כף החיים/אורח חיים/נ
(א) סעיף א: קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרק איזהו מקומן — הא דתקנו לשנות פרק איזהו מקומן, לפי שאין בכל אותו פרק מחלוקת, והיא משנה ברורה למשה מסיני. בית יוסף בשם הרא"ה, עטרת זקנים. וכן כתב בשער הכוונות בדרושי תפלת השחר דף י"ג ע"ב, דמה שנהגו לומר פרק איזהו מקומן ולא זולתו, מפני שאין שום פרק בכל המשניות בלתי מחלוקת, לבד פרק זה, ונקרא הלכה פסוקה, עכ"ל. והנה מה שכתבו דאין בפרק זה מחלוקת, רוצה לומר שלא נזכר בו בתוכו מחלוקת; אבל בדינים הנזכרים בתוכו, יש איזה מהם שיש בו מחלוקת במקום אחר. שהרי כתוב בפרק איזהו מקומן: "הפסח אינו נאכל אלא עד חצות", ובמסכת ברכות דף ט' ע"א איכא פלוגתא בזה, רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, דרבי אלעזר אמר עד חצות, ורבי עקיבא אמר עד עלות השחר, יעו"ש. ועיין עוד תוספות פסחים דף פ"ט ע"א ד"ה דאילו פסח ליום וכו', יעו"ש. ואחר כך ראיתי שכן כתב המחזיק ברכה בשם מהר"ח אלפנדארי והריטב"א, יעו"ש, והביאו שלמי צבור דף ס"ג ע"ב. ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות ב'. וכתב העטרת זקנים, דיש בפרק זה גם כן מש"ד תיבות, ועם הקריאה הרי הוא כמנין משה, לומר שהתורה בעל פה ניתנה למשה מסיני, עכ"ל. שתילי זיתים אות א':
(ב) שם: פרק איזהו מקומן — נהגו באישביליא ובטוליטולא שלא לאומרו בבית האבל. וכתב ה"ר דוד אבודרהם דאין נכון לעשות כן, וכן הוא מנהגנו לאומרו. כנסת הגדולה בהגהות הטור, וכן כתב עולת תמיד אות א'. מגן אברהם ס"ק א. רבינו זלמן אות ג. שתילי זיתים שם. שלמי צבור דף ס"ג ע"ב. ועיין סימן תקנ"ד סעיף ד'. וכן עמא דבר לאומרו:
(ג) שם: וברייתא דרבי ישמעאל — והיא בספרא פרק א'. ואחר זה קבעו לשנות משנת רבי יהודה בן תימא אומר הוי עז וכו', הוא היה אומר עז פנים לגהינם ובושת פנים לגן עדן, יהי רצון וכו', כדתנן בסוף פרק ה' דאבות. והרב שמחת יאודה נג'אר בביאורו למסכת כלה פרק ג' דף ג' ריש ע"ד כתב וזה לשונו: הכי גרסינן, עז פנים לגהינם ובוש פנים לגן עדן, ולא גרסינן ובושת פנים ככתוב בכל הספרים ומרגלא בפומייהו דאינשי, כי בושת שם דבר הוא, ואם רצונו לומר "בושת של פנים" – הוה ליה למימר "עזות פנים". ותו, דהוה משמע שהבושת של פנים לגן עדן, והא ליתא. וכן ראיתי הגירסא בתיקוני הזוהר, עכ"ל, וכן הביא הרב ראשית חכמה בשער היראה פרק ג' דף י"ד ע"ב משם התיקונים, יעו"ש. יפה ללב אות א':
(ד) שם: כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא וכו' — מפני שאמרו רז"ל במסכת קידושין דף ל' ע"א, אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניא, מאי דכתיב: "ושננתם לבניך"? אל תיקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בגמרא. והקשו שם בגמרא: מי יודע כמה חיי? ותירצו: לא צריכא, ליומי. ופירשו בתוספות: בכל יום ויום עצמו ישלש, על כן תיקן בסדר רב עמרם גאון כמו שאנו נוהגים בכל יום קודם פסוקי דזמרא לומר מקרא ומשנה וגמרא, עכ"ל. ואף על גב דכתבו שם עוד בשם ר"ת תירוץ אחר, שאנו סומכין אהא דאמרינן בסנהדרין דף כ"ד ע"א: בבל בלולה במקרא במשנה ובגמרא, דגמרת בבל בלול מכולם, יעו"ש, מכל מקום מועיל זה התיקון גם כן למי שאינו לומד גמרא בכל יום, כגון שהוא עסוק בדברי הפוסקים או בדברי קבלה וכיוצא, או אפילו למי שלומד גמרא בכל יום, אפשר דיש ימים שאין אותה הסוגיא בלולה. דדווקא בימיהם שהיו בקיאין הרבה בלימוד הגמרא ולומדין הרבה, יבוא בלימודם מקרא משנה וגמרא; לא כן עתה, כי לא כל אפיא שוין, ועל כן יש ליזהר בזה. ובפרט דפרשת התמיד ופיטום הקטורת ואנא בכח ומשנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל יש בהם כוונות ודברים בסוד, כמבואר בשער הכוונות ובסידור הרש"ש ז"ל:
(ה) שם: כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וכו' — כתב מגן אברהם ס"ק ב': דווקא בזמניהם, שהיו מבינים לשון תרגום; אבל עכשיו שאין מבינים, צריכים ללמוד להבין, דאם לא כן אינו נחשב ללימוד, ואף בתפילה מוטב להתפלל בלשון שמבין וכמו שכתוב בסוף סימן ק"א. ומכל מקום יש לומר שאף שהוא אינו מבין, הקב"ה יודע כוונתו ומבין. אבל אם אומר המשנה ואינו מבין, אינו נקרא לימוד; לכן צריכים ללמוד הפירוש, עכ"ל. וכן כתב רבינו זלמן אות ב', פרי מגדים אשל אברהם אות ב', שלמי צבור דף ס"ג ע"ב. ועיין מאמר מרדכי אות א', והביא דבריו שלמי צבור שם:
(ו) מה שנהגו לומר קדיש קודם ברוך שאמר מנהג יפה הוא. בנימין זאב סימן קע"ו. מנהגינו לומר קדיש קודם "הודו לה' קראו בשמו" וכו'. כנסת הגדולה בהגהת הטור סימן נ"א, והביאו מגן אברהם שם ס"ק ג. וכן כתב בשער הכוונות בדרושי הקדיש דף י"ד ע"ג לאומרו קודם הודו, וכן כתב בדרוש תפלת השחר דף י"ז ע"א יעו"ש, וכן כתב שלמי צבור דף ס"ג ע"ג. ומיהו אם לא היה עדיין מניין בבית הכנסת, נוהגין לומר הודו ואומרים קדיש קודם "ברוך שאמר", כסברת הרב בנימין זאב. אבל מה שנוהגין קצת היכא דליכא מניין לומר "הודו" וכו' ואחר כך קדיש ואחריו מתחילין "ה' מלך" וכו' – כעת לא מצאתי זה בשום ספר, וליודעי ח"ן אפשר דאיכא קפידא בדבר. וכן ראיתי לאחד המיוחד הרב הקדוש המקובל האלהי מהרש"ם שרעבי זלה"ה, לפעמים שקרה מקרה לאיזה סיבה שלא היה לו מניין עדיין, היה אומר "הודו" וכו' "ה' מלך" וכו' עד "ברוך שאמר", ואומר קדיש ואחריו "ברוך שאמר". שלמי צבור שם, קשר גודל סימן ז' אות כ"ג. וכן מנהג בית אל יכב"ץ פה עירנו ירושת"ו, כשאירע מקרה ולא יהיה מניין קודם הודו, אומרים "הודו" וכו' עד "ברוך שאמר", ואומרים קדיש, ואחר כך "ברוך שאמר". ועיין לקמן סימן ה"ן אות ה':
(ז) בזמן הזה נוהגים לומר אחר ברייתא דרבי ישמעאל וכו' "הודו לה' קראו בשמו" וכו' ופסוקים אחרים. בית יוסף, וכן כתב בשער הכוונות, והבאנו דבריו לעיל סימן מ"ח, יעו"ש. והטעם כתב בית יוסף בשם ארחות חיים, וזה לשונו: לפי שכל השנים שהיה הארון ביריעה, תיקן דוד שיהיו אומרים זה המזמור, כמו שמפורש בספר יוחסין. ומפורש בסדר עולם, כי בתמיד של שחר אומר מ"הודו לה׳" עד "ובנביאי אל תרעו", ובתמיד של בין הערביים מן "שירו לה׳" עד "והלל לה׳", "רוממו ה׳ אלהינו" וכו', ושאר פסוקי דרחמי, כגון "ה׳ צבאות עמנו" וכו' "ה׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך" וכו', כדאמרינן בירושלמי: אל יהי פסוק זה זז מפיך, "ה׳ צבאות" וחביריו. ויש במזמור זה עשר לשונות של הודאה, כנגד עשר מכות שהביא הקב"ה על המצריים ועשרה ניסים שנעשו לאבותינו על הים. ובשבתות וימים טובים מוסיפים אחר "הודו לה׳" – "השמים מספרים", "רננו צדיקים", "לדוד בשנותו", "תפילה למשה", "יושב בסתר", "הללו את שם ה׳". ויש מקומות מסדרים אלו המזמורים בסידור אחר ומוסיפין מזמורים אחרים. ויש מקומות מתחילין אחר "הודו לה׳" – "ה׳ מלך" וכו', וכן מנהגנו. ונהגו לכופלו בכל ספרד. ונראה הטעם, להודיע ייחוד מלכותו בשבת ליום שכולו שבת. ואחרים אומרים פסוקים מקובצים. ויש מקומות מתחילין "ברוך ה׳ אלהי ישראל" ואחריו אומרים "ברכו ה׳ מלאכיו" וכו׳. ויש מקומות שאומרים אחר הלל הגדול בשבת – "ברוך שאמר", ובחול אומרים אותו לאחר "הודו לה׳". ויש מקומות אומרים "ברוך שאמר" קודם "הודו לה׳" בין בחול בין בשבת, עכ"ל. ומנהגנו לומר "ברוך שאמר" אחר "ה׳ מלך" ומזמור "השמים מספרים", ובשבת אחר הלל הגדול. ומשמע מדברי ארחות חיים שאין אומרים "מזמור השמים" מספרים בחול, וכן נראה מדברי הזוהר פרשת תרומה דף קל"ו וקל"ז, ועיי"ש, אבל העולם נוהגים לאומרו, עכ"ל בית יוסף. ועכשיו נוהגים כדברי הזוהר, שאין אומרים מזמור "השמים מספרים" בחול, אלא אומרים "למנצח בנגינות מזמור שיר". ובשבת אומרים "השמים מספרים" וסדר המזמורים "רננו צדיקים" וכו', עד סיום הלל הגדול, ואחר כך "ברוך שאמר". וכן כתב האר"י ז"ל והבאנו דבריו לעיל סימן מ"ח, יעו"ש. והאר"י ז"ל היה מנהגו לומר "הודו לה׳" וכו' קודם "ברוך שאמר" כמנהג הספרדים, כמו שכתב בשער הכוונות בדרוש תפלת השחר דף י"ז ע"א, ועיין שם הטעם. ואחר "הודו לה׳" וכו' יאמר "אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע" וכו', ובאומרו "אל נקמות ה׳" יכוין שינקום ה' נקמת אותם עשרה הרוגי מלוכה, ועל ידי הזכירה הזאת הם מתגברים ולוקטים הניצוצות של הנשמות הנתונות תוך הקליפה דעשיה, כמו שכתב בשער הכוונות שם דף י"ז ע"ב ובפרי עץ חיים שער הזמירות פרק א', משנת חסידים בתפילת העשיה פרק יו"ד אות ו', וכן כתב בציפורן שמיר סימן ב' אות ט"ז. ואחר כך יאמר מזמור "ארוממך ה׳ כי דליתני" עד סופו, כי כולו מדבר בעניין עשרה הרוגי מלוכה, כמו שכתב בשער הכוונות שם, וכן כתב משנת חסידים שם אות ח', שלמי צבור דף ס"ה ע"ג. וכתב בפרי עץ חיים שם פרק ב', כי במזמור ארוממך יש בו ט"ו (נ"ל שצ"ל י"ב) פסוקים, וצ"א תיבות גימטריא הוי"ה אדנ"י, ועשר הויו"ת. והכוונה לחבר זו"ן ולחבר י"ה, עכ"ל. ולפי זה גם בחנוכה צריך להתחיל "ארוממך" כמו בשאר הימים, ולא יאמר פסוק הראשון "מזמור שיר חנוכת" וכו' כמו שכתוב בסידורים, שלא לערבב הכוונה שיהיו נוספים על צ"א תיבות, וכן כתב שלמי צבור דף ס"ה ע"ג בשם חקרי לב סוף סימן ל"ב יעו"ש:
(ח) ונוהגים עכשיו לומר בכל יום: "ה' מלך ה' מלך" וכו', פעמיים, בעמידה. וזה לשון שבלי הלקט: מה שנהגו לומר "ה' מלך" בעמידה בזמירות בשבתות וימים טובים, כתב הרב ר' בנימין הטעם, לפי שנמצא בהגדה מלאך אחד עומד שחרית באמצע הרקיע ופותח ואומר: "ה' מלך ה' מלך" וכו', וכל גדודי מעלה עונין אחריו עד שמגיעין לברכו. וכשם שהמלאכים אומרים אותו בעמידה, כך אנו ראויים לאומרו בעמידה. ובחול, לפי שמתבטלין ממלאכתן וצריכין למעשה ידיהם ואין להם פנאי, לא נהגו לאומרו בעמידה. ומה שאומר במסכת סופרים שאומרים אותו בפסח בעמידה, לאו לאפוקי שאר ימים טובים ושבתות, אלא לאפוקי ימות החול. ויש שאין אומרים אותו בחול כלל, עכ"ל. ומה שאומרים אותו פעמיים, נראה שהוא על פי מה שכתב בתיקונים, כשבא לפרש הסודות הנרמזים בשבח זה אמר: "ובגין דא כפל לון תרין זמנין". ויש נוהגין לאומרו שלש פעמים ואין להם על מה שיסמוכו, עכ"ל בית יוסף.
והאר"י ז"ל בשער הכוונות (שם דף י"ז), אחר שביאר כוונת "ה' מלך" וכו' ושצריך לכופלו ב' פעמים, כתב וזה לשונו: שני פסוקים אלו של "ה' מלך" "והיה ה' למלך" צריך לאומרם מעומד, כי הוא סוד העשר ספירות של עולם העשיה הכוללת אריך ואו"א וזו"ן. וכבר ידעת כי בכל תיקון דא"א או דאבא או דאמא צריך לאומרם מעומד. ואף גם זאת, אם אדם אומר פסוקים אחרים או סדר הקרבנות ושומע שאומרים "ה' מלך", צריך לקום מעומד עמהם בעוד שהצבור אומרים אותו ואף שהוא בסדר הקרבנות, ואין צריך להפסיק ולומר עמהם "ה' מלך" וכו' כי אם לקום עמהם, עכ"ל. וכן כתב בשער הכוונות בנוסח התפילה (דף נ"א ע"א) וזה לשונו: "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך" וכו' יאמר ב' פעמים מעומד, ואחר כך פסוק "והיה ה' למלך" וכו' גם כן מעומד, ואחר כך ישב ויאמר "הושיענו" עד "הללויה", עכ"ל, והבאנו דבריו לעיל סימן מ"ח, יעו"ש. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הזמירות פרק ג', משנת חסידים שם פרק י"א. נמצא לפי דברי הרב ז"ל, שנתן טעם כי בכל תיקון א"א וכו' צריך לאומרם מעומד, אם כן בסליחות נמי שאומרים "ה' מלך" וכו' צריך לאומרם גם כן מעומד, והשומע שאומרים אותו הציבור גם כן צריך לעמוד אפילו אם אינו אומר עמהם, דהא הרש"ש ז"ל הניח כל כוונות "ה' מלך" וכו' הנזכר בשער הכוונות בסידור הסליחות, לכוין אותם באמירת "ה' מלך" וכו' שבסליחות. אכן בשמחת התורה, כשאומרים "ה' מלך" וכו' בהקפות, אין צריך השומע לעמוד, דהא שם לא יש כוונות כי אם לשבח בעלמא. וכן כתב הרה"ג בן איש חי זלה"ה פרשת ויגש אות ב'. וגם נמצא לפי דברי הרב ז"ל שכתב: בעוד שהציבור אומרים אותו, משמע הא אם יחיד אומר אותו אין צריך השומע לעמוד. ועוד נמצא לפי דברי הרב ז"ל, דדוקא פסוק "והיה ה' למלך" וכו' לבדו צריך לאומרו גם כן מעומד, אבל שאר הפסוקים אין צריך לאומרם מעומד, ודלא כהפרי חדש, וכן הרב יד אהרן בהגהות הטור דחה דברי הפרי חדש יעו"ש, והביאו שלמי צבור דף ס"ו ע"א:
(ט) כשמתפלל ביחיד יאמר ברייתא זו: אמר רבי עקיבא, בכל יום שחרית מלאך אחד פותח פיו ואומר: "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד", עד שמגיע לברכו. וכשמגיע לברכו, חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל, עומדת באמצע הרקיע ואומרת: "ברכו את ה' המבורך", וכל גדודי מעלה עונים ואומרים: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". וזה לא יעשה אלא באונס גדול, כגון שהוא בדרך או שהוא חולה; אבל אם אין לו אונס לא יעשה בנפשו שקר לבטל תפילה בציבור, שמבטל כמה מצוות ועונשו גדול, ואמרו רז"ל במדרש כונן: מי שמגרע אמן יהא שמיה רבא וברכו, חייב נידוי. צפורן שמיר סימן ב' אות כ"ו ואות כ"ז, חסד לאלפים סימן נ"ז אות ב'. ואין לומר ברייתא זו בין ישתבח ליוצר אפילו באונס גדול, אלא יאמר אותה קודם עלינו לשבח; ובתפילת ערבית, קודם הברכה של "אשר בדברו מעריב ערבים". בן איש חי פרשת ויגש אות ח"י. ואם אי אפשר לו לאומרה קודם "עלינו לשבח" וקודם הברכה של ערבית, יאמר אותה אחר גמר התפילה או קודם שיתחיל בתפילה של מיושב, כנ"ל:
(י) מאד הפליגו באמירת למנצח בנגינות בציור מנורה, וכתבו ז"ל ששכרו רב ועצום ויש בו סודות עמוקים. וראוי לנו, שלעשות נחת רוח ליוצרנו נאמר אותו בכוונה בציור מנורה כתוב על קלף. צפורן שמיר שם אות ח"י, חסד לאלפים אות ו'. ועיין שלמי צבור דף ס"ו ע"א, כף החיים לה"ר חיים פאלאג'י סימן י"ב אות י"ד:
(יא) מצאתי כתוב להרמ"ז זצוק"ל, דכל ימי חול המועד צריך לומר מזמור השמים מספרים וכו'. וכן כתב הרב חמדת ימים סדר מועד דפוס קושטא דף ר"ל ע"ב, ובסדר שבת דף ק"ד יעו"ש. שלמי צבור שם. וכן מנהג בית אל יכב"ץ שבעיר קודשנו ירושלים תובב"א, שבחול המועד במקום למנצח בנגינות אומרים מזמור השמים מספרים לבדו: