כף החיים/אורח חיים/נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים נא |

סעיף א[עריכה]

(א) סעיף א: אומרים ברוך שאמר וכו' — וצריך לאומרו בניגון ובנעימה, כי הוא שיר נאה ונחמד; וכתב בספר היכלות שיש בו פ"ז תיבות, וסימן ראשו כתם פז. טור. וכתב בתולעת יעקב בשם אור זרוע: שבח זה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה על פי פתקא דנפל מן שמיא, ומצאוהו כתוב בו, ויש בו פ"ז תיבות וקבלו לאומרו מעומד וכו', עכ"ל. ב"ח סימן נ"ג, ט"ז ס"ק א', אליה רבה אות א', סולת בלולה אות א', שלמי צבור דף ס"ו ע"ד. וכתב הסולת בלולה שם בשם ספר הגן וזה לשונו: בברוך שאמר יש פ"ז תיבות, להודיע שכל מי שאומר ברוך שאמר בקול נעים ובכוונה, הקב"ה עושה לו כתר של פז, שנאמר "ראשו כתם פ"ז", עכ"ל. בפה עמו בסגו"ל, בתשבחות בחיר"ק. ויאחוז בב' ציציות שבטלית שהם כנגד פניו, בשעת אמירת ברוך שאמר. מגן אברהם ס"ק א' בשם הכוונות, והבאנו דבריו לעיל סימן מ"ח עי"ש, וכן כתבו אחרונים. ועיין מחזיק ברכה בקונטריס אחרון אות ד', והביא דבריו השלמי צבור דף ס"ו ע"ב, יעו"ש:

(ב) שם: אומרים ברוך שאמר וכו' — נוסח פ"ז תיבות של "ברוך שאמר" שכתבנו לעיל בסימן מ"ח בשם האר"י ז"ל, זה לא ישתנה כלל בכל זמן, בין בחול בין בשבת, בין ביום טוב בין בראש השנה בין ביום הכיפורים, מפני שיש בו סודות נעלמים, כמו שכתב בשער הכוונות דרוש תפילת השחר דף י"ז ע"ג. וכן כתב משנת חסידים בתפילת היצירה פרק א' אות ד', יד אהרן בהגהות הטור, וכן כתב הפרי חדש אות א', וכן כתב החיד"א בציפורן שמיר סימן ב' אות י"ט, וכן כתב דברי מנחם בהגהות בית יוסף אות ו' בשם מהר"א נחום יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים אות ב'. ודלא כמו שכתב הכנסת הגדולה בהגהות הטור בשם ה"ר דוד אבודרהם, דבשבת אומרים "ברוך המנחיל מנוחה" וכו' וביום טוב "ברוך שנתן מועדי" וכו'. וכתב החיד"א במחזיק ברכה בקונטריס אחרון סימן נ"א אות ב', דאפילו אם הצבור יאמרו נוסח אחר, הוא לבדו יאמר נוסח המתוקן הנזכר, כי תוכו רצוף סודות נוראים, עכ"ל. והביא דבריו השלמי צבור דף ס"ו ע"ב, וכן כתב בציפורן שמיר שם ובקשר גודל סימן ז' אות כ"ה, סידור בית עובד אות ב':

סעיף ב[עריכה]

(ג) סעיף ב: אם סיים ברוך שאמר קודם שסיים החזן וכו' — משמע, אבל אם סיים עם החזן בבת אחת – לא יענה אמן, דהוי עונה אמן אחר ברכותיו. וכן כתב המגן אברהם ס"ק ב', אליה רבה אות ב', סולת בלולה במקור חכמה אות א', הלכה ברורה אות א', ברכי יוסף אות ב', קשר גודל סימן ז' אות כ"ו, שלמי צבור דף ס"ז ע"א, ר' זלמן אות ג', סידור בית עובד אות י"א, בן איש חי פרשת ויגש אות ח':

(ד) שם: עונה אחריו אמן — ויותר טוב אם יוכל להתחיל גם כן "מזמור לתודה" ואחר כך יענה אמן, כדי שלא יפסיק בין הברכה לדבר שמברך עליו. חסד לאלפים אות ג':

(ה) ואם החזן סיים ברכה אחרת, והוא אמר ברכה אחרת, מותר לענות אמן. מגן אברהם שם. אליה רבה שם. ר' זלמן שם. סולת בלולה אות ב'. מיהו הרב יד אהרן בהגהות הטור חלק על דברי המגן אברהם הנ"ל, וכתב דאין נראה לחלק בין הברכות שוות לכשאינן שוות לדעת הרא"ש, דהכל נראה כעונה אמן אחר ברכותיו, עכ"ל. וכן נראה דעת המאמר מרדכי אות א'. אבל הברכי יוסף אות ג' פסק כדברי המגן אברהם, וכתב דלא כהרב יד אהרן. וכן פסק בספרו קשר גודל סימן ז' אות כ"ו. וכן כתב הרב המגיה בשלמי צבור דף ס"ז ע"א, ועיין שם שכתב על דברי המאמר מרדכי שהוא דוחק גדול, וסיים: כיון דלדעת האומרים חייב לענות אמן, אם לא יענה גדול עונו מנשוא, כנודע עונשו של ביטול אמנים, ולדעת הרב יד אהרן דסבר דלא יענה – אינו אלא משום דמחזי כעונה אמן אחר ברכותיו, וזה אינו כל כך איסור גדול, ולא אמרו אלא מגונה הוי, וכמו שכתב הרב פרי חדש ז"ל דהעונה אמן אחר ברכותיו מגונה הוי אבל שתוקי לא משתקינן ליה, וכדאמרינן פרק אין עומדין עי"ש, אם כן כל כי האי מילתא דנידון דידן יענה אמן, מפני הספק של חומר ביטולו, ואפילו גנאי ליכא, עכ"ל. וכן כתב שערי תשובה אות ב':

סעיף ג[עריכה]

(ו) סעיף ג: אחר ישתבח יכול לענות אמן אחר ברכת עצמו — וכן כתב מרן ז"ל לקמן סימן רט"ו סעיף א'. וכן כתב בשער הכוונות בנוסח התפילה דף נ"א ע"ב. והובאו דבריו לעיל סימן מ"ח, יעו"ש. וכן הוא בסידור הרש"ש ז"ל. ועיין מה שכתב מור"ם שם סימן רט"ו בהגהה, שאין עונים אמן, רק אחר ברכת "בונה ירושלים" וכו', יעו"ש. ועל כן כתבתי זאת, אף על גב דבלאו הכי אנן קיימא לן כדברי מרן ז"ל, מפני שיש אשכנזים הולכים על פי דברי האר"י זלה"ה ודו"ק:

סעיף ד[עריכה]

(ז) סעיף ד: צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור וכו' – לפי דברוך שאמר הוי ברכה שלפני פסוקי דזמרה, וישתבח הוי ברכה אחרונה. טור. מגן אברהם ס"ק ג. ר' זלמן אות ד. ועיין לקמן ריש סימן נ"ד. ואפילו בלשון הקודש אסור להפסיק בדיבור. וכן בכל מקום שאסור להפסיק, אסור אפילו בלשון הקודש. מגן אברהם ריש סימן סו. סידור בית עובד אות ה. קיצור שלחן ערוך סימן י"ד אות א. ועיין לקמן אות טו ובסימן ס"ו אות א ולעיל סימן כ"ה אות ג"ן. ואם עבר והפסיק בדיבור בין ברוך שאמר לפסוקי דזמרה, או באמצע פסוקי דזמרה, אין צריך לחזור ולברך ברכת ברוך שאמר. כן משמע מדברי מרן ז"ל, שכתב: צריך ליזהר וכו', משמע דאינו אלא זהירות בעלמא, אבל לא שצריך לחזור הברכה אם הפסיק. ולא דמי לברכת המצוות והנהנין, דהתם תיקנו הברכה בשביל המצוה או ההנאה ההיא, אבל הכא לא תיקנוהו בשביל הזמירות אלא תיקנוהו על פי פתקא דנפל מן שמיא, רק שקבעוהו קודם הזמירות ודו"ק. ודלא כמו שכתב זכור ליצחק הררי סימן ז' וסימן ח':

(ח) שם: צריך ליזהר מלהפסיק וכו' – כתב ה"ר דוד אבודרהם, שהר"ם, כשהיה צריך להפסיק בין ברוך שאמר לישתבח, היה אומר קודם שידבר – אלו הפסוקים: "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמן והלל לה'", ו"ברוך ה' לעולם אמן ואמן", ו"ברוך ה' מציון", ו"ברוך ה' אלהים אלהי ישראל", ו"ברוך שם כבודו לעולם" וכו'. וכשחוזר להתחיל ממקום שפסק, היה אומר גם אלו הפסוקים, לפי שהם כמו ברכה, עכ"ל. בית יוסף, ב"ח, ט"ז ס"ק ב, מגן אברהם ס"ק ד, אליה רבה אות ד, עטרת זקנים, סולת בלולה אות ג', ר' זלמן אות ה', שלמי צבור דף ס"ז ע"ג. וכתב כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף וזה לשונו: זו קולא יתירא לדעתי, בא וראה שלא כתבוהו הפוסקים. הגהה כ"י, עכ"ל. והביאו אליה רבה שם ושלמי צבור שם. וכתב אליה רבה שם וזה לשונו: נראה שהבין דמותר להפסיק כשאומרים כן אף בדבר הרשות, אפילו שלא מפני היראה או כבוד. ולא נהירא, דמיירי בעניין דמותר להפסיק, ואפילו הכי אומרים הפסוקים, וכן משמע בלבוש ולחם חמודות, עכ"ל יעו"ש. וכן כתב סולת בלולה שם, פרי מגדים במשבצות זהב אות ב, מאמר מרדכי אות ג, שלמי צבור שם, שערי תשובה אות ג. וכשמפסיק לקדיש וקדושה וכיוצא, שמותר להפסיק, אין צריך שיאמר אלו הפסוקים, דלא חמיר מקריאת שמע וברכותיה, וכן המנהג פשוט בינינו. מאמר מרדכי שם, שלמי צבור שם, שערי תשובה שם:

(ט) שם: צריך ליזהר מלהפסיק וכו' — כתב סולת בלולה שם בשם המדרש, וזה לשונו: אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי לאליהו זכור לטוב, ועמו ארבעת אלפים גמלים טעונים. אמרתי לו: מה אלו טעונים? אמר לי: אף וחימה, לעשות נקמה באף וחימה למי שמספר בין קדוש לברוך, בין ברכה לברכה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך, בין גאולה לתפילה. ולא עוד, אלא שאין תפילתו נשמעת, שנאמר: "ולא אותי קראת יעקב", עכ"ל. וכן כתב שלמי ציבור דף ס"ז ע"ב. ועיין בבית יוסף סימן נ"ו ובאחרונים שם, שהביאו גם כן המדרש הזה, יעו"ש:

(י) שם: צריך ליזהר מלהפסיק וכו' — ובין ישתבח ליוצר אסור להפסיק, כמו שכתוב בסימן נ"ד סעיף ג. מגן אברהם ס"ק ג, רבינו זלמן אות ד:

