' זלמן אות ד':
(יא) שם: מוטב שלא להניחם — עד יפנה מחשבתו וימשוך לבו ליראת שמים, ויסיח דעתו מכל דברי הבאי המפסידים גוף ונפש, ויפנה לבו לקבל עליו עול מלכות שמים ביראה ובקדושה. לבוש, שתילי זיתים אות ז':
(יב) שם: מוטב שלא להניחם — אבל עתיד ליתן את הדין על אשר כדבעי ליה למעבד לא עבד, דמבעי ליה לאיניש ליתובי דעתיה לדחות ההרהורים רעים מלבו בשתי ידים, וזאת תורת האדם בכל עת ובכל רגע, וכל שכן בשעה שמניח תפילין ומתפלל. ועל אחת כמה וכמה חובה כפולה ומכופלת לדחות מעליו כל מיני מחשבות זרות והרהורים רעים, לבל יערב קודש בחול וטמא בטהור, שהרי זה דומה למערב צואה במאכל המלך כי לא לרצון יהיה, אלא גם יחרה אף המלך מאד וחמתו תבער בו. ובחמלת ה' על יצוריו שאינו דן אונס כרצון, וקמי שמיא גליא שאין אדם שליט ברוח, והרהורים באים לו לאדם מדעתו ושלא מדעתו. וכבר אמרו רז"ל שהרהורי עבירה אין אדם ניצול מהם בכל יום, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ולא יענש אם יעמוד על המשמר ובכח יגבר איש לדחות מעליו המחשבות וההרהורים ולהחליף אותם טוב ברע (אני מצאתי תועלת בחישוב הי"ג מידות מעומקא דליבא חזור חזור). אבל אם מאריך ברעתו מבלי שים לב, ידאג מן הפורענות כי רבה היא אם לא ישוב בתשובה, חס"ל אות ב', ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן קול יעקב דרוש על התורה פרשת שופטים על פסוק לא תטע לך אשרה וכו', יעו"ש:
(יג) שם: מוטב שלא להניחם — עיין בשיורי כנסת הגדיולה אות ב', שכתב דזו סברה תמוהה הרבה, דמפני ההרהור תבטל מצות תפילין וכו'. ומהירושלמי שהביא לראיה, דמפרש גוף נקי ממחשבה רעה, אין ראיה, דאפשר לפרש דמיירי שלא להניחם כל היום, כאלישע בעל כנפים, אבל לפטור ממצות תפילין בשעת ק"ש מפני ההרהור לא, עד כאן דבריו, והביא דבריו הש"ץ דף מ' ע"ד, והרב יפה ללב אות ג'. ועיין שם ביפה ללב שתמה על בית עובד, שבדיני מי הם החייבים בתפילין אות ה' הביא דברי מרן ומור"ם ז"ל ולא הביא סברת החולקים, שהיא סברת השיורי כנסת הגדולה, יעו"ש. ולא ידעתי מה יש תמיהא בזה, דהיא הנותנת, דבשביל שסברה זו חולקת על סברת מרן ומור"ם ז"ל לא הביאה. ולעניין דינא כבר כתב מרן ז"ל בבית יוסף שצריך לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים, כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים, עכ"ד. ועיין מה שכתבתי לעיל אות י"א ואות י"ב: