בן איש חי שנה ראשונה וירא

בן איש חי שנה א': בראשית | שמות | ויקרא | במדבר | דברים
שנה ב': בראשית | שמות | ויקרא | במדבר | דברים

הלכות שנה ראשונה – פרשת וירא – הלכות תפילין

פתיחה

"וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע", יֵשׁ לָדַעַת לְמַאי אִצְטְרִיךְ לְמֵימַר "וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" כֵּיוָן דְּאָמַר דְּהָלַךְ לְשָׁם מִסְּתָמָא יָשַׁב שָׁם? וְעוֹד לָמָּה פֵּרֵט בָּזֶה שֵׁם אַבְרָהָם בִּלְבַד וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר "וְיֵשְׁבוּ" לְשׁוֹן רַבִּים כִּדְנָקֵט "וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ".

וְנִרְאֶה לִי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא דְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שָׁמַיִם וָאָרֶץ קַיָּמִים עַל יְדֵי מִצְוַת הַמִּילָה, וְאָמַרְתִּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְכָךְ נִתְּנָה בַּשְּׁמִינִי דְּקֹדֶם מִסְפַּר שְׁמוֹנָה יֵשׁ מִסְפַּר שִׁבְעָה, וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם שִׁבְעָה רְקִיעִים וְשִׁבְעָה אֲרָצוֹת, לִרְמֹז הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁהֵם מִסְפַּר שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה הֵם קַיָּמִים עַל מִצְוַת הַמִּילָה שֶׁהִיא בְּמִסְפַּר הַשְּׁמוֹנָה הַבָּא אַחֲרֵיהֶם. וְלָזֶה אָמַר "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" שֶׁהִקְנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, מִטַּעַם כִּי הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ מִצְוַת הַמִּילָה אֲשֶׁר בַּעֲבוּרָהּ מִתְקַיְּמִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.

וּלְפִי זֶה הַמִּילָה נִקְרֵאת בְּאֵר שֶׁבַע, כִּי הִיא הַבְּאֵר הַמַּשְׁקֶה וּמְחַיֶּה בִּזְכוּתָהּ אֶת הַשֶּׁבַע שֶׁהֵם שִׁבְעָה רְקִיעִים וְשִׁבְעָה אֲרָצוֹת, כִּי מִזְּכוּתָהּ שׁוֹתִים חִיּוּת שֶׁלָּהֶם. וְזֶה שֶׁאָמַר "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שֶׁבַע", וּמַה שֶׁזָּכָה לָשׁוּב בְּשָׁלוֹם שֶׁלֹּא נִשְׁחַט יִצְחָק וְנִתְרַצָּה לִהְיוֹת הָאַיִל תְּמוּרָתוֹ, בִּזְכוּת מִצְוַת הַמִּילָה וְזֶהוּ "וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" הִיא מִצְוַת הַמִּילָה בָּהּ הָיָה מוֹשָׁבוֹ וַאֲחִיזָתוֹ, וּלְכָךְ הִצְלִיחַ וַיָּשָׁב עִם יִצְחָק בְּנוֹ וְעִם נְעָרָיו לְשָׁלוֹם אֶל בְּאֵר שֶׁבַע:

נִמְצָא בְּמִצְוַת הַמִּילָה שֶׁהִיא בַּשְּׁמִינִי מִתְקַיְּמִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְיָדוּעַ כִּי מִצְוַת הַתְּפִלִּין הִיא דּוֹמָה לְמִצְוַת הַמִּילָה, לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִקְרָאִים 'אוֹת' שֶׁהֵם שְׁנֵי עֵדִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חֵלֶק וְנַחֲלַת ה' וּמְשֻׁעְבָּדִים אֵלָיו, לְכָךְ גַּם בְּמִצְוַת תְּפִלִּין יֵשׁ מִסְפַּר שְׁמוֹנָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּמְנָחוֹת דַּף מ"ד (מנחות מד, א) "כֹּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין עוֹבֵר בִּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה, וְהַמְּקַיֵּם הֲרֵי זֶה קִיֵּם שְׁמוֹנָה עֲשֵׂה". וְגַם בָּהּ יֵשׁ קִיּוּם שָׁמַיִם וָאָרֶץ דְּכָתַב בְּסֵפֶר "אַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה" דְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין הֵם כְּנֶגֶד אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָ"ה, וְאַרְבַּע בָּתִּים כְּנֶגֶד אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֵׁם אדנ"י, וְיָדוּעַ כִּי מִן אוֹתִיּוֹת שֵׁם הֲוָיָ"ה נִמְשָׁךְ חִיּוּת וְקִיּוּם לַשָּׁמַיִם, וּמֵאוֹתִיּוֹת שֵׁם אדנ"י נִמְשָׁךְ חִיּוּת וְקִיּוּם לָאָרֶץ, וְלָזֶה אָמַר "עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ", דְּהַיְנוּ כִּכְתִיבָתוֹ שֶׁהוּא שֵׁם הֲוָיָ"ה, וְכִקְרִיאָתוֹ שֶׁהוּא שֵׁם אדנ"י עוֹשֶׂה רוֹצֶה לוֹמַר מְתַקֵּן:

וּבָזֶה יוּבַן "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי", וְהוּא דְּיָדוּעַ דְּהַתְּפִלִּין נִקְרְאוּ חוֹק, דְּדָרֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בְּעֵירוּבִין דַּף צ"ו (עירובין צו, א) "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת" עַל מִצְוַת הַתְּפִלִּין, וְלָזֶה אָמַר "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" זוֹ הַמִּילָה שֶׁקְּבוּעָה בָּאָדָם בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת, וְגַם חֻקּוֹת הֵם תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁנִּקְרְאוּ חוֹק אָז "שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי":

הלכות

א

מִצְוַת תְּפִלִּין חֲמוּרָה מְאֹד, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין מֵחֲמַת שֶׁהַמִּצְוָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו, נִקְרָא עִם פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן דְּאִתְּמַר עֲלַיְהוּ בַּגְּמָרָא דָּבָר קָשֶׁה וּמַר מְאֹד, וְעוֹד אָמַר רַב שֵׁשֶׁת כֹּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין עוֹבֵר בִּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה, וְהֵמָּה אוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וְצָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן הָאָדָם בְּהַנָּחָתָם שֶׁצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּד שְׁמוֹ וִיצִיאַת מִצְרַיִם, לְהַנִּיחָם עַל הַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב וְעַל הָרֹאשׁ כְּנֶגֶד הַמּוֹחַ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ שֶׁהֵם מוֹרִים עַל יִחוּדוֹ וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ, וִישַׁעְבֵּד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּמּוֹחַ, וְגַם אֶת הַלֵּב שֶׁהוּא עִקַּר הַתַּאֲווֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת, וּבָזֶה יִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא וְיַמְעִיט הֲנָאוֹתָיו:

ב

אַחַר שֶׁלָּבַשׁ הַטַּלִּית יַנִּיחַ תְּפִלִּין מִיַּד, קֹדֶם פָּרָשַׁת עֲקֵדָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע דְּקָרְבָּנוֹת שֶׁהִיא חִיּוּב, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר עַל עַצְמוֹ:

ג

כְּפִי סֵדֶר הַבְּחִינוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁרוֹמְזִים לָהֶם הַצִּיצִית וְהַתְּפִלִּין, צָרִיךְ לְהַנִּיחַ הַצִּיצִית קֹדֶם הַתְּפִלִּין, וְהַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין קֹדֶם טוֹעֶה, וְעָלָיו נֶאֱמַר בָּתַר דְּקַשֵּׁישְׁנָא לְדַרְדַּקֵּי, וְהַפּוֹסְקִים עָשׂוּ סִימָן לְסֵדֶר זֶה "וְהָיוּ הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב", עוֹד אָמְרוּ סוֹף צִיצִית- ת שֶׁהוּא רֹאשׁ תֵּבַת תְּפִלִּין, וְעַל כֵּן "צִיצִית" רָאשֵׁי תֵּבוֹת צִוָּה ה' צִיצִית יַנִּיחוֹ תְּחִלָּה, וּבְסִפְרִי הַק' "רַב פְּעָלִים" כָּתַבְתִּי בִּתְשׁוּבָה דְּאִם הָיָה לוֹבֵשׁ תְּפִלִּין בְּלִי טַלִּית גָּדוֹל דְּלָא הָיָה לוֹ, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַטַּלִּית, צָרִיךְ שֶׁיַּחֲלֹץ הַתְּפִלִּין, וְיִלְבַּשׁ צִיצִית, וְיַנִּיחַ הַתְּפִלִּין אַחֲרָיו בְּלֹא בְּרָכָה:

ד

הַמַּנִּיחִין הַטַּלִּית וְכִיס הַתְּפִלִּין לְתוֹךְ כִּיס אֶחָד, יִזָּהֵר לְהַנִּיחַ כִּיס הַתְּפִלִּין מִן הַצַּד שֶׁל הַטַּלִּית דְּאִם יַנִּיחֶנּוּ לְמַעְלָה מִן הַטַּלִּית, נִמְצָא פּוֹגֵעַ בַּתְּפִלִּין תְּחִלָּה קֹדֶם הַטַּלִּית, וְאִם יַנִּיחֶנּוּ לְמַטָּה מִן הַטַּלִּית אֵין זֶה כָּבוֹד לִתְפִלִּין דִּקְדֻשָּׁתוֹ חֲמוּרָה מִן הַטַּלִּית, דְּאַף עַל גַּב שֶׁהוּא מֻנָּח תּוֹךְ הַכִּיס וְאֵינוֹ בְּגָלוּי, עִם כָּל זֶה יֵשׁ לְהַקְפִּיד שֶׁלֹּא לְהַנִּיחוֹ תַּחַת הַטַּלִּית, לְכָךְ יַנִּיחֶנּוּ מִן הַצַּד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגַּע בּוֹ תְּחִלָּה, וְאִם נִזְדַּמֵּן שֶׁפָּגַע בַּתְּפִלִּין תְּחִלָּה, לֹא מִפְּנֵי כָּךְ יִצְטָרֵךְ לְהַנִּיחַ הַתְּפִלִּין קֹדֶם שֶׁיִּתְעַטֵּף בְּצִיצִית, אֶלָּא גַּם בִּכְהַאי גַּוְנָא שֶׁפָּגַע בִּתְפִלִּין תְּחִלָּה יִזָּהֵר לִלְבֹּשׁ הַטַּלִּית קֹדֶם הַתְּפִלִּין:

ה

בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הִפְלִיג מְאֹד בְּשֶׁבַח הַמַּגִּיעַ לְיוֹצֵא מִבֵּיתוֹ מְעֻטָּף בְּצִיצִית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאוֹמֵר בְּפַתָּח פָּסוּק "וַאֲנִי בְּרוֹב חַסְדְּךָ וְכוּ'", וּמִצְוָה זוֹ קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲשָׂרָה רִאשׁוֹנִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשַׁעַר הַכַּוָּנוֹת לְרַבֵּינוּ הָאֲרִ"י זַ"ל, וּבְעִיר שֶׁמְּצוּיִים עוֹבְרִים וְשָׁבִים גּוֹיִם בַּמְבֹאוֹת, וְקָשֶׁה לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה בְּגָלוּי, יֵשׁ חֲכָמִים מִתְחַכְּמִים לִלְבֹּשׁ טַלִּית דַּק וּתְפִלִּין קָטָן הַרְבֵּה כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּסֶּה בְּכוֹבַע וְאֵינוֹ נִכָּר לְעֵינֵי הָרוֹאִין, וּמוֹרִידִין הַטַּלִּית עַל כִּתְפֵיהֶן וְלוֹבְשִׁים עָלָיו הַגְּלִימָא, וּבְבוֹאָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת מְסִירִין הַתְּפִלִּין הַקָּטָן הַנִּזְכָּר וְלוֹבְשִׁים תְּפִלִּין רַשִׁ"י וְרַבֵּנוּ תָּם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שָׁם וּמִתְפַּלְּלִין בָּהֶם, וְרָאִיתִי לְהָרַב "חַיֵּי אָדָם" כְּלָל י"ג אוֹת יוֹ"ד שֶׁעָשָׂה אֹפֶן אַחֵר בְּדָבָר זֶה שֶׁיִּלְבַּשׁ תְּפִלִּין הַגְּדוֹלִים בְּבֵיתוֹ וִיבָרֵךְ כו' יְעֻיַּן שָׁם, וּבְסִפְרֵי הַק' "רַב פְּעָלִים" כָּתַבְתִּי בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בִּתְשׁוּבָה לְפַקְפֵּק בִּדְבָרָיו בָּזֶה, וְסוֹף דָּבָר הֶעֱלֵיתִי שָׁם שֶׁיִּלְבַּשׁ בְּבֵיתוֹ תְּפִלִּין שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ קָטָן, וְזֶה הַתְּפִלִּין בְּלָאו הָכִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו דְּאֵין מְבָרְכִין עַל תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם כַּאֲשֶׁר נְבָאֵר לְקַמָּן, וְכָתַבְתִּי שָׁם דְּאֵין לְפַקְפֵּק בָּזֶה מִמַּה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּשַׁעַר הַכַּוָּנוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהַנִּיחַ שֶׁל רַשִׁ"י קֹדֶם רַבֵּנוּ תָּם, מִשּׁוּם דְּבַתְּחִלָּה קוֹדְמִין לִכָּנֵס מוֹחִין דִּתְפִלִּין דְּרַשִׁ"י וְאַחַ"כּ מוֹחִין דְּרַבֵּנוּ תָּם, דְּיֵשׁ לוֹמַר דְּלָא קָפֵיד רַבֵּינוּ זַ"ל אֶלָּא בְּהֵיכָא שֶׁבָּא לְהַנִּיחָם לְקַיֵּם עִקַּר מִצְוָתָן בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, דְּאָז צָרִיךְ לְהַקְדִּים שֶׁל רַשִׁ"י, וְעוֹד דְּהוּא אַיְרֵי כַּאֲשֶׁר בָּא לְהַנִּיחַ שְׁתֵּיהֶם בְּיַחַד דִּתְפִלִּין שֶׁל רַשִׁ"י גַּם כֵּן מֻנָּח לְפָנָיו, דְּאָז צָרִיךְ לְהַקְדִּים שֶׁל רַשִׁ"י, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָכָא דְּלוֹבֵשׁ רַבֵּנוּ תָּם לְבַדּוֹ, וְעוֹד שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחוֹ בִּשְׁבִיל עִקַּר מִצְוָתוֹ אֶלָּא רַק כְּדֵי לִכָּנֵס בּוֹ בְּפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלוֹמַר פָּסוּק "וַאֲנִי וְכוּ'" לֵית לַן בַּהּ. וְכַאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי דָּבָר זֶה שָׁם בִּתְשׁוּבָה בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא וְכָתַבְנוּ דְּאַחַר שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת יָסִיר שֶׁל רַבֵּנוּ תָּם וְיַנִּיחַ שָׁם תְּפִלִּין רַשִׁ"י וְרַבֵּנוּ תָּם הָעִקָּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁם כְּסִדְרוֹ וִיבָרֵךְ עֲלֵיהֶם וְזֶה יוֹתֵר נָכוֹן:

ו

עַל יְדֵי עֲטִיפַת הַטַּלִּית נִתְקַן חִיצוֹנִיּוֹת דְּעוֹלָם הַיְּצִירָה, וְעַל יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁל הַטַּלִּית נַעֲשֶׂה אוֹר מַקִּיף דְּעוֹלָם הַיְּצִירָה, וְעַל יְדֵי הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד נִתְקַן עוֹלָם הַבְּרִיאָה, וְעַל יְדֵי הַבְּרָכָה נַעֲשֶׂה אוֹר מַקִּיף דְּעוֹלָם הַבְּרִיאָה, וְעַל יְדֵי תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ נִתְקַן עוֹלָם הָאֲצִילוּת, וְהִנֵּה בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹר מַקִּיף דְּעוֹלָם הָאֲצִילוּת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאוֹר מַקִּיף דְּעוֹלָם הָאֲצִילוּת אֵין בָּנוּ כֹּחַ לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יָדֵינוּ אֶלָּא נַעֲשֶׂה מֵאֵילָיו, וְלָכֵן סְבִירָא לְהוּ דְּאֵין לְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וְהָאַשְׁכְּנַזִּים מְבָרְכִים עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ כִּסְבָרַת הַגְּאוֹנִים, וַאֲנַחְנוּ בְּנֵי הַסְּפָרַדִּים מְבָרְכִים אַחַת עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד דַּוְקָא כִּסְבָרַת הָרִי"ף זַ"ל, אַךְ נְכַוֵּן בִּבְרָכָה זוֹ עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ גַּם כֵּן, שֶׁהוּא לְפָנֵנוּ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, מִיהוּ אִם הִפְסִיק בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בְּדָבָר דַּחֲשִׁיב הֶפְסֵק, אָז יְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין", וְכֵן אִם אֵין לְאָדָם תְּפִלִּין שֶׁל יָד כִּי אִם רַק תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ יְבָרֵךְ עָלָיו "עַל מִצְוַת תְּפִלִּין". וְיָדוּעַ הוּא כִּי מִן הַשָּׁמַיִם הֵשִׁיבוּ לְרַבֵּינוּ יַעֲקֹב מִטְרוֹישׂ זַ"ל "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק" הוּא הָרִי"ף זַ"ל. וְגַם לְרַבֵּינוּ הָאֲרִ"י זַ"ל לֹא מָצִינוּ שֶׁהִכְרִיעַ בְּפֵרוּשׁ עַל הַסְּבָרוֹת הַנִּזְכָּרוֹת שֶׁל הָרִי"ף זַ"ל וְהַגְּאוֹנִים זַ"ל, וְרַק זָכַר שְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת וּפֵרֵשׁ טַעְמָם וְנִמְּקָם, מִיהוּ בְּסֵפֶר "פְּרִי עֵץ חַיִּים" וְגַם בְּ"עוֹלַת תָּמִיד" מָצִינוּ סָתַם דְּבָרָיו בִּבְרָכָה אַחַת, וּמִמְּרוּצַת לְשׁוֹנוֹ מַשְׁמַע דְּנוֹטֶה אַחַר שִׁיטַת הַסְּפָרַדִּים לְבָרֵךְ אַחַת:

ז

אָסוּר לְהַפְסִיק בְּדִבּוּר בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. לְפִיכָךְ לְדִידַן בְּנֵי הַסְּפָרַדִּים דְּאָזְלִינַן בָּתַר מַאן דְּאָמַר דְּאֵין לְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אִם טָעָה וּבָא לְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וְכֵיוָן שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר "בָּרוּךְ אַתָּה ה'" נִזְכַּר, לֹא יְסַיֵּם "לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ" כְּדֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּקוֹרֵא פָּסוּק, דְּאִם כֵּן הָוֵי לָהּ הֶפְסֵק בְּדִבּוּר בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. אֶלָּא יְסַיֵּם הַבְּרָכָה לְבָרֵךְ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין כְּמַאן דְּאָמַר דִּמְבָרְכִין עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְכַאֲשֶׁר הַעֲלֵתִי בְּסִפְרֵי הַק' "מִקַּבְצְאֵל":

ח

רֹב הַפּוֹסְקִים הַפַּשְׁטָנִים סְבִירָא לְהוּ יְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד מְעֻמָּד, וּמִעוּטָא דִּסְבִירָא לְהוּ מְיֻשָּׁב, וְהַמְּקֻבָּלִים זַ"ל סְבִירָא לְהוּ לְבָרֵךְ מְיֻשָּׁב, וּבְסִפְרֵי רַבֵּינוּ הָאֲרִ"י זַ"ל לֹא נִמְצָא גִּלּוּי לְדָבָר זֶה, וַאֲנַחְנוּ פֹּה עֲיָרֵינוּ בַּגְדָאד נוֹהֲגִים לְבָרֵךְ מְיֻשָּׁב כִּסְבָרַת הַמְקֻבָּלִים זַ"ל וְכֵן עִקָּר:

ט

יְבָרֵךְ לְהַנִּיחַ בְּקָמַץ תַּחַת הַהֵ"א, וְהוּא מִלְּשׁוֹן "לְהַנִּיחַ בְּרָכָה", דְּפֵרוּשׁוֹ הַתְּפִלָּה נָחָה וּמֻנַּחַת בִּמְקוֹם הַקֶּשֶׁר שֶׁלֹּא תָּנוּד כֹּה וָכֹה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב מֹשֶׁה זְכוּתָא זַ"ל וְהֵבִיא דְּבָרָיו ב"מַחֲזִיק בְּרָכָה" סִימָן כ"ה יְעֻיַּן שָׁם. וְהַבְּרָכָה יְבָרֵךְ אַחַר שֶׁהִנִּיחַ הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַקִּבֹּרֶת, וְאָז תֵּכֶף אַחַר הַבְּרָכָה יַעֲשֶׂה הַקְּשִׁירָה וְהַהִדּוּק, יַעַן כִּי הַקְּשִׁירָה הִיא הַתְחָלַת הַמִּצְוָה, וְלֹא יְבָרֵךְ קֹדֶם הַהַנָּחָה עַל הַקִּבֹּרֶת:

י

אָסוּר לְהַפְסִיק בְּדִבּוּר בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְאִם הִפְסִיק אֵין הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד עוֹלָה לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ אָז עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו עַל מִצְוַת תְּפִלִּין". בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהִפְסִיק בִּדְבָרִים חִיצוֹנִים שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַנָּחַת תְּפִלִּין, אֲבָל הִפְסִיק בִּדְבָרִים הַשַּׁיָּכִים לְהַנָּחַת תְּפִלִּין אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וּמִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַפְסִיק כְּלָל, אֲפִלּוּ לִרְמֹז וְלִקְרֹץ בְּעֵינָיו וְלִרְמֹז בְּאֶצְבְּעוֹתָיו אָסוּר בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וַאֲפִלּוּ אִם שָׁמַע קַדִּישׁ וּבָרְכוּ וּקְדֻשָּׁה, לֹא יַפְסִיק לַעֲנוֹת, אֶלָּא שׁוֹתֵק וְשׁוֹמֵעַ וּמְכַוֵּן לְמַה שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים. וְאִם שָׁכַח וְעָנָה, אֲפִלּוּ הָכֵי לֹא יְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ:

יא

זמן הנחתם בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו, וטוב לאחר ולא להקדים, ואם טעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם אין צריך לחזור ולברך כשיאיר היום כנזכר באחרונים ז"ל:

יב

בשבת ויום טוב אסור להניחם, מפני שימים אלו הם עצמן אות, ואם מניח בהם אות אחר נמצא מזלזל בהם, וגם בחול המועד אסור לנו בני הספרדים להניחם. משום דקימא לן גם ימי חול המועד הם אות, אבל האשכנזים מנהגם להניח בחול המועד:

יג

מי שחלץ תפליו על דעת לחזור להניחם מיד לא יחזור לברך ואם חלצן להכנס לבית הכסא אפילו דעתו ללבשן מיד צריך לחזור ולברך, משום דאסור לכנוס בהם לבית הכסא, ויש חולקין בזה ומאחר דספק ברכות להקל גם בזה לא יברך, אלא יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות במחשבה, ואם נשמטו התפילין ממקום הנחתן שלא בכונה וממשמש בהם להחזירם למקומן לא יברך:

יד

מותר לברך על תפילין שאולין, מפני שאדם יוצא ידי חובתו בתפילין של חבירו, אבל אסור לברך על תפילין גזולין דהוי מצוה הבאה בעבירה, ועל זה אמור "ובוצע ברך נאץ ה'" (תהלים י, ג), על כן לא ילבש אדם תפילין של חבירו שלא מדעת בעלים דשואל שלא מדעת גזלן הוא, ובשעת הדחק דלא אפשר לו ללבשם מדעת בעלים דאינם מצויים לפניו, ואם ימתין יעבור הזמן אז יש לסמוך על נדבת לבם של ישראל דניחא להו למעבד מצוה בממונם, וטוב שאחר כך יגיד לבעלים ויבקש מהם רצון על מה שעשה למפרע אם אפשר לו למצוא אותם:

טו

סדר הנחת תפילין, בתחלה יקשור תפלין של יד בזרוע השמאלי על הקיבורת שהוא מקום בשר הגבוה התופח הנקרא קיבורת, ויכסה זרועו בטלית כדי שתהיה הנחת תפלין של יד בהצנע, ויש סוד בדבר על כן אפילו יושב לבדו ואפילו בבית אפל גם כן יכסה הזרוע בטלית, סימן לדבר "כי יד על כס" (שמות יז, טו), ומהר"י קשטרו ז"ל טעמא טעים "והיה לך לאות על ידך" (שמות יג, ט) לך לאות ולא לאחרים, ולא יעשה כריכה בקבורת, אלא אחר שיהדק היטב יקשור היו"ד ברצועה עם התפילין, ואע"פ שבלא"ה היו"ד קשורה בחוט של גיד עם הבית משום דאין להפריד התיתורא לעולם, כנזכר בזוהר פינחס דף קל"ו, עכ"ז יש סוד בדבר לקשור היו"ד ברצועה לכוין להמשיך להיו"ד ש"ע נהורין כמנין "רצועה" שהיא מספר ש"ע עם הכולל, ומה שכתב הרב "שלמי ציבור" ז"ל דף מ' הלכה י"א, כבר הבאתי דבריו בספרי ק' "מקבצאל" והקשתי על דבריו יעוין שם, ואחר שקשר היו"ד ימשוך הרצועה לזרוע ויכרוך אותה סביב הזרוע שבעה כריכות שלימות, ומה שנמשכת הרצועה בתחלת הזרוע מצד אחד של הזרוע אין זה נחשב כריכה ואין זה בכלל הכריכות, ודלא כמו שכתב "שם חדש" דף קכ"ו לכך יכרוך ז' כריכות ממש שלימות, ואחר שיכרוך השבע כריכות, יעמוד ויניח תפלין של ראש מעומד, דאין להניח תפלין של ראש אלא רק אחר שבע הכריכות:

טז

אחר שהניח תפלין של ראש, אז תכף ומיד יגמור הנחת תפלין של יד בשלש כריכות שכורך באצבע האמצעי הנקרא אמה, ויעשה כריכה אחת בפרק האמצעי של האצבע ושתי כריכות בפרק התחתון, ולפי דברי הרב "מצת שמורים" ז"ל יאמר בעת שעושה הכריכות הנזכרות פסוק "וארשתיך לי לעולם, וארשתי לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" (הושע ב', כ"א-כ"ב):

יז

אחר שעשה שלשה כריכות הנזכרות על האצבע וגמר תפלין של יד, אז יכניס הרצועות של תפלין של ראש באבנטו, בסדר זה דהיינו רצועה של שמאל יכניסנה בקצה העליון של האבנט כנגד החזה שלו, ורצועת הימין יכניסנה באבנט למטה בקצה התחתון של האבנט כדי שתהיה כנגד הטבור שלו, בסוד "והאחת גבוהה מחברתה" (דניאל ח, ג), וידוע דחסד נקרא אריך וגבורה קצר וכמו שכתוב בפתח אליהו חד אריך וחד קצר, וכל זה יעשה כולם שלא יהיו משולשלים לארץ וכנזכר ב"מצת שמורים" וב"משנת חסידים", ומה שכתבתי לעשות הכנסת הרצועות באבנט אחר שלשה כריכות של אצבע, כן נראה מלשון מורנו הרב חיים ויטל ז"ל ב"עולת תמיד" דף מ"ד יעוין שם, וכן מפורש בספר "משנת חסידים" וכן העלתי בספרי הק' "מקבציאל" אף על גב דדבר זה אינו מפורש בספר הכונות לרבינו האר"י ז"ל:

יח

קודם הנחת תפלין של ראש בראשו, יסתכל בשבעה זייני"ן שיש בשני שיני"ן דאית בהו רזין סתימין עמיקין כמו שכתוב בזוהר הקדוש, והובא זה בדברי האחרונים ז"ל, ודע כי אע"ג דמרן ז"ל בסוף סעיף כ"ז כתב "תפלין של ראש טוב להניחם גלויים", הנה המקובלים ז"ל סבירא להו לכסות בטלית שיוריד הטלית עד סוף המצח. וטעמם ונימוקם עמם על פי הסוד וזה עיקר:

יט

יזהר שלא יוציא תפלין של ראש מן הכיס אלא עד שיניח תפלין של יד ויקשרנו במקום הקיבורת, ואם יש שמש לפניו ורוצה להכין לו את תפלין של ראש ולהוציאו מן כיס קודם שכרך שבעה כריכות על הזרוע לית לן בה, ורק יזהר שלא יוציאנו מן הכיס אלא עד שיקשור התפלין של יד במקום הקיבורת, ויש בני אדם נכבדים שהשמש מכין להם במקומם בבית הכנסת הציצית והתפילין שיוציאם מן הכיסים קודם שיבואו וצריך למחות בידם שלא יעשו כן:

כ

מי שלא היה לובש אלא רק תפילין של ראש מפני שלא היה לו תפלין של יד, ואחר שלבש תפלין של ראש הביאו לו תפלין של יד העלתי בתשובה בסיעתא דשמיא בספרי הק' "רב פעלים" שצריך להסיר תפלין של ראש מעליו כדי שילבש תפלין של יד תחלה, ואחר כך יניח תפלין של ראש, ועוד העלתי שם בסיעתא דשמיא שאם היה לובש תפילין בלא טלית גדול, מפני שלא היה לו טלית גדול, ואחר כך הביאו לו טלית גדול שצריך להסיר התפילין וילבש הטלית ואחר כך ילבש התפילין בלא ברכה דכן מוכרח להיות על פי דברי רבינו האר"י ז"ל:

כא

ארבע פרשיות יש בתפילין "קדש" "והיה כי יביאך" "שמע" "והיה אם שמוע", וזה סדר הנחתן לסברת רש"י ז"ל, אך לסברת רבנו תם ז"ל סדרן "קדש" "והיה כי יביאך" "והיה אם שמוע" "שמע", והמנהג כסברת רש"י ז"ל, וכתב הלבוש ז"ל דפעם אחת נפלה בימה שעל קבר יחזקאל הנביא עליו השלום ומצאו שם תפילין ישנים מאד והיו כסדר רש"י, והנה בתחלה היו חושבין מחלוקת זו כשאר מחלוקת שסברה אחת בטלה, אך בא רבינו האר"י ז"ל והגיד בקבלה מפי אליהו זכור לטוב ששני הסברות אמת, וצריך למעבד תרווייהו, ומימות משה רבנו עליו השלום ועד הגאונים היו מניחים שני זוגות, וכן איתא בגמרא מקום יש בראש להניח בו שני זוגות, ובזוהר חדש איתא על קצת בני אדם דמניחים שני זוגות מספק "דלא ידעין ברזא דא דתרוויהו אצטריכו" על כן ירא שמים יעשה שני זוגות תפילין אחד כסברת רש"י ואחד כסברת רבנו תם ויאחז שתיהם בידו ויכניסם בזרועו ויקשרם זה למעלה מזה, דצריך שיניח שניהם יחד ולא כאותם שמניחין של רש"י לחוד ושל רבנו תם לחוד, גם צריך שיניח תפילין של רבנו תם למעלה משל רש"י, בין בראש בין ביד כי מעלת בחינת תפילין של ר"ת גדולה מבחינת תפילין של רש"י, ולכן המנהג לעשות בית תפלין דרבנו תם קטן משל רש"י. והצד המחובר בזרוע הוא העליון, לכך יכניס תחלה של רש"י ויברך עליו אחר שיקשור אותו על הקבורת, ואחר כך יכניס של רבנו תם ונמצא בזה של רבנו תם מונחין למעלה משל רש"י, וכל זה בבתים אבל הרצועות יניח רצועה של תפילין דרבנו תם תחת רצועה של רש"י, לכך יעשה רוחב רצועה של רבנו תם קצר משל רש"י כדי שתתכסה בה, וכן בשל ראש יניח של רבנו תם למעלה משל רש"י וגם הקשר דתפלין דרבנו תם יהיה בעורף גבוה מעט משל רש"י, ורק הרצועות היורדים מן הקשר שבעורף ולמטה, תעביר רצועת רבנו תם תחת רצועת של רש"י שתתכסה בה, רמז לדבר "שמור ת"ם וראה יש"ר" (תהלים לז, לז), ולכל דברים אלו יש טעם על פי הסוד ואין לשנות מה, גם יזהר שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר אלא יהיו סמוכים זה תחת זה ומונחים כולם על הבשר, וכאשר כתבתי בסיעתא דשמיא בספרי הק' מ"קבציאל":

כב

אין לברך על תפילין דרבנו תם אפילו אם לובשו לבדו, והטעם משום דמדרגת תפילין דרבנו תם גבוה משל רש"י על דרך הסוד, וידוע כי רבינו האר"י ז"ל נתן טעם שלא יברך על של ראש, מפני שאין בכוחינו להמשיך האור הנשפע ממדרגה שרומזת לה תפלין של ראש דרש"י, וכל שכן של רבנו תם, וכן כתב הרמ"ע שלא לברך, וכן נהגו רבנן קשישי דארץ ישראל, אלו הן דברי הרב משה זכות ז"ל שהביאם הגאון חיד"א ב"מחזיק ברכה" סימן ל"ד אות ג':

כג

רבינו האר"י ז"ל בתחלה היה מנהגו ללבוש בשחרית של רש"י ושל רבנו תם, ובמנחה של רבנו תם לבדו, ואחר כך עשה תפילין דרש"י כסברת שמושא רבא שהם אצבעים על אצבעים, והיה לובש בשחרית של רש"י ורבנו תם, ובמנחה היה לובש של שמושא רבא הנזכר, והיה אומר תפילין זה דשמושא רבא עולה במקום שני הסברות הנזכרות, וזהו טעם היותם אצבעיים כנגד שתי הבחינות הנזכרות וכמפורש כל זה בשער הכונות יעוין שם, ומה שאמר "עולה במקום שני הסברות" היינו לצורך זמן תפלת המנחה, אבל לא לצורך זמן תפלת שחרית דאם כן היה לובשו גם בשחרית, ואשרי הזוכה ונזהר להתפלל מנחה בתפילין שמושא ועטרת ראשי הרב אדוני אבי זכרונו לברכה לחיי העולם הבא היה נזהר בזה בחודש אלול ועשרת ימי תשובה, ודע כי הנוהגין להתפלל מנחה בתפילין לא יניחום במנחת ערב שבת כי כבר נתנוצץ קדושת שבת שהוא עצמו אות וכמו שכתב רבינו חיד"א ב"מחזיק ברכה" סימן כ"ה בשם המקובל מהר"ם פאפיר"ש ז"ל ושומר אמונים עיין שם:

כד

מי שדרכו ללבוש של רש"י ורבנו תם ביחד, וטעה ולקח תחלה של רבנו תם והניחו ובירך עליו, וכשבא ליטול השני הרגיש שטעה וברך על של רבנו תם יקשור תפילין של רש"י בלא ברכה על סמך הברכה שבירך על רבנו תם, מפני שההוא דרכו כל יום ללבוש שניהם יחד ודעתו בברכה על שניהם, שהיה גם של רש"י מונח לפניו בשעת הברכה ודעתו ללבשו, כן כתב בשו"ת "דברי חיים" ב"יורה דעה" בסוף תשובתו בסימן פ"ב יעוין שם ונכון הוא, מיהו אם זה דרכו ללבוש תפילין של רש"י בלבד, ולקח תפילין של רבנו תם בטעות בחשבו שהוא של רש"י ובירך עליו, ואחר כך נודע לו שלקח רבנו תם ובירך עליו, הנה זה צריך לברך עוד הפעם כשלובש של רש"י, וזה הענין יזדמן כשאדם שואל תפלין מחבירו שיש לו שני זוגות רש"י ורבנו תם, והוא אינו רוצה ללבוש אלא של רש"י, ובטעות לקח של רבנו תם ובירך עליו והגיד לו חבירו ורוצה ללבוש של רש"י אחר אותה הברכה:

כה

אחר שיניח התפילין יאמר פרשת "קדש" "והיה כי יביאך" כדי להשלים ארבעת פרשיות בכל יום כמו שכתבו הרמב"ן ומורנו הרב חיים ויטל ז"ל, ואם אינו יכול לאומרם קודם תפלה יאמר אותם אחר תפלה וכנזכר ב"מחזיק ברכה":

כו

אחר שהניח תפלין של יד קודם שהניח תפילין של ראש לא יפסיק אפילו לקדיש וקדושה, ובתשובתי בסיעתא דשמיא בספרי הק' "רב פעלים" העלתי במי שלובש רבנו תם לבדו ונזדמן לו קדיש וקדושה בין של יד ובין של ראש, אף על גב דבזה לא יש ברכה ואין כאן הפסק, עם כל זה לפי טעם הר"ן וה"לבוש" דסבירא להו הא דאין פוסקין בין של יד לשל ראש, משום דכתיב "והיו" (דברים ו, ח) שצריך להית הוויה אחת לשתיהם ועיין ב"מנחת אהרן" דף ל"ז שכתב בזה טעם על פי הסוד, ועל כן צריך לזהר גם בשל רבנו תם אף על גב דליכא ברכה בזה. מיהו עשיתי תיקון לזה שלא לאבד קדיש וקדושה: כיוון דאין כאן ברכה יענה קדיש וקדושה ואחר שיענה יפשוט תפלין של יד ויחזור ויניחנו מחדש ואחריו תפלין של ראש בלי הפסק, לקיים מה שאמר הכתוב "והיו" (דברים ו, ח) הוייה אחת לשתיהם, וגם על פי הסוד דרך זהה יבא נכון: