שולחן ערוך אורח חיים נד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · נד · ג

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

המספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה מותר להפסיק.

הגה: ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבית הכנסת שיעשה לו דין בין ישתבח ליוצר דכל זה מיקרי לצורך מצוה ולאחר כך כשחוזרין להתפלל יאמר השליח ציבור מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו ולכן מתחילין ערבית בלא קדיש (כל בו).

וכן מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש יכול להניחם ולברך עליהם אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר (אור זרוע פרק תפלת השחר) וכל שכן שלא יפסיק לאחר שאמר השליח ציבור ברכו קודם שמתחילין ברכת יוצר (בית יוסף סוף סימן נ"ו בשם המנהיג ועיין לקמן סוף סימן נ"ז):

מפרשים

מגן אברהם

(ב) המספר וכו':    ובכתבים כתב לומר בעשרת ימי התשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע:


(ג) מקצת פסוקי:    ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה [ד"מ כל בו] ונ"ל שלכן נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ אין שייך לומר קדיש:

ועתה חדשים מקרוב באו שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה וכ"מ הלשון סי' קל"ג שכתב ברכו אחר קדיש בתרא משמע דאומרים רק ברכו בלא קדיש ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים:

כתב ב"ש דף ס"ה ע"ד‏[1] בענין קדיש דרבנן כתב הרמב"ם סוף פרקי אבות שא"א אותן כי אם על ההגדה ולכן אומרים אחר הפרקים אר"ח וכו' כדי לומר קדיש עליו אמנם בחבורו כתב לאומרו על כל תורה שבע"פ עכ"ל ב"ש. וז"ל הרמב"ם סוף ספר אהבה כל י' שעוסקים בת"ת שבע"פ אפילו במדרשות או בהגדות אומרים קדיש דרבנן ובטור סי' רט"ו כתוב שהתינוקות של בית רבן אחר שלמדו נפטרין ואומרים קדיש, אבל בלקוטי פרדס‏[2] כתוב וז"ל כשהצבור אומרים פסוק או משנה צ"ל קדיש לפיכך אומרים קדיש אחר פסוקי דזמרה ואף אחר משנה כגון במה מדליקין ואומר בסיומן אר"א אר"ח דהיינו כקריאת התורה כדי לקדש שאין מקדישין אלא בסיום הפסוק או דרשת הפסוק עכ"ל. וא"כ י"ל שגם כוונת הרמב"ם בחבורו לומר הגדה אחר תורה שבע"פ ולומר אח"כ קדיש כי היכי דלא תקשי דידיה אדידיה וכן מנהג כל ישראל אחר פרקים ואין כאלהינו ובמה מדליקין הגדת אר"א כו' א"כ כשלומדין משניות י"ל הגדה אחריו כדי לומר קדיש וכ"כ בספר מ"ש (משפטי שמואל) סי' [ק]ל"ג ועיין בב"י רסי' נ"ה:


(ד) יכול להניחם ולברך:    ז"ל ד"מ כ' א"ז ובתשובת הגאונים כ' ששאלתם מי שנזדמן לו טלית לאחר שעמד להתפלל יוצר קודם שקרא ק"ש מהו להפסיק ולברך כך ראינו שמפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש ומתעטף ואומר קדיש אבל אם נזדמנה לו לאחר שהתחיל קדיש אינו מפסיק כלל וכו' ע"כ גם ע"פ ספרי הקבלה אין להפסיק בין קדיש לברכו כמ"ש ס"ס מערכת אלהים עכ"ל ד"מ, משמע מזה שמדבר בש"ץ ואפ"ה רשאי להפסיק בין ישתבח לקדיש עיין סימן נ"ג ס"ג, וגם משמע מלשון א"ז לאחר שהתחיל קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים ע' סי' ס"ו סס"ב וזה שכתב רמ"א כאן אבל בין קדיש וכו' וכ"ש שלא יפסיק וכו':

באר היטב

(ב) ליוצר:    בכתבים כתוב לומר ביו"ד ימי תשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע. מ"א.


(ג) דזמרה:    ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש. והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה ומש"ה נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ אין שייך לומר קדיש. ועתה חדשים מקרוב שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים. ואין לומר קדיש אלא אחר דבר הגדה. וכשלומד משניות או שום דבר תורה שבע"פ יש לומר הגדה אחריו דהיינו אר"א אר"ח ת"ח מרבים שלום וכו' כדי לומר עליו קדיש. מ"א ע"ש וע"ל סי' נ"ה ס"ק א' מש"ש.


(ד) ברכו:    לאחר שהתחיל הש"ץ קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים עיין סימן ס"ו סעיף ב' וזהו שכתב רמ"א כאן אבל בין קדיש לברכו וכו' וכ"ש שלא יפסיק וכו'. מ"א.


משנה ברורה

(ד) המספר — ובכתבים כתב לומר בעשי"ת מזמור ממעמקים קראתיך ד' בין ישתבח ליוצר וצ"ע:


(ה) מעורכי המלחמה — ר"ל דכתיב בקרא מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ואחז"ל הירא מעבירות שבידו וזו ג"כ בכלל עבירה היא והא"ר כתב בשם מטה משה שהקליפות מבטלים לעלות התפלה וע"י פסוקי דזמרה מכריתים אותם וכששח חוזרין עליה בשביל העבירה הזאת אותם הגדודים שהם מעריכים מלחמה בינינו בעו"ה ע"כ ראוי שלא לספר:


(ו) לפסוק צדקה — וה"ה לכל דבר מצוה ודוקא בין ישתבח ליוצר שהוא ענין אחר אבל בין קדיש וברכו או בין הפרקים של ק"ש וברכותיה או של פסוקי דזמרה אסור להפסיק אפילו בצרכי רבים ולדבר מצוה וכדלעיל בסימן נ"א ס"ד [א"ר והגר"א לעיל בסימן נ"א שם עי"ש]:


(ז) הש"ץ — משמע דאפילו אם לא אמר רק הוא לבד הפסוקים יכול לומר קדיש:


(ח) מקצת פסד"ז — ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש שלעולם לא תמצא קדיש בלי פסוקים שלפניו אם לא הש"ץ אחר חזרת התפלה או בלחש בערבית שהקדיש קאי על התפלה וכתב המ"א שלכן נהגו לומר פריסת שמע [ברכו נקראת פריסת שמע כדלקמן בסימן ס"ט] אחר גמר תפלת י"ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח אבל אח"כ לא שייך לומר קדיש אם לא אמר תחלה מקצת פסוקים. ועתה חדשים מקרוב באו שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר שני קדישים סמוכין זה לזה ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני קדישים:


(ט) בלא תהלה — או אחר תפלה וכמו שכתבנו בס"ק הקודם וכן אחר שלמד איזה ענין מתורה שבע"פ יוכל לומר קדיש דרבנן ועיין במ"א שמסיק דדוקא אם אמר אח"ז עכ"פ מקצת דבר אגדה ואז יוכל לומר הקדיש דרבנן כי עיקר הקדיש זה נתקן על דבר אגדה וע"כ מנהג כל ישראל לומר אחר פרקי אבות ואחר במה מדליקין המאמר דר' חנניא בן עקשיא או אר"א א"ר =אמר רבי= חנינא ת"ח מרבים שלום וכו'. ולפ"ז יש ליזהר כשלומדים משניות יאמרו בסוף הלימוד המאמר דר' חנניא בן עקשיא וכדומה כדי שיהיו יוכלו לומר עי"ז אח"כ הקדיש דרבנן. ואחר תנ"ך אומרים קדיש שלם אפילו רק אחר ג' פסוקים. ואין לומר קדיש אא"כ היו עשרה אנשים בבהכ"נ בשעת אמירת הפסוקים והלימוד וכמו שיתבאר בסימן נ"ה במ"ב סק"ב ואפילו אם רק ב' וג' לומדים אומרים קדיש כשיש שם עשרה ואפילו מי שלא למד יכול ג"כ לומר הקדיש כמו בפריסת שמע לקמן בסימן ס"ט:


(י) ערבית בלא קדיש — עיין לקמן בסימן ס"ט מה שכתבנו שם בזה:


(יא) וכן מי שלא — דכ"ז הוא צורך מצוה ע"כ מותר להפסיק לאחר שגמר ברכת ישתבח:


(יב) והביאו לו — בין ליחיד ובין לש"ץ ואע"פ דגנאי הוא לצבור להמתין מ"מ הואיל דא"א בלא"ה שרי ובזה אין צריך הש"ץ לחזור ולומר פסוקים דשהייה מועטת היא [דה"ח] ונראה דביחיד מיירי באופן שיהיה יכול לגמור הנחת טלית ותפילין קודם שיגיע הש"ץ לאיש"ר וברכו או שכבר שמע קדיש וברכו דאל"ה הלא קי"ל בסימן כ"ה דאסור להפסיק בין השל יד להשל ראש אפילו לענות איש"ר וברכו אלא שותק ושומע ומכוין למה שאומרים וזה אין נכון לעשות כן לכתחלה לצאת בזה אפילו למאי דקי"ל שומע כעונה כדמוכח בברכות כ"א ע"ב בתוד"ה עד וברא"ש שם ובאופן זה טוב יותר שימתין מלהניח התפילין עד שיסיים הש"ץ ברכו ואז יניחם ולענין הברכות עיין בס"ק הסמוך:


(יג) בין קדיש — ר"ל משעה שהתחיל קדיש דהקדיש לברכו ג"כ שייך ועיין באחרונים שכתבו דבין קדיש לברכו דינו לכל מילי כבין הפרקים ותיכף אחר ברכו אף שלא התחיל עדיין ברכת יוצר הוי כאמצע הפרק דמשם ואילך הוא כהתחלת יוצר כי עיקר כונת הש"ץ מה שאומר ברכו את ד' היינו שיברכוהו אח"כ בברכת יוצר ע"כ בין יחיד ובין ש"ץ אם לא נזדמן לו טלית עד שהתחיל קדיש יכול להתעטף בו תיכף אבל לא יברך עד לאחר התפלה ואז ימשמש בו ויברך ותפילין אם נזדמן לו קודם ברכו יכול לברך עליהן לפי מה שהסכימו האחרונים בסימן ס"ו דיוכל לברך על התפילין בין הפרקים אבל אם לא נזדמן לו עד שהתחיל ברכו שוב לא יוכל לברך עליהן אלא יניחן בלי ברכה וכשיגיע קודם אהבה רבה ימשמש בהן ויברך עליהן ועיין בסמוך:


(יד) לאחר שאמר וכו' — מלשון זה מוכח דאפילו יחיד לא יפסיק ועיין בס"ק הקודם ונראה דכ"ז דוקא באופן שמיירי בפנים דהיינו שכבר גמר ברכת ישתבח ועומד להתחיל ברכת יוצר אור אבל אם הוא עוסק עדיין בפסוקי דזמרה וכ"ש אם בא עתה להתפלל ורוצה להתפלל כסדר ולא לדלג הפסד"ז ולפתוח מברכת יוצר ושמע קדיש וברכו אין דינו בזה כאמצע הפרק ולכו"ע יכול להניח טלית ותפילין ולברך עליהן וע' בהגהות הגאון ר' חיים צאנזאר:

ביאור הלכה

(*) בין קדיש:    עיין במ"ב שכתבתי דבין קדיש לברכו דינו כבין הפרקים כ"כ א"ר והעתיקו הפמ"ג וקשה לי דהלא הרמ"א פסק בסימן פ' בהג"ה ובסימן ס"ו ס"ב דעל תפילין יוכל לברך עכ"פ בין הפרקים וכמו שמוכח ג"כ בס"ח שם בהג"ה עיין שם בחידושי רע"א ובפמ"ג אות ד' שם א"כ אמאי קאמר דלא יפסיק בשום דבר הא לענין תפילין דאיירי לעיל מיניה יוכל להפסיק וא"ל דהרמ"א העתיק לשון הא"ז וליה לא ס"ל דהלא בא"ז המובא בד"מ לא מוזכר כלל תפילין רק טלית ואפשר דהרמ"א קאמר בזה לפי דעת הי"א שם בהג"ה ולא לדעת עצמו שוב ראיתי בביאור הגר"א שכתב אבל בין וכו' דמשם ואילך הוא כהתחלת יוצר עכ"ל משמע מיניה דמהתחלת קדיש והלאה הוא כאמצע הפרק א"כ ניחא הכל אם נסבור שם דבאמצע הפרק אסור כחידושי רע"א וכהפמ"ג שם אמנם בביאור הגר"א שם בס"ב מוכח מיניה דסובר דלהרמ"א דמיקל לענין תפילין מותר אפילו באמצע הפרק א"כ צ"ע אמאי החמיר הרמ"א פה לענין תפילין וע"כ כתירוצנו הראשון דהרמ"א אזיל פה לפי דעת הי"א שם:





▲ חזור לראש

  1. ^ [סוטה מט. ד"ה ואיהא]
  2. ^ [בפירוש קדיש ד"ה כשהצבור אומרים]