שולחן ערוך אורח חיים לח ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · לח · ה · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין מכאן ואילך חייב אפילו באו פנים חדשות:

מפרשים

מגן אברהם

(ה) חייב - משמע דחייב מיד אבל ביורה דעה סי' שפ"ח כ' אחר הנץ החמה ומשמע דמניח לכתחלה וכ"מ בטור וברי"ף אבל בגמרא וברא"ש י"ד אי' דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחלה עד שילכו אלא שאם הניח אינו חולץ וכן עיקר:


(ו) פנים חדשות - פירוש מנחמים חדשים וא"ת למה חייב אבל בתפילין הא אמרי' לקמן מצטער פטור מתפילין י"ל ה"מ צערא דממילא אבל הכא איהו דקמצער נפשיה איבעי' ליה ליתוב' דעתיה כדאמרינן בסוכה פ"ב לענין סוכה:

באר היטב

(ד) ראשון:    פירוש ביום הקבורה דביום המיתה פטור מכל המצות כל זמן שלא נקבר דאז מקרי אונן וה"ה אם שמע שמועה קרובה אסור ג"כ להניח תפילין ביום הראשון כמו יום הקבורה ט"ז ביורה דעה סי' ת"ב ס"ק א' ומהריט"ץ בחידושיו לפרק איזהו נשך דף י"ב כ' דנקטינן דדוקא יום המיתה ויום הקבורה פטור מן התפילין יום ראשון אבל כשהמיתה היה יום אחד והקבורה יום אחר חייב בתפילין אפילו ביום ראשון ע"ש.


(ה) חייב:    משמע דחייב מיד אבל ביורה דעה סי' שפ"ח כתב אחר הנץ החמה עמ"א וע"ת. כ' האר"י ז"ל דאין להניח תפילין דר"ת כל ז' ימי אבילות.


(ו) חדשות:    פי' מנחמים חדשים. ומ"א פסק דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחלה עד שילכו אבל אם מניח אינו חולץ ע"ש.


משנה ברורה

(טז) ביום ראשון — פי' אפילו ביום שנקבר שאינו יום המיתה כיון שהוא יום ראשון לאבילות ולמנחמים וע"כ אפילו אם נקבר בלילה לא יניח תפילין ביום אבל אם מת או נקבר בחוה"מ מניח תפילין בין בחוה"מ [והפמ"ג בסימן ע"א מפקפק בזה דמ"מ יום מר הוא לו היום הראשון ועכ"פ צריך ליזהר שלא לברך עליהן ובלא"ה המנהג שלא לברך על תפילין בחוה"מ] ובין לאחר המועד אף שהוא יום ראשון לאבילות מ"מ כבר נחמוהו מנחמים במועד וכן כשנקבר ביו"ט שני יניח תפילין בא"ח דיו"ט שני עולה למנין שבעה ויום שאחר המועד יחשב לשני וכן אם שמע שמועה קרובה [דהיינו בתוך שלשים אפילו ביום ל' עצמו] ג"כ דינו כיום הקבורה ולכן אפילו אם שמע בלילה לא יניח תפילין ביום ואפילו בא לו שמועה קרובה כשכבר הניח תפילין והתחיל להתפלל חולצן. ואם שמע שמועה רחוקה דהיינו לאחר שלשים שאין האבילות רק שעה אחת מותר להניח תפילין וכ"ש שא"צ לחלצן וע"כ אם בא לו השמועה באמצע פסוקי דזמרה וכה"ג לא יחלוץ התפילין רק יחלוץ מנעליו משום אבילות ואם ע"י השמועה בא לידי בכי צריך לחלצן כדמוכח מיו"ד סימן שפ"ח ס"ב וסימן ת"ב בש"ך סק"ב ועיין לקמן בס"ט:


(יז) אסור — דתפילין נקראין פאר בפסוק ואבל מעולל באפר ואין נאה לתת פאר תחת אפר:


(יח) מכאן ואילך — דכתיב ואחריתה כיום מר ש"מ דעיקר מרירות הוא יום ראשון:


(יט) חייב — משמע דחייב מיד ויש פוסקים דביום ב' אין להניח קודם הנץ ע"כ מהנכון להמתין מלהניח עד אחר הנץ:


(כ) פנים חדשות — לנחם אותו ומשמע דמניח לכתחלה אבל האחרונים מסקי דאין להניח בפניהם תפילין עד שילכו להם אלא דאין חולץ אם הניח קודם שבאו פנים חדשות:

ביאור הלכה

כף החיים

(יד) סעיף ה: אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין, מכאן ואילך חייב וכו' — משמע דביום שני חייב מיד משהגיע זמן הנחת תפילין ואין צריך להמתין עד הנץ החמה. וכן משמע בבית יוסף, דאחר שהביא דברי הרא"ש והר"ן, דסבירא ליה דצריך להמתין מלהניח תפילין ביום שני עד הנץ החמה, כתב מרן ז"ל וזה לשונו: אלא שמדברי הרי"ף נראה דלא מיתסר ביום שני כלל, ואף הרמב"ם כתב כן, עכ"ל. ומשמע דדעתו לפסוק כן, כי כן דרכו בדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הולך אחר הרוב מהם, וכן משמע מדתירץ מרן ז"ל קושיית הר"ן על הרמב"ן ז"ל, כאשר יעויין שם בבית יוסף. וכן דעת הב"ח כאשר יעויין בדבריו ביורה דעה סימן שפ"ח, ובזה הסימן, וכן נראה דעת הש"ך ביורה דעה סימן שפח ס"ק א, וכן כתב שתילי זיתים אות ט', וכן משמע מדברי האר"י ז"ל בשער מצות פרשת ויחי דאינו אסור אלא יום א' בלבד. ומה שכתב מרן ז"ל ביורה דעה סימן שפ"ח סעיף א' דביום שני מותר להניחם אחר הנץ החמה, לחומרא בעלמא כתב כן, כדי לחוש לסברת הרא"ש והר"ז שם, מפני שאפשר (ועיין עו"ת אות ו' ומ"א ס"ק ה ומאמר מרדכי אות ה' שהרגישו בקושיא זו). וממילא היכא דלא אפשר, כגון דרוצה להתפלל עם הציבור ולא ימצא לו אם יתעכב עד הנץ החמה, וצריך להתפלל בתפילין, כמו שכתוב בסימן כה סעיף ד ובדברינו לשם אות כז, יוכל להניחם משהגיע זמנם קודם הנץ החמה. ואף אם תמצא לומר דדעת מרן ז"ל לאסור קודם הנץ החמה, הרי לך דברי הפוסקים שהביא הברכי יוסף סימן שצ"ז אות ג', דכתבו: הא דקיימא לן כדברי המיקל באבל, אפילו בפוסקים, ואפילו יחיד נגד הרבים יעו"ש. ואם כן בנידון זה, דהרמב"ם בהדיא לא אסר אלא יום ראשון בלבד, כמו שכתב בהלכות אבל פרק ד הלכה ט, וכן פירש הב"ח דברי הרי"ף והסכים להורות כן כאשר יעו"ש בדבריו, ובפרט שגם בדעת מרן ז"ל יש לומר דלא החמיר אלא היכא דאפשר, בכהאי גוונא שרוצה להתפלל עם הציבור בציצית ותפילין ואי אפשר לו אם יתעכב יש להקל:


(טו) שם: אבל ביום ראשון אסור להניח וכו' — ואם שמע שמועה קרובה, דינא כיום קבורה דאסור להניח תפילין. ט"ז ביורה דעה סימן שפ"ח ס"ק א, ש"ך שם, פרי מגדים במשבצות זהב אות ג', אליהו רבה אות ג', חכמת אדם כלל קס"ה אות י"ח, ש"ץ דף ל"ו ע"ג ודף קפ"ג ע"ג, זכ"ל חלק יורה דעה בהלכות אבל אות ת', סידור בית עובד בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ט', חס"ל אות ג', שתילי זיתים אות ט', קיצור שולחן ערוך סימן רי"א אות ב', בן איש חי ז"ל פרשת חיי שרה אות י"ב. ולעניין יום שני של שמועה קרובה, עיין מה שכתב הש"ץ שם בשם שבט יהודה חלק יורה דעה סימן שפ"ח, ועיין מה שכתבתי באות הקודם דהוא הדין לכאן:


(טז) שם: אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין וכו' — ואם מת ביום אחד ונקבר ביום אחר, אסור להניח תפילין ביום הקבורה. אליהו רבה אות ג', פרי מגדים שם, וברכי יוסף אות ב' בזה הסימן וביורה דעה סימן שכ"ח אות א', ובמחזיק ברכה אות א', ודלא כמהריט"ץ בחידושי איזהו נשך דף י"ב, ויעו"ש במחזיק ברכה באורך. וכן בדגול מרבבה בגליון הש"ך הנדפס מחדש על סימן שפ"ח הביא דברי מהריט"ץ הנזכר והשיג עליו, יעו"ש, והביאו פתחי תשובה שם אות א', וכתב שגם בשו"ת זכרון יצחק סימן ב' כתב משם אביו בעל משנת חכמים שהשיג על מהריט"ץ, יעו"ש. וכן כתב ש"ץ דף ל"ו ע"ב ודף קפ"ג ע"א, יעו"ש. זכ"ל שם, בית עובד שם אות ח', שערי תשובה אות ד', כס"א אות א', ויד אבישלום סימן ל"ה, ודרך החיים להגאון רבי יעקב מליסה ז"ל אות ח'. חס"ל שם, קיצור שולחן ערוך שם. וכתב שם בפאת השלחן וזה לשונו: דלא כמו שכתב בספר חיי אדם שיניחם בלא ברכה, וכבר הגהתי שם בדבריו, דהא איסורא איכא, עכ"ל. וכן כתב בן איש חי ז"ל שם. ודלא כמאמר מרדכי אות ה' שהחזיק כסברת מהריט"ץ, כאשר יעו"ש. ואם נקבר בלילה, אסור להניח תפילין ביום שלאחריו, קיצור שולחן ערוך שם:


(יז) שם: אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין וכו' — ואם טעה והניחן, חולץ, אפילו באבילות דרבנן, הכי מוכח בגמרא ובדברי הפוסקים. מהריק"ש ז"ל בספר ערך לחם ביורה דעה סימן שפ"ח. פתח הדביר אות ג', יפה ללב אות ד':


(חי) מי שמת לו מת ברגל, דמתחיל למנות אחר הרגל, נסתפק הכנסת הגדולה ביורה דעה סימן שפ"ח אי אסור בתפילין יום ראשון. וכתב דמסתברא דאסור, יעוש"ב. אמנם הברכי יוסף חלק עליו וכתב דמותר להניח, יעו"ש בזה הסימן אות ג' וביורה דעה שם אות ב', וכן כתב הרב בית לחם יהודה ביורה דעה סימן שפ"ח, והביאו המחזיק ברכה אות ב', וכן כתב אליהו רבה אות ג', וכן כתב הש"ץ שם, זכ"ל שם, בית עובד שם אות י"א, חס"ל שם (וכתב דאפילו בארץ ישראל, וכל שכן בחו"ל), קיצור השולחן ערוך שם, בן איש חי שם:


(יט) ביום שמועה רחוקה, כיון דלא נתחייב באבילות אלא שעה אחת מותר בתפילין. כנסת הגדולה, סידור בית עובד שם אות יו"ד:


(ך) אם שמע שמועה רחוקה והיה לבוש תפילין, כתוב ביורה דעה סימן ת"ב סעיף ב' דאין צריך לחולצן. וכתב הש"ץ דף קפ"ג ע"ג: היינו דווקא כשאפשר לו ליתובי דעתיה שלא יסיח דעתו מהם, אבל אם אי אפשר לו, ובפרט בשעת הבכי וההספד, צריך לחלוץ, עכ"ל, והביאו הזכ"ל שם:


(כא) שם: מכאן ואילך חייב וכו' — יש שכתבו משם האר"י ז"ל דהאבל לא יניח תפילין דרבינו תם, עיין בסולת בלולה אות ג' ובש"ץ דף ל"ו ע"ד, אמנם הרש"ש ז"ל בספר נהר שלום דף י"ט ע"ב הנדפס מחדש כתב דהרב האר"י ז"ל לא כתב כן, וחייב להניח האבל שניהם דרש"י ורבינו תם, יעו"ש שנתן טעם בסוד, וכן כתב הברכי יוסף אות ד' על הרש"ש ז"ל שהניח תפילין דרבינו תם בימי אבלו, יעו"ש. והגם דביורה דעה סימן שפ"ח אות ג' כתב הברכי יוסף ז"ל דשב ואל תעשה עדיף, כתב סידור בית עובד שם אות י"ב דמאחר דהשתא אינן בדידן נהיגי להניח דרש"י ודרבינו תם בתורת חיוב מדינא משום ספק, כמו שכתב החיד"א בספריו, ואיכא נמי גבן עדות נאמנה של הרש"ש ז"ל דלא נמצא בכתבי מהרח"ו ז"ל האמתיים שלא להניחם, ולדעתו יש להניחם, ועביד איהו עובדא להניחם בימי אבלו, הכי נקטינן, עכ"ל. וכן כתב החס"ל אות ג', דפה עיר הקדש ירושלים תוב"ב נתפשט המנהג אצל הבאים בסוד ה' על פי דברי רבינו האר"י ז"ל להניח שניהם, כדברי מהרש"ש ז"ל. וגם בט"ב בתפילת שחרית מניחים שתיהן בקהל חסידים במדרש בית אל יכב"ץ, עכ"ל, ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ח"י אות ט"ז. וכתב בן איש חי ז"ל פרשת חיי שרה אות י"ב, דגם בעיר בגדא"ד יע"א נתפשט המנהג כהוראת רבינו הרש"ש ז"ל, ודלא כמו שכתב החיד"א ז"ל דשב ואל תעשה עדיף:


(כב) שם: מכאן ואילך חייב אפילו באו פנים חדשות — משמע אפילו לכתחילה יכול להניחם בפנים חדשות, וכן משמע בטור וברי"ף וברמב"ם הלכות אבל פרק ט הלכה ד ובשער המצות פרשת ויחי, דאינו אסור אלא יום א' בלבד, אבל ביום שני חייב, ואין חילוק בין אם באו פנים חדשות או לא. והמגן אברהם כתב בס"ק ה', דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחילה עד שילכו, אלא שאם הניח אינו חולץ, יעו"ש. ונראה דבשעת קריאת שמע ותפילה אין לבטל בשביל זה מלהניח תפילין, אבל בשאר היום יש להחמיר כהמגן אברהם, וכמו שכתבתי לעיל אות י"ד יעו"ש:




▲ חזור לראש