(יא) שם: צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל ברוך שאמר וכו' — אבל אחר ברכת ברוך שאמר מותר לענות אמן של אחר ברכות, כמו שכתב לעיל סעיף ב'. וכן בין פסוקי דזמרה מותר לענות אמן של אחר ברכות, כמו שכתב בשער הכוונות דף א ע"ג, שהאר"י ז"ל היה עונה אמן באמצע הזמירות אחר המברכים י"ח ברכות של ברכת השחר, יעו"ש. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הברכות פרק א', וכן כתב מגן אברהם ס"ק ג בשם הכוונות. וכתב שם המגן אברהם וזה לשונו: ונראה לי דאפילו באמצע הברכה מותר לענות אמן, כיון שלא הוזכרה בגמרא, עכ"ל. מיהו הברכי יוסף אות א' ואות ד' הוכיח דנתקנה קודם התלמוד, יעו"ש, וכן כתבנו אנן לעיל אות א' בשם תולעת יעקב, דאנשי כנסת הגדולה תיקנוה, יעו"ש. ועיין פרי מגדים באשל אברהם אות ג', דסבירא ליה דיכול לענות אמן של אחר הברכות באמצע ברוך שאמר, יעו"ש, וכן כתב רבינו זלמן אות ה'. אמנם החיד"א בקשר גודל סימן ז' אות כ"ט ואות ל' כתב, דמדברי האר"י ז"ל משמע דבאמצע ברוך שאמר לא יענה אמן. ונראה דכוונת הרב ז"ל הוא על אמן דברכות דלא יענה באמצע, דברוך שאמר נתקן קודם התלמוד. אבל יוכל לענות קדושה וברכו וקדיש, מידי דהוה אקריאת שמע וברכותיה, דעונה באמצע הפרק וכמו שכתב בשלמי צבור דף ס"ז ע"ב, עכ"ד. וכן כתב הזכור לאברהם בחלק ג' אות ב' דף ה' ע"ב באות כ"ט ואות ל', סידור בית עובד בדיני ברוך שאמר אות ט' ואות יו"ד. והוא הדין דיכול לענות חמשה אמנים ראשונים של הקדיש ומודים, אבל לא אמנים של על ישראל ויהא שלמא, כמו שמפסיקים בקריאת שמע וברכותיה וכמו שנבאר בס"ד בסימן ס"ו סעיף ג', והוא הדין לכאן. וכן כתב בן איש חי פרשת ויגש אות ט'. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ה' אות ד'}}.

וכל זה הוא אם התחיל בברכה שבאמצע ברוך שאמר, דהיינו שהתחיל לומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל אב הרחמן" וכו'; אבל קודם לכן יוכל לענות גם אמן של אחר הברכות, אבל לא אמן של על ישראל ויהא שלמא וברוך הוא וברוך שמו, כיון שאינם חובה כל כך אלא מנהגא בעלמא, כמו שכתב השלמי צבור דף פ"ה ע"א; ואם כן, למה יפסיק בזה בשבח הגדול הזה? וכשמפסיק לענות קדיש וקדושה וכו' בברכה שבאמצע ברוך שאמר, וגם אמן של אחר הברכות קודם שהתחיל בברכה שבאמצע ברוך שאמר, זה לא חשיב מוסיף על פ"ז תיבות שבברכת ברוך שאמר, דאינו חשוב מוסיף אלא אם כן מוסיף איזה שבח בנוסח ברכת ברוך שאמר, אבל לא כשעונה איזה דבר שבקדושה שנתחייב לענות מחמת אחרים, ואינו נוגע לנוסח ברוך שאמר, והוא פשוט. ועיין בן איש חי באות הנזכר, שכתב: כשמפסיק לענות לכל דבר שבקדושה בי"א ברוך הראשונים קודם שהתחיל לומר הברכה שבאמצע ברוך שאמר, שחוזר ואומר ברוך שאמר מתחילתו עד סופו, כדי שיאמר פ"ז תיבות אלו בלתי יתרון תיבה אחרת עמהם, יעו"ש. ולא נהירא, דאם חשיב עניית דבר שבקדושה תוספת על פ"ז תיבות, אם כן למה התירו הפוסקים לענות בברכה שבאמצע ברוך שאמר? ואם אינו חשוב תוספת, גם בי"א ברוך הראשונים לא חשיב, ואם כן למה צריך לחזור לאומרו מתחילתו? ואדרבה, דאם חוזר לאומרו מתחילתו הוי כמוסיף, דכיון דאמר מקצת הברוכים וחוזר לאומרם, הוי כמוסיף בנוסח הברוך שאמר עצמו, שכופל הדברים; ועוד, שי"ג ברוך אלו יש בהם כוונה, כמו שכתב בשער הכוונות דף י"ז ע"ג, ואם חוזר לאומרם הוי מוסיף.
וגם מה שכתב באות הנזכר, והביא ראיה מספר כף החיים סימן ח"י אות ה', לא ידענא מה ראיה יש משם, והרי לך לשונו: אם בעודו מברך ברכות השחר בתוך הברכה שמע קדיש או קדושה, לא יענה וכו'. וכן באמצע הברכה, שאמר: "ברוך אתה ה'" מברוך שאמר, לא יענה לקדיש וקדושה ומודים עד אחר שיגמור "מלך מהולל בתשבחות", עכ"ל. ורוצה לומר, כיון דברכת "ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות" קצרה, לא יפסיק באמצעה, וכמו שכתבנו לעיל סימן ה' אות ד', יעו"ש ודו"ק:

(יב) י"ג ברוכים שיש בברוך שאמר הם כנגד י"ג תיקוני דיקנא, כמו שכתב בשער הכוונות בדרושי תפילת השחר דף י"ז ע"ג, יעו"ש, פרי עץ חיים שער הזמירות פרק ד':

(יג) הפסוקים של "יהי כבוד ה' לעולם" וכו' שאומרים אחר מזמור לתודה, תמצא שהם ח"י פסוקים ובהם ח"י אזכרות, הרומזות לח"י עלמין שמקבל חיות ושפע רב מאילנא דחיי, וזהו סוד "חי חי הוא יודוך" וכו', וכל זה להטיל לחקל תפוחין קדישין, ולכן באלו הי"ח פסוקים יש קל"ז תיבות ועם הכולל הרי קל"ח כמנין חקל תפוחין, והשפע בא לו מד' הויות וג' אהיה, וז' שמות אלו הם בגימטריא פות"ר ועם הכולל תרפ"ז, והנה ראשי תיבות פסוקים הנזכרים הם בגימטריא תרפ"ו ועם הכולל תרפ"ז כמנין ז' שמות הנזכרים, ויוסף נקרא פותר כנודע. ובזה נעשה כתר לחקל תפוחין קדישין, כנ"ל. ולזה סופי תיבות עולה כתר, לרמוז כי הוא סוף כל דרגין. וזה הכתר הוא מכ"ב אתוון, ולכן אומרים "תהלה לדוד" אחריו מיד בלי הפסק, אפילו בשבת, שנרמזו בה הכ"ב אתוון, ולכן אין להפסיק בין הפסוקים האלו לתהלה לדוד בשום פסוק אחר כלל, להיות כי פוגם בכתר הנזכר ח"ו, ולכן תיכף יתחיל לומר "אשרי" וכו' "תהלה לדוד" וכו'. שער הכוונות שם ע"ד, פרי עץ חיים שם פרק ה'. ועיין בספר משנת חסידים בתפילת היצירה פרק ג' אות ד' שכתב שסופי תיבות הח"י פסוקים הללו עם הח"י פסוקים עצמן הם מספר כת"ר, יעו"ש. וכן כתוב בהגהות וביאורים שבשער הכוונות הנדפס מחדש. ומה שכתוב שם "בפרי עץ חיים", נראה שטעות סופר הוא וצ"ל "בספר משנת חסידים":

(יד) פסוק "והוא רחום יכפר עון" יאמר אותו אפילו בשבת, כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ח בשם האר"י ז"ל. וכן כתב המחזיק ברכה סימן רס"ז אות ג' יעו"ש, וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ז' אות מ', שלמי צבור דף ס"ט ע"א, שערי תשובה אות ג'. והוא הדין מה שאומרים קודם פרשת התמיד: "שתרחם עלינו ותמחול לנו את כל חטאתינו" וכו' וכיוצא בזה בנוסח התפילה, אומרים אותו אפילו בשבת. ומה שכתב בשער הכוונות בדרושי ראש השנה דף צ' ע"א שאין לומר "אבינו מלכנו חטאנו לפניך" וכו' בשבת, הוא מפני שאין זה מתוקן בנוסח התפילה הרגיל בכל יום; אבל דבר המתוקן בנוסח התפילה שבכל יום צריך לאומרו, והוא פשוט. וכן כתבנו לקמן סימן קל"א אות ט"ו וסימן רס"ז אות ה בשם כמה פוסקים, יעו"ש:

(טו) "ה' מלך" שבפסוקי יהי כבוד אין צריך לעמוד, דלא כהרב יעב"ץ בסידורו. קשר גודל שם אות מ"א. וכן משמע מדברי האר"י ז"ל כמו שכתבנו לעיל סימן ן' אות ח יעו"ש, ועיין פתח הדביר אות ח'. ואין להפסיק כלל בין "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד", כמו שאין להפסיק בין "ה' אלהיכם" ל"אמת". אליה רבה אות ד' בשם פסקי תוספות. ורוצה לומר, כמו שאין להפסיק בין תיבות "ה' אלהיכם" לתיבת "אמת" כמו שכתב לקמן סימן ס"ו, כך אין להפסיק בין תיבת "ה'" לתיבת "מֶלֶך" או לתיבת "מָלָך" או לתיבת "ימלוך", משום דמשתנה העניין והוי כמזכיר השם לבטלה. אבל בין תיבות "ה' מלך" לתיבות "ה' מלך" וכו' פשיטא דיכול לענות קדיש או קדושה או אמן, כמו שאר הפסוקים של יהי כבוד וכו', כיון שאין משתנה העניין ולא הוי כמזכיר השם לבטלה, דהא אמר "ה' מלך". והוא הדין בכל מקום שמזכיר את השם אסור להפסיק בין תיבת "ה'" לתיבה שלפניו או לתיבה שלאחריו היכא שמשתנה העניין, דהוי כמוציא שם שמים לבטלה. וכן כשהשם ריש פסוק, אסור להפסיק אחר תיבת "ה'" עד שיאמר איזה תיבות אחר תיבת "ה'", בעניין שלא ישתנה העניין והוי כמוציא שם שמים לבטלה, ודו"ק:

(טז) שם בהגה: ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ברוך שאמר לישתבח — וכן כתבו האחרונים, סולת בלולה במקור חכמה אות ב', שלמי צבור דף ס"ז ע"ב, קשר גודל סימן ז' אות ל"א, סידור בית עובד אות א', רבינו זלמן אות ד'. ואפילו בשתיקה אין להפסיק. קשר גודל שם, סידור בית עובד אות ב'. ועיין לעיל אות ז':

(טוב) לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו תוך פסוקי דזמרה, ואפילו בין מזמור למזמור, כמו שהדין בקריאת שמע. סידור בית עובד אות ג':

(חי) לצורך מצוה מותר להפסיק ברמיזה תוך פסוקי דזמרה אפילו בתוך המזמור, דלא עדיף מקריאת שמע דמותר להפסיק ברמיזה לצורך מצוה בפרשה שניה, לפי רוב הפוסקים ז"ל, ובפסוקי דזמרה כולי עלמא יודו דמותר לצורך מצוה להפסיק ברמיזה. סידור בית עובד אות ד':

(יט) אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה, עיין לקמן סימן ס"ה וסימן ע"ח, וכדינו שם דינו כאן. {{ק|פרי חדש אות ד', שתילי זיתים אות ה'. ועיין בדברינו לקמן סימן ג"ן אות י"א:

(ך) אלו שמפסיקין בפיוטים ביום טוב ובשבוע הבן וכיוצא, ראוי לגעור בהם, והם חוטאים ומחטיאים את הרבים ועוברים אלפני עור, שבסיבת אריכותם מפסיקין הקהל ומדברים זה עם זה מילי דעלמא. ואילו הוה בין ישתבח ליוצר החרשתי; אבל בין ברוך שאמר לישתבח, שהם ברכות שנתקנו אחת קודם המזמורים ואחת לאחר המזמורים, כל המפסיק וכל מי שבידו למחות ואינו מוחה עתידין ליתן את הדין, וכדלקמן סימן ס"ח. פרי חדש שם. ועיין לקמן סימן ד"ן סעיף ג'. וכתב בשל"ה: אפילו בשבועות, שנוהגין להביא לכל אחד מיני עשבים להריח בהם לכבוד מתן תורה, צריכין ליזהר שלא לברך עליהם ולא יריחו עד אחר העמידה כדי שלא יפסיקו; וכל מי שמפסיק ודובר דבר, גורם רעה לעצמו ונקרא נרגן מפריד אלו"ף. סולת בלולה אות ד'. ועיין לקמן סימן תצ"ד אות נ"ז: