ביאור הגר"א על אורח חיים לח
סעיף א
[עריכה]ס"א אפי' כו'. דל"ת הא כל חולי פטור וכמ"ש בס"ט והביאו ראיה מירושלמי פ"ב דברכות ר' ינאי היה לובשן אחר חוליו ג' ימים כו':
סעיף ב
[עריכה]ס"ב מי שברי כו'. כמ"ש בשבת מ"ט א' כנ"ל ובירושלמי הנ"ל תמן אמרי כל שאינו כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין ואמרי' בגמ' שם כל הקורא ק"ש בלא כו' וגם התפלה צ"ל בתפילין וכמ"ש בסי' ל"ז סס"ב וראיה מרפ"ב דברכות י"ד ב' ברב שהניח כו' שלוחא כו' ועמ"ש בסי' פ':
ואם יראה כו'. כמש"ש י"ד ב' וכמש"ל סי' ס"ו ס"ב וכ"ש בכנה"ג:
סעיף ג
[עריכה]ס"ג ואם הנשים וכו'. שאינן זריזות לשמור בגוף נקי שם ועתוס' דעירובין צ"ו א' ד"ה מיכל בפסיקתא כו' ונראה לפרש כו' ואע"ג דבגמ' אמרו דלא מיחו כו' וקי"ל כמ"ד סומכות רשות כמש"ל סי' י"ז חש לה לדברי פסיקתא ב"י. וכ"ה בירושלמי פ"ב דברכות תמן תנינן נשים ועבדים וקטנים פטורים כו' והרי מיכל בת כושי כו' ר' חזקיה בשם ר' אבהו מיכל ב"ש מיחו בה חכמים אשתו של יונה הושבה וי"ל דגם הגמ' ס"ל כן אלא לא הוצרכו להביאו אלא מ"ד דנשים חייבות ודחו ליה דס"ל כמ"ד רשות ומותרות אבל ר' אבסו ס"ל אע"ג דסומכות רשות אפ"ה אסורות כנ"ל:
סעיף ד
[עריכה]ס"ד המניח כו'. בכל בו כ' בשם הר"מ שאסור להניח וכמ"ש בהג"ה אבל ב"י חלק עליו וכ' ודאי יש ליזהר אבל אין לפוטרו מתפילין משום זה וכמ"ש בסוכה כ"ו ב' לימא כו' וערש"י ד"ה שרגילין כו' ודחק עצמו לתרץ ועמ"א:
סעיף ה
[עריכה]ס"ה מכאן וכו'. לשון הטור כאן והוא כשיטת הרמב"ם בספ"ד שם שכ' סתם דביום השני מניח ולא חילק כלל וסמך על הסוגיא דפ"ב דסוכה אבל הסוגיא דמ"ק שם דוקא שאינו חולץ בפנים חדשות וכ"כ ברי"ף פ"ג דמ"ק ואע"ג דבסוגיא דשם משמע דוקא לאחר מקצת יום השני משום מקצת היום ככולו וכמ"ש סי' שפ"ח ס"א אבל הרי"ף סמך בזה על מ"ש בפ"ב דסוכה וה"מ כו' ומש"ש במ"ק שני ימים וג' לאו משום אבילות אלא שבלא"ה לילה אסור בתפילין אמר ב' וג' תה"א וכ' שכ"מ בא"ר וירושלמי דשם תניא אבל ביום ראשון אינו נותן תפילין ביום ב' נותן ואם באו פנים חדשות ה"ז חולצן כל ז' דר"י רא"א ביום א' וב' אינו נותן ובג' נותן ואם באו פ"ח אינו חולצן ובזה מתורץ מה שקשה על הרמב"ן דס"ל דביום ב' לאו משום אבילות ואמאי ס"ל דחולצן אבל לפי הירושלמי ניחא דכל ז' הדין כן ולאו משום חומר דיום ב' וכ"כ ש"פ וכ"כ בטוי"ד סי' שפ"ח אבל בש"ע שם השמיטו וכ' הרא"ש וטוש"ע שם דוקא אחר שתנץ החמה וכ"מ בגמ' שם דקא' שני ימים כו' ועתוס' שם ד"ה משלישי כו':
סעיף ו
[עריכה]ס"ו בט' באב כו'. תוס' שם. דלא אמרו בסוף תענית כל מצות כו' אלא הנוהגות כל ז' ופרושי קמפרש תדע דהא מותר בעשיית מלאכה במקום שנהגו כמו אבל שא"ל מה יאכל וכן בשאילת שלום משיב כמ"ש בתוספתא שם כמו לאחר ג'. הרא"ש סוף תענית:
סעיף ז
[עריכה]ס"ז חתן כו'. עתוס' שם סד"ה חתן ואק"ש לחודיה כו' וכן פרש"י וש"פ ופ' כר' שילא וכמש"ל סי' ע' ס"ג דסתם מתני' כותיה ובש"ע השמיט דין התפלה וטעמו כמ"ש תוס' והרא"ש דהא דפטירי לאו משום דעוסק במצוה דא"כ אפי' מק"ש נפטרו אלא משום דאין יכול לכוין משא"כ עכשיו וכמש"ל סי' ע' ס"ג:
סעיף ח
[עריכה]ס"ח זולת כו'. כ' ב"י שהרמב"ם השמיט לדין זה וכ' שסמך על הירושלמי פ"ק דברכות ר' יוחנן בשם רשב"י כגון אנו שעוסקין בת"ת אפי' לק"ש אין אנו מפסיקים ר' יוחנן אמר על גרמיה כגון אנו שא"א עסוקין בת"ת אפי' לתפלה כו' אנו מפסיקין א"ר יוסי קומי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר"ח בן עקיבא דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ר"ח בן עקיבא אמר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ולתפילין ולשאר כל מצותיה של תורה ולא מודה ר"ש שמפסיקין לעשות סוכה לעשות לולב כו' טעמיה דרשב"י זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון כו' וכ' ואפשר דברייתא דגמ' לא פטרה אלא כל היום זולת כו' וכבר הקשה בד"מ דהא בגמ' פטרה אף מק"ש ותפילין אלא שבש"ע סמך על הירושלמי והרב פ' כגמ' שלנו וז"ש ואם כו':
דכל כו' אם כו'. מתני' סוכה כ"ה א' שלוחי מצוה כו' ופרש"י ותוס' אפי' בשעת חנייתן כמש"ש כ"ו א' הולכי לדבר מצוה כו' ושם י"ב אנן שלוחי כו' והקשו ממ"ש בנדרים ל"ג ל"ד פרוטה דר"י לא שכיח אלמא לא מיפטר אלא כ"ז שעוסק בה כגון לשוטחה וכיוצא דאל"כ שכיח ושכיח ותי' דבסוכה שם ושם איירי בכה"ג שאם יחזרו אחר הסוכה יבטלו ממצוה אחרת וכ"כ הרא"ש ורי"ו אבל הר"ן שם הקשה עליהן דלא משמע כן דבשביל זה היו מבטלין ועוד דאמרי' חתן פטור מק"ש עד מ"ש כו' ואם איתא ה"ל ליתובי דעתיה כמ"ש באבל שם בסוכה וא"ל דא"א ליתובי דעתיה דהא תנן חתן אם רצה לקרות כו' ועוד החופר כוך כו' וא"א דלא נח פורתא ועוד המשמר את המת כו' כמ"ש ברפ"ג דברכות והא אפשר לו לקיים כמה מצות אלא ודאי מיפטר אע"ג דאפשר לקיים את שתיהן אלא דוקא בעוסק שהולך עדיין לקיים משא"כ ההיא דנדרים שאין עוסק וכ"כ בהג"א שם וכ' הר"ן ומ"מ מודינא שכל שא"צ לטרוח כלל אלא כי אורחיה יכול לעשות שתיהן יעשה שתיהן וזה שפריך שם וליכלו בסוכה וליחדו בסוכה שאין דרך לשמוח בחופה בלבד אלא אף בחדרים ועליות וסוכה:
סעיף ט
[עריכה]ס"ט מצטער כו'. ירושלמי פ"ב דברכות ר' יוחנן בקייטא דלא הוה חזיק רישיה הוה לביש תרוייהו ברם בסיתווא דהוה חזיק רישיה לא הוה לביש אלא דאדרעיה ובחתן אמרינן משום דטריד רק באבל ובטירדא דרשות אמרינן ה"ל ליתובי דעתיה הא כל שא"א פטור:
סעיף י
[עריכה]ס"י הקורא כו'. מכילתא פ' בא למען תהיה תורת ה' בפיך מכאן אמרו כל המניח תפילין כאילו קרא בתורה וכל הקורא בתורה פטור מתפילין והביאו תוס' בר"ה י"ז א' ד"ה קרקפתא:
זולת כו'. ה"ר יונה כמ"ש בפ"ב דברכות כל הקורא כו' והקשה ברא"ש בשם ר' שמואל בן חפני דהא חזינן לרבנן קשישאי דהוי מנחי תפילין ומברכי עלייהו. וכן מצינו בגמ' בכמה מקומות כמש"ל סי' ל"ז ס"ב ובפ"ד דסוכה חזינא ליה לרבא כו' חזינא ליה לר"פ דכל אימת כו' ובפרק שלישי דמנחות רב חסדא ורבה בר רב המנונא הוו מצלי בהו באורתא כו' ובפרק שלישי דברכות כי הוה אזלי' בתריה דר"י כו' כי הוה נקיט תפילין כו' ואמרינן בספ"ו ולבני מערבא כו' ומפרש תוס' דוקא שחולץ בלילה ובירושלמי פ"ב דברכות ריב"ז לא הוה תפילין זעי מיניה לא בקייטא ולא בסיתווא כו' ר' יוחנן בקייטא כו' כנ"ל כד הוה אזיל מסחי כיון שהיה מגיע אצל אוליירין היה חולצן א"ר יצחק עד יעקב תרמוסרה הוה לובשן וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה כו' ובכמה מקומות בש"ס וירושלמי אבל המרדכי כ' דוקא בשעה שעוסק בתורה פטור מלהניח דעוסק במצוה פטור ממצוה וגם אם רוצה לפסוק ולהניח רשאי אבל קודם שעוסק או בשעת ק"ש ותפלה חייב להניחן ולהיות עליו כל היום אף בשעה שהוא עוסק וכמ"ש בס' שקדם בהג"ה ודוקא מי שתורתו אומנתו כרשב"י וכמ"ש בירושלמי הנ"ל ולא מודה ר"ש שמפסיקין לעשות סוכה לעשות לולב ול"ל לר"ש הלמד ע"מ לעשות ולא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא כו' טעמיה דרשב"י זה שינון וזה שינון כו' כנ"ל ולהכי פטור ג"כ מתפילין שהוא ג"כ שינון וז"ש למען תהיה כו' מכאן אמרו כו' אבל בשאר מצות חייב וכמ"ש בפ' קמא דקדושין כל מצוה שהחיוב עליו מפסיק מד"ת ע"ש ל"ב א' ולכן לא אמרו שפטר אלא מתפילין ודוקא כגון רשב"י אבל אמרו בפ"א דשבת ל"ש אלא כגון רשב"י וחביריו כו' אלמא כגון אנו מבטלינן שינון מפני שינון ועב"י:
סעיף יא
[עריכה]ס"יא אלא יפנה כו'. כן פירש"י שם וש"ר פי' שלא יחלוץ קודם שחלץ רבו:
סעיף יב
[עריכה]ס"יב היה צריך כו' ירושלמי סוף מגילה תפילין ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ה אמר תפילין קודמין מ"ט דר"ה שכן נוהגין במפרשי ימים והולכי מדברות וכ' הרא"ש ומסתברא דהלכה כר"ה דמצוה דגופיה עדיף וגם מפרש טעמיה שם. ואע"ג דאמרי' שם מתני' מסייע לשמואל תפילין שבלו עושין אותה מזוזה מזוזה שבלתה אין עושין אותה תפילין למה שמעלין בקודש כו' ההיא דלא כהלכתא דבגמ' פ"ג דמנחות אמרי' להיפך והוי סייעתא להיפך:
סעיף יג
[עריכה]ס"יג מנודה כו'. עבה"ג וכ"כ בטוי"ד סי' של"ד בשם י"א אבל הרי"ף ורא"ש פסקו לקולא וכ"כ הטור שם בשמם וראב"ד כתב שאין אסור מכל הנך איבעיות שם רק נעילת הסנדל וכ"פ בש"צ שם ס"ב ועיין ש"ך שם